בס"ד

היא צודקת.
תלכי לטיפול, ותחזרי חדשה.
כל הפורום אחרייך תומך ואוהב.

בהצלחה נשמה!


[אוסנת. אין, אין עלייך. אני חולה עלייך.]

(בתור בן)...............חחח

מוסיפה על קודמיי.
גם, יש את צער הנשמה בעולם הזה.
תחשבי שהנשמה, שהיא דבר רוחני, מופשט, יורדת לעולם של חומר, בתוך גוף של חומר.
רע לה פה.
אנחנו צריכים למצוא לה דברים שימלאו אותה, שישמחו אותה.
תחפשי לה דברים שימלאו אותה, תורה, אמונה, עבודת ה' וכו'.

בכ"מ, תמיד יהיה צד של עצבות, כי עדיין לא טוב לה פה, עד כמה שמנסים לעזור לה.

וגם כמובן, שזה הגיל.

אבל בעיקר בעיקר לשבת ולחפש מה מפריע לי בהתנהלות של עצמי ביום יום- מה אני רוצה לשפר, איפה אני לא הכי בסדר, ולעבוד עלזה.
כשמתחילים לחפש, באמת שיש כ"כ הרבה דברים שמוצאים, ואפשר להסיק מכך, שזה מעיק, וגורם לעצבות.

ותתפללי לה', שיחזיר לך את השמחה בעבודתו.

בהצלחה נשמה!!

בס"ד

אני לא מצליחה לישון יותר מ9... וזה כשאני הולכת לישון מאוחר...

   כדי לא להיכנס לזה שוב פעם כי מנסיון קשה לצאת מזה שאת בפנים..... 

מניסיון...
אני חזרתי בתשובה מתוך העובדה ששום דבר חוץ מלימוד תורה וחיים יותר "גדולים קדושים ותכליתיים" יכל למלא את החור השחור, את חוסר השלמות את הריקנות בלב...וזה ממשיך לי...
תאכלס הפתרון - לעסוק במשהו גדול יותר...(קבלי על עצמך איזה מצווה או חסד - התנדבות או הדרכה בסניף - אנחנו מחפשים מדריכים ומדריכות דרך אגב..) זה מה שעוזר לי ..

מכאן קצת "חפירות" או בלשון יותר נכונה הסברים והעמקות.(אחרי כתיבה אני רואה שזה ארוך טיפה אבל באמת זה בא מבפנים -דיבור של אמת ממני אליך ואליכם הקוראים האמיצים שמחליטים לקרוא הלאה...)

חברים שלי מהתיכונית בשנה אחת ( י"ב) הגיעו למצב של חילול שבת שתייה לשוכרה ועישון ... חלקם מודים בעובדה שחסר להם משהו וזה משכיח מהם הכול... וחלקם לאמתמודדים עם הרגשות שלהם ומכחישים...הם מתחמקים מכל שיחה או דיבור עמוק או בשפת ההתחמקות שלהם "חפירה" (כי חפירה היא לא חוקית בחברה שלנו ולכן יש תירוץ לברוח מהאמת)...אנשים שהיו מדריכים עם כיפה גדולה וציצית והתפללו בירכו למדו תורה ושמרו מצוות כמו נוער יחסית "רציני" הגיעו למצב של חילוניות גמורה- חוץ מאכילת בשר בחלב ונבילות וטריפות או כל מיני דברים שהם גדלו עליהם שהם אסורים ביותר אבל הם לא מניחים תפילין מברכים מתפללים ומדברים בצניעות ובלשון נקייה...( לאט לאט, בגלל שהם לא מצאו וחלקם אולי גם לא חיפשו פיתרון לשאלת ההרגשה שהם לא מבינים - בעצם מה שאת שאלת)...
אבל את יודעת מה הכי כואב...מה צובט אותי בלב כשראיתי אותם אחרי שנה(!!) שלא הייתי בישיבה וראיתי אחד בלי כיפה (כשפעם היו לו פיאות וכיפה ענקית וציצית והדריך באיזה סניף של דוסים איפשהו והוא בערך החזיק את הסניף!) שמעשן בשבת...!(אני מאמין וכמעט בטוח שהוא מעשן בשבת כי הוא לא יכול להפסיק! הוא חייב את הרוגע שניקוטין מספק לו! הוא מכור ...הוא מסכן! ואני לא מאשים אותו יש לו כל מיני תסבוכות נפשיות ובעיות בחיים... אז זה קשה)

