פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 355)

הלחץ משתק את כולנו לפעמים כשלא יודעים איך להתמודד איתו.

ממליצה לך לעשות כל יום רשימה של 'מה יש לי להספיק להיום' וללכת לפי הרשימה. היא מסדרת את הראש, נותנת מרץ וסיפוק אחרי כל פעולה שהצלחנו לעשות במהלך היום. ברשימה כמובן יכולים להיות גם דברים שאת אוהבת לעשות, בהחלט יכולים להיכנס לשם תחביבים, זמנים חופשים וכד'... 

תנשמי עמוק ותזכירי לעצמך כל הזמן שאת טובה, מוכשרת ובסדר גמור גם אם את לא מצליחה הכל ב100%. וגם אם נכשלת זה ממש לא סוף העולם.

בהצלחה ענקית!

וואלה מגניב!!!!!

משפט של חכמולוגים מהצמרת.

זה לא ידלג עליו.

אני רק יכולה לומר לך שאני מזדהה איתך לחלוטין.

אם קשה לך, לכי תדברי על זה.

ממליצה לך לא עם אנשי מקצוע - הם חופרים. מניסיון אישי.

עדיף עם חברה/אחות/אמא, מי שאת מרגישה איתה בנוח.

אני רואה 4 סיבות לדעתי:

1) הלכות כיבוד הורים

2) הלכות עשה לך רב

3) היסק לוגי

4) היכנסות למחלוקת

ראשון ראשון ואחרון אחרון.

יש שני מקורות בתורה לכיבוד הורים, אחד נוגע לכיבוד הורים ואחד נוגע למורא הורים. נסתכל במקור למורא הורים: (ויקרא יט ג) "איש אמו ואביו יראו ואת שבתותי תשמורו" (ויקרא יט ד) "אני ה' אלוקיכם". ורש"י על זה: "אתה ואביך חייבים בכבודי לפיכך לא תשמע לו לבטל את דברי". על פי פירושי רש"י לא פוסקים הלכה, אבל כמעט תמיד רש"י מתבסס על דברי הגמרא, והרש"י הזה לא יוצא דופן מהבחינה הזאת. והמקור שלו זה יבמות ה' ב' שבה נכתב: "יכול יהא כבוד אב ואם דוחה שבת ת"ל איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו כולכם חייבין בכבודי". אם ככה, אם האב אומר הלכה שגויה, אסור לשמוע לו, והיות שהרב בקיא יותר בהלכה מהאב. סביר שהרב צודק ולא האב. ובכל מקרה שהם מסכימים, אז ממילא אין שום נפקא מינא. אם כך, לפי הלכות כיבוד הורים, לא רק שלא צריך, אלא אפילו אסור.

נעבור להלכת עשה לך רב. האמירה הזאת, שמופיעה במסכת אבות פרק א' משנה ו', מנוסחת בלשון זכר. אבל לענ"ד אי אפשר להסיק מזה שזה מדבר רק על בנים, כיוון שבעברית צורת זכר זאת הצורה הניטרלית, לכן לדוגמא, כשיש בנים ובנות מדברים בלשון רבים זכר (כן, אפילו עם יש רוב לבנות, האקדמיה ללשון עברית לא החליטה לשנות את זה, והיא גם לא יכולה להחליט דבר כזה, פירושה של החלטה כזאת זה לעקור אלפי שנים של עברית, גם אם האקדמיה הייתה מחליטה דבר כזה, עדיין זה לא יהיה  תקני, העברית לא שייכת לאקדמיה, היא שיכת לדובריה וכל דובריה באלפי שנים האחרונות התייחסו לזכר בתור לשון נייטרלית), והיות שבזמן המשנה הקו נטוי עדין לא הומצא, אם הא רצתה להגי הלכה שנועדה גם לנשים וגם לגברים  היא השתמשה בלשון זכר. ולכן, כל עוד אין ראיה אחרת, כנראה שההלכה הזאת נוגעת גם לגברים וגם לנשים, וגם לפי המשנה הזאת אי אפשר להסתפק באב בלבד בתור מורה הלכה.

עכשיו הגיע תורו של ההיסק הלוגי, כאן זה נראה קצת טריקי, אבל נכון לחלוטין.

יש שני אפשרויות, פשרות אחת שלפי ההלכה את צריכה רב, אפשרות שניה שאת יכולה  גם ללכת לפי האב. בהנחה שהאפשרות הראשונה נכונה, כמובן שאת צריכה ללכת לרב. בהנחה שהאפשרות השניה נכונה, עדיין יש לך שני אפשרויות, שאת יכולה לבחור בניהם את מה שאת מעדיפה. את יכולה ללכת לרב, או ללכת לאבא שלך, אם את הולכת לאבא שלך, אז את צריכה ללכת לפי דעתו בהלכה, ודעתו בהלכה היא שאת צריכה ללכת לרב אם כך, לא משנה מה נכון במחלוקת הזאת, את צריכה ללכת לרב.

