תחפש joseph kauffman בגוגל

יש הנחות מטורפות בחנוכה..  

אפשר קצת פרטים ?

או שאפשר את המספר שלך בפרטי?

פשוט אין לי אפשרות כרגע להתכתב בפרטי... 

שמים עליה בתור ילדה לא בתור מלכה...

ככה אני אומרת לאחותי התינוקת ואז היא מחכה אותי.

אז נדלקתי על המילה הזאת ובכל הזדמנות שיש לי להגיד אותה אני פשוט, אומרת אותה!....

@Admin

אם את חושבת שאת מושלמת אז הקבה רצה להוסיף לך זכויות
אם את לא מושלמת אולי זה בגלל מה שחסר..אולי זה בשביל שתלמדי משו מכל הסיפור..אולי זה מנע ממשהו יותר חמור לקרות..אולי היית צריכה לעשות איזה בירור אמוני שעכשיו תעשי בגלל זה..יש מלא סיבות
זה בטוח לא סתם

מבררים למה .. וממה זה נובע.
ואם את רואה שזה ממש חמור אז לדבר עם מישו מהבצפר . ואפילו הורים.

אבל בדכ זו סתם אמרת ייאוש ..

אוקי, חברה יש לי שאלה ממש קריטית.. - נוער וגיל ההתבגרות

רק תדברי איתה לפני. תודיעי לה. אל תפני בלי ידיעתה.

ואחרי זה, תהיי שם בשבילה כי יהיה לה לא קל

דבר ראשון תיהי בישבילה

אני לא אומרת שתיכנסי למרה שחורה ביחד איתה

אלא שתשבי איתה ושהיא תספר לך ואת תנסי לעזור במה שאת יכולה

להרגיע, לפתור בעיות הגיוניות, לנחם, לתת תיקווה,לשמח, לעודד

דבר שני

תספרי את זה למדריכה\מחנכת או למישהי בוגרת ( גם בגיל וגם בנפש)

דבר שלישי

יש כל מיני מוקדים כמו חברים מקשיבים ועוד כל מיני שיכולים לעזור בעניין

שיהיה בהצלחה ורק בשורות טובות-

שלום רוצה משמעות,

 

נשמע שאת מבולבלת, חוששת ואולי אפילו מבוהלת מכך שחברה שלך אמרה שהיא רוצה להתאבד... אולי את חרדה כי את מרגישה שאת כרגע אחראית על חייה כי היא שיתפה אותך במשהו שאולי היא לא שיתפה בו אחרים... הדאגה שלך אליה והרצון שלך לעזור לה ממש נוגעת ללב...

 

הנה כמה דרכים שחשבתי שאת יכולה לעזור לה:

1. אולי את יכולה לפנות למורה, מחנכת או ליועצת של בית הספר ולשתף אותן...
2. אם את לא רוצה לפנות לאנשים מתוך בית הספר חשוב שבכל זאת לא תהיי עם זה לבד ותשתפי אדם מבוגר, אולי הורים שלך או הורים של חברתך...
3. אם את מרגישה שהיא בסכנה מיידית יותר את יכולה להתקשר למוקד החירום של לשכת הרווחה במספר טלפון 118 ולדווח בשמה של אותה ילדה (אפשר לדווח למשטרה 100 או אמבולנס מגן דויד אדום 101)...
4. את גם יכולה לפנות לשפ״ח (שירות פסיכולוגי חינוכי) שנועדו לתלמידי בית ספר ולדבר עם פסיכולוג או פסיכולוגית מאזור מגורייך... אני מצרפת את רשימת התחנות של השפ״ח:

שירותים פסיכולוגיים חינוכיים - רשימת תחנות ומידע

 

5. אם היא רוצה, חברה שלך יכולה גם לפנות אלינו לסה״ר (סיוע והקשבה ברשת) אם היא בתקופה קשה ורוצה לשתף במה שעובר עליה באופן אנונימי...דרך צ׳אט או בפורום...סהר - סיוע והקשבה ברשת

 

אני מתארת לעצמי שהמצב הזה לא פשוט לך בכלל, אז כמובן שאם את עדיין מבולבלת ורוצה להתייעץ, את מוזמנת בחום לדבר איתנו (סה״ר) עוד לגבי זה באופן אנונימי. יש לנו פורומים לצעירים וגם צ׳אט אישי שפעיל בכל ערב (חוץ משישי) בין 9 לחצות.

