הי חברים ממצב?
יש לי עבודה בפסיכולוגיה לתואר שני. אני ממש צריך את עזרתכם כי זה עבודה שקובעת את הציון הסופי...
זה לוקח בדיוק דקה למלא... בבקשה תזרמו...
תודה רבה!
הקישור לסקר:
סקר בקרב בני הנוער בישראל בנושא עישון
הי חברים ממצב?
יש לי עבודה בפסיכולוגיה לתואר שני. אני ממש צריך את עזרתכם כי זה עבודה שקובעת את הציון הסופי...
זה לוקח בדיוק דקה למלא... בבקשה תזרמו...
תודה רבה!
הקישור לסקר:
סקר בקרב בני הנוער בישראל בנושא עישון
חח![]()
* שאלות 17-20 - מציגות את הסיבה האפשרית כיחידאית, באם קיימת. אצלי למשל, אמנם כל הסיבות נכונות אך בפירוש אינן יחידאיות ואף לא עקריות במיוחד.
* שאלה 20- בעקרון אצלי התשובה היא בכלל לא. כלומר- שאני בכלל לא חושב. לכאן או לכאן.... מכיוון שאינני חווה את זה אין בי נטיה לומר כך או אחרת. לא היתה אפשרות כזו של להמנע מלצדד לדעה.
לתשומת לבך.
בעזהי"ת
אנחנו רוצות לנסוע למירון בלג בעומר בעז"ה
מישהו יודע אם צריך לקנות כרטיסים לפני,
או שפשוט עולים על האוטובוס ומשלמים???
השני משפטים האחרונים שכתבת!! מסכימה איתך לגמרי בכל מילה!!
(רק שלא עברה עליי תקופה רעה אבל פסדר..)
תודה ה' יתברךך
תקין לעצור טרמפים על 6 דרום במחלף אחד אחרי קסם?(ניראה לי נחשונים..)

אוהבתותך אחותי
אוהבתותך אחותיאחרונהבס"ד
השאלון מיועד למתבגרים בני 13-18 שמאובחנים כבעלי הפרעת קשב וריכוז והומלץ להם לקחת ריטלין. השאלון אנונימי
ממש יעזור אם תוכלו להקדיש כמה דקות ולענות..
והכי חשוב-
ברכה מושקעת ואמיתית מהלב!!
(כאילו לא נגיד,
את חברה מושלמת, מהממת, יפה, מקסימה ויש עוד המון) ![]()
א"י לעמ'י
א"י לעמ'י
עברי אנכיסתםסתם
אממ...
השאלה היא מה התקציב
זה נפתח לשני X כזה.. ובינהם סל.
על איך לשמור על עצמה בצבא. כזה הליכות בת ישראל או היחוד של הבת
או אג'נדה צבאית של הרב לוינשטין?
או אולי סטיקר כזה של
"אלהים? או הרגשת משמעות? הרגשת משמעות!" או משהו?
טוב טוב, פסדר...
(אני כשהזמינו אותי למסיבת גיוס של בתדודה- לא הלכתי, למרות שלבני דודים אני הולך, כל המשפחה הלכה - אני נשארתי בבית)

א"י לעמ'יאבל.. אני מניח שרוב האנשים פה הגיבו בהנחה שלא אכפת לה מפסק הרבנות הראשית על זה..
כאילו של עצמי.. ובלי לפתוח אחד חדש?
תודה
תודה רבה!מילי דשטותאהיום בשעה שמונה- נעמוד כולנו בצפירה ונחשוב על יקירנו שנפלו למען קידוש ה', ומתוך מסירות נפש.
מחר- גם כן, נעמוד בשעה אחת עשרה בצפירה- ואבכה. אבכה על אילו שלא זכיתי להכיר,
אבכה על אילו שזכיתי להכיר לפני/ אחרי מותם- ושנגעו לליבי. שאני משתדלת לקדש את החיים- לאורם, ולזכרם.
ואז הקריינית בטקס תמשיך- ותקריא ויספרו על גבורות של לוחמים, של אזרחים, ושל הרבה גיבורים.
ואז הופ- בכזו ישירות וקלילות- ימשיכו.
ירימו את הדגל לראש התורן, ויפתחו בחגיגות עצמאות. ואז- כבר בערב, עם תום השקיע-
אהיה בישיבה הקדושה ואומר פרקי הודעה בשירה וניגונים.
אבל- היי, רגע. לפני שניה שכלתי ובכיתי על אהובי, על אלה זכיתי להכיר, ואלו שלא.
איך עושים את זה? איך מצד אחד אחוש את הכאב. אתחב רלמשפחות לסיפורים. ומצד שני אומר אחרי כמה שעות פרקי הודאה והלל- מבלי לשקוע בעצב?
אשמח לעצות, תגובות, וכו...
"ארים ראשי- אשה עניי במרחקים אל ההרים במרחקים. וקולי ישמע כזעקה כתפילת האדם. וליבי נשבר. מאיין יבוא עזרי."
איך אפשר לחגוג עצמאות בלי להוקיר תודה (במקרה הזה על ידי זכירה שלהם..) לכל מי שמסר נפשו (כפשוטו) על מנת לקבל עצמאות
"מאחור"?
ועל כן הם הסכימו להקריב את חייהם.
זה למלא את רצונם.
הרצון הזה שנחיה פה חיים במדינה הזאת.
במותם ציוו לנו את החיים?? הרבה אנשים מתו בשבילך- בשביל שאת תוכלי לחגוג כל יום העצמאות וכדי שיהיה לך מדינה שתוכלי לחיות בה!! הם מתו לא בשביל שאת תיהי עצובה בשבילם..
השנה ההורים שלי החליטו לצאת לטיול משפחתי של יומיים לכבוד יום הולדת של אמא שלי
על יום הזיכרון ויום העצמאות. כשאמא שלי היתה בכיתה ט' היא שכלה את אח שלה כשהוא ניקה את הרובה של חבר שלו ונפלט כדור.. שאלתי אותה איך אפשר לצאת לטיול ביום הזיכרון? היא אמרה שהם חשבו על זה והחליטו שזה הצביון של הנופלים, שנמשיך לטייל בארץ ישראל שהם מתו למענה והיות גאים בכך! הם לא רצו שנשב ונבכה עליהם כל היום. בנוסף החגיגה של יום העצמאות היא בעצם הודאה לכל הנופלים שמסרו נפשם למען הארץ הזאת ועצם החגיגות הם ההודאה על כך. אני אישית לא הרגשתי את אירועי יום הזיכרון ויום העצמאות וקצת חבל לי, שיתפתי את אמא שלי בכך והיא אמרה שבשביל המשפחות השכולות הזיכרון הוא במשך כל השנה ויום הזיכרון הוא משהו כללי ולאומי, אבל למשפחות השכולות יש גם את האזכרה פעם בשנה וכו.
את יום הזיכרון.. זה לא נראלי סותר..
אתה יודע על כמה דברים יש על מה לקלל
אני מרגישה לבד. כולכך לבד. הכי לבד שיכול להיות.
פשוט לבד. וזה לא משנה שיש לי משפחה מהממת וחברות מתוקות ואחלה חיים. אני פשוט מרגישה לבד.
ריקנות ובדידות ובעיקר חלל עצום בלב! חלל שלא יוכל להתמלא בזמן הקרוב...
זה גדול עלי. אבל זה בעצם לא,כי ה' מביא נסיונות שבדיוק מתאימים לכוחות.
