פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 262)

תתיגי אותם שיראו

אבל תייגתי בכל זאת...

"לכל עשב ועשב יש מלאך העומד עליו בכל יום, ואומר לו: גדל!"

ותמיד יש סיכוי שזה מלאכי חבלה...

אם תהיו לבד, לא בטוח שתתבגרו!

דווקא הם הופכים אותו למעניין 

והם הורסים את כל הכיף של הפורום

שהופכים אותו למעיק, כי שוכחים שלנוער מותר להתבלבל ולשאול שאלות בלי שיתקיפו אותם ממרום הגיל.

ולא תקפתי אף אחד! ולא חינכתי אף אחד.
הגבתי 2 תגובות צוחקות..
זה מה שגרם לך לאבד את זה?

ולא התכוונתי אליך כשרשמתי את זה. מקווה שמי שזה היה מיועד אליו שיפנים.
אבל על ראש הגנב בוער הכובע

זה פורום נוער!!!

נוער!!!

לא מבוגרים שעוזרים לנוער!

נוער!!!

אולם יש בכך כדי שיותר מדי לא נעשה שטויותת

תמיד צעירה

ואני נכנסת רק מתיוגים או כשקוראים לי
..

אבל לא אפריע לכם בזולה של הנוער הנהדרת שבניתם פה

תמשיכו להתפנן ולעשות חיים!

רק אגיד שיש כאן אנשים ששואלים שואלות שחשובות להם ורוצים לעשות בירור רציני ומעמיק ולאנשים שגדולים ממנו יש הרבה מה לתת ולהאיר.. והם אכן עושים את זה כאן.

וביקשו שלא לכתוב שטויות וכו.. והסכימו איתך במה שכתבת..
שזה קצת אבסורדי ומוזר אבל נונו לא באמת מאד איכפת לי.. עשו כרצונכם..

ואני גם נוער..

עונים על שאלות בשרשורים וזה לא פוגע באף אחד

אף אחד לא ימחק לכם תגובות בצמע אם הן לא יהיו הטרלות מטופשות כמו שפתחתם
יש לא מעט נערות שכותבים שם והכל טוב
זה ילדותי ומטופש

הכוןן זה קשה

"ה' לא רוצה שנסבול"

-למה יש לך חיוג ישיר אליו?

הוא ברא את העולם כדי שנשמח ונהנה בו?

אין שום משמעות?

 

אהבת האל היא מושג נוצרי.

זה לא אומר ש-ה' לא אוהב אותנו או רוצה בכוונה שנסבול,

אבל הרעיון שהוא כולו סבא נחמד שאוהב את כולם אז למה צריך מצוות הוא מרוצה גם אם נרצח גורי כלבים כל עוד נבקש סליחה הוא נוצרי במהותו.

 

חורבן הבית מראה שזה לא ככה.

יש ל-ה' דרישות מאיתנו, ואם לא נעמוד בהן יהיו תוצאות.

(כמובן ש"רגע אפו חיים ברצונו" אבל חשוב לזכור שיש חרון אף)

זה לא נעים לשמוע, ובגלל זה דווקא הנצרות היא הדת שהתפשטה במהירות ולא היהדות או האיסלם.

 

הנצרות כולה בנויה על אהבת האל,הוא לא דורש ממך כלום, רק שתבוא פעם בשבוע ותשיר שירים עם כל הקהילה, רק רוצה שתשמח.

עוד בסיס בנצרות, שרק הקרבן של ישו גאל את האנושות, מה שאומר ששום מעשים טובים או רעים שתעשה לא ישנו כלום, כמובן שזה מומלץ להתנהג יפה אבל לא יקרה כלום גם אם תרצח גורי כלבים.

זה לא מה שהתכוונתי...

באתי לשאול בעצם האם המטרה של שלושת השבועות היא להכניס אותנו לדיכאון זמני?

על ידי זה יבנה מחדש המקדש?

הרי צריך להיות בשמה תמיד, לא?

איך זה מסתדר?!!!

וגם זו שמחה שהיא לא מתוך אלכוהול או הנאה רגעית, בגדול, לא להיות תלוי בגורמים חיצונים כדי לא להיות בדיכאון.

בית המקדש יבנה לא על ידי דיכאון,

יש המון הסברים על ידי מה כן, אהבת חינם, או מצוות אחרות, אני לא ממוחית בזה.

 

אבל המטרה של האבלות זה שנרגיש אכפת לנו מהחורבן.

למה קבעו את יום השואה?

כי צריך לזכור דברים כאלה ושיהיה לנו אכפת מהם.

 

ההשוואה לשואה כאן תקפה, כי חורבן הבית היה לגמרי שואה.

מבחינה רוחנית- חתימת התהליך של ניתוק הקשר הישיר בין ה' לעמ"י, מאז ועד היום אנחנו מדברים בטלפון שבור מאוד, הרמה הרוחנית שלנו מתדרדרת מדור לדור, ועוד דברים שאני לא ממש יודעת לנסח או שאני בכלל מודעת אליהם.

 

מבחינה לאומית- אלפי אנשים מתו ברעב, במחלות, בצפיפות, בשנאה, ואלה שחיו הפכו לעבדים.