תודה רבה לך על הדאגה, זה ממש ראוי להערצה...

אם תצטרכי אותנו אנחנו מחכים לך כאן באתר

סהר - סיוע והקשבה ברשת

שלך,

מתנדבת סה״ר

 

להדריך את הדור הבא של עם ישראל.
אפשר להגיד שאני אידיאליסט,ורוצה לעשות משהו למען עם ישראל.
הייתי ממליץ ביותר על הספר של הרב אלי סדן שקוראים לו "ויהי ידיו אמונה".
הוא מסביר בצורה יותר נפלאה,ויותר טובה מה זה עם ישראל,ומה תפקידנו בדור הגאולה-כי לפני שרוצים להשפיע צריך לדעת ולהיות בטוחים שזו הדרך הנכונה.
וחוץ מזה,כל מעשה שלנו משפיע על כלל ישראל,אז גם אם אני לומד למען כלל ישראל,ומחזק י ודים לתורה ומצוות עשיתי מעשה גדול מאוד.

בהצלחה רבה!!!

איפה את רואה בעיות בחברה?
אחרי שאת מוצאת בעיה את צריכה לחשוב האם יש לך יכולת בכלל לבצע שינוי בבעיה הזו (נניח, להשמיד את החורף זה לא פרקטי... חוץ מזה שיש אנשים שמשום מה אוהבים את החורף...)
אחרי זה את צריכה רצון לשנות, אם קיימת בעיה אבל את לא רוצה לטפל בה, זה לא שווה הרבה...

אחרי שאת עוברת את כל השלבים האלה, את יכולה להתחיל לפעול בהם, בהתאם לבעיות עצמן... בין אם זה להקים ארגון התנדבותי מסויים, ארגון הפגנה, העלאת מודעות בחברה, הקמת תנועה שתפעל בבעיה וכו' וכו'

הרבה הרבה בהצלחה!

"אנשים שמשום מה אוהבים את החורף"

חוצפן!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אני ידאג שלא תעליב יותר את החורף (צחוק מרושע)

​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​

אני אישית חושבת שהכי משפיעה שיש זה להיות מדריכה בתנועת נוער בעיר 

תחשבי על זה שאת מדריכה של כ 40 בנות שיקימו 40 משפחות שיביאו מלאא ילדים וכל זה יכול להיות מושפע מדרך התורה ורק בזכותך 

 

וגם אם חלילה תקדמי אפילו רק בת אחת 

הרי שכל המציל נפש אחת מישראל כאלו הציל עולם ומלאו 

היה מדען אחד שכל הזמן היה מודאג מבעיות העולם, על כן היה נחוש בדעתו למצוא להן פתרון. הוא העביר ימים ולילות במעבדה שלו כדי למצוא תשובות לספקותיו.

 

יום אחד, בנו בן השש 'פלש' למקום עבודתו כשהוא נחוש בדעתו לעזור לאביו. המדען, שהתעצבן בגלל ההפרעה, ניסה בכל דרך לגרום לבנו ללכת למקום אחר. כשראה שדבר זה בלתי אפשרי, חיפש משהו שיוכל להעסיק ולספק את הילד, וכך גם יסיח את דעתו של הילד והוא לא יפריע לו בעבודתו.

 

לשם כך, תלש המדען מתוך חוברת דף עם מפת העולם, גזר אותה להמון חתיכות קטנות ונתן לבנו יחד עם גליל נייר דבק, ואמר לו: "בני, אתה אוהב פאזלים, נכון? אז אני אתן לך פאזל של העולם ותוכל לתקן אותו. הנה, העולם כולו מפורק, נראה אם אתה יכול לתקנו, ותעשה את זה לבד לבד".

