פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 488)

תמיד שמקבלים ברכה שמים צדקה או תרומה

אגרות קודש - תשובה מיידית מהרבי מלך המשיח

@אהבת ישראל!!

יש לה מה להגיד בנושא ויש לה דפים מעולים שעוזרים...

דברי איתה היא ממש חמודה!

תודה על התיוג.

אז, @תהילה לדוד, יישר כוח על האומץ להגיד ובכלל על זה שאת מניחה את זה על השולחן ואומרת "אני רוצה הלתמודד". כל הכבוד ענק!

באמת יכול להיות שזה שעכשיו מתחילה שנת לימודים זה יעזור.

ממליצה לקרוא את הספר ייסורים של אהבה, של הרב רועי אביחי. זה מדבר בדיוק על זה. וגם זה סיפורי אז זה יפה

אגב, את בפנימיה? (לא חייבת לענות כאן וגם לא חייבת בכלל), אבל אם כן- אז זה גם יכול לעזור. להשקיע עם החברות שכן יש ובכל הדברים האחרים..

אני גם כאן אם את רוצה.

האמת שגם אני התחלתי אז אני כאן בסופי שבוע וימי ראשון ככה ולפעמים אחרי שבועיים רק.. ככה בנתיים.

אבלכשאני כאן, בשמחה אשמח לעזור, לעודד, להקשיב. מה שתרצי!

וכן, יש לי גם דפים מעולים מהרב רועי אביחי. אם את רוצה- אשלח לך בשמחה.

המון המון הצלחה!!!

באמת כמו שכל האחרים ענו כאן מומלץ לא לנתק קשר לגמרי אלא לאט לאט להוריד תמינון.. תציבי לעצמך מטרות - נגיד עכשיו יומיים אני לא מתקשרת וכו'-בהצלחה ! אפשר בפרטי אם את רוצה! וגם פשוט להתפלל לה'

זה שאת מתחילה לימודים ובטח תהיה לך מדריכה חדשה אולי יעזור..אם את עוד בגיל
אמרת שדיברתן על זה אז  כדאי אם את מרגישה מספיק בנוח לומר לה בדרך ישירה מה שאת מרגישה ותדברו על זה

היא יודעת את התחושות שלך בקטע שאת מתרגשת לראות אותה וכ'ו?
גם תלוי אם את רגילה לחשוב כך על אנשים לא כולם כמובן אבל חלק שאת בקשר איתם..

תשלחי לה הודעה שאת רוצה לדבר איתה ואולי תפרטי ממש בקטנה,חכי לראות מה היא תגיב לך וזה כבר ייצור את הפתח לדיבור אם את חוששת

אם לא תדברי איתה לא תוכלי לסגור את זה בעיקר מבחינתך. קשר זה דבר הדדי ואם את רוצה להוביל אותו למקום מסויים כדאי לדבר.את לא צריכה להגיד במפורש אבל גם ברמיזה או לשתף בתחושות כי נשמע שיש כאן גם צד חיובי 

אין לי הרבה מה לומר לך לעשות. כי זה רגש הלב שאין, מה שלא תעשי הוא יישאר. לכן תנסי להתעלם מהרגש ובשילוב עם ניתוק של הקשר, הרגש הזה יימחק ואת ממש תגחכי על עצמך שזה מה שחשת כלפיה. לבינתיים מה שכן, תנסי לפתוח באיזה קשר חדש שיעסיק אותך יותר. נניח איזו מישהי שתמיד הייתה לידך בכיתה ולא שמת לב כמה שאתם מסתדרות טוב ביחד.... או סתם מישהי מהשכונה שאת קצת מכירה.. זה יעשה לך טוב. האמת שבתור אחד שעבר דברים כאלו אני יודע איך למנוע מצבים כאלה מלכתחילה ואיך להתמודד כשנמצאים שם כבר אז אם את רוצה תפני אלי בצורה אישית אני אשמח לעזור תמיד

בעז''ה 

יישר כח! שבת שלום!

