פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 1404)

ברור

אבא שלי, למה אני שונאת ת'ריח של האש...

בעצם, אולי נעשה על המנגל החשמלי, אז זה פחות מסריח ולא נדבק לך ריח של עשן, אז ישמצב שאני בעצמי אזכה לעשות את מצוות היום...

ברור שעושים ייאו איך אתם לא עושים?

מי שהולך מחר לתפילה..קוראים בבוקר את ההפטרה של...

"עוד היום בנוב לעמוד ינופף ידו"

מכאן אנו לומדים שמצווה דווקא בו ביום לנופף....

מועדים לשמחה לגאולה שלימה

אנחנו עושות כל שנה אצל המורה שלנו בבית!!! ויש מזה צחוקים!!

קיצר, תעשו גם!!

יום אצמעות שמייח!!!

אתמול אכלתי עשן בשביל חודש שלם אין לי עניין לאכול עוד עשן.. 

עכשיו אני שוכב בהתאוששות בבית (כל המשפחה נוסעת לאחותי חוץ ממני)

אנחנו בעז"ה עוד מעט נוסעים לדודים שלי לעשות מנגל..

המשפחה שלי לא אוהבים את זה

אבל ראיתי את החידון ואני עדיין מרוגשת ממנו

ואני עוד יקיא על כולכם עם העל האש הזה..

מי המציא ת'דבר הזה

יצא לנו מזה מטורף המנגל עצמו, וגם היה בכלל נחמד להיות עם המשפחהP:  

המשפחה וזה...נראלי יש לי הרעלת פרגיות ונקנקיות...

יאלה לך לנפנף ת'חסה על המנגל..

ואז הוא תמיד היה מתעצבן שלא נכון יש שניצלים של טבעול וכל מיני דברים בסגנון..

(פשוט סף הרגישות גבוה, וכשרואים משו שפעם היה חי ובעל רגשות ו.. זה פשוט כואב, למרות שזו "רק" חיה. ממ, בתקופה הממש חזקה שהייתי צמחונית (עכשיו זה נרגע ב''ה! ) הייתי מנסה לאכול (באמת, זה לא טוב להיות צמחונית, הייתי מודעת, ונסיתי להגמל) פשוט הייתי מקיאה או יורקת הכול, לא הייתי מסוגלת. לאנשים שאוהבים חיות-זה מאוד קל להיות צמחוני!)

|צמחוני בתהלכי גמילה|

|גאה בעצמו שאכל שניצל לפני שבוע ובלע!|

דבריתי עלזה פעם כשיהיה לך זמן.. ;)

http://www.tvnetil.com/review/1274/9667/

ברור שאנחנו, שנשארנו פה, צריכים להגיד מי הוא היה באמת.. ולא ל'נפח'..

שנזכה!! (:

הנפטר כדי שיהיו מליצי יושר כשיגיע לבי"ד של מעלה..

אז ככה העיר היא תל אביב!!

יש חץ שמראה שמדובר על ההודעה ללא תוכן..בראשי תבות ל"ת ובהיפוך אתיות תל....

ואז יש ציור של פריחה ופרפר שזה אביב!!!

חח... "למכורים בלבד"

בס"ד

שאת היחידה שיכולה לעזור לעצמך לשמוח. היחידה.

החברות, היועצת, ההורים, פסיכולוגים במילון שקלים, כולם יכולים רק לייעץ, להקשיב, או להשתתף קצת.

אבל השמחה צריכה לבוא ממך. מהפנימיות שלך.  ושמחה לא באה פתאום, היא באה עם הרבה תפילות ומאמצים.

ועוד נקודה-העצבות והיאוש הם מהיצה"ר. זה כל מה שהוא רוצה. שנתייאש ונתעצב. לא איכפת לו אם נחטא או לא, אם נהיה הכי צדיקים או לא, אם אנחנו בלי שמחה, זה הניצחון הגדול של היצר. אל תתני לו לנצח- תילחמי בו!

כמה טיפים מעשיים ממש בקצרה-

לא לחשוב על זה כל היום. מה שמציק, להוציא מהלב. לדבר, לבכות, ולהמשיך הלאה.

להעסיק את עצמך במלא מלא דברים מהבוקר עד הערב. כשלא עושים כלום יש הרבה זמן לחשוב, וכחושבים יותר מידי תמיד תמיד תמיד נמצא דברים שיעציבו אותנו.

(יש כאלה שיגדו לי שאם לא נחשוב על זה זה לא יפתור את הבעיה. אבל בהרבה הרבה מקרים זה כן. הבעיות רוב הפעמים לא כ"כ גדולות וקשות כמו שאנחנו מדמינים, והזמן פותר אותן בעזרתו האדיבה של הקב"ה, ומה שקורה זה שאנחנו מתעסקים במה שרע כ"כ הרבה וזה הופך אותו ליותר רע. מניסיון.)

להחליט על משהו אחד שבו את משקיעה במיוחד, משהו שיקדם אותך בכל תחום שהוא בחיים (לימודים חברות משפחה סניף וכו') ולהחליט איך תעשי את זה. (נניח אני החלטתי ללמוד משהו קצרצר כל ערב. ככה אני מרגישה שאני מתקדמת וטוב לי על הלב. )

להרבות בתפילות לה' שיעזור.

לשמח אחרים.

