פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 1890)

אני יושב לי פהמול המחשב ואני מנסה להוציא את הכל אבל אני לא מצליח בבוקר הודיעו לי שמקפיצים אותי כיתה אני לא יודע אם להתרגש , לצחוק , או לבכות .

מה אני אמור לעשות אם כדי לי ולעזוב את כל החבירים שעוד יש לי לחזור שוב לגבעת שמואל שוב לנורמה הזאת אני לא יודע מה לעשות אני חייב עצה  ??!?!?!?!?!?!?!?!...........

כמה נקודות מורידים לי אם שאלו אותי באי שוויונים מתי יש פתרון אחד, אבל אני לא בדקתי את במקרה הליניארי.

כמה יורידו לי?

זה היה רק בסעיף א'. בסעיף ב' עצמו היו שני חלקים.

תודה רבה!!!

אני ישוב פה כבר שעה וחצי וקורא את כל הפורום ( דף 1 רק )

ואני שואל את עצמי כולם פה נמצאים בדיקי למה זה תמיד קורה שרק למתבגרים שהם בדיכאון כולם פה מספרים על הצמם כולם פה חושבים שלהםיש את הבעיה הכי " גדולה " אבל לכולנו יש אותם בעיות אותם פחדים ואותם צרכים אז מה אני בעצם אומר פה למה אני כותב את כל זהכי באמת חשוב לי לעזור

בשביל מה יש אתהפורום הזה ?!?!?!?!?!?

בשביל שיקמו ילדים ויספרו את בעיותיהם ואני לא מחדש לאף אחד דבר זה מה שעושים פה באמת אבל אחרי שאתה כותב ומציא את כל הדברים האלה אתהפשוט כמו שנקרא" FREE" אז אני פה כמו כולם ומה שאני אומר שאני לא הילד הכי גאון אבל אני מוכן להקשיב לכולם ולעזור למי שאני יכול

כי אני חושב שהפורום הזה הוא לא שכל אחד יהיה פה לחוד אלא ביחד שכל אחד ישמע יפנים ויוציא

אז מספיקקקקקקקקקקקקקקקקק עם החפירה שלי

תשמחו בכל זאת החיים טוב (= (=

אני לא ממש יודע איך להתחיל ?!?!??!?!?!

