פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 1864)

Forum/Forum.aspx/t63894

כולם להכנס@@!!!!!!!

בס"ד.

א. "ריבה ריבנו" - "ראה נא בעוניינו", רבש"ע , תראה את מצבינו. "וריבה ריבנו" , ו"תריב", ז"א תלחם, את "ריבנו".

ב. הכוונה ש"כיסא דוד", ז"א מלכת ישראל בצורה השלמה והמתוקנת, תחזור.

ג. המילה "שלום"- איפה?

ד. "יהיו כמוץ"- מוץ הוא הפסולת של החיטה. כשרוצים להפריד את החיטה מהמוץ "זורים" את החטה ברוח, והמוץ ז"א הפסולת עפה רחוק, בניגוד לחיטה עצמה שנופלת במקום. הכוונה- שאותם מקטריגים יהיו כמו המוץ מלפני הרוח. ז"א יתבטלו.

-פירושים אלו הם ע"פ הרובד הבסיסי של הפשט, ולא מתייחסים לעומק-

בכ"מ, שכוייח עצום על הבירור בנושא הזה. "מאי כרום זולות? אלו דברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלים בהם" (הגמרא בברכות) ומפרשים: "כגון תפילה"

תזכה למצוות..עזרת לי מאוד! (בזכותך עכשיו אני יכולה יותר להתכוון..)

 אממ..שלום מופיע בברכת השנים,שים שלום,ובסוף  "עושה שלום במרומיו..." (או שמא בכל אחת מהברכות יש משמעות אחרת...)

בכל מקרה...ממש תודה!

אפשר למצוא אותו או באתר שלו או בספר שלו על תפילה.

בס"ד ליקבה"ו

בימים נוראים ישנה תפילה במילים אלו: "ריב ריבי שעה ניבי והשיבני סלחתי". עפ"י הנראה, משמעות המילים ריב ריבי, הן כמו שעה ניבי. כלומר שמע תפילתי.

בס"ד.

וכן מפרש "יסוד מלכות"

בס"ד

אומנם לפעמים הם סוטים קצת מפשט המילים, אבל בכל זאת...

בס"ד.

הפירוש שהבאתי אכן מתוקן ומקובל וטוב ויפה

בס"ד.

מצד האמת, האמת והיפה חד הם - "והאמת והשלום אהבו".

בס"ד.

התכוונתי לזה שנכון שכיום האמת והצודק לא תמיד הולך עם הקל, והכיף והנוח והיפה וכו'. אבל מצד האמת, זה כן מסתדר. לעתיד לבוא נגלה שזה אותו דבר. ולזה הבאתי את הפסוק "האמת והשלום אהבו" האמת- כמייצגת את החוק הנוקשה והקר, כביכול. והשלום- כמייצג את הנעימות והטוב. לעתיד לבוא, יתגלה שהכל אחד הוא.

אני חושב שאנחנו מסכימים על הנק' הזאת...

שאת במצב רוח רע, או מדוכאת, מצוברחת, עצבנית... וכו' וכו'

ואין לך מושג למה, זה מטמטם אותי...חחח. לפחות הייתי יודעת מה קורה והייתי יכולה לעזור לעצמי. אבל לא....

במקרה כזה, אני ממליצה לך לעשות משהו שאת אוהבת, לשמוע מוזיקה, לרקוד, לאכול אולי חחח.

בהצלחה! ואם באלך את מוזמנת לפרטי.

בע"ה

והעיקר - אל תחשבי על זה שעצוב לך, פשוט תזרמי.. אם תחשבי על העצב כל היום י'הי'ה לך יותר קשה לצאת ממנו..
ב"הצלחה..
ואל תשכחי ש"השמחה תמיד בלב גם אם לפעמים כואב.." (ארז לבנון הי"ד)

ותשכחי מהכל (לפחות לשעה ככה....)

אבל זה פתרון זמני

ואני לא יכולה להראות את זה לאפחד, אני לא רוצה לדבר על זה.......

ואני מעמידה פנים שהכל טוב ואז באמת קצת טוב, אבל קשה לי

נמאס להיות מדוכדכת ומדוכאת כ"כ....

אוףף

אההה? מה דעתך?
אוקי. קל לומר את זה....

אז...רגע , נחלק את הענין.
הרמב"ם [גדול הרופאים] אומר שכאשר אדם
נמצא ב"מראה שחורה" (דיכאון) יעשה דברים המרחיבים את הנפש.
הוי אומר - ישמע מוזיקה שהוא אוהב , יטייל בגינות נאות , בפארקים שקטים וכדו'...
זה מרגיע את הנפש. עוזר לצאת מה"דיכי"...

אבל - אם ה"דיכי" הזה הוא כל הזמן , כמה אפשר לשמוע מוזיקה?! דיי נמאס כבר לטייל בפארק!!
ובצדק זה נמאס...לכן , יש את הענין שנקרא "שמחה".
ביהדות זה דבר חשוב מאוד - ה' אומר לעמ"י - אני אעניש אותכם - למה?
"תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב ללב" - היית עצוב - תחטוף על זה!
אתה צריך להיות שמח!

ו...איך נהיים שמחים? הנה לך נוסחה:
בטחון בה' , אמונה , שכל , הסתפקות = "שמחה".
בואי נקח את כל אלה ונחבר אותם ביחד. מה אנחנו מקבלים?
אדם הרוצה להגיע לשמחה צריך דבר ראשון להשתמש בשכל שלו. רגע. עוצרים. חושבים עם עצמינו.
מה חושבים? אמונה. מי זה ה'? יש אחד כזה בכלל? מה זו התורה הזו? הוא לטובתי? אוהב אותי?
א-מ-ו-נ-ה. צריך לדעת בברור ש...יש ה'. התורה אמת. שהכל לטובתי. שה' אוהב אותי....
ו...אז ממילא - אני בוטח בו. אני יודע בשכל , בברור שהוא קיים , אני מאמין בו אמונה אמיתית.
אז...שאני אהיה עצוב?! למה לי להיות עצוב?! הרי הכל מכוון מלמעלה לטובתי! הרי ה' אוהב אותי!
אני צריך לקבל פי שניים מההוא?! למה? הרי מה שה' נתן לי - הוא יודע מה הוא עושה! הכל לטובתי!
אני מסתפק במה שהוא הביא לי....אז - שאני אהיה עצוב?! למה?!? אין שום סיבה כזו בעולם!

ו...אז - האדם מבין ש..."שמחה" זו דרך חיים. שמחה באה לאחר שהאדם רגוע שהכל טוב אצלו -
ואם הוא מאמין - יודע שה' אוהב אותו ולטובתו - אזי מבחינתו - הוא רגוע!
א"כ אין מקום לעצבות! א-י-ן!
אז...יש לי סיבה להיות ממש ש-מ-ח! יש! דואגים לי. אוהבים אותי. אני "מסודר" , אני לא דואג!

תחשבי על זה.
זה דבר חשוב מאוד! הכל מתחיל מהאמונה. ו...לא סתם אמונה - אלא ממש ידיעה ברורה -
הוכחות ש....ה' אוהב אותי! יש ה'! הכל לטובתי!

תנסי. תטעמי - את בעז"ה תרגישי שינוי.
תרגישי יותר "כיף" בחיים! תרגישי את אלוקים!
אין...פשוט א-י-ן כמו השמחה הזו - השמחה האמיתית!


מקוה שקצת עזרתי.
המון בהצלחה!!

שלפחות לי עזרו בצורה בלתי משוערת.

תנסי להשיג את הספרונצ'יק- "ליקוטי עצות" ותקראי את מה שרבנו כותב על השמחה.

חוץ מזה שרבנו אומר שהאדם צריך לעשות כל דבר, ע"מ שישמח את נפשו. אפילו מילות שטות "מילתא דבדיחותא"

העיקר שישמח.

ותדעי שעצבות זה דבר נורא מאד. כי אי אפשר לעבוד את השם בעצבות.

רק בשמחה תמיד!!

תדברי עם אבא שבשמים!! הוא רוצה אותך!! אוהב אותך!! מקשיב לך בכל רגע ורגע!!!

תחשוב - אם ה-כ-ל לטובתך!!
גם אם מישי עזבה מישו או להפך...זה בגלל שה' החליט.
הוא החליט - הוא עושה לטובתי - הוא אוהב אותי - אין לי מה לדאוג!
אין מה לדאוג > שמחה!!

תראה אחי , ברור שזה קשה לעזוב מישי...
קשה. כואב. זה בגלל שיש לנו רגשות ב"ה...
אז - כאן , במצב הזה צריך לתפוס ת'צמנו ולהשליט את השכל על הרגש!
כל מה שעושה ה' לטובה עושה!
זה לא אומר שאסור לבכות...חכמים כבר אמרו ש"שלושה ימים לבכי" [על אדם שמת]
מותר וכדאי לבכות - למה בוכים? לא על זה שה' לא עשה טוב. אלא על הראיה המצומצמת שלנו -
ש...עם האדם הזה היינו מתקדמים יותר. זה נכון לי ולנפטר שהוא נפטר! כי כך ה' עשה.
אבל...עדיין - הרגש כאן מתפקע כ"כ חזק שמאוד קשה לעצור אותו. כי...ההבנה שלנו שזה לטובתינו
לא מצליחה לגבור על הרגש הכואב. כך אנו...בני אדם! לכן מותר לבכות על אדם שנפטר...שלושה ימים -
זה משחרר. מוציא את ההרגשה הרעה. אחרי זה שהשכל כבר יכול לגבור על ה"רגש" - צריך להשליט
אותו על הרגש.
לכן , גם לעזוב מישי או שמישי תעזוב מישו - זה כואב. קשה.
אבל...אם ה' עשה כך - וזה דבר שה' אולי רוצה שאני אעשה ו...השתדלתי - ובכל זאת -
ה' חשב לפעול אחרת.
בהתחלה זה קשה. קשה מאוד - אבל חייבים להשליט את השכל על הרגש ולחשוב רגע -
מהי העצבות ולמה היא באה?
אחרי זה אפשר להתגבר עליה ולצאת מה"דיכי" הזה.