 

המדען חשב שבנו ירכיב את הפאזל במשך ימים רבים, אולם מה רבה היתה הפתעתו, כאשר בנו שב אליו לאחר שעות ספורות ואמר לו: "אבא, סיימתי. הצלחתי להרכיב את הכל".

 

תחילה לא האמין האב וחשב בליבו שזה לא יכול להיות, שילד בן שש יצליח להרכיב מפה שמימיו לא ראה. הוא הניח את רשימותיו בהן עסק, ניגש אל בנו, כשהוא בטוח שהוא הולך לראות עבודה מבולגנת.

 

לתדהמתו, המפה היתה מושלמת, כל החתיכות היו במקומן. כיצד זה יכול להיות? איך הוא עשה את זה? חשב בליבו האב. "אתה לא ידעת איך נראה העולם, איך הצלחת לעשות זאת?" - שאל המדען את בנו.

 

"אבא", השיב הילד, "אני אומנם לא ידעתי איך נראה העולם, אבל כאשר תלשת את הדף מן החוברת, הבחנתי שבצידו השני יש תמונה של אדם. כשנתת לי לתקן את העולם, ניסיתי אך לא הצלחתי. זה היה הרגע שבו נזכרתי בתמונה של האדם מהצד השני, לכן הפכתי את כל החתיכות והתחלתי לתקן את האדם, כי אני יודע איך הוא נראה. כשהצלחתי לתקן את האדם, הפכתי אותו וראיתי שהצלחתי לתקן את העולם"...

 "הסיפור הוא על אותו אדם שרצה לתקן את כל העולם, אך לאחר זמן מה גילה שהמשימה אינה לכתפיו, העולם מלא בבעיות רבות וגדולות מדי, והחליט לתקן רק את מדינתו. אך לאחר זמן מה הוא הבין שגם פרויקט זה הינו למעלה מכוחותיו, ועליו להתמקד בעירו בלבד, וכן הלאה – מתיקון העיר לתיקון השכונה, מתיקון ועד הבנין לתיקון משפחתו שלו, עד שלבסוף התייאש מכל המשימות האלו והחליט לתקן את עצמו בלבד. הסיפור מוכר, אך אנו רוצים להוסיף לו 'אחרית דבר', מעין סוף שאחרי הסוף: אחרי כמה זמן בו שקד על תיקון עצמו, גילה אותו אדם שגם אישיותו שלו היא בור ללא תחתית של פגמים ובעיות נפשיות, שהוא לעולם לא יצליח לפתור לגמרי. אי לכך, החליט האיש, אין יותר תירוץ למה לא לתקן את העולם כולו! הוא שב להתמסר לכך כבתחילה, רק שהפעם עשה זאת באופן שלא דילג על התיקון העצמי שלו, אלא כלל אותו."

מאת ניר מנוסי

לבטוח= מכאן ואילך השם ישלח ברכה.


פרוטקציה זה לא לקוח אמונה
אלא זו מציאות שהתנאים בה איפשרו מצב של להתקדם/להתקבל.
לא תמיד זה מצב הוגן
אבל
זה בעצמו יכול להיות. והגיוני שיהיה.

בפרק ק"ז בתהילים מובאים 4 שהיו בצרה, יצאו ממנה וצריכים להודות:

עוברי הים, חולים, אסירים ועוברי מדבר

מה שמעניין זה שלשון של התאור לא זהה אצל כולם..,.

החולה והאסיר, כתוב עליהם "ויזעקו אל ה'...וממצוקותיהם יושיעם"

ועוברי הים והמדבר כתוב "ויצעקו אל ה'...ממצוקותיהם יוציאם"

יושיעם זו ישועה ספציפית, לא מוחלטת, אבל יוציאם זה יוצאים לגמרי מהצרה

למה החילוק?

את התשובה נראה באופן הפניה שלם לקב"ה: 

החולה והאסיר זועקים, והעוברי מדבר וים צועקים

צעקה זו פניה חזקה יותר. עוצמתית יותר. מוחלטת.

