כן, זה קיים! ישיבת ערשנו רעננה הוקמה על ידי הרב מרדכי אליהו זצ"ל והייתה בהכוונתו עד פטירתו. בישיבה לומדים את כל חלקי התורה מתוך חיבור לעם ישראל. העבודת ה' בישיבה היא עבודה חסידית למשתוקקים להגיע לעבוד את ה' לשם שמיים באמת! העבודה נעשית מתוך אהבת חברים, לא כמושג אלא כעבודה.. בישיבה עובדים על אהבת חברים! בישיבה יש קשר ישיר לראש ישיבה המדריך כל תלמיד ותלמיד למחוץ חפצו ומעביר מגוון שיעורים בעבודת ה' במהלך השבוה ברב קוק, חב"ד, ברסלב, ועוד..
סרט תדמית:
לשבושי"ם: אוריאל 0525253767
אין בי עוד כוחות לשאת את עצמי 
אין לי כח, ומצב רוח בכלל.
מה עושים??
"בתחנת הרכבת ישנה מפה גדולה של העיר עם חץ המציין 'אתה נמצא כאן'.
אדם היודע היכן נמצא יכול להחליט לאן עליו לנסוע, לאן צריך לפנות, ואז מסוגל לכוון דרכו."
עצרי ותחשבי היכן את נמצאת מבחינה רוחנית ונפשית, חשבון נפש קצר,
מה את רוצה? לאן את מכוונת? איך את יכולה לשפר את המצב הנוכחי?
ואז תוכלי להתקדם הלאה ולהתעלות.
שיהיה בהצלחה בע"ה.
לא צריך לעורר רצון מיוחד לתפילה התפילה היא קשר עם ה' (המילה תפילה מאותה משפחה של המילה פתילה, חיבור של שני דברים) והנשמה תמיד משתוקקת להתפלל. אלא שהנפש הבהמית מכסה על הרצון הזה. אם האדם שקוע (אפילו באופן זמני) בגשמיות יהיה לו קשה להתפלל. לכן אסור לאכול לפני התפילה (אמנם לא רק בגלל זה). צריך קודם כל להסיר את המונעים של התפילה עבירות, שקיעה בגשמיות, כעס... ואז הנשמה תוכל לגלות את הרצון שלה להתפלל.
שאני חוסיד מי ישמע.
אבל אולי כדאי לך ללמוד את הספר "שווה לכל נפש- תפילה" של ר' משה שילת, תנסי.
חו"מ אני יכול לומר שכמו הרבה דברים זה עניין של הפנמה.
לדוג' כשאת מדברת עם מישהו, אח שלך נגיד. אז את לא חושבת על משפטים בע"פ לפני כן ואז אומרת אותם תו"כ שאת חושבת על משהו אחר, נכון? כי את מדברת ולא מדקלמת.
אני מדי פעם כשאני לא מרוכז כ"כ בתפילה, פתאום אני מגיע למילה "אתה" או "לך" או כל פניה של נוכח. (זה בערך כל מילה שניה- שלישית)- ו'טינק' אני מדבר עם מישהו, לא לא ממש מישהו, עם ה'! ההוא שאני מאמין שברא את השמים ובחר בנו ונתן לנו את התורה. האחד שמרוב אהבתו ויראתו אני אוכל רק כשר ולא כותב בשבת, ושאני לומד את תורתו ואת תורת חכמיו וכו'.
ויש לי עוד מה להוסיף אבל אכמל. מחילה.
מומלץ בחום... הוא כתוב מעניין מאוד...
כן, זה חסידות בלשון עכשווית. יש גם על תפילה.
יש גם לרב שרקי ספר יפיפה על תפילה - ואני תפילה. גם הוא מומלץ בחום.
שאחרי שיעור שלהם אני חייב ללמוד משהו אחר לפני התפילה... 
כל אחד והסיגנון שלו... אחלה ספרים!!! קופקליפטוס
סופשבוע הזה היה לנו סמינריון ''מסע אל עצמי'' נשמע ממש חופר אבל היה שיא מעניין והשיחה הראשונה הייתה ביום חמישי עם ההורים של רועי אהרון רוט ( מי שלא יודע- רועי היה ביני''ש במרכז והוא נרצח בפיגוע לפני 10 שנים ) והם פשוט דיברו עליו איך אנשים מספרים שהוא היה מתפלל ואני בזמן האחרון פחות מתחברת לתפילה ולקחתי על עצמי פשוט להיות אני בתפילה לחשוב על המשמעות של המילים, זה מילים ממש פשוטות או אפילו להתפלל ולבקש מהקב''ה מה שאני צריכה גם עכשיו יש לי סוג של משבר לא משנה אז אני יותר מכוונת בתפילה
קיצררררררררר תיהי את בתפילה על תחשבי על שום דבר אחר רק את והקב''ה הוא שומע, הכל!
בהצלוחה!
מקווה שעזרתי
אם כן- אז דברי עם @נערת טבע @אדום צהוב ירוק @בבושקה - הן המנהלות
בטח אחלה שיר...
אנשים די כבר להגיד "לא מצחיק"!
("בדרך אליו" לומד מהחכם מכל אדם, מתחילים בסיכום של מה שאתה רוצה לומר. (הבל הבלים הכל הבל))
אם אין לכם כח לקרוא הכל, תקראו את זה וזהו. מספיק טוב.
תגידו איזו סיבה יש להגיד את זה? אני לא חושב שיש אדם שאומר לעצמו "מזל שהוא אמר את זה, אחרת לא הייתי יודע".
ובנוגע למי שזה נאמר לו, האם אתם חושבים שבגלל שהוא פתאום לספר בדיחות טובות יותר? אם אתם חושבים שהוא עלוב חסר חוש הומור, תשמרו את זה לעצמכם. בדיוק כמו שאתם שומרים לעצמכם שפלוני מכוער, אלמוני בלתי נסבל, היא סנובית חסרת תקנה וההוא אהבל מוחלט!!! עם אתם מצליחים לא להגיד את כל אלה אתם בטח יכולים לשמור גם את זה. עד כדי כך קשה?