אם במוות איטי של רעב, שכלל גם השפלה של חיטוט בפחים, מראה חיצוני משפיל, ואיכות חיים מזעזעת,

או במוות שאחרי חוויה של הדברים האלה קפץ עליהן חייל אויב חמוש או שנשרפו למוות.

 

ומי שרד היה צריך לעבור את הרעב, לראות את החורבן, ועוד להיות מוגלה.

מוגלה זו מילה כבדה, לקחו אותם באזיקים רחוק מכל מה שהם אי פעם הכירו וגם על הדרך השמידו את כל זה, הם בוזו והושפלו והרבה ממי שהם הכירו מתו.

 

אכפת לנו מזה, אז אנחנו יכולים להניח את השגרה השמחה שלנו ל-3 שבועות ועוד 3 ימי צומות נוספים, כדי להרגיש את זה.

לפעמים צריך להתאבל על מה שווה להתאבל עליו.

אני לא ממש אוהבת חסידות,

(דרך יפה להגיד שכל פעם שאני מתחילה לקרוא משפט שמכיל "רבי נחמן" או "האדמ"ר מ-" או משהו על התבודדות או הכנה לתפילה אני אוטומטית מגלגלת עיניים, ויש לי אינסטינקט לשים שלט סכנה ולהזהיר את כולם מהחסידות שברעיון הזה אז זה אומר שהוא פסול מכל בחינה)

והמשפט הזה הוא משפט חסידי. 

בתורה כתוב "ושמחת בחגך והיית אך שמח", זה קשור לשמחה בחגים.

אם את רוצה הסבר איך המשפט החסידי הזה מסתדר אם תקנות האבלות שקדמו לו ביותר מאלף שנים, תשאלי חסידים.

ה' רוצה שנצא מאיזור הנוחות שלנו, שיהיה לנו לא כיף, שנתעלם מכל השטויות של היום יום ונמקד בחורבן ובגאולה...

 

אם את רוצה יש פה משהו שכתבתי שיכול אולי לעזור להתחבר לשלושת השבועות:
כתבת מאוד יפה אבל... (יצא קצת ארוך אבל כדאי לקרוא) - נוער וגיל ההתבגרות

למרות שאני עדיין לא מבינה...

איך בדיוק זה שנהיה בדיכאון שלושה שבועות יעזור לבנות מחדש את המקדש

 

א. העניין הוא לעזוב את כל השטויות ולהתעסק בעיקר...

ב. עצם האבלות על המקדש והתפילה לבנייתו מקרב את המשיח ואת הגאולה, רק כשנתעסק בכאב הגלות נוכל באמת להתפלל על הגאולה ולהביא אותה...

זה לא שאם ניכנס בכח לדיכאון זה יעזור...

אלא שאם נפנים את החוסר, שיהיה לנו אכפת, זה מקדם את בנייתו.

וימי האבלות נועדו להפנים זאת.

לכן "כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בבנייינה"

ומעבר לכך, זה באמת לא רק "סגולה" לגאולה והבניין.

אלא ערך בפני עצמו.

כמו שיושבים שבעה.

אכפת לנו.

כואב לנו.

ווי לה לשכינתא דאיהי בגלותא.

אוי לו לאב שהגלה את בניו.

ואוי לו לבן שגלה.

כמה מר הניתוק שלנו ממנו.

אי יכלתנו לעובדו.

צריך להפנים את זה.

ואכן, אם נתאבל כראוי, נזכה לראות בבנייה.

"כי ירושלים לא תיבנה עד שיכספו אליה ישראל תכלית הכוסף"

תודה, אבל עדיין לא כל כך הבנתי,

אני אנסה לחדד את השאלה

האם ההשתדלות היחידה שצריך לעשות בנוגע לבניית בית המקדש זה להיות עצובים?

או שצריך להרבות באהבת חינם ולחכות שהמקדש ייפול מהשמיים ולבנתיים לתת לגויים להסתובב שם...

להרבות באהבת חינם, ודאי.

בשאר זכויות, גם כן, מובן מאליו.

לפעול במציאות, בודאי!! למרות שלצערינו לא כ"כ מובן מאליו....

וכו' וכו'.

 

ההגיון אומר שלהתאבל על דבר לא מקרב את חזרתו, לפחות לא בדרך הישירה, אלא יותר מקרב אותנו אליו או נותן לנו מקום להציף את הכאב.

ידוע ההבדל בתורת ברסלב בין עצבות ומרה שחורה (דיכאון) לבין לב נשבר. עצבות ודיכאון, מסביר ר' נחמן, הינם שליליים בעוד שלב נשבר הינו חיובי. דומה מעט ההבדל בין שירים עצובים לבין שירים של כיסופים וגעגועים. עצבות ודיכאון מוציאים את החשק והכוחות מן האדם. הגעגועים והכיסופים בדיוק להפך, הם נותנים מטרה ושאיפה, הם נותנים כוחות ותקווה. מתוכם קמים להעמיד ולקיים את החוסר במציאות. אם זה להקים עמותת חסד על קרוב שנפטר חלילה ואם זה לקרב את בניית הבית. 