הכל קרא לפני שנה כשגמרתי את היסודי גרתי ברחובות ואז דודים שלי התערבו הייתי ילד מופרע בכיתה ו' ואז רציתי ללכת לביתהספר אורט לכל מה שהחברים שלי הלכו והם התערבו ואמרו הוא יגרר לפשע וכל זה אז עברתי לגבעת שמואל הליאם ואז למדתי בית הספר אצלם והתנתקתי מכל החברים שלי ברחובות  בגבעת שמואל נחשבתי לילד עשיר הקרתי ילדים מסביון והכל הלך טוב עד חנוכה אז הלכתי מכות עושעתי ומאז הכל הלך והדרדר אבל היו חודשים שהייתי בסדר אבל אחר כך מעדתי שוב הפעם השניה היה כשכתבתי דברים על השירותים של בית הספר וצירתי גרפתי עם " חברים " שהיום הם  ממש אבל ממש לא חברים שלי ואז רצו לעייף אותי מביתץ הספר אבל בגלל שדוד שלי עורך דין אז הוא התחקם איתם ולא העיפו אותי חתפתי נזיפות וכל זה ואמרתי לעצמי עוד דברים לא יקרוא לי אבל החבר הזה מסבין יאיר יליזרוב הוא הייה ממש בעיה והתחלנו לגנוב לא שהינו צריכים את זה אבל פשוט זה היה קזה כיף הכל היה טוב בערך חודש ככה ואז תפסו אותי בהחלה מחרתי להם סיפור מצוץ מעצבע ואז דודים שלי לא המינו לזה ואמרו לי להודות , נשברתי והודתי זה היה ממש קשה העיפו אותי ואזדוד שלי שוב התערב והחזירו אותי עד סוף שנה וקיבלתי תעודה כזאת מזויפת ובקושי היו לי מקצועות בתעודה בגלל שהרבה לא הייתי בבית ספר ועכישו הגיע סוף שנה המנהל דיבר איתי היועצת דיברה איתי ועזבתי חזרתי לרחובות חשבתי שזהו נהרסו לי החיים שהפסדתי את הזדמנות שלי ואז דוד שלי לא ויתר עכשיו כל הנראה שאני הולך ללמוד בבפנימיה לילדים עם הפרעות קשב וריכוז שזה מה שיש לי שנה הבאה מקפיצים אותי כיתה אני יהיה כיתה ט' אבל זה עוד החלק הכל כל החברים עכשיו כל החופש אני לבד לא יוצא מהבית אין לי עשכיו חברים כי ברחובות יודעים שעברתי דירה ובגעת שמואל יועים שאני גנב אז אף אחד לא מדבר איתי אני כל היום על המחשב כל היום אני חושב טאני גר בפנתאוז כל יום שאני יוצא למרפסת אני חושב לקפוץ וגם בנוסף הורים שלי גרושים את אבא שלי אני לא מכיר לא מדבר איתו כל הדודים שלי טסים עושים הפלגות וכל זה ואני בבית אל תחשובו שאני עשיר או משהוא כזה ושזה בעיה לעשירים כי אני בכלל לא עשיר אני גר ברחוובת אצל סבא וסבצא שלי מאז שהואים שלי גרושים ולהם יש פנטאוז אני לא ידוע למה אני כותב את זה אולי כי אני פשוט בודדד יוצאות לי דמעות כשאני כותב את כל זה ואןלי חלק ממכם יחשבו שאניסתם חרטטן אבל לא אני באמת בבעיה ואין לי עם מי לדבר אני עכשיו חושב אם לשוח לכםאת המכתב הזה כאילו לעלות אותו ואם אני יעשה את זה מי יעזור לי לאף אחד לא הכפתמימני כמו שלי אכפת מימני אז אף אחד לא מממש באמת יעזור לי ויהיה לי לאוזן כשבת אני מפחד מהחיים האלה בבקשה תעזרו ליהשעה עכשיו 2 עוד מעט בלילה ואני לא מצליח לישון בגלל כל זה אז אם מישהוא יכול לעזור לי אני רק רוצה שיהיה לי רק ידיד שישמע אותי או שיש לו בעיה כמו שלי טוב אז בייייייייייייי     

אוף! איזה מבאס! 

לימוד נהיגה זה עסק מעצבן!

התחילה התוכנית של התיאוריה החדשה והיא ממש קשה! 

יש איזה שלוש חוברות עבות ממש עם כמות חומר של הבגרות בהיסטוריה! בלתי אפשרי!

וחוצמזה שהיום הייתה הבחינה הראשונה עם התוכנית החדשה ותנחשו מה?

95% נכשלו!!

95%!!

אימאל'ה!

כלום לא יעזור. זה רק נהיה יותר גרוע.

מי פה?

ההחלטה על חורבן גוש קטיף ת"ו קרתה באותו יום שארע גירוש ספרד.

וההחלטה הסופית של ישראל מול האו"ם  על עסקת השבויים נחתמה היום, ומי נפטר היום לפני הרבה הרבה שנים?

המהר"ם מרוטנבורג שהיה אחד מהרבנים הגדולים שלנו לפני מאות שנים. מה הקשר? הוא הושלך לבית הכלא של הגויים ולא הסכים שיפדו אותו הקהילה היהודית, כדי שלא יחזרו על התופעה הזו של לשבות יהודים.

האין זה מסר להחלטה הכושלת והשגויה של הממשלה?!

הקב"ה "מגלגל חובה ליום חייב" (תענית כט א). 

אשמח לשמוע דעתכם. 

אנשים לא טוב לי!!!

אני כל היום כמעט בוכה ו"קוברת" את עצמי בבית!!! חופש גדול אבל אני כלך היום בחדר.. ישנה... זה לא שאני באמת עייפה! זאת סתם בריחה!!!!!!!!

אוף!

והבעיה היותר גדולה שאני לא מפסיקה לריב עם ההורים שלי!!!!

אני לפעמים כ"כ שונאת אותם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! (וזה מציק שזה ככה כי ת'כלס זה לא אמור להיות ככה..)

פשוט בא לי להעלם! לסוע לסוף העולם ולא לחזור יותר!...

