אני ממש נהנתי
מי היה?
חבל שאין את זה 5 או 6 פעמים בשנה
פעם אחת זה כלום...
אתמול בריקודגלים חברה שלי אמרה לי שהיא ראתה מישו שאנחנו מכירות מבני עקיבא... קיצר.. הלכתי לראות אותו ביחד איתה ואחרי שהוא זיהה אותנו פתאום הוא מביא לי חיבוק ונשיקה כזאת פיצית בלחי... אני כולי נרתעתי
אז מה בעצם קרה פה??? אני שומרת נגיעה!!!
בהתחלה זה היה לי ממש קשה לשמור נגיעה כי בקושי שומרים נגיעה במושב שלי (אני בספק אם שומרים) ועבדתי על עצמי שיא הקשה ואני שומרת נגיעה בשלמות כבר לפחות שנה... וזה מגעיל אותי שבן נוגע בי.. גם בטעות...
ופתאום הנער הזה שלא ראיתי כבר שנה בא ונותן לי חיבוק... אני כמעט קיבלתי דום לב!!!!!
עכשיו אני מרגישה מגעיל עם זה.. וזה הרס לי את החשק לחצי מהריקודגלים אחר כך...
מה אני יעשה??
הדר:)
טלל=]]זה הורס לך ולכל האנשים סביבך ת'חיים!! זה גועל נפש!!
עשן הסיגרים ועשן הסיגריות יש בהם את אותם החומרים הרעילים והמסרטנים. עישון הסיגרים גורם לסרטן של חלל הפה, וושט, גרון וריאות. המעשנים ששואפים את העשן נמצאים בסיכון גבוה למחלות לב וכלי ואמפיזימה. סיכון לחלות בסרטן הוושט או חלל הפה בקרב מעשני הסיגר זהה לזה של מעשני הסיגריות!!! שעור עישון הסיגרים נמצא במגמת עליה דרמטית. מגמה מדאיגה נוספת היא שחלק ניכר בין מעשני הסיגרים מהווים אנשים בוגרים אשר מעולם לא עישנו סיגריות וגם קטינים. כלומר, אפשר להניח שאילמלא הסיגרים, לא היו אנשים אלה הופכים למעשנים.
האגודה למלחמה בסרטן מזהירה את מעשני הסיגרים כי הסיכון לחלות בסרטן הוושט או חלל הפה זהה לזה של מעשני הסיגריות.
יש לי כאן כמה סרטונים על הנרגילות ועל העישון: (העלאה ע"י האתר UpFree)
ביישן- http://www.upfree.net/6423942
נרגילה - http://www.upfree.net/4191693
מעשנים ליד ילדים-http://www.upfree.net/3799608
אני לא יודעת אם זה יעזור אבל סתם...זה מפחיייד!!! יש לי עוד סרטונים אבל אין לי כח להעלות ורובם לא קשורים לעישון.. בעיקר לסרטן...


זה משהו שחשבתי עליו. מין תיאוריה כזאת. אתם יכולים לקרוא ולהגיד מה דעתכם על הרעיון?? תודה רבה!! =]
כל אדם חי מאה עשרים שנה.
מכיוון שבעולם ההוא אין כזה דבר זמן, הזמן הומצא בשבילינו, בשביל המוח הקטן שלנו שלא מסוגל לתפוס את האינסוף.
לנו יש שנים, שעות וכל מיני מדידות כאלו.
הזמן לכאורה, שאנו חיים בו, נמדד בשנים, אצל ריבונו של עולם אין זמן. אם יש שנה ויום אין אנו יכולים לדעת, אך גם אם יש, הם אינם נמדדים בכמות המכונה "זמן".
איננו נצליח לתפוס אפילו מליונית מהאינסוף העצום הזה, ולכן יש לנו זמן.
כל אדם חי עד שיסיים את תפקידו בעולם הזה. זה יכול לארוך מאה שנה, חצי שעה, או שלושים וחמש שנה.