בהצלחה!
שבת שלום!!

לכוווווווווווווווווולם!!!!!!

בהצלחה לכולם בכל הקשיים....

תומכת......

תפסיקי להתלהב מזה שאת גרה בנתיבות סיטי פיתוחחח!!!!

סתםם...מאמי תיהיי חזקה...אנחנו איתך לאורך כל הדרך....!!!

לובב יוו !!!!!!!!!!

תהיו חזקים!!

ובע"ה נצליח....

בחדשות יודעים מה הם עושים...ואם הם מראים מש'ו זה בטח בסדר...

אבל אצל אנשים לפעמים זה משמש נגדנו...כי אנשים מדברים יותר מדי או לא יודעת מה...

לפחות נעשה את מה שאומרים לנו לעשות...-וגם אין לנו מה להפסיד אם נשתוק בנושא הזה...

אז אם זה נחוץ לשמור על שתיקה-אנחנו רק מרויחים...

אם הם אמרו לאנשים לא לדבר על זה בתקשורת אז יש לזה סיבה מוצדקת...ואני חושבת שהיא אפילו הגיונית..!

יומטוב-תעשה מה שאתה חושב...!=)

למה נירא לך שיש איזה ערבי שמשעמם לו ויכנס לפורום הזה?????????

אבל ליתר ביטחון!!!!!...אתה יודע..

וגם פירסמתי את ההודעה הזאת כשי שתפיצו אותה לאנשים שאתם מכירים-שאולי הם כותבים איפה נפל בפורומים אחרים שהערבים כן נכנסים אליהם...

הבנת?

ירצה לקרוא את הגיגיכם?

בכל אופן, צודקת. צריך להיזהר=]

במקומות האלה.

אם הם לא עצבניים על הערבים שמתו..

ישב ויקרא?

אחחח אתה מצחיק...

חוץ מלהרבות פילוג בעם ישראל?

כולי תקווה שזה יועיל משהו לשיפור המצב,

השתדלות...

שבוע טוב, חודש טוב, ובשורות    ט ו ב ו ת    לכל עמ"י!!

אז כתבת שאתה מקווה.. תכלס אתה מעלה נושא שמפלג את העם.

בס"ד

אשרייך על דעות הרבנים שהבאת, ובע"ה בזכות זה נצליח במלחמה

עיינו בחומש ויקרא (י"ח כה. ועוד בפרק י"ח): "ותטמא הארץ ואפקוד עוונה עליה ותקיא הארץ את יושביה"

וכותב הרמב"ן :"ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה ותקיא הארץ" - החמיר הכתוב בעריות בעבור הארץ שתטמא בהן ותקיא..."

חוצמזה, שאז מה אם הוא העיר לנו, אפשר לקבל ולשתוק!

אשריך "םןוט"

לבני עקיבא נפסיד במלחמות?

זה היה גם מה שהפריע לי אצלו בהודעה ההבנה שזה מה שיציל אותנו, יש מספיק מה לתקן אל תעלה נושאים שיגרמו לפילוג.

הרב של מגדל עוז, והבקשה היחידה שהוא ביקש ממנו זה ללכת צנוע.. כדי שבנות ישראל ילכו צנועות וחסודות.

החוסר צניעות זה לפי דעתי לא רק אם החצאית עוברת את הברך או לא, לפעמים זה מראה על חוסר עמוק יותר (לא אצל כולם, אבל זה כן סיבה)

צניעות זה באמת כל כך חשוב, וישנן בנות בימינו שמסתובבות כמו פרוצות (סליחה על המילה, אבל כן! וגם חלק בנות דתיות)

בס"ד.

אני רק אומר, שההתחזקות בצניעות מועילה (אף בשעת מלחמה) ולא מזיקה...

אני מסכימה, ואני גם מסכימה עם הרב שהגיע אלינו. תמיד חשוב להתמיד בו!

וסליחה אם הייתי מעט חריפה, אבל ת'אמת הרועה אני כן רואה בעייה בסניפים מעורבים. מהרבה סיבות.

צניעות זה לא רק בגדים ופריצות....

וגם אצל בנים יש בעיות צניעות בלבוש(לפעמים אפילו יותר מאצל בנות כי זה לא כלכך במודעות..)

צניעות זה בעוד אלף ואחת עשרה דברים...

אם אתם רוצים אפשר לפתוח על זה שירשור....אבל בתנאי שלא נכנסים בו לענייני לבוש כי זה לא הכי צנוע לדבר על זה בפרום מעורב....

יש המון טיעונים בעד ונגד סניפים מעורבים...זה נכון שזה לפעמים בעיתי אבל לפעמים זה נצרך (כמו למשל בסניף שלנו...)

הרב שלי לימד אותנו משו ממש חשוב יש אידאל ויש דרך לפעמים צריך לוותר על האידאל בדרך כדי להגיע לאידאל אבל אז ממש חשוב לזכור שזה רק הדרך כדי להגיע לאידאל ולא האידאל עצמו.

זה אולי נשמע קצת מסובך אבל אני ינסה לתת לכם דוגמא שתנסה להסביר זאת.

שנה שעברה בתחילת חודש ארגון כמה חניכות שלי באו לסניף במכנס לא ממש ידעתי מה לעשות בסוף נתתי להם איזה בד לשים בתור חצאית וניסית להסביר קצת מאז הם לא באו יותר לסניף במכנס...

הייתי יכולה להגיד שלסניף לא באים בלי חצאית ולהחזיר אותם הביתה אבל אז הייתי נשארת לבד ולא עשיתי כלום...אבל וויתרתי זמנית על הכלל הזה בשביל הפעמים הבאות...

גם סניפים מעורבים זה ככה...אנחנו מוותרים על הנפרד זמנית בשביל להביא חנכים וכו' אבל אנחנו צריכים לדעת שזה זמנית ולא מה שצריך להיות...

שנשמע בשורות טובות!

נ.ב.

אני מסכימה אם הרועה בנק' הזאת...

יש פרוש שאומר שלא כבשו את ירושלים עד דוד המלך בגלל שעד אז לא כל עמ"י ניסה לכבוש את ירושלים אלה רק שבט אחד בודד(לדוג' שופטים פרק א'...)וגם בימי דוד ירושלים נכבשה בעזרת כל עמ"י(דוד המלך אסף כסף מכל שבטי ישראל לקנית גורן ארוונה היבוסי..)אך זה עדין לא עזר רק בימי שלמה המלך כששל עמ"י היה מאוחד נבנה בית המקדש!

בשביל לנצח במלחמות אנחנו צריכים להיות מאוחדים!!!

ולכן בימי מלחמה אלו לא כדי להרבות בדיבורים על דברים שיכולים להוביל לפרוד אלה לחזק את אחדות ואהבת עמ"י

נ.ב.2

לא התכוונתי שזה יהיה זה אלה פשוט נושאים ממש חשובים ולכן לא כדי לדון בהם בחפפנקיות....

בקשר למה שכתבת אלי!

אני מסכימה איתך לגמרי לגמרי לגמרי! צניעות זה הרבה הרבה יותר מהבגדים, זה התנהגות, ועמיקות, וצורת דיבור, ועוד מלא דברים. אבל אני כן חושבת שתנועה מעורבת זה לא צנוע. יש לזה היתר מרבנים, אבל אני אישית לי זה לא מתאים.  חוצמיזה שאני חושבת שבקשר להתחזקות בצניעות, כן חשוב מבחינת בגדים, שבעז''ה יתחזקו בעוד שאר הדברים שנוגעים לצניעות. אבל דבר ראשון בגדים!

אילו הוא היה כותב שכדאי להתחזק בשמירת שבת זה גם כו מרבה פילוג? למה צניעות שונה?

בס"ד.

אז אין טעם להעלות אותו כל פעם מחדש.

האם בגלל שזה מה שהרמב"ם כתה, ולא נוהגים ככה היום זה אומר שגם לא תניח תפילין כי מה שהרמב"ם כתב לא רלוונטי?! לא! יש גדולי תורה שקובעים דברים כאלה. וכבר נפתח על זה שרשור וזה הוכח הלכתית, לאפחד לא היו הוכחות אחרות!

זה לא קשור! אצל החסידים שיש שם הפרדה חולנית כמעט, מתחתנים בגיל 19. למה?! מאלף ואחת סיבות. תכל'ס ההפרדה היא לא הסיבה. וגם אם כן, אז יש מחיר לשלם על זה שאתה דתי. חדש לך?! חוצמזה, שכבר אמרו כמה פעמים, כי ה"רווח" בהפרדה גדול מה"הפסד"...

א. הטיעון פסול ולא נכון.

ישנו מושג של "מומר לדבר אחד" שדינו כמומר לכל התורה כולה. אפי' אם זה 'רק' אחד הדברים השוליים.

ומדוע?

משום שאם אני מודיע שמצווה מסויימת אני לא עושה, זה מגלה על כל מה שאני כן עושה שאני לא עושה את זה כי ד' ציווה, אלא כי זה נוח/מתאים לי / אני מתחבר לזה וכו'.  לכן בעצם אינני עובד את ד' כלל אלא את עצמי, ושום דבר לא נחשב.

אין מושג של 'דתי לייט' - או שאני דתי - ואז אני מחוייב וידודע שאני מחוייב בכל המצוות - או שאני עושה מה שבא לי - ואז זה לא משנה גם אם 612 מצוות נכנסות בכלל הזה.

אם אני מבטל אפילו דבר אחד - אני לא דתי. אין כזה דבר.

כמובן - לא מדובר על נפילה, אפילו סדרתית, בנושא מסויים - כאשר אני יודע שמה שעשיתי לא טוב ומצטער על זה, מדובר על ביטול וזלזול.

