פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 1891)

מי פה?

ההחלטה על חורבן גוש קטיף ת"ו קרתה באותו יום שארע גירוש ספרד.

וההחלטה הסופית של ישראל מול האו"ם  על עסקת השבויים נחתמה היום, ומי נפטר היום לפני הרבה הרבה שנים?

המהר"ם מרוטנבורג שהיה אחד מהרבנים הגדולים שלנו לפני מאות שנים. מה הקשר? הוא הושלך לבית הכלא של הגויים ולא הסכים שיפדו אותו הקהילה היהודית, כדי שלא יחזרו על התופעה הזו של לשבות יהודים.

האין זה מסר להחלטה הכושלת והשגויה של הממשלה?!

הקב"ה "מגלגל חובה ליום חייב" (תענית כט א). 

אשמח לשמוע דעתכם. 

אנשים לא טוב לי!!!

אני כל היום כמעט בוכה ו"קוברת" את עצמי בבית!!! חופש גדול אבל אני כלך היום בחדר.. ישנה... זה לא שאני באמת עייפה! זאת סתם בריחה!!!!!!!!

אוף!

והבעיה היותר גדולה שאני לא מפסיקה לריב עם ההורים שלי!!!!

אני לפעמים כ"כ שונאת אותם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! (וזה מציק שזה ככה כי ת'כלס זה לא אמור להיות ככה..)

פשוט בא לי להעלם! לסוע לסוף העולם ולא לחזור יותר!...

מה הענינים?

אני רוצה להעביר פעולה (חבריא ב') על החשיבות לדעתי לאדם המאמין דווקא בעבודת האדמה...

ז"א, שככה (שוב, לדעתי)  הוא הרבה יותר קשור לקב"ה וככה גם ה' ציווה אותנו- הרבה מאוד מצוות וכ"ו...

אני רוצה גם לקשר את זה לחשיבות של עבודה עברית- בעקבות הפיגועים הנוראיים בירושלים בעת האחרונה.

אשמח מאוד לעזרה במדרשים, פסוקים, משחקים ושאר רעיונות...

תודה רבה רבה מראש!

בס"ד

משו יפה שמצאתי בחברים מקשיבים.. (זה פורסם לפני כמה שנים..[=  אבל בכלזאת..)

אני... אני... אני... מי אני?!
כל כך הרבה אנחנו מנסים להגדיר את עצמנו- אני פחדן, אני עצלן, אני חסר ביטחון, אני חברותי, אני... למדנו על תיקון המידות, על תיקון עצמי ואנחנו רוצים להתחיל באמת לשפר ולא הולך! למה?! אולי נסיעה קצרה במעבורת הזמן תעזור...
אילן כהן, חברים מקשיבים

אני רוצה לגלות לכם סוד כמוס, המצאתי מעבורת זמן, חללית קטנה שיכולה לחדור למנהרת הזמן ולשייט בין תקופות. החלטתי יום אחד שאני ממש רוצה להכיר את עצמי ונסעתי קדימה בזמן, 10 שנים קדימה לגיל 35. אספתי את אילן מגיל 35 ונסענו 20 שנה קדימה לגיל 55, אילן בן 55 נכנס גם הוא לחללית והמשכנו לנסוע הרחק הרחק לגיל 85 וקראנו לסבא אילן שייכנס גם הוא... החלטנו כולנו שקצת משעמם לנו ואנחנו חייבים לטוס אחורה לשנה בה הייתי בן 5, אספנו גם את אילן בן ה- 5 ובשביל שלא יהיה בודד אספנו גם את אילן בן ה- 15...

אמרתי לכולם: "אילן!" (איזה צחוק, כולם הסתובבו!) "אני מזמין את כולכם לקפה!"- אילן הקטן בן ה- 5 מתחיל לצחוק: "אני בכלל אוהב רק שוקו!" ואילן בן ה- 55 אומר "סליחה, אני לא יכול, אני בדיאטה"..  טוב נו, סתם נדבר...

פתאום אילן בן ה- 15 מוציא כדורסל ומתחיל לכדרר, "דיייי!", צועק אילן בן ה- 85, "אתה לא יודע שאסור לעשות רעש בין שתיים לארבע!"...

ואני חושב לעצמי, למה?, איך יכול להיות שהם לא מסתדרים כך ביניהם? הרי כולם הם אני?!

כשהחזרתי את כולם לתקופותיהם התחלתי לחשוב: "מי זה אני בכלל?, האם זה בגיל 85,זה בן ה- 55 או אולי אני כמו שאני עכשיו?

הבנתי...

אני הוא מי שאני עכשיו, ואילן בן ה- 15 היה אני כפי שהייתי אז, וכך כולם- גם אילן שבשנייה הבאה, הוא אני כפי שאני מופיע בעוד שנייה...

