פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 1404)

 

 

בדיוק חשבתי על זה בזמן האחרון.. 

וגם למשל בהקשר של אנשים שלא עוצרים לטרמפיסטים..

 

כל הכבוד! באמת שנזכה..

אני מאוד מאמינה בלדון בכף זכות!

אבל..כדי לדון בכף זכות -לא צריך להמציא סיפור.. צריך רק להאמין שיש לזה סיבה טובה..

כי...

מאוד יכוליות שזאת הסיבה!

אבל באותה מידה - יכול מאוד להיות שזה בכלל לא קשור!

תיסמונת דאון לא חייב להשפיע על הבנאדם בצוה כזאת!

יש לי חברה שלאחותה יש תיסמונת דאון,וחברה שלי נורמאלית לחלוטין..
אני בטוחה שבפנים זה עושה לה משו.אפילו מאווד הגיוני שהדבר הזה הוא טוב וחיובי..
(מה שיש לאחותה זה לא בדיוק תימונת,זה משו בסגנון..אחת הבנות הכי מתוקות בעולם!! ממש!!)

בקיצור..

מקווה שהובנתי

הכוונה היא שיש להם ילד אחר עם תמונת דאון ולכן הם משקיעים בו יתר תשומת לב שבה על חשבון הילדה וגורם לה להתנהג בפרעות כדי לקבל תשומת לב.

ואם זה לא בגלל זה? רחלי כאילו אומרת שגם אם זה לא בגלל האח עם התסמונת, בכ"מ צריך לדון לכף זכות..לא צריך למצוא סיבה..

 

ושואפת- כל הכבוד! באמת צריך יותר לשים לב ולדון לכף זכות.. (:

 

ערב טוב!

מטרת הכותבת הייתה לתת דוגמא להשתלשלות אירועים שהראתה לה מאחורי הקלעים את הערך והנכונות של "לדון לכף זכות". אז כמובן שגם אם לא מגיעים למצוי ההבנה צריכים לדון לכף זכות  .

חחח.. איזה צחוקים שהייתן מדברות על X בישב''צים... ודרך אגב שתידעי שמזה עושים מימנה מישי חסרת אחריות.. את צריכה לראות אותה שומרת על אח שלה עם התסמונת.. כשהיא איתו היא C הבוגרת ואחראית..

סחטיין על הגילוי..

גרם ללשון הרע/רכילות, ולזה שיודעים שדיברו עליה.

 

נראה לי היה יותר טוב לשנות קצת פרטים

בסופ אין איזה 'סופ סיפור' גי או משו - תמיד לזכור לדון לכפ זכות..!!! שנזכה!!

"והוה דן את כל האדם לכף זכות"... כלומר: לא כתוב כל אדם שנדון את כל האנשים בעולם לכף זכות.. אלא מה כתוב?

כל האדם שלא תסתכל על המעשה/ים הספציפיים האלה אלה תסתכל על כל האדם כאילו כל מה שמסביבו.. אם זה במקרה שלך תסמונת דאון של אח,או שמישהו שקרוב לו חס ושלום נפטר או שהוא איבד אתץ המפתחות של הבית ובגלל זה הוא מנסה לפרוץ מהגג.. אבל חשוב שלא להיות טמבלים וכל איזה אוטו בשבת-אולי זה יולדת?? להיות ריאליים... 

אבל בתכ'לס זה קשה לדון לכף זכות. וזה דבר שצריך לעבוד עליו המון. אבל גם אם נעבוד הכי בעולם, כשנגיע למצב כזה שמישהו לא בסדר שוב פעם, והכל מסביב יסביר יותר ויותר כמה צריך לדון אותו לכף חובה, אי אפשר לעמוד בזה. ולא דנים אותו לכף זכות. כמה שעובדים על זה, זה פשוט לא מצליח.

או שזו דעת יחיד? אשמח להצטרפות לדעה שלי..