אין כל קשר בין הדברים שהבאתי לבין 'חומרא'. אמנם ודאי וודאי שלא כל מי שאוכל  'שרויה' בפסח חייב כרת, הרוצה להחמיר - יחמיר לעצמו ותבוא עליו הברכה. במקום שיש יסוד רציני ביותר שאכן הלכה כדעות מסוימות - גם מורים כך לרבים, ובמקרים חריגים במיוחד יכול פוסק להקל למקרה מסוים כדיעות מסויימות. אולם במקרים בהם ההלכה ברורה וודאית  - לא ניתן לקרוא לזה חומרא. וגם אם שמענו רב מסויים (שודאי שרוב עמ"י ואפי' הציבור שלנו לא הולכים אחריו בכל השאר) רוצה לומר אחרת.

אינני סבור כלל שהרשימה שהבאתי לעיל היא 'מקור אחד או שניים', משום מה יש לי גם תחושה חזקה שהכותב לא עבר אפי' על רבע מהמקורות שהובאו, ואף לא בריפרוף. כלל לא חוכמה להכריז על כל מה שלא מוצא חן בעיני 'חומרא', שאיזה תמהוני המציא וגם המציא לה אסמכתא מאיזה 'מקור אחד או שניים'.

אדרבה, אשתאה מאוד אם תביא לי 'מקור אחד או שניים' רציניים האומרים ההפך.

אמנם ודאי שהחוכמה היא להקל, ולשם כך צריך כתפיים רחבות מאוד, ועל כן 'כוחא דהיתירא עדיף' - להחמיר כל אחד יכול. אולם, נראה לי שהמושג הוצא מהקשרו - אין הכוונה שניתן לבטל איסורים ולעשות ככל העולה בדעתך - זאת כבר עשו הרפורמים לפנינו ודומני שיש ביננו תמימות דעים לגבי זה שהם לא בדיוק ראויים לשבחים...

עניין ההיתר הוא כאשר מעוררת בעיה חדשה סבוכה - לא חוכמה גדולה לפסוק  'אסור' מספק - אע"פ שכך יש לנהוג בדר"כ (-כמובן - מדובר פה על הפוסקים - לא אדם פרטי שלא יודע הלכה מסוימת), החוכמה והעוצמה היא לעיין בדבר  בעומק רב ולרדת לשורשו, ואז - אם אכן כך הדבר - למצוא שהוא מותר ולפסוק כך.

הסתכלתי שוב בדברי ולא הצלחתי למצוא בהם שום הכפשה, וודאי שלא 'רדיפה עד חורמה', הבאתי מקורות לאנשים רציניים הרואים את טובת הקב"ה, כלל ישראל ועצמם, ורוצים לבדוק את מעשיהם (בתקווה שלא התכוונת בכינויך  הציני " 'צדיקים' " לרשימת שמות הרבנים שהבאתי). 

נראה לי שלהבא לכל מי שרואה עצמו רציני מומלץ להזהר מהתלהמות ומהפרחת האשמות חמורות שכל קשר בינם לבין המציאות מקרי בהחלט (וסליחה אם הדברים חריפים מדי - כמובן שהדבר לא אישי).

ולגבי הטיעון האחרון שהעלית - גם אותו לא הבנתי כלל:

קודם כל - מנין הביטחון בו הצגת את ה'עובדה' (השונה לחלוטין מהמציאות אותה אני מכיר) שההפרדה גורמת לעליית גיל הנישואין.

צר לי להודיעך - אני מוקף בחברה נפרדת (ברובה), וגילאי הנישואין הינם סביב העשרים.

[ועוד יותר מזה - כולי תקווה שהבנתי לא נכון שאתה מנסה לסנגר על הקשר הקרוי 'חבר-חברה' שלא לצורך נישואין. באם כן אנא ממך (-בקשה אמיתית ורצינית - אני מתכוון לכל מילה באמת) ראה בסוף ספרו הנפלא של הרב שמואל כ"ץ "קדושים תהיו", עמודים 261-265 את תשובתו הממצה והמקיפה (לטעמי) של הרב שלמה אבינר בנושא - פירוט איסורי דאורייתא ודרבנן שעוברים עליהם א. בעצם הקשר,  ב. קרוב לודאות מוחלטת ע"י הקשר,  ג. פעמים רבות ע"י הקשר. עד כאן]. 

אולם בלי כל קשר לנ"ל ולפני הכל - נניח שאכן כך - אז מה??!! אם זה מה שחובתי ע"פ ההלכה לעשות - מה זה מעלה או מוריד שזה לא נראה לאדם מסוים כיוון שזה 'מעלה את גיל הנישואין'? אתמהה.

הרשה לי להשתמש במילותך (ששוב הינן חריפות, ואינני סבור שאיש מלבדך - ואולי גם אתה- באמת מאמין להן), ולסכם - 'לא ראוי לתגובה', אולם אעפ"כ השתדלתי להגיב ואף להאריך מעט בהתאם לכלל שקבעו לנו חז"ל לגבי עניית התשובות (לקראת סוף מסכת שבת, והמבין יבין).

לגבי 'הרועה' וכו':

ספר דברים, פרק כג, פסוקים י-ט"ו (ציטוט חלקי ביותר):

"כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע... כי ד' אלוקיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת אויבך לפניך - והיה מחניך קדוש. ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך".

שנזכה לישועה שלימה לכל עמ"י במהרה בימינו אמן.

נ.ב. סליחה אם הארכתי מדי, ראיתי לנכון לעשות זאת בגלל חשיבות הנושא, וכבר כתבתי בכותרת - לרציניים.

כי כמו שכבר אמרתי, לי יש דברים יותר טובים לעשות חוץ מלהרבות פילוג בעמ"י בזמן הזה.

הסתכלתי שוב בדברי ולא הצלחתי למצוא בהם שום הכפשה, וודאי שלא 'רדיפה עד חורמה', הבאתי מקורות לאנשים רציניים הרואים את טובת הקב"ה, כלל ישראל ועצמם, ורוצים לבדוק את מעשיהם (בתקווה שלא התכוונת בכינויך  הציני " 'צדיקים' " לרשימת שמות הרבנים שהבאתי). 

אני בטוח שההודעה שלך לא גרמה לאף טחד להתעצבן לא גרמה לאף אחד להתעצבן.. עובדה זה קרה וזה כל מה שיצא מה"כוונות הטובות" שלך. (אגב אני לא חושב שמישהו שם על מה שכתבת או אפילו טרח לקרוא חצי ממנו..)

דורו של אחאב היה מלא בעבודה זרה ובזכות אחדותו ניצח ודורו של דוד שהיה מלא בצדיקים היו נופלים בגלל לשון הרע, אני מקווה שאנחנו בעז"ה ננצח למרות כל הפירוד.

כאשר מרבים בצניעות-- זה רק יביא תועלת!!

אז מה הבעיה להעלות את זה שוב ושוב... כאילו.. שזה פוגע..

פילוג או לא פילוג-- זה לא קשור יש אמת אחת שתמיד מנסים להוכיח אותה לאלו שטועים בדרך..

תמיד חשוב להרבות בהפרדה ובצניעות

קל וחומר במצב שלנו..

לכן-

הרועה- אני בטוחה ש-םןוט אמר את דבריו במטרה לקרב..(לאמת) ולהרבות בטוב..

והמצב בעם רק נותן יותר ויותר לגיטימציה להשתפר בנושאים שדורשים שיפור--- בעם!

לק"י.

חוצמזה שכבר אמרתי אלף פעם:

א. אני לא מסכים עם הקביעה שלך שהפרדה מזיקה יותר. חייתי גם במסגרות נפרדות וגם במעורבות, וברור לי שהנזק בנפרד הרבה יותר קטן.

ב." לא יאונה לצדיק כל אוון". אם אנחנו אומרים שהלכתית חייבים להפריד, אז ע"פ היהדות מי שילך בדרך האמת לא יסבול..

ג. גם אם נאמר שבאמת זה מזיק ההפרדה, זה לא ה"הפסד" הראשון ש"מפסיד" מי ששומר על ההלכה. החיים קשים בנאדם!

הרמב"ם כותב אחרת לגמרי, הוא אומר שלא יאסרו את הנשים הרבה זמן בבית אלא פעם בחודש בערך יתן לה לצאת .

הוא לא כותב בכלל על אחת שיוצאת מהבית יותר שהיא בעייתית, פרוצה או משהו אחר.

בס"ד

ולנהגיד שזה דחוף..ואז ...הם יסכימו

אהלן...

יאפ. מכירים את זה.
תופעה זו נקרת אצל חז"ל - "נהמא [=לחם] דכיספוא [של בושה]"

אם נלך לדודה להתארח אצלה...
ביום הראשון - סבבה. יתנו לנו לאכול , יתנו לנו לישון ו...אנחנו נרגיש מצוין.
ביום השני...כן , זה ממש כיף שנותנים לי הכל - חינם...בלי טירחה..
ביום השלישי - כבר נשאל - דודה? את צריכה עזרה? אולי שם? אולי פה?
אנחנו כבר נתחיל להרגיש "באסה" בזה שאנחנו מקבלים חינם. כאילו...זה נהיה כבר לא כיף!
אז...ננסה לעזור בדברים למי שנותן לנו כדי שה"נתינה" שלו לא תהיה בחינם...
כי - זה לא כיף ולא נעים לקבל בחינם!
"יגיע כפייך כי תאכל - אשרייך וטוב לך" - טוב לך!! זה טוב לי לקבל דבר אחרי שעמלתי עליו -
אז אני לא מתבייש - אז אני מרגיש יותר כיף!!
כך הוא טבעו של האדם. הוא לא אוהב לקבל דברים ב"חינם" יותר מידי כי...
זה נהיה "נהמא דכיסופא".
[אגב - זה גם מסביר גם למה באנו לעולם לעמול ולא ישר ל"עולם הבא"...אבל זה כבר דיון אחר.]

טוב , אז...מה עושים?
יש כמה פתרונות שיעזרו בדבר -

* לתת -  תעזרי הרבה להורים שלך! אני מאמין שגם עד עכשיו היית עוזרת -
אבל עכשיו יותר. בשטיפת הבית , הכלים , כביסה , שמירה על האחים...
"אמא , את צריכה עזרה?" "אבא , יש משו לעזור?" - כן. לברר , לבדוק ולחפש - איפה אפשר לעזור...
ואז - את תרגישי ש...מגיע לי הכסף הזה! את כבר לא תתבישי בו...הוא לא בא לך חינם - הוא בא לך
על מטרה , מאמץ שעשית! זה כבר לא "נהמא דכיסופא".