אני מאמין שה' יתברך לא רוצה שנהיה בדיכאון כלל. בטח לא כזה שמוריד ומרחיק אותנו מהמטרה. אלא רוצה שע"י הלכות אבלות תתקרב גדולתו וחסרונו של בית המקדש אצלנו ומתוך כך נכסוף אליו, נרצה אותו ונפעל לבנייתו ביתר שאת.

 

דוגמא לכך גוש קטיף: אינני חושב שזיכרון והתרפקות על העבר בלבד נצרכים, אלא להזכיר את העבר כדי לתקן לעתיד.

וכך כותב הרמב"ם: "יש שם ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהן כדי לעורר הלבבות לפתוח דרכי התשובה ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה עד שגרם להם ולנו אותן הצרות. שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב". מבט לאחור כדי לתקן את השגיאות, ושיפור עצמנו להיטיב ולעשות.

תודה

עזר לי להבין...

רק,

מה הכוונה ל - נפעל לבנייתו ביתר שאת?

מה זה אומר?

וזו גם מחלוקת, אז אכתוב את תחושתי ודעותי בלבד.

בית המקדש בניגוד לרוב המקומות הוא בית המייצג אותנו, את העם כמכלול. אחת הנגזרות מכך הוא שראוי שהעם כולו יהיה שותף לבניין. פיזית, כספית או רוחנית. אבל, כמעט תמיד אין תחילתו של דבר באחדות ויחד כוללני. זו לא דרכה של המציאות. גם ירושלים, הארץ והמדינה לא נבנו מתוך איחוד ותמיכה כללית אלא מתוך מחלוקות, כאשר חלקים או בודדים תפסו יוזמה והקימו.

הדוגמאות לכך לקוחות מן ההיסטוריה; אם זו הכמעט מלחמה בין המחתרות רגע לפני הקמת המדינה (אלטלנה למשל), אם זה העליה המצומצמת כל כך של עזרא ונחמיה כאשר העם ברובו התנגד, אם זה התנועה הציונית שגם לה העם התנגד ונפעלה ע"י מיוחדים ופורצי דרך ועד הבירה שגם בה המחלוקות היו עקובות מדם (כנ"ל אלטלנה למשל או ירושלים המחולקת).
כך יוצא שמצד אחד אנו רוצים שותפות של העם כולו בבנייה ומצד שני ההיסטוריה מלמדת שאין בדיוק הדבר כך, שציבור גדול אינו מנהיג ומוביל אלא מונהג ומובל. ולכן הנכון הוא, אולי, שהיחידים צריכים למשוך או להוביל בעדינות את העם לכסיפה, לעשייה ולבנייה. כמו מתתיהו ויהודה, כמו דוד ומשה, כמו אליהו ועזרא, וכמו מרדכי ואסתר.

 

לאחר מכן, מתוך התחלתם של יחידים, העם מצטרף ותומך.
חשוב לי לדייק שאין הכוונה לרוץ קדימה בלי להביט אחורה לכולם. מנהיג טוב מוביל בראש, אבל תמיד מביט לאחור לבדוק האם מונהגיו במרחק פסיעות קטנות ממנו ולא איבדו את דרכם. כי הרי מרגע שהם איבדו את דרכם, בעצם איבד את דרכו גם הוא.

 

אז איך בונים את בית המקדש? 
זו שאלת השאלות. אני מתחבט בה שנים ותמיד מחפש דרכים חדשות, מדויקות ומוצלחות יותר.

 

אך לבינתיים, אלו מחשבותי:
לכל יהודי יש תפקיד המיוחד לו. לכל יהודי יש כישורים הנצטרכים לו. וכמעט כולם לענ"ד ניתן לכוון קרוב המקדש ובנייתו.
פוליטיקאי יכול לקדם את המדיניות והחוקים לריבונות על ההר, לעלייה אליו, לאישור בנייתו וכו'. מהנדס, אדריכל ועובדי הבניין יכולים לשפר עצמם ולכוון עצמם לבנייה עצמה, יחד עם מחשבה והתקדמות כיצד ואיך לעשות זאת בצורה השלימה. ראית תוכניות לבניית המקדש השלישי? כי לכאורה, מדוע לחכות? שנים לוקחות רק לבנות את התוכניות המדויקות לפרוייקט הגדול בעולם. מפתח תוכנה ואיש מחשבים יכול לחשוב על הפאן הטכנולוגי שאני משער שקיים בבית; רצפות מחוממות, אורות טכנולוגיים, איך יבנה הכיור ומה ואיך יציג המסך שבכניסה. אנשי החינוך ישפיעו את הדור הצעיר והלומד לכסוף ולרצות, לבנות ולחשוב על ואת בית המקדש. רופאים ילמדו על מחלות הכהנים המוכרות מהמקורות ואיך לרפאם, ואחיות יחשבו איך לבצע כניסה וטיפול בהיכל ובקודש הקודשים. הדיינים והמשפטנים יתחילו באיך להקים מחדש את הסנהדרין ומה הנושאים הראשונים לפתחם, ואיך לדייק ולהוריד את המשפט העברי-יהודי-אלוקי להחלפת המשפט הבריטי שבארץ. מאבטחים מתכננים את אבטחת הבית ואנשי החוץ חושבים על סדר קבלת עולם התיירות כולו. נראה לי הרעיון מובן...