 

שנזכה לראות תמיד את הטוב בכל אחד! ~

היא סיפרה לי על אח שלה כמה פעמים ומהסיפורים שלה הבנתי שזה ממש משפיע עליה.... וסתם לעניין המופרעות, מחשבה שעלתה לי כבר מזמן בנושא - - צריך גם לדעת איך להתייחס אליה... רוב המופרעות שלה מתפוגגת ונעלמת כלא היתה כשפשוט מקשיבים לה. כשמפנים דקה לסיפור שלה על הבצפר, כשעונים לה לטלפון (ולא מסננים אותה...). אני לא באה לשפוט אף אחד, וממש אין לי ביקורת על אף אחת מהסניף בנושא הזה, ברור שיש איתה התמודדות ממש לא קלה, ואני לא יודעת אם היא היתה חניכה שלי הייתי מתמודדת איתה בהצלחה או לא, אבל בואי נאמר שהצלחתי להוכיח, לפחות לעצמי, שזה אפשר. וכל הבעיה או לפחות רובה היא שסימנו אותה מראש ואפחת לא שמה עליה... מצטערת מראש אם זה סתם לא קשור, זה פשוט יושב לי על הלב מלא זמן ועוד לא מצאתי הזדמנות לבטא את זה...

כתבתי שמה בשרשור

וגם בבת ים איפושו היום גם כן...

שתיהם היום בערב!

ואם לא אז עם המשפחה לא יודעת איפה

אולי אני אלך לבני עקיבא..

אולי.

הוא הולך להיות בן חמש עשרה, אם אני לא טועה..

 

אז כמו כל שנה, כל החברים של כל המשפחות נפגשים שם..

 

ורק לי אין מה לעשות שם כולם בערך בנים, חוץ ממישי בת 11.

 

(אוי, ומזכיר לי, בשבת הלכתי לקחת מהם ספרים, והוא עלה למעלה כי הוא רצה להמליץ לי על ספר, איך שאבא שלו נבהל.. כל שתי שניות הוא עלה למעלה.. אוי, הוא הרג אותי ואז הוא ירד ואני נשארתי לבחור ספר, ובסוף ירדתי למטה ואמרתי לו משו לגבי איזה ספר, ואבא שלו ככה צופה עלינו מהמטבח אוייש, זה היה מצחיק. )

 

למה אין לי שום מקום אחר ללכת אליו? מדוע? יש כאן אולי אנשים שרוצים להזמין אותי לביתם?

 

בעיקרון אני מנסה לשכנע את המשפחה שלי לצאת לטיול או משו.. אבל זה מינסתם לא ילך..

אז נמצא לעשות משו.. אולי ניסע לחברות..

נרשם לטיול... השנה אני בקבוצה של צפיה בחידון התנ"ך (הכי שווה)... אח"כ נראה לי אני אצא אם עצמי לאיזה טיולון...ואחר הצהרים כשכולם חוזרים מהטיולים הישוב נאפף (איך שלא כותבים את זה) בריח של צליית הבשר מהמנגלים של ה"חבורות" של המשפחות (כל משפחה אם "החבורה" שלה...)

ביום העצמאות ממש מבואסות מיזה ואומרות שזה מעפן אבל אנחנו ה"ילידות", המצפוטליות בדם, לא מבינות אותם

אין כמו להיות במצנ"ט ביום העצמאות!... (אתם צריכים לשמוע את השיחות שמתנהלות ביננו... זה מאוד מבדר...=)

בעזהי"ת

 

[אם כל המשפחה המורחבת, אבל תבואי! ]

במצפה גולן. ולא, אל תתחילו לחפש את המקום הזה במפות. וגם לא בגוגל.

פשוט כי זאת המרפסת שלנו בבית.