שמעתי פעם סיפור על רב שאחרי שהוא נפטר מישהו שאל עליו מה הייתה הגדולה שלו, וענו לו שכל מה שהוא היה עושה הוא היה מרוכז רק בו. לדעתי זו מידה מקסימה. להתפלל בלי לחשוב על שום דבר חוץ מזה, אם לומדים עכשיו אז לומדים! לא לחכות כל הזמן שדברים יגמרו. איך אמר האדמור בעל התניא? לחיות את הזמן!! לדעתי שווה לרכוש מידה כזו גם ברוחניות זה טוב וגם בגשמיות..

צריך פשוט לדעת להציב גבולות!! זה כן מועיל.... עוזרים לך ואתה עוזר לאחרים...

ב"הצלחה לכווווולנו!!

אנשים תחיכוווו ה' אוהב אותכם!!

החיוך שלכם הוא הכי יפהההה

אומרים אלול, ורק אני ידעתי, פדיחות..)

אז באלול אנחנו מחדשים את הברית. אנחנו אומרים בסליחות הרבה פעמים את הנוסח של ויעבור, ו13 מידותו של הקבה. במאמר 13 מידות אלו אנחנו נדבקים בקב"ה ובמידותו . ועל ידי כך הוא מוחל לנו. צריך לדעת שהקבה אוהב אותנו אהבת עולם אהבתיך- הוא מחכה לנו שנשוב אלו, וכ"כ רוצה בתפילתנו. והוא תמיד יסלח לנו ויוציא אותנו הכי טוב שאפשר...

( התכוונתי לכתוב משו יפה ומסודר אבל, מחוסר זמן- יצא ככה. מקווה שצדקתי במה שכתבתי...

אדם שנכנס בברית ה' וחטא, ה' יסלח לו. כי הוא רוצה להיוד דבוק בה' אבל יצרו מנצח. (הרב שמואל אליהו שליט"א)

עכשו אני רואה שכן... 

שבת שלום לכולם

הלוואי שהיה גם בבנות

פרשת כי תצא

" כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה" - מלחמת היצר

"כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ"[1]

וכתב על פסוק זה בספר "אוהל יוכבד"[2]:

מיהו אויבך הכתוב בפסוק? זהו היצר הרע.

מהו ההבדל בין "אויבך" לבין "שונאך"?

"אויבך" - שהוא אוהב אותך בפָנִים אבל שונא אותך בלב.

"שונאך" – שונא אותך גם בפָנִים וגם בליבו.

יצר הרע נקרא "אויבך", הוא בא ואומר לך: "יש לך עוד זמן עד יום כיפור לעשות תשובה, עכשיו אתה עסוק בפרנסה וצריך לשלם לבית ספר של הילדים שילמדו תורה (שזה כנגד כולם) וכו'..." וכך מנסה לפתות את האדם.

הגמרא מפרשת איך האדם צריך להילחם ביצר הרע, אם הוא מתקיף – אז יקרא קריאת שמע, ואם עדיין לא מפסיק- יזכיר לו יום המיתה.[3]

היצר הרע מלווה את האדם עד יום המיתה, ואדם צריך לצאת למלחמה עם יצר הרע כמו שכתוב "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה", ולא יאמר אני זקן וכו', כמו שידוע העניין עם יוחנן כהן גדול שהיה שמונים שנה כהן גדול ונכנס לפני ולפנים בקודש הקודשים ויצא בשלום ובסוף ימיו נעשה אפיקורוס, מכאן לומדים שאי אפשר לומר שאני בסדר ומשתלט על היצר הרע, תמיד צריך לצאת למלחמה נגדו, וכתוב בתהילים: "לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה..."[4], הקדושים אלה שכבר לאחר מאה עשרים וקבורים בארץ הם הקדושים, אבל אדם חי צריך כל הזמן ללחום נגד היצר הרע. וזהו חודש אלול, שבו תמיד קוראים כי תצא למלחמה לרמוז על עניין התשובה.

Users\User\AppData\Local\Temp\msohtmlclip1\01\clip_image001.gif" />

השבת אבידה מהודרת

"לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ.."^[5]

עולה השאלה, מדוע כתבה לנו התורה "הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם"? וכי לא היה מספיק אם התורה הייתה כותבת לנו רק "...השיבם לאחיך"? מה הטעם לכפילות זו?