תחשבו על זה רגע אחד מהצד שלו. סוף סוף הוא הצליח להשתלב בשיחה שלהם. הנושא בשיחה מתאים, איתן כבר אמר בדיחה וכולם צחקו. הוא אומר את הבדיחה ששקל כבר 10 דקות. שקט.
עוד שקט
עוד שקט
הוא מחפש איפה לקבור את עצמו. ופתאום: "לא מצחיק", תגיד מאיפה באת!?!! הוא הבין שזה לא מצחיק!! אתה רוצה להרוג אותו סופית?!?!? אם ההוא (לא יודע איזו מילה מתאימה. חסר מזל - לא מדובר במקרה של מזל, טיפש - מעליב ומשדר תחושה הפוחה ממה שאני רוצה לשדר, מסכן - לא נשמע מתאים, לא יודע למה) לחלוטין. בניסיון נואש להצילך משהו הוא יאמר: "לא ניסיתי להצחיק".
כאן כבר הם לא יצטרכו לומר כלום, המבטים יספיקו.
אנשים! "כל המלבין פני חברו ברבים...". זאת התחושה! כאילו הורגים אותך!
צריך להתחיל הנהגה. של להימנע מאמירת "לא מצחיק" על נוסחיו השונים. ואפשר גם להחמיר להקפיד לחייך על כל בדיחה שנאמרת. (לגבי בדיחות לא ראויות, אני מניח שיש לשקול כל מקרה לגופו).
אני משער שרוב האומרים "לא מצחיק". אינם מודעים למה שאמרתי. ולכן כתבתי את דברי.
מה שאמרתי מדבר על צחוק כי זה מפריע לי במיוחד. אבל דברי נכונים לכל מצב כזה. שבו אדם אומר משהו למען מטרה כלשהי ואז אדם אחר אומר שהוא לא השיג את מטרתו.
אני מקווה שכתבתי סביר בס"ד, איני חושב אני טוב בכתיבה כמו אחרים בפורום. אבל העניין בער בי והייתי מוכרח.
סתם ישבנו קבוצה ההינו מסטולות וסיפרנו בדיחות ואז אני סיפרתי בדיחה בשיא ההתלהבות והבנות שהיו בקבוצה לידנו גם שמעו ואז אחת מהם התחילה לצחוק צחוק מתגלגל ואחרי שנייה השתתקה והסתכלה עליי "מה נדפק" וכאילו סוג של יצאתי מפגרת .. אני לא מתרגשת מזה .. אבל חשבתי לעצמי .. אם זה לא מצחיק אז אל תצחקו .. זהו .. מספיק אני ירגיש דפוקה .. אבל לא רק שלא צוחקים גם מעירים ויורדים זה פשוט התנהגות מגעילה זה הגעיל אותי!!!
נחמיה17ענק אתה.
לייבש זה שופך!
נחמיה17@בדרך אליו, צודק.
גם חבר שלי שאני ממש ממש ממש ממש אוהב והוא מתוק ברמה חבלזית בטירוף.
ייבשתי אותו פעם. לא בזדון ורשע מכוון.
ואז הוא בא אליי- "שיואו, בחיים אל תייבש!"
מאז זה חרוט לי במוח.
מגחכים, חבר'ה גיחוך זה בייסיכלי!
מגעילות
"לצחוק עכשיו?"
ונגיד אני לא לוקחת ללב, אבל יש בנות עם מעמד לא משהו בכיתה ואז שהם אומרות להם את זה הם מה זה נעלבות ובצדק!
רק מרחמת על בנות ששמות....
חג שמח, בעקבות כמה אירועים משמחים שקרו לחבריי לאחרונה וסיפורים ששמעתי על אירוסין בשמינית ובשביעית, עלתה לי הסוגיה הזו לראש. אתם לא חושבים שזה קצת פזיז להחליט להתחתן בשמינית/שביעית (ולאנשים מסויימים אף אחר כך)? עם כל הרצון הטוב והקדוש אנשים יכולים לשנות כיווני חיים בגיל הזה תוך מספר חודשים ומספר פעמים וזה די בעייתי לצד השני... אשמח לשמוע ממי שמכיר מקרים כאלה ברמה אישית ויוכל לתת לי את חוות דעתו... (אני שואל פה ולא בלנ"ו כי אני מעוניין בדעת הצעירים ולא בזקני לנ"ו ...)
??
ואם אני לא כותבת מה קרה זה אומר שאני לא רוצה לכתוב מה קרה .
רק לשתף .. ופלוני עוזר לעוד אנשים.. קטונתי מהם (1)
...המבין יבין.. אם לא אמרתי שאני צריכה עזרה אז צריכים להבין שאני לא רוצה לקבל עזרה אלא רק לשתף
! ואם היה לכם תחושה כזאת.. .. או הרגשתם ככה אי פעם .......
תודה בכל מקרה
תודה ..
שחושבים שהכל לטובה לא אמורים להרגיש מסכנים..
המציאות שלך היא חלק מתהליך למשו טוב..
משיח!!!הקב''ה תמיד עושה לטובתנו רק שאנחנו צריכים לראות אותה...תפקחי ענייך ותסתכלי סביבך בראיה חיובית
חיבוק ע נ ק
בהצלחה נשמונת
סה"כ-
העצמי הוא החווה.
קשה להאשים אותנו בכך...
העיקר הוא להבין שהעיקר הוא המעשה.
כאשר רואים את העולם כדבר ייעודי, שבו החויה היא לא רעיון כללי ויחידי
ממילא ההסתכלות העיקרית היא כלפי האני כפועל והאני כטוב.