 

ויותר מכך, המעשיים הכללים שבתקווה מקרבים: המודעות והשיח המתמיד על בית המקדש לכל עובר ושב מהאח שבבית ועד פורומים שברשת, המחשבה והתכנון איך להוריד את העם או להעלות את העם לנקודות אליהם יש פער בין הבית לתרבות (קרבנות למשל), הלחץ המדיני-פוליטי להתחלת התכנון המעשי, העלייה להר והמודעות אליו (פחות מתאים לתלמידי האוסרים), הלחץ הציבורי לבניית בית כנסת בהר, לימוד הלכות בית הבחירה והקורבנות בכלל ולכהנים בפרט, מחשבה על ביצוע נכון להלכות תרומה, מעשר ועוד, אהבת חינם, חיזוק השבת (ע' ירמיהו על סיבת החורבן), וגם כאן כתבתי כבר יותר מדי (:

 

 

אני מאמין שעם מעט מחשבה אפשר למצוא איך לקדם את הבנייה ממש. יש שיתמקדו יותר בקירוב העם לדבר ויש שיתמקדו בבנייה הפיזית שהיא עצמה תקפיץ את הקרבה שלנו איך לאין ערוך. כל יהודי בדרכו הוא, העיקר להיות בדרך העולה בית אל.

כמו שמובן מדברי, אני מאמין שאנו נבנה את בית המקדש או לפחות את חלקו ושהקב"ה ישלים אותו בהשראת שכינה, בסיום בנייתו או דחייתו לפי רצונו יתברך. כמו בזמן דוד המלך שהתחיל את בניית הבית ויסודותיו וה' אמר לו לחכות לשלמה בנו. ומנגד כמו בימי עזרא שכמה שנים (לא מעט) לאחר שפסקה בניית הבית השני חגי הנביא מוכיח את העם על כך שאינם בונים:

"כֹּה אָמַר ה' צְבָקוֹת לֵאמֹר הָעָם הַזֶּה אָמְרוּ לֹא עֶת בֹּא עֶת בֵּית ה' לְהִבָּנוֹת. וַיְהִי דְּבַר ה' בְּיַד חַגַּי הַנָּבִיא לֵאמֹר. הַעֵת לָכֶם אַתֶּם לָשֶׁבֶת בְּבָתֵּיכֶם סְפוּנִים וְהַבַּיִת הַזֶּה חָרֵב... כֹּה אָמַר ה' צְבָקוֹת שִׂימוּ לְבַבְכֶם עַל דַּרְכֵיכֶם. עֲלוּ הָהָר וַהֲבֵאתֶם עֵץ וּבְנוּ הַבָּיִת וְאֶרְצֶה בּוֹ ואכבד [וְאֶכָּבְדָה] אָמַר ה' ".

 

אני לא בטוח שעניתי לשאלתך, אבל לפחות כיוונתי לכך.

ואת יודעת; השאלה, חיפוש אחר רצון ה' ותחושת החוסר אומרים הרבה טוב על האדם.

כתבת נורא יפה...

 

כיוונת ממש לשאלה שלי

והתשובה התיישבה לי ממש טוב על הלב,

זה משו שחשבתי עליו המון...

 

תודה לך

 

איזה יופי.

צריך להפיץ אותך.....

אבל מבחינת הבראות אוכל ביתי

@yes123 

אם אוכל של בית זה אומר שאני צריכה להכין אבל אינלי כח/אוכל שאחים שלי מכינים - אוכל מהיר.

אבל אם אני אחרי טיול או משו בסגנון ומחכה לי בבית אוכל של אמא שלי אז מה השאלה???

אבל פעם בחודש מהיר

זה לא הופך ליותר טעים פעם בחודש

חחחח

מסר-מעין התכתבות במכתבים.
שיחה אישית-צ'אט.

להתכתבויות און ליין הרבה יותר נוח שיחה אישית.
למסר או הודעה חד פעמית-מסר.

החסרון במסר שאתה לא יודע אם האדם ראה את ההודעה או לא. מצד שני זה טוב לדיבורים טכניים. ויש בזה גם נוחות מסוימת.

מסר זה יותר כמו מייל,

שיחה אישית קצת כמו וואצאפ.

יאללה גאולה

וואוו כמה שזה נכון

ולפעמים אני ממש כזו!!

"מחיל אל חיל"...

(לשמוע אחרי תשעה באב)
השיר נקרא car radio והזמר מתאר את עצמו נוהג ברכב רק שגנבו לו את מכשיר הרדיו, כתוצאה מכך הוא נאלץ לנהוג בדממה ולהתמודד עם המחשבות והרגשות של עצמו.
למרות שהשיר ממש לא בסגנון שלי נהנתי ממנו בגלל שהתחברתי למסר.

אני ממש אוהב לנגן, ולמרות שראיתי שיש רבנים שמתירים לנגן לצורך אימון, אני לא מנגן כי זה משמח אותי... 

נראה אם אני אשרוד עד מוצ"הץ... (ר"ת שהמצאתי הרגע- מוצאי הצום)

יאללה!!

