פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 309)

איזה דילמה מוזרה

אם היה לי אומץ הייתי אומר שפשוט אתם צריכים לדבר כאילו לשבת לשיחה ארוכה ועמוקה על הקשר בינכם אבל זה ממש קשה לעשות את זה אז... לא יודע

עצות ומתכונים לשיחה טובה.. אני לא יודע אבל אני מכיר אנשים שיודעים אז בפרטי

לדעתי שימי לב אולי את לפעמים דורכת לו על נקודות כואבות אצלו ואז ממילא הוא מפתח אמצעי הגנה ונכנס להתקפה כל פעם שאת מתקרבת אליו לדבר איתו...
אם תבדקי את זה ותגלי שזה כך אני חושבת שיהיה לך הרבה יותר קל לפתור את זה בשיחה ישירה אחת ולתמיד כשקודם שתברכי אותו תגידי לו שחשבת על זה ואולי טעית פה ופה ואת מבקשת סליחה על זה...לדעתי שווה לך לבדוק בכיוון הזה

וזה הכי עצוב שיש כי זה ככ כיף שהיחסים פתוחים בין אחים..
וכבר מזמן שאני משתדלת לא להתקרב אליו מדי.


אוף זה עושה לי עצוב

לי היה זמן שאני ואחי הגדול היינו בכאסח מטורף והוא כל הזמן צחק עלי וזלזל בי. 

עכשיו כשאני מסתכל אחורה אני רואה שהוא פשוט היה בסיבוכים עם עצמו באותו זמן ואני הייתי המטרה לפרוק את העצבים.

אני חושב שיחסים משתפרים פשוט צריך לתת לזה זמן.

זה עבר והיום ברוך ה' יש בין האחים קשר ממש טוב.

 

זה לא כסאח כי אני ממש משתדלת שלא להיעלב או לעצבן אותו בכוונה

הלוואי שזה יעבור

כי אח שלי היה מאד מתוסבך בתקופה הזאת

הוא הבכור ויש מתחתיו עד אלי.. נראה לך שמפסיקים לריב? בעקיצות והקנטות.. ממשיך עם כולם.. (אצלנו זה יחסית בקטע טוב.. חוץ ממתי שממש נמאס, ואז רבים יום\וחצי.. וחוזרים להיות אחים טובים וחמודים..) ובמכות.. פעם אחרונה שרבתי מכות הייתה באזור 11-13.. וזה היה מכות מאח שלי בן 19.. עד אחי בן 30 ומשהו שהיה לו בזמנו איזה 5 ילדים.. אז תדעו.. אין כזה דבר ''לעבור את הגיל'' במריבות.. זה תמיד כיף!

כלומר הוא מזמן כבר לא רב על דברים כאלה שטותיים

כל תגובה שאינה מכבדת, תמחק.
אין פשרה בכבודם שלרבנים או חברי הפורום.

אנא לשמור על תרבות דיון.

ראיתם תגובה שלדעתכם עברה את הגבול? דווחו עליה.

אם אכתוב משהו בשם הבבא סאלי\הרבי\וכד', אז זו בחירה שלך האם למחוק את דבריהם..

אם כתבתי משהו מצד עצמי, אז יש מצב שאתה צודק..

אשמח שתענה לי

@מהללאל

@מהללאל

עליהם אסור לדבר

למרות שיש ארמנים בישראל.

כמן שלא מדברים על הצןענים, על הנכים, ןעל המפגרים שגם אותם רצחו במלחמת העולם השנייה, כי מערכת החינוך מעדיפה להתמקד בדברים שנראים לה יותר חשובים וקריטיים לנו

עובדה שאתה מכיר אותה, וגם אני (בערך)

דרך מערכת החינוך, כמו שבמערכת החינוך לא מתמקדים ממש על העלייה שלי יהודי עדות המזרח ועדיין אנשים יודעים עליה

אבל התלמידים במערכת החינוך צריכים לדעת קודם על מה שקרה לעם שלנו, ובתחום הזה יש בורות עצומה

ולא אמרתי שלא חשוב לדעת את זה, אבל יותר חשוב להכיר את תולדות עמנו

ההבדל הוא שהדתים עושים רצח אופי והנאצים עשו רצח עם

אולי יודעים שהיה משהו, אבל לא ממש.