מנסיון, אין פקקים בדרך לשם, והכי טוב - אפשר להנות מהנוף בלי עוד שניים וחצי מליון איש שממלאים את המצפה. ועוד לא דיברנו על הנוף המהמם (א-ל הגולן, ועמק החולה, ולא כמו שניתן לטעות מהשם שכתבתי בהתחלה...), על הנוחות שבהכנת מנגל בבית, והדובדבן שבקצפת - אפשרות לצפות בשידור חי בחידון התנ"ך על הספה בבית, מול המחשב (כי טלוויזיה אין...)! החידון הזה לטעמי, מרים את כל יום העצמאות מדרגה אחת מעלה!

 

כולם מוזמנים...

מי יודע איפה אודי דוידי מופיע ביום העמצאות?

(אם בכלל...)

זה ממש הזוי! הם בני 40 ועדיין נפגשים.. [[=

 

אתם באים איתנו לגן הוורדים!!!כמו כל שנה!!!!

והפעם יש ת'מחשב נייד אז את יכולה לראות ת'חידון...=]

וחוצמיזה שהיום הייתי בגן הורדים עם הכיתה שלי...

ולמה את וגילה אומרות שזה משעמם...?!

זה ממש לא!!!!!!!

אייל גולן מירי מסיקה עומר אדם ועוד'

בבית כנסת הגדול ואחרי זה בהרקדה 

ובבוקר סתם בבית ואחרי זה אולי עוד משו!!

 

אממ ניסיתי לבדוק לכם באינטרנט

 

וזה מה שראיתי

» בימת המשביר - מסיבה לציבור הדתי לאומי - מסיבה לציבור הדתי לאומי בשיתוף תנועות הנוער עזרא, בני עקיבא ועוד. בתוכנית: הופעת הזמר יוסי סוויד ולהקתו, להקת רבע לשבע עם יהודה כץ, הזמר אודי דוידי ולהקתו. שני ה-9.5, 21:00, המסיבה פתוחה לקהל הרחב  
 

וזה לגבי 2011 אז.... לא יודעת כמה זה אמין ונכון אבל... זה מה שראיתי בכולופן!

בדף הפייסבוק של אודי דוידי (לא ממש שלו אבל סוגשל.. אתם יודעים..)

שהוא יופיע בירושלים ובת ים היום בערב...

לא יודעת להגיד לכם שעות... ירושלים כנראהמה שכתבתי למעלה בת ים אין לי שמץ!!

ומחר בצהריים- על האש עם המשפחה..

אני יודעת שאמרו בשרשור תהילים עדיין להתפלל עליהם

ואאל"ט כתבו בשרשור אחר שאודליה הרדימו אותה משו כזה והיא עוד לא התעוררה בקיצר להמשיך להתפלל...

 

אשרייך

בת מיכל....
על שילה בן עפרה אני לוידעת.

היא לא מורדמת, היא נושמת בכוחות עצמה אבל היא עדיין לא התעוררה...

להתפלל דחוף עליה ועל כל עמ"י!!!!

זה דווקא כן קישור העתקי את הכל לשורת הכתובות : /Forum/Forum.aspx/t359240#4365

תפילה וישועה.. (תראי בהודעה שבנעוץ שכתבה מנהלת הפורום עם הכותרת "כולם כולם כולם כולם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! "...

תהנה מהפרום הוא תותחי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

תיזהר לא להתמכר כמוני....

הלוואי והפעם אני אזכור ..

השעות שאני מוציאה ת'עצבים ומרכלת על כל העולם!

 

הלוואי ואני יצילח!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אבל אני ינה גם מחוץ לשעות האלו....כמה שיותר בעז"ה!!!!

כל הכבוד לי!

ולקחתי מ14-17

אני לא יודעת באיזה ספר קראת את זה, אבל נשמע לי הזוי לחלוטין שמותר להתפלל

על מי שמדבר לשה"ר שימות, שלא יהיה לו בנים חכמים וכו'...

 

כמעט כולם מדברים לצערנו לשה"ר, ולא הגיוני שמותר להתפלל על עמ"י שימות..

 

ברור שאסור לדבר לשה"ר, ועושים מאמצים שלא לדבר, אבל עד כדי כך שאפשר להתפלל שנמות??