אבל זה מרגיש ונראה כולכך עצום ובלתי אפשרי. ותאמת? אינלי אפילו כוח להשתדל,להתאמץ. דיי כבר עייפתי.
עייפתי מלנסות,מלחפש,עייפתי מלהיות גאה בעצמי על צעדים קטנים..
עייפתי מדרך שאפילו אני לא יודעת לאן מובילה. שאפילו,אפילו כבר לא אכפת לי מה יהיה בסופה...
זה המצב הזה שכבר אינלך כוח לשאול או לנסות שיבינו אותך, ההתלהבות כבר חצי בחוץ והשמחת חיים גם היא..
אנשים מה עושים??מה עושים שהשמחת חיים תחזור ותמלא,מה עושים בשביל להודות לה',בשביל שלפחות תהיה קצת התלהבות?..
תודה מראש לעונים!
שפרסמו ברשות הדיבור של עולם קטן?
קצת דחוףףףףף
מין תמונה של מלא קטעים מצחיקים על ארון באיזה ישיבה
מיישו יודע???
ב"ה
להלן דעתו הקדושה של הרבי מליובאוויטש בסוגיית 'יום העצמאות':
שאלה: מתקרבים ליום הנקרא בשם 'יום העצמאות'. כיצד עלינו להתייחס ליום זה?
תשובה:
בשנת ה'תשט"ו - אחד החסידים כתב לרבי שקיימת התלבטות בין המחנכים לגבי יום זה; יש המציעים לעבור את זה בשתיקה ללא הסברים. ויש המציעים להזכיר במילים ספורות על המלחמה, ועל הניסים הגדולים שקרו, שהשם ברחמיו הציל אותנו. מה אם כן נכון לעשות?
ענה על כך הרבי (נצטט חלק מהמכתב): "..כל דבר שהאדם רואה או שומע יכול ובמילא גם צריך ללמוד הוראה בעבודתו את השם יתברך, ועל אחת כמה וכמה במאורע שנוגע לכמה וכמה מבני ישראל, ובפרט אם רואים שמסר השם יתברך רבים ביד מעטים באופן נסי, הרי זה צריך לעורר תוספת כח לעבדו יתברך.."
כלומר, אין להתעלם מהניסים הגדולים שארעו, בכך שחלק גדול מעם ישראל הקים בארצו רבונות יהודית - מקום הצלה ופליטה לכלל ישראל. ניסים אלה (כולל הניסים שארעו במלחמת העצמאות ושאר המלחמות) צריכים לעורר בנו התפעלות של קדושה הגורמת הוספה בעבודת השם.
יחד עם זאת, אין להזדהות עם חגיגות יום העצמאות, משום שמייסדי המדינה, הקימו אותה על יסודות הנוגדים לתורה. כולל ההדגשה של 'כוחי ועוצם ידי' והתעלמות מוחלטת מהניסים הגדולים שהשם עשה. למעשה, חגיגה זו מצערת ביותר.
הרבי המשיל לכך משל: "משל למה הדבר דומה, למלך גדול ורב, שמראה אהבתו העצומה לאיש הדיוט נבזה שפל אנשים כו', ויורד אליו ממקום כבודו עם כל שריו כו', ומכניסו להיכלו היכל המלך כו'..האפשר לומר ששפל אנשים זה יאמר למלך, אשר היכל זה אינו של המלך אלא של ההדיוט, ולכן יתנהג בו כפי רצונו, ותחילת הנהגתו היא לגרש את המלך מהיכלו.."
והנמשל: המלך הוא השם. היכל המלך - ארץ ישראל. האיש הפשוט הוא עם ישראל. המלך הציל אותנו בניסים עצומים והביא אותנו להיכלו. האם יעלה על הדעת שנחגוג את העובדה שיהודים התנהגו כמגרש את המלך מארצו?!
לאחר מלחמת ששת ימים - לאור הניסים הגדולים עלתה סברה לחגוג עם כולם. אך הרבי ענה על כך: "..אין מקום בשנה זו דוקא, וגם לאחר הנצחון של מלחמת ששת הימים, לשנות את ההנהגה ביום העצמאות, ואין גם לבסס את השקפת השמחה - שהרי לאחר ניסים כה גלויים, ביטוי השמחה היה צריך להיות בתוספת בעניני מחולל הנסים - תורה וקדושה, ורואים כי אדרבה, גדלה ההרגשה של "כחי ועוצם ידי".."
הרבי עונה לקבוצת סטודנטים מארגון "הלל" בניו-יארק, בחדרו הק'
שאלה: האם יש קיום לארץ-ישראל בתור מדינה פוליטית?
מענה: גם ענין זה יתבאר על פי משל מענין שאנו רואים בעולם הזה הגשמי:
מכונה, או כל מערכת שהיא, יכולה לפעול בדרגות שונות של יעילות – החל מביצוע מלאכות קלות, ועד לביצוע מלאכה בקנה-מידה גדול, על ידי ניצול מקסימום הכח שבה. ומובן, שאף שגם באופן הראשון נעשתה כאן מלאכה על ידי המכונה, מכל מקום, אותה מלאכה שהיתה יכולה להיעשות בהתאם למלוא כחה של המכונה – לא נעשתה. ולכן, כאשר מכינים תכנית כדי לפעול ולהשפיע בענין מסויים – משתדלים לעשות זאת באופן שכל הענינים שבתכנית יפעלו במלוא כחם.
ועל דרך זה בענינינו:
ארץ-ישראל יכולה להיות בשני אופנים: "מדינה של יהודים" גרידא, או "מדינה יהודית".
אם תהי'ה זו "מדינה של יהודים" בלבד – הרי אינה אלא מדינה "לוונטינית" נוספת, כשם שסוריא היא מדינה של סורים (ועד"ז לבנון, מקסיקו, ארה"ב וכו'), ובאופן כזה אינה מנוצלת במלוא יכלתה; מה שאין כן אם תיעשה "מדינה יהודית" – הרי זה ענין מיוחד ויוצא מן הכלל כו'.
אמנם, כדי שתהי'ה "מדינה יהודית", המנוצלת במלוא יכלתה – הרי זה דוקא על ידי זה שאופן הנהגת המדינה הוא על פי התורה ומסורת ישראל.
[ומובן שאין זו סתירה לכך שתהי'ה מדינה "נורמלית", שיש בה משפחות הכוללות אנשים נשים וטף, מוסדות וכו' – כי גם על פי תורה לא צריכה ארץ-ישראל להיות ענין רוחני ומופשט, אלא ארץ שיש בה כל הענינים כמו במדינות אחרות].
ודוקא באופן זה תהי'ה אכן ארץ-ישראל "מדינה יהודית", מדינה ייחודית השונה משאר המדינות, בכך שהיא עומדת במדריגה נעלית יותר ועוסקת (ומשפיעה בזה גם על סביבתה) במטרות נעלות יותר.
שו"ת עצמאות עם הרב דוד מאיר דרוקמן - רב העיר קרית מוצקין
שאלה: אי אפשר הרי להתעלם מן העובדה כי בשנת תש"ח התרחשו לעם ישראל הרבה ניסים. אומות העולם עמדו לכלותנו רח"ל, האם לא ראוי שלא נהיה כפויי טובה ונודה לקב"ה על הניסים?
תשובה: השאלה הזו אכן חוזרת וצפה מידי ערב ה' אייר, כאשר בציבור החרדי מוטחת הטענה השחוקה: אתם כפוי טובה לקב"ה, אינכם מודים להשי"ת על הניסים שעשה עימנו.
