פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 1894)

מי שחושב שסיגריות זה טוב או נחמד הוא טובעה בגדוללללללללל זה חראאא זה זבללל מה הבעיה יותר טוב לקחת רובה ולירות לעצמך בראש זה לא קשהה כל מי שלא מאמין לי שישאל אם אתם לא שמעתם על מספיק כתבות של עישון אני מוכן לספר רק שלחו אלי מסר ואני יענה

בס"ד גדולה פתחנו במסצע הפצת ספרי הרב יהושע שפירא, "אשיב ממצולות"-לבני נוער, ו"תשוב תחייני"- לבנות נוער ב10 ש"ח בלבד.

הספר עוסק בענייני תשובה, קדושה וצניעות מתוך התבוננות בטוב שבי ובטוב ה'.

אנו זקוקים לעזרתכם בהפצה בישיבות, באולפנות, בסניפים וכד'.

נשמח מאד לעזרתכם!

[המבצע אינו קשור לישיבת ר"ג]

בס"ד

חדשה..

מקווה ליחס טוב..

חג"ש.

את הקטע הזה ראיתי בעלון הסניפי שלנו....  

הכל לכבודו היתברך!
אין הרבה אנשים בעולם שמכירים אחד את השני. אין הרבה אנשים בעולם שמבינים אחד את השני. ממילא אין הרבה אנשים בעולם שאוהבים באמת אחד את השני.
כדי להכיר ולהבין צריך להקשיב, לשכוח מעצמיך ולישתוק, ולהיפגש עם עולם שהוא לא אתה, עולם שהגיע ממקום אחר לגמרי יש לו שאיפות ורצונות אחרים, הוא רואה את הדברים באופן שונה לחלוטין ממך, קיצור, הוא לא אתה.
כדאי לעצור לפעמים באמצע מחלוקת, לא לדבר, לתת לשני לדבר, להיכנס למחשבות שלו, מה הוא מנסה להגיד? ועוד ליפני שעונים, לחשוב מעט, אולי לענות יותר מאוחר.
יש כל כך הרבה דברים שה' היתברך בא להשמיע לנו בעולם, כמעט מכל דבר שמזדמן, אנחנו מחליטים האם להקשיב ולהיפגש ואם לאו. אם זה מילד קטן שבא לחזק אותנו, או מישהו שבא ליצעוק עלינו, צריך חוש שמיעה עמוק, צריך הקשבה.
לפעמים יש איזה רצון, לא לדבר, רק להקשיב לעולם\ מה ה' רוצה מאיתנו, לפעמים צריך להודות ולזמר, ולפעמים לבכות ולהיתחנן.
כמה ניפלא להקשיב לבני אדם, יצירות עולם שבאו היישר מריבונו של עולם, לכל אחד יש מה לומר, אני רוצה רק להקשיב, אין לי מה לומר,
כל דבר מביא לי התפעלות מחודשת, כאילו אני תינוק, יצירה מחודשת, אני בקושי מספיק לומר מה אני חושב מה אני יכול לתת, כולי כלי ריק שרוצה לקבל מכל אדם.
"לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע דברי ה'..."

---------------------------
תחשבו על זה  אנשים מדהימים, זה כ"כ עמוק, תמיד אפשר לימצוא משהו שאפשר לתקן...

יומעולה
-תהילה-

חלאס לרדת על אבני חפץץ!!! יש פה שירשורים שלמים של ירידות על היישוב שלנו!!!

תרגעוו -ומהר!

אבני חפץ זה המקום הכי מושלם בעולםם! ואין מה לדון על זה בכללל!!!

בוא נגיד שיש אצלינו אנשים יותר טובים מפה- ואני יפרט...:

א)אנחנו לא מתלהבים שהם הצליחו לא להתנשק עם חבר שלהם...(!)
ב)שאנחנו קצת עצובים כי רבנו עם חברה אנחנו לא באים לפה ו"שופכים ת'לב"...(פפפפפפפפ! חחח!)
ג) אנחנו לאאא פלצניםםם...
ד) אנחנו אנשים עם קצת שמחת חיים יותר מהאנשים פה...ועושים קצת שטויות אין מה לעשותתת!!! בכל זאת גיל הטיפשרה!!! עושים קצת שטויות! מה קרה?!

אז פשוט תרגעו חלאס לרדת על היישוב שלנו, כי אם הייתם מכירים ת'מקום, ואת האנשים כמו שהם באמת, הייתם מתים לבוא לגור כאןן!!!! אין על היישוב שלנו!! אז פשוט שבו בצד וסתמו!!!