עונה הבן איש חי[6] שכפל זה מוסבר על פי הסיפור הידוע בגמרא בתענית[7]:

"...מעשה ועבר אדם אחד על פתח ביתו (של ר' חנינא בן דוסא) והניח שם תרנגולין ומצאתן אשתו של ר' חנינא בן דוסא, ואמר לה: "אל תאכלי מביציהן". והרבו ביצים ותרנגולין, והיו מצערין אותם, ומכרן וקנה בדמיהן עזים. פעם אחת עבר אותו אדם שאבדו ממנו התרנגולין ואמר לחבירו: "בכאן הנחתי התרנגולין שלי". שמע ר' חנינא אמר לו: "יש לך בהן סימן?" אמר לו: "הן". נתן לו סימן, ונטל את העזין..."

ולומד מסיפור זה הבן איש חי שההידור במצוות "השבת אבידה" מחייב לפעמים למכור את המציאה, ולקנות דבר אחר המוציא הרבה פירות ותולדות. כך ההשבה המהודרת כוללת גם קרן וגם פירות.

וזוהי הכוונה בכפילות "הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם" – יתכן שתזדמן לפניך מצוות השבה הכוללת כמה וכמה השבות...

Users\User\AppData\Local\Temp\msohtmlclip1\01\clip_image001.gif" />

"וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע" בשעת מלחמה

"כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע..."[8]

כתב הרב חנן פורת[9] שיש צורך לברר ולהבין את פסוק זה:

לכאורה התביעה העקרונית המובאת בפסוק זה להישמר מכל דבר רע איננה ראויה רק ליוצאי צבא בזמן מלחמה, אלא תקפה לכל אחד ובכל מקום ובכל זמן.

ובנוסף, גם הדרישות הספציפיות המפורטות בהמשך הפרשה לשמור על טהרת הגוף וניקיונו אינם מאפיינות רק את מחנה הצבא. (כפי שאנו רואים שחכמים למדו מכאן הלכות גדולות הנוגעות לאיסורי ניבול פה, הרהורי עבירה, וקריאת שמע במקומות לא נקיים\ צנועים.)

מביא הרב חנן פורת את רש"י והרמב"ן שמסבירים את קושי זה:

רש"י על הפסוק[10] כותב :"כי תצא וגו' ונשמרת. שהשטן מקטרג בשעת הסכנה."

רש"י אומר שהמציאות של מלחמה מחייבת זהירות מיוחדת לא רק במישור הפיזי  בקרב עצמו אלא גם במישור המוסרי – רוחני. שלא יהיה קטרוג על מחנה ישראל בשל מעשיו המקולקלים.

הרמב"ן – לעומת זאת – שם את הדגש על המציאות הנפשית המאפיינת את המחנה הצבאי:

"כי הכתוב יזהיר בעת אשר החטא מצוי בו, והידוע במנהגי המחנות היוצאות למלחמה, כי יאכלו כל תועבה, יגזלו ויחמסו ולא יתבוששו אפילו בניאוף וכל נבלה. הישר בבני אדם בטבעו, יתלבש אכזריות וחמה כצאת מחנה על אויב, ועל כן הזהיר בו הכתוב: "ונשמרת מכל דבר רע"..."

מדוע זמן המלחמה הוא זמן שהחטא מצוי בו?

דברי הרמב"ן הינם מתארים את המציאות הצבאית לאורך ההיסטוריה, יש מקום לברר מאיפה מגיע מצב זה ומדוע?

עונה הרב חנן פורת:

יש שמסבירים את התרופפות המוסר בזמני מלחמה כתוצאה של המתח הנפשי ומתכונות הנפש הנדרשות מהלוחמים כדי להיות נכונים להרוג ולהיהרג בקרב. בשעות הקשות הללו כביכול מתגמדים ערכי המוסר הפשוטים של צניעות וניקיון, ומשתבש המצב הנורמטיבי בו אנו שומרים יותר על ערכים אלו, וזה קורה מכיוון שבזמן המלחמה ערכים אלו נראים דברים פעוטים לעומת כל הקורה במלחמה.