והבנתי! אף אחד לא יכול להגדיר את עצמו! אף אחד לא יכול לצמצם את עצמו ולומר "אני כך" וזהו! כל הגדרה לא תהיה נכונה!

נו טוב, אז אי אפשר להגדיר אבל מה כן אפשר לומר על עצמי? אם לא אדע מי אני אז איך אדע מה לתקן? איך אדע מה לעשות?

התשובה טמונה ממש יפה בשאלה...

אנחנו יכולים להסתכל על עצמנו בדיוק כפי שאנחנו מופיעים בכל רגע. אם מישהו רואה שהוא אתמול התנהג בעצלות, ישים לב, יתבונן על זה וישאל את עצמו- "האם זה מה שאני רוצה?", "האם כך אני רוצה להיות?" כנראה שלא... נו אז מה הלאה? אתה רוצה שה"אתה" של מחר יהיה עצלן כמו אתמול? אם לא אז תדאג ש"אתה" של מחר לא יתנהג כך,  הוא כבר יהיה זריז יותר...

אתמול רבתי עם אמא (שם בדוי), אני ממש ממש כועס עליה, ממש לא יכול לאהוב אותה כרגע ובודאי שלא רוצה לעזור לה. שנייה, אתמול אילן כעס, אתמול ההופעה שנתתי היתה של צעקות. האם זה מה שאני רוצה למשוך למחר? האם גם אילן של מחר רוצה לכעוס? האם זה טוב לי להמשיך עם זה? לא... אז מחר אופיע אחרת לגמרי...

ננסה להגדיר את עצמי לרגע בהגדרה כללית ואחרי זה ננסה להסביר ולענות על השאלה הקודמת...

מהיום אגדיר את עצמי כך: אני בן אדם טוב,אני שייך לעם ישראל וחי בדור של גאולה בארץ ישראל. אני רוצה כל הזמן להשתפר ולהתקדם בעצמי, אני רוצה כל הזמן להיות מועיל ולהיטיב לאחרים ממה שיש לי לתת, מהכישרונות, מניסיון החיים מהשמחה... זהו.  צריך עוד?

אבל אני לא יודע מי אני! אני לא יודע במה אני מועיל, במה אני בכלל יכול לתרום- אז מה רוצים ממני?!

או, כאן נכנסת לתמונה מתנה מאוד חשובה- התורה. התורה היא מתנה נפלאה של הקב"ה לעזור לנו למצוא את עצמנו, לעזור לנו ע"י המצוות לדעת מה עלינו לעשות, מהו הכיוון הכללי של החיים. איך זה עוזר?- כשמתחילים ללכת בכיוון הנכון, פתאום שמים לב- היי, לזה אני מוכשר, את זה אני יכול לעשות, כאן אני יכול לתרום. לא חסר איפה להועיל, אחרי שמתחילים להועיל אפשר לשים לב  למה אני יותר מתחבר?

הרי רק היום ראיתי אלפי מודעות: לשחרר את פולארד! העם רוצה התחברות! התרמות לגמ"ח יד הצדיק! לחיזוק הישיבה בגוש קטיף! ועוד הרבה הרבה סוגים של מודעות שרק מראות לי קצת מאוד מכל הדברים הרבים הצריכים תיקון בעולם- אז למה אני יכול לתרום? מה מתאים לי, מה תופס אותי?

ואחרי שראיתי בתורה ובחיים עצמם כמה יש לתרום, זו בדיוק השאלה אותה אני צריך לשאול את עצמי- מהם כישרונותיי? איפה  אני מרגיש שאני יכול לתרום ולהועיל לעולם?

יש אדם שיגלה בעצמו כוחות ומשיכה לנגרות, הוא יכול להחליט- אני אהיה נגר, נגר ישר ובעל מידות טובות, נגר שעושה חסדים ומדי פעם גם תורם כמה מיצירותיו לישיבה הקרובה, בערב הוא קובע עתים לתורה וכשהוא חוזר הביתה הוא כולו מאושר מעוד יום עבודה מספק. אז הוא מתחיל לשאול בשלום אשתו, לשחק עם הילדים ולקרוא איתם קריאת שמע... לא אידיאל?- אידיאל מאוד.

ויש אדם שיגלה בעצמו משיכה חזקה להתיישבות, הוא יילך להקים יישוב בארץ, ישיג תרומות לפיתוח, יגייס וילהיב עוד אנשים לעניין ובקיצור- זה יהיה עניינו בחיים, האידיאל שלו...

ויש אדם שעובר קשיים גדולים, התמודדויות רבות. במשפחה קשה לו, בלימודים קשה לו, כל הראש שלו מסובך בהמון מחשבות כפייתיות ושליליות והוא מחליט להתמודד, לקום על הרגליים ולטפל בעצמו, לעמוד זקוף ולומר לקב"ה ולעצמו: "אני אוהב את עצמי כפי שאני, אני אוהב את ההתמודדויות שלי ואני מבין שכך רוצה הקב"ה להגדיל אותי ולעשות את תפקידי בעולם. כן אני יודע,אחר כך אוכל גם לעזור ולתרום לאנשים אחרים בעולם שאולי מתנסים גם הם באותם ההתמודדויות". גם איש כזה, המתגבר על הניסיונות שלו ומתמודד מולם, גם הוא איש גיבור, גם הוא אידיאליסט, גם הוא עובד את ה'...