 

 

וואי איך הקלדת את כל זה?!

יהי רצון שנשוב לגוש בקרוב!

מדינתנו.

לא יאמן אחי

אמיתי פרסמו את זה בוואלה??

דרך דברים לא ברורים...

תראה מה ההבדל בהתייחסות בין שלהם לבין ההפגנות שלנו.....

מאות שמאלניים מתלהמים ישתלטו לכם הערב על הכבישים והצמתים וימנעו מכם להגיע הביתה. אולי הגיע הזמן להראות להם מי יותר חזק?

מאמר מערכת
יום רביעי, 26 ביולי 2020, 10:36

ביום חמישי הוכיחו חלק מהשמאלניים, שאפשר למחות בצורה שלווה וסבירה, אבל היום זה תור המחורעים. בבוקר הם כבר פיזרו שמן ומסמרים על יד כפר חב"ד, ובחמש בערב הם מתכננים לשבת באמצע הכביש ולהטריף לכם את המוח. אבל מה, אין סיבה שהצד השני יצא פראייר. כאן זה לא המואסי.

להלן רשימה של דברים שאפשר לעשות, כדי להבריח את קומנדו מתנחלי חזרה לג'בלאות שלהם:

* לרדת לבלפור בקבוצות גדולות עם שרשראות כבדות, נבוטים למיטיבי הינף, או סתם אגרופים עם נצרה משוחררת, ולחכות לראות מי הדביל שיתעקש לחסום כבישים ולהתפרע דווקא בשטח שלנו.

* להכין מראש מספר דליים עם מים ולהטיח בכל אידיוט שינסה לסכן אתכם בכביש – ככה, בתור מזכרת לבבית מהביקור בעיר הגדולה. אם אין לכם מקום לדליים, תמיד אפשר להשתמש בבקבוק עם המים המטונפים שהכנתם לרדיאטור, ולצנן את התלהבותם.

* להצטייד בג'ריקנים של דלק, וכשרואים מישהו שעומד להצית צמיג באמצע הנתיב שלכם, לשלוף אותם מהבאגז' ולאיים לעזור לו, בכך שתרוקנו עליו את המכל ברגע שהוא שולף את המצית. הצמיגים כבר דולקים? הוציאו מהבגאז' את מטף הכיבוי ורוקנו את תוכנו על המפגינים המופתעים. ליעילות מוגברת כוונו את הצינור לכיוון העיניים.

* אם השמאלניים יציבו מכוניות נטושות באמצע הכביש, שלפו את מפתח הברגים מתא המטען ותקנו בעזרתו את כל פנסי הרכב והחלונות. כשיגיעו השוטרים הסבירו להם שחשבתם שראיתם תינוק נעול באוטו, ואולי הם עוד יתקעו לבעלים קנס על נסיעה ללא אור אחורי.

* ראיתם מישהו מניח דוקרן על הכביש? עצרו בצד ועזרו לו לוודא שהדוקרן אכן חד מספיק. להזכירכם, יש חלק בגוף שם השמש לא זורחת.

* לחובבי המערבונים, זה הזמן להתאמן בשזירת לאסו ולהתנסות בלכידת איזו בהמה גסה.

* לאנשי אנונימוס, אפשר לשאול כמה פיטבולים מסניף צער בעלי חיים המקומי ולקחת אותם ליום כיף, כולל ארוחת שחיתות על התחת שלהם.

* ואם כל זה לא יספיק, אפשר תמיד לאסוף פסלים של תומרקין ולהשתמש בהם להחדיר לאחינו קצת תרבות לראש. תוך כדי כך יש מצב שהפסלים יישברו, ואז בכלל הרווחנו.

לעדיני הנפש מבינינו, אפשר גם:

* לאתר את מי שנראה כמסית עיקרי, לגשת אליו בידידות ולהגיד בקול רם: "מושיקו, מה העניינים? לא ידעתי שעזבת את השב"כ...". משפט פתיחה נוסף הוא "עזרא תגיד, מתי החבר'ה מהימ"ר אמורים להחליף אותך...". סביר להניח שבשלב זה שאר פורעי החוק יזנקו על מנהיגם, החשוד כמשת"פ, ויפרקו לו את הצורה.

בקיצור, מגיעים אורחים. חבקו אותם, רק שימו לב שהם עוד נושמים.

 

בקיצור, שנאת הדתיים היא לא מהיום.

מקור: https://rotter.net/forum/scoops1/205198.shtml#19

 

במלכודת ההומור, אין לימין שום מענה לשמאל. תשים לב ללעג של מפרסם הדברים ההם אפילו ליצירות של תומרקין, לכאורה גיבור שמאל, אבל הנקודה היא שאצלו ואצל כמותו אין שום פרות קדושות, בשונה מהגישה שלמענה יצאו למחאה מתנגדי ההתנתקות.
אתה לעומת זאת, העתקת ככתבו וכלשונו את הסעיף הזה - תודה שזה לא נשמע משוכנע או עקיב והגיוני (כאילו שמישהו יופתע אם מפגין ימין ינפץ למישהו פסל של תומרקין על הראש, או שלחלופין בציבור הרחב זה רק יוכיח כמה סטיגמות על הימין). לא היית מספיק אמיץ (או אולי גם למרבה הצער חרוץ) להחליף את הפסל של תומרקין בסטנדר מישיבת הר המור (ובטח גם לא תחשוב אפילו כבדיחה שעולם הישיבות ירוויח מניפוץ סטנדר שלהם, אפילו לא "מרכז").
תמיד עדיף לנהל דיון במסגרת - לא כיפית, חייבים להודות - של טענות ואמיתות.