אז חבר'ה להירגעע...ולא לרדת על החבר'ה פה מאבני חפץ, ולא על היישוב בכללי... כי אם אתם לא מכירים ת'מקום אתם לא יכולים לדבר עליו!!!

לתשומת ליבכם...

אליה.

אני בת 12 ולאחרונה יש לי מין עיפות נגררת, לא משנה כמה אני אישן. אני מתעצבנת על כל דבר שזז בבית וברחוב בערך, וגם על מה שלא- ולא יודעת מה לעשות.

כלפי חוץ אני בסדר, רגילה. אבל בפנים ובבית- חסר בי משהו. פעם הייתי מזמינה פוווווווול בנות הביתה, וגם הולכת לחברות הרבה. עכשיו אני סגורה בבית ד' אמות, בחדר ומתעצבנת מהכל. פעם הייתי פועלת בנחרצות על מעמד חברתי, כי לא העייתי מהמקובלות שהם מרכז הכיתה, היתי במרכז של עצמי, הסוג בנות שדומות לי- ביניהם הייתי במרכז.

פעם הייתי עושה הכל כדי שהשבט יהיה מגובש ויפסיקו להפעיל לחץ חברתי עצום על כולם.

פעם אפילו הייתי יותר מתענינת בלימודים- חננה שבתעודה מקבלת [על אמת] הכל 100, אולי 95 אחד.

פעם- וזה הכי עצוב נראה לי- הייתי האחות הכי  קרובה עם אחותי הקטנה שבת 9 היום. היינו מדברות כל הזמן, והיום אני רק עצבנית עליה.

פעם אפילו הייתי קמה בארבע-חמש-שש בבוקר, היום בשבע וחצי שמונה.

פעם היו לי מידות ממש טובות- מתחשבת, נאמנה, התפללתי בכוונה ועוד המון דברים, הסתדרתי עם כולם והעיקר- הייתי ילדה עם שמחת חיים ממש כמעט מושלמת.

פעם.

אני מתה לחזור לעצמי, אבל איך???

שלום, אני חדשה פה.

אני חייבת שתעזרו לי!

יש לי בעיה ממש גדולה.

אני לא מצליחה למצוא שום דבר טוב בחיים שלי. כולם שונאים אותי. כלום לא הולך לי. כולם כל היום יורדים עלי.

אח שלי נהרג בפיגוע וכל המשפחה שלי צינית כמו לא יודעת מה ואני לא יכולה להסתדר עם זה.

ההורים שלי שונאים אותי. אפחד לא מאמין בי וגם אני הפסקתי להאמין בעצמי וגם בהשם. כל המשפחה שלי לא עוזרת לי לצאת מזה, אחים שלי הקטנים מפונקים והגדולים שונאים אותי והם כל היום עסוקים בעצמם.

אני חייבת שיעזרו לי!!! אני לא יודעת איך, אבל אני מרגישה שאני לא יכולה לעמוד בזה יותר!!!!!!!!!!!! אני ימות בסוף אם אני לא יתאבד לפני זה! בבקשה תעזרו לי!! כבר אין לי כח!! נגמר לי כבר אפילו לבכות!! אין לי יותר דמעות. אני מרגישה כל כך בודדה כי כל המשפחה שלי ממש ממש צינית!! ואין לי עם מי לדבר עם זה!! והפסיכולוגית של הבית ספר באה לדבר איתי ועשיתי הצגה , כמו שאני עושה תמיד, כאילו הכול בסדר, ואמרתי לה שאני לא רוצה את השיחות האלה. אבל זה רק בגלל שאני  מתביישת!!!! ועכשיו אני הרסתי לעצמי גם את האפשרות הזאת כי אני מתביישת לבוא אליה עכשיו.

נמאס לי כל החיים שלי הם הצגה!!! אני כבר מחללת שבת אפילו בלי שזה יפריע לי. בהתחלה זה היה מעביר בי רטט מוזר עכשיו אפילו זה לא!!! אני הפסקתי להתפלל ואני שונאת את כל העולם. החברה היחידה שהיתה לי רבה איתי.

אתם חייבים לעזור לי!!  

לפי דעתי משהוא שמעשן הוא ילד עם בעיות חברתיות,

ובכללללל מי שאומר שזה טוב לעשן הוא ילד עם בעיות נפשיות.