* תשיגי גם בעצמך - אם את יכולה ללכת לעבוד ב"ביביסיטר" וכדו'...תצאי לעבוד. הרבה היום בגילאים האלה
יוצאים לעבוד...ואז תוכלי גם לקחת ממהורים שלך פחות כסף וממילא ההרגשה שלך תהיה יותר טובה.

* להפחית בהוצאות - נכון. יש דברים שהם "חובה" לעשות אותם - כסף לאוטובוס , מתנה לחברה וכדו'...
אבל גם בהם...אפשר להשתדל לחסוך. הוי אומר - לא חייבים לקנות לחברה משו ב...הרבה כסף!
אפשר גם דבר דיי זול שנראה ממש נחמד. צריך לחפש דברים כאלה...יש כאלה - מוצאים.
אבל - ב"מותרות" - מומלץ להפחית! הוי אומר מותר וכדאי לפעמים ללכת לפיצה , ל"שופינג" וכדו'...
אבל - לפעמים כן...ו....לפעמים לא. לא צריך להגזים. אם עד עכשיו היית הולכת פעמיים בשבוע ל"שופינג"
את יכולה להוריד את זה לפעם אחת. זה יוריד לך את ההוצאות - יתן לך הרגשה יותר טובה...

מקוה שקצת עזרתי.
בשורות טובות.
בהצלחה!!

רק..

פשוט.. צריך להתרגל.. לחסוך כסף והוא יהיה לכל אלו..

אוקי אם נתקעים אז-- סבבה לבקש.. אבל שזה לא יהפוך להרגל..

אני בעד שמגיל צעיר לא להשען על ההורים בכסף...

רק שאצלי בסכומים יותר גדולים..החודש ביקשתי מההורים שלי איזה 2000 שקל..בילויים עם חברות..ימי הולדת..קניות וכאלה..אז כבר לא נעים לבקש..[אמא שלי אמרה לי שאני יכולה..אבל לא לבקש סכומים של מעל 200 שקל כל נסיעה..]

ומתנות יומולדת וכאלה-אני משלמת מהכסף שלי..אבל גמלי נגמר לפעמים..

אין כ"כ מלעשות..חוץ מלעשות פחות נסיעות..[<אני החלטתי שאחרי היום(היום אני נוסעת לפ"ת עם חברות..)אנלא ייסע בזמן הקרוב..]

בס"ד

שתזכי ל...

ושתצליחי ב...

אמן!!!!

עד 120 וכו' וכו' וכו' וכו' וכו'..

מזה אנשים אין פה מישו יצירתי..

מזל טוב..מזה היבוש הזה???????.... יאללה אנשים..תפציצו...

(ולמי שתוהה..אני לא יצירתי...ועכשו הוא יודע שהוא כן תוהה...המבין יבין =)

כי זה נראה שלפחות אתה חבר שלה[במקרה הטוב..] איך שאתה כותב..

 אתה לא חושב שקצת נסחפת??

אני רואה את ממצה את העבודה של אמא שלך....חחח

מזל טוב באמת על ההתחברות.......

היה לי מזה כיף איתך......

להתפלל ל- ה' זה לא מה שיעזור להוציא תבנאדם מלעשן..

889-דבריתו..אינלך משו אחר לעשות..תסבירי לו כמה זה פוגע..כמה אנשים מתו מזה[סבא חורג שלי ז"ל נפטר מסיגריות..]

ואם זה לא יעבוד נסי לשכנע אותו לעשן קצת..סיגריה 2 ביום.. -ואם הוא מחליט להיגמל -שלא יעשה את זה ישר להפסיק...שיוריד כל יום כמה סיגריות..

בס"ד בר"ה

גם תפילה וגם השתדלות

איך אפשר להגיד שתפילה לה' לא יעזור...היזהר בלשונך

ותסבירי על המחלות וכל זה..אבל אל תשגעי!! אם הוא לא רוצה תעזבי אותו

אם את יודעת שאין לך השפעה עליו בכלל אז עזבי..או שתעירי הערות ציניות כמו "ניפגש בבית העלמין, אל תשכח להביא אש"

דברי איתי בש"א\ מסר"ש! די דחוף... ביי נשמה!

זה תופעה ממש נפוצה היום! הרבה אחים של חברות שלי מתחילים לעשן, וגם לצערי אח שלי מתחיל לעשן..

ממה זה נובע? מפוזות??

זה מה שעוזר..את יכולה לחשוב ככה אבל לדעתי זה לא נכון..אני התפללתי שפוול דברים יקרו-והם לא..וזה היה דברים שממש נפגעים מהם[אני מתפללת רק לפעמים בערב שבת..]

זה שתתפללי לקב"ה זה לא מה שיעזור לבנאדם להפסיק לעשן..

-אנלא אומרת שתפילה לא עוזרת..אבל את לא יכולה להגיד 'להתפלל' וזה יעבור..את צכה להתפלל ולנסות לגרום שיעבור..[-אני מאמינה בקב"ה ושומרת מצוות-אבל לא תמיד אפשר להסתמך על תפילה..] 

ועוד משהו, ה' הוא לא כספומט.

מזתומרת "אני התפללתי שפוול דברים יקרו-והם לא" אז בגלל זה תפילה לא תעזור?

ומי אמר שאת יודעת בדיוק מה טוב לך?

ואולי לא התפללת מספיק, לא כיוונת מספיק, ולא האמנת שזה יעזור?

אולי תפתחי שירשור על זה, שיהיה יותר רציני

תבינו, אולי אצליכם באולפנות זה לא כזה נפוץ, אבל לצערינו- אני לא חושב שיש מחזור בשום ישיבה בעולם שאין בו כמה מעשנים.

גם אני כשהייתי בכיתה ח' הייתי בטוח שלעשן זה הדבר הכי ערס שיש ושמי שאסור בחיים להתקרב למעשנים

   ושלא תחשבו שאני תומך בהם או משהו.. רק תבינו שזה לא הבור הכי עמוק, זה לא הדבר הכי נורא... קיצור אל תלחצו מזה יותר מדי! מקווה שהבנתם.

כי אני לא רוצה שאח שלי ימות לא מהתקף לב ולא מסרטן ושלא יהיה לו שום דבר חס ושלום.

לא כולם תולים שלטי חוצות ועושים גראפיטי על הקירות שידעו שהם מעשנים.

בכל מקרה -כל בנאדם רביעי בעולם מעשן. אולי אצליכם לוקחים רק את ה3 ראשונים..

אולי זה מקובל יותר, ויותר אנשים עושים את זה, אבל זה לא פחות מסוכן, וזה לא פחות גורם לסרטן.

חוצמיזה ש"ילד רע", באמת שברוב הישיבות לצערינו יש את התופעה הזו.

לפי דעתי, כמו שכבר אמרו. לנסות לעשות איתו הסכמים. שיהיהלו שווה לא לעשן.

ולא יודעת, ב''ה לא יצא לי להיתקל במצב כזה.

אני יודעת שבאולפנא שלי כל בת שנייה עושה הסכמים עם בנים שיפסיקו לעשן, והן יסרגו לו כיפה, לא ידברו איתו יותר אם הוא לא יפסיק, וכיד הדימיון שלהן.

המון הצלחה חביבתי!

בדיוק רציתי לפתוח שרשור על הנושא

אז--- כמה דברים--

1)"ילד רע" אני יודעת שעכשיו זה ממש נפוץ לעשן לצערי.... גמני הייתי בשלב הזה של ה"שוק"

אבל זה עבר-- כי כשזה מגיע קרוב מידי.. אז אין דרך אחרת- פשוט לצאת מהבועה!!!

ונ.ב- למה הכינוי שך זה "ילד רע"??? אין ילד רע יש ילד שרע לו!!!

2) אני עושה עבודה על נוער מעשן בכל המגזרים..

ואחת המסכנות שהגעתי אליה זה שלא יעזור לומר "זה לא בריא"!!!!

כי 90% יודעים שזה לא בריא ובכולזאת מעשנים---

ועוד משו---

הבנים (לרוב) מעשנים מפוזות!!!!

והבנות- מסקרנות...

יש מצב שזה גם הפוך במקרים מסויימים..

3)889 אם לאח שלך זה יעבור--- חענח זה רק הגיל... אז אל תילחצי..

כל מי שרוצה לדעת קצת על זה... שידבר איתי בש"א!!!

יומעולה

תני לו לעשןןן..

זה בחירה שלו..

שלום לך...

מאוד כואב לי לשמוע על מה שקרה לך. לא נעים לשמוע שיש כאלה אנשים מגעילים בעולם...
יהיה רצון שבעזרת ה' לא תראי עוד צער בכל חייך...
ו...כמובן - מאוד כדאי שתגשי לאנשים הנכונים שצריך לגשת אליהם - אם צריך להגיש תלונה נגדו וכו'...

אז ככה - קודם כל אני מבקש ממך - אל תקראי את התגובה שאת עדיין במצב
"רותח" מהמקרה. מסיבה פשוטה: אז ה"רגש" יעבוד יותר מידי ולא יתן לשכל להבין כלום.

ת'אמת - מה עוד אפשר לומר?
הרי...את רוצה להתקרב! את רוצה לבא לאבא! את רוצה להתחבר אליו!
ו...הנה , בשביל ההרגשה אליו הוא שם לך מכשול. דברים קשים בדרך!!
למה?!

טוב , לעצם המקרה הזה אני לא אתיחס...מסיבה כזאת: אני פשוט יכול להגיד דברים
ו...אני לא יודע על מה אני מדבר. אני לא מבין במקרה הזה ב"ה. אבל...אני אתיחס
לעצם השאלה הגדולה שמונחת פה שכוללת גם את אותו המקרה:
למה? למה המכשול בא באמצע הריצה אל ה'? ו...דווקא שם. למה??

