פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 426)

שאם אנחנו רוצים להגיע לשלמות הנשמה למעלה אנחנו צריכים לעבוד למטה, בעולם הזה. וגם פה בעולם הזה יכול להיות לנשמה טוב, אם אנחנו נעשה את מה שה' יתברך רוצה ממנו הנשמה תתעלה ותתנקה ותהיה טובה ומקושרת לאבא.

מקוה שהצלחתי להסביר את מה שרציתי לומר

זה מסביר טוב: למה לא ישר עולם הבא?

הקב"ה לא רצה להאכיל אותנו "נהמא דכיסופא" (לחם בושה) שנתבייש שקיבלנו אותו ללא מאמץ מצידנו.  כלומר הקב"ה רצה שאנחנו נתאמץ למען השכר בעוה"ב 

רבי חנניה בן עקשיא אומר:"רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם  תורה ומצוות, שנאמר: "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר"  

אם טוב לאדם שנברא או אילו לא היה נברא. אבל בתכל'ס הוא נברא. והנשמות "כלואות" בגוף, ורק במסגרת הזו של נשמה בגוף אדם היא יכולה "לשדרג" את התנאים שלה בעולם הבא. 

זו גם הסיבה שלא מסתובבים עם ציציות בחוץ בבית הקברות- לועג לרש. כל המתים כבר לא יכולים להועיל עוד לנשמתם וללבוש ציצית.

החיים שלך טובים לך ולנשמה שלך: אמנם המקור שלה במקום עליון, אבל היא לא יכולה להיות שם בלי לתקן את עצמה בעולם הזה. ולתקן את עצמה היא יכולה רק כשהיא בגוף חי. 

ולתקן אותו.

שלמות הנשמה, שלימות העולם, שלימות הבריאה תהיה בגאולה בקרוב.

אני לא יודעת כמה זה יעודד אותך לבקש אריכות ימים, אבל כשהנשמה יורדת לעולם היא לא רוצה את זה. היא רוצה להישאר שם. ואז ה' מראה לה את הסרט שהיא הולכת לעבור בעוה"ז והיא מסכימה לו ואז כן יורדת. 

אח"כ כשאדם נפטר הוא לא רוצה למות, אבל אחרי שהוא מת טוב לו יותר. גם רשעים שחוו מוות קליני מתארים את האור והחום והרוך האינסופי הבלתי יתואר הזה- שזו הנהגת ה' בעולם- להיטיב. ברמות שאנחנו אפילו לא יכולים להעלות על דעתנו. 

לגבי שכר ועונש אני לא ממש מצליחה להבין, מה שכן הבנתי שהעונש בעוה"ב הוא לא עונש ברמה שאנחנו מגדירים כמו חיסול חשבונות או נקמה או משהו כזה, אלא סוג של "רמת תנאים" לפי מה שהנשמה הצליחה לצבור בעוה"ז. ושם זה בעצם המתנה לימות המשיח. בזמן ההמתנה הזה שבין המוות לימות המשיח, כל נשמה יש לה את המדרגה שלה. (גן עדן/גהינום)

אז לפחות אם כבר אנחנו פה- עדיף לנצל את הזמן ולהועיל לנשמה, כי מי יודע מה יהיה מחר ואם עדין היא תהיה בתוך הגוף הזה ותוכל לצבור...

מקווה שהצלחתי להסביר

נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים. הרעיון של בריאת עולם מושתת על הנחה כזאת. 

אני לא אוהב להרבות בציטוטים, ובכל זאת:

"להיות בבחינת שוֹב, והוא תכלית הבריאה. כי בשביל הרצוא [...] לא היה צריך להיות ירידת והתלבשות הנשמה למטה כי למעלה הרצוא יותר, ואין זה תכלית העבודה. אלא צריך להיות בחינת רצוא ושוֹב - "אם רץ לבך שוּב לאחד", דהיינו כשמתעורר אהבה ויראה ורצון להידבק בה' אחד - שוּב לאחד, להיות לו דירה בתחתונים להמשיך אלהות בזה העולם דווקא; על ידי לימוד התורה בעניינים הגשמיים [...] על דרך זה יהיה עיקר העבודה ולא בבחינת רצוא בלבד". (ליקו"ת שיר השירים)

אז על מה להגיד תודה? על האפשרות שניתנה לנו להביא לידי ממשות את הרצון הראשוני הזה של הקב"ה. או בתיאור יפה יותר של הרב אלחנן ניר "נקודת הרצון הראשונה ביותר המחייה את העולם" (אם רץ לבך, עמ' 90).