 

תבדוק שוב אם זה מה שהיה כתוב שם... ואיזה רב כתב את זה?- בטוח שהוא רב?

11-12 בבוקר, 6-7 בערב. אם צריך עוד שעות  אני ישמח בכיף.

יוזמה מצוינת.=)

בס"ד

 

סתם, צוחקת.. אבל באמת שאני חושבת שזה לא תקף לימינו כי בימינו כוולםם מדברים לשון הרע. (אבל עדיין חשוב ורצוי מאד ללמוד על זה, תלמדו גם בשבילי !)

בס"ד

 

לא

אהה אני כזאת מצחיקה..

סתם, אני מחורפנת..

-מה השאלה הזאת?? את/ה יודע/ת שזה שאלה לא שייכת ולכן כתבת מהשם של כולם! נכון? לדעתי למחוק תשירשור הזה...

http://www.pixiesoft.com/flip/

אבל אצלנו היא התחילה ב11...

 

 

 

ברוך ה' היה וטוב שהיה...........!ניראלי אני מרגישה שהתבגרתי קצת......

מחלילם להתכונן לתנך וחשבון.......

למען ה' - יש עוד יותר מחודש!!! הבגרות בתנ"ך היא אחרי שבועות - אין לך מה ללמוד עד אז? 

 

לנו יש עוד כל כך הרבה בגרויות לפני כן, שתנ"ך זה עדיין מעבר לים...

בחשבון ברביעי אז.....אני צריכה להתחלי ללמוד

ו.........שיהיה לך בהצלחה רבה בכל השאר!

זה היה ממש עצוב ומפחיד (לילדה בכיתה ז') אבל את צריכה להתעודד מזה שבכ"ז

התאוששנו והם לא הצליחו לכבוש אותנו .

 

אני לא ממש זוכרת אותו, אבל בלילה שאחריו היו לי סיוטים.

 

הלוואי שתצליחי להתעודד ותזכי לשמוח באמת ביום העצמאות...

אבל לא זכור לי משהו מזעזע במיוחד... אולי היה צינזור

בפני עצמו, ועוד יותר מול הספר.

 

וברוכה הבאה למועדון, אני כבר שבוע ככה... מי קבע שני ימי אבל כ"כ קרוב למען ה'?  כאילו באיזשהו שלב בטוחים "זהו, נגמרו לי כל הדמעות", ואז זה מתפרץ מחדש...

 

תרפי את עצמך עם איזה משהו (ציור, טיול, בישול, ושות') זה ממש עוזר..

בישיבה כל הזמן מביאים חוזרים בתשובה שמספרים כמה החטא וכל העולם הוא מתוק וזה כיף...אבל מה???אין על התורה...זה היה מפוצץ אותי!!! אחרי שהוא בדק את כל ההנאות ונהנה בטירוף אז הוא בא ואומר לנו להישאר בתורה???????????אפילו פעם אחת כ"כ התעצבנתי ופתחתי את זה מול המרצה בעצמו...ולא היה לא כ"כ מה לענות...

 

 

היו ימים.....

ועכשיו הזמן לעבוד ולבנות.

זה מה שהחוזר בתשובה מנסה להגיד לך אין בזה שום הנאה גם אם זה נראה ככה!!! זה רק הבלים והנאה רגעית ואני חושבת שדווקא שיחות של בעלי תשובה יותר מחזקות כי הם התנסו גם פה וגם שם אז אני יכולה להאמין כשהם אומרים שזה פשוט לא כדאי להיות בצד השני.

 

בקיצור תשמחו במה שאתם!

שהיתה אי אז

אלול באולפנה - פעם הייתי אולפניסטית....

 

לפני תחילת הרצאה באלול -של איזה רב שבא במיוחד לדבר- על תשובה תיקון אורות התשובה וכולי-

הרכזת החברתית נתנה כמה מילים על מה עוד הולך להיות לנו?

ותיארה את החוזר בתשובה שיבוא באותו ערב למדרשה...