שהיא לא קיימת?

ברור שהיא הייתה.

זה שהממשלה לא רוצה להודות בזה, זה לא אומר שהיא לא הייתה.

אבל גם השואה היא חלק ממלחמה

בין עשרים אלף צואנים נודדים 

לשישה מיליון יהודים

דבר שני, על זה שיש מדינה ששומרת על אזרחיה.

וואי אני אוהבת את ארץ ישראל
באלי לטייל בה עכשיוו

למי אתם מודים?????????????????

 

בלי העזרה של הקב"ה מי היה עוזר לנו?

 

וגם תפילה לבית מקדש בקרוב

שיהודי יכול להרגיש בטוח בישראל (לא 100 אחוז אבל בהשוואה לגלות ...)

ושאת לא נותנת לנו לבנות עוד שום יישוב או עיר בארץ, תודה רבה שאת מעודדת החלנה וחוסר צניעות. תודה רבה שאת חילונית מאידיאל ושאת לוקחת את העם היהודי הקדוש והעתיק וממציאה לו תרבות חדשה שמקורה בגויים ובתרבות יוון. תודה רבה על כל האהבה שלך לתורה וללמודיה, לכבוד שכמעט ואין לך לתורה ולבורא.

זו המדינה, ובכדי להזכיר לנו את זה החיילים היו עם דגלים על המדים שתפרו במיוחד - בשביל להזכיר לנו שהמדינה גירשה יהודים מארץ ישראל...

אני מבקש... רק דברים חיוביים... רוצים לפתוח דיונים... זה נחמד אבל כאן בואו נשתדל להתרכז בתודות ואיחולים אמיתיים ובלי ציניות. בבקשה.

תודה

לך..

אין המדינה האושר העליון של האדם. זה ניתן להאמר במדינה רגילה, שאינה עולה לערך יותר גדול מחברת אחריות גדולה, שנשארו המוני האידיאות, שהן עטרת החיים של האנושיות, מרחפים ממעל לה, ואינם נוגעים בה. מה שאין כן מדינה שהיא ביסודה אידיאלית, שחקוק בהויתה תוכן האידיאלי היותר עליון שהוא באמת האושר היותר גדול של היחיד. מדינה זו היא באמת היותר עליונה בסולם האושר, ומדינה זו היא מדינתנו, מדינת ישראל, יסוד כסא ד' בעולם, שכל חפצה הוא שיהיה ד' אחד ושמו אחד, שזהו באמת האושר היותר עליון. אמת, שאושר נשגב זה צריך הוא לביאור ארוך כדי להעלות אורו בימי חושך, אבל לא מפני זה יחדל מלהיות האושר היותר גדול.

בלי הפרדה כמובן 

ועם שירים של נועה קירל הטלויזה

כך נראה יום חג ?!

לא הבנתי באיזה קטע אתה אומר את זה?

 

זה מה שיש אצלכם?

 

רגע, זה בארץ אחי? לא יאמן

 

* תמים אבל בקטע טוב!!!!! אם אתה באמת ככה

מניין רפורמי וואלה לא חשבתי עד כדי כך... שמע אני גר בעיר חרדית...

 

זה פשוט בלי הפרדה

גם זה הזוי, אבל לפחות לא כמו שחשבתי...

זה כאילו זה בעיה הלכתית חמורה מאוד והכל, אבל זה לא שבהגדרה הם רפורמים. אתה מבין למה אני מתכוון? זה כאילו קצת שונה...

לרפורמים יש עוד הרבה דברים שהם עושים בניגוד להלכה ולאורתודוקסיה, לעומתם שהם עוברים רק על עניין אחד בהלכה. אא"כ תגיד שהם עושים עוד דברים בניגוד להלכה שאז אתה צודק ואין הבדל...

במניין שהוא בלי הפרדה.. מכירה מקומות כאלה שזה ככה...  זה לא האדיאלי  אבל זה קיים...