את זה ומשתגעת!
אחים שלי פה שואלים מה קרה לי.😒
אני םשוט שואלת את עצמי עד מתי מלחמת האחים הזו?! עד מתי?!

אולי פה תמצא משו

חידות

השאלה: "מה היה בכל הר הבית ולא היה תחת המזבח?" נקראת חידה?

או "מתי לא הוקרב קורבן בהר הבית?"

לפני חורבן הבית

עובדה שהרבה שירשורים ננעלים...

א. כי הם יותר מיושבים.

ב. כי הם יכולים להסתכל על חלק מהדברים ממבט חיצוני.

אם באלהם, סבבה אבל לא צריך.
התפקיד שלהם זה בעיקר לנהל,לראות שיש שיח נקי ומכבד שמשמש את מטרת הפורום וכו׳...
לגבי הצעירים-עיין תשובת שחר אורן.
לגבי פורומים אחרים- חלק מהפורומים פעילים פחות וחלק מהפורומים יש מנהלים פעילים יותר.

אין לי איזה ווארט טוב,

אבל לא יכלתי להתאפק מלומר - קחי בערבון מוגבל את העניין עם אדל ביתו של הבעש"א, זה אמנם רמז נאה, אבל הרחקת לכת בכך שכתבת אותו בשיא הפשטות כאילו "כן, ככה זה..."

נענה על ראשון ראשון: בהתחלה טענת שאנחנו מתפללים על בניית ירושלים כפשוטו שתהיה בנויה בבתים וכו' ולא שייך להתפלל על זה כיום שהרי היא בנויה, אשמח שתראה לי איפה בתפילה, אני מכיר שמתפללים על השראת השכינה בירושלים וכן על בניית המקדש, ועל זה שייך להתפלל גם היום שיבנה בית המקדש בירושלים ותשרה בו השכינה (לא קרה עדיין)  

 

אחר כך טענת שאתה חושב שנוסח התפילה לא מעכב - אני חייב להביא את דברי ר' חיים מוולוזין בנפש החיים שער ב פרק י: "והמשכיל יבין מדעתו, שלא לחינם הוצרכו לתיקון תחינה קטנה ותפילה קצרה כזו מאה ועשרים זקנים ומהם כמה נביאים, אלא שהמה השיגו ברוח קודשם והשגת נבואתם העליונה, ונהירים להם שבילי כל סדרי בראשית ופרקי המרכבה, לזאת יסדו ותיקנו מטבע ברכות והתפילות באלו התיבות דוקא, מאשר ראו והשיגו איזה דרך ישכון אורה של כל תיבה פרטית מהם, אשר היא נצרכת מאוד לתיקון ריבוי עולמות וכוחות עליונים וסידור המרכבה". ועוד כתב (שם ב, יג), שכל הכוונות שנתגלו לנו על ידי קדושי עליון והאר"י ז"ל, אינם אלא טיפה מן הים כנגד עומק פנימיות הכוונות של אנשי כנסת הגדולה מתקני התפילה. שעל ידי הנבואה ורוח הקודש שהופיעה עליהם בעת שתיקנו את נוסח התפילות והברכות, הצליחו לכלול במילים קצרות את תיקון כל העולמות, באופן כזה שבכל יום יומשך תיקון נוסף ומחודש לכל העולמות." = נוסח התפילה כולל בתוכו אין ספור כוונות עמוקות ואתה רוצה להגיד שהנוסח לא מעכב!.  

 

אחר כך טענת שאפשר לשנות כאשר מדובר בטענות שקר והבאת הוכחה מגמרא יומא ששם מסופר שירמיה ודניאל שינו את לשון הפסוק, מה בדיוק ראייתך? הפסוק הוא תיאור של הקב"ה שתיאר אותו משה וכו' וזה לא אומר שירמיה ודניאל מחוייבים להגיד אותו גם הם, נכון שלולא היה בפסוק זה טענות שקר היו אומרים את כל התארים המופיעים שם מכיוון שתארים אלה מאוד מיוחדים אבל בזמנם לא רצו לשקר לו. לעומת נוסח התפילה שתוקן על ידי כנסת הגדולה וחייב את כל ישראל.

 

אבל אני חייב לציין שבתפילת נחם הנאמרת על ירושלים אותה אומרים בתשעה באב כתוב: "העיר החרבה והשממה וכו'" ועל כך טען הרב שלמה גורן (בדיוק כמו שרצית לטעון) שתפילה זאת מנוגדת למציאות וקרא לשנות ל: "העיר שהייתה וכו'. אולם הרבה חלקו עליו וכל גדולי הדור ממשיכים להגיד את אותו הנוסח הקיים לפנינו (למרות שאין חולקים על כך שהנוסח אינו כפי המציאות הקיימת היום) מכיוון שלא פשוט לשנות את הנוסח וכו'. וכן גם הרב גורן שעשה שינוי לא הוריד את הנוסח לגמרי אלא רק שינה למילה 'שהייתה' כדי שלא תהיה התפילה כשקר ח"ו ולמרות שלכאורה אין שום נפקא מינה להתפלל על ירושלים שהייתה חריבה וכו' אלא שלא משנים מנוסח התפילה. 