יודעת , ראיתי פעם את התחרות ריצה באולמפיידה. יש שם תחרות מוזרה -
אנשים רצים ו...על המסלול יש כמין מכשולים כאלה. שאלתי את עצמי , מה לעזאזל זה עושה שם?
תנו לאנשים לרוץ. מה אתם שמים להם את זה שם? לא רק זה - האנשים - במקום שיתעצבנו למה 
שמו להם מכשולים בדרך - הם ממשיכים לרוץ. הלו? מה עובר עליהם?
ו...בסוף הסבירו לי - לרוץ בלי מכשולים זה פשוט... - זה גם אני ואת יכולים לעשות -
אבל ה..."גבורה" כאן היא דווקא ה..."מכשול".
אהה...עכשיו גם הבנתי למה האלה שרצים בריצה רגילה רצים כמו מטורפים - חשבתי נאבד להם חמישה
שקלים בצד השני - אבל מסתבר שלא. הם פשוט...פשוט רוצים קושי. רוצים את ה -
הנאה שלאחר הקושי. את ה - "ניצחון" האמיתי. ה"גבורה" האמיתית.

מכשולים - יש לנו הרבה בחיים. טוב , אבל דווקא כשאנחנו מתקרבים לאמת?!
כן. למה? בשביל לבדוק - אנחנו באמת מתקרבים לה' כי אנחנו יודעים שזו האמת - אנחנו רוצים
את קרבתו בכל מקרה - או ש... - כי...אני בסטלה. בסבבה. בפאנן. אז...למה שאני לא אתקרב אליו?!
הרי הוא עושה לי טוב. נבוא אליו. כי...הכל אצלי טוב בחיים. - אבל....מה היה קורה אם לא הכל היה טוב בחיים?
מה היה קורה? הייתי בועטת בו. מרחיקה אותו ממני. לא רוצה להתקרב אליו. כי...הוא לא עושה לי טוב.
כי...לי יש אינטרס להתחבר אליו - ברגע שהאינטרס הזה לא קיים - מי צריך אותו?!
כן. כך עובדים החיים. כך "מנהל החיים" תכנן אותם. ו....כך הוא אומר בתורה -
"וְזָכַרְתָּ אֶת-כָּל-הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר הוֹלִיכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה--בַּמִּדְבָּר: 
לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ, לָדַעַת אֶת-אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מִצְו‍ֹתָו--אִם-לֹא." 
הקב"ה שאוהב אותך רוצה לבדוק - הבת שלי , למה היא מתקרבת אלי? מתוך אהבה או מתוך אינטרס?
נסיון קטן את תוכלי לעבור - את ב"ה עם כוח להתחבר לה'. אז...הוא לפעמים גם שם מכשולים קשים -
מכשולים כאלה שנראה לנו - מה זה לעזאזל המכשול הזה?! לכל אחד הוא מתאים את הדרגה של ה"מכשול"
שלו...הרי כמו באיוב - אמר השטן לה' - תפגע לו בממון תראה איך הוא יברח ממך! הממון של איוב נפגע -
אבל , הוא המשיך להאמין...מה עשו? העלו בשמיים דרגה - לפגוע בנפשות שקשורות אליו...
העלו לו את רמת הניסיון ע"פ רמת הדרגה שלו. כך גם לך - קבלת נסיון קשה כי...שם תהיה לך  ההתלבטות הזו -
להמשיך או לא... - שם ה' רוצה לראות שאע"פ כל הקשיים שהוא נותן לך - את איתו! כי , אם יאבדו לך חמישה שקלים לא תתלבטי. אבל אם זה נסיון יותר קשה -כבר ה"עמידה" בו תהיה יותר קשה - ו...שם זו ה "בחינה" שלך!!

חוץ מזה - נסיון - כמו שאמרנו - רק מה - "קושי" - מרגישים הנאה.
האיש שרץ ונציח מקום ראשון...אחחח...זה כיף לו. היה קשה - אבל הוא נהנה. אם הוא
היה הולך להתחרות עם ילדים בכיתה א' - ששם אין לו קושי - הוא לא היה נהנה. כי..."פסדר , אז ניצחתי..."
אבל כאן - הוא אומר לעצמו - "וואוו...ניצחתי אפילו שזה קשה..."
לגבינו - ביהדות - ההנאה היא כפולה - גם בעולם הזה מרגישים כיף לאחר שהצלחנו לעבור את הניסון.
ו....גם בעולם הבא מקבלים הנאה - שכר על עמידתינו בניסיון.

אז...שאלת מה ה' רוצה לומר לך?
תבדקי. תחפשי ו...תגיעי לידי כך שתדעי שהוא רוצה שתעמדי בניסיון שהוא הציב לך!
תעמדי ולא רק שלא תפלי - אלא גם תתקרבי אליו. תבואי  אליו עוד. עוד!
את , מטרתך לעמוד בו. בשביל להוכיח לה' - הנה , אני מתקרבת אלייך
באמת , גם בזמנים הקשים שלי - אני איתך - לעולמים!!

נכון. זה נשמע מאוד קל לומר את זה...אבל לקיים את זה?
זה שיא הקשה. אבל...ב"ה זה אפשרי. נתנו לך הכוחות , תתחילי להתפתח.
ו...יודעת מה , הרגשות שלך עכשיו מאוד כואבים. לכן -
לכי ו....תבכי לה'. כן. לבכות. כך ממש. עיניים זולגות. תבכי אליו , דברי איתו ,
תשפכי לפניו...הוא יעזור לך - יתן לך יותר כוחות. יתן לך סימנים ש...הוא איתך!
יתן לך סימנים ש...אבא לא מכאיב לבת שלו אלא אם כן זה לטובתה!
הוא יתיחס לדמעות שלך!! מובטח לך!! פשוט תשפכי לפניו מהנשמה...
"אלוקים לא משיב ריקם דמעותיה של בת מלך שבוקעות את כל הרקיעים"

אחותי - את באמת חזקה.
אני מאמין באמונה שלמה שאת תצליחי לעבור את הקושי הזה.
לא רק את זה אלא גם את כל הקשיים שיהיו לך בחיים.
תמשיכי להיות חזקה. תמשיכי להתקרב. תמשיכי כמו שאת.
את בעז"ה עוד תגיעי רחוק...כי "שבע יפול , צדיק וקם" -
דווקא מהאלה שנופלים או שיש להם קשיים בחיים - דווקא מהם - 
יקומו הצדיקים - האלה שמרגישים באמת "כיף" בכל החיים.

מקוה שקצת עזרתי.
המון בהצלחה אחותי...
בשורות טובות וחודש טוב!!

נכון,הדרך למעלה קשה ו-נכון,שכל הזמן יש נפילות..אבל צריך להמשיך לעלות..כל הזמן..לשאוף למעלה..וכשתאמיני בראש שלא משנה מה יקרה-את תמשיכי את הדרך שהתחלת ואל המטרה..את תצליחי בעז"ה..אל תתני ליצורים שפלים להפריע לך..תסלקי אותם..

ובקשר לבן הבליעל המסריח הזה--->יש פיתרון ולפיתרון הזה קוראים-מ-ש-ט-ר-ה-!אז נכון,שברוב הפעמים כמו שבטח כולם יגידו הם לא עוזרים,אבל תתפלאו-יש הרבה מקרים שהם עוזרים!מניסיון!(אם את רוצה לשמוע->מסרישי..)ואם זה לא יעזור..לפחות תדעי שאת עשית את הדבר הנכון..ואולי יהיה לך גם קצת שקט פנימי.

אבל בכל מקרה---אל תכנעי!!אל תתני ליצור שפל להוציא לך את הרוח מהמפרשים..!בקשה..!

"אני נופל וקם בראש מורם.."!!!

בהצלחה חברה!אני איתך! (*.*).

אנחנו לא יכולים להסביר ולפי מה שאת אומרת אפאחד לא....

קחי בחשבון שתמיד אפשרי שדברים רגשיים פגעו באיברים פנמיים וגרמו לזה...

המלצה- תנסי רפואה אלטרנטיבית.. [ביקום וכד'...]

רפואה שלמה!

תרגישי טוב!

ולכל השאר- אני לא פסימית... אבל אני באמת באמת חושבת שאני חולה במשו'......... אם כי יש מצב שהמחלות שלי פסיכולוגיות, אבל איך אפשר להבדיל??

אולי...איזה יצור קטן...אבל גם זה לא...

חחחחחחח...באמת נפשית..

ואליעד- אתה הולך לחטוףף!!!!!!!! (כאילו..... אתה לא מרביץ לבנות.... נכון??)

בס"ד

עזבי את האנשים פה ומה שהם אומרים, העיקר זה לשמוח תעשי שטויות צחוקים אל פסיקי לצחוק זה הכי בריא וזה מעביר כל כאב.. (אפילו כאבים בלב- והמבין יבין) אבל תאמיני לי שאין מה שצחוק לא יכול להעביר.

ב"ה ית'

שמעי הכול שטיות

א' ה' מיחה וממית דברי אם ה'

כתוב כי אני ה' רופך ה' הוא הרופאה

אם דדברי אם ה' יהיה לך רפואה שלמה

ב' זה סתם שטיות שיכנסו לך בראש את לא חולה בכלום

את בריא ב100% וירוס זה לא מות

זה סתם בראש הכול בראש

אני אומר לך 100% שאם את דדברי כול יום אם ה' (אפילו 1 דקה)

ואת גם תכנסי לך בראש שאת בריא

אז את תיהיה בריא

בהצלחה !

מה אפשר לומר?
אני הבנתי שהם לא אוהבים שמרחמים עליהם - ו...בצדק.
הם לא רוצים דיבורים - זה לא בדיוק עוזר...

צריך לעודד אותם.
במה?
אמונה! הכל מה'. הכל לטובה. ה' שומר עלינו. גם אם זה נראה "עקום" -
זה הכל מכוון במדיוק.
בעז"ה הכל יהיה טוב. גם אם אנחנו לא איתם פיזית -
רוחנית אנחנו איתם! להזכיר להם שאנחנו מתפללים עליהם תמיד!!

