אני נגיד נמצא בתחנה מרכזית ואני רעב,
קונה במאפה נאמן, יוצא החוצה ואיזה הומלס מבקש
כסף, אז אני נותן לו, וגם מביא לו את האוכל
זה גם כלפי עצמי, אני לא חושב יותר מידי לפני שאני מוציא כסף
וגם כלפי חברים, עם חברים זה יותר בהלוואות,
אנשים שוכחים להחזיר, או סתם, ואני לא מבקש בחזרה- לא נעים (הרבה כן מחזירים)
אם אני הייתי מקבל בחזרה את כל ההלוואות שלי מתחילת חמישית, במצטבר
זה לפי דעתי כמה מאות שקלים,
גם עם המשפחה, יש יום הולדת או יום נישואין למישהו,
אז אני רק חושב מה לתת לו.
זה לא רק בכסף, אני מגיע לישיבה עם מלאי של חטיפים...
תוך שנייה זה נגמר, כי כולם יודעים שאצלי לוקחים חופשי,
זה גם קשור לאמון עם בניאדם, יש לי אמון ברמה אחרת,
פעם דיברתי עם איזה קצין, הוא אמר לי: "אתה יודע מה אני אוהב
אצליכם פה (ביוש) שלא חושדים" הוא אמר: "במדינה יש משפט: כולם רמאים, שקרנים, מושחתים חוץ מ...
אצליכם, כולם אנשים טובים כולם נותנים וכולם חיוביים חוץ מ..."
אז לי יש אמון בבניאדם בהגזמה, אין לי דוגמא מסוימת...
קיצר מבינים למה אני מתכוון?