ואחרון אחרון חביב, היכנסות למחלוקת:

בנוגע להליכה לפי הורה, לא בטוח אם זה מותר או לא, אני הבאתי שלוש סיבות לאסור, אבל מי יודע, אולי זאת מחלוקת. ולכן, אם תלכי לפי הורה, את נכנסת למחלוקת, אולי יש דעות שמתירות, אבל מכל מקום, יש לא מעט דעות שלפיהם את עוברת עבירה כשאת שואלת אותו. זאת היכנסות למחלוקת. לעומת זאת, אני לא חושב שיש שום  דעה שאוסרת עליך לשאול רב. ולכן, אפשרות אחת היא היתר גמור, בעוד אפשרות חרת היא ספק איסור. אני חושב שברור למדי מה עדיף.

כאשר התורה או המשנה כותבות בלשון זכר,

הרבה פעמים זה כן משפיעה על ההלכה.

לדוגמא,במצוות שהזמן גרמן,

אנו רואים שנשים לא חיבות בגלל שהצווי כותב בלשון זכר.

שהזמן גרמן.

הסיבה היא שכתוב במסכת קידושין פרק א' משנה ז' "וכל מצוות עשה שהזמן גרמה, אנשים חייבין ונשים פטורות". כמו שהסברתי, כל מה שמתייחס גם לגברים וגם לנשים כתוב בלשון זכר.

ובהו"א לומדים מתפילין.

ותפילין עצמם - נלמדים מלשון זכר.

למסקנה, לפחות לפי הרמב"ם, פטור נשים ממ"ע שהז"ג נלמד ממצה, שמחה והקהל. אבל בהוה אמינא לומדים מתפילין. הפטור של נשים מתפילין עצמן, נלמד מלשון זכר.

אם מכינים - אפילו לקלף תפוז צריך עירוב.

כל אחד בעם ישראל צריך רב באותה מידה. גברים ונשים. כל מי שמקיים הלכה צריך מישהו לשאול כשיש שאלות. יש כאלה שיש להם רב אחד או שניים קבועים, ויש כאלה שהולכים למי שנמצא וזמין (רב בית הכנסת, רב הישוב, רב במקום לימודים, וכו'). כל עוד לא רודפים אחרי הרב שימצא כמה שיותר היתרים וקוּלות, שמעתי דיעות שבסדר עם שתי הגישות. 

השלב הבא הוא שצריך להבחין בין שתי רמות של מנהגים או הנהגות או איך שלא קוראים לזה: יש מנהג של הבית, שבו כולם בדרך כלל אמורים לעשות אותו דבר [כמה מחכים בין בשר לחלב, אבלות בשלושת השבועות, כמות קמח להפרשת חלה...]. בדברים כאלה הולכים על פי מנהג המשפחה הידוע מדורי דורות, או לפי הרב המשפחתי. במצב כזה הילדים (בנים ובנות) נוהגים לפי הרב של ההורים שלהם, ובני זוג לפי הרב שלהם. רמה אחרת היא הנהגות אינדבידואליות שכל אדם בוחר לעצמו [הלל ביום העצמאות עם ברכה או בלי, ציצית לבנה או עם תכלת, האם להגיד "ושמרו" בתפילת ליל שבת או לא...]. לדברים כאלה כל אחד צריך למצוא רב שמתאים לו, ואין קשר למצב המשפחתי ומי הרב של מישהו אחר במשפחה שלי. 

זה לא קשור לחיוב של כיבוד הורים. מישהו יכול לכבד את ההורים שלו יפה מאוד, אבל בדברים שלא תלויים בכל המשפחה ביחד להחליט לעשות משהו שונה. 

ואני חייבת להוסיף עוד משהו חשוב לדעתי: הרב הוא לא של הבעל. הרב הוא של בני הזוג ביחד. בזוג צריכים לקבל ביחד החלטה את מי הם רוצים לקבל כרב שלהם. לפעמים במקרה זה יהיה מי שהיה לפני כן הרב של הבעל. לפעמים זה יהיה מי שהיה לפני כן הרב של האישה. לפעמים זה יהיה מישהו חדש. לבעל אין מונופול על ההלכה בבית. 

צריכות רב לדעה, לא להלכה...

למה להלכה לא צריך?

נשים צריכות שיהיה להן רב בקשר לפסיקת הדרך. זה לא משנה אם אבא שלהן הולך לפי אותו רב, זה לפי החלטתן. בקשר להלכה הן צריכות ללכת בדרך של אבא שלהן, או הבעל שלהן. בהצלחה