יצא לי לאחרונה לשאול תלמיד ישיבת "הסדר" האם בישיבה שלו חוגגים את התאריכים: "ט"ז תמוז" או " כ"ג חשון" . הלה ניסה לגרד את מצחו להיזכר מה התרחש אז, ולא העלה דבר (והאמת שגם במחננו הדברים לא כל כך ידועים).
ובכן, לידיעת כולנו: בתאריכים הנ"ל לפני 64-5 שנים ניצל הישוב היהודי כולו בארץ הקדש ויצא מסכנת מוות ושם נפשו בחיים כפשוטו ואין איש ממעודדי חגיגת י ה' אייר שם על לב! בקיצור: הנאצים ימ"ש וצבאו של היטלר שכבר כבש את צרפת גמרו אומר לחסל את הישוב היהודי שהתגורר כאן בארץ ישראל (שכונתה "פלסטינה"). צבא הצוררים בפיקודו של הגנרל הנאצי ארווין רומל התקדם לכיוון "פלסטינה" (בתחילה היה חשש שהנאצים יכנסו לא"י מהצפון, ובפועל הם התקרבו לתעלת סואץ מהדרום), כאן בארץ היו תכניות לרכז את כל הישוב בהר הכרמל והילחם עד טיפת הדם האחרונה . באביב 1942 החלה התקדמותו של צבא הנאצים בצפון אפריקה, כשמגמת פניו מזרחה לכיוון תעלת סואץ.
ב"ישוב" (השם בו כינו עצמם יהודי ארץ ישראל בתקופה שקדמה להקמת המדינה) נשתררה חרדה. דומה היה שלאחר הנצחונות הגדולים של הנאצים ברוסיה באביב 1942 אין כוח שיוכל לבלום אותם בשערי תעלת סואץ, ואזי הדרך לארץ ישראל תהיה פתוחה בפניהם והארץ תיכבש על ידם. באותה עת היה תהליך ההשמדה של יהודי אירופה בעיצומו וידיעות על כך החלו להסתנן לידיעת מנהיגי היישוב. היה ברור כי כיבוש הארץ על ידי הגרמנים יביא להכחדת יהודי ארץ ישראל ולקץ המפעל הציוני. כאן בארץ התכוננו לגרוע מכל עד לכדי התאבדות ממש. יצחק טבנקין ממנהיגי השמאל ומראשי הישוב התבטא:"חצי מליון יהודים אלה אינם צריכים לסגת. אף אחד מאתנו לא צריך להיות ניצל, הוא צריך לעמוד פה עד הסוף, למען זכותו בעתיד, למען כבודו העצמי, למען נאמנותו ההיסטורית".
בסופו של דבר הצליחו הבריטים לבלום את התקדמותו של רומל 180 ק"מ בעומק מצרים, ליד העיירה אל עלמיין, הקימו שם קו הגנה חדש ומינו מפקד חדש, הגנרל הבריטי ברנרד מונטגומרי, שפקד לבטל את כל תכניות הנסיגה ולהערך למתקפה. שני הצדדים נערכו לקרב המכריע על גורל המזרח התיכון. הסכנה חלפה כליל ב-כ"ג חשון תש"ג -3 בנובמבר 1942כאשר כוחותיו של מונטגומרי פתחו במתקפה והביסו והדפו את כוחותיו של רומל בקרב אל עלמיין, נצחון שהיה אחת מנקודות התפנית במלחמת העולם השניה ותוכנית חיפה לא הועמדה מעולם במבחן הביצוע, כי בחסדי השי"ת ב- ט"ז תמוז תש"ב (1 ביולי 1942) בא הנס הגדול (אגב הרבי הריי"צ באחד מהמנשרים שפירסם צפה את הנס הגדול הזה באומרו "במדבר הזה ימותו").
נשאלת השאלה: כל המטיפים להודיה על ניסי השי"ת – מדוע אינה חוגגים את התאריכים הנ"ל. כפי שאמרתי, למרבה האבסורד הם אינם יודעים בכלל מה משמעות התאריכים הנ"ל! לכאורה היו צריכים לקבוע ימי "הלל" בתאריכים האלה שניצלנו מהשמדה ברורה, ואולי אף לתלות את דגלי בריטניה שחייליה חרפו נפשם והיו שליחי ההשגחה העליונה לעצור את צבאות הנאצים בקרב אל-עלמיין?!
שאלה: מדוע אם-כן כל ההתמקדות היא סביב "ה' אייר"?
תשובה: התשובה לכך טמונה במה שאמרתי. ההודיה היא לא כל כך על הניסים כמו הבעת הזדהות עם "המדינה" שהיא גולת הכותרת של "החזון הציוני".
שאלה: אני לא מבין, הרי זכורה החלטת רבותינו ב"כנסיה הגדולה" במארינבד בשנת תרצ"ז בדבר חובת השמיה על שלימות ארץ ישראל לגבולותיה, האם אין לזה קשר ל"חזון הציוני"?
תשובה: יש שני מושגים שאין לערב ביניהם:
1] ארץ ישראל. 2] "מדינת ישראל", שהיא, המדינה, כפי שאמרתי - פיסגת החלום הציוני שיסודתו ב"חוזה המדינה" הרצל.
ראשית עלינו להבהיר כי ככל יהודי, אנו מחונכים לאהוב את ארץ ישראל וכפי שתובע רבינו הזקן בעל התניא בספרו הק': "לעורר את האהבה הישנה וחיבת ארץ הקודש להיות בוערת כרשפי מקרב איש ולב עמוק".
וכן כותב אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש (בהקדמה ל"קונטרס "ומעין מבית ה' יצא"); "אחינו היראים, אהבתם לארץ הקודש היא מצד ההרגש האלוקי שבהם, ורצונם וחפצם בה' ובעבודתו ית', ולזאת המה חפצים בהמקום אשר בחר בו ה' הבוחר בציון ובירושלים, ואהבה זו היא בהרגש פנימי ואהבה עצמית ופנימים במקום הזה, והיו נושקים את עפרה ממש, וזה כל חלקם בחיים - אם יזכם השי"ת לבא לארץ הקדש, אשר לזה תכסוף כל לב וכל נפש". הגרי"ח זוננפלד אסר להספידו בהלוויתו, וביקש שאך זאת ימרו: "חבל על יהודי זקן ארץ-ישראלי שנפטר".
שאלה: אם כן גם אנחנו "ציונים"...
נכון, אנחנו אכן ציונים, אבל לא "ציונים" (במרכאות) ("ותחזינה עיננו בשובך לציון ברחמים") וההבדל הוא תהומי! כפי שאדמו"ר הריי"צ מגדיר את זה, שההתעוררות לארץ ישראל של הציונים ללא מרכאות היא התעוררות שנובעת מרגש אלוקי, ואילו ההתעוררות של ה"ציונים" (במרכאות) נובעת מרגש לאומי וכלשונו הזהב: "לא כן סיבת התעוררותם לציון אצל מנהיגי הציונות הרצל ונורדוי בפרט, והאות כי בהיות הרצל באה"ק נתרחק יותר מהשם וחילל את התורה והמצוה בריש גלי, שנכנס לעיר הקודש ירושלים ת"ו כשכבר נכנס השבת-קדש, והלך על מקום המקדש, אשר גם מצד האנושיות לא היה לו לעשות כן לחלל את השבת בפרהסיא בעיר הקדושה ובמקום היכלו ית' לעשות הרע בעיני ה', ה' ישמרנו, אין זה אלא שנעשה בהדגשה מיוחדת להורות שיטתם הטמאה אשר כל ענין היהדות היא הלאומיות, וראש הציונים העמיד את צלם הלאומיות היא המרידה בה' והכפירה בתורה ומצוותיה גם במקום היכל השם" (כאמור, הדברים מודפסים בהקדמת הקונטרס הנ"ל, ובהחלט מומלץ לקרוא את הדברים שם במילואם).