אין לי כרגע כח להוכחות אבל זה שאת מכירה מקומות שעושים את זה זה לא אומר שזה לא בעייתי (לא מדבר על לא אידיאלי, מדבר על בעייתי)

אז אין איסור לעשות תפילה מעורבת.... יש בעיה של רוח ההלכה וכל זה שזה נכון וזה לא שייך ויש בזה בעיות.. אבל עדיין מי שעושה את זה זה לרוב אותם אנשים ששולחים לסניף בני עקיבא מעורב ואומרים שגם שם אין בעיה הלכתית...

אבל אני לא אוהבת לראות ביקורות על אנשים או קבוצות מסויימות בעם ולא למצוא בהם משו טוב ( אלה אם זה כבר ממש לא .... 9 על רפורמים אני לא מחפשת נקודות טובות וגם על עוד הרבה קבוצות כאלה.. אבל על אנשים שעושים תפילה מעורבת או ששולחים לבני עקיבא אני כן רואה לנכון לחפש את הצד הטוב של כל זה...

 

מחפשת נק' טובות?

הם גם יהודים שאנחנונ מתפללים שיחזרו בתשובה....

ולא כולם באמת יהודים... והם מנסים להלחם באורטודוקסיה וזה כבר משו שקשה ... וכן אני מרחמת על היהודים שבינהם שהגיעו למצב הזה...

זה לא אומר כלום....

 

אין לי כח לחפש מקורות אבל נראלי אפשר להבין שזה לא כמו עמידה בתחנת אוטובוס, זה התאספות סביב הדת ושם צריך שיהיה לפי רוח ההלכה, ברור לי שאם אני יחפש אני יראה שזה אסור ולא רק לא מתאים...

אני רק מחפשת איך לראות על יהודים טוב וב"ה כאן מצליחה

 

גם על קבוצות שלא מקפידות ככ על ההלכה זה נכון (ואני אישית צריך להשתפר בזה) אבל להגיד שזה לא בעייתי זה כבר לא קשור ולא בסדר...

1כתבתי שאין בזה בעיה הלכתית כנראה שלא הסברתי את עצמי מספיק טוב ... התכוונתי לבעיה הלכתית ברורה ופשוטה... כשכתבתי את זה כתבתי בעיה הילכתית לא בעיה ברוח ההלכה ולא בעיה מוסרית או כל דבר אחר...

ממש מצטערת אם לא הצלחתי להסביר את עצמי מספיק טוב... 

 

אני ממש לא חושבת שזה נכון ולא בעד זה ממש ממש לא.....

מסויים ומתחילה להסביר במקומו... גם כשאני ממש לא מסכימה איתי...

זה קצת יצא ככה עכשיו מקווה שהצלחתי להעביר לך מה שבאמת רציתי(-:

אני בדעתי בדעות ימניות 

אבל אני מוצא את עצמי לא פעם בויכוחים מציג את הדעה של השמאל ומנסה להצדיק אותה 

ולהראות שיש בזה משמעות 

השו"ע אומר "להתרחק מנשים מאוד מאוד" זו כפילות נדירה שכמעט ולא מופעיה בשו"ע. שו"ע - ספר הלכה ולא פילוספיה או אידיאלים. ההלכה נגד מעורב!!! מה גם שמי שאין לו בעיה להתפלל במעורב בטח לא מקפיד על לבוש צנוע לנשים (כגון חצאית מתחת לברכיים או חולצה עד המרפק [כולל]) ועל יד אישה כזאת אסור להתפלל או ללמוד הלכתית!!!

 

אני מציע באופן כללי לא לכתוב תגובות על הלכה לפני שבודקים את זה לעומק...

וכולם יחזרו בתשובה!!!!

כן ממש עצוב לקרוא.. ואני גם לא ככ יודע לעזור...

אם הייתי בת הייתי שולח חיבוק אבל מעבר לזה אני לא יודע לעזור...

 

ולגבי א-לוהים, לא יודע אם מה שאני יגיד יעזור אז אני לא יגיד כלום.. רק יזכיר שהוא ממשש אוהב אותך ונותן לך את הכוחות להתמודד עם הרע שפוגש אותך...

 

בהצלחה!!!

 

(וסליחה על הדברים הלא קשורים שכתבתי למעלה...)

@משה

 

מזכיר לי סיטואציה|מגלגל עיניים|

כמה שיותר מהר....