בקיצור, אני לאט לאט מגלה שיש אנשים ממש שונים בעולם, כל אחד והעניין שלו, כל אחד וההתמודדות שלו.

ולאט לאט אני מגלה שגם אצלי ממש הניסיונות משתנים, ביום א' היה לי ניסיון כזה, ובשבוע הבא יהיה לי ניסיון אחר ממש. ובכולם- אני, ממש אני, אני עצמי, אהיה זה שצריך להתמודד, אצטרך לעשות את הטוב. אני לא מרשה יותר לעצמי לזלזל ולפחד מהניסיון, הוא רק שלי! רק עלי הטיל הקב"ה את המשימה להתמודד איתו וזה העניין שלי בעולם!

מעניין! עכשיו שאני שם לב, ב"מסילת ישרים" שאנחנו כל הזמן רוצים ללכת לפי הכתוב בו לא נאמר "שיתברר ויתאמת אצל האדם מי הוא.."- כתוב: "שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו...כל ימי חייו" -אני צריך להתבונן על המעשים, על ההופעות, על המידות כפי שאני מגלה אותן, ולא רק היום- כל יום מימי חיי, כל יום הוא משהו אחר, בכל יום אני מופיע אחרת, אני מתקדם ומתפתח תמיד ובכל יום עלי לדעת מהי חובתי החדשה לפי דרך התורה...

וואו !!! איזה מדהים! בכל רגע אני מגלה תפקיד חדש של עצמי בעולם! תמיד הייתי בטוח שיש לי תפקיד אחד ואני חייב למצוא אותו דחוף- ועכשיו פתאום אני שם לב שכל שנייה יש לי תפקיד חדש, התמודדות חדשה ומשימה חדשה וזה התפקיד שלי!

אז באמת יכול להיות שיש לי תפקיד גדול ומיוחד, אבל התפקיד שלי גם מורכב מכל הדברים הקטנים!

טוב, אז אמא, אני אוהב אותך למרות שאתמול לא הרגשתי כך, את מבינה אמא? - זה התפקיד שלי...

  ____________________________________

(את הרעיונות כולם לא אני המצאתי, אני רק "צינור". במכון מאיר בירושלים- שם למדתי דברים אלה. משם אני שואב ולרבנים שם- התודה [ובמיוחד לרב ראובן פיירמן שליט"א ולרב יואב מלכא שליט"א וכפי שאומר הרב ביגון שליט"א: כשנותנים לך טובה- הדבר הכי טוב יהיה להעביר אותה גם למישהו אחר...] ותודה גם לטל מחברים מקשיבים על כל הדחיפה לכתוב, ואיך לא? לאחרון החביב- הקב"ה, ששלי- שלו.

חיים שמחים!!

בס"ד

היי, מה קורה? הכל טוב? יופי. שיגעון!

תקשיבו, הממ תקראו..[]-

למי שיש את השירים הבאים, אז ווקשא שישלח לי אותם למייל..[בתחתית ההודעה תקבלו את הדבר הקדוש הזה..המייל שלי..]

רצה הביתה-קרן פלס.

רק תבקש-עברי לידר..

איך לאהוב אותך-אביב גפן ואלכס.

אולי נאהב-הילה הררי

כל מה שלחמת-רן דנקר.

אשמח לכל מי שיש את אחד מהשירים האלה שישלח לי אותם לאימל..

וכל המרבה הרי זה משובח..

theila20@walla.com

חן, חן לכם..

בעזרתו יתברך!!

צד של אור, צד של חושך
	תיעוד פגישת פנים-אל-פנים, עם הצד האפל והצד המואר שבנו.
מאת זוהרת כהן