זה היה מספיק חשוב ע"מ שאגיב אחרי הרבה זמן.

האמת שהגעתי לכאן ממש במקרה (חיפשתי בכרטיס את 'בלונים' כדי להקבילו ל'אחרי שנגמרה המסיבה') אז אכתוב בקצרה אף שלא קראתי את שאר התגובות:

אם כבר הזכרת את הרב צייטלין וממנו נבעה השאלה, כדי פשוט להסתכל בספרו 'על גבול שני עולמות' שם בתחילת הספר בפרקי 'על שכינה' כותב כפי שכתבת ובסוף הספר עמ' 286 ב'שיחה השישית: הסוד של דירה בתחתונים' הוא עונה בדיוק לשאלתך כפתור בפרח בצורה קולחת מעניינת בהירה וברורה כדרכו. מומלץ.

אולי היא ממציאה לעצמה אנשים כי היא מרגישה צורך. האם אתם נותנות לה מספיק יחס? 

רק העליתי נקודה למחשבה. יכול להיות שאתם בסדר גמוררק לתשומת ליבכם.

תנסו להבין מה עומד מאחורי זה אולי זה נובע מחוסר אחר שקיים אצלה.

או מהחברות בחו"ל- יש פסיכולוגים מצוינים בחו"ל

@*^*

חבר שלי גם ככה..בדרך כלל זה מתחיל מגיל צעיר, שרגילים לשקר, ואז הוא רואה שמאמינים לו, אז הוא ממשיך, למרות שהוא יודע שבגיל כזה כבר לא יאמינו לו, זה נדבק בו.

שהיא מענינת גם בלי הסיפורים האלו... יכול להיות שהיא מרגישה שלא מספיק מקשיבים לה ושבלי סיפורים מומצאים היא לא שווה ולא מעניין לדבר איתה..

שהם מספרים... בת כמה היא?

כי לפעמים זה פשוט עובר...

אם לא תנסו לפרגן לה על הדברים האמיתיים שהיא מספרת כדי שלא תרגיש צורך להמציא דברים שלא קרו..

ואולי באמת היא הוזה וצריך לערב איש מקצוע אבל בתור חברות אתם צריכות להאמין לה ואם לערב איש מקצוע אז דרך מורות בביס או ההורים.. בעיני זה עדיף אבל לא בטוח..

בהצלחה

היה לי גם משהו בסגנון הזה.

היתה לי חברה שבמשך שנים ( מגיל שלוש היינו ביחד ולא זזנו אחת מהשניה) היא היתה מתוקה, חברהמנית הכל!

הכל אהבתי בה חוץ מדבר אחד, היא היתה כל הזמן משקרת לי, ממציאה סיפורים שלא מהעולם הזה, לוידעת אם בשביל לעשות עליי רושם או סתם כי זה היה סוג של הרגל מגונה.

לא היינו נפרדות לרגע, עד השנה. השנה זה התחיל לעלות לי על העצבים, עד אז זה סתם היו פינטוזים שפשוט לא שמתי עליהם, אבל השנה השקרים שלה ממש התחילו לפגוע בי פיזית, בתחילת שנה היתה לנו עבודה בהיסטוריה שהיינו אמורות להגיש ביחד (דיי קשה לה מבחינה לימודית אז דיי עשיתי את כל העבודה לבד) נתתי לה להכין איזהשהו חלק קטן במשחק אותו היינו אמורות להגיש בכיתה שנכלל כחלק נכבד בציון, יום לפני ההגשה התקשרתי אליה והזכרתי לה לא לשכוח לעשות  את זה, למוחרת מה קורה?! ניא לא עשתה את זה, אין לי איך להגיש בזמן את העבודה! כששאלתי אותה למה היא לא עשתה את זה מה היא עונה לי?! ש"אמא שלה נחנקה מלחם וכשאבא שלה עשה לה היימליך הוא שבר לאמא שלה תצלעות" ובגלל זה לא היה לה זמן, נו בחיאת! מה את ממציאה סיפורים?! מה עוד שאני הזכרתי לה בשעות הצהרים המוקדמות וזה לפי דבריה קרה באחת בלילה...אוקיי כעסתי עליה, לא דיברנו שלושה ימים ואחכ איכשהו עשינו סולחה