מה הענינים?

אני רוצה להעביר פעולה (חבריא ב') על החשיבות לדעתי לאדם המאמין דווקא בעבודת האדמה...

ז"א, שככה (שוב, לדעתי)  הוא הרבה יותר קשור לקב"ה וככה גם ה' ציווה אותנו- הרבה מאוד מצוות וכ"ו...

אני רוצה גם לקשר את זה לחשיבות של עבודה עברית- בעקבות הפיגועים הנוראיים בירושלים בעת האחרונה.

אשמח מאוד לעזרה במדרשים, פסוקים, משחקים ושאר רעיונות...

תודה רבה רבה מראש!

בס"ד

משו יפה שמצאתי בחברים מקשיבים.. (זה פורסם לפני כמה שנים..[=  אבל בכלזאת..)

אני... אני... אני... מי אני?!
כל כך הרבה אנחנו מנסים להגדיר את עצמנו- אני פחדן, אני עצלן, אני חסר ביטחון, אני חברותי, אני... למדנו על תיקון המידות, על תיקון עצמי ואנחנו רוצים להתחיל באמת לשפר ולא הולך! למה?! אולי נסיעה קצרה במעבורת הזמן תעזור...
אילן כהן, חברים מקשיבים

אני רוצה לגלות לכם סוד כמוס, המצאתי מעבורת זמן, חללית קטנה שיכולה לחדור למנהרת הזמן ולשייט בין תקופות. החלטתי יום אחד שאני ממש רוצה להכיר את עצמי ונסעתי קדימה בזמן, 10 שנים קדימה לגיל 35. אספתי את אילן מגיל 35 ונסענו 20 שנה קדימה לגיל 55, אילן בן 55 נכנס גם הוא לחללית והמשכנו לנסוע הרחק הרחק לגיל 85 וקראנו לסבא אילן שייכנס גם הוא... החלטנו כולנו שקצת משעמם לנו ואנחנו חייבים לטוס אחורה לשנה בה הייתי בן 5, אספנו גם את אילן בן ה- 5 ובשביל שלא יהיה בודד אספנו גם את אילן בן ה- 15...

אמרתי לכולם: "אילן!" (איזה צחוק, כולם הסתובבו!) "אני מזמין את כולכם לקפה!"- אילן הקטן בן ה- 5 מתחיל לצחוק: "אני בכלל אוהב רק שוקו!" ואילן בן ה- 55 אומר "סליחה, אני לא יכול, אני בדיאטה"..  טוב נו, סתם נדבר...

פתאום אילן בן ה- 15 מוציא כדורסל ומתחיל לכדרר, "דיייי!", צועק אילן בן ה- 85, "אתה לא יודע שאסור לעשות רעש בין שתיים לארבע!"...

ואני חושב לעצמי, למה?, איך יכול להיות שהם לא מסתדרים כך ביניהם? הרי כולם הם אני?!

כשהחזרתי את כולם לתקופותיהם התחלתי לחשוב: "מי זה אני בכלל?, האם זה בגיל 85,זה בן ה- 55 או אולי אני כמו שאני עכשיו?

הבנתי...

אני הוא מי שאני עכשיו, ואילן בן ה- 15 היה אני כפי שהייתי אז, וכך כולם- גם אילן שבשנייה הבאה, הוא אני כפי שאני מופיע בעוד שנייה...

והבנתי! אף אחד לא יכול להגדיר את עצמו! אף אחד לא יכול לצמצם את עצמו ולומר "אני כך" וזהו! כל הגדרה לא תהיה נכונה!

נו טוב, אז אי אפשר להגדיר אבל מה כן אפשר לומר על עצמי? אם לא אדע מי אני אז איך אדע מה לתקן? איך אדע מה לעשות?

התשובה טמונה ממש יפה בשאלה...

אנחנו יכולים להסתכל על עצמנו בדיוק כפי שאנחנו מופיעים בכל רגע. אם מישהו רואה שהוא אתמול התנהג בעצלות, ישים לב, יתבונן על זה וישאל את עצמו- "האם זה מה שאני רוצה?", "האם כך אני רוצה להיות?" כנראה שלא... נו אז מה הלאה? אתה רוצה שה"אתה" של מחר יהיה עצלן כמו אתמול? אם לא אז תדאג ש"אתה" של מחר לא יתנהג כך,  הוא כבר יהיה זריז יותר...