לבכות שצריך, אבל לא לשקוע בזה כל היום. עכשיו את בוכה, ואח"כ את ממשיכה בחיים הרגילים. בשמחה.

אם יש משהו ספציפי שמפריע לך לשמוח, תראי אם אפשר לשנות אותו ולתקן.

בהצלחה!

ואם את צריכה משהו- כל דבר, תשאירי הודעה באישי.

לא, לא התכוונתי אלי!אבל יש פה כאלו..

דבר ראשון, זה שאת יודעת מה מפריעה זה כבר המון.
עברת כבר חצי מהדרך...

וכמו שאמרו פה- לחשוב יותר מדי זה לא טוב. צריך להתעסק בדברים אחרים.

אבל להתעלם זה גם לא פיתרון. צריך למצוא את דרך האמצע..

מוזמנת באישי.. יש לי דברים לומר.

שממש טובים בלעזור .....אם את מתביישת תכנסי לשם שלכולם

ואם את לא רוצה את כולם אז שיחה אישת תמיד עוזרת!!!

בכל מקרה אם הן חברות שלך את תוכלי לדבר איתן גם ככה 

כי זה כל הקטע של החברות השיתוף

בס"ד

אולי אני טועה, אבל אני מרגישה מימך שאת מנסה להקל את מה שעברת בכך שתדברי על זה הרבה-ואולי אז זה יהפוך לצרה של כולם, או שלפחות לא תהיי בזה לבד..אולי זה אפילו ימחוק קצת מימה שקרה.

אבל בסופו של יום ושבוע ושנה-מה שהיה היה, ואת נשארת עם זה לבד, כי רק את באמת חווית את זה.

אני לא יודעת אם את בשלה לזה, ומקווה שזה לא יהיה הרסני, אבל אני חושבת אבל שאת צריכה לשבת עם עצמך, לדבר עם עצמך בלי שום כיסוי, לספר ולשחזר מה קרה ולדעת שזה באמת קרה לך ושזה חלק מחייך, ואז לקום ולזכור שזה חלק! זה לא את! היית חנה לפני (אם זהו שמך האמיתי), ונשארת אותה חנה אחרי, רק כמו כל דבר אחר בחיים-זה הוסיף לך עוד רובד, עוד הבנה, עוד לא יודעת מה...

את סומכת על ה'? כל מה שקרה לך לא קרה סתם, הוא הוביל לזה.

את סומכת עליו שהוא רוצה רק בטובתך? אז תסמכי עליו (אפילו שזה קשה בטירוף), ותגידי לעצמך "אם זה קרה כנראה שככה זה הכי טוב בשבילי"... -יהיה לך ככה הרבה יותר קל להשלים עם הכל.

והי! מותר להיות עצובים לפעמים על דברים שקרו, אפילו אם השלמנו עם זה ואנחנו יודעים שזה לטובתנו...

ואם את מרגישה גם שאת לא בשלה לכל מה שאמרתי ועכשיו רק בא לך לבכות ולהרגיש מסכנה-תעשי את זה, אבל אל תשכחי לקום ושיש פתרון.... בהצלחה !

שתדעי שהכי רע, זה לשמור בבטן!! וממש חבל שאין אפחד שאת יכולה לסמוך עליו כדי לספר לו..

אם בא לך לפרוק (כמו שכתבת למעלה..) את יכולה (באישי..?..) ואנסה לשמח ולעודד ולעזור עד כמה שאוכל..

טיפשי אבל כולן אוהבות את זה...

[אני מקווה שמותר לי לספר XD]

עושים בר"ח יומולדת לכל הבנות שנולדו באותו חודש...

[בר"ח כסלו- לכל הבנות שנולדו בכסלו...]

אז עושים ארוחת ערב כיפית כזאתי, ובסוף יש מלאא עוגות ענקיות, והבנות של אותו חודש מקבלות מתנה מהאולפנא- ספר תהילים שכתוב עליו "באהבה ממשפחת רעיה"..

זה פשוט כיייף ועושה מזה שמח על הלב...

יאללה חברים עוד רעיונות אני צריכה למלא על זה דף וחצי.....((( |מיואש|

מי שממש משועמם או סתם בא לו אני חייבת עזרה בעוד כמה שאלות--

תודה...

וגם תפילת ר"ח (הלל) ביחד כל האולפנה ובסוף אז רוקדים כזה ספונטני

עם שירים שקשורים, ויש בנות שמביאות כלי נגינה (גיטרות חליליות...)

וליפעמים יש מסיבת ר"ח שהמדריכות עושות.

ו- אני לא יודעת אם זה כ"כ קשור- אבל כל חודש יש שיעור לבנות שנולדו באותו חודש

על החודש שלהם עם עוגות וממתקים וכאלו.

שמחה שעזרתי  [= תספרי לנו מה עשית בסוף ומה היו התגובות טוב?

איזה בשינים שנהים,מדיקים מתוקים כאלה..מגיע להם!!!!כל הכבוד!!!

וחוץ מזה שהיא הייתה מדהימה והעיקר בחידון הוא לא הפרס והכבוד אלא הידע ואת זה היא השיגה וזכתה וזה הפרס הטוב ביותר!!

ואיך אומרים "דברים שרואים מכאן לא רואים משם" והיה הרבה דברים מאחורי הקלעים (רובם היו מאוד מצחיקים)

מורידים את הטלוויזיה מחדר ההורים לסלון, ואח''כ מתאספים כולם סביב הטלוויזיה ורואים ביחד..