ולמה לא הייתי בישיבה שנה?? כי אני הרגשתי את מה שאת ועוד הרבה מרגישים...את החוסר את הצער של חוסר בקדושה את העריגה האינסופית לטוב...להתגלות ה'... ולכן חיפשתי מסגרת אחרת- שלפ וזה עשה לי רק טוב!( כל זה מגיע מהנשמה ואנחנו מנסים לתרגם את זה לתחושות אחרות - חלק מחפשים חבר/ה כי הם חושבים שזה חוסר בזוגיות, חלק עושים מעשים נועזים ומשונים - שוברים גבולות כי אין להם פיתרון ,חלק זורקים הכול (לאט לאט או בבת אחת - כל אחד והדרך והסיבות שהוא ממציא לעצמו למה הוא צריך לזרוק) וחלק שברוך ה' עברו את החוויה הזאת יותר מוקדם וזכו לאנשים שמבינים בעניין הרגש המוזר הזה מתוך ניסיון אישי...אנשים שיכולים להסביר לך מה באמת מייצגים הרגשות האלו...וברגע שאת היודע למה הם מגיעים יש לך פיתרון.) ומאחר והרגשתי את הרגש הזה...אותו רגש שבתחילה החזיר אותי בתשובה ואז העביר אותי לישיבה תיכונית מתיכון חילוני מצטיין ( כי לא היה לי קיום רוחני...לא התפללתי בירכתי או מדתי תורה בכלל!!ואני ידעתי שאני לא יכול בלי זה...זה אכל אותי מבפנים אז זרקתי את האחריות של הלימודים,עמדתי להיכשל בשנה הזאת (כיתה י' אז) וברוך ה'! המשפחה שלי קלטה את זה וגם המחנכת והם הסכימו לאפשר לי לעבור לישיבה תיכונית (למרות שרציתי שחורה) מתוך התפשרות והבנה שזה הדבר היחיד שיוציא ואתי מהחוסר רצון לעשות כלום!(יותר נכון חוסר רצון לעשות כלום חוץ מלגלוש ולשחק במחשב כל היום - אבל כל היום וגם הלילה! לראות טלויזיה לאכול קצת ולישון). אחרי זה נכנסתי להדרכה כי גם בישיבה במגרת הדתית קבועה היה חסר לי משהו...חיים גדולים יותר...ועכשיו אחרי הרבה זמן בהדרכה(על סף יציאה ומעבר לשיעור א' בישיבה שעוד לא בחרתי או מצאתי) אני מודיע לכולם...זה שינה לי את החיים לטובה! ברוך ה'...היו לי ולצערי גם לצוות שאיתי הרבה ניסיונות (בגללי וההתנהגות הצעירה פעורה בעורה שלי - נסיות בהבלגה ומחילה על שטויות שעשיתי...) ...

כשהנשמה מתקרבת לקדושה (תפילה מרוממת או איזה שיר קודש בסעודה שלישית או שיחה ממממששש יפה של איזה מישהו/י ) ואז מרגישים סיפוק פנימי, רוגע ורגשות של שלווה אמיתית וטוב מהמקור... לאחר כמה זמן יש מצב שהנשמה תתחיל לשדר תחושה ממש ממש כואבת...מייסרת ומעכלת חיים... תחושה של נבילה רוחנית וכל כוחות החיים שלך נעלמים לאט ובזהירות...

"תחושת הצער בעת התקרבות הנשמה לקדושה..." נראה לי שזאת ההגדרה...

אבל החידוש הוא והנה הקטע החשוב לכל מי שאין לא כוח לחפירות אבל רואה את החלק המודגש...

כשאנחנו מרגישים תחושה של (כל אחד יגדיר את זה איך שהוא רוצה) חוסר וריקנות,אובדן רצון לעשות כל דבר...עצבות עמוקה ומעצבנת.... צריך לדעת שזה קורה רק כי הנשמה שלנו היא גדולה...גדולה יותר משל שאר האנשים שזורמים עם החיים הרגילים ונטולי ה"אידיאלים" שלהם... היא רוצה אוכל אמיתי... לא חטיף במבה ..היא רוצה סעודת שבת!!! מפוצצת!! עם הרבה מנות ושלוש קינוחים!! היא רוצה את ה'!!! את החיים המלאים ולא חיי השאר או טעימה קטנה מחיי האמת עם ה'...

צריך להבין שזה דבר טוב...זה מראה על רצון פנימי !! רצון עמוק לחיבור עם ה'! לחיים יותר גדולים למצוות עם יותר חיבור לחיים עם משמעות אמיתית!!!

קחו בשמחה את העצבות הפנימית !! כי היא תתן לנו כוחות להמשיך לחיים שמתאימים לנו יותר! היא השאיפה הפנימית לחיים אמיתיים!!!...

תנסו...חיים גדולים מרגיעם את הצער..כי הנשמה שמחה...( וגם היא חוזרת...תבינו שיש לנו עוד איפה להשתפר ולשפר את מצב החיים שלנו...תטעינו כוחות ותמשיכו במסע...)

אפשר לפנות גם בשיחה אישית

אתה הכי מרגיש סיפוק....!!

חבר'ה, גם לנו יש כוחות. תאמינו קצת בעצמכם.