עד לפני שלושה חודשים, התברר לי שהיא היא התחברה עם בת ממש לא טובה שלפי מה שאני שמעתי הרבה בבית ספר לוקחת סמים, אז בתור חברה טובה אמרתי לה את זה.. מפהנ לשם נקראתי ליועצת לשיחה שבה מה היא אומרת לי?! מתחילה לחקור אותי על אותה בת שלפי דבריה של אותה חברה שלי שאני היא זאת שהפיצה עליה שהיא לוקחת סמים! וזה לא נגמר בזה, אחרי ששאלתי אותה למה היא עשתה את זה היא אמרה לי בפנים נחושות שהיא לא סיפרה את זה לאף אחד! בעוד היועצת סיפרה לי שאמא שלה היא זאת שהתקשרה וסיפרה את זה להנהלה, בקיצור בגלל השקרים שלה הסתבכתי עם ההנהלה ויצא לי שם של מעלילה סיפורים על בנות

מאז, שלושה חודשים לא החלפנו ביננו מילה!

אין לי מה להמליץ לך אבל הרגשתי שאני לא מסוגלת לא לשתף...

ב. לא להתייחס לזה יותר מידי.

הדרכתי בסניף והיתה לי חניכה כזאת, אם לא תעזרו לה כמה שיותר מהר זה ילך ויחמיר..

אולי אתן לא האדם הנכון.. לפנות למישו שמבין ושהוא יעשה את זה..
אצלנו למשל יצרנו קשר עם המחנכת..

תשמעי, הצלנו לה את החיים. ממש ככה!! היא הכחישה במשך הרבה זמן ואחרי יותר משנה באה להודות לנו על זה..

אם איכפת לה תעשי משהו בהקדם האפשרי! ולא בצורה ישירה..

מוזמנת להתקשר אלי אם את רוצה לשמוע מעבר..
 

אם זה דחוף אז תעשי את זה כמה שיותר מהר.

גם אני "נכוויתי" ממקרה דומה.

יקרה, זה לא עניין של צומי או אהבה.

זו מחלת נפש.

היא צריכה טיפול פסיכאטרי ופסיכולוגי (ואלו לא מילים גסות!)

עם זאת, לא מתפקידך להציע לה ללכת לטיפול.

פני בדחיפות ל*יועצת*.

לא למחנכת, שעלולה לטעות באיבחון.

לא להנהלה שעלולה לפגוע בך.

בטח שלא למדריכה, שעם כל הרצון הטוב אין לה מושג מהחיים שלה בתחום הזה.

היא צריכה גורם מטפל ומהר.

אל תתביישי.

זה רק יציל אותה מעצמה.

בשמחה!

אבל אני יכולה לנסות למצוא בנות שרוצות ויכולות....

ואני ונסיעות לא הולכים ביחד....

-קטע יפה על חינוך

-הקדשה אישית

-חוברת ערבים

-חוצצים עם קטגוריות (צופרים, פעולות, מערכים, קטעים וכו'..)

-טיפים להדרכה (יש מלאאא באינטרט)

לימוד תורה

בחברותא/ בשיעור/לבד

התנדבות

עבודה 

טיולים

חברים

משפחה

ללמוד דברים חדשים (נגרו, נגינה, תפירה וכל דבר שמעניין אותך)

חשוב להקפיד על תחילת יום קבוע זה נותן הרגשה טובה שהיום מתחיל מסודר וככה פחות נמרח-

למשל-

תפילה

א בוקר

לימוד של חצי שעה-שעה או יותר

 ורק אז לעשות את התוכניות של אותו היום...

אם אתה רוצה רעיון יותר ספציפי- תגיד. 

בהצלחה!

גם מקבלים כסף ובעיקר זה סיפוק ענק!!

כי אם זה כולל את אלו אז מקום ראשון אינסטגרם מקום שני סדרות טי וי שלישי ספורט 1 רביעי יוטיוב

נראה לי ככה בכללי

צריכה לעזוב יהיה לך עוד מלא שנים לעבוד בהם שלא תירצי בכך

אז אם זה עבודה בקטנה בחופש נחמד 

אבל כמו שאת מתארת את זה זה לא בקטנה ולדעתי החופש לא נועד לכאלה עבודות

הייתי נשארת,

טוב נו זה בגלל שאני רגילה ואוהבת עבודה פיזית ואינטנסיבית- אין לי בעיה עם זה ב"ה...