וישנם אחרים שהסבירו שזה מגיע מכיוון שבשעת מלחמה ישנו טישטוש של הפרט (האדם הפרטי) במחנה הצבא (כולם עם אותם מדים, אוכלים וישנים אותו דבר וכו'), ואז האדם נהפך להיות כבורג וחלק קטן מהמחנה כולו, וממילא נשחקת אחריותו המוסרית על מעשיו האישיים.

אך נראה שהסיבה העיקרית למצב הזה של ההפקרות במחנה נובע משום שהיציאה מהמסגרת הרגילה של חיי בית ומשפחה וסדר יום קבוע (מסגרת חיים תומכת), למציאות בלתי יציבה בה כל המסגרות הרגילות נפרצות עלולה לגרום שכל הרגלי המוסר והניקיון עלולים להיסחף וללכת לאיבוד.

כיצד אפשרי להתמודד עם מצב זה?

עונה הרב חנן פורת שכדי להיות אנשים בעלי אופי יציב ולהצליח להתמודד עם המצב של ההווי חיים האתגרי בחיים במחנה יש להצטייד בשני כלים המוזכרים בפרשתנו: סולם – לעלות מעלה, ורשת ביטחון – שלא ליפול מטה.

"הסולם" בא לידי ביטוי בקריאת הכיוון בפרשה: "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ..."^[11].

מי שמפנים בתוכו כי השכינה שורה במחנה וריבוש"ע מתהלך בקרב הלוחמים יכול להפוך את המצב המתנדנד שיכול לקרות במחנה למנוף רוחני אדיר.

אך לצד הקריאה להתעלות רוחנית במחנה, תובעת התורה לפרוס "רשת ביטחון", המחייבת הקפדה יתירה בתחומי הצניעות, הניקיון והטהרה: "וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע"^[12].

Users\User\AppData\Local\Temp\msohtmlclip1\01\clip_image001.gif" />

שבת שלום ומבורך!

כל החופש אני הרגשתי שלא עשיתי כלום, כן התנדבתי, יצאתי קצת, ניגנתי, אבל אני לא מרגישה שהיה וואוווו מדהים, היה נחמד, סביר.

וגם התפילה שלי נהייתה על הפנים!, רוצה להתפלל העיקר כדי לסמן וי, ואני נאבקת עם עצמי, לא מצליחה להתרכז, לפעמים מוותרת, וזה מתסכל....

ופתאום בא חודש אלול, אמנם התפילות שלי לא נהיו מדהימות, אבל משהו קצת השתפר, קול פנימי וזכרונות שגרמו לי להתעורר מחדש, זה לא מוסבר...

אבל הלב שלי עדיין לא שם לגמרי, אז אני ממש מזדהה,

אני חושבת שיעזור לך אולי, לעשות קצת חשבון נפש, לא חשבון נפש עצוב של כמה אני גרוע וכמה אני לא בסדר, אלא חשבון נפש מתוך שמחה! חשבון נפש שאתה יודע כמה יכולות יש לך, ולאן אתה יכול להתקדם ולהשתפר!! 

ודווקא עכשיו מתוך הנפילה שלך, אתה יכול לקום וההרגשה פשוט מדהימה! לכולנו יש נפילות, אבל קמים, ומתגברים ומצליחים! הכי חשוב שלא תתיאש, להמשיך במרוץ, להמשיך בחיים, להמשיך באתגר! ובסופו של דבר הלב שלך יהיה שם,,, בהצלחה!

כמו אבא ובן, כמו שמדברים עם חבר, ספר לו על הבעיות שלך, הוא מקשיב, במיוחד באלול..

"המלך בשדה"

ה' תמיד בזרועות פתוחות לקבל אותך, אתה הילד שלו, והוא אוהב אותך!!!

מזדהה, הייתה תקופה שפשוט הרגשתי ריקנות, קמה בבוקר, הולכת לאולפנה, חוזרת ולא עושה כלום עם החיים שלי והולכת לישון ואז למחרת בדיוק אותו דבר, בדיוק כמוך- הרגשתי חלולה, ריקה, לא מסופקת מכלום!