אדם בודד הלך לאורך שדרה אינסופית, ארוכה וקודרת, אפוף מחשבות על ה"אני" שלו. לפתע הבחין בדמות לבושת שחורים, מלוכלכת ובעלת מבט זדוני המתקרבת אליו. הוא נסוג אחור, מבוהל. "עצור", קראה אליו הדמות בקול קר. כוח משיכה מגנטי הצמיד אותו למקומו, והוא פסק מלכת. הוא ניסה לזהות את הדמות, אך החשכה הפריעה לו להבחין במדויק בתווי פניה. "מי אתה", שאל את הדמות ברעד. "אני הוא אתה." "אתה לא אני!" "טוב, אז אולי אני זה לא בדיוק אתה, אבל אני חלק ממך." "איזה חלק?" "החלק הרע." "למה אתה מתכוון?" "אני הוא הצד האפל שאתה פוחד לחשוף, פוחד שיגלו שהוא קיים בך. כל היצרים שאתה מדחיק פנימה מהזולת, ובסופו של דבר - מעצמך." "מה אתה רוצה ממני?" "שתכיר בקיומי." "לשם מה?" "כדי שתתחיל להתמודד עם האמת." "להתמודד עם מה?" "איתי, ובעצם עם עצמך." "אני לא מבין על מה אתה מדבר..." "בטח שאתה לא מבין, זאת בדיוק הבעיה שלך. כי מאז שנולדת חונכת להיות טוב כזה, יפה נפש ורך לבב. הגננת הייתה משוגעת עליך, המורות הודו עליך כל יום מחדש. הן ידעו שכל מה שהן יבקשו ממך הן יקבלו. אתה ויתרת - כי ציפו ממך לוותר, התנדבת - כי ציפו ממך להתנדב. גדלת בלי לדעת איך זה לומר 'לא', כמבקשים ממך משהו. היית הילד הכי טוב בכיתה, הכי טוב בשכונה, הכי טוב בבית... אבל אתה יודע למה? כי היית פחדן. פחדת לאכזב את האחרים, פחדת לאבד את אהבתם, פחדת שינטשו אותך. היית טוב כי לא היה לך האומץ להיות רע. האמת היא שפשוט נולדת רכרוכי. היית טוב כי לא היה לך האומץ להיות רע. כולם אמרו שאתה 'ילד נשמה', עד שהם גרמו לך להאמין בזה, היית כל-כך בטוח במידות הטובות שלך עד שמעולם לא טרחת לעבוד עליהן. היה ברור לך שאתה מושלם. אבל אני הייתי בתוכך כל הזמן. אמנם קברת אותי - אך מעולם לא הרגת אותי. היית מלאך מפלסטיק. לדפוסי ההתנהגות שלך נתת שמות יפים כל-כך..." "איזה שמות??" "שמות מתיפייפים כאלו... לחוסר הביטחון שלך קראת ענווה, לפחד שלך מפני החברה קראת ביישנות, לסיוע שהענקת לאנשים בהם היית תלוי ופחדת לאבד קראת חסד, להתרפסות שלך קראת וותרנות, להתחנפויות שלך קראת פרגון, לתאוות שלך, לי, קראת חולשות. 'חולשה' - איזו מילה חזקה, אה? מילה שמפלילה ומוציאה אותך זכאי בו-זמנית. אבל אתה לא צריך להתנצל. זה אנושי." "ולמה שאאמין לך? תן לי סיבה טובה אחת!" הדמות התקרבה אליו, "בגלל זה" אמרה והצביעה על פניה. פנס הרחוב נדלק לפתע. הוא הביט בה וקפא. פניה היו פניו שלו, רק מעוותים ומכוערים יותר, כיעור שהוא האחראי היחיד לו. הדמות הסתובבה כשהיא מותירה אחריה עוד קרבן הלם של האמת. *** אדם המשיך ללכת לאורך השדרה האינסופית של עצמו, שהתמלאה אט אט בקרני אור קלושות בינות לעצים הכהים. הוא היה מתוסכל, מיואש ומהורהר, ולא מבין מה טעם מצאה לה השמש לזרוח פתאום. כשהביט שנית גילה כי לא הייתה זו השמש, היו אלו קרניים שבקעו מדמות נוספת שקרבה אליו. גם בה לא יכול היה להביט, האור סנוור אותו. "מי אתה?" שאל בלחש, בחשש מסוים, היו לו כבר די הפתעות להיום. "אני חלק ממך..." ענתה הדמות, "החלק הטוב שבתוכך". "יש לי בכלל חלק כזה?" תהה. "וודאי, בכולנו יש, עובדה שאני כאן." "באת לנחם אותי?" "לא, רק להודיע לך על קיומי." "טוב, אם כך - ראיתי. אתה יכול לחזור למקום ממנו באת." "רגע, רגע... למה אני מרגיש שאתה לא מאמין בי?" "בטח שאני לא מאמין בך. אתה לא מבין - אין דבר כזה אצלי טוב באמת, זה הכול אינטרסים: אני אגואיסט, אני קנאי, אני בסך הכול מחפש למצוא חן בעיני בני אדם..." "אני לא מאמין - הוא ביקר גם אותך? אוי, כשאני אתפוס אותו..." "אותו? אתה מכיר אותו?" "אם אני מכיר אותו? בטח שאני מכיר אותו, שנינו גרים באותו החדר, תמיד אני צריך להיות זה שמתקן את כל הנזקים שהוא גורם." "באיזה חדר?" "חדר ליבך". "ואתם מסתדרים שם?" "מסתדרים? קשה לומר, אבל אין ברירה אחרת." "אז זהו, חבר שלך באמת ביקר אצלי היום." "ושכנע גם אותך שאתה הבן אדם הכי אנוכי בעולם... תגיד לי, ואתה חושב שאחרים לא כאלה?" "לא ברמה שלי." הוא חייך חיוך אירוני והעיניים הטובות שלו שלחו מבט מבין. זו טעות קלאסית של המנסים להתחיל לגלות את עצמם לראשונה. "טעות קלאסית של המנסים להתחיל לגלות את עצמם לראשונה. והעצה שלי - עליך להתרומם מעל התחושות הללו. בטח שיש בך טוב, טוב אדיר ועוצמתי אפילו הרבה יותר ממה שאתה חושב. יש בך טוב אינסופי שאתה מעניק ללא הפסקה למשפחה שלך, לחברים שלך ולכל שאר הסובבים אותך." "ומה עם המידות השליליות שבי? הן לא באמת קיימות? הן אשליה?" "לא, לא... הן לא אשליה." "לצערי." "ממש לא לצערך, תאר לעצמך שהן לא היו..." "אז הייתי יכול להיות טוב באמת", אמר האדם בנימה חלומית מהורהרת. "אתה בטוח?" "אתה לא?" "לא אני לא. מה עשית כדי להיות טוב? על מה התגברת? למה שנעריך אותך על משהו שבא לך באופן טבעי, ככה בלי מאמץ? תבין, אם לא היינו אגואיסטים לא היינו מקבלים שכר על חסד, אם לא היינו קנאים לא היה טעם לצוות אותנו ב'לא תחמוד', אם לא היו לנו מידות רעות לא היה לנו על מה להתגבר כדי להיעשות טובים יותר. אנחנו כל הזמן נלחמים כדי לעשות את המעשים הנכונים, ואז מזלזלים בהם ומייחסים להם כל מיני מניעים נבזיים. האדם הוא לא מפלצת פרוידיאנית, וגם אם מתערבים במעשים שלו שיקולים זרים, אסור לו לשכוח, שבסופו של דבר הוא נתן מעצמו, עזר, פרגן... שירשה לעצמו לקבל את הקרדיט." "עכשיו אני מבולבל באמת." "אין טעם, אם תחשוב טוב על מה שאמרתי. טוב, אני הולך עכשיו... מדי פעם, כשתהיה בספק אם אני קיים אקפוץ לבקר." "רגע, תן לי לראות אותך קודם." הוא התקרב אליו ועמעם מעט מאורו. הפנים היו שוב, פניו שלו, אך מעולם לא ידע שהם יכולים להיות יפים כל כך, ומאירים כל כך. *** הוא התעורר ומצא עצמו בתוך שדרה עירונית עם אור שמש סטנדרטי וילדים עם ילקוטים שהולכים לבית הספר. במוחו היה זיכרון עמום על שני ברנשים שניסו לטעון שהם עצמו. הוא, ידע, נמצא אי שם בין שניהם, אבל לפחות עכשיו הוא יודע את הכיוון.