שאלה: כפי שהבנו, המדינה היא גולת הכותרת של אותה ציוניות-לאומיות נוסח הרצל. האם משמעות הדבר, שאנו כחרדים אין לנו אינטרס לפעול לחיזוקה של המדינה?
תשובה: שאלה במקומה, במיוחד נוכח הבלבול הקיים.
משל למה הדבר דומה? כאשר רחמנא ליצלן, אבא מתוודע לאיומי בנו המכריז שהוא עומד לקפוץ מן הגג ולהתאבד. האב האוהב כמובן פועל בכל השיטות ובכל האמצעים למנוע את בנו מן המעשה הנורא הזה. ברם מה יעשה האב כאשר הבן איננו שומע בקולו ולמרבה החרדה הוא אכן קופץ מן הגג ויוצא בריסוק אברים? האם יאמר האב "עכשיו זה לא עסק שלי, מצידי שינמק הבן בפצעיו ומכאוביו"...
רבותינו הקדושים מאורי הדורות מתוך רגש אהבה ללא מצרים לכל אשר בשם ישראל יכונה הזהירו והתריעו (ביחד עם עוד גדולי ישראל) אודות הסכנה הרוחנית האיומה לעם היהודי כתוצאה מתכניות "התנועה הציונית", ועתה כאשר כל אלה לא שעו לאזהרות והקימו את המדינה כפי שהיא, האם יעלה על הדעת שאב האוהב את בנו – יפקירו ח"ו?
מה גם לאור המצב המצב הנתון הוא, שערעור חוזקה של המדינה משמעות הדברים - מצב של פקוח נפש לא רק עבור מליוני אחב"י המתגוררים כאן אלא גם עבור יהודי העולם! כי ככל שיתקבל הרושם בעולם שהמדינה חלשה, גם בטחונם של יהודים בכל קצוות תבל יתערער ח"ו (כפי שכבר רואים את התגברות האנטישמיות בעולם). וזה מחזיר אותנו לדברים נוקבים שאמר הרבי כי אם נוותר על שטחים מאה"ק לא רק שהדבר יביא רח"ל לשפיכות דמים בארץ ישראל, אלא גם יהודים בחו"ל יהיו במצב של סכנה!
המדינה אמנם איננה אלא מסגרת שלטונית-טכנית ותו לא, אבל, שוב וכפי שכבר נאמר, גם מסגרת טכנית זו צריכים אנו לדאוג לחישולה וחיזוקה כי בנפשנו הדבר כולנו מצויים "באותה סירה".
שאלה: אבל אי אפשר להתעלם מפריחת "עולם התורה" כפי שמחולל לנגד עינינו מאז קום המדינה?
תשובה: עם עובדות אי אפשר אכן להתווכח. אבל יש לנתח את הרקע לעובדות.
כבר בתחילת דברי אומר: "עולם התורה פורח" לא בגלל המדינה אלא למרות המדינה.
כפי שעוד אסביר אי"ה בהמשך, יסוד המדינה איננו תורה ולא מחוייבות לתורה (אפילו את צמד הראשי תיבות ב"ה (ברוך השם) סירבו לציין על מגילת העצמאות. "מכריז המדינה" בן גוריון התפאר פעם שמליון עולים דתיים עלו לארץ וכיום הם אינם יותר דתיים.
זו לא היתה אמירה בעלמא, כולנו יודעים את פרשת "ילדי תימן" ו"ילדי טהרן", וגם כיום ההתנכלות לחינוך הדתי והחרדי ממשיכה ביתר שאת . אלא מאי? היות ובכנסת ישנן מפלגות דתיות וחרדיות אשר השלטון לצורך יציבותו ומאווייו זקוק לקולותיהן, לכן במסחר של ה"קח ותן" מוכרח השלטון לזרוק כמה "עצמות" גם לציבור הדתי והחרדי. הגישה האומרת שיש להודות למדינה על "חסדיה" ותרומתה להפרחת עולם התורה אינה אלא מגוחכת. האם אני צריך לסגוד ולקוד קידה לבעל המכולת שנתן לי ככר לחם? לא ולא! מדוע? כי שילמתי עבור הלחם ממיטב כספי. הציבור שומר המצוות משלם מיסים לא פחות מאזרח אחר ויש אומרים שאפילו יותר, כי הצריכה הממוצעת של משפחה חרדית ברוכת ילדים כ"י היא גדולה, וממילא המיסים העקיפים (מע"מ וכו') הינם גדולים יותר. בפועל, ההחזר ממיסים שמקבל הציבור החרדי הוא בהרבה יותר קטן מאשר מקבל הציבור הכללי (ובמיוחד אם נביא בחשבון שהציבור החרדי בדרך כלל איננו צרכן של מקומות בילוי ובידור, מגרשי ספורט, מוסדות גמילה לסמים, בתי סוהר וכו').
שאלה: המעודדים את ציונו של יום הקמת המדינה כיום חג טוענים כי המדינה היא שלב ב"אתחלתא דגאולה" באשר בזכותה מתקיים לנגד עיננו תחילת החזון של "קבוץ גלויות", מהצריכה להיות עמדתנו בנדון?
תשובה: יש להבדיל בין "אתחלתא דגאולה" הפנימית-רוחנית (מה שמכונה: המיסטית) לבין ה"אתחלתא דגאולה" ההלכתית. אם מדברים על ה"אתחלתא דגאולה" הפנימית-הרוחנית (כפי שמבואר בספרי הח"ן שבכל חושך של גלות מתחילים להפציע ניצוצי אור של גאולה), הרי כבר היתה ה"אתחלתא דגאולה" ביציאת מצרים ואח"כ בתשעה באב בחורבן הבית כפי שחז"ל אומרים שאז נולד משיח. אבל אם מדברים על "האתחלתא דגאולה" ההלכתית שהיא יסוד הרעיון של "הציונות הדתית" הרי (כפי שהרבי מבאר בכמה מקומות) הרי הדבר שנוי במחלוקת בבלי וירושלמי מה קודם למה – קיבוץ גלויות לבנין בית המקדש או ההיפך, והרמב"ם פסק כדעה האומרת שבנין בית המקדש קודם ל"קיבוץ גלויות" ובמילא כל זמן שלא נבנה בית המקדש עדיין לא זכינו לקיבוץ הגלויות המקווה ההלכתי.
שאלה: שאלה היפוטתית: אילו הכנסת היתה מחוקקת רק חוקים עפ"י תורה – האם היתה משתנית גישתנו למדינה?
תשובה: אכן שאלה שנשאלת רבות, והתשובה שאתן אולי תדהים כמה וכמה.
ואומר כך; גם אם כל 120 חברי הכנסת יחליטו שעל כל אזרח בישראל מוטלת החובה להניח לא רק תפילין של רש"י אלא גם תפילין דר"ת, עדיין משמעות הדבר - הרמת יד בתורת משה. כי זאת צריכים אחת ולתמיד להבין: יסוד היסודות של היהדות הוא בהר סיני, "אין אומתנו אומה אלא בתורותיה" כדברי ר' סעדיה גאון, שם למרגלות הר חורב, התקיים "כפה עליהם הר כגיגית"; התורה, היהדות, אינן דמוקרטיה, על כל מצוה אנו מברכים "אשר קדשנו במצוותיו וציונו", נקודה! לא בגלל ששואלים אותנו אלא בגלל שכך הצטוינו מפי הגבורה, ואילו דמוקרטיה פירושה "רצון העם", שואלים לא את הקב"ה, לא את השולחן ערוך, אלא את העם – מה לעשות, כיצד להתנהג!