 

לסיכום: (זה לא תחליף לדברים הנאמרים בפנים זה רק סיכום כדי להבין את הטענות המרכזיות)

א) אני לא חושב שאנחנו טוענים שקר

ב) בנוסח התפילה קיימים כוונות עמוקות ולא סתם מורידים מהכוונות

ג) נוסח שחייב את כל ישראל לא כל אחד יכול לבוא ולבטל

 

חברה! תמשיכו להתפלל בנוסח הנפלא שתקנו לנו אנשי כנסת הגדולה עם הכוונות העמקות הקיימות בתוכו ושמכח התפילות הגדולות שלנו נזכה לביאת משיח צדקנו ולבניין המקדש במהרה בימינו, אמן!

חסכת לי עבודה...

א. אני לא טענתי את זה, הבאתי סיפור שמדגים את טענתי, עכ"פ "וּבְנֵה אוֹתָהּ בְּקָרוֹב בְּיָמֵינוּ בִּנְיָן עוֹלָם" אתה אמנם יכול לטעון שמדובר בבניין המקדש אבל זו כבר דרשנות ובעייני היא לא משכנעת, עכ"פ יש דברים קצת יותר בעייתיים בתפילה.

ב. גם אם נקבל את הטענה שאכן יש בתפילה כוונות עמוקות (ואני קצת ספקן בעניין הזה) זה לא הופך למעכב לכל היותר זה הופך לראוי.

ג. "ורבנן היכי עבדי הכי ועקרי תקנתא דתקין משה" הגמ' מתייחסת לזה כתקנה, שצריך היתר של שקר בשביל לשנותה.

ד. אתה טועה, הרב גורן חיבר נוסח חדש לחלוטין של תפילת 'נחם' ( ראה בויקיטקסט) ואכן חלקו עליו רבנים על חיבור הנוסח מחדש, אולם היו הרבה רבנים ששינו את הנוסח:

הרב ישראל הלך בדרכו של הרב גורן וחיבר נוסח חדש כמעט.

הרב דוד שלוש, הרב נחום אליעזר רבינוביץ' והרב רא"ם הכהן שינו חלק מהמילים (כל אחד מהם שינוי אחר).

הרב חיים דוד הלוי הוא זה שעשה את השינוי שכתבת והוסיף את המילה 'שהיית'.

הרב אהרון ליכטנשטיין היה משמיט כמה מילים.

תשמע, 

אין לנו סמכות כלל ואיננו חכמי ישראל כדי למחוק או לשנות קטעים מהתפילה שתיקנו אכה"ג

ומי שכ"כ רוצה,יכול לדבר ולהציג טענותיו לרבנים גדולים (הרב חיים קניבסקי, הרב צבי טאו, הרב זלמן מלמד, הרב יצחק יוסף וכו') 

רק אל לנו לשכוח את דיברי המסילת ישרים -"שיהיה אדם נזהר במעשיו ובעניניו. כלומר מתבונן ומפקח על מעשיו ודרכיו, הטובים הם אם לא??? (פ"ב) ויש להיזהר שלא לזלזל בחכמי ישראל  התנאים שתקנו את נוסח התפילה עד שתקום סנהדרין במהרה בימינו ותוכל לדון מחדש בנוסח זה

.  

 

אמת שזכינו שירושלים נבנתה כפי שלא הייתה בנויה כבר אלפיים שנה, אך חלילה מלומר שזהו הבניין השלם לו אנו מצפים, בעת שרובעים שלמים מהעיר נתונים ביד זדים, בעת שבתי עבודה זרה ובתי מינות נמצאים בה לעשרות אם לא למאות, והר בית ה' נתון למשיסה ולמרמס, ואוסיף לגבי המשפט האחרון: אמת שלומר ש"ובנה ירושלים" קאי על בית המקדש, זה לא מתקבל על הדעת, ואפילו לא בתורת דרשנות, אבל מצד שני, פשוט מאוד בהגיון בסיסי, שזה כולל גם את בית המקדש, לא יתכן שהמקום הכי מרכזי בירושלים יהיה נתון לבז, ואויבנו פלילים ישכנו שם, וכמ"ש ריה"ל - שהוא מתאווה לקיום נבואת "שועלים הילכו בו" - ל"קאת וקיפוד ישכנו בך" ולא "אדום וישמעאל בגבולייך, ולהגיד שבמצב כזה "בנויה ירושלים"? עד כדי שזה שקר להתפלל על חורבנה? אתמהה.