תודו יפה....

בס"ד,

לסניף בירושלים דרושים מדריכים דחווווווף!!!
זו באמת תרומה!!
חכו שתשמעו ותראו איזה סניף זה תבינו עד כמה התרומה היא גדולה!!

אז יאללה אל תתעצלו!!! חייגו 052-6165055 יהודה!!

מתאים ל 1/6 1/7 1/8...

אחרי שהם שומעים על העבר שלי אז הם מתחרטים!!! זה כל כך לא צודק!! כאילו שאני אשמה במה שקרה לי!!!!

כל המתבגרים רוצים להתאבד לא???

פיתוח גמישות.                        

גמישות זאת -יכולת של בן אדם לבצע תנועות עם אמפליטודה מקסימאלית. את הגמישות אפשר להגדיר כיכולת האדם לשנות את צורת הגוף או חלקים השונים שלו בתלוי מהמשימה התנועתית. הגמישות תלויה ממיוחדות הבניה של מפרקים וגידים, רגישות ומתיחות של השרירים, מידת רגישות של המפרקים. אם השרירים והרקמות הסובבים אותם מאוד אלסטיים, המפרקים התואמים אותם מסוגלים לבצע תנועות באמפליטודה מקסימאלית. ואם שרירים מצומתים, אמפליטודה של תנועת המפרקים מופחתת.

חוץ מאלסטיות של שרירים, גמישות תלויה ממתיחות הגידים הקשורים למפרקים, וכוח השרירים. כדי להחזיק באופן יציב את המפרק במצב הדרוש, הגידים צריכים להיות מתוחים במידה מסוימת. אם הם מתוחים יותר מדי, הם מגבילים אם אמפליטודה של תנועת המפרקים, אך מצד השני, כאשר הגידים יותר מדי רפויים לא מסוגלים להחזיק מפרק במצב הדרוש.

את כוח השרירים צריכים לבנות במגביל לפיתוח גמישות.