מאה ועשרים שנה הם בעצם תרגום בשפה שהמוח מבין לחיים מלאים של בן-אדם. ברגע שאדם נפטר מן העולם הזה, ועובר לעולם שכולו טוב, הוא סיים את תפקידו כאן, וברגע שסיים את תפקידו, הוא חי חיים מלאים, וחיים מלאים משתווים למאה עשרים שנה. כך יוצא שכל אדם חי את מאה ועשרים שנותיו.
__________________________________________________________________________________

הערב הגעתי למסקנה, שגיליתי שאותי היא מחזקת.
מכאן, החלטתי שבמקום לשמור את המסקנה רק לעצמי- אחלוק אתכם את מחשבותיי, אולי זה יוכל לעזור לעוד מישהוא/היא בעולם?...
בחיים אנו נתקלים בסיטואציות והתמודדויות שונות ומגוונות. (כגון- לקום לתפילה או להמשיך לישון? איזה מקצוע ללמוד? עם מי להתחתן ומתי? לעשות שעורי בית או לקרוא ספר? להגיד שלום לאדם שפעם רבתי איתו או להמשיך עם ה"לא מדבר איתך"? וכו'. כל אחד יכול להשליך על עצמו, מאחר וכל אחד מכיר את חייו והתמודדויתיו הרבה יותר טוב ממני.) בכל סיטואציה אנו בוחרים כיצד לנהוג, כיצד להגיב, מה לחשוב ומה להרגיש.
כיהודים, מטרתינו בחיים היא "בכל דרכיך דעהו". בכל צעד בחיים לזכור את הקב"ה ולנהוג בהתאם למה שהוא דורש ומצפה מאיתנו.
מאחר ואנו חיים במציאות בעולם בו אור וחושך משמשים בעירבוביא, פעמים רבות אנחנו פשוט לא יודעים מה רצונו של הקב"ה מאיתנו וכיצד עלינו לנהוג.
וגם אם אנחנו כן יודעים/מרגישים מה באמת נכון וצריך לעשות, מה רצונו של הקב"ה- הרי שבכלל לא תמיד קל לנו לעשות את המעשה הנכון, לצעוד בדרך הנכונה.
וגם אם אנחנו כבר עושים את המעשה הנכון, פעמים רבות זה בא מתוך הרגשת אילוץ או כבדות, שגם משפיעה על איכות המעשים שלנו, שנעשים בחוסר שמחה ובחוסר הארת פנים.
אז מה לעשות?
מתנגנת לי בראש המנגינה שהולחנה למילים "ואנחנו לא נדע מה נעשה כי אליך עינינו. זכור רחמיך השם וחסדיך כי מעולם המה".
כנראה שכאן נעוץ הפתרון, בזאת נעוצה התשובה.
פשוט להתפלל. על כל דבר.
לפנות אל השם. לבקש ממנו שיאיר לנו את הדרך. שיעזור לנו לראות ולהבחין מה באמת טוב ומה לא. שעל כל צעד ושעל ידריך אותנו בדרך הישרה והרצויה לפניו.
לא תמיד מספיקה הידיעה- מהי הדרך הנכונה. צריך גם כוח ורצון כדי ללכת בדרך הנכונה. גם על כך צריך לפנות אל השם, לבקש ממנו כוח לעשות את הצעדים הנכונים.
ועוד דבר אחד, קטן אבל מאוד חשוב- לבקש מהשם שההליכה בדרך הנכונה, עשיית המעשה הנכון בכל סיטואציה בחיים לא תהיה מתוך כבדות אלא מתוך שמחה אמיתית והארת פנים!
הלוואי שאזכה (ושנזכה!) להתפלל לה' ולהתקדם בחיים!
מה דעתכם?
בס"ד
כבר כתבתי על זה בעבר (הלא רחוק!) שהרמה של הפורום ירדה!!!!