די ידעתי מראש ששלומי ינצח, אבל שתיהם ב''ה היו מצוינים.

טוב שניזכה לכזאת רמה של חוכמה בתורה!

להיתראות וחג עצמאות שמח מאוד!

כבוד, אה?
סתם באמת מעולים!!!!! 

לא הייתי ממליצה לכם להכנס...

גם אני חשבתי על זה כבר...

"שניזכה לראות מעלת חברינו"...

באמת, אנשים- מילה טובה, עידוד! ובואו לא נשחק אותה תמימים שלא מרכלים אף פעם- בואו נרכל על דברים טובים!!!!

בכל זאת לא יפה לזלזל בבעיות של אחרים! גם לי מפריע(מאוד!!)שכל שירשור שני פה זה על בעיות טיפשיות אבל אני לא יזלזל במי שפתח כי אולי באמת זה הדבר הכי קשה לו בחיים? לך תדע....

בחייאת, תעריכו את מה שיש לכם.

לפעמים יש נטיה לאנשים כביכול 'נורמאלים' לזלזל מעט במתנות הנפלאות שהם קיבלו מהקב"ה.

אני בטוחה שזה לא בא מעניין של כפיות טובה, אבל כן יש עניין להכניס טוב-טוב למודעות שיש אנשים, שמראש יודעים שהמשך חייהם לא יהיה 'נורמאלי' כמו של אדם ממוצע, אם בכלל.

יש אנשים שהיו חולמים להקים משפחה, להביא ילדים לעולם, לדאוג מהדברים הכי פיציים... אבל שהם רק יזכו לזה!

אז באמת בקשה לי אליכם קוראים, תעריכו. תעריכו את מה שיש לכם. תכניסו לכם למודעות שבדיוק כמו שאדם מסויים לא יזכה לכך, באותה סבירות זה היה יכול להיות ח"ו ח"ו ח"ו גם אתם.

אל תדרשו מהקב"ה ללמד אתכם מה זה טוב א-לוקי בדרך הקשה. בבקשה!! אל תתנו לעצמיכם לפול לזה. אתם לא רוצים את זה. אני מבטיחה לכם. 

יושב בדד, אני מאד מעריכה את מה שכתבת. אני גם מאד מכירה אישית את המקום הזה.

מאחלת רק טוב, לך ולכולנו.

חיים שמחים!!

אבל יש אנשים שב"ה זה הבעיות שלהם! אז אתה צודק בהקשר של השירשורי התאבדויות וגם בזה שיש אנשים פה שלא מעריכים את מה שיש להם אבל איך אתה יכול לבוא בתלונות לאדם שהבעיה הכי קטנה אצלך זה הבעיה הכי גדולה אצלו?? 

הוא רק אומר שגם אם הבעיה הכי גדולה שלך-נראית לך גדולה, תראי שיש בעיות גדולות יותר-ותעריכי שאלו הבעיות שלך..

סביר, אפילו סביר מאוד, לפתוח שירשור על "איזה באסה, הפסדתי פוגים".

אבל המילה הזילזול הזה בעשרות שנות חיים שנותרו לכם.. איך את לא מעריכים את זה? איך אתם חושבים להתאבד?

[וגם, אם אפשר להוסיף- מהכרות עם מה שהיה לי - הפורום נותן במה להתלונן יכול להיות שלא לכולם, אבל באיזה שהוא מקום מרגישים שיש לך במה לפרוש את כל הבעיות שלך, ו'יקשיבו' לך, בעיות שבחים הייתי מעיפה אותם , פתאום כאן מקבלות משמעות והתייחסות.. זו היתה רק הארה, מי שרוצה שייקח לצומת  ליבו.. ]

שב"ש לכולם!

אם יש לי בעיות אני לא יכולה להגיד יש אנשים שיש להם בעיות יותר גדולות כי אז מה? אז להם יש בעיעות יותר גדולות ולי אלו הבעיות שלי. מה שרשמת נשמע כמו המשפט המעצבן של האמהות "יש ילדים שגם את זה אין להם" (על צלחת של אורז שלא מסכימים לאכול) אז מה שאין להם! בגלל זה אני חייבת לאכול את האורז?.

למי שלא הבין: האורז= הבעיה של בן אדם מסוים

                     האמא= יושב בדד

                      אני= פותח\ת השרשור על הבעיה שיש לי

אם מישהו עדיין לא הבין אז הוא מוזמן לשאול ואני אסביר ביותר פירוט

אם מישהו עדיין לא הבין ..

אני מקווה כי אם כן אז יש לנו עניין עם רוחות רפאים

שצריך לזכור שהכל זה נסיונות מהקב"ה.

ה' לא מעמיד אדם בנסיון שהוא לא יכול לעמוד בו,

אז, כמו שזה נראה, מי שיש לו נסיונות גדולים, כנראה שהוא מיועד לעמוד בזה.

ומי שיש לו נסיונות יחסית קטנים, זה לא אומר שהוא יותר קטן, אלא שזה הנסיון הגדול ביותר שלו

שה' שלח לו, וכאן, שכל אחד שפותח שרשור על מה שקשה לו, אין בכלל אפשרות לשפוט

מה קטן ומה יותר קשה. למדתי את זה על בשרי שבוע שעבר.

לישועתך קיוותי ה'.