גמישות טובה מקנה לתנועה טפיפות, הטבעת רושם וקלות. גמישות דרושה גם לביצוע בעיטות  גבוהות באומנויות לחימה, קפיצות ותרגילים שונים וגם לעמידות נמוכות.

הגמישות מספקת שימוש אפקטיבי של מכאניקה טבעית של הגוף על-יד כך, שהיא מאפשרת תנועות רחבות באמפליטודה מקסימלית עם מהירות וכוח.

האפשרות יחידה לפתח גמישות, הוא ביצוע של מתיחות בהתמדה. לשינוי של אורך השריר מפריע רפלקס מותנה של מתח השריר(מיאוטטי), שבמיוחד מופיע, כאשר מתיחה היא חדה או גדולה מדי. כאשר במתיחה שריר מגיע לניקודה קריטית, רפלקס הנ"ל  מכריח  את השריר להימתח ולהתקצר. זה, מה שאנחנו מרגישים בביצוע תרגילי מתיחה. מתיחות מלוות אותנו כל החיים. לידה – זאת מתיחה. נשימה עמוקה, חיוך, כל תנועה של הגוף – מתיחה. מתיחות – זה גמישות, גמישות – זה צעירות, צעירות – זה בריאות, בריאות – זה בריאות, פעילות, מצב- רוח טוב        

 שחרור, ביטחון עצמי.                                                                  

מתיחות משפיעות על כל השרירים והגידים, משפרים גמישות הגידים, מפחיתים הצטברות הפסולת במפרקים, מגדילים את תנועתם. תרגילי הגמישות משתפים בפעילותם את כל מערכות הגוף הפסיכוסומאטי, הם  מכוונים  להרפיה, ושיקום השרירים. זה מאפשר ללא נזקים בעזרת כוחות של מערכת החיסונית למנוע מחלות רבות עקב השפעה על עמוד השדרה, איברים פנימיים, שרירים , בלוטות הורמונאליות, מערכת נשימה ומערכת עצבים וכך משפיעה על מערכות ההגנה.                   

השילוב של תרגילים דינאמיים וסטאטיים הכי מתאים למערכת האחראית על תנועה, פתוח של כוח הגופני,  סבלות, ותאום התנועה(קואורדינציה) .

נכון לבצע את התרגילים ללא עזרה חיצונית, כי הגוף של אדם  מספיק אוניברסאלי.העבודה עצמית עם הגוף בריתמוס איטי ולכן חסר סיכון נותן את התוצאות הכי הטובות.  התנועות האיטיות משפיעות על השרירים והמפרקים בצורה הכי עמוקה. תרגילי מתיחות נותנים את התוצאות מהירות וללא צורך לכירופרקטיקה או התערבות אחרת.         

המתיחות הסטאטיות משפעים לא רק על השרירים העמוקים, אלא גם מוסתים כוחות ההגנה של הגוף, ובתוכם התקרשות הדם, כמות הליקוציטים, חומציות הקיבה, פעילות המעיים וכ"ו. כל זה קשור עם השינוי התהליכים בתוך קליפת המוח על-ידי גירוי  החישן תנועתי של מוקד הגירויים הנתמך מצד אחד מהיוצרות של דחפים רצוניים, ומצד שני- מגירויים הבאים מהשרירים העובדים.

  לתרגול מתיחות אין הגבלה מבחינת הגיל, אפשר להתחיל מ גיל 4. מאוד חשוב ללמוד עם הילדים בגיל לפני בית ספר בצורת משחק. תרגילים, שמשתפות כל קבוצות השרירים לעיתים נושאות שמות של חיות. בכל שיעור עושים אגדת-משחק חדש ששם ילדים הופכים לחיות שונות ובצורה כזאת מעניינת מבצעים תרגילים מסובכים.                 

תוכנית עבודה עם ילדי בית ספר בנויה לפי גילם של תלמידים עם הקף מאמץ גופני דרוש לתהליכים הפיזיולוגים עם ההתחשבות לפעילות פרופורציונאלית לכל קבוצות השרירים. המתיחות משפרות את הפעילות התנועתית, מגבירות את  הסבלות, מפחיתות את המתחים נפשיים ורגשיים.                                                                                  

המעבר ממתח שרירים להרפיה מאפשר בזמן קצר לנרמל כל התפקידים של הגוף, לקבל מצברח פעיל. הצורה והרצף תרגילים הם כאלו, שאם קבוצת השרירים מסוימת לא מספיק מפותחת את התרגילים אי אפשר לבצע, ז.א. שגוף בעצמו מוסת את דרגת ההעמסה.                            

תרגול המתיחות מפתח רגישות שרירית, מאפשרת לאתר את המתח  ולהרפות. על השיטות ריכוז והרפיה מתבססים  הרפיה רפואית וסוגים שונית של פסיכו רגולציה. אצל ילדים נעלמים תסביכים שונים, הקשורים עם אי שלמות הפיזית של הגוף, חוסר יכולת להפעילו; נוצרת "שמחת שרירים"; מתאפשר ללמד את הילדים את תרבות התנועה, השליטה על שחרור הגוף, גמישות התנועה.