 

לגבי הכוונות - תראה, אתה יכול לחשוב מה שאתה רוצה, אבל שלומי אמוני ישראל אינם ספקנים בדברים אלו שקיבלנו מפי האר"י הקדוש, והחרו אחריו הגר"א והבעש"ט והחת"ס והחיד"א ושאר גדולי ישראל, וכבר צווח החיד"א ז"ל "מי עלה השמימה או נגלה אליו אליהו לבא אחר המלך רבינו האר"י, ולא זו אף זו, שמתייחסים לדברים האלו כמעכבים בנוסח, והזהירו הרבה כל קמאי דקמך שלא לשנות מאום ואף לא לערב הנוסחים, כך שאינך יכול לבא ולפרוש כאן כדבר פשוט שניתן לשנותם ואין לחוש לזה, דוודאי וודאי שיש לחוש.

 

לגבי ה"תקנתא דתקין משה" ברור שהכוונה היא ליחס אל הדברים, שמשה העמיד יחס מגויים והיאך משנים אותו, אבל לא לומר שמשה תיקן ועיגן בתקנה לומר את זה בתוך נוסח התפילה, נדמה לי שאין ולו הסטוריון אחד שיסכים לאמירה כזו.

 

תפילת נחם חמורה הרבה פחות מזה, היא אינה חלק מתפילת שמו"ע, ואין עליה את כל אזהרות הקדמונים שלא לשנותה מחמת הטעמים הנ"ל, ועוד, שבה אכן יש דברים שמהווים לכאורה שקר גמור, אבלה מבלי בניה וכו', ןלכן יש הרבה יותר מקום לשנותה, ואי"ז נוגע לשמו"ע, ועיניך הרואות שגם כל הגאונים שהזכרת ששינוה, לא הרימו ידם לשלחה בנוסח שמו"ע. ויתירה על כן, שסוף כל סוף, הגם דלאוו קטלי קניא באגמא נינהו, צא וראה שרוב מנין ובנין של חכמי התורה גאוני הדור ומצוקי ארץ לא שינוה, ואינני מדבר על אותם מחכמי בני ברק וגלילותיה שלטעמם כל המציאות כאן היא גלות גלותית, אלא על רבותינו אנו, שידעו והכירו בהיות מצבינו כאן גאולה עצומה, לא רבינו הרצי"ה, לא ר' אברום, לא הרב אליהו, לא הרב ישראלי, לא הציץ אליעזר, לא ר' שליימה זלמן אוייערבאך (כן כן, הוא ידע שאנו בגאולה, ואף אמר הלל ביום העצמאות) אף אחד מהם לא ההין לשנות הנוסח, מה ממה שגלוי לפניך לא היה גלוי להם?

ואומר לך עוד נקודה, הרי לבטח תקום ותטען לי שעל האדם לעיין ולעשות מה שעלתה בידו, ואין חובה לילך אחריהם, וכו' וכו', ובכן, אינני רוצה להיכנס לעומק דבר זה והויכוחים עליו, אך אומר רק נקודה אחת, ראשית - שככה"נ מי שלא הגיע להוראה לכו"ע מחוייב לשמוע לחכמים, ושנית, אף אם תאמר שלא, או שכן הגעת להוראה - זה ודאי שאין הדברים אמורים אלא כשחקרת הסוגיה ובררתה לעומק, ויצא לך שאין שום צד לכיוון השני, אבל כל עוד זה רק הרגשת הלב, או נטיית הסברא, וכדו' - ברור שאין בהם בכדי להוציא מהוראת הפוסקים, וכל עוד אינך תלמיד של אחד מהנ"ל - אזי לכאו' אפי' בברכת נחם אין לך לשנות, הואיל והכי דעת רוב מנין ובניין.

ואדרבא, צא ושאל על הדברים שקשים לך, את תלמידי החכמים, שזכו וקיבלו תורתם מרבותינו, ויאמרו לך הביאור במה שתמוה לך, ויסוד גדול שמעתי בעניין, שמתרץ את רוב הקושיות אם לא כולם, שביארוהו הרצי"ה ור' אברום, שכלל התפילה הולכת על כלל ישראל, וכל עוד ואין האומה כולה על ארצה מיושבת בממלכתה, והארץ כולה נתונת לנו, וירושלים כולה ריקה מעובדי גילולים ותועבותיהם, עדיין אנו מתפללים, כיוון שהתפילה על הכלל כולו היא מכוונת, ולא על הפרט, ודו"ק בזה.

 

 

והאמת שכלל רואני בדבריך טעות יסודית, שאתה רואה הדברים כ"גאולה" וכמו שאמרת לאותו חמשוש וכו', וודאי שאיננו אלא באתחלתא דגאולה, והרבה דרך עוד יש לנו להשלמתה, תמה אני על שיש אי מי שמטיל ספק בכלל, האינך רואה כל החסרונות שסביבינו? אם הקצינו אחינו החרדים לחד גיסא לומר שאין כאן גאולה כלל, לא נקצין אנו לאידך גיסא לומר שתמה ונשלמה ושוב אין לשונות הגלות נכונות וראויות להאמר. (ונ.ב. לדבר נאה שמתי את ליבי, שאדרבא, דווקא אותם המכירים בגאולה הנמצאת עימנו כאן - הם הם המתאבלים ביתר שאת ויתר עוז על אשר טרם זכינו לו, תעקוב...)