טוב לא קראתי את התגובות אז מחילה אם חזרתי על תגובה.

אבל בער לי להגיב.

וואי יושב בדד יקר, האמת, הצלחת להעלות לי את הפיוזים גבוהה גבוהה.

אני לא כותבת פה הרבה ואני גם לא מתייחסת לכל שרשור.

אבל הצלחת להרגיז אותי.

לא יודעת מה יש לך, סרטן אם הבנתי נכון, כן?

אבל אח יקר.

שתיהיה סגן של אלוהים תוכל לתת לאנשים דין וחשבון על מה הם מתלוננים ועל מה מודים.

ולעזעאזל, אתה לא תשפוט אנשים על זה שבא להם להתאבד אם מישהו שרט אותם או אם זרקו אותם מהבית.

השי"ת נתן לכל אחד את הצרות שלו ואת הכוחות שלו להתמודד עם דברים.

אין בעיה, מפריע לך שאנשים מתלוננים?

תגיב יפה, בנועם.

אל תשווה את הצרות שלך לאחרים.

כי אתה לא הם!!!

גם אני משתדלת לא לשפוט אנשים.

ברור, זה קשה, סרטן זה ממש כואב ולא נעים..

אבל אח יקר, תתן לאלוהים לתת לאחרים דין וחשבון.

זהו.

סליחה אם הייתי בוטה מדי.

שבוע טוב שיהיה.

אפרת.

"לישועתך קיוויתי ה'".

טוב, נו...

זו העיקר בחיים, להבין שהכל מאיתו יתברך!!

יש פה אנשים עם תקווה. אתם מתגאים בה.

התאבדות? לזרוק את כל התקווה שלכם לים.

העניין הוא לא שהבעיה של להפסיד 5 פוגים. סבבה, זה מבאס אותך? אוקיי, מי אני שאשפוט. יש מי שמתבאס מ5 מיליון דולר ויש המתבאס מ5 פוגים. סבבה, לגיטימי.

הבעיה מתחילה כשכל באסה הופכת לייאוש >> ולרצון להתאבד.

חבר'ה, אפשר לספר לכם משהו?

שנ"ש הייתי במצב מהזה דפוק, שקיעה? זו אני. יאוש? זו אני. דיכאון? זו אני. חושך? זו אני.

כל הזמן רציתי להיעלם. פסדר, מה לעשות, יש אנשים דפוקים ואני אחת מהם

אבל בחייאת, צריך לקחת דברים בפרופורציות.

אני אישית, מאושרת! פשוט מאושרת! שתדעו לכם, אני כמעט שנה ב"היי" מטורף, שמחה עד הגג.

ומה, אינלי בעיות? אינלי קשיים? אני לא מאבדת מידי פעם "5 פוגים" (זה סוג של משל, כן? )? ברור שכן!

ומה, זה לא מבאס אותי? ברור שכן! למזלי אני בנאדם!!

אבל מה, למדתי לקחת דברים בפרופורציות. למדתי להזכיר לעצמי שהבאסה הזו תעבור. היא תחושה חולפת. באמת, באמת שבעוד - נגזים - שנה - אני לא אזכור שנשרפתי וואחד נשרפתי אחרי הים. באמת, לא טפשי לבזבז אנרגיות על כאב כזה שעובר כ"כ מהר?

ואני לא מדברת על סרטן. כי זו התמודדות אחרת - - -

ברמות שאני לא מכירה בכלל. אוקיי.

אבל חבר'ה, אמא צועקת עליך, חברה שלך לא מדברת איתך, את עייפה כל היום, לא עומדת בקצב של הלימודים?

מבטיחה לך שבעוד חודש וחצי, בחופש, את לא תזכרי את זה. גג, נגיד את משלימה בגרויות וכד'.. עוד שנתיים - מאכפת לך? את תצחקי על עצמך. שבכית בגלל כאב כ"כ רגעי. ונכון, לא צריך להתעלם לחלוטין מבעיות. ואפשר להתבאס. אבל צריך אחרי כמה רגעים לקום, להרים את הזוויות של הפה, ככה גבוה, שיצרו חיוך - ולזכור שזה עובר. לחשוב על משהו כיף שעומד לקרות. לנסות למצוא איזו נק' טובה במצב, איזו תועלת. תמיד יש כזו! אפשר להיזכר במשהו נעים שקרה לאחרונה. חברים, באמת שצריך לקחת דברים בפרופורציות! ברור שהכי קל זה לברוח מהתמודדות, לעזוב ככה את העולם וזהו, חסל צרות ובעיות. ברור שהכי קל זה לתת לעצמך לשקוע. אני יודעת, אני הייתי שם. אבל צריך לזכור שזה לא ייתן לי כלום, לתת לבאסה להשתלט עלי. עדיף לחייך ולהמשיך בחיים. בחיי, למרות שזה לא תמיד קל, זה משתלם ועוד איך. זה ייצור בכם אווירה פנימית טובה. זה ייתן לכן כוחות להתמודד עם דברים בעתיד.

ואני לא שופטת אף אחד. אבל נסו לזכור את זה, בסדר?

סליחה על החפירות, זה די בער בי.. ;) אוהבת את כולכם! בהצלחה!!!

אביב

התכוונתי בתחילת התגובה שלי ששנ"ש הייתי בדיכאון - בערך עד אזור הזמן הזה, של יום העצמאות.. ומאז, אחרי שיצאתי מזה, רוב הזמן אני שמחה. אחרי עבודה קשה..

