פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 1591)

להיו תלוש זה לא טוב [חידוש..גם כן]

אבל לפעמים, לפעמים, גיליתי שאנחנו צריכים את זה.

אני אישית הבנתי שבתקופות 'הרעות' שלנו, הייתי צריכה את הבריחה הזאת,

נכון, אמרתי לעצמי 'אני רוצה לשמוח', אבל בתכלס?

היה לי טוב לשבת ולרחם על עצמי, קצת קצת, לשבת בעצבות,

להצטער.

לברוח אל הפחד, והבאסה..והכל יחד,

חשבתי שזה נחמד עד שהבנתי שאי אפשר להכניס הכל תחת מחסה של 'אני מת להיות שמח, לא הולך לי', צריך ממש לרצות.

צריך להפסיק לרצות חיצונית, להתחיל מבפנים, מכל הלב.

א=נ=י ר=ו=צ=ה ל=ה=י=ו=ת ש=מ=ח. ו==ע==כ==ש==י==ו!!

אחרי שהבנתי את זה..יצא לי לחשוב, והרבה..ואמרו לי דבר קטן, כמה קטן ככה השפיע-

להיות עצוב זה בסדר.

[אההההה?!?!בסדר?! מה פתאום!!]

היי ואייט וואייט, בסדר גמור.

בתנאי. [כמו כל החיים שלנו, הכל תנאים, אינטרטסנים שכמנו]

שאנחנו יודעים דבר אחד>> שאחרי זה, זהו. אנחנו קמים. ואין מצב שלא!!

שעכשיו אני נופל לעצבות, אבל אח"כ אחותי?

זה פשוט מקפצת ענק, ישר לשמחה...

אני בבאסה עכשיו כדי להיות אח"כ שמח יותר ממה שהייתי לפני, אני יורד קצת, בורח רק קצת, רק בידיעה שאח"כ יהיה לי טוב יותר, שלמרות שעכשיו אני עצוב, אני לא באמת עצוב [אני עצוב באמת!! כן כן..רגע!]

אני עצוב אבל שמח בפנים, שמח כי אני יודע שאח"כ, השמחה שלי תהיה כפולה, שעכשיו וואלה שיא הקשה לי אבל אחרי זה..אווו האור לא מפסיק לזרוח..

ממש כמו הדרך לירושלים..

הדרך לשם [לפחות מכאן..] מלאה עליות וירידות, אבל תמיד מה שלא נעשה, אנחנו ע=ו=ל=י=ם לירושלים, אבל יש גם ירידות בדרך, מה כאן העליה!?

סטאגדיש>>

ירידה לשם עליה..

אני מבואס אבל זה כדי לקדם אותי.

ולכן, אחרי שאני רוצה ומצליח לרצות כמו שצריך, לא מתייאש מהעולם, סומך קצת קצת על עצמי, אז..אני מתחיל לחייך, ולא יודעת מה קרה

לי, הכל היה נראה אחרת.

בהצלחה, עם חיוך.

[לא מתאים לי לכתוב ככה ארוך, מה קורה פה!? ]

כל הברכות,

טוב ושמחה