ולמה ההבדל?

החולה והאסיר אומנם פונים בתפילה, אבל תוך כדי מנסים גם את הרופא ההוא, והעסקן הזה...הוא לא מרגיש תלות מוחלטת בבורא עולם, אז אומר הקב"ה הנה גם אני יעזור לך להחלץ מהצרה...

לעומתם, אדם שתקוע בסערה בים, או איבד את דרכו במדבר, מרגיש באופן ודאי שרק ה' יכול להצילו, ואז צועק אליו בכל הכח "רק אתה יכול להצילני" ורק הוא מצילו...

 

כמובן שהכל זה רק הצלה של ה', אבל מה שזה בא להראות זה שאנחנו כן צריכים לעשות השתדלות, ואם הפרוטקציה היא בתוך ההשתדלות אז גם להפעיל (כמובן בגבול, לא להשתגע...!) אבל ההבדל הוא-לא להרגיש שהפרוטקציה היא זאת שעזרה לי! היא פשוט הייתה עוד משהו שעשיתי כי חובה עלי לעשות השתדלות, אבל אין לה שום קשר לתוצאה...!!

 

שלא נהיה כמו אותו אחד שחיפש חניה בניו יורק, ואמר לה' "אם אתה שולח לי חניה אני נותן 100$ לצדקה" אחרי דקה רואה חניה פנויה, פונה שוב לקב"ה ואומר "ריבונו של עולם, קבל ביטול, הסתדרתי..."

 

מקווה שיצאתי מובנת...

 

 שזה לא יהיה נכון להגיד שההשתדלות לא עוזרת. לדעתי, זה להתעלם מהעובדות.

מה שנכון להגיד הוא שהנס שה' עשה לי בגלל התפילה שלי, הוא שההשתדלות הצליחה.

והאסירים והחולים זועקים לה' לא רק שיושיע אותם ממה שהם בו עכשיו אלא מהסיבה שהם קיבלו את זה 

ואילו יורדי הים והולכי המדבריות רק מבקשים מה' שיוצא אותם ממה שהם בו

ומה שעזר לי זה שאמרתי לעצמי שהקב"ה דווקא הוליד בן אדם מסויים לבית מסויים ולמשפחה בעלת קשרים, מעמד וכו' וזה עצמו בהשגחה פרטית.
בענייני קבלה לעבודה תמשיכי לעשות את ההשתדלות שלך ובסופו של דבר תתקבלי למקום שהוא טוב ביותר עבורך.

שהשתדלות זה משהו הבה יותר רחב. זה לא קשור לפרוטקציות. זה קשור לכמה הוא רוצה(ועושה) בשביל במשהו מסוים, זה כן יכול להתבטא דרך פרוטקציה- כי זה גם סוג של עשיה, אבל הפרוטקציה נשארת בתור דרך למטרה. כמובן שכאשר אתה עושה מה שאתה יכול כדי להגיע למטרה, ואחרי זה מגיע המקום של האמונה בקב"ה...

לדעתי המצב היום עדיף מאשר לימוד בכיתות לפי ידע.

המצב הזה נותן יותר דחיפה לתלמידים שחלשים בנושאים מסוימיים.

כמובן שצריך העשרות לתלמידים חזקים, ושיעורי עזר לחלשים...

לא חושב שזה נכון ככ מה שאתה אומר...
החלשים לא באמת מקבלים דחיפה כשהם נמצאים בכיתה כזו... הם לא מוצאים את עצמם ויותר מגדילים את ההפרש בינם לבין שאר כיתתם, זה מביא יאוש...
גם אם נסתכל על ה"חזקים", הם לא ממצים את עצמם כמו שהם יכולים ומפסידים הרבה מאוד... הם ישתעממו הרבה בשיעור במקרה הטוב ואפילו יפריעו במקרה הפחות טוב...
ואם אנחנו מעודדים העשרה\עזר, למה שלא נלך עם זה עד הסוף ונשנה את כל חומר הלימוד על פי התלמיד?