אבל כמו שאיל!לי אמרה, זה ממש לא יפה לזלזל, אולי אתה לא מזלזל, אבל זה נראה ככה, וחוץ מזה, הכול ממש נכון, אתה לגמרי צודק, יישר כוח! כל הכבוד!!!

האחרון בנושא.

לא כי חבר'ה ישתקו ויסבלו בשקט אלא שבאמת יבינו ת'מסר הזה.

אני אומרת את זה בכאב אבל פתחתי שרשור כמו שלך בערך פעם אחת.. כנראה שהוא לא ממש עזר.

ואולי הדוגמה מהחיים האישיים שלך עשתה משהו.----> התאבדויות.

אוקיי...אני אכתוב הרבה...מי שיעקוב עד הסוף- תודה מראש..

יושב בדד....אני לא מזלזלת בהתמודדדות שלך..בכלל לא. ואני מבינה שאתה לא מזלזל באחרים..אבל סתם שאלה- אם מישהו במצבך היה אומר שהוא לא רוצה יותר להיאבק והוא רוצה להתאבד, היית מבין אותו? היית כועס עליו? תחשוב על זה..

הנקודה שלי היא כזאת...נכון, יש כאלה שכואב להם על הבגרות, או על כמה פוגים..אבל יש כאלה שהסיפור אצלם שונה..

למשל, טובי..ראית תשרשור שלה?...כתבת משו לגבי להתאבד כי היא שורטת את עצמה..אתה רציני? אף אחד לא מתאבד משריטה, אא"כ זו דוגמנית -על שנשרטה באף..ואז אפשר להבין אותה.  העניין הוא, כמו שנכתב בתגובות שם, מה שמסתתר מאחורי השריטות האלה..לא הן עצמן!

כלומר, יש אנשים, שרע להם. ממש. ובפורום הם יכתבו דברים כמו- "קיבלתי נכשל במדעי החברה- באלי למות." כשמה שבאמת כואב להם, בין אם הם מודעים לכך או לא- זה העובדה שבאותו בוקר, הודיעו להם על פטירה של אדם שמאוד אהבו..לדוג'.

ישלי סיפור (אפשר לדלג עליו..): כשהייתי במשצ"ים, נהניתי כמו אנל'א יודעת מה...אבל זה גם היה ממש קשה. אני לא בפנימיה, אני כל לילה בבית...ופתאום- שבועיים (!) בלי המשפחה, בלי מקלחות, בלי אוכל נורמלי, בלי שינה, עם כללים נוקשים וחום כבד..כל הרגליים שלי התמלאו שלפוחיות..הגב שלי התמלא פצעים כואבים, כנראה תגובה אלרגית למשהו...לא ישנתי בכלל כי כל לילה בכיתי בשק"ש...היה לי נקע ברגל וכאב לי מאוד...הייתה לי שפשת..הייתי עייפה מאוד, ונראתי מזעזע...

נשמע מספיק דברים להתלונן עליהם, נכון? אבל אני לא התלוננתי...שתקתי..וכשצעדנו קילומטרים, והרגל שלי התנפחה- חבשתי אותה, וקמצתי אגרופים בשקט...אף אחד לא ידע מה מצבי...אבל הייתי חייבת להתפרק. אז כשנאבד לי הדורדורנט החדש שקניתי, הרגשתי שזה ממש עצוב לי. עברתי בין החבר'ה ואמרתי להם שירחמו עליי .למה? כי נאבד לי הדורדורנט!

היו כאלה שהסתכלו עליי במבט של "מה נראלך?!?" הם אמרו לי שיש להם שלפוחיות, אז שאני אירגע ומהר כי דודורנט זה כלום. והיו כאלה שחייכו אליי, וחיבקו, והשתתפו בצערי על אובדן הדורדורנט האהוב שלי...וזה היה נהדר!

-סוף הסיפור. ניתן לדלג עד לפה-

מה הפואנטה שלי?

ובכן- אתם לא יודעים הכל! אני לא יודעת הכל! ואתזה גיליתי בשנה שעברה...כשפתאום חברה שהייתה נראית לי בכיינית מפונקת, התברר לי שהיא לבד כל יום עם האחים הקטנים כי אבא נמצא לצד אמא בבי"ח...אי אפשר לדעת כלום! אז אולי כולם פה נשמעים בכיינים- אבל אסור להגיד להם שהם מתבכיינים...כי אולי זה רק נדמה..לפעמים אפילו הם לא מודעים לכך.

ועודבר- בקטע של להעריך את מה שיש- ממש מסכימה...!!!

אבל תכל'ס, כשאתה מאושפז או משו, אתה אומר תודה על זה שאתה נושם? אתה קם בבוקר בביה"ח ואומר "מודה אני"? אם כן- אשריך!!! באמת!

אם לא- לא שופטת. אז גם אתה, אל תשפוט. לא הכל זה מה שנדמה...

בס"ד

נשמה, עד עכשיו לא ידעתי שאתה חולה וגם עכשיו אני לא יודעת את הפרטים. ברור לי שמה שכתבת כתבת בכאב עצום אפילו אם הוא לא התבטא לגמרי בקטע.  באמת עצוב לי איתך ואתה תמיד מוזמן לפנות אלי בכל דבר שאתה חושב שאולי אוכל לתת לך. אבל אתה חייב להבין משהו... :

כל אחד, כל אדם, יכול למצוא מישהו שסובל יותר או פחות מימנו!!