חוץ משיפור הבריאות הכללית, יכולת לנהל את הגוף, מאגר כשרי-עשייה מכוונים מאפשר לילדים להרגיש את עצמם חזקים, בטוחים בעצמם, יפים, פותר אותם מתסביכים שונים, יוצר תחושת חרות פנימית.

שיטת תרגילי מתיחות באופי גישתו לבריאות האדם קרובה יותר לשיטות הבראה מזרחיות, מאשר מתרבות ההתעמלות המערבית, המיוסדת על קולט התנועה, הפעלה חיצונית של הגוף, הביטוי להישגים פנימיים. עוד  תקופת יוון העתיקה  בשיטה הזאת שוררת רוח התחרות, מקצוענות, עליונות על אחרים. בזמנו קולט הגוף של היוונים התחלף בקולט נוצרי של סיגופים כלפי גוף. לנו בתורשה נשארו כל מני דברים קיצוניים השייכים ל תרבות גופני, פיתוח היכולות שלו מזלזול גמור עד קולטוריזם, מכל מני שיטות ריצה עד טכניקות  מדיטטיביות.שיטת המתיחות לא שוללת מני סוגים של ספורט, אלא משלימה אותם.

ישנם שלושה סוגי מתיחות: סטאטיים, דינאמיים, ובליסטיים.

בביצוע מתיחות בליסטיות המתח על קבוצת שרירים מסוימים מופעל יל-ידי קפיצות, הקפצות ותנועות אקטיביות אחרות. הם גורמים למתח ולא להרפיה ולעיתים גורמות לטראומות.

במתיחות דינאמיות  השרירים נמתחים עד הגבול המאקסי מלי  ומביא להגדלת הגמישות, אך צריך להיזהר שלא יהפכו לבליסטיים. כדי שהביצוע יהיה נכון, צריך להתרכז בטפיפות התנועות, כדי למנוע תנועתיות חדה. הדוגמאות של התרגילים דינאמיים הם: הרמת הברכיים והרגליים וסיבובי ידיים ואגן.

בביצוע מתיחות סטאטיות המעמסה על השרירים בשליטה מדוקדקת.

השריר או קבוצת שרירים נמתח עד כאב קל ומוחזק במצב זה מ10 עד60 שניות. כאשר מבצעים מתיחות סטאטיות צריך להקפיד על הרפיית השרירים המאומנים ועל נשימה עמוקה ככל האפשר. במיוחד כאשר מדובר על שפגאט, בגלל שבשפגאט משתתפים מפרקי האגן, שהם מאוד מורכבים בבנייתם.

התרגול של הגמישות צריכים להתחיל מכמה דקות של פעילות אקטיבית, המכוונת להגברת זרימת הדם. זרימת הדם המהירה מגבירה אלסטיות השרירים. לאחר פעילות מוגברת  עוברים לתרגילים המרפים את המפרקים, ולאחר מכן למתיחות דינאמיות לפיתוח תנועתיות השרירים. אם עובדים רק על גמישות, תסיימו את האימון במתיחות הסטאטיות. בסוף של כל אימון צריך לעשות כמה מתיחות סטאטיות קלות להרפיה ושיקום הטונוס של השרירים.

העדפה של מתיחות הסטאטיות היא בהחזקת מצב בניקודה סופית של אמפליטודת התנועה ולכן הם יותר מועילים בפיתוח הגמישות.

 תרגול  של מתיחות הסטאטיות גורם להתפתחות טבעית וחיזוק של מערכות ותפקודים של הגוף. הבסיס הפיזיולוגי של התרגילים הוא הפעלה של סיבי השריר על חשבון הצטמקות שלהם כתשובה על מתיחה.

במתיחה של העור, שרירים, גידים, קשירות המפרק מתגרים מכאנורצפטוים  הגירוי הזה בצורת הדחפים מגיע עד קליפת המוח וגורם לתגובתו כלפי הגוף. כך, סוגים שונים של מתיחות גורמות לתגובה מצד מערכת העצבים, משפרות תהליכים בעור, שרירים וגידים. כאשר שרירים מרפים יורד צורך בחמצן וקטנה זרימת הדחפים, הבאים מהרצפטורים של השרירים, הגידים, מפרקים ומערכת עצבים המרכזית.

זאת אומרת, שהרפית השרירים מסייעת גם לווסת את התהליכים העצביים. ההרפיה גורמת עצירת שימוש באנרגיה שלא בצורך, מנטרלת  עייפות, מורידה את המתח, משפרת את ההרגשה עצמית, מעלימה את הרגשות הלא טובות.