אז החויה היא מרוממת יותר כי היא מרגישה נחוצה במישורים גבוהים יותר וגם במישורים הנמוכים, באם נחוצה- נחוצה ברמה מבוקרת וחסרת תלות, זניחה ובודאי לא עיקרית.
אבל.
בגישה של חויה ונפעלות אז ההסתכלות גורמת להתמרמרות גדולה. עד כדי דיכאון (קליני) חו"ח.
ברור שזה לא קיצוני (בד"כ) לכאן או לכאן.
אבל הצידוד הוא בודאי לגישה הראשונה גישה של פעולה וטוב אמת.
"אל תהיה מתֻסכל- היה מסתכל!" (אני שם שם)
אבל אני מקווה שזה לא משנה יותר מדי.
אתה כותב ממש חכם אבל לא הבנתי
אני צריכה שתיתנו לי סיבות למה אסור לדבר בשיחה של רב... אני צריכה לעשות איזה עבודה....תעזרו לי!
חידוש
ארץ אהובה
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
והמבין יבינההה
צריך ללמוד!!!
כן כן.. זה מפתיע אבל בסוף היא הגיעה לזה בעצמה
זה היה מבדררר
בסוף כתבתי כזה כל מיני חרטוטים
ואז כתבתי מה אני חושבת עלזה .. שאני משתדלת וזה
זה היה מרשיםם!! תודייי חח
לשבת מול הרב בשיחה ולדבר...
פשוט היא לא בדיוק עונה לי
הפורום רק מגיל 14
אוהבתותך אחותי אופס ושוב תודה!!מילי דשטותא מהמתחכמיםםא"י לעמ'ימה זה?!!?! אפליה לגברים!!!!!
אנחנו גם רוצים!!!!
נגרינסקיתחכי היא בטח תענה לך מתישהו.
מה זה? למי מיועד? על מה מדברים? ואיך נכנסים?
תודה
מילי דשטותא(או שלא
) על מה מדברים....
@קול דממה ?
מישו יודע?
אני מרגיש לא מוכן נפשית ורוחנית ליום העצמאות.
אני הרגשתי גם לא מוכן לפורים ולפסח.
ולמרות שפסח עבר טוב, אני חושב שפורים עבר לא איי איי איי. ופסח, טוב. קשה שלא יעבור טוב, כמו שכתבתי פה לפני כן.
בכל אופן-
תיכף נגמר בין הזמנים וזה בהחלט חבל.
ותיכף ממש יום העצמאות. שנה שעברה הרגשתי ממש עצוב. כמו קבצן בחתונות, כולם שמחים ורק הוא שקוע בצריכו הפרטיים שלו.
מה גם שאני עלול מאוד להמצא בחברת אנשים שלא זכו לראות את אור הגאולה וקדושת יום העצמאות.
אז האוירה עלולה להיות מדוכדכת מאוד, איך אני מוצא את עצמי שמח ביום זה? בתפילות וכו' בריקודים?
איך אני יכול להרים את האוירה גם לאלו שחוגגים איתי את יום העצמאות (אני אהיה בסביבה כנראה מעורבת בכאלו החוגגים וכאלו שלצערי לא)? איך אוכל להתעלות לשמחה?
מה עוד שאני כולי שקוע בכל מיני טרדות ובטח בתחילת זמן שצריך להכנס ללימוד?
יש למישהו רעיון?
(אני בעקרון חושב שצריך להרגע וללמוד על היום והעניין וכולי, אבל קודם כל אין לי זמן, כאמור כי תיכף זמן קיץ מתחיל אז צריך להשקיע יותר בלימוד המסכת וגם אז- אני מרגיש לפעמים מאוד מנסה להרגע ולצאת מהטרדות ולהתחיל ללמוד, אבל משהו עדיין חסום בי)
רעיון?
הצילו!
@ארץ השוקולד (כי באלי לתייג.)
איך לא חשבתי על זה!
טוב, תודה על העצות לספרים, ועדיין- איך אני מתנתק מכל הטרדות והקטנות של להתוכח עם אנשים למה המדינה היא תהליך גאולי מובהק- איך יוצאים מזה ופשוט מתחילים להפנים את הטובות העצומות של ה' וגאולתו אותנו?
(וגם לא הזכרת את היסוד שביסוד.... )
יש לי קצת בעיה עם הערוץ כרגע...
ארץ אהובהיום פטירת יוסף הצדיק
עכשיו!!!!!!!!
בס"ד
תשתדל להספיק משהו מכל קטגוריה, כי ברור שעכשיו אי אפשר הכל.
אז ככה:
אם אתה רוצה אשלח לך משו מקסים על השימחה...תתפלל.. תספר לאבא שאתה רוצה לשמוח, וקצת דואג.. תלמד מעט על השמחה, על העליות הראשונות והאחרונות, תפתח פתח כחודו של מחט ויפתחו לך כפתחו שלאולם...
יש עצה ש רבי נמן להשליך צמו על הקדוש ברוך הוא...ויש עצה מילי דבדיחוטא יש עצה מילי דשתוטא
אמר רבי נחמן מברסלב: "עדיף להיות כאילו שמח מאשר עצוב באמת". כך צריך לנהוג אדם הרוצה לזכות במידת השמחה – בתחילה יעשה עצמו שמח וידחק את העצבות לצד, ודומה הדבר למצב של משתה..
לפני שהחל רבי נחמן מברסלב לספר לתלמידיו את סיפור המעשה "משבעה קבצנים" (מתוך הספר "סיפורי מעשיות") פנה אל תלמידיו ושאל אותם: "האם אתם יודעים כיצד לשמוח מתוך מצב של עצבות ומרה-שחורה? כעת אספר לכם איך פעם היו שמחים!"