ולומדים באותה שכבה בדאך כלל את אוץו חומר.*

הטרוגני זה
שכולם באותו חומר אבל הגיל שונה.

הייתי בטוח שהפוך, שההומוגני = רמת ידע שווה והטרוגני = רמת ידע לא קבועה......

הומוגני- גיל אחיד
הטרוגני- הרכב רב גילי.

יש תלמידים חזקים יותר וחזקים פחות בהכרח...

ממילא רמת הידע יכול להיות שתשתנה מאחד לשני
בגלל הרבה גורמים.

לכן שאלתי אם לא עדיף הטרוגני ששם זה לא קיים כי התלמידים מתחלקים מראש לפי רמת ידע...

אם היא משמשת לצבירת ידיעה ותעודות- ודאי שלפי כמות הידע יווצרו הכיתות, ללא קשר לגיל.

אם היא משמשת לחינוך אז זה שיקול שונה, ודאי שצריך חבורה אחידה זה חלק מהחינוך, החברים, החבורה... וכמובן שלא רק גיל יקבע אלא עוד דברים שיצרו כיתה הכי טובה להיתחנך בה!!

מהמקום של צבירת ידע במקום להתרכז בחינוך, שהרי כיתה של אותו גיל פוגעת בחזקים מבחינת ידיעה וכו' וזה השיקול פה

 

ואם נסתכל על המציאות תודה שהיא בעייתית כיוון שבכל זאת היא מדגישה את הידע לעומת הערכים?
כיצד אתה חושב צריכה להראות מערכת החינוך האידיאלית?
ואם אני שם את הערכים במרכז, כיצד והיכן אדם יקנה השכלה?

ואין עניין בהשכלה כללית אלא במינון קטן. "עשה תורתך קבע! " את השאר טפל (טפל זה לא לא נצרך, זה במינון קטן ולא עיקרי..)

 

לדעתי זה טיפשי לחשוב שרק בני אותו גיל יהיו חברים.

זה כמו לחשוב שלא ייתכן שאשכנזי יהיה חבר של ספרדי. 

לדעתי אם בכלל מחלקים לכיתות צריך לחלק לפי תחומי עניין. לדעתי. אנשים בעלי אותם תחומי עניין יש יותר סיכוי שהם יהיו חברים מאשר אנשים באותו גיל.

נגרסקי לא הציע את האפשרות הזאת. אבל האפשרות של כיתה הטרוגונית קרובה יותר  לזה מהאפשרות של כיתה הומוגונית. כי אדם שאוהב משהו משקיע בו וככה עולה לכיתה גבוהה יותר. 

ביסודי יש הרבה יותר מגוון גילאים ויותר צעירים וצריך להיות עם הגיל שלך. בתיכון הגיל כבר פחות משנה וטווח הגילאים יותר קטן, ככה שעדיף לפי רמת ידע...

@קול דממה

ואולי עוד מישהו

 @נחל או @קול דממה או @ניהול בת מלך!

מתאיםבהחלט

אם בא לך...

הלוואי והיינו יודעים להבין אנשים נכון.

ושאנשים היו מבינים אותנו גם...

במיוחד עכשיו בחורף שאני לא אוהבת את כל האפור שמשתלט עלינו..

נראלי קוראים לו מחר

 

 

שנים רבות עלייך כאן נלחמנו

על אדמותייך דם נשפך

וכו...

 

 

השיר:

מחר יום חדש יזרח

בכל מקום הלב יפרח

עוד נראה אותך שלמה

אני מבטיח לך

מחר

ישובו הילדים

אחרי שנות נדודים

את רק שלהם

והם גם רק שלך

 

 

לא יודעת אם מתאים מבחינת קצב אבל אולי...

 

 

זה חשוב לי ממש ממששש (תופפתי שם בהרקדה ואני רוצה להראות לחברים שלי איך היה)

יא-כ
כא-ל
לא-מ
סא-ע
עא-פ
צא-ק
קא-קיב
קיג-קיח

עדיין רלוונטי, אשמח לעוד רעיונות!

מה הבעיה?
חניכים ם שלך שם?