שאלה: אבל גם בהלכה יש מושג של דמוקרטיה; "אחרי רבים להטות", "הלך אחרי הרוב".?
ת. נכון, אבל רק באותם עניינים שהתורה עצמה קבעה שיש להתחשב בדעת הרוב, כגון, "יחיד ורבים הלכה כרבים", אבל לא יעלה על הדעת שאם "הרבים" מחליטים, נניח, לא לשמור שבת שנחיל על זה את הכלל "יחיד ורבים הלכה כרבים"... לעומת זאת, אם, למשל, רוצים לבחור את "ז' טובי העיר" (עיריה, כנסת, ראש ממשלה, ועד בית) כאן צריך להתחשב ברוב, אבל, כפי שאמרתי, במקרים האלה ההתחשבות ברוב, זה גופא נובע לא בגלל שאנו בשכלנו מבינים שכך צריך לנהוג אלא שבזה גופא כך הצטווינו מפי הגבורה בהר סיני!
שאלה: יוצא מהדברים שאיך לך אבסורד גדול יותר מאשר צמד המילים מדינה "דמוקרטית-יהודית"
תשובה: אכן.
שאלה: האם לפי זה צריך לצאת "בחרב ובחנית" נגד הרעיון הזה?
תשובה: התשובה היא שלילית. לא עלינו המלאכה לגמור, את זה נשאיר למלך המשיח ש"יכוף את כל ישראל". יש לזכור שאנו נמצאים עדיין בגלות (ואפילו לא בעידן "אתחלתא דגאולה" כפי שהסברנו עפ"י הרמב"ם) , ויש כללים הלכתיים שנובעים ממצב שכזה , כגון "דינא דמלכותא דינא", אא"כ מדובר בכפיה על האזרח את ה"דינא דמלכותא" כשזה נוגד להלכה ולדין תורה.
שאלה: לגבי היחס למדינה, יש הרי אימרה מפורסמת של הגראי"ה קוק האומרת ש"מדינת ישראל, יסוד כסא ה' בעולם, שכל חפצה הוא שיהיה ה' אחד ושמו אחד"
תשובה: הלא גם הרב קוק מדבר על מדינה שכלשונו "כל חפצה הוא שיהיה ה' אחד ושמו אחד", האם המדינה ומוסדותיה כפי שהם מוכרים לנו היום הלוחמים בתורת ישראל וקדשי ישראל בצורה המבהילה ביותר עונים על ההגדרה הזו? האם "לילד הזה" התפלל הרב קוק? האם הרב קוק זצ"ל התפלל, חלילה, למדינה שהצבא שלה מוחק ישובים ומגרש אנשים נשים וטף מביתם תוך כדי הפקרתם? האם הוא חזה בג"צ שמכיר בנשואי תועבה?
שאלה: אבל בחוברות שמופצות בבתי הכנסת מופיעים מאמרי ואגדתות חז"ל ופסוקי תנ"ך עליהם מבוססת ההנחה שהמדינה ויום העצמאות הינם מושגים רוחניים ונדבכים בגאולה
תשובה: קצר המצע מלהשתרע מלהוכיח שאין בציטטות המובאות הוכחה לדבריהם, בנוסף על מה שהזכרנו את הכרעת הרמב"ם להלכה בדבר תהליך הגאולה, והרי גם הרמב"ם ידע את הציטטות ואגדתות האלה ובכל זאת פסק כפי שפסק. וכי רבותינו הק' בדורות האחרונים - לא ידעו את כל הציטטות מבית מדרשם של מאמיני ה"אתחלתא דגאולה"?
ובנוסף לזה הרי דרשות חז"ל ואגדתות שבש"ס (בניגוד לפסקי הלכה) הם אינן חד משמעיות וחד פירושיות וניתן לפרשם ולבארם לכאן ולכאן!
שאלה: ראיתי בשם הרב הראשי לישראל (השני) הגראי"ה הרצוג זצ"ל המביא הוכחה ל"אתחלתא דגאולה" מ"הפרחת השממה" - נטיעות עצים בארץ ישראל, וזאת עפ"י מאמר חז"ל שאם עצים נותנים פירות בארץ ישראל "אין לך קץ מגולה מזה" (סנהדרין צ"ח, א').
תשובה: אני שמח על הדוגמא שהבאתי, זוהי דוגמא קלאסית הכיצד אפשר להחליט על פירוש כזה או אחר כפי נטיית הלב ועל יסוד זה לבנות תיאוריות שלימות.
הרי על מאמר חז"ל זה כותב המהרש"א שאחד מפירושיו הוא, ש"הקץ" אינו בזה שסתם עצים יתנו פירות בארץ ישראל אלא הכוונה שיניבו, לא באופן טבעי, פירות בכל יום, וגם במהר"ל מפראג (בספרו "נצח ישראל פרק ל"ט) מסביר בעוד אופן. מיהו זה ואיזה הוא האדם בדורנו דור יתום שיש לו "כתפיים רחבות" להחליט שפירוש מאמר חז"ל זה הוא כפשוטו ועוד נגד מה שהסיק הרמב"ם להלכה!
שאלה: אבל כיום מצטטים בחוברות המחולקות בבתי הכנסת רשימה ארוכה של רבנים ידועים שחיו בתקופת קום המדינה שראו במדינה התגלות אלוקית שראוי לשמוח עליה!
תשובה: כפי שכבר אמרתי אין לזה קשר לדעתם המקורית של רבותינו הק' שבראיית עין הנשר שלהם ראו וצפו וקבעו מסמרות בזה, אבל גם הרשימה של אותה גלריית רבנים ואישי תורה שכן שמחו ב"יום העצמאות" היא בעצם בבחינת "ראיה לסתור", שכן, אחרי כמה שנים, אותם רבנים נכחו לדעת מה טיבה של המדינה, חלקם חדלו בעקבות זה לומר "הלל" ביום העצמאות והדברים ידועים (עקב"כבוד אלוקים הסתר דבר" לא אנקוב בשמות של רבנים חשובים שבתחילת ימי המדינה השתתפו ב"תפילה החגיגית" לכבוד יום העצמאות שהתקיימה בית הכנסת הגדול ברח' אלנבי בתל אביב ואח"כ הפסיקו). גם תלמידיהם ויוצאי חלציהם של אותם רבנים לא מציינים את היום . "חסידי המדינה" מרבים לצטט ולהוכיח את שיטתם מהספר "אם הבנים שמחה" של הגה"ח זצ"ל גאב"ד פישטיאן – בעיני ראיתי ממש בימים אלה חשיפה של כת"י שלו, שהוא זצ"ל לא התכוון למה שמייחסים לו.
שאלה: אחד הרעיונות המובאות באותן חוברות שאמנם במדינה יש "קלקולים" (כלשונם), אבל על נס חנוכה ממשיכים לומר "הלל" למרות שברבות השנים בטלה מלכות חשמונאי?