 מבחוץ הייתי הכי שמחה, ו"צדיקה" ומסבירה לכולן על שמירת נגיעה ומצוות, אבל בתוך תוכי מה אני??

מה אני בכלל? אין בי כלום, כי יכול להיות שרצתי קצת יותר מידי, רציתי להספיק הרבה דברים ולהיות הכי טובה! אבל לפעמים, צריך שניה לעצור את המרוץ ואת עצמך, לעצור ולשאול מה אני? מי אני? לאן אני הולך? מה קורה איתי?.... להפסיק לנסות לשנות את כולן, קודם כל תשני את עצמך! זה מה שאמרתי לעצמי....

אני פשוט לא רוצה לדבר בפורום הזה....

למדתי בספר של הרב קרליבך קטע יפה 

אני לא ממש זוכרת אז אני מקווה שאני לא יהרוס, 

שבתוך ירידה אחר מגיעה עליה יותר גדולה, יש עכשיו תקופה קשה וה' שם לך יותר מכשולים אבל אתה תתגבר ותעלה למעלה הרבה יותר מאך שהיתה לפני זה.

אני מבינה את ההרגשה והיא באמת קשה אבל צריך לא להישבר.

סתם לגבי זה שאתה מבזבז את זמנך בבית ספר אז אני יגיד לך מה אבא שלי עשה אבא שלי מאוד חכם ולכן הוא כמעט ולא נכנס לשיעורים בתיכון ובמקום זה הוא למד תורה ובסוף נגש לבגריות הוציא תעודת בגרות אבל היא לא בשימוש כי הוא החליט ללכת בדרך של תורה. 

אז ממש בהצלחה בחיים ובעזרת ה' תתקדם ותרגיש שאתה מתקדם ועולה למעלה .

אבל אני מקנאת בך.. אתה לא מבין כמה על זה שכתבת שדיברת עם ה' ושבכית לו. 

אני לא מסוגלת... אני לא יכולה לבכות לו, אני לא יכולה לדבר איתו, יש משהו שמונע ממני...

אפילו עכשיו כשאני כותבת את זה יש לי דמעות... רק חבל שהם לא יוצאות לפועל... אני יכולה להמליץ לך, להגיד לך, ואני יודעת שתתחזק מזה, אבל אני מפחדת... מתה מפחד.. שאתה, אתה תצמח ותצליח לקום ולעמוד על הרגלים.. ואני.. אני מה? ישאר אותה אחת שכששרים באולפנה העיניים שלה יבשות, ושבקושי התפללה 10 תפילות הקיץ?

גם בסניף, גם באולפנה, אני זאת שיודעת הכל, והכל אני מתכוונת שמתקשרים אלי כנמצאים איפה שהוא ולא יודעים לאן ללכת, ושבנות מצלמות את הסיכומים שלי לפני המבחן, והיחידה בסניף שבלי אלף חורים באוזנים, ובלי ווצאפ מעיקרון ועוד הרבה עקרונות מטופשים שלי...

מבחוץ וואו, מישהי ערכית, אבא שלה רב חשוב אמא שלה מוכרת לכל הבנות, אבל מביפנים... בפנים בפנים אני צוחקת.. צחוק מר, מר ועצוב שאם הייתי שומעת אותו באמת הייתי מתחילה לבכות מנו... כי אני יודעת שהכל הצגה, אף בנאדם לא מכיר אותי!! אף אחד לא יודע מי אני, מהאולפנה אני כזאת, מהסניף אני כזאת, אפילו מהבית לא מכירים אותי... והתקווה היחידה שלי היא אלול... אני מחכה לו כל השנה, כי אני יודעת שאולי אם כבר אז באלול משהו יזוז, באלול אני אולי קצת ישתנה... ולמרות זאת... אני עצובה... ומזדהה עם כל מילה שלך... 

את מסוגלת לבכות ולדבר עם ה'....

כל אחד מסוגל!!!

זה בידיים שלנו!!

 אבל אולי אפשר שפשוט תעשה עכשו תעודת בגרות ותסיים עם כל העסק הזה??....

הלוואי עלי כאלה רצונות...