והחל מספר:
פעם אחת היה מלך והיה לו בן יחיד. רצה המלך למסור את המלוכה לבנו בחייו, לכן עשה משתה גדול. וכשהמלך עושה משתה גדול זאת שמחה גדולה מאוד, בפרט עכשיו, כשמסר את המלוכה לבנו בחייו, בודאי היתה שמחה גדולה מאוד.
והיו במשתה כל שרי המלוכה וכל הדוכסים והשרים והיו שמחים מאוד. גם המדינה כולה נהנתה מזה שהמלך מוסר את המלוכה לבנו בחייו, כי הוא כבוד גדול למלך. והיתה שם שמחה גדולה מאוד, והיו שם כל מיני שמחה ומקהלות זמר, משחקי הצגות וכיוצא בזה כל מיני שמחה, הכל היה שם בזמן המשתה.
וכשנעשו שמחים מאוד, עמד המלך ואמר לבנו: היות שאני חוזה בכוכבים, ואני רואה שאתה עתיד לרדת מן המלוכה, על כן תראה שלא תהיה לך עצבות כשתרד מן המלוכה, רק תהיה בשמחה. וכשתהיה בשמחה, גם אני אהיה בשמחה. וגם כשתהיה לך עצבות, אף על פי כן אני אהיה בשמחה על שאין אתה מלך, כי אינך ראוי למלוכה, מאחר שאינך יכול להחזיק את עצמך בשמחה כשאתה יורד מן המלוכה, אבל כשתהיה בשמחה, אזי אהיה בשמחה יתירה מאוד.
(עד כאן לשון רבנו ז"ל).
***
המלך ו"הבן היחיד"
המלך מרמז על מלכו של עולם, הקב"ה, וקורא לו רבי נחמן בלשון עבר "היה מלך" מכיון שלפני חטא אדם הראשון היתה מלכות הבורא לעין כל וכולם ידוע שהקב"ה הוא המלך, וכל מה שנעשה – נעשה ברצונו, הן בדברים "הטובים" והן "הרעים" – שניהם מאת הקב"ה, וכל הנעשה בבריאה נעשה בהשגחה עליונה ובודאי שהכל לטובה.
ה"בן היחיד" מרמז על האדם הראשון שהיה בבחינת "בן יחיד" לקב"ה, ואף מרמז על כל יהודי שאף הוא נחשב "בן יחיד" לאבינו שבשמים, כמו שאמרו חז"ל: "חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם" (סנהדרין לז).
המלך רצה למסור את המלוכה לבנו בחייו, כלומר כוונת תכלית בריאת העולם היתה שימשלו הצדיקים בתפילתם והקב"ה יעשה כל חפצם, כמו שדרשו חז"ל על הפסוק "צדיק מושל יראת אלקים" – שכך אומר ומכריז הקב"ה: מי מושל בי? הצדיק! שאני גוזר גזירה והצדיק מבטלה בתפילתו, הצדיק גוזר גזירה ואני מקיים גזירתו!
כוחו של משתה
המשתה הגדול שעשה המלך מרמז על תחילת חינוך האדם בקניין מידת השמחה, משום שבעת משתה כגון חתונה, בר מצווה או כל אירוע אחר, אזי כולם שמחים מאוד ומראים פנים צוחקות. המשפחה, בעלי השמחה, האורחים וכל שאר המוזמנים – כולם מאירים פנים ושמחים, ואף שכמעט לכולם ישנן דאגות וצרות לרוב, הם דוחקים את מחשבות הדאגה הצידה ומשתדלים להראות פנים שמחות, ואם אחד המוזמנים יספר את כל אשר בליבו, צרותיו ודאגותיו בעת השמחה, הרי הוא יעכיר את האוירה.
כך צריך לנהוג אדם הרוצה לזכות במידת השמחה – הוא צריך בתחילת דרכו לעשות עצמו שמח ולדחוק את העצבות לצד, כעין מצב של משתה. ואמר רבי נחמן מברסלב: "עדיף להיות כאילו שמח מאשר עצוב באמת". והחכם באדם, שלמה המלך, אמר: וטוב לב משתה תמיד" (משלי טו), ופירש רש"י: מי שליבו טוב בעושרו, כל שנותיו דומות לו לימי משתה, ללמדך שיהא האדם שמח בחלקו".
רבי נחמן חוזר ומדגיש בסיפור קצר זה שהיתה שם שמחה גדולה מאוד וכולם היו שמחים מאוד, והיו שם כל מיני שמחה ומקהלות זמר, משחקים והצגות, וזאת ללמדנו שהאדם צריך להתאמץ בכל יכולתו בכל מיני דרכים ואופנים להיות בשמחה תמיד.
ובעניין זה כותב רבי נחמן (ליקו"מ ח"ב, כד): "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד, ולהתגבר להרחיק העצבות והמרה שחורה בכל כוחו...והכלל שצריך להתגבר מאוד בכל הכוחות להיות אך שמח תמיד, כי טבע האדם למשוך את עצמו למרה שחורה ועצבות מחמת פגעי ומקרי הזמן, וכל אדם מלא יסורים, על כן צריך להכריח את עצמו בכוח גדול להיות בשמחה תמיד ולשמח את עצמו בכל אשר יוכל, ואפילו במילי דשטותא (דברי צחוק)".
אם כן, כדי לזכות לשמחה המיוחלת צריך האדם להשתמש בכל "הכלים" האפשריים, כגון: שירים וניגונים, מילי דשטותא (שעליהם מרמזים המקהלות זמר, ומשחק ההצגות, וזאת משום שהיצר-הרע אף הוא משתמש בכל "הכלים" האפשריים כדי להפיל את האדם ברוחו ולהביאו למצב של חידלון, עצבות ומרה שחורה "בעזרת" פגעי הזמן – שהם היסורים, הקשיים, הנסיונות והמכשולים העוברים על כל אחד מאיתנו בגוף ובנפש. לכן העצה להינצל מ"רשתו" של היצר היא - להתגבר בכל הכוחות כדי להיות בשמחה תמיד, ואפילו להיות בשמחה מדומה, שהיא כעין מצב של משתה.