קצת כסף ותעסוקה לא יזיקו...

עדיף מלשבת בבית ולא לעשות כלום,

אולי תבקשי להוריד יום אחד/ שעות..

אולי הדברים השתנו בינתיים...

לא בתור מקצוע, בתור תחביב לפני שנתיים זה מה שעשיתי בחופש למדתי איך להשתמש בתוכנת פוטשופ. זה נחמד וגם יכול להועיל... מומלץ בחום...

@דרייב

אבל אפשר גם ביוטיוב או לחפש באינטרנט...

ספרי אמונה יש ספרים מהממים!!!!!!!!!!!!!!!

אשת חייל

אמונה וביטחון בה'

אמרתי תודה ונושעתי

בגן האמונה

אין מקום רחוק

מלא ספרונים וספרים של הרב הרוש

ועוד מלא...

שנה שעברה הייתי בקורס קצר של פרימייר, זאת אחלה תוכנה של עריכת סרטים, והיא גם לא מידי קשה. יש ביוטיוב מלאאא סרטוני הסברה... בקיצור התלהבתי עליה ממש ויצא לי לערוך איתה יחסית הרבה סרטונים

מתוך פניני הלכה ליקוטים ב':

שאלה: האם מותר לקנות ספרי קודש מכספי מעשר, ולכתוב עליהם שהם מכספי מעשר וכל מי שירצה יוכל ללמוד בהם?
תשובה: אמנם בעבר, כתבו כמה פוסקים שבשעת הצורך אפשר לקנות מכספי מעשר כספים ספרי קודש, ולכתוב עליהם שנקנו מכספי מעשר, כדי שידעו הכל שהם רשאים ללמוד בהם (ש"ך רמט, ג, ט"ז א). אולם הם דברו בזמן שהספרים היו שווים למשכורת חודשית, ומי שהיה קונה ספר ומוכן להשאילו לאחרים, היה עושה בזה חסד גדול, ורבים היו נעזרים בו ללימוד ממש. ואף שיש מקילים בזה גם כיום, נראה למעשה, שכיום שהספרים זולים, אין בזה צורך לרבים, ולכן אין לקנות בכספי מעשר ספרי קודש ללימוד עצמי. אמנם מי שרוצה ללמוד בספר מסוים, ואם יפריש מעשר לצדקה, לא יוכל לקנות את הספר הזה, והוא באמת רוצה ללמוד בו, הרי שהוא מוגדר כעני ופטור מהפרשת מעשר, ואם ירצה להדר, יוכל לכתוב שהוא מכספי מעשר כספים, כדי שישתדל להשאילו לאחרים או שלאחר זמן יתרום אותו לבית מדרש.

בעיקרון שבעה זה בשביל שהאדם שיושב יפרוק את מה שיש לו על הלב ולא יהיו לו התפרצויות...

תלוי בת כמה היא, וגם צריך לשמוע אותה.

נגיד בשבעה של סבא שלי חשבתי שאנשים באים לנחם וזה נשמע שהיושבים מנחמים את עצמם

ה' יברכם.

למי שיש עוד מה להוסיף- בשמחה רבה. אשמח מאוד לשמוע

ב"ה קבעתי פגישה עם היועצת של הביה"ס שלה והמורות, ככה שתהיה לי הכוונה יותר מדויקת.

שוב תודה רבה רבה, עזרתם לי מאוד.

ממש כל הכבוד לך,אשרייך! איזה זכות!

זה משו שממש רגיש במיוחד שהיא פיצית. לכן ממש טוב שאת מתייעצת אם יועצת או מישו שמבין בזה כי זה יכול לגרום לטראומות.. שאותה ילדה תפחד לשתף או תחשוב שיותר מידי מרחמים עליה או זה לא אמיתי וזה רק כי אמא שלה נפטרה.. אם את רוצה אז את מוזמנת באישי..
בהצלוחה אחותי!

סרטים צנועים - Google Search

הנה רשימה שסיננתי:

1. Jtube - יותר מ-5000 סרטים דתיים | בלי פשרות | כל מה שעף ברשת (אתר דתי רגיל עם אלפי סרטים)

2. סרטים (נראה לי שלא באמת כל הסרטים של כיפה צנועים)

3. גוטיוב (אתר חרדי)

מקווה שעזרתי