תיאור מלא חיים של מה הוא היה מה הוא עכשיו

(כשהרעיון הוא- וכדאי ממש לבוא)

הרב- המרצה- יושב ומחכה לרכזת שתסיים לדבר- ומסתכל הנה והנה- כחושב לעצמו "רגע! היא מציגה אותי? זה לא אני!"

והרכזת- נתנה לשיעור להתחיל בלי להציג כראוי את הרב- הדובר שלפנינו....

 

אולי שיחה של חזב"ש זה אורות ומגניב וכלי

אין לזה שום ערך חינוכי

מה למדנו חזה?

כלום

לא היינו בעולמות כאלו שלהם- לא התמודדנו עם מה שהם עברו- זה לא באמת מה שמונח לפתחנו בחיים

 

תשובה זה לא המהפך של להיות דתי- מלהיות כופר נהנתן.. ממש לא!

תשובה זה עבודת חיים יומיומית

ולכן ההרצאות האלו- לא באמת מלמדות כלום את התלמידים, לא באמת משפיעות

 

ועבודה- היא לא אירוע גדול מושקע מפוצץ- וחד פעמי

זה עבודה יומיומית

כל יום עוד משו

 

אם במקום להשקיע בסמינריונים לא שיערום אבותינו- שלא מועילים לכלום בחינוך מלבד להיות מגניבים--

היה מדריך לחבורה שובעית של עבודת המידות ועבודת השם-

זה היה מועיל

(ע"ע- בחסידות- ברבי מפיאסצנה. למשל.  במסנגדים- בתנועת המוסר)

 

בס"ד

אני לא יודעת מה היה אצלכם, אבל אצלי, אחרי כל שיחה (כמעט!) הייתה אצלי שיחה אחרת, שיחה פנימית ואישית, עם מישהו מאוד מאוד חשוב שנקרא "עצמי".ואחרי כל שיחה (כמעט!=]) הייתי חושבת על מה שהבן אדם עבר, מאיפה הוא בא, לאן הוא הגיע ולאיפה הוא חזר...ההוא תפס שכל בגלל שאח שלו נהרג, ההיא-סתם נמאס לה מהחיים היום יומיים האלה של כסף, מסיבות, שמלות, תכשיטים, תפקיד גדול יותר בעבודה, כסף, וכסף וכסף! נמאס לה אז היא הלכה לחפש ת'מהות בחיים...ההוא, אמר שסתם ינסה איזה שיחה של איזה רב-יש כל כך הרבה סיפורים... ואחרי כל שיחה כזאת אמרתי לעצמי "בואנה! אשכרה אנשים הולכים להודו!לתיאלנד! ל...השד יודע לאן!כדי להבין שמה שנכון בעצם נמצא אצלו כל הזמן, הוא פשוט ברח מזה..." ואני חס וחלילה לא מזלזלת-אני פשוט שאלתי פעם אחר פעם במה אני שונה מהם?! במה?! שהחצאית שלי קצת יותר ארוכה, שהסגנון דיבור שלי שונה?!, ששבת אצלי היא שבת?! ולא עוד איזה מסיבה בת"א?!במה אני שונה- גם החברה לידי הדעות שלה שונות ממני, ולפעמים בהרבה... במה אנחנו שונים?! שאצלנו השכל והם עדיין לא קיבלו אותו- אז מה! אני קיבלתי את זה במתנה את החיים האלה! במתנה מוחלטת! הם לא קיבלו את המתנה הזאת, הם היו צריכים לדרוש אותה!!! לא לבקש יפה מאמא "אפשר סוכריה" אלא ממש לצרוח, לחפש, ללכת אדם, אדם כדי למצוא את המתנה הזאת! אז אם אני קיבלתי מתנה כל כך גדולה-למה אני מזלזלת באנשים האלה!