תמיד שנראה לך המצב שלך הכי טוב-תמצא מישהו במצב יותר טוב משלך

תמיד שנראה שהמצב שלך הכי גרוע-תוכל למצוא מישהו שהמצב שלו קשה פי כמה משלך

כן, אני מסכימה שאפשר להשוות את "לרוב בני האדם יש.... ולי...." -אבל אני בטוחה שלך (כמו כל אחד אחר), יש המון דברים שאין לאחרים!!

אני לא יכולה להתחיל לתת דוגמאות מה יש לך שאין לאחרים כי אני לא מכירה אותך, אבל אני יכולה לשתף אותך בסיפור אישי שקרה לי. :

בתחילת השנה עבר עלי משהו ממש קשה, לא חשוב מה ומי, המצב היה בקנטים.

היו לי מלא שאלות לאלוהים, קינאתי במי שהמצב שלו טוב (אפילו כעסתי עליהם), הרגשתי כאילו החיים דפקו אותי עד היסוד.

ואז פגשתי את פרח... (שם בדוי)

היינו ביחד בחדר באולפנה.

לפרח יש בעיה לא משו.... -ההורים שלה שונאים אותה. אני אפילו לא זוכרת את הסיבה (הסיבות ליתר דיוק)-רק שהפה שלך היה נפער לשעה אחרי ששמעת למה.

הם לא הסכימו לתת לה להכנס לבית, היו מתקשרים כדי לקלל אותה ולאחל לה שתמות, אמרו שהיא הבושה שלהם....

היא היתה אז בת 17, אבל זה נמשך ככה מכיתה ו, וכשפגשתי אותה היא כבר היתה עמוק בתוך הסמים

(אני לא אתפלא אם היא לא זוכרת את השיחות שלנו כי הרבה פעמים דיברנו כשהיא היתה ב"היי" וגם הסמים פוגעים רציני בזכרון)

היא היתה שותה אלכוהול כמו מים (רק בכמויות הרבה יותר גדולות, מחסלת בקבוק וויסקי בלי לשים לב ובלי שיבער לה כלום), היתה מתמסרת לכל בחור בן 30 שאמר שהוא אוהב אותה (גיליתי את זה כי יום אחד היא חזרה עם מכות כחולות על הפרצוף, לא אספר מה קרה כדי לא לזעזע)

אוקיי, נראה לי הבנת את הקטע

אתה יכול להגיד שהיא הכניסה את עצמה לסמים וכל זה (גם היא חשבה כמוך והאשימה את עצמה) אבל אני בעצמי ראיתי כמה היא רצתה להגמל!! איך היו עוברות לה רעידות בגוף ("קריז") כל פעם שהיא היתה צריכה חומר והיתה מנסה לדחות את הקץ (לא משנה אם זה דקה או שעה, עצם ההצלחה והרצון היא אדירה!)... היא הלכה כמה פעמים למרכז גמילה ויצאה נקייה, אבל אז היא חזרה לעולם עם בעיות בבית, ושוב היא היתה ברחוב בלי לדעת לאן ללכת, ושוב מועדונים ו.... היא כבר הפסיקה להאמין שהיא יכולה להפסיק או שיכול להיות לה עתיד כלשהו, או שהיא ראויה בכלל לעתיד.... (ללמוד במצב כזה ברור שלא היתה אופציה, ולא בהרכח כי הסמים פגעו לה רציני במוח ובעוד דברים פיזים אחרים)

אה, ולא ציינתי את זה שהיתה לה השאלה גם "בשביל מה להגמל? מה יש לעולם להציע לי ששווה לסבול בשבילו את כל החרא??" ... ותכלס? לא יכלתי לא להסכים איתה.

הסיפור הזה יצא ארוך וזה גם לא כל הפרטים, אבל מה שאני הבנתי מימנו בזמנו זה ש:

תמיד תמיד תמיד אפשר למצוא מישהו שסובל יותר מאיתנו, ולכן אי אפשר -ולא כדאי- להשוות את הסבל שלנו לסבל של אחרים!!!

הרבה אנשים יכולים למצוא את הסיבות שלהם להרגיש חרא, ובצדק מוחלט! אבל תגיד לי אתה,- אתה רוצה לחיות כל הזמן בתחושה שהחיים התנכלו אליך או... אולי להתמקד בדברים הטובים שיש לך? 

לא משנה כמה המצב של בנאדם גרוע, הוא יכול לשמוע על כאב של אחרים ולכעוס על זה (או לקנאות), והוא יכול לבוא ממקום של "אז מה אם כואב לי? לי זה כואב, לו זה כואב", ולנסות להרגיש אמפתיה.

-תאמין לי, בשבילך, אתה תחיה הרבה יותר טוב!! (ולא משנה אם זה יום אחד או 120 שנים, כל רגע של תחושה טובה שווה את זה!) 

כתבתי ארוך אבל לגמרי מהלב, מקווה שקראת הכל ואם הפנמת זה בכלל מעולה.. אתה מוזמן מאד להגיב.

אה ואני חייבת להוסיף-אני לא אומרת שאני כזאת! אני כן אומרת שאני רוצה להיות כזאת, ומנסה לעבוד על עצמי.

בהצלחה!!!