כשיש לך משהו (שיעור בתשע וחצי, חברותא בארבע) אז אתה חייב לקום, אתה לא מבזבז את הזמן ואתה מרגיש הרבה יותר טוב.

אתה יכול לקבוע עוד חברותות או לעשות דברים אחרים שאתה אוהב

בתשע שיעור הכנה, בעשר חבורתא סדר בוקר ואז שיעור סיכום .בארבע חבורתות סדר צהריים ואז שיעור סיכום בתשע וחצי שיעור אמונה מעניני השעה בשש יש חברותא עם חבר בתענית אבל זה עדיין לא זה..

תנחומי

לפחות זמן לברוח מכל הדיכאון הזה

כבר חודש וחצי.. תתעודד, החיים לא כאלה קשים.. נמצא לך עוד מה לעשות..

מכל לימון תעשה לימונדה..

נראה לי בסיפור הזה..

חבר שלי אמר לי משהו מדהים "אני עוד לא מיציתי את התקופה הזאת. אני חושב שאם זה ייגמר עכשיו, פספסתי משהו"

זה מאוד עזר לי בהסתכלות על התקופה הזאת ונראה לי זה יעזור בכללי בחיים- לקחת את זה כהזדמנות. נגיד למשל לעבוד על קשר טוב יותר עם המשפחה, להתחיל דיאטה (בהשראת אחותי), להתחיל ללמוד ספר חדש וכו' וכו'

בכללי העצה שהכי עוזרת לבן אדם לשלוט על עצמו (ממה שאני מכיר) זה להקדיש זמן ביום לדיבור עם אלוקים. כאילו... זה נותן פתאם הרגשה שאתה לא סתם עושה את זה ואת זה ואת זה. באמת שזה נותן חשק לקום בבוקר. 

מקווה שעזרתי..

בהצלחה כפרה

אבל עכשיו זה כבר ניהיה השיגרה שלי..

באמת נימאס להיות כל היוםם בבית עם עוד מלא מלא אחים..

כל אחד מחרפן פה את כולםם ומשעמםםם

זה פשוט ביזבוב זמןןןן!!!

באלי כבר לחזור לאולפנה, לחברות..

אני משתגעתת

כבר לא נעים לי

להיות בבית, לעשות שטויות בפון עם חברות.. להיות במחשב.. שיעורים מידיי יום.. צחוקים!

לי מה כיף??

באמת שאני רוצה שיהיה לי כיף

בלי מורות.. (חוץ מבזום), בלי חפירות ארכיאולוגיות של שיעורים (חוץ מבזום).. קיצרר כיףף!!

זמן לעשות דברים שאני אוהב, ללמוד דברים שאני רוצה ולא איזה פקיד במשרד החינוך החליט שאני צריך לדעת,

לעשות בייביסיטר על האחיינים שלי - תתפלאו אבל אני נהנה מזה, שיפוצים בבית, יש לי קצת מדי זמן ביום עכשיו...

הוא עובר לי מהר מדי

לדעתי זה ההסתכלות..

תכלס- אין לי מה לעשות!!

עבודות\זומים זה על המחשב

עשיתי כל מיני שיניוים בחדר.. (אבל זה היה יום אחד כבר מה לעשות..)

כל יום אני אומרת לעצמי יאלהה היום מספיק מהמחשב אבל אין לי מה לעשות חוץ מזה!!

מה כיף בזה שאני מתמכרת ותקועה כל היום כל יום מול מסכים??

אחים שלי בבית אז צריך גם להשגיח עליהם..

לא יודעת ,אני בעיקר סובלת מזה..

מכדיפה לגמרי שיהיו לימודים רגילים מיצידי עומס מטורףף של עבודות, רק משו לעשות!

באמתת

אם יש למישו רעיונו מה לעשות אני אשמח מאד מאד מאד

ןבבקשה שזה לא יהיה קשור למחשב בשום צורה.

אבל התחלתי ליסרוג לאחים שלי כיפות וזה אחלהה דבר!!

גם לוקח זמן אז לא משעמם, 

גם נחמד,

וגם זה לעבודת ה' אז זה לא בזבוז זמן!!