אם אתה באמת מי שכתבת שאתה, ולו מעט - סביר להניח שאני לא מגיעה לקצה הזרת שלך.

לכל יהודי בעולם הזה יש את הרגעים האלה, הימים, השבועות - שמרגישים ריק. כאילו הכל חלול מבפנים.

וזה טוב כי זה סימן שאתה יהודי. כל יהודי, במהות שלו, רוצה להיות תמיד תמיד בעלייה. ואם הוא נשאר במקום או ח"ו יורד, כל היהדות שבו מתחילה לעלות על גדותיה, רוצה יותר ויותר ויותר.. ולא כולם מצליחים לספק לה מה שהיא רוצה.. לא כולם יודעים בכלל שזו היהדות, הנשמה, שזועקת ממעמקי הנפש.

אתה, בחסדי ה', יודע טוב טוב שזו הנשמה שצמאה להתעלות. ואתה לא מחפש להתמלא בשקרים ובתאוות שיובילו לריק ולכלום עמוק יותר.  אתה רוצה להתמלא בתורה וקדושה וקירבה לקב"ה. וואווו איזה מדהים זה!!

קודם כל - חשוב להעריך את זה. תעריך את הבינה והדעת שהקב"ה נתן לך בכדי להבין את זה. להבין שכל מה שאתה צריך זה להישען על אבינו שבשמיים, לדבוק בו ובמצוותיו. זו תגלית שלא פשוט להגיע אליה בעולם השקר, ובאמת חשוב להכיר בזה ולהעריך את זה.

גם אם אתה נמצא במעלה גבוהה, אתה תמיד תרצה להתעלות כי אין נקודת סיום בעבודת ה'. אין נקודה שבה אפשר לומר "טוב.. אני מספיק קרוב לה' יתברך. עכשיו רק נותר לעלות לגן עדן". 

לעולם לא! גם אם אתה צדיק גמור, תמיד יהיה דבר מסויים שאתה צריך לתקן או להשתפר בו.

ובקשר להורים שלך ולמורים - לעניות דעתי,

עליך ללמוד גם מקצועות חול, מכמה סיבות - 

א. תמיד אפשר לקדש את החול. צריך רק ראש גדול ויצירתיות - והמון המון תורה!

ב. תמיד ידע כללי מוסיף המון. חשוב להיות עובד ה' רציני, שיודע גם מתמטיקה וגם מדעים וגם לשון. זה לא יוריד ממך, זה בטוח.

ג. אני לא בטוחה שזה ביטול תורה.. ראשית - זה בעל כורחך. שנית - אם תחשוב בצורה כזאת תגיע למצב שבו אתה אומר שכל דקה שאתה לא לומד תורה, עשית ביטול תורה.

אכלת, התקלחת, ישנת, קראת ספר, טיילת, אכלת גלידה, יצאת לריצה, בילית עם חברים. הכללל ביטול תורה.

בטוח? לא חושבת.

התורה באה כדי ללמד אותך איך לחיות. התורה באה כדי שתדע לאזן. לדעת מה אסור ומותר, מה צריך ומה מיותר. האידיאל הוא לעשות את כל מה שאתה עושה בחייך - לשם שמיים. אפילו אם אתה עוסק בדבר הכי חומרי שקיים עלי אדמות. זו החכמה האמיתית.

ללמוד מקצועות חול זה לא מיותר, גם אם אתה לא תשתמש בהם בעתיד. חוץ מזה, למה לסגור לעצמך דלתות?

אולי תחליט לעסוק במשהו שמשלב בין תורה לעבודה?

כמובן שגם לעסוק בתורה בלבד זה מבורך, וצריך אנשים כאלה בעם ישראל, אבל בינתיים המצב הוא כזה. ולא סתם! הקב"ה לא שם אותך במציאות הזו ללא סיבה. יש לך שליחות!

אתה יודע כמה קידוש ה' אתה יכול לעשות?

אתה יודע מה זה יכול לחולל בליבם של הסובבים אותך?

לראות נער יהודי, שלומד תורה יום וליל, חכם, רגיש, מקשיב. גם לומד מקצועות חול - וטוב בזה!