להגיע לפסגה
"וכשנעשו שמחים מאוד" – כאן אומר לנו רבי נחמן שהגיעו המלך ובנו וכל משתתפי המשתה הגדול ל"פיסגת" השמחה. אומנם עכשיו אומר המלך לבנו "רואה אני שאתה עתיד לרדת מהמלוכה", וזאת משום שאחרי שמעפילים ועולים לפסגת ההר בכדי להמשיך ולהתקדם, חייבים דווקא לרדת מההר ואז שוב לעלות ושוב לרדת. עניין זה דומה להליכה של האדם בעולם הזה, מעין הליכה הררית בה פעמים עולים ופעמים יורדים, וישנם זמנים לטובה וזמנים לרעה.
צריך להיות "חוזה בכוכבים"
ממשיך המלך בדבריו ואומר: "היות שאני חוזה בכוכבים ואני רואה שאתה עתיד לרדת מן המלוכה" – כאן רמז המלך לבנו מה עליו לעשות וכיצד ינהג ויתחזק ולא יפול בדעתו כאשר ירד מן המלוכה, ועצתו היא – להיות "חוזה בכוכבים" – שמסתכל וצופה בכוכבים הנראים כנקודות אור מפוזרות ברקיע השמים השחור והאפל - כך צריך לעשות האדם בשעת 'הירידה' ממדרגתו ובעת הסתלקות הדעת "והחושך" הרוחני – להביט ולהסתכל על "הכוכבים" שלו, שהם אותן הנקודות הטובות שבו, שהם המעשים הטובים שזכה לעשות במשך חייו וכן לראות את הרצונות הטובים שבו, ועל ידי זה יתעודד ולא יפול בדעתו ויוכל לאזור כוח לעליה הבאה.
"כמו כן תראה שלא תהיה לך עצבות כשתרד מן המלוכה, רק תהיה בשמחה" – כאשר האדם 'בעליה' רוחנית ומצליח לעבוד את בוראו כרצונו, או כשהוא מצליח במשהו מסויים - הוא כמובן מלא שמחה וחדווה, אולם עדיין אין ערבות שהוא באמת שמח מעצם עבודת ה', כי יכול מאוד להיות שהוא שמח מה"אגו" שלו שתפח וגדל. דבר זה "נבחן" בעת 'הירידה' הרוחנית, כאשר "לא הולך לו" כרצונו והוא במצב של "ירידה מן המלוכה", אז מזהיר אותו אביו המלך: אף כשתרד מהמלוכה אסור לך לרדת מן השמחה, וכשתהיה בשמחה גם אני אהיה בשמחה...
זה לא משנה באיזה מצב אתה – העיקר שתישאר בשמחה!
הקב"ה אומר ל"בנו יחידו", שהוא כל יהודי ויהודי: אם כוונתך בעבודת ה' היא באמת להסב לי עונג ונחת-רוח, אזי עליך לדעת שלא משנה לי באיזה מצב אתה נמצא – 'עליה' או 'ירידה' – כי חשוב לי מאוד שתשמח בי בכל מצב שתהיה, וכמו שאמר דוד המלך ע"ה: "אנוכי אשמח בה'" (תהילים קד). הוא לא אמר 'אנוכי אשמח בהצלחות' המדומות שלך. לכן דווקא בזמן 'הירידה' נמדדת האמת הזו, ועיקר הנחת-רוח שתסב לי בשעת 'הירידה' היא ההתחזקות במידת השמחה, דווקא במקום 'הנמוך' בו אתה נמצא.
"כי גם כשתהיה לך עצבות, אף על פי כן אני אהיה בשמחה על שאין אתה מלך, כי אינך ראוי למלוכה, מאחר שאינך יכול להחזיק עצמך בשמחה כשאתה יורד מן המלוכה" – זהו עיקר המבחן והנסיון העומד לך, אומר המלך לבנו, ואם תעמוד בנסיון זה יתברר שאתה ראוי למלוכה, ואם לאו – יתברר שאינך ראוי למלוכה.
המלך רוצה למסור את המלוכה לבנו בחייו, כלומר, הקב"ה רוצה שהצדיקים ימשלו בתפילתם והוא יקיים את רצונם, ובודאי לפני שנותנים לאדם רשיון נהיגה לרכב בוחנים אותו קודם אם הוא יודע לנהוג ברכב כראוי, ואם אינו יודע, הרי הוא מסכן את עצמו ואת הסובבים אותו, על אחת כמה וכמה כאשר הקב"ה רוצה להעניק לאדם "רשיון" להנהיג את כל העולם – הוא מוכרח קודם להעבירו "טסט". וזהו ה"טסט" שעובר בן המלך לפני שיזכה לתואר "צדיק מושל יראת אלוקים".
רבי נתן כותב בעניין זה (ליקוטי הלכות, חושן המשפט, הלכות העושה שליח לגבות חוב, ה"ב, סעיף כג):
"ושמחת עולם על ראשם, שזהו נאמר על הכתרים של נעשה ונשמע שאמרו בשעת קבלת התורה, ועל ידי השמחה זכו לבחינת צדיק מושל, בחינת ישראל ממשלותיו, כי על ידי גודל השמחה זוכים לבחינת צדיק מושל, בחינת ישראל ממשלותיו, שישראל מושלים בו יתברך, כביכול, כי הוא גוזר גזירה והם מבטלים, כמו שאמרו חז"ל, והכל על ידי השמחה של המצווה כנ"ל..."