תשובה: מי שלמד אפילו קצת פנימיות התורה ועיין בספרי חסידות יודע אל נכון כי "חג" ו"מועד" משמעותם שביום זה נמשכים אורות עליונים (חב"ד, י"ג מדה"ר), וכך הוא בחנוכה (עיין באריכות נפלאה בס' "שערי אורה" לאדמו"ר האמצעי, ובס' "בני יששכר" להרה"ק מדינוב), ושדווקא לכן, גם שבאופן חיצוני התבטל הטעם החיצוני לנס חנוכה עדיין כמ"ש האריז"ל עה"פ "והימים האלה נזכרים ונעשים" - נמשכים בכל שנה האורות והשפע השייכים לאותו מועד.
האם באמת מישהו חושב ברצינות (עם כל הכבוד) שהאישים שתיקנו את סדר יום העצמאות היתה להם השגה במתרחש בעולמות עליונים ובאופן המשכת שפע ואורות עליונים (באוא"ס שלפנה"צ? בעתיק יומין" באריך אנפין? בחכמה דאצילות" בז"ת דבי"ע?...).
וכל זאת עפ"י השיטה שאומרת שהמדינה ביסודה הוא דבר אלוקי, אלא שבמהלך הזמן אירעו "הקילקולים". ברם, לשיטתנו ה"קלקולים"- הסדקים שנפערים יותר ויותר אינם מקריים, אין הם אלא תוצאה טבעית ופועל יוצא מהעובדה שהיסודות רעועים.
להיפך, אם לא היו הסדקים המוכרים לנו כיום (השחיתויות, עקירת יהודים מבתיהם, מחיקת ישובים, הזלזול בבטחון, על המלחמה בתורת ישראל ובקדשי האומה כבר דיברנו) - אז היה פלא. ההסטוריה הראתה שכל תנועה שקמה בעם ישראל ללא יסודות של תורה לא היתה ברת קיימא, כמו שהגוף הפיזי של האדם לא מסוגל לקלוט ופולט אברים זרים ומלאכותיים כך גם ארץ ישראל לא יכולה לקלוט היפך הקדושה ("ולא תקיא אתכם הארץ בטמאכם אותה" רחמנא ליצלן!) ולפלא על מי שחשב שיהיה אחרת.
שאלה: במישור העקרוני עכ"פ, מדוע לא לומר "תפילה לשלום המדינה", והרי גם בחו"ל התפללו לשלום המלך והקיסר עפ"י מאמר חז"ל באבות "הוי מתפלל בשלומה של מלכות"?
תשובה: קודם כל, גם בחו"ל התפילות לשלום המלך (כפי שנדפסו במחזורים הישנים) נאמרו רק בהזדמנויות "חגיגיות" ורשמיות ולא בכל שבת ומועד, וגם זאת בבתי הכנסת הגדולים וה"רישמיים" ולא בכל "שטיבל".
משא"כ "התפילה לשלום המדינה" שסגנן אותה ...הסופר ש"י עגנון, וידוע כמה הקפידו היראים לדבר ה' שלא להוסיף דבר על תפילות הסידור, ואפילו הפיוטים שבמחזור ימים נוראים, אנו מקפידים לומר אך פיוטים שנכתבו ע"י רבותינו הראשונים כמלאכים, ועכ"פ לא אומרים שום פיוט או תפילה שהתחברו אפילו ע"י ארזי הלבנון אחרי האריז"ל. ומענין לענין באותו ענין;), האדמורי"ם הק' מקלויזנבורג, בעלזא, מגור, ועוד איבדו את רוב עדת מרעיתם וגם את כל בני משפחתם, ה' יקום דמם, ואעפ"כ לא העלו בדעתם להוסיף תפילה "לזכר הרוגי השואה", כי אין אדם בימינו שיכול לקחת על עצמו אחריות רוחנית כה גדולה להוסיף על מה שנחתם בחותם קודש בסידור.
ובנוגע ל"תפילה לשלום המדינה" – לו היתה מנוסחת ברוח "הנותן תשועה למלכים" כפי שמנוסחות התפילות הידועות "לשלום המלכות" – ניחא, אבל כשמחבריה שזרו לתוכה השקפות ודעות ונימות פטריוטיות שאין דעת חכמים נוחה מהן – שאני.
ולא נותר לנו אלא לבקש את מה שמבקשים יהודים בנוסח "הקדיש הגדול" שנזכה בעגלא דידן, ברם בחסד וברחמים -
"למעקר פולחנא נוכראה מארעא ,
ולאתבא פולחנא דשמיא לאתרה,
וימליך קודשא בריך הוא במלכותיה...
ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה"!
(השו"ת פורסם באתר 'כיכר השבת')
כשהרב חדקוב מחק את יום העצמאות מלוח השנה
הדבר התרחש לפני כמה עשרות שנים. עבדתי אז בבית-הדפוס וההוצאה-לאור הידוע של “האחים שולזינגר” ● ה”מסמר” המרכזי בדבריהם הנרגזים היה: מעולם לא שיערנו שהרבי מליובאוויטש הינו כזה “קנאי”... קנאי אף יותר מהסאטמערער... ● כאשר הביאו את עלי-ההגהה של הלוח החב”די לביקורתו של הרב חודקוב, הוא הבחין ב”תוספת” שתי המלים לצד התאריך ה’ אייר - “יום העצמאות” - והוא מחקם בצורה כה נמרצת מבלי להשאיר להם עקבות ● סיפור על התייחסות הרבי מלך המשיח ליום העצמאות. מאת הרב יהושע דובראווסקי ע"ה
הרב דרוקמן מסביר את עמדת חב"ד בקשר למדינה
הרב דוד מאיר דרוקמן, רבה של קרית מוצקין מחב"ד, פרסם מאמר בו הוא קורא לרב שמעון רוזנברג ונכדו מוישי הולצברג בן השלוש שלא להדליק משואה בערב יום העצמאות; הפעוט איבד את משפחתו בפיגוע הטרור בבית חב"ד בבומבאי שבהודו בשנת תשס"ח. "דעת הרבי מליובאוויטש היא התנגדות מוחלטת לרעיון הציוני" ● הרב דרוקמן הדגיש שהרב שמעון רוזנברג הוא ידיד נפש שלו, אלא שלדעתו טעות תהיה מצידו אם ייענה לבקשה להדליק את המשואה:
ליחצו כאן להאזנה (יש ללחוץ על פלאיי - play בדף למטה):
הרב מנחם ברוד מסביר את עמדת חב"ד בקשר לציונות
מתנגדי חב"ד מנצלים בימים האחרונים את סאגת הדלקת המשואה לנגח את חב"ד, כאשר מצד אחד עומדים חרדים הטוענים כי חב"ד הינה ציונית, ואילו מאידך עומדים אחרים הטוענים כי חב"ד אנטי ציונית. כך התקיים אמש (ה') דיון ברדיו, בו עומתו דובר צא"ח ר' מנדי ברוד, עם אילן שחר סמנכ"ל עמותה רפורמית בישראל. לאחר שהטענות נגד חב"ד הושמעו, הגיב ברוד לדברים, והסביר את העובדה שחב"ד מתנגדת לציונות המקורית, אך בו בזמן החסידים משרתים בצה"ל, אוהבים את הארץ ועוד.
ליחצו כאן להאזנה (יש ללחוץ על פלאיי - play בדף למטה):
הרצאה מרתקת של הרב מנחם דוברוסקין בנושא
לרגל ה' באייר, אנו מגישים הרצאה מרתקת מאת הרב מנחם דוברוסקין בנוגע לדעתו של הרבי על יום זה ● מחד שלל הרבי את ההנהגה של "כוחי ועוצם ידי" והכפיות טובה לאלוקים שעשה בעצמו ניסים ונפלאות לעם ישראל, ומאידך שלל הרבי את ההתעלמות וההנהגה של אבל וכיו"ב ביום שנעשה בו נס זה ●
גלים.לתוקף קדושתו של יום עצמאותנו!!