אני אגיד לכם מתי קיבלתי שכל עוד יותר גדול על האנשים האלה...תמיד ידעתי שלחזור בתשובה, להתגייר זה משהו עצום, זה משהו קשה! קשה ועצום אבל אפשרי!ועוד איך אפשרי, הכל תלוי בכח רצון שלי! אבל לא הבנתי עד כמה המהפך הזה קשה (וכן, אני מכירה אותו מבית...) עד, עד שנכנסתי להדרכה-בסניף מעורב, מאוד מעורב=] מה שאומר, שהשבט שלי מעורב, הסניף מעורב, המדריכים מעורבים-ועוד פרט חשוב לסיפור שלי לא שומרים בו נגיעה. נקודה, סוף פסוק. הייתי צריכה לגשת לחניכים שלי סוף פעולה ולהגיד להם "אני שומרת נגיעה", והכוונה מובנת.

באחד הטיולים של בני עקיבא מצאתי את עצמי יושבת עם חניכים שלי ועוד חבורת חמשושים=]=] נוספים, הם דיברו להם ואני בעיקר דיברתי עם החניכים שלי, ולי ולחניך שלי היה איזה קטע עם מסטיק והוא החליט שהוא שואל אותי אם יש לי מסטיק עניתי לו "מוחמד, תזהר לך, אני אלימה" או משהו כזה בתוספת קריצה (חניך שלי לא באמת ערבי...)והוא לעומתי ענה "את לא יכולה את שומרת נגיעה" מעגל של 20 אנשים הפסיקו ת'שיחות שלהם ועינינים הפרטים שלהם וכולם במקלה "את שומרת נגיעה?!" (כמו בסרט, תדמינו את זה...) "כן, אני שומרת נגיעה" עניתי, ואז התפתח דיון שלם על שמירת נגיעה. אני רציתי לבכות, מבטיחה לכם, מה ששמעתי מנערים ונערות בני 15 ו14 לא שמעתי בחיים שלי! זה הלך משהו כמו "שמירת נגיעה זה הסיוט הכי גדול שלי, אין מצב שאני מצליח לעמוד בזה..."-זה הסיכום בערך.אבל הכי כאב לי שחניך שלי סיפר שביומהולדת ההאחרון שלו הוא החליט עם עצמו שהוא שומר נגיעה וביקש מכל אחד שיזררוק כמה זמן ניראה לו שהוא החזיק מעמד. אנשים, לא חודשיים, לא חודש, לא שבועיים ולא שבוע... "החזקתי מעמד שעתיים, אני מבטיח לך, אני לא יודע איך את מצליחה"- אם החניך שלי, שבא ממשפחה דתית, לומד בישיבה, גר בישוב דתי, בתנועת נוער דתית, חובש כיפה, ומאמין- קשה לו להחזיק מעמד בשמירת נגיעה תארו לכם את החוזרים בתשובה שהיו צריכים לעשות מהפך שלם בראש שלהם, במשפחה שלהם ובחברים שלהם, וכל בחומר תחשבו על הגיורים... אם זה עדיין לא עושה לכם משהו, אני לא יודעת, יכול להיות שהשיחה עצמה לא עוזרת, אבל משהו בלב כן זז, שאומר "אם הוא עשה מהפך כל כך גדול, אז למה שאני לא יעשה עוד משהו קטן?!"

ות'אמת, אני גם לא ממש אוהבת ת'שיחות האלה, אז יופי לך נהנת כל החיים שלך בדברים החומריים ועכשיו אתה בא לעולם הרוחני, וואלה יופי לך-רוקד על שתי החתונות-אבל מי אמר שצריך להסתכל על זה בתור שהוא "נהנה".

נכון, אנחנו נוער, הדשא של השכן תמיד ירוק יותר, ועוד יותר אצל החילונים-תראו ת'בגדים, ת'מכוניות, ת'כסף, ת'חברה...-מה שיש לאחר תמיד טוב יותר!תמיד מצויין יותר! ואנחנו בני נוער- "עולם הזוהר"-של כסף, מסיבות, עישון, אלכוהל, סמים, בנים-בנות-הרבה יותר מושך מעוד ספר תורה משעמם-אבל מי אמר שאי אפשר להפוך את הלימוד למשהו מהנה?! למשהו חוויתי שכן נרצה ללכת וללמוד, שכן נרצה ללכת ולהתפלל בשמחה, באמונה ברצון!