אם אדם שמח בזמנים של 'עליות', אולם עצוב בזמנים של 'ירידות', ניכר כי השגחת הבורא והנהגתו אצלו כשני דברים מופרדים, לכן אינו זוכה לראות את האחדות והשלימות באחדות בהנהגת הקב"ה את הבריאה, וכבר אמרו חז"ל (ברכות ס): "יהא אדם רגיל לומר: כל מה שעושה הקב"ה – לטובה הוא עושה", וגם צריך לדעת שכל ניגון בנוי מצלילים עולים ויורדים, ואם יבחר האדם לנגן ולהאזין לניגון בעל צלילים עולים בלבד, הרי ניגון כזה הוא חד-גוני וצורם באוזניים, ואדרבא – ניגון כזה הוא רק רעש בלתי נסבל.
לכן עלינו לדעת, שהעליות והירידות בחיינו הם כמו תווים וצלילים העולים ויורדים, ואם "נאזין" להם ונצרפם יחד, על ידי שנקבל את שניהם בשמחה, נוכל "לשמוע" ניגון נפלא מאוד, וכל אחד מאיתנו יודע שהוא מעין "כלי נגינה" עליו מנגן הקב"ה את ניגונו האישי, שהיא מסכת חייו עלי-אדמות. כשנבין זאת, נדע שהקשיים והירידות הם טובות וחסדים נפלאים מאת הקב"ה.
"אבל כשתהיה בשמחה, אזי אהיה בשמחה יתירה מאוד" – הקב"ה שמח בכל מצב, ולפניו ישנה רק שמחה ואין עצבות כלל, כמו שאמרו חז"ל (חגיגה ה): "אמר רב פפא: אין עצבות לפני הקב"ה, שנאמר: הוד והדר לפניו עוז וחדווה במקומו", ואם כן, גם אם בן המלך לא יעמוד בנסיון, גם אז יהיה הקב"ה בשמחה. אולם אם יזכה בן המלך לעמוד בנסיון, אזי הקב"ה יהיה בשמחה יתירה מאוד, משום שאז תגיע הבריאה לתיקונה השלם, וכמו שהקב"ה היה מלך לפני הבריאה ולא היתה שום הפרדה באחדותו, כך תתוקן הבריאה וכולם יראו אחדות ה' ומעשיו, ושכל מה שהוא עושה – לטובה הוא עושה.
כשסיפר רבי נחמן 'איך פעם היו בשמחה', הוא לימד אותנו כיצד אנו יכולים להיות בשמחה כאשר הצלילים יורדים, ואלה הם הזמנים והמצבים בהם אנו נוחלים לא פעם אכזבות, קשיים וכשלונות, כדי להתחזק ולעלות ביחד עם הצלילים.
כך סיפר רבי נחמן לתלמידיו "איך היו פעם שמחים!" גם במצבים של עצבות...
אחד המשפטים המצוטטים ביותר מפי ר' נחמן מברסלב הוא "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד". מה פשר ההנחייה של ר' נחמן להיות בשמחה? האם כוונתו לתפיסה אופטימית של המציאות, לאמונה תמימה בטוב שבעולם? וכיצד יכול האדם להגיע לאותה שמחה? עיון בדברי ר' נחמן אודות השמחה מעלה תפיסה מורכבת שלה וחושף את מערכת הקשרים הסבוכה בין שמחה, עצבות, ולב נשבר.
עיון בהקשר בו נאמרה ההוראה "להיות בשמחה תמיד" מעלה באופן ראשוני את מורכבותה של השמחה אצל ר' נחמן:
"מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד, וּלְהִתְגַּבֵּר לְהַרְחִיק הָעַצְבוּת וְהַמָּרָה שְׁחרָה בְּכָל כּחוֹ... וְהַכְּלָל, שֶׁצָּרִיךְ לְהַתְגַּבֵּר מְאד בְּכָל הַכּחוֹת לִהְיוֹת אַךְ שָׂמֵחַ תָּמִיד. כִּי טֶבַע הָאָדָם-לִמְשׁךְ עַצְמוֹ לְמָרָה שְׁחרָה וְעַצְבוּת מֵחֲמַת פִּגְעֵי וּמִקְרֵי הַזְּמַן, וְכָל אָדָם מָלֵא יִסּוּרִים, עַל- כֵּן צָרִיךְ לְהַכְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ בְּכחַ גָּדוֹל לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד".
(ליקוטי מוהר"ן תניינא, תורה כד)
בדברים אלו מבהיר ר' נחמן שהשמחה אינה תגובה טבעית של האדם לטוב השופע עליו, וגם לא התמקדות באלמנטים הטובים והמשמחים הקיימים בחייו; השמחה היא דווקא תנועה נפשית של התגברות על טבע האדם וטבע העולם. שכן האדם נמשך באופן מובן דווקא ל"מרה שחורה" ולעצבות; דאגות וצרות מלוות את כל בני האדם מאז ומעולם ובשל כך המצב האנושי הטבעי הוא דיכאון ועצבות. השמחה לפיכך היא תנועה נפשית של "אף על פי כן" שעל האדם להכריח את עצמו ללכת בה; היא אינה מתת אלוהים המגיע בטבעיות לאדם אלא אתגר המוטל לפתחו הדורש ממנו להפעיל את כל כוחותיו. במילים אחרות, מצב רוחו של האדם איננו פרי נסיבות חייו אלא פריהכרעותיו ומאמציו להגיע אל השמחה.