שיחות רבנו על יוה"ע, ה', סעיף 8 לערך, על אלו שלא מאמינים באתחלתא דגאולה שזו המדינה:
"ואותם הכופרים בטובת ד' קוראים לנו כופרים, וכל הפוסל - במומו פוסל"
"אותם המתלבשים בלבוש של חרדות וצדקות ומעלים ספקות וחששות"
כל כמה זמן הפורום קופץ לי בחזרה להתחלה של הדף.. כאילו נגיד אני באמצע לקרוא שרשור ופתאום הוא חוזר לי להכי למעלה..
גם לכם זה ככה? יש דרך שזה יפסיק? פשוט זה מחרפןןן
בעיקרון אני פה מכיתה ז'.. עשיתי הפסקה קצת סתם כי לא היה לי כח וחזרתי עם ניק חדש.
קיצר יש לי תהיות משו.
אני לא סגורה על עצמי לגמרי לגבי יום העצמאות והמדינה בכלל.
זתומרת אם אני אשמע מישהו ששונא תמדינה וחושב שהמדינה זבל ומבחינתו שהמדינה תיכחד ותיעלם, כנראה ייצבט לי מאוד וזה סותר לי את כל ההשקפה.. ומצד שני, אם אני אראה מישהו שחולה על המדינה בקטע אחר ובשבילו "תורת ישראל עם ישראל וארץ ישראל" זה בעצם "מדינת ישראל מדינת ישראל ומדינת ישראל" - אני אקיא.
לאידעת.. מרגיש לי הזוי לעמוד בתקוה ולשיר בכוונה, ומוזר לי שעושים אשכרה יום חג.. ושבראש חודש שהיה השבוע אסור לחדש בגדים וכאלה ולהגיד שהחיינו, ואסור ךשמוע שירים, אבל מה.. ברור שמותר ביום העצמאות...
לא יודעת.. מוזר לי רצח. מצד שני - נראה לי הזוי פשוט להמשיך כרגיל כאילו אין פה מדינה ולא לומר תןדה לה' על החסד שעשה לנו, ולא לשמוח בזה שוואלה יש פה איזשהיא אתחלתא דגאולה..
אני אשמח שתסדרו לי תראש קצת
תזכו למצוות מתוקים
טוב.. אולי לא קצרצר.
את הסיכום הזה כתבתי במהלך דיון עם ניקית מפה.
את ההערות באדום הוספתי עכשיו
אז.. די עניתי לה על מה שהיא כתבה. תנסו להבין בעצמכם למרות שמה שהיא כתבה לא פה מולנו:
למה ביום הזה יש דגש לעומת הרבה ימי ניסים שארעו לישראל?
קודם כל - זה נס לכלל ישראל. למה הכוונה? שזה משפיע על כולם. נכון. לא כולם פה. אבל..כולם משופעים מזה. כולם מקבלים מזה. כל העולם כולו מקבל המון בגלל כמות התורה האדירה שגדלה עקב עליית העם היהודי ארצה.
הרמב"ם בהלכות תשובה פ"ג כותב: "עשה מצוה אחת, הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה, שנאמר: "וצדיק יסוד עולם" (משלי י, כה)"
האם יש קשר בין הציונות להלכה?
רעיונות הציונות אכן כן קשורים להלכה. עלייה ארצה היא רצון התורה. (כן. למעט חסידות סאטמר וכו.. אני מבין שאת לא כזאת.. אז אני חוסך את זה).
הייתה מחלוקת בין הדתיים (המזרח"י דאז) האם להצטרף לתנועה הציונית. הרב ריינס אמר שמצטרפים למרות כל המחלוקות על זה. את יודעת למה? הרב ריינס אמר לכולם - זו לא התחברות כדי לחפש חברים. זו התחברות כדי שנגיע כולנו אל מטרה משותפת - עליה ארצה.
רק מעיר: תנועת המזרחי זה לא מה שאת מכירה על תורה ועבודה וכו, זה הפועל המזרחי. מניח שאת מכירה את זה טוב אז אחסוך ממך את שיעור היסטוריה 
הרב קוק כתב שהמדינה היא אתחלתא דגאולה. ויסוד כסא ה בעולם. (ו.. הרב קוק היה גאון גדול. כן? לא צריך להסביר. החזו"א היה קורא לו מרן. אני אומר את זה לא כי אסור לחלוק עליו. אלא רק כדי להבין שזה לא עוד אחד אמר את זה). עכשיו בואי לא נתפלפל האם זו באמת אתחלתא דגאולה או לא. מה זה משנה. אולי זה באמת משנה, לא יודע. אבל זה לא אמור לשנות ביחס שלנו אל היום הזה אם זה אתחלתא דגאולה, או קצת יותר או קצת פחות.. אבל בוודאי ובוודאי שהמדינה היא הכנה לגאולה. (שאלו פעם את הרב מאזוז האם הוא סובר שהמדינה היא אתחלתא דגאולה, והוא אמר שהוא לא יודע, אבל הכנה היא בוודאי. לכן ברשותך אשתמש בביטוי הזה 'הכנה לגאולה'). ותראי מה כתוב בקישור ששלחתי לך - הוא מהאתר של חבד. ואותו צירפתי למטה למטה. בסוף. וכן גם לגבי מה שהרמבם פסק התייחסו לזה שם בקישור. (רק מעיר שהרמבם גם פוסק ש'אין בין העולם הזה לעולם הבא אלא שעבוד מלכויות בלבד' שזו מחלוקת גדולה בגמרא. וגם על זה יש מחלוקת)
הממשלה
כל מה שאמרת נכון. הוא נכון ונכיון מאוד ומי שמתעלם מזה טועה. (=שהממשלה חילונית, שעוברת על מצוות דאורייתא, מכרסמת במעמד הרבנים, עם רצון עז לגרום לדתיים להפוך להיות כמותם.)
אבל.. אני לא חושב שאת מבינה. אז מה אם זו ממשלה חילונית. זו ממשלה יהודית!
יש ככ הרבה בעיות פה. נכון. נכון. אבל יש פה יהודים.
מי כמו חב"ד יודעים כמה קירוב לבבות עצום נוצר כאן בארץ בעקבות זה שכל היהודים כאן. נכון. חילונים. אבל לאט לאט בע"ה רואים אנשים שפתאום מביניםץ שנופל האסימון ב"ה.
יש לחץ חברתי עצום! זאת אומרת.. ברוב הערים בארץ ביום כיפור יש שקט!!! נכון. זה לא בכל שבת. אבל בחוץ לארץ איפה תראי את זה?!
יש פה יהודיייםםם!!! יהודים ביישנים רחמנים וגומלי חסדים!! עפ הגמרא המוכרת ביבמות "שלשה סימנים יש באומה זו הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים"
החוגגים ביום הזה
קודם כל יפה אמרת שצריך להודות לה' כל יום, ואת רק תמהה על ההודאה המיוחדת ביום הזה.
תשמעי, קודם כל מה זה חגיגה. עקב ספירת העומר יש כמה מגבלויות ובעקבות זה מחלוקות.