אפשר לקנות ספרים דיגיטליים (אם יש לך סמרטפון-תוריד את האפליקציה של עברית)
אפשר לצאת מהבית לרוץ/ללכת (לי זה ממש עוזר)

אבל היה להם ממש חשוב כאליו לציין שהיה לו מסיכה?!?!

זה עיצבן אותי!!

שימותת!!!

ברור! בכוונה זה היום, לא אתפלא אם גם מחר יהיה משהו.

ליום ג' אייר

אין שותים מים קודם הבדלה. כל המדות אף גם המדות הלא טובות, או גם רעות על פי תוארם ושמותיהם, אפשר להשתמש בהם לעבודת ה' על פי התורה, וכמו שהרה"צ ר' משולם זוסיא זצ"ל מהניפאליא למד כמה דרכים בדרכי העבודה מגנב: א) הצנע לכת. ב) מעמיד עצמו בסכנה. ג)דבר היותר קטן חשוב כדבר גדול. ד) עמל בטירחא גדולה. ה) זריזות. ו) בוטח ומקווה. ז) אם לא הצליח בפעם הראשונה חוזר הרבה פעמים.

 (קטע מתניא פרק מ''ד) וז"ש נפשי אויתיך כלומר מפני שאתה ה' נפשי וחיי האמיתים לכך אויתיך פי' שאני מתאוה ותאב לך כאדם המתאוה לחיי נפשו וכשהוא חלש ומעונה מתאוה ותאב שתשוב נפשו אליו וכן כשהוא הולך לישן מתאוה וחפץ שתשוב נפשו אליו כשיעור משנתו כך אני מתאוה ותאב לאור א"ס ב"ה חיי החיים האמיתיים להמשיכו בקרבי ע"י עסק התורה בהקיצי משנתי בלילה דאורייתא וקב"ה כולא חד. 

כל הכבוד

מה... אפילו ''קראתי''. שאדע שמשהו קרא..

כל יום מעלים כאן לפחות 3 שירים.

אז אני מבקש סליחה ממי שנפגע.

בתקיפות וכל זה רק אחרי שכמה פעמים כתבו יפה ולא ראו לזה התיחסות מצד האלה שמעלים ....רק אומרת איך שאני ראיתי את זה 

אבל באמת לפעמים כבר חפר..

פה זה לא המקום ..

אבל זה לא מונע לשלוח לך חיבוק נכון?

תשנאי את עצמך, תשנאי את מה שעשית, ותלמדי מזה איך לתקן ,אם את תמשיכי לשנוא את עצמך זה ימשיך ללכת איתך ואת לא תצליחי להתקדם, רבנו אומר שחטא זה מלשון נחטאה של המטרה, נכון, חיללתי שבת והמטרה הייתה לשמור שבת, אבל אני לא אשנא את עצמי, אני אנסה שוב פעם והפעם אני אפגע במטרה, אם אני אפול לתוך עצב ושמאה עצמית ,מה שיקרה זה שאני אהיה פחות מכוון מטרה ואני אחטיא שוב...
מקווה שהבנת מה ניסיתי לומר, בהצלחה!

בעזרת ה' מעכשיו מתחילים מחדש ויש עניין שיתהפך הכול לטובה!

 

בהצלחה!!!

כהרגלי..

אני ממש ממליץ על שיעורים של הרב ישראל יצחק בזאנסון. היהודי עבר הרבה בחיים, הוא מבין לעומק הרבה מאוד סוגים של קשיים ונפילות. אותי אישית הוא ממש הציל בתקופות קשות.

בהצלחה.

דבר ראשון: חיבוק מטורףףף ממני!!!

דבר שני: זה שאת ככה מדברת על זה.. מבינה שזה לא בסדר זה ואווו בפני עצמו!!

זה הרגשה שחווים אותה המוןן... את לא אמורה למות.. בככלל לא!! זה שאת עדיין פה בעולם רק מראה שצריך אותך פה.. למטרות שרק הקב"ה יודע.. "ידיעת המחלה חצי תרופה"- תעברי את החצי השני בקלות.. ואני בטוחה שתצליחי .. 

אוהבת אותך המון!!