סבא שלי נפטר מעישון, אני ראיתי אותו במצב כל כך רע שאני בחיים לא יעשן גם במקרה הכי גרוע בעולם אני מוכנה להבטיח.

מי שמעשן זה יעשה לו כל כך רע בחיים, אתם לא מבינים את המשמעות!

כשקראתי שיש ילדים שאומרים שזה טוב אני הזדעזעתי ורציתי כל כך להגיב למה שקראתי.

יהרסו לכם החייםםםםםםםם!!!!!!!!!!!!!! 

קלטו את זה טוב טוב.

עד היום אני מכירה אנשים שמנסים להגמל ולא מצליחים.

וגם יש לי עוד סבא שקיבל התקף לב מעישון ועבר צינטור בא לכם על זה, זה המתכון למוותתתתת!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אז מי שלא יודע מה הוא אומר שלא יגיד זה מעלה לי את הקריזה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אנגלית או מטומטמיקהה?!?!?!??!?!(למתקשים שבנינו-מתמטיקהה בעע)

"אז ראיתי את הפרק "הישרדות הישראלי" זה שכולם מצפים לו, איזה התרגשות!

סופסוף הז'אנר המטורף בהפקת מקור ישראלית!

 אויי.... מה היא לובשת... (או לא לובשת... ) בהתחלה קצת מרתיע, אבל מתרגלים, יאללה, שטויות, אפשר לחשוב.. זה לא שמחר אני הולכת להסתובב ככה ברחובות! העיקר שהיא תשרוד, שלא תתייאש ותרד מהעמוד! נחזיק לה אצבעות! רק שלא תתפתה, לא עלינו,  לכוס קולה הקרירה שנמצאת שם למתה ותוותר על היקר מכל.

רגע... מה הוא צריך לאכול שם? מהה?? איכסס... טרף! איך אפשר?! בעעע... נו, טוב, הבנאדם חילוני. בטח אם הוא היה בבית עכשיו היה טוחן איזה שרימפס ככה. זה לא עקרוני, העיקר שישרוד! יאללה תאכל! שחק אותה! אל תיכנע! תהיה חזק! תעשה את זה! רגע... למה היא לא אוכלת את זה? מה, היא דפוקה? נשאר לה סיבוב אחרון והיא חושבת פעמים?! יאללה! אין זמן! תאכלי כבר! תאכלי את הטרפה!

אוי, נו... הם שוב יושבים ומרכלים עליה... איך הם יכולים להסתכל עליה אח"כ? אוף! אני שוב צריכה לשמוע את זה? טוב, שטויות. מה אני לוקחת ברצינות? חוץ מזה זה ממש חשוב לדעת מה הם חושבים אחד על השני, כאילו, אם הם חושבים משהו עדיף שישמרו בבטן? שיהיו צבועים לגמרי?? יאללה.. שישפכו. זה חשוב! אל תחסכו מילה!"

תגידו לי, איך זה שחבורת אנשים המשוטטים על החוף בבגדים מינימאליים, מרכלים כל היום ואוכלים טרף הופכים להיות הדבר המרכזי בחיינו? דבר שלא מפסיקים לחשוב עליו, דבר הגורם לנו התרגשות, מעלה לנו חיוך על הפרצוף, הופך לנושא השיחה המרכזי בכל מפגש של החבר'ה.  איך?!

האמת, יצא לי לא מזמן לדבר עם כמה בנות חילוניות על הנושא הזה. ניסיתי להסביר להן את הבעיה הנ"ל בלי להזכיר את המושגים צניעות, טרף, רכילות, לשון הרע... אחרי כמה דקות שדיברנו והן ניסו להסביר לי מה באמת כיף בצפייה בתוכנית, מה יש שם שבאמת מעניין אותנו, שצריך לעניין אותנו. (בלי יותר מידי הצלחה.) הן אמרו שזה באמת לא היה להן במודעות וממש הסכימו שהתוכנית היא הבל אחד גדול.

והאמת, הייתי ממש מופתעת! הייתי בטוחה שהן יהיו אנטי  ולא יקשיבו. הן באמת פתחו את הראש ובאיזשהו שלב הן בעצמן העלו מסקנות של איך זה משפיע אליהן. ולא שאני בטוחה שפתאום הן יפסיקו לצפות והכל יהיה מושלם, אבל עצם זה שהן רצו להבין, להקשיב, שהן הבינו בעצמן כמה שזה משפיע עליהן, לא התכחשו למצב, ועצם כך שנראה להן עכשיו כ"כ הגיוני שמישהו מסרב לצפות -זה גם משהו.