אתמול רבתי עם אמא (שם בדוי), אני ממש ממש כועס עליה, ממש לא יכול לאהוב אותה כרגע ובודאי שלא רוצה לעזור לה. שנייה, אתמול אילן כעס, אתמול ההופעה שנתתי היתה של צעקות. האם זה מה שאני רוצה למשוך למחר? האם גם אילן של מחר רוצה לכעוס? האם זה טוב לי להמשיך עם זה? לא... אז מחר אופיע אחרת לגמרי...

ננסה להגדיר את עצמי לרגע בהגדרה כללית ואחרי זה ננסה להסביר ולענות על השאלה הקודמת...

מהיום אגדיר את עצמי כך: אני בן אדם טוב,אני שייך לעם ישראל וחי בדור של גאולה בארץ ישראל. אני רוצה כל הזמן להשתפר ולהתקדם בעצמי, אני רוצה כל הזמן להיות מועיל ולהיטיב לאחרים ממה שיש לי לתת, מהכישרונות, מניסיון החיים מהשמחה... זהו.  צריך עוד?

אבל אני לא יודע מי אני! אני לא יודע במה אני מועיל, במה אני בכלל יכול לתרום- אז מה רוצים ממני?!

או, כאן נכנסת לתמונה מתנה מאוד חשובה- התורה. התורה היא מתנה נפלאה של הקב"ה לעזור לנו למצוא את עצמנו, לעזור לנו ע"י המצוות לדעת מה עלינו לעשות, מהו הכיוון הכללי של החיים. איך זה עוזר?- כשמתחילים ללכת בכיוון הנכון, פתאום שמים לב- היי, לזה אני מוכשר, את זה אני יכול לעשות, כאן אני יכול לתרום. לא חסר איפה להועיל, אחרי שמתחילים להועיל אפשר לשים לב  למה אני יותר מתחבר?

הרי רק היום ראיתי אלפי מודעות: לשחרר את פולארד! העם רוצה התחברות! התרמות לגמ"ח יד הצדיק! לחיזוק הישיבה בגוש קטיף! ועוד הרבה הרבה סוגים של מודעות שרק מראות לי קצת מאוד מכל הדברים הרבים הצריכים תיקון בעולם- אז למה אני יכול לתרום? מה מתאים לי, מה תופס אותי?

ואחרי שראיתי בתורה ובחיים עצמם כמה יש לתרום, זו בדיוק השאלה אותה אני צריך לשאול את עצמי- מהם כישרונותיי? איפה  אני מרגיש שאני יכול לתרום ולהועיל לעולם?

יש אדם שיגלה בעצמו כוחות ומשיכה לנגרות, הוא יכול להחליט- אני אהיה נגר, נגר ישר ובעל מידות טובות, נגר שעושה חסדים ומדי פעם גם תורם כמה מיצירותיו לישיבה הקרובה, בערב הוא קובע עתים לתורה וכשהוא חוזר הביתה הוא כולו מאושר מעוד יום עבודה מספק. אז הוא מתחיל לשאול בשלום אשתו, לשחק עם הילדים ולקרוא איתם קריאת שמע... לא אידיאל?- אידיאל מאוד.

ויש אדם שיגלה בעצמו משיכה חזקה להתיישבות, הוא יילך להקים יישוב בארץ, ישיג תרומות לפיתוח, יגייס וילהיב עוד אנשים לעניין ובקיצור- זה יהיה עניינו בחיים, האידיאל שלו...

ויש אדם שעובר קשיים גדולים, התמודדויות רבות. במשפחה קשה לו, בלימודים קשה לו, כל הראש שלו מסובך בהמון מחשבות כפייתיות ושליליות והוא מחליט להתמודד, לקום על הרגליים ולטפל בעצמו, לעמוד זקוף ולומר לקב"ה ולעצמו: "אני אוהב את עצמי כפי שאני, אני אוהב את ההתמודדויות שלי ואני מבין שכך רוצה הקב"ה להגדיל אותי ולעשות את תפקידי בעולם. כן אני יודע,אחר כך אוכל גם לעזור ולתרום לאנשים אחרים בעולם שאולי מתנסים גם הם באותם ההתמודדויות". גם איש כזה, המתגבר על הניסיונות שלו ומתמודד מולם, גם הוא איש גיבור, גם הוא אידיאליסט, גם הוא עובד את ה'...