הפורום הזה לא סתם, אוקי?!, מי שחושב שיותר טוב כל השטויות והסקרים שיש פה יותר טוב מהדברם שכ"כ מזלזלים פה לאחרונה (כגון: התאבדות) אז הוא טועה!!!!!!!!!!!!
יש פה אנשים שזה עוזר להם שהם כותבים במקום שלא מכירים אותם והם מקבלים עצה כי הם כבר לא יודעים מה לעשות, וכשבפורום יש הרגשה של "סחבקיות" (לא שזה רע, אבל זה חייב להיות במידה!) זה נותן להם הרגשה שהפורום לא רציני והוא סתם.
כל "החדשים" (מהתקופה האחרונה) תסתכלו בדפים קודמים לפני שהגעתם, נכון לא היה שם תמיד מעניין בשבילכם, אבל היה שם רציני ובשביל מי שצריך את זה זה כן מעניין...
נמאס לי להגיד את זה כל פעם מחדש... אבל זה באמת נמאס! תתבגרו!!!!....
אני פשוט חושבת שצריך למחוק דברים שלא קשורים לפה!!!...
ננסי- איפה דעתך בעינין???
אדם שלא מוכן ללמוד אמונה, אי אפשר לעזור לו, כיון שהוא רוצה שיעזרו לו על פי ההבנה המוטעת שלו. כגון: גלגול חובות, הפעלת כוח, אימוים, חנפה וכדו'...מאחר שהדברים הללו אינתן פותרות דבר והעובדה, שהוא עצמו ניסה ללכת בדרכים האלה ורק הסתבך.
כי ה' רצה שיסתבך! כי זה מכוון מאת ה'! שכל זמן שהוא חושב, שיש מישוה שקובע מלבד ה', הוא לא יצליח.
ואכן כן, מדוע יצליחו אחרים לעזור באותם הדרכים שהוא נגד רצון ה'? התוצאההיחידה של עזרה מסוג זה היא שאותו אדם שבא לעזרתו, רק יסתבך אתו באותן צרות שיש לו, ויטבע איתו.
העצה היחידה שיש לכל הבעיות היא ללמוד אמונה, וללכת על פי עצות ועל פי דרכים של האמונה. מי שמוכן להטות אזנו, וללכת בדרכים אלו - יפתור בקלות כל בעיה שיש לו, לכן, על ידי הכונה ובאמצעות הדרכה נכונה, אפשר לעזור לו. אבל מי שבא לבקש עזרה, אלא שהוא רוצה עצה שהיא לפי השכל ולפי הבנתו שלו, דומה לחולה שבא אל הרופא ומבקש ממנו שיירפא אותו לפי הבנתו. התוצאה היא, שהרופא שואל אותו: אם אתה יודע כיצד לרפא את עצמך, בשביל מה באת אלי? אם חפץ אתה ברפואה, תשתק ותקשיב להוראות שלי ובעזרת ה' תהיה בריא.
>צוטט מתוך בגן האמונה המבואר<
יש לנו פיתרון ואנחנו פשוט דוחים אותו מתוך עצלות.
נקודה למחשבה.
שלום חבר'ה.
ראיתי שכתוב בגמרא (מסכת כתובות) שרב אחד היה מזיז את תלמידיו, כשלמדו בשמש בחוץ- אל מקום מוצל כדי שלא יגידו שארץ ישראל היא מקום לא נעים.
כמו שאתם יודעים, אין חובה לשים ציצית אלא רשות (כי היום אנחנו לא הולכים עם בגדים בצורה של ארבע כנפות), אז אולי לפי הסיפור בגמרא הזו, נוכל לומר שמי שהציצית מחממת אותו מאוד בקיץ ומפריעה לו להתפלל או בכלל, והוא מפתח כלפיה רגשות שליליים- אולי כדאי שלא ילך איתה בכלל, שהרי זו רשות, ולמה לו לעשות מצווה בצורה לא נעימה?
אשמח לשמוע דעתכם.

לאוש:)