אני בטח לא יכול להבין את ההתמודדות שלך אך מקורתנו מלמדים אותנו שאין זה נכון להגיד דבר כזה או לחשוב כך.

איננו יכולים להבין שיקולי עליון ,אולם היהדות בהחלט מכירה במצבים כאלו והעלתה נק' לפשרם אני מציע ללמוד עם רב את הסוגיות האלו . ותמיד אסור לך לשכוח שהתכלית היא דווקא לא העולם הזה ,אני לא בא לנחם אלא להזכיר שאין ה"סוף" מגיע בעולם הזה חס ושלום. אולם אין אני אומר שזה מפחית מהתמודדותך ואינני מקל ראש בכך בעקבות הטיעון הזה .

בהצלחה יהודי יקר !.
 

כי מי שאנס אותן נחשב לרב "גדול".

בדיוק חשבתי על זה בזמן האחרון.. 

וגם למשל בהקשר של אנשים שלא עוצרים לטרמפיסטים..

כל הכבוד! באמת שנזכה..

אני מאוד מאמינה בלדון בכף זכות!

אבל..כדי לדון בכף זכות -לא צריך להמציא סיפור.. צריך רק להאמין שיש לזה סיבה טובה..

כי...

מאוד יכוליות שזאת הסיבה!

אבל באותה מידה - יכול מאוד להיות שזה בכלל לא קשור!

תיסמונת דאון לא חייב להשפיע על הבנאדם בצוה כזאת!

יש לי חברה שלאחותה יש תיסמונת דאון,וחברה שלי נורמאלית לחלוטין..
אני בטוחה שבפנים זה עושה לה משו.אפילו מאווד הגיוני שהדבר הזה הוא טוב וחיובי..
(מה שיש לאחותה זה לא בדיוק תימונת,זה משו בסגנון..אחת הבנות הכי מתוקות בעולם!! ממש!!)

בקיצור..

מקווה שהובנתי

הכוונה היא שיש להם ילד אחר עם תמונת דאון ולכן הם משקיעים בו יתר תשומת לב שבה על חשבון הילדה וגורם לה להתנהג בפרעות כדי לקבל תשומת לב.

ואם זה לא בגלל זה? רחלי כאילו אומרת שגם אם זה לא בגלל האח עם התסמונת, בכ"מ צריך לדון לכף זכות..לא צריך למצוא סיבה..

ושואפת- כל הכבוד! באמת צריך יותר לשים לב ולדון לכף זכות.. (:

ערב טוב!

מטרת הכותבת הייתה לתת דוגמא להשתלשלות אירועים שהראתה לה מאחורי הקלעים את הערך והנכונות של "לדון לכף זכות". אז כמובן שגם אם לא מגיעים למצוי ההבנה צריכים לדון לכף זכות  .

חחח.. איזה צחוקים שהייתן מדברות על X בישב''צים... ודרך אגב שתידעי שמזה עושים מימנה מישי חסרת אחריות.. את צריכה לראות אותה שומרת על אח שלה עם התסמונת.. כשהיא איתו היא C הבוגרת ואחראית..

סחטיין על הגילוי..

גרם ללשון הרע/רכילות, ולזה שיודעים שדיברו עליה.

נראה לי היה יותר טוב לשנות קצת פרטים

בסופ אין איזה 'סופ סיפור' גי או משו - תמיד לזכור לדון לכפ זכות..!!! שנזכה!!

"והוה דן את כל האדם לכף זכות"... כלומר: לא כתוב כל אדם שנדון את כל האנשים בעולם לכף זכות.. אלא מה כתוב?

כל האדם שלא תסתכל על המעשה/ים הספציפיים האלה אלה תסתכל על כל האדם כאילו כל מה שמסביבו.. אם זה במקרה שלך תסמונת דאון של אח,או שמישהו שקרוב לו חס ושלום נפטר או שהוא איבד אתץ המפתחות של הבית ובגלל זה הוא מנסה לפרוץ מהגג.. אבל חשוב שלא להיות טמבלים וכל איזה אוטו בשבת-אולי זה יולדת?? להיות ריאליים... 

אבל בתכ'לס זה קשה לדון לכף זכות. וזה דבר שצריך לעבוד עליו המון. אבל גם אם נעבוד הכי בעולם, כשנגיע למצב כזה שמישהו לא בסדר שוב פעם, והכל מסביב יסביר יותר ויותר כמה צריך לדון אותו לכף חובה, אי אפשר לעמוד בזה. ולא דנים אותו לכף זכות. כמה שעובדים על זה, זה פשוט לא מצליח.

או שזו דעת יחיד? אשמח להצטרפות לדעה שלי..

שנזכה לראות תמיד את הטוב בכל אחד! ~

היא סיפרה לי על אח שלה כמה פעמים ומהסיפורים שלה הבנתי שזה ממש משפיע עליה.... וסתם לעניין המופרעות, מחשבה שעלתה לי כבר מזמן בנושא - - צריך גם לדעת איך להתייחס אליה... רוב המופרעות שלה מתפוגגת ונעלמת כלא היתה כשפשוט מקשיבים לה. כשמפנים דקה לסיפור שלה על הבצפר, כשעונים לה לטלפון (ולא מסננים אותה...). אני לא באה לשפוט אף אחד, וממש אין לי ביקורת על אף אחת מהסניף בנושא הזה, ברור שיש איתה התמודדות ממש לא קלה, ואני לא יודעת אם היא היתה חניכה שלי הייתי מתמודדת איתה בהצלחה או לא, אבל בואי נאמר שהצלחתי להוכיח, לפחות לעצמי, שזה אפשר. וכל הבעיה או לפחות רובה היא שסימנו אותה מראש ואפחת לא שמה עליה... מצטערת מראש אם זה סתם לא קשור, זה פשוט יושב לי על הלב מלא זמן ועוד לא מצאתי הזדמנות לבטא את זה...