למה  אנחנו הופכים את עצמנו לכל אלה מסכנים, לכל משעממים, חסרי מעש, חסרי חברים, חסרי אופנה, בורים בעולם, בורים בטכנולוגיה, ברפואה, בספרות, בסרטים, בספרים,-ל-מ-ה?!- אני מצטערת, אבל ככה זה נשמע ממכם!!! וזה לא נכון! אנחנו תמיד מחפשים מה לא טוב-אם היו מביאים לך רב היית מתעצבן "כי זה משעמם, הוא לא מבין אותי" שמביאים חוזר בתשובה "זה משמעמם, זה פייר, הוא רוקד על שתי החתונות"-אז שלא יהו שיחות, תתמודדו לבד, תשאירו ת'שאולת שלכם לעצמכם!ותאכלו ת'לב!-באמת, אם כבר יש שיחה, תכנס, תקשיב, ואולי אחר כך גם תפנים, אבל אנחנו אטומים ולא רוצים לשמוע בכלל מה הוא אומר-זה משמעם, וזה סתם חופר והרב הכריח אותי להכנס.-אם נשנה גישה, אולי באמת נבין מה אנחנו קיבלנו, ואולי נדע גם להעריך אותם באמת, וזאת המלחמה גם שלי=] 

 

במקרים כאלה צריך להתבודד ופשוט לנסות להבין 

למה מרגישים ככה .ף....

הכי חשוב לא לשכוח הכל לטובה וככה להבין שגם אם זה לא נראה ה' איתך!!

לא פה =( פשוט לא איתי...

כשמתחילים שרשור מהשם של כולם...אפשר לבתגובות אחר לכתוב אם זה אותו אחד....?

"טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון.להגיד בבוקר חסדך, ואמונתך בלילות"

 

ההסתר פנים,הרגשת הריחוק, והרגשת הייאוש שוברים אותי.

ההרגשה היא שאני תלוי באוויר בלי יכולת לשלוט במה שקורה.

עצם הידיעה שהריחוק נגרם בגללי,הופכת את ההרגשה למכאיבה יותר.

"להגיד בבוקר חסדך" שהכל מסתדר בחיים והכל ברור,אז קל ופשוט שצריך להודות.

אבל מתי שרע,שהקרקע בוערתמתחת לרגלים,אז"אמונתך,בלילות.

וכאן מתבטאת נקודת הקרבה הגדולה ביותר.

שאתה נמצא בבור,שם הקב"ה מאמין בך,דווקא שהניסיון קשה.

"קול דודי דופק" הקב"ה בא ומבקש את אבדתו.הוא מרים אותך בכפו ומעמיד אותך בקרן אורה.

הרהורי תשובה מתנוצצים בך לפתע ,

דווקא בזמנים של נפילה.

ה' יתברך מושך אותך בעבותות של אהבה.

ודווקא הכאב הזה ,הרגשת הריחוק, מעידה על טיב הקשר.

קטעים מאוד יפים!!!הרבה תודה!!!!אם אני יוכל לדבר איתכם או עם אחד או אחת מכם זה יעזור לי.  למען שמו,כיף לך שאתה מרגיש כככה....איך?

אם כל המשפחה שלך הייתה מתה, כולה! שום שריד לפליטה! כלום!

 

מה היית עושה? מה עובר עלייך??

 

כן! דווקא מתוך העצב נכנס ליום העצמאות! ובכנות? אני מרחמת עלייך שלא בכית. מרחמת שלא הצלחת להרגיש אפילו את הכאב של אדם אחד ויחיד-ולבכות על זה.