הגמישות – היא חופש התנועה. היא מאוד חשובה, כי הכול בחיים שלנו קשור לתנועה. לכן מתיחות, הן הכי חשובות מכל תרגול גופני. אם לשלב את תרגילי גמישות עם התעמלות מסוגים אחרים נזכה לבעלי בריאות והרגשה עצמית טובה ל אורך שנים.

תרגילי גמישות יכולים לעשות  אנשים לכל קבוצות הגיל. הם לא זקוקים לשום מכשור ו מתאימים לעבודה בבית.

הזהרות:                       

*אסור להגיע לעייפות יתר. בשרירים הפעילים צריכים להרגיש תחושת שריפה קלה ומתח קל. הוא לא כל כך נעים, אך סביל.

*אל תקפצו במהלך המתיחות. הקפיצות מאלצות את השרירים  להיות במתח מיותר ואפשר בנקל להיפצע.

*המתיחות צריך לבצע בהקפדה בהתאם להנחיות המדריך. כל שריר אפשר למתוח נכון ולא נכון. תרגילי גמישות בנויים כך שאפשר להסיג את מתיחת השרירים המקסימאלית עם מינימום סיכון.

*במיוחד צריך להיזהר בתרגילים שצורכים מאמץ פיזי ומבצעים אותם לאחר חימום. לתרגילים האלה שייך לדוגמה שפגאט.

*בזמן התרגול אסור להגיע לכאב במפרקים. ברגע, שמרגישים כאב במפרק צריך לעצור.

*בכיפופים, תתכופפו בירכיים ולא במותניים.

*תמיד תפתחו גמישות עם כוח ביחד.

המתח המנטאלי גורם לתחושת תפיסה בשרירים.

בשעות הבוקר הגמישות פחותה.

ובכן הגמישות תלוי ממבנה מפרקים; אלסטיות של שרירים, גידים וכפורת המפרק; מצב הנפשי; מדת האקטיביות של השרירים הנמתחים; חימום; עיסוי; חום הסביבה וחום הגוף; שעת האימון; גיל; דרגת הכושר; ריתמוס התנועה; מצב מתיחות שרירים לתחילת התרגול.

היוגה המעשית והגמישות.

בערך כ90% מתנוחות העיקריות מכוונים לפיתוח הגמישות של מערכת השלד. בהשוואה עם השיטות האחרות של פיתוח הגמישות                 ליוגה ישנם הרבה עדיפויות. קודם כל תרגילי יוגה מתבצעים ללא מתח שרירים מוגבר, שמונע את הנזקים לרקמות הגוף. תרגילי יוגה גורמים לעבודה של קצות העצבים בגידים, כפורות המפרק, רצועות, וקצות העצבים באיברים הפנימיים, שמהווה פקטור בריאותי חשוב מאוד.

לגוף של יוגים  אין מערכת שרירים מפותחת יותר מהמידה. תרגילי יוגה מתרגלים לפי יכולת אישית. תנוחות היוגה, כאשר בוחרים אותם נכון משפיעים על כל האיברים ומערכות,  וגורמים לשיפור זרימת הדם.

ידוע גם שעל-ידי שילוב של התחלפות הממוחשבת של התנוחות עם ההרפיה היוגים הגיעו לשליטה מלאה בגוף. היכולת להרפות הוא תנאי עיקרי של השגת הגמישות.

הבדיקה הביוכימית לאחר תנוחות העיקריות של יוגה מראה, שבגוף האדם לא נשאר מפרק, פיסת השריר שלא עבר מתיחה. חלק מהתנוחות מכוונות למתיחת צד האחורי של הגוף , אחרים – לצד הקדמי, שלישיים למתיחה של הצדדים, וישנם גם תרגילים, שמאפשרים מתיחת השרירים  בפיתול של עמוד השדרה או חלקים אחרים של הגוף.                                                           

www.friend-doctor.co.il   

תגידו... מה ההגדרה של מזוכיזם?...

מתי אפשר להגיד על בנאדם שהוא מזוכיסט [באמת.. לא סתם בצחוק..]?..

מה הרמה שזה כבר "עובר את גבול הטעם הטוב".. -זה כבר לא בצחוק כמו שהילד אומר..?

בשורות  טובות...!

מישהו פה???

כל החברים שלי מנותקים...

אומללה שכמותי...=)=)

תודה רבה לכל מי שהגיב לי על ההודעה הקודמת.

אני באמת, באמת מודה לכולכם על כל העצות והתמיכה. אבל כל מה שכתבתם זה דברים שכבר ניסיתי. מה אתם חושבים? ניסיתי הכול. כל מה שאם יכולים, ולא יכולים להעלות על דעתכם.

מצטערת שלא התחברתי הרבה זמן. לא התאפשר לי.

ולמי ששאל, אח שלי נהרג מתאונת דרכים, ולא, המשפחה שלי לא ככה מאז שהוא נהרג, הם ככה מאז ומתמיד.

אין לי עוד מה לומר. אז ביי בנתיים. אני כבר מיואשת.