כתבתי שמה בשרשור

וגם בבת ים איפושו היום גם כן...

שתיהם היום בערב!

ואם לא אז עם המשפחה לא יודעת איפה

אולי אני אלך לבני עקיבא..

אולי.

הוא הולך להיות בן חמש עשרה, אם אני לא טועה..

אז כמו כל שנה, כל החברים של כל המשפחות נפגשים שם..

ורק לי אין מה לעשות שם כולם בערך בנים, חוץ ממישי בת 11.

(אוי, ומזכיר לי, בשבת הלכתי לקחת מהם ספרים, והוא עלה למעלה כי הוא רצה להמליץ לי על ספר, איך שאבא שלו נבהל.. כל שתי שניות הוא עלה למעלה.. אוי, הוא הרג אותי ואז הוא ירד ואני נשארתי לבחור ספר, ובסוף ירדתי למטה ואמרתי לו משו לגבי איזה ספר, ואבא שלו ככה צופה עלינו מהמטבח אוייש, זה היה מצחיק. )

למה אין לי שום מקום אחר ללכת אליו? מדוע? יש כאן אולי אנשים שרוצים להזמין אותי לביתם?

בעיקרון אני מנסה לשכנע את המשפחה שלי לצאת לטיול או משו.. אבל זה מינסתם לא ילך..

אז נמצא לעשות משו.. אולי ניסע לחברות..

נרשם לטיול... השנה אני בקבוצה של צפיה בחידון התנ"ך (הכי שווה)... אח"כ נראה לי אני אצא אם עצמי לאיזה טיולון...ואחר הצהרים כשכולם חוזרים מהטיולים הישוב נאפף (איך שלא כותבים את זה) בריח של צליית הבשר מהמנגלים של ה"חבורות" של המשפחות (כל משפחה אם "החבורה" שלה...)

ביום העצמאות ממש מבואסות מיזה ואומרות שזה מעפן אבל אנחנו ה"ילידות", המצפוטליות בדם, לא מבינות אותם

אין כמו להיות במצנ"ט ביום העצמאות!... (אתם צריכים לשמוע את השיחות שמתנהלות ביננו... זה מאוד מבדר...=)

בעזהי"ת

[אם כל המשפחה המורחבת, אבל תבואי! ]

במצפה גולן. ולא, אל תתחילו לחפש את המקום הזה במפות. וגם לא בגוגל.

פשוט כי זאת המרפסת שלנו בבית.

מנסיון, אין פקקים בדרך לשם, והכי טוב - אפשר להנות מהנוף בלי עוד שניים וחצי מליון איש שממלאים את המצפה. ועוד לא דיברנו על הנוף המהמם (א-ל הגולן, ועמק החולה, ולא כמו שניתן לטעות מהשם שכתבתי בהתחלה...), על הנוחות שבהכנת מנגל בבית, והדובדבן שבקצפת - אפשרות לצפות בשידור חי בחידון התנ"ך על הספה בבית, מול המחשב (כי טלוויזיה אין...)! החידון הזה לטעמי, מרים את כל יום העצמאות מדרגה אחת מעלה!

כולם מוזמנים...

מי יודע איפה אודי דוידי מופיע ביום העמצאות?

(אם בכלל...)

זה ממש הזוי! הם בני 40 ועדיין נפגשים.. [[=

אתם באים איתנו לגן הוורדים!!!כמו כל שנה!!!!

והפעם יש ת'מחשב נייד אז את יכולה לראות ת'חידון...=]

וחוצמיזה שהיום הייתי בגן הורדים עם הכיתה שלי...

ולמה את וגילה אומרות שזה משעמם...?!

זה ממש לא!!!!!!!

אייל גולן מירי מסיקה עומר אדם ועוד'

בבית כנסת הגדול ואחרי זה בהרקדה 

ובבוקר סתם בבית ואחרי זה אולי עוד משו!!

אממ ניסיתי לבדוק לכם באינטרנט

וזה מה שראיתי

» בימת המשביר - מסיבה לציבור הדתי לאומי - מסיבה לציבור הדתי לאומי בשיתוף תנועות הנוער עזרא, בני עקיבא ועוד. בתוכנית: הופעת הזמר יוסי סוויד ולהקתו, להקת רבע לשבע עם יהודה כץ, הזמר אודי דוידי ולהקתו. שני ה-9.5, 21:00, המסיבה פתוחה לקהל הרחב  
 

וזה לגבי 2011 אז.... לא יודעת כמה זה אמין ונכון אבל... זה מה שראיתי בכולופן!

בדף הפייסבוק של אודי דוידי (לא ממש שלו אבל סוגשל.. אתם יודעים..)

שהוא יופיע בירושלים ובת ים היום בערב...

לא יודעת להגיד לכם שעות... ירושלים כנראהמה שכתבתי למעלה בת ים אין לי שמץ!!

ומחר בצהריים- על האש עם המשפחה..