"יש אמונה לא אכנע" - כשיש באמת אמונה...

בשורות טובות!!
חודש מואר מנרות חנוכה - בעז"ה - אמן!

הרי...מה הקטע להרגיש שהכל מה' לטובה שהכל ב"פאנן"?
זו בעיה? ממש לא.

כל האמונה היא גם לדעת ש....גם שקשה לנו , כואב לנו - הכל לטובה!
ו...כמובן שהכל מה'.
הרי זו האמונה - לדעת שה' משגיח עלינו תמיד!!
משגיח הוי אומר - לטובתינו.
נחום איש גמזו : "גם זו לטובה".

בשורות טובות!

דבר ראשון אחי - ממש תודה על ה "לפנים משורת הדין" שדנת אותי...
אתה יודע ש...בד"כ בן אדם ששונה מדועתייך - משתדלים [בהתחלה] להתיחס אליו יפה. גם אם זה קשה...
"הוי דן את כל האדם לכף זכות" - אחי , ממש - אתה ה"סנגור" שלי. תודה.
מכיר את הסיפור בגמ' - [תענית דף כ' עמוד ב'] -
" ....אמר לו איני יודע אלא לך ואמור לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית כיון שידע בעצמו שחטא ירד מן החמור ונשתטח לפניו ואמר לו נעניתי לך מחול לי אמר לו איני מוחל לך עד שתלך לאומן שעשאני ואמור לו כמה מכוער כלי זה שעשית היה מטייל אחריו עד שהגיע לעירו..."
אז...סתם כדאי שתשים לב ותלמד לקח מהמעשה. מותר [רוב הפעמים] לכבד גם מי ששונה מדעותייך - מי שחולק עלייך!!
ו...במיוחד אם זה תחילת דיון - זה חובה [!!] לכבד את השני. זה הפשט - "הוי דן..." ו - לא אחרת!!
בית הלל - בית שמאי - המשנה אומרת - "אע"פ שאלו אוסרים ואלו מתירין אלו פוסלין ואלו מכשירין לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל ולא בית הלל מבית שמאי " - אז...רק קצת כבוד. תודה אחי.

ו....עכשיו לתגובה שלך:

אני אמרתי שהכל לטובה!! [גם עונש זה לטובה - מנקה את האדם.]
הרי זו האמונה שלנו. להאמין ש - "כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד"
ככה שזה כולל גם את שתי התפיסות שהצגת.
עכשיו מה לא טוב בדברי?
[אשמח לקבל תיקון אם יש...]

בס"ד

לכל אחד יש שאלות שהוא רוצה עליהם תשובה אוקיי???

וזה שזה נראה לך שאלות ללא תוכן זה לא אומר שבשבילי זה שאלות ללא תוכן אם שאלתי זה אומר שאני צכה לדעת תתשובה של זה אוקייי? יופי!!!!

החיים שאנחנו חיים כאן זה לא בשביל שנרוויח דברים. ואנחנו לא נדפקים, זה גישה לא טובה לפי דעתי (למרות שהיא נכונה חח, סתם.)

יש אנשים תותחים דוסים, כדי שיוכלו לעזור, ולתקן את המקומות שקשה בהם יותר.

ולא לעזוב את הכל! זה רצון לעבוד את השם, זה לא להידפק מכל דבר אפשרי, חס וחלילה!

ב"ה.

אם המטרה היא להנות הנאות פיזיות וכל היום רק לרדוף אחריהם כל היום אז נכון.. אנחנו מפסידים. אבל

אם אנחנו רוצים חיי משמעות ניצחית ואמיתית חיים של אמת שבהם יש הרבה מקום להנות מהעולם וממה שהוא מציע אבל בקדושה ולא כמו בהמות!!אם אנחנו מחפשים ערכים .. ולהיות טובים יותר ולשאוף.. ולהיות קרובים יותר אל הקב"ה.. שברא את העולם ויודע מה הכי טוב עבורנו ואם אנחנו קצת מוצאים את האף מהחומריות וההנאות של העולם הזה נגלה  שגם אנחנו באמת רוצים את הטוב הזה את אמת הזו ויודעים שהכי טוב לנו להיות כאלה ..

עובדה שכשח"ו משהו קורה כולנו פונים לקב"ה.. בדבקות ומכל הלב.. למה??

כי אנחנו יודעים בעומק שלנו שזו האמת !!וכל השאר שטויות..סתם ניצנוצים חולפים..

חזק ואמץ ילד.. תרצה את הטוב ותמשיך לשאול ולברר.. לא בטרוניה אלא באמת כדי להבין ותגיע רחוק! מבטיחה..

ת'אמת , לא הבנתי למה את מתכוונת "דוסים".

אני אישית ממש לא אוהב את הפילוגים האלה בעם ישראל למרות שהם על פניו
ניראים נצרכים.

אמממ...כן דוס , לא דוס... - לא יודע.
אנחנו צריכים לשאוף להיות יהודיים שעובדים את ה' מאהבה ומיראה -
זה דוס?
אם כן - אז....אני "דוס".
לא - אז... אני לא "דוס".

אם התכוונת לדוס במובן של עובד ה'...
אז - ממש לא עדיף לעזוב הכל.
אני אישית הגעתי למסקנא ברורה ממש שהיהדות זו הדרך.
עם כל ה"קשיים" שיש בה ו...שמרויחים בה הכי הרבה!
ככה שלעזוב את הכל ממש לא לדעתי...
אם יש בעיות , קשיים - מתודדים איתם.
עם ישראל , אף פעם לא יצליח להיות בין הגויים בלי שיקבל "מכות" מהם שזה מיד השם.
עייני בהסטוריה הארוכה שלנו - ספר שופטים , חנוכה , שואה...
אנחנו עם נבדל מבין שאר האומות , כן נולדנו וכן נשאר.
מי שנדפק כאן - זה האלו שהולכים לחפש להם את ה"תרבות" המגעילה של הגויים.
להיות יהודי זו זכות - לא חובה!
יש להו תרי"ג מצוות ולא תרי"ג בעיות.

אם התכונת "דוס" מבחינת "חרדי" - קבוצה בעם ישראל.
כל אחד מתחבר לקבוצה שהוא הכי מרגיש שייך אליה.
לדעתי - לא צריך את כל הפלגים האלה.
חרדי , חרד"ל , דתי לאומי , דתי , דתי לייט , דתל"ש , מסורתי , חילוני , ויש עוד...
דיי - אני י-ה-ו-ד-י ששואף להיות עובד ה'.
אם כולם היו מגדירים את עצמם כקבוצה אחת - עם ישראל היה נראה במצב הרבה יותר
טוב , פחות "שנאת חינם" ויותר "אהבת חינם".

חנוכה שמח!!

אנחנו צריכים לדעת להלחם על העקרונות שלנו!!!

לא להתייפיף ולהכנע ללחצים שמפעילים עלינו... צריך להלחם עד הסוף אפילו על הדברים הקטנים ביותר... גם אם כל העולם יהיה נגדינו!!!

אשריך.

אשרי האנשים שעובדים ונלחמים חזק על העקרונות שלהם, למרות שזה לא תמיד קל!!!

‎‎בס"ד ליקבה"ו

לא הבאתי את השאלה מכיוון שהקטע הבא הוא רק חלק קטן מהתשובה:

אנו נוטים לדמות בנפשנו שלחילונים יש את העולם הזה, ואילו לנו, במקרה הטוב, נותר "רק" העולם הבא. זו תפיסה שאני אישית עדיין תקוע בה לפעמים. אבל ברור לי שהיא מוטעית. אם נפתח לרגע, אבל רק לרגע, את העיניים ונסתכל אל העֶבֶר השני כמו שהוא נראה משם, ולא כמו שהוא נראה מפה, נבין את הטעות האיומה שלנו.

אני יכול לספר לך שיש לי קרובת משפחה חילונית (אבא שלה יצא בשאלה) כבת ארבעים. מבחוץ הכל נוצץ. היא מופיעה כל ערב שבת. היא גם נראית לא רע. חיוכים לכל פינה. יש עוד משהו שחסר בחיים? אבל שכחתי לציין על הדרך שיש לה גם פסיכולוג. כן. אני נבהלתי כששמעתי את זה, אבל אבא שלי הסביר לי שזה די מצוי. כן זה מצוי אצל חילונים, ובכלל בתרבות המערבית שלכל איש יש פסיכולוג. בעבר לכל איש היה שם, ושמו של האדם הוא תפקידו (כדברי הגמרא בברכות). היום, משאבדו השם והתפקיד, בא במקומם הפסיכולוג. נתון נוסף שכדאי לציין- אחוזי הצריכה של גלולות נגד דיכאון בארצות המערב. לדאבוני אני כבר לא זוכר את השיעור, אבל כשאמרו לי אותו, הייתי צריך להחזיק את עצמי חזק מהכסא לא לפול. (לאחרונה נאמר לי שחוקרים מעריכים שהעולם הולך ושוקע לתוך דיכאון. זאת למרות שמדובר בדור הכי נהנתן שהיה...)

קראת את "מקימי"? היא מתארת את זה היטב. כשהיא התמנתה להיות אחת מהשורה הראשונה של הבוהמה החילונית הנוצצת, באו אליה הותיקים ואמרו לה משהו בסיגנון של: "מעכשיו יתחילו החיוכים מבחוץ. מבחוץ. לא מבפנים". והעניין מובן.