או לפחות משתדל מאוד.

גם מתנהג בכבוד לסביבה, מכבד את ההורים שלו! למרות שהשאיפות שלכם שונות לגמרי. זה קשה בתכלית, אבל זה כל כך מקרב וכל כך מקדש שם שמיים.

וגם, אם ייראו שאתה באמת מצטיין, שאתה בסך הכל ילד טוב שרוצה ללמוד יותר תורה  - אני בטוחה שלא יילחצו עליך ככה. 

אבל כשרואים יהודי שלומד תורה כל כך הרבה, ומצידו כל העולם מת, לא חשוב לו החברים, לא חשוב לו הלימודים, לא חשוב לו המשפחה. (אני לא יודעת מה נכון לגבייך... מקווה שמה שכתבתי זה לא אתה. אבל אולי הם רואים את זה פחות או יותר ככה..) זה מפחיד. זה מרחיק. אני בטוחה שההורים שלך והמורים שלך שמחים בך שאתה לומד תורה, ורוצה להתקרב. הם בטח גאים בך מאוד. גם אם כלפיי חוץ הם לא נראים תומכים נלהבים.. בכל זאת, הם גם יהודים שצמאים לריבונו של עולם.

אבל הם רוצים שתראה קצת משהו אחר. שתיהיה פה, איתם.

אין בעיה! תלמד תורה! בכיף! זה חשוב מאוד! כמה שאתה רוצה! אבל כשאתה בלימודים - תלמד. כשאתה עם המשפחה - תיהיה עם המשפחה. איך אומרים? תחיה את הרגע.. במובן הכי פשוט שיש.

סליחה אם הדברים ייצאו מהקשרם.. ניסיתי להבין.. יכול להיות שלא הבנתי מספיק. 

ישנם דברים שאני גם מזדהה, אבל כמו שאמרתי - אני כנראה לא מגיעה לקרסוליים שלך.

כל טוב! 

אני באממת מנסה להקדיש כמה שיותר זמן  שאני מצליח כדי לעשות דברים ומנסה באמת ללמוד. וגם ממצליח, חלקית. אבל דוגרי ללכת לבית ספר זה בכלל לא יהיה ביתול תורה  בשבילי. זה רק יוסיף ללימוד שלי.

באמת אשריך

אני מבין אותך לגמרי...

הייתי אתמול בשיעור של רב ברסלבר (אני לא ברסלבר) והוא אמר כך(בשם רבי נתן): יש אנשים שחושבים שהיצר הרע לא עובד בחודש אלול כי זה חודש הרחמים והסליחות... וזה טעות גדולה בחודש אלול היצר הרע עובד כפול 

הוא מראה לאדם כמה הבן אדם דרש מעצמו במשך השנה וכמה כל כך הרבה מתוך זה הוא לא הצליח וכמה עבירות נוא עבר שאין לו סיכוי לחזור עליהם בתשובה... וככה היצר הרע מפיל את הבן אדם לידי יאוש והבן אדם לא מאמין שהוא יחזור בתשובה בחודש אלול... וככה היצר הרע מפיל אנשים שלא יחזרו בתשבה בחודש אלול...

ואומר רבי נתן שעיקר עבודת החזרה בחודש אלול זה להאמין שה' איתך עימך ואצלך ואתה יכול לחזור בתשובה... וגם עם דרשת מעצמך הרבה ובסוף לא הצלחת זה לא מוריד מערכך מאומה... 

כלו' אתה לא צריך לדרוש מעצמך דרישות ולהצליח בהן כדי לראות שאתה שווה...

אלה אם היית יודע כמה חשוב ויקר בעיני הקב"ה כל מעשה חשוב ויקר שלך לא היית מפסיק לעשות לרגע

 זה סיכום הדברים ותידע לך שאני מבין אותך לגמרי וגם אותי השיעור חיזק מאוד...             

זה אחד המתסכל כולם אומרים שיש לך אור גדול בפנים כוח שלא יוצא... וזה נכון. אתה רוצה שזה יהפוך לאש שתפרוץ החוצה כי באמת יש לך את היכולת הזאת ויש כאילו משהו שחוסם אותך. אני מציעה לך שתתחיל מהדברים הכי קטנים תמצא דרך להתחבר לעצמך ולשבור את החומה (יצא לי קיטצ'י)

וואו. אתה צדיק. וואו. אתה טוב.