קשה. זה נכון. לרובנו. במיוחד בגיל הזה. אבל אין לנו למה לשנוא את עצמינו. באמת!!! זה מיותר.

למדתי פעם, שצריך לסלוח לעבר. לכל מה שקרה

נופלים. אז קמים

אולי תלכי למאמנת רגשית?

זה יכול לעזור ממש. זה לא בושה וזה רק עוזר.

מבינה ממש אבל בואי נקום. מחדש.

החיים הם עליות וירידות.

תתמקדי בעליות. תתמקדי בטוב.

זה יכול לעזור כל כך.

ומותר לפעמים להתרחק מטאטע.. מתרחקים ומתקרבים בחזרה. ממקום הרבה יותר נכון בעיני

מאמינה בך שאת מסוגלת להכל!!!!!

תאמיני בעצמך!!

האמת שאני לא יודעת מה לומר שבאמת יעזור לך (האם ייתכן שהתשובה היא 'כלום'?)
אבל אני קודם כל רוצה לשלוח לך חיבוק ענקי, ולומר שהכל בסדר.
(כאילו- עכשיו לא הכל בסדר, בכלל לא, ואת כועסת על עצמך וזה בסדר, אבל תזכרי שדברים הם זמניים. באמת. החיים שלנו הם תקופת זמן כל כך ארוכה, ומלאה בכל כך הרבה דברים- תחשבי על עצמך בעוד כמה שנים או כמה חודשים או אפילו פחות- זה יעבור.ואני לא יודעת אם משהו ממה שאני אומרת פה מנחם בצורה כלשהי, אבל אני באמת מקווה שבין השורות תקראי את האהבה שמשוגרת אלייך)

תודה נשמות טהורות!
נירא לי עשור בערך לא אמרו לי מה שכתבתם פה..

לא פשוט להיות ישיר,
להגיד את האמת בפרצוף,
לעשות מה שאני חושב בלי להתחשבן מה יגידו,
להוציא הכל עכשיו כאילו אין מחר...
לקחתי ממך הרבה. אין ספק.

מה שנשאר זה רק לשלוח עידוד שהכל עובר,
את לא היחידה שנפלת.. זה קורה המון ובטח בתקופות שכאלה..
בעיקר ביום כזה רואים ומפנימים שאסור לשקוע בעבר אלא להסתכל קדימה ולהתחיל מחדש!!

וכמובן להתפלל ולאחל שתמשיכי עם הכוחות המדהימים שלך ותדעי בעזרת ה' יתברך לכוון אותם למקומות נכונים ואמיתיים!!

להכיר בזה שכמו שלומדים נהיגה ולא נולדים עם זה, גם לומדים על בניית קשרים חברתיים, קשרים עם אחים, ובטח עם הורים...
לכן - לא להתבייש ללכת לייעוץ וסיוע - זה חובה חובה חובה!!

החכמה האמיתית - להתחיל בנקודה קטנה של אור, מה כן עשיתי נכון, מה כן עשיתי חיובי (וכבר ממה שכתבת יש בך המון דברים חיוביים!! רק תתחילי להפנות את המבט אליהם..)

הקב"ה אוהב אותך כמו שאת,
הנשמה שלך טהורה ולא מתלכלכת משום דבר,
אנחנו חוזרים על זה כל בוקר בתפילה...
אז קחי את האור המדהים שלך,
ועופי להאיר את העולם!!

היה לי קשה, זה היה תקופה שהגעתי לישיבה, לא הסתדרתי עם רבנים, עם חברים, הרגשתי שכולם נגדי, היה לי רבנים קשים-שמעתי את כל החברים מדברים עלי מאחורי הגב.. דברים לא ממש נעימים... הייתי רחוק מאד מאד מהבית, לא ראיתי את הורי כחצי שנה.. הייתי בוכה כל לילה..(אם למשהו נשמע ילדותי.. אז אני חושב שבכי משחרר...(בגבול הטוב..) בקיצור, תקופה מאד קשה.. דיברתי עם המשפיע שלי, אמר לי ללמוד בעיון פרקים כ''ו-ל''א בתניא.. פתח לי את העיניים, התחלתי להתמודד הרבה יותר טוב עם דברים, הצלחתי להתגבר על כעס-דכדוך, וכל התגברות נתנה לי עוד יותר כח להתגבר גם בפעם הבאה.. 