במקביל, בסניפי הקט נפוצה השמועה שאיני חובבת מושבעת של הסדרה. החניכים מהשבטים השונים באו לפגוש בעב"מית "את סתם אומרת, כולם רואים את זה. למה שמישהו לא יראה?" "אני רואה את כל פרק לפחות 3 פעמים ולא קרא לי כלום!" "יאוו, אפשר לחשוב פעם בשבוע רואים איזה פרק מה זה יעשה לי?!"

"זה בסדר. אני רואה, אבל באמת אני לא מהאלה שמדברים על זה כל החיים, כולה פרק בשלישי פרק במוצ"ש ובזה זה נגמר"

"לא מתאים לדתיים? לא יהודי?! איפה היית שמולי הניח תפילין? ושג'יבארו וסבאנה עשו יחד סעודת שבת?! אה?"

"אני? מושפע?! את בסדר?!!"

אצל הדתיים נהייה אנטי מטורף, צורך מיידי לתרץ, לכפר, אני דתי ואני צופה- זה לא ניתן לשינוי. כולם עושים את זה ואין עם זה בעיה. נקודה. עכשיו רק נשאר להסביר כמה שזה בסדר ואיזה חנונים אלו שעושים עניין.

אבל כמה שנרצה, אי אפשר לתרץ. אם כבר לא כואב לי לראות את הבחורות האלה עם ה"בגדים", אם אני מתפלל שהבחור יספיק לאכול את הטרפה, אם אני צמא לשמוע את הרכילויות והלשון הרע... ואם אידיאל ה"השרדות" משתלט לי על כל הערכים היהודיים-אז כן! אני מושפע!! ואי אפשר לתרץ את זה! די להשליות! מ-ו-ש-פ-ע!

אז נכון, כל עוד אתה- לא אוכל את זה ואת- לא מתלבשת ככה, אז כלפי חוץ אף אחד לא יגיד לך שאת/ה מושפע/ת.

אבל פה צריך לעשות את חשבון הנפש האישי. להבין שזה מזיק גם אם זה נראה כ"כ תמים.

לא לנסות לתרץ בכוח. אלא להיות אמיץ ולעשות מעשה. לסגור את הטלוויזיה.

"מידת הנקיות היא, היות האדם נקי לגמרי מכל מידה רעה ומכל חטא. לא די ממה שהחטא בו מפורסם וגלוי, אלא גם כן ממה שהלב נפתה בו להורות היתר בדבר, שכאשר נחקר עליו באמת נמצא שלא היה ההיתר ההוא נראה לו, אלא מפני היות הלב עדיין נגוע קצת מן התאווה, כי לא טוהר ממנה מכול וכול, על כן תמשכהו להקל לו"

(מתוך מסילת ישרים, פרק י')

לא מספיק שנקפיד על החטאים הגלויים, הלבוש, הכשרות. אלא גם בחטאים הקטנים, הנסתרים, החטאים של הלב, אנחנו צריכים להישמר. לא להבליג כשאנו רואים דברים שאנחנו לא רוצים! לא להתפתות לדברים שבתוך תוכנו אנו יודעים שפוגעים בנו. לא לתת ללב להיפגע- ולהקל ולתרץ לעצמנו בעזרת היצר הרע!

דווקא הדברים הקטנים, ה"שוליים" אלה, הם הקשים באמת, בפניהם אנו מתקשים לעמוד. אבל הם אלה שבסופו של דבר משפיעים עלינו, וכגודל חוסר המודעות גם גודל הנזק אצלנו, בהתמודדות הזו נמדדת גבורתנו האמיתית.

והכי קשה כאן זה למתוח ביקורת על עצמנו. כי לא הטלוויזיה אשמה, היא שם כדי להראות לנו מה שאנחנו רוצים. ואנחנו כאן כדי להחליט באמת מה אנחנו רוצים לראות.

ככל שנמשיך לחיות את התוכניות האלה- הרייטינג שלהן יעלה, וזה לא ייגמר ב"השרדות", ימשיכו להביא תוכניות יותר חסרות תוכן, צהובות בטירוף, פרובוקטיביות. הצהבת תשתלט על המדיה וככה גם עלינו, נהפוך להיות אנשים רדודים, מושפעים, שכבר לא מצליחים למצוא הנאה אמיתית.

זה הזמן להעלות את המודעות - לא לשתוק!!!

שיהיו לכם חיים יפים! =]