אני - רואה לנכון לשמוח מאוד ביום הזה, וללבוש בגדים מכובדים. אני אמנם לא שומע שירים כפסק מרן הרב עובדיה זצ"ל האמת חיפשתי לאחרונה ולא מצאתי את זה. יכול להיות שדמיינתי?? לאיודע. (ואני בכלל לא שומע כל השנה אבל.. פסדר.). אבל רואה לנכון לשמוח.
לשמוח שבזכות המדינה המאוד לא דתיה הזאת ככ הרבה יהודים עלו ארצה ומקיימים מצווה ככ גדולה ליישב את הארץ. לחיות על אדמת הקודש, ובנוסף גם להתקרב להלכה לאט לאט, כמו שאמרנו בפסקה הקודמת.
יום ירושלים
יום ירושלים נושא הרבה פחות מסובך. זכינו בכותל. ירושלים. ובכלל. ניצחנו את כל העולם הערבי מסביבנו. עובדיה חיה. ירושלים אצלנו וזה ודאי דבר טוב.
לסיכום
יש עוד המון מה להתפלל ולעבוד על מנת להגיע לגאולה השלמה בע"ה במהרה בימנו. אבל מי שפותח את העינים ומסתכל רואה כמה טוב קורה בזכות שיבת היהודים ארצה.
המצב פה בארץ בעבר לעומת היום - עלה פלאים.
ניתן לראות בבירור שהמדינה (שבזכותה, ובזכות הציונות עלו ככ הרבה יהודים ארצה) היא בהחלט הכנה לגאולה, ויש סיבה לשמוח עקב התגברות התורה בעולם עקב העליה הארצה. קיום מצוות יישוב הארץ. שלטון יהודי ו'לחץ חברתי לדת' (לא. לא הדתה. אף אחד לא אמר לא לנהוג בכיפור.. אבל הכביש ריק..)
רק אציין ואומר - אני לא בא לומר איך לציין או לחגוג את היום. אני עונה על השאלה 'האם' יש לציין או לחגוג את היום.
הרב עובדיה פסק שמותר לומר הלל בלי ברכה. ו.. יש מחלוקת בין הבנים שלו מה לעשות. מותר - הכל מותר. השאלה היא מה הם רואים לנכון. יש לו בן שאומר תחנון, בן שלא אומר לא תחנון ולא הלל, יש שאומר הלל.. וכו וכו. בכל מקרה. זה לא משנה. העיקר זה עצם הציון. ויש גם רבנים שפסקו להגיד הלל בברכה, וקטונתי מלחלוק עליהם.
זכיתי להתפלל אצל הרב יורם זצ"ל ביום ירושלים האחרון שלו, אמרו תחנון. ובסוף התפילה הרב אמר שהיום זה יום ירושלים. יום גדול וקדוש ושזכינו לשחרור העיר.
הרב אמר תחנון! אבל ציין את היום. אמר שזה חשוב. הבנת? להודות לנס שעשה הקבה עימנו. זה הכל. פחות משנה איך.
ו..כמו שאת מכירה אותי.. את יודעת, אני כותב את זה המון פה בערוץ. אני רוצה להיות חרדי. ללמוד בכסא רחמים של הרב מאזוז (שהוא חרדי. למרות שהוא בדעותיו מאוד ציוני ביחס להרבה רבנים במגזר הספרדי..) ובכל זאת אני עומד מאחורי מה שכתבתי.
אני אומר הלל בלי ברכה ביום העצמאות. (ההדגשה לא הייתה בהודעה. עכשיו הדגשתי) אני אומר את הנוסח שתיקנה לנו הרבנות הראשית לומר. אמנם עם הזמן גם תיקנו לומר עם ברכה - אבל על זה מרן הרב עובדיה זצ"ל חלק. ואני שם בגדים מכובדים.
בגדול, גם אין לי בעיה לא לומר הלל. כמו שכבר כתבתי. אבל.. אני אישית מרגיש עם עצמי פספוס. הרגשה אישית. אולי כי גדלתי ואני גדל במקום כזה, ואולי כי סתם אני פשוט מכיר בזה וזו דעתי
ו.. די קשה לי עם מי שאומר תחנון ולא מזכיר את היום/מזכיר לרעה. מי שאומר תחנון ומזכיר.. יותר קל. אבל עדיין לא ככ אסכים איתו. אבל זה מובן לי. מאוד. מי שלא אומר תחנון ולא הלל.. אחלה. מצויין. והאומרים הלל אני כמותם
רק מוסיף את מה שאמר הרב מאזוז על ההכנה לגאולה (אני ראיתי את זה בספר שלו 'מקור נאמן' עכשיו רק חיפשתי מקום לצטט באינטרנט):
האם הרב רואה בתקופה הנוכחית אתחלתא דגאולה? "אלו דברים שקשה למצוא בהם הכרעה ברורה", משיב הרב מאזוז בכנות. "אני יודע דבר אחד: השל"ה כשעלה לארץ ראה שלוש־מאות בתים בנויים בירושלים, ואמר: זו אתחלתא דגאולה. היום, בן פורת יוסף, ישנם מיליוני בתים. יש כאן כל מה שצריך כהכנה לגאולה. נכון יותר לקרוא לזה: הכנה לגאולה, או סוף הגלות". והוא מסיים בהסתייגות, שגם היא מבוטאת בלשון חביבה: "גאולה ממש – לא רואים, כי המצב, השם ירחם".אם הרב רואה בתקופה הנוכחית אתחלתא דגאולה. "אלו דברים שקשה למצוא בהם הכרעה ברורה", משיב הרב מאזוז בכנות. "אני יודע דבר אחד: השל"ה כשעלה לארץ ראה שלוש־מאות בתים בנויים בירושלים, ואמר: זו אתחלתא דגאולה. היום, בן פורת יוסף, ישנם מיליוני בתים. יש כאן כל מה שצריך כהכנה לגאולה. נכון יותר לקרוא לזה: הכנה לגאולה, או סוף הגלות". והוא מסיים בהסתייגות, שגם היא מבוטאת בלשון חביבה: "גאולה ממש – לא רואים, כי המצב, השם ירחם".
מוסף קישור של הסרטון המוכר של הרב עובדיה מדבר על יום העצמאות:
תיעוד נדיר: הרב עובדיה יוסף על יום העצמאות - כיכר השבת
מוסיף את הקישור מהאתר של חב"ד ששלחתי לפני מה שהעותק פה:
http://www.chabad.org.il/Articles/Article.asp?ArticleID=1472&CategoryID=248
המחשבה על זה יותר ארוכה מלכתוב את כל זה..
כאילו.. אני במחשב. ואני כותב בטיילללללל.
אבל.. הזמן מחשבה. שאילת שאלות (פחות שאלות הלכתיות, אלא יותר השקפתיות..) וקריאת שאלות שכבר נשאלו.. ביחד עם השקפת העולם הסובבת אותי פה. בבית. בבצפר. עם השקפת העולם שאליה אני רוצה ללכת.
מיקס של הכל.. 
זה לקח יותר זמן מהרבע שעה-עשר דק שלקח לי לכתוב את זה
סבבה. מסכים.
זה לא משנה מה אתה עושה תכלס.
הוא מסתכל על זה בצורה השקפתית נכונה.
אבל.. יש הבדל בין טענה השקפתית אותה הרב מסביר פה מצויין לעומת טענה הלכתית (כמו שסבר מרן הרב עובדיה) של לומר הלל בלי ברכה או של לא לומר הלל בערב (כמו רוב הפוסקים בימנו. שרוה הציבור היום בארץ לא אומר הלל בערב).
אשריך