אני ממש ממליץ, גם אם את לא בקטע של ''חב''ד''\חסידות אחרת.. זה פשוט פרקים שחייבים ללמוד (ההמלצה לכל מי שקורא את התגובה.. שבטוח חווה זמנים כאלה בחייו..) בקיצור, פשוט ללמוד אותם.. זה לא כזה הרבה.. מומלץ מתוך ''פניני התניא'' משם אני למדתי, ספר שממחיש הכל, בצורה חדה, ברורה, פשוטה, גם למי שעוד לא למד בחייו תניא או חסידות..

יש ביוטיוב

סבנה, לבנון, בופור

מחכה בטירוף להמשך!!

אני חושבת שאעבור ל'פרוזה וכתיבה חופשית'.

 

כתבתי פה בטעות.

 

אז מוזמנים להמשיך לעקוב..

 

אני אף פעם לא נכנס לפרוזה... 

 

עצירה.

דמעות  יבשות.

דלת נפתחת.

הידיים של ניק.

שולפות אותו.

רועד.

משתנק.

מנסה להיעמד.

"ארי."

שתיקה.

דלת נפתחת.

בתוך הבית.

חם.

כורסה.

רגליים רועדות.

חשש.

'מה ניק יעשה?'.

כוס תה.

ניק.

"ארי".

קול קשה.

נוקשה.

"תסתכל עליי".

מרים את העיניים.

עיניים זועמות.

להבות.

"למה עשית את זה?"

מהדק את שפתיו.

"תענה לי!"

"רצית.. רציתי."

מגמגם.

מפוחד.

"מה חשבת?"

כעס.

מפחיד.

"אתה יודע כמה זה מסוכן! ושאני לא הסכמתי לך!"

שתיקה.

"ובכל זאת!"

"אני.. אני מצטער."

"להצטער לא עוזר עכשיו!"

סטירה.

המום.

לחי שורפת.

בערה.

דמעות.

עיניים מטושטשות.

"למה!"

"זה מה שמגיע לך.

זה היה מסוכן. מאד."

התנשפות.

חריקת שיניים.

כיסא נגרר לאחור.

ניק מתרומם.

"אתה מקורקע."

"לא!"

צעקה.

"כן.

לשבוע."

שאגת תסכול.

מתרומם.

בועט בכיסא.

הכיסא נופל.

יוצא מהסלון.

טריקת דלת.

ונעילה.

כמה שניות של שקט.

"שונא אותך!"

צורח.

_____________

 

בוקר.

שמש.

תריסים סגורים.

ממצמץ.

מקורקע.

אנחה.

רוגז.

מתרומם.

מראה.

בגדים של אתמול.

עיניים אדומות. נפוחות.

מקמט את המצח.

מוזר.

נקודה סגולה על הזרוע.

מתקרב.

אין ספק.

התנשמות מבוהלת.

ניק ישתולל.

ויכעס.

יוצא מהחדר.

שקט.

לסלון.

ניק במחשב.

מתעלם ממנו.

"ניק."

מרים גבות.

כחכוח.

"כן, ארי?"

"אני.. אני מצטער-"

גבות מזדעפות.

ממתין.

כובש אנחה.

"התעוררתי עכשיו.

וראיתי.. ראיתי את זה.."

עיניים מצטמצמות.

דריכות.

"יש לי פאון בזרוע."

עיניים נפערות בתדהמה.

באימה.

מתרומם ומזנק לעברו במהירות.

תופס את ידו.

"קטן. ממש קטן!"

פולט במהירות.

בחרדה.

ניק מתעלם.

"שב מהר על הספה."

יוצא מהחדר.

מתיישב על הספה.

לחוץ.

ניק נכנס.

משקפיים.

וסכין.

"לא, ניק, לא!"

"שכב."

"ניק, די, תפסיק-"

מייבב בהיסטריה.

"בבקשה תעשה מה שאני מבקש."

נשימה עמוקה.

"ארי, תן לי לטפל בזה."

"ניק, זה יכאב!"

צועק.

מנסה להתנגד.