לאור זאת מובן מדוע בכתביו של ר' נחמן נמצאות עצות פרקטיות רבות שמטרתן לעזור לאדם להגיע לשמחה. אחת העצות המעניינות והמפתיעות אותה מזכיר ר' נחמן בהקשר זה היא הקדשת זמן מוגדר ביום לשברון לב ובכי לפני הקב"ה:
"אַף שֶׁגַּם לֵב נִשְׁבָּר הוּא טוֹב מְאד, עִם כָּל זֶה הוּא רַק בְּאֵיזוֹ שָׁעָה, וְרָאוּי לִקְבּעַ לוֹ אֵיזֶה שָׁעָה בַּיּוֹם לְשַׁבֵּר לִבּוֹ וּלְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, כַּמּוּבָא אֶצְלֵנוּ, אֲבָל כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה... עַל-כֵּן צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בְּשִׂמְחָה תָּמִיד, רַק בְּשָׁעָה מְיֻחֶדֶת יִהְיֶה לוֹ לֵב נִשְׁבָּר"
(ליקוטי מוהר"ן תניינא, תורה כד)
במקומות רבים ממליץ ר' נחמן לאדם לצאת להתבודדות בחצות ליל בשדות, ובמשך שעה לקיים שיחה של בכי וצעקה לקב"ה על צרותיו ועל שגיאותיו (ר' נחמן מציין כי אם האדם לא יכול לצאת לשדה, הוא יכול להתבודד גם בחדר שקט, ואם גם זה בלתי אפשרי - אפשר להתבודד גם מתחת לטלית או מתחת לשמיכה בלילה). אך ר' נחמן מדייק ומבהיר כי שעת הבכי והצעקה אף היא אינה זמן של עצבות ודיכאון, אלא של "לב נשבר". מה ההבדל בין השניים? "עצבות הוא כמו מי שהוא בכעס וברוגז, כמו שמתרעם ומתלונן עליו יתברך, חס ושלום, על שאינו עושה לו רצונו. אבל לב נשבר הוא כבן המתחטא לפני אביו כתינוק שקובל ובוכה לפני אביו על שנתרחק ממנו" (שיחות הר"ן, מ"ב). העצבות והדיכאון מדלדלים את חיוניותו של האדם; הוא נוטה להסתגר, לישון, להתחמק מן החיים; שברון הלב מעורר דווקא לעשייה, לפעילות ולקרבה לקב"ה. לפיכך, שעה קבועה של בכי ושברון לב תביא את האדם לשמחה: "אחר לב נשבר בא שמחה, וזה סימן אם היה לו לב נשבר כשבא אחר כך לשמחה" (שיחות מוהר"ן, מה).
אך מה ניתן לעשות בנוגע לעצבות עצמה, המכונה אצל ר' נחמן "מרה שחורה"? בשאלה זו עוסק משל מעניין של ר' נחמן באמצעות תיאור היחסים שבין השמחה לבין המרה השחורה:
(ליקוטי מוהר"ן תניינא, תורה כג)
השמחה האמיתית אינה מגיעה אפוא מתוך דחייה של העצבות או המלטות מן הצרות; להיפך, זו שמחה מודעת וכואבת, הצומחת מתוך הייסורים האנושיים. העצבות והמרה השחורה הם חומרי הגלם שמתוכם נוצרת השמחה.
עצה אחרת של ר' נחמן חושפת תכונה נוספת של השמחה אליה הוא מכוון. ר' נחמן טוען כי הדרך היחידה להגיע לשמחה היא על-ידי "עִנְיְנֵי צְחוֹק וּשְׁטוּת", כשהאדם מתבדח ועושה עצמו שוטה (שיחות מוהר"ן, כ). הנכונות של האדם להשתטות ולהסיר את מסכת המכובדות והרצינות מעל פניו היא תנאי הכרחי לשמחה. הרצינות והכבוד מכבידים על האדם; הם גורמים לאדם לשפוט את מעשיו דרך עיני הסובבים אותו. האדם עסוק בשאלה כיצד הוא נתפס בעיני האחרים, האם התנהגותו מכובדת או מביישת, וכתוצאה מכך הוא נוהג באיפוק מתמיד ובשיקול דעת. אך כל אלו הפוכים לשמחה, שהיא ביטוי של חיים, של תנועה משוחררת, לא מאופקת ולעתים שלוחת רסן. בעקבות ספר הזוהר מכנה ר' נחמן את השמחה "עולם החירות", מצב נפשי שבו אדם עושה מה שלבו מורה לו ללא חשבונות מרובים. לכן כדי להגיע לשמחה על האדם למרוד בשלטון העריץ של המחשבה והמודעות העצמית העמוסה לעייפה, "להשליך את השכל", לעשות עצמו כשוטה ולהתנהג באופן שובב ומצחיק; רק כך יתעוררו כוחות החיים שעליהם נישאת השמחה, במקום השיתוק המדכא של העצבות האנושית.