בקיצור, אני לאט לאט מגלה שיש אנשים ממש שונים בעולם, כל אחד והעניין שלו, כל אחד וההתמודדות שלו.

ולאט לאט אני מגלה שגם אצלי ממש הניסיונות משתנים, ביום א' היה לי ניסיון כזה, ובשבוע הבא יהיה לי ניסיון אחר ממש. ובכולם- אני, ממש אני, אני עצמי, אהיה זה שצריך להתמודד, אצטרך לעשות את הטוב. אני לא מרשה יותר לעצמי לזלזל ולפחד מהניסיון, הוא רק שלי! רק עלי הטיל הקב"ה את המשימה להתמודד איתו וזה העניין שלי בעולם!

מעניין! עכשיו שאני שם לב, ב"מסילת ישרים" שאנחנו כל הזמן רוצים ללכת לפי הכתוב בו לא נאמר "שיתברר ויתאמת אצל האדם מי הוא.."- כתוב: "שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו...כל ימי חייו" -אני צריך להתבונן על המעשים, על ההופעות, על המידות כפי שאני מגלה אותן, ולא רק היום- כל יום מימי חיי, כל יום הוא משהו אחר, בכל יום אני מופיע אחרת, אני מתקדם ומתפתח תמיד ובכל יום עלי לדעת מהי חובתי החדשה לפי דרך התורה...

וואו !!! איזה מדהים! בכל רגע אני מגלה תפקיד חדש של עצמי בעולם! תמיד הייתי בטוח שיש לי תפקיד אחד ואני חייב למצוא אותו דחוף- ועכשיו פתאום אני שם לב שכל שנייה יש לי תפקיד חדש, התמודדות חדשה ומשימה חדשה וזה התפקיד שלי!

אז באמת יכול להיות שיש לי תפקיד גדול ומיוחד, אבל התפקיד שלי גם מורכב מכל הדברים הקטנים!

טוב, אז אמא, אני אוהב אותך למרות שאתמול לא הרגשתי כך, את מבינה אמא? - זה התפקיד שלי...

  ____________________________________

(את הרעיונות כולם לא אני המצאתי, אני רק "צינור". במכון מאיר בירושלים- שם למדתי דברים אלה. משם אני שואב ולרבנים שם- התודה [ובמיוחד לרב ראובן פיירמן שליט"א ולרב יואב מלכא שליט"א וכפי שאומר הרב ביגון שליט"א: כשנותנים לך טובה- הדבר הכי טוב יהיה להעביר אותה גם למישהו אחר...] ותודה גם לטל מחברים מקשיבים על כל הדחיפה לכתוב, ואיך לא? לאחרון החביב- הקב"ה, ששלי- שלו.

חיים שמחים!!

בס"ד

היי, מה קורה? הכל טוב? יופי. שיגעון!

תקשיבו, הממ תקראו..[]-

למי שיש את השירים הבאים, אז ווקשא שישלח לי אותם למייל..[בתחתית ההודעה תקבלו את הדבר הקדוש הזה..המייל שלי..]

רצה הביתה-קרן פלס.

רק תבקש-עברי לידר..

איך לאהוב אותך-אביב גפן ואלכס.

אולי נאהב-הילה הררי

כל מה שלחמת-רן דנקר.

אשמח לכל מי שיש את אחד מהשירים האלה שישלח לי אותם לאימל..

וכל המרבה הרי זה משובח..

theila20@walla.com

חן, חן לכם..

בעזרתו יתברך!!