לעומת זאת, אם נסתכל על אדם שהולך באמת ובתמים אחרי ה' אלוקיו, משתדל לעובדו תמיד, ומתוך שמחה (כפי שכותב הפסוק, שהקללות יבואו "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה", אנחנו חייבים לעבוד מתוך שמחה, אחרת זה לא זה!), נראה אדם שעולמו הזה ועולמו הבא בידיו. הוא מאושר. בדיוק כמו שנאמר בתהילים: "אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך". וכבר ידועה דרשת חז"ל: "אשריך-לעולם הזה. וטוב לך לעולם הבא". אך יש כאן חידוש גדול יותר שאנו לא שמים לב אליו. בהתחלה, מה נאמר על ירא ה'? עליו נאמר רק "אשרי". ואשרי, אמרנו, זה בעולם הזה. כלומר, השכר הראשוני שהוא מקבל (והוא רק הפירות, שהרי הקרן נשמרת לעולם הבא) נמצא בעוה"ז. לפני הכל, ירא ה' מרויח בעולם הזה. מדוע? הקב"ה ראה את התורה, ומתוכה ברא את העולם. התורה היא הדרך הנכונה להשתית בעולמנו משפט וצדקה של אמת. למי שיש את המתכון הזה, יש בידו את המפתח לכל דלתות העוה"ז, ואת מפתח המאסטר לעולם הבא. נראה לי שחבל לזרוק את מפתח האפס היקר הזה...

עד כאן מחברים מקשיבים.

אני מרשה לעצמי להוסיף עוד קצת, בע"ה.

ישנה עוד סיבה שבגללה מי שעובד את ה' מתוך שמחה, נהנה בעולם הזה, ומי שלא עובד לא נהנה. ה' נטע בכל איש מישראל נשמה. נשמה מיוחדת שנחצבה משמי מרום. לנשמה הזו, שהיא חלק אלוקי ממש, יש רצונות. לנשמה, בניגוד לנפש הבהמית שבתוכנו (שחפצה בתאוות וכו'), יש שאיפה למים חיים. יש לה שאיפה לקדושה. יהודי שלא שומע לזעקות נשמתו המשוועת למים בארץ ציה, יקבל בהפוכה. הנשמה תשדר לו דיכאון, היא תשדר לו עצבות. הוא ירגיש שכל מה שהוא מכניס לעצמו רק מכניס אותו עמוק יותר לתוך הביצה. הוא יכול להתעלם מזה ע"י עוד תאוות ועוד רצונות נמוכים (שבהתחלה הוא עלול לחשוב שהם יספקו אותו), אך הניסיון מורה שזה טוב להתחלה. אחרי כמה זמן הוא מרגיש לאוּת ודיכאון. הוא יכול לפרש את זה כסתם משהו. אך הוא יכול להבין את הדבר כפי שהוא באמת. הנשמה זועקת.

אם לא נשמע לשוועת נשמתנו, רק נזיק לעצמנו.

המצוות הן הן המרגוע לחיינו בעולם הזה. בלעדיהן היינו כבר מזמן שקועים בחושך מוחלט.

חנוכה מאיר ושמח,

עמישב

בס"ד ליקבה"ו

לחילונים אין לא עולם הזה ולא עולם הבא, לנו יש את שניהם.

איך, למה, מי אמר? תקראי בפנים.

תראי , ה"עצבים" שלך על זה שנולדת "דוסית" [שאגב - הרבה מאוד מהאנשים שם הם אנשים טובים מאוד]
יכולה לבוא משני סיבות - שניהם סותרות אחת לשניה - האחת טובה והאחת לא - האחת הרסנית והשניה בונה -

* את רוצה לרדת ברמה הדתית וקשה לך לעשות את זה בתור "דוסית" אז את רוצה לברוח מ"הדוסית"....
* את מתחברת , מתקרבת יותר לה' דרך הדרך שאינה "דוסית". רוצה לעבוד את ה' בהנאה , בכיף!

תבחיני טוב טוב בסיבה האמיתית שלך!!
אם זה בא מהכיוון הראשון - תברחי מזה מהר. יש ב"ה הרבה דברים לעשות , להתנדב ולתת גם בתור "דוסית".
אם זה מגיע מהכיוון השני - לכי על זה. מותר לך לא להיות "דוסית" בשביל להתקרב לה'.
זו דרך מצוינת!! זו דרך התורה! ללכת אחרי הלב שלך לעבודת ה' האמיתית שאת מתחברת אליה....

רק דבר אחד אני מזכיר לך - תבדקי טוב טוב מאיזה כיוון הענין בא.
אל תעבדי על עצמך! תלכי אחרי האמת - תגיעי בעז"ה - למטרה קרוב לה'.

בהצלחה!!
שבת שלום!!

תשמעי להיות דוסים זה מאוד!קשה לעעבוד את 'ה יתברך!זה משהו אין סופי קשה!!ההרבה נסינותת!אבלל זה הכייי טווב!!לנוו!!אין מי שלא חיי את 'ה מסכן!!הוא חושב..שהעולם הזה רע!אבל העולם זה טוב..טלוי איך מסתכלים על זה!!!..

שבת מבוורכת מלאה שמחה!!שפפע.!!

לא אהבתי בכלל את השירשור...

למה להחדיר לכולם שאנחנו נדפקים?!

ניתן משל, ובע"ה, נסביר את העניין.

אחד מענפי הספורט הוא קפיצה לגובה. כשאדם מתאמן (לא בתחרות!!), הוא עובר תהליך הדרגתי של שיפור. נניח שהוא מתחיל ממטר וחצי. פעם ראשונה, הוא רץ, מנסה, ונכשל. הרף נופל על הריצפה. הוא מסדר את הרף שוב על הגובה המתאים. ומתחיל מהתחלה- רץ רץ, צובר תאוצה ו... שוב פעם מפיל את הרף. וכך שוב ושוב הוא מפיל אותו. אך לאט לאט הוא מתקרב. לאחר זמן הוא מצליח, למרבה השמחה, לעבור את הרף בגובה מטר וחצי. ואז מה הוא עושה? מעלה את הרף גבוהה יותר. נגיד לגובה מטר שבעים. וגם כאן הוא נכשל בהתחלה. אך הוא יודע בוודאות שלאחר אימונים מספר הוא יצליח לעבור גם את זה. נו ואז, מה קורה? הוא שוב מעלה את הרף. וכן הלאה.

כך גם בחיינו. בכל הדברים בכלל, ובאמונה בפרט, הכל הוא כמו מגרש אימונים (אמונה, מלשון לאמן...). בתחילה נופלים. שוב ושוב ושוב. אבל בסוף מצליחים להתגבר. ואז, מה קורה? יש מנוחה? לא! מעלים את הרף וממשיכים להתאמן ולהאמין. ונכשלים שוב ושוב עד שמצליחים. ושוב פעם, מה קורה? מעלים את הרף. וכן הלאה.

"האדם לעמל יולד". לא באנו לכאן כדי לכָּיֵף ולנוח. באנו לעבוד. באנו להתאמן. והכי חשוב- באנו לשבור שיאים!!

אחרי שעברנו שיא אישי אחד. ואח"כ עוד אחד, ועוד שניים ושלוש וארבע וחמש. אנו כבר מתקרבים לשיא המשפחתי. ואחרי שצלחנו גם אותו, לשיא השכונתי, ואז לעירוני, ובהמשך גם לארצי. ולבסוף, מה קורה בסוף? השיא העולמי!!! ונגיד שגם עברנו אותו, אז מה? משפרים עוד ועוד. "אדם לעמל יולד".

שיא עולמי?! אני?! שיא עולמי?!?! הצחקת אותי!!!! שאני אהיה מסוגל לשבור שיא כזה??? תגיד מה אני משה רבינו???? אפי' מתחזק אני בקושי. אז אתה מדבר איתי על שיא עולמי?!

כן!! לא טעיתי, התכוונתי אליך. ולא סתם אליך, אלא דווקא אליך. למה? כי אני יודע שאתה מסוגל. בטח אתה שואל את עצמך מאיפה אני יודע בביטחון כ"כ גמור שאתה מסוגל. שתי תשובות לדבר, ויסוד שתיהן באמונה. התשובה האחת היא שאני מאמין בך. אני מאמין שיש לך את הכוח. ועד כמה שקלקלת, כך ועוד פי כמה תוכל לתקן. והתשובה השנייה טמונה באמונה כי התורה היא תורת אמת. והיא חכמת העולם, והדרך להתנהג בו. והרי הרמב"ם כבר כתב (הלכות תשובה, פרק ה' הלכה ב') שכל יהודי, באשר הוא יהודי, יכול להגיע עד לדרגתו של משה. "מה ה' דורש מעמך כי אם ליראה אותו". למשה היה פשוט כ"כ זה שה' דורש ליראה אותו. ואם נצליח, ע"י אימונים מפרכים (ואסור לחשוב, כי זה פשוט לא נכון, שלמשה היה קל. משה כעס. אך הוא ידע להתגבר על עצמו [אם את רוצה בדיוק עכשיו העלה הרב משה צוריאל מאמר בנושא גדולי ישראל שחטאו וכדו'. מתאים בדיוק לזה. זה נמצא בערץ שבע במדור דעות. על כל מקרה צירפתי את הקובץ. אם את רוצה תקראי.), להגיע לידי דרגה, שיראה מה' היא דבר פשוט, ודאי שמתוך כך גם האהבה אליו תבוא (שהרי למרות שהוא כ"כ גדול ובעל יכולת, הוא מתייחס לקטנים כמונו). ומתוך כך, הדרך סלולה עד להר סיני ממש!!!! השיטה היחידה היא להאמין. להאמין שאנחנו מסוגלים, ולשאוף להיות הטובים ביותר. רק הרצון לבדו כבר מעלה אותנו למעלה, ולפחות שם אותנו על השביל הנכון. ועכשיו רק נשאר לטפס מעלה מעלה. כן!!! לשבור שיא עולמי!!!! אני!!!! אתה!!!!! את!!!!! כולם!!!!!!!!!!!

ה' מקשה עלינו, כדי שנצליח להגיע לדרגה גבוה יותר. נתאמץ עוד ועוד. נזיע הרבה, אבל בסוף נצליח. אבל אין מנוחה, מיד הלאה לשלב הבא. (אגב, בהמשלה הזו, ניתן להביא את התורה ככוס מים קרים [ואין מים אלא תורה] על נפש עיפה...).

וגם כל בנאדם מוצא את המקום שלו, גם כדוס.

יהיה את הדוס שילך וידריך למרות שזה סניף מעורב, ויהיה בנאדם שלא מתאים לו, וימצא את המקום שלו במקום אחר.