|
|
| כדי להבין מהי הנקודה הפנימית והאמיתית, שהיא שורש השמחה, צריכים אנו להביא את דברי רבי נחמן מברסלב, וכך הוא כותב: "עיקר השמחה, שהיא החיות של ישראל, הוא ע"י נקודת האמת, שבלב איש הישראלי, שנפשו יודעת מאוד קדושת אמונת ישראל, שזה כל שמחתנו, בחינת 'אנוכי אשמח בהשם'. וכל אדם כפי מה שהוא, אם יזכור את עצמו, שאף על פי כן הוא מזרע ישראל והבדילנו מן התועים בכמה בחינות, יכול לשמח את עצמו בכל מקום שהוא". הנקודה הפנימית והקדושה, שיש בכל יהודי, היא מקור ושורש השמחה שבו. כאשר האדם יגלה אותה, יתמקד בה ויפיח בה רוח חיים, הרי שאז תתעורר השמחה בלבו. האפרוריות המכסה על לב איש הישראלי, המתבטאת בעצבות, נובעת בעיקר מחוסר האמונה ומחוסר הכרה של האדם בערכו הגדול, בקשר שלו עם הבורא יתברך ובחשיבות ותכלית חייו ומעשיו, ועל כן הוא נופל בעבירות ומרבה בחטאים, אשר מוסיפים עצבות וחולי על נפשו. חוסר השמחה של האדם מתבטא אמנם בדברים חיצוניים, לכאורה, של אי הצלחה, חסרון או אי הגשמת רצון כלשהו, אך למעשה העניין הוא פנימי יותר, הנפש עצמה אינה מוארת מבפנים והלב מכוסה במסכים ובאפרוריות ואין ביכולתו לגלות את האור. האדם מייחס את חוסר שמחתו לדברים חיצוניים, במקום להתחבר ולהתקשר אל הנקודה הפנימית שבו, למרק ולתקן אותה, עד שתזהר באור יקרות ותשפיע שמחה עליו ועל כל הסובב אותו. אנו רואים הרבה אנשים המסתובבים בעולם, כאשר חיוך גדול נסוך על פניהם. אנו מכירים אנשי תקשורת, שחקנים ואנשי ממון, שתמיד נראים לבושים יפה ושמחים, אך ברוב המקרים הכל משחק והכל חיצוני. בתוך תוכם מתחולל מאבק פנימי וכאשר הם רחוקים מעין הבריות, הרי הם שקועים רוב הזמן בעצבות ובריקנות. רובם מעבירים את זמנם בעבודה או בבהייה במסכים, העיקר שלא יצטרכו להתמודד עם עצמם ועם הריקנות הפנימית שיש בהם. כי זה כל אדם יכול להבין, שבעולם הזה אין שום שמחה כלל- "כי מה יתרון לו לאדם וימינו כצל עובר ואחרית שמחה תוגה" ועל כן המחקרים והכופרים, אין להם שום שמחה אמיתית כלל וכל ימיהם הם מלאים עצבות יגון ואנחה, מאחר שכופרים בתורתו הקדושה ובעשיית מצוותיו יתברך ואם כן, מהיכן יקבלו חיות ושמחה. ורק מי שיש לו אמונה שלמה בהשם יתברך, מכיר בהשגחתו ויודע, שהוא טוב ומיטיב, ומנהיג את האדם בדרך הטובה ביותר בשבילו- רק הוא ראוי לו לשמוח באמת. וזה הדבר אי אפשר לבאר בכתב, כי הוא "לכל חד כפום מה דמשער בלביה", בבחינת "פיקודי השם ישרים משמחי לב", כי בודאי אין שום שמחה בעולם כשמחה זו. הקשר האמיתי עם הבורא יתברך והאמונה השלמה בקיומו, היא אשר מביאה את האדם לשמחה תמידית, כי השם יתברך הוא מקור השמחה, כמו שכתוב - "עוז וחדווה במקומו". אך זאת אנו יודעים, שעבודה זאת של שמחה אמיתית, אינה קלה כלל ועיקר, ועל כן אומר רבי נחמן מברסלב: "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד". ונשאלת השאלה, מדוע המצווה כל כך גדולה? הרי אנו רואים אפילו גויים ורשעים שמחים. אך בודאי אין מדובר כאן בשמחה של הוללות וגם לא בשמחה של אדם, שהולך לו הכל כסדר וכרצונו והוא מצליח בתחום הגשמי ואפילו הרוחני. אלא שהאדם צריך להיות בשמחה גם כאשר הדברים אינם מסתדרים לו כפי רצונו, גם כאשר עוברים עליו קשיים והתמודדויות וגם כשנופלת עליו עצבות, עליו להילחם בכך, לעבוד על כך, ולחזק עצמו לבוא לידי שמחה בשיטות שונות, שאותם נלמד בהמשך, ואז דוקא השמחה נעשית – למצווה גדולה! | |
באמונה - הספר "קימעא קימעא" למרן הצדיק הרב חיים דרוקמן שליט"א,
והספר החדש של הגאון הצדיק הרב ראובן ששון על יום העצמאות ויום ירושליים, המשלב ההעמקה שיכלית במהות ועניין הימים הקדושים הללו, יחד עם התלהבות ריגשית והתעלות נשמתית באור העליון שמופיע ביתר שאת בימים הקדושים האלה.
בהלכה - "פניני הלכה" ועוד רבים
אני חיבת יש לו הופעות מושלמות רק אני לא יודעת מתי...
מישהו??
חבל על האאוטינג
למרות שנראלי כולם פה כבר יודעים מי אנחנו.. ומאיפה באנו
מחר כבר ניפש בעז"ה מצחיקולההה אחתתתתמשיח!!!את באה ב12??
ארץ אהובהמשיח!!!נראלי שאני אבוא יותר סמוך לשבת...באלי להיות בביתלהתארגן בבית לשבת ולהגיע בחמש ורבע נראהאת באה ב12?
שאני באה ב12
משיח!!! יודעת..מילי דשטותאמשיח!!!
משיח!!!מעכשיו כל בן שרואה את זה אז אני לא מתכתבת עם בנים באישי!!
משיח!!!משיח!!!אני צריכה כח למחר בעזרתו יתברך לשבת אולפה
אז יאלה ארץ אהובה ושמחה260 לילה טוב נשמות צדיקותאוהבתותכן
נדבר מחר...שמחה260 בפאלאפון וארץ אהובה ניפגש (איזה כיף!!! )
יאלללוושש
בייי
משיח!!!משיח!!!
ענייניםם
משיח!!!משיח!!!יש ביום ירושלים באלעד ולמחרת בירושלים.
משיח!!!אחרונההלכתי- הרב אבינר.
התייעצות- הר יוני לביא אולי...
אין לי מספרים...
0546702313
מחיפוש בפורומים. לא יודע אם עדכני.
שים לב לנשמההמספר של הסמסים- 0523742112
זה כאילו המספר של השו"ת סמס, אני מניחה שהוא לא עונה שם לשיחות.
אולי תנסי בלשכה שלו.
משיח!!!@ארץ אהובה מה הקשר???לא הבנתי..
משיח!!! אההה חחחיא הורגת
באישי, אם את רוצה.
יש לי המון מספרים של המון רבנים.
נפנה אותך לרב בהתאם למה שאת מחפשת.
אם עדיין רלונטי.