צד של אור, צד של חושך
	תיעוד פגישת פנים-אל-פנים, עם הצד האפל והצד המואר שבנו.
מאת זוהרת כהן

אדם בודד הלך לאורך שדרה אינסופית, ארוכה וקודרת, אפוף מחשבות על ה"אני" שלו. לפתע הבחין בדמות לבושת שחורים, מלוכלכת ובעלת מבט זדוני המתקרבת אליו. הוא נסוג אחור, מבוהל. "עצור", קראה אליו הדמות בקול קר. כוח משיכה מגנטי הצמיד אותו למקומו, והוא פסק מלכת. הוא ניסה לזהות את הדמות, אך החשכה הפריעה לו להבחין במדויק בתווי פניה. "מי אתה", שאל את הדמות ברעד. "אני הוא אתה." "אתה לא אני!" "טוב, אז אולי אני זה לא בדיוק אתה, אבל אני חלק ממך." "איזה חלק?" "החלק הרע." "למה אתה מתכוון?" "אני הוא הצד האפל שאתה פוחד לחשוף, פוחד שיגלו שהוא קיים בך. כל היצרים שאתה מדחיק פנימה מהזולת, ובסופו של דבר - מעצמך." "מה אתה רוצה ממני?" "שתכיר בקיומי." "לשם מה?" "כדי שתתחיל להתמודד עם האמת." "להתמודד עם מה?" "איתי, ובעצם עם עצמך." "אני לא מבין על מה אתה מדבר..." "בטח שאתה לא מבין, זאת בדיוק הבעיה שלך. כי מאז שנולדת חונכת להיות טוב כזה, יפה נפש ורך לבב. הגננת הייתה משוגעת עליך, המורות הודו עליך כל יום מחדש. הן ידעו שכל מה שהן יבקשו ממך הן יקבלו. אתה ויתרת - כי ציפו ממך לוותר, התנדבת - כי ציפו ממך להתנדב. גדלת בלי לדעת איך זה לומר 'לא', כמבקשים ממך משהו. היית הילד הכי טוב בכיתה, הכי טוב בשכונה, הכי טוב בבית... אבל אתה יודע למה? כי היית פחדן. פחדת לאכזב את האחרים, פחדת לאבד את אהבתם, פחדת שינטשו אותך. היית טוב כי לא היה לך האומץ להיות רע. האמת היא שפשוט נולדת רכרוכי. היית טוב כי לא היה לך האומץ להיות רע. כולם אמרו שאתה 'ילד נשמה', עד שהם גרמו לך להאמין בזה, היית כל-כך בטוח במידות הטובות שלך עד שמעולם לא טרחת לעבוד עליהן. היה ברור לך שאתה מושלם. אבל אני הייתי בתוכך כל הזמן. אמנם קברת אותי - אך מעולם לא הרגת אותי. היית מלאך מפלסטיק. לדפוסי ההתנהגות שלך נתת שמות יפים כל-כך..." "איזה שמות??" "שמות מתיפייפים כאלו... לחוסר הביטחון שלך קראת ענווה, לפחד שלך מפני החברה קראת ביישנות, לסיוע שהענקת לאנשים בהם היית תלוי ופחדת לאבד קראת חסד, להתרפסות שלך קראת וותרנות, להתחנפויות שלך קראת פרגון, לתאוות שלך, לי, קראת חולשות. 'חולשה' - איזו מילה חזקה, אה? מילה שמפלילה ומוציאה אותך זכאי בו-זמנית. אבל אתה לא צריך להתנצל. זה אנושי." "ולמה שאאמין לך? תן לי סיבה טובה אחת!" הדמות התקרבה אליו, "בגלל זה" אמרה והצביעה על פניה. פנס הרחוב נדלק לפתע. הוא הביט בה וקפא. פניה היו פניו שלו, רק מעוותים ומכוערים יותר, כיעור שהוא האחראי היחיד לו. הדמות הסתובבה כשהיא מותירה אחריה עוד קרבן הלם של האמת. *** אדם המשיך ללכת לאורך השדרה האינסופית של עצמו, שהתמלאה אט אט בקרני אור קלושות בינות לעצים הכהים. הוא היה מתוסכל, מיואש ומהורהר, ולא מבין מה טעם מצאה לה השמש לזרוח פתאום. כשהביט שנית גילה כי לא הייתה זו השמש, היו אלו קרניים שבקעו מדמות נוספת שקרבה אליו. גם בה לא יכול היה להביט, האור