תמיד שווה לעבור נסיונות! כי אם הקב''ה לא היה יודע שאנחנו יכולים לעמוד בהם למרות הקושי, הוא לא היה נותן לנו אותם.

ולפי דעתי, דוסית לא נמדד לפי אם את הולכת להדריך בסניף מעורב או לא. זה לא שאת אומרת טוב אני מפסיקה להאמין בקב''ה כמו שהאמנתי עד עכשיו. את עושה את השיקולים שלך ורואה איך את יכולה לעבוד את הקב''ה בצורה הכי טובה, כמו שאח.. אמר אם אינני טועה.

רגע , לפני שאני ממשיך בתגובה...

מה זאת אומרת עדיף להיות "הכי טוב להיות דוסים" -
קיצר - אני מדבר על "דוסית" = לשמור על התורה כמו שצריך.
[אוך...מי קבע את המושגים המעצבניים האלה???]

כן. משתלם לעמוד מול הניסיונות האלה.
למה באת לעולם?
למטרה.
מתלבטת אם לקיים אותה או לא?
כדאי לך. אחרת - לא עשית את העבודה שלך.

עוד משו - שבאמת נכנסים לקטע של - להשתדל להיות שומרי תורה ומצוות כמו שצריך להיות -
אוווווווו  ווווווה - זה פשוט כ-י-ף. [מניסין של...איך אומרים - היו לי כמה "שוונגים" ב"ה]
דבר שנעשה בלי מאמץ הוא לא כיף...
ראית את כל הבנים האלה [ו...גם הבנות] שרודפים אחרי הכדור...
מה לעזאזל?!? הם מזיעים....חאלס - מה עובר עליהם? זה קשה להם - שיעזבו את זה!!
נכון - קשה אבל כ-י-ף.
נכון שלא כיף לשחק עם ילד בן 3 כדורגל...
למה? כי...איך אומרים "לא כוחות" - לא קשה....
דווקא הקושי זה הדבר הכי כיף בחיים...

יודעת מה , אולי מה שאמרתי לך - הבנת בשכל...
אבל אין כמו לנסות. תנסי בעצמך!!
בראש ובראשונה חייבים אמונה. אמונה אמיתית.
כמו שהרמב"ם כותב בהלכות יסודי התורה [!!] הלכה א' - הוא פותח דווקא בענין אמונה.
לידע שיש שם אחד...

יאלה - אחותי , תתחילי...
תנסי. תטעמי - באמת. ה' הבטיח שמי שילך אחריו יהנה!!
ממש כיף חיים! ומי שיעזוב אותו...הוא יצטרך לנקות אותו מכל הליכלוכים שהוא לכלך את עצמו...לא כדאי.
מומלץ ללכת עם ה'. ממש כמו יד ביד. את אבא לא עוזבים.
כי....מי שברא את העולם - נתן גם "הוראות צרכן" לשימוש - מועיל , כיף ומהנה!


בהצלחה!!

כי לי לא נראה......

אגב...מרדכי היה לתהילה השניה והראשונה אחלה....חחחחח.......

אני לא יודעת מה הכוונה שהדוסים דפוקים.  האם זה אומר שאנשים מבחוץ לפעמים לא מעריכים אותם מספיק?  לפעמים אפילו שונאים אותם?  האם זה אומר שסגנון החיים הזה לא אמיתי ולא שווה?  או זה חלק מהנסיון לחיות חיים לפי ערכים אפילו אם מבחוץ מזלזלים.  בדיוק הערב היינו באזכרה של אבא שלי.  הוא היה יהודי שומר מצוות בארצות הברית כשזה בכלל לא היה קל.  הוא שרת בצבא האמריקאי במלחמת העולם השנייה ונשאר חייל דתי בתנאים לא תנאים.  הוא היה צריך לסבול הרבה לגלוג אך הוא עמד על עקרונותיו והיום, ב"ה כל הצאצאים שלו חיים היום בארץ והולכים בדרך שלו.  וזה בזכות שהוא הלך בדרך מסויימת על אף מה שאמרו בחוץ.

רבא אומר בגמרא:

"אין לנו לא משלוות הרשעים ולא משכר הצדיקים"

או במילים אחרות, אנחנו מפסידים הן את העולם הזה על שלל תענוגותיו הגשמיים והן את העולם הבא עם השכר הרוחני שלו. למה? כי אנחנו באמצע. מטפסים ויורדים נופלים וקמים מתקרבים ומתרחקים..ככה זה כשאתה "בינוני".

מה שכן, עדיין עיקר המשימה שלנו זה לידבק בה' יתברך עד כמה שאפשר, וה' מצידו כ"כ טוב עימנו וגומל חסדים שלמרות שאנחנו לא איי איי איי בכ"ז עושה לנו הרבה טובות ומענג עלינו את החיים. הרי תכלס- הוא לא חייב לנו כלום.

רק ילדים-בוכים שעות על משו ובסוף שוכחים על מה הם בכו..

ממ..אינלי עוד..שיהיה אני ירשם=]

קודם כל, ההרגשה שלך היא לגמרי אנושית ומובנת!! את ציפית שיכניסו אותך להדרכה, והם איכזבו אותך ממש, והכניסו מישהי אחרת לתפקיד. את לא יכולה לסבול לא אותם, ולא אותה. זה לגמרי הגיוני.

אז עם כל ההגיוניות שבזה- שאלת מה את צכה לעשות עכשיו:

כתבת שההדרכה היתה ממלאת לך את הימים-אז יכוליות שזה נכון,אבל שתדעי (מניסיון!), שבהתחלה ממש מתלהבים ומשקיעים, אבל אח"כ (לפחות רובם ככה..) זה כבר נהיה עניין שגרתי ולפעמים מעצבן ממש..כך שלא תמיד זה זוהר כ"כ כמו שזה נראה מבחוץ...!

אז מה תעשי? עכשיו את צריכה להחזיר את מה שמילא לך את החיים בעבר- לחזור לחוגים, להתנדבויות!אין יותר טוב מזה. זה יספק אותך ממש. תעשי דברים כיפיים עם חברות, ותהני בחיים. תרגישי שאת מנצלת אותם!

ועם זה שתחזרי למלא את הימים שלך,וגם עם הזמן, תוכלי להסתכל בילדה שהכניסו במקומך, ולדבר איתה על זה, וגם תוכלי להבין את אלה שהכניסו אותה, ותביני שבאמת אי אפשר להכניס את כולם.

מקווה שקצת עזרתי...[=

אהלן..

דבר ראשון אני רוצה להגיד לך יישר כח על הרצון לעזור לאחרים.
לתת משלך , להתנדב...זה נובע ממקור טוב. תמשיכי כך!!

אבל...תרשי לי להגיד עוד משו - אני עוד לא יודע מאיפה נכנסה לאנשים ההבנה הזו -
ש...אם הם לא נכנסו להדרכה - אין להם תוכן בחיים! זהו , חרב עליהם עולמם!!

אז נכון...קיוית. רצית. שאפת. בנית על זה ש...תהי מדריכה!
אבל...מה לעשות ש...ה' לא רצה כך!!
למה? לא יודע. אבל....דבר אחד אני כן יודע - הכל לטובתך!!

יודעת , היה סיפור , אז , בזמן האינטיפדה - בירושליים...
היתה אישה אחת ש...הגיע האוטובוס , היא הלכה אליו קצת באיחור - הנהג לא נתן לה לעלות!!
אין! את לא עולה!! היא דופקת על הדלת...ו...הוא? כמו אבן. לא נותן לה לעלות.
היא פספסה את האוטובוס...
תגידי , מה היינו מרגישים על ה'?
למה? למה אתה עושה לי ככה? מה יש? לא יכלת לפתוח לו ת'לב שיתן לי לעלות?
היינו חושבים ש...ה' לא לטובתינו!
אוקי , בואי נמשיך ת'סיפור - כמה דקות אחרי זה נשמע פיצוף!
פיגוע באוטובוס. הרוגים. פצועים. דם.
עכשיו - מה הייתה ההרגשה שלנו? ה' איזה טוב אתה! הצלת אותי! תודה!
רגע - מה השתנה בין המצבים שלפני זה חשבתי כך , ועכשיו אני חושב בדיוק ההפך?
הידיעה שלי. בשלב זה לא ידעת למה ה' עשה כך! בשלב יותר מאוחר ידעת!
ידעת - את רואה שזה לטובה! >א"כ גם מה שאנו לא רואים זה לטובה!! 
ככה ש...את ניסת - לא הצלחת - ה' לא רצה שתהי שם - לטובתך!

כלה , הרי חייבת לעזוב את הבית שלה בשביל להמשיך לגדול.
את , כלה! מתחילה עכשיו חיים חדשים בלי הסניף...
גדלת , התפתחת בסניף ו...עכשיו - לכי לחיים שלך!! תקחי את הכלים שהקנו לך
ותשתמשי בהם - לעצמך ולסובבים אותך!!

שתי ברירות יש מול עניך כעת -
האחת - דיכי. באסה. נגמרו החיים.
השניה - שמחה. המשך הנתינה. כיף. התפתחות.

"ובחרת בחיים" - תבררי איזו דרך יותר עדיפה עלייך!!

הרי בדרך הראשונה את תשברי. תפלי. ו...לא יצא לך מזה כלום.
לעומת זאת - בדרך השניה - את יכולה להבין - "הכל לטובה" - כך רצה ה'.
עכשיו אני ממשיכה. לתרום לעצמי ולזולת...
את יכולה להתנדב בכל מיני מקומות. לעזור לקשישים. לחברות. לילדים קטנים.
ה-כ-ל את יכולה לעשות - ו...עם זאת לשמוח. שהרי - את תהי בדיכי?!
למה? הרי יש לך אבא שעושה הכל לטובתך...!!

שוש - תשמחי. תחייכי...
את בעז"ה תצליחי לעזור לאנשים כפי שליבך רוצה ו... - בגדול.


מקוה שקצת עזרתי.
חודש טוב - שבוע טוב.
בהצלחה!!