ואם אני אמשיך לומר לך את כל המילים הטובות שבעולם אתה לא תתייחס לזה אפילו, נכון?

אני אגיד לך למה ?

כי אתה בראש סגור.

אתה לא מעוניין לשמוע כלום.

לא אכפת לך כרגע מכלום.

אתה בראש שאתה אדיוט, שאתה פוחד מחודש אלול. 

לאאאא!!! תתעורר על החיים שלך ילד!

תפתח את העיניים שלך! תסתכל איפה אתה נמצא!

מה אתה חושב, שאתה נמצא באיזה מקום שכולם מושלמים וטובים וטהורים? הלוואי.

הלוואי והיו הרבה כמוך. 

שהיו לומדים כל יום תורה. 

שקמים בכלל לסליחות בבוקר.

תאמר תודה על מה שיש לך, ולא רק להתלונן על מה שאתה.

הקב'ה הביא אותך עד למקום הזה, שהוא טוב!! הוא ענק, אבל הקב'ה לא רוצה שתתלונן.

תודה לו. ולא רק בתפילה, אלא בדיבור.

שאיפות זה טוב. שאיפות זה מביא להצלחה.

אבל, אל תתלונן .

כי הקב'ה לא אוהב שמתלוננים על המתנות שהוא נותן.

שיהיה לך המון בהצלחה בהמשך הדרך.

צדיק אני יכולה להגיד לך שאני ממש מזדהה !

אלול - זה לא קסם (אצלי לפחות) זה הרעיון של אלול - לעורר את הרצון הזה לקרבת ה ולתשובה !

והרצון אצלך ממש צועק !! -וזה כבר מראה על הנשמה שלך שקולטת שאלול!

ובגלל זה אתה מתוסכל - כי אתה מרגיש שתפספס את ההזדמנות הזאת.

הרגשות שלך לגיטימיות לגמרי!!

וצריך להתחיל בקטן , להתחיל. 

גם אם אם אתה מרגיש שזה לא עוזר ואתה באותו מקום . להתחיל.

רבי נחמן אומר שזקן יכול להיות גם מישהו בן 20.

זקן זה מישהו שלא רוצה להתחדש ולהתחיל מהתחלה.

ולך? לך יש רצון חזק ועז!!

רק תתפוס אותו.

באמת תלך לים לאיזה מעיין עם ספרים.

או סתם ללכת לכמה שעות לאיזה יער , לדבר עם הקב"ה כמו שכתבתה פה.

ופעמיים שלומדים הרבה ואז שוכחים זה ממש מתסכל!

אז אפשר ללמוד משהו קטן וקצר על אלול ולסכם אותו במחברת , במילים פשוטות ומובנות.

לשמוע שיעור של איזה רב, לעשות ערב שיריי נשמה.

ולגביי תפילה - לקחת משהו קטן נגיד קריאת שמע , וללמוד איזה פירוש שיתפוס אותך -

ואתה תיראה שבחלק הזה של התפילה שלך - התפילה תיראה אחרת ותרגיש יותר משמעותית ! בעז"ה!

חיבור לקב"ה נוצר אפילו בשיתוף הכי פשוט!

לספר ולדבר!

ניסיתי לעזור .. בהצלחה !

עוד נישארה לך..

מזדהה מ מ ש!! אבל הגאולה קרבה. רק עוד טיפה כוחות

וואוו קודם כל הכבוד לך על השאיפות ועל השיתוף

עיין שיר שכתבתי על זה - אלול ! - פרוזה וכתיבה חופשית

ובמילים פשוטות המפתח הוא לייחד ולשריין זמן קבוע ביום, לפחות רבע שעה, שתקדיש אותו לבירור פרקטי של ההתקדמות. תוריד לתוכנית מציאותית את הדברים שאתה רוצה לשנות, בכל תחום שהוא, מעשים תפילה מידות וכו', תבחן את ההתקדמות מדי יום, ןתצ'