סנוור אותו. "מי אתה?" שאל בלחש, בחשש מסוים, היו לו כבר די הפתעות להיום. "אני חלק ממך..." ענתה הדמות, "החלק הטוב שבתוכך". "יש לי בכלל חלק כזה?" תהה. "וודאי, בכולנו יש, עובדה שאני כאן." "באת לנחם אותי?" "לא, רק להודיע לך על קיומי." "טוב, אם כך - ראיתי. אתה יכול לחזור למקום ממנו באת." "רגע, רגע... למה אני מרגיש שאתה לא מאמין בי?" "בטח שאני לא מאמין בך. אתה לא מבין - אין דבר כזה אצלי טוב באמת, זה הכול אינטרסים: אני אגואיסט, אני קנאי, אני בסך הכול מחפש למצוא חן בעיני בני אדם..." "אני לא מאמין - הוא ביקר גם אותך? אוי, כשאני אתפוס אותו..." "אותו? אתה מכיר אותו?" "אם אני מכיר אותו? בטח שאני מכיר אותו, שנינו גרים באותו החדר, תמיד אני צריך להיות זה שמתקן את כל הנזקים שהוא גורם." "באיזה חדר?" "חדר ליבך". "ואתם מסתדרים שם?" "מסתדרים? קשה לומר, אבל אין ברירה אחרת." "אז זהו, חבר שלך באמת ביקר אצלי היום." "ושכנע גם אותך שאתה הבן אדם הכי אנוכי בעולם... תגיד לי, ואתה חושב שאחרים לא כאלה?" "לא ברמה שלי." הוא חייך חיוך אירוני והעיניים הטובות שלו שלחו מבט מבין. זו טעות קלאסית של המנסים להתחיל לגלות את עצמם לראשונה. "טעות קלאסית של המנסים להתחיל לגלות את עצמם לראשונה. והעצה שלי - עליך להתרומם מעל התחושות הללו. בטח שיש בך טוב, טוב אדיר ועוצמתי אפילו הרבה יותר ממה שאתה חושב. יש בך טוב אינסופי שאתה מעניק ללא הפסקה למשפחה שלך, לחברים שלך ולכל שאר הסובבים אותך." "ומה עם המידות השליליות שבי? הן לא באמת קיימות? הן אשליה?" "לא, לא... הן לא אשליה." "לצערי." "ממש לא לצערך, תאר לעצמך שהן לא היו..." "אז הייתי יכול להיות טוב באמת", אמר האדם בנימה חלומית מהורהרת. "אתה בטוח?" "אתה לא?" "לא אני לא. מה עשית כדי להיות טוב? על מה התגברת? למה שנעריך אותך על משהו שבא לך באופן טבעי, ככה בלי מאמץ? תבין, אם לא היינו אגואיסטים לא היינו מקבלים שכר על חסד, אם לא היינו קנאים לא היה טעם לצוות אותנו ב'לא תחמוד', אם לא היו לנו מידות רעות לא היה לנו על מה להתגבר כדי להיעשות טובים יותר. אנחנו כל הזמן נלחמים כדי לעשות את המעשים הנכונים, ואז מזלזלים בהם ומייחסים להם כל מיני מניעים נבזיים. האדם הוא לא מפלצת פרוידיאנית, וגם אם מתערבים במעשים שלו שיקולים זרים, אסור לו לשכוח, שבסופו של דבר הוא נתן מעצמו, עזר, פרגן... שירשה לעצמו לקבל את הקרדיט." "עכשיו אני מבולבל באמת." "אין טעם, אם תחשוב טוב על מה שאמרתי. טוב, אני הולך עכשיו... מדי פעם, כשתהיה בספק אם אני קיים אקפוץ לבקר." "רגע, תן לי לראות אותך קודם." הוא התקרב אליו ועמעם מעט מאורו. הפנים היו שוב, פניו שלו, אך מעולם לא ידע שהם יכולים להיות יפים כל כך, ומאירים כל כך. *** הוא התעורר ומצא עצמו בתוך שדרה עירונית עם אור שמש סטנדרטי וילדים עם ילקוטים שהולכים לבית הספר. במוחו היה זיכרון עמום על שני ברנשים שניסו לטעון שהם עצמו. הוא, ידע, נמצא אי שם בין שניהם, אבל לפחות עכשיו הוא יודע את הכיוון.

תודו יפה....