"מספיק!"

כדורית לבנה קטנה.

ביד של ניק.

דוחף לפה.

משתולל.

מנסה לירוק.

היד של ניק סותמת את הפה.

חולשה.

רפיון.

כבוי.

מפסיק להתנגד.

עיניים מזוגגות.

"אני מצטער, מתוק."

ניק פועל בזריזות.

משכיב על הספה.

משקפיים על העיניים.

הסכין.

פוצעת את העור.

נדחפת עמוק יותר.

גניחת כאב.

"עוד קצת, ארי"

לוחש.

דם.

הסכין חותכת.

זהו.

דמעות זולגות.

עוצם עיניים.

______________

 

 

מתעורר.

על הספה.

כאב עמום בזרוע.

משפיל מבט.

תחבושת לבנה.

'הפאון!"

נזכר.

חושך.

ניק לא בסלון.

מנסה להיעמד.

רגליים רועדות.

מגשש.

"ניק!"

צעדים חפוזים.

"ארי."

שתיקה.

"התעוררת."

"כואבת לי היד."

הכאב נעשה שורף יותר.

"מאד!"

"אני מצטער,"

נשימה.

"הייתי מוכרח להוציא לך אותו."

____________

 

ערב.

מתפשט.

מקלחת.

נזהר על היד עם התחבושת.

מגבת.

מכנסיים.

גופיה.

השיער רטוב.

מנגב.

מראה.

מחסיר פעימה.

'לא!'

קו פתלתל סגול.

מציץ מעבר לתחבושת.

ארי משתנק.

'הפאון כבר התחיל להתפשט,'

התנשמות מבוהלת.

'לא מוכן לעבור את זה שוב!'

ניק יהרוג אותו אם יגלה.

'הוא לא יגלה!'

מתיישב על המיטה.

חולשה.

'לספר?'

עוצם את העיניים.

מציץ שוב על היד.

עורק סגול נראה בבירור מתחת לעור.

החלטה פתאומית.

מהר.

רוכן על הרצפה.

תופס חולצה.

לובש מהר.

'זה עלול להיות מסוכן..'

הבהוב של מחשבה.

'אני מסוגל להתגבר על זה בעצמי'.

עוצם עיניים.

חושך.

___________

 

שאגות.

צרחות.

חושך.

צחוק חזק.

קרוב אליו.

כמעט נוגע בו.

ארי.

מתעורר.

חלום.

סיוט.

שטוף זיעה.

מציץ בחלון.

חושך גמור.

רועד.

'אסור שאתן לזה להשתלט עלי,'

מתנשם בכבדות.

'ניק יבין מיד מה קורה..'

נשכב על המיטה.

עיניים פקוחות.

לא להירדם.

___________

 

צרחות.

ילד בוכה.

נער גונח.

צחוק.

"לא! בבקשה לא!"

עוד פעם הצחוק הזה.

מפחיד.

קרוב.

כל כך קרוב.

צווחה פתאומית.

מחרישת אוזניים.

מתעורר.

בבהלה.

צורח.

נשימה קטועה.

דמעות.

'כמעט תפס אותי!'

מתייפח.

'כמעט נגע בי..'

פתאום.

יד על כתפו.

מנתר בבהלה.

ניק!

רעד.

"ארי!"

בחרדה.

"תסתכל עלי!"

עוצם עיניים.

חזק.

פוקח אותן.

מתאמץ לשלוט ברעידות.

חושק שיניים במאמץ.

"כן, ניק?"

רוכן על הרצפה.

תופס בסנטרו.

עיניים נעוצות בתקיפות בעיניו.

"מה זה היה?"

קול רך.

מגשש.

חוקר.

"סתם, סתם חלום-"

"אתה בטוח, ארי?"

מבט יציב.

מעלים את הפחד מהעיניים.

"בטוח."

שתיקה.

"באמת, ניק,"

התנשמות.

"הכול בסדר.

מבטיח".

רגע של מבט ארוך.

אנחה קצרה נפלטת מבין שפתיו.

"בסדר, ארי,"

מתרומם.

עוזב את כתפו.

"אני סומך עליך,"

מדגיש.

___________

מטורפתת!! מחכה להמשך!!