 

מה נראה להם? מה נראה לך! כ''כ הרבה זוועות היו שם, כ''כ הרבה, את רוצה שפשוט נשכח?

 

איזה מיצנו? איזה? את יכולה למצות כזה מספר? שישה מיליון? את מסוגלת להרגיש כאב ושכול של עשר אנשים בלבד במלא העוצמה שהם חוו שם?

 

בחיים לא נוכל למצות את הכאב הזה, בחיים.

 

וואו, אני לא מאמינה שהעזת לכתוב את זה.

דבר ראשון סביר להניח שהניא הרגישה משהו זה שהיא לא בכתה לא אומר שלא כאב לה

דבר שני למה שלא תכתוב את זה פה? זה מה שהיא מרגישה אז כמו שכל אחד כותב על מה שמציק לו גם היא כותבת על מה שמציק לה

דבר שלישי לא נראה לי שהיא רוצה שנשכח אלא שלא כל השנה נהיה שקועים בזה.

ולחמודית דווקא מתוך יום השואה נכנסים ליום העצמאות כי אנחנו מבינים יותר טוב (חלקינו לפחות) את גודל הנס וכמה אנחנו צריכים להודות על שחזרנו לארצינו

 

סבבה שתכתוב את זה אבל אני לא מסוגלתלהבין אותה......

אני לא חושבת שהיא צודקת אבל לכל יש זכות להביא את דעתו גם לחמודית למרות שאני לא מסכימה איתה אבל גם לניגונים....את יודעת נראה לי היא לא רצתה לתקוף אותה אלא להגיד את דעתה......וזהו היא עשתה את זה פשוט בצורה קצת יותר בוטה(סליח העל הביטוי)כדי להביע את הזעזוע

בעזהי"ת

 

יש ערים, שבהם ב'מרכז לניצולי שואה' 

עורכים מסיבה ביום השואה.

 

להדגיש את הניצחון.

מסיבה- ממש. פותחים בירות וכאלה.

 

ככה למחוק דעות של אחרים? ... 

באתי למחות על בצורה שבה היא אמרה את דבריה.

 

כאילו שנמאס לה מיום השואה נ-מ-א-ס! וזה לא מתקבל על דעתי.

 

כאילו שהיא רוצה לגמור את היום הזה מהר מהר. בכנות? הלוואי שהיה חודש ליום השואה! שאני ארגיש עוד קצת כאב, שאוכל להזדהות עם עוד ילד.

 

ממ, ופלסף'-בדיוק בגלל זה יש אחרי יום השואה את יום העצמאות. כן! יש מקום גם להיות עצובים.

 

ואם אפשר עוד משו-לא, אני לא חושבת שהגבתי בצורה בוטה יותר מדי, אני עוד ריסנתי את עצמי.

 

 

בעזהי"ת

 

וכן, לא לכולם מתאים להתחבר מעצב.

חלמרות שזה הכי קל.

 

ויש אנשים שצריכים חיבור אחר.

 

אין לי מה להוסיף אני בשוק!

אין מה לעשות, השואה היתה.. לצערינו.. וכדי לא להשכיח אותה (ויש כאלה שכבר מכחישים..!..) אנחנו צריכים

להזדעזע, כן להזדעזע!!!!!!!! להצטמרר!!!!!!! גם ילד בשואה בן 5 לא שאלו אותו אם זה מזעזע אותו או לא-

והוא ראה תהורים שלו נרצחים מולו...

התגובה שלה באה דווקא מכאב !.
 

וכמו שלך יש דעה-ככה גם לה! 

למה לאנשים כ"כ קשה לקבל את מי ששונה מהם?

 

חמודית-אשמח לדבר איתך באישי, באמת.

 

זהו, אני כבר לא בשוק אבל אני ממש רוצה להגיד לך כמה דברים, אז אם את מסכימה-בבקשה תפתחי איתי ש''א.

אני לא מצליחה להעלות, אבל יש בשירשור השירים 5..

זה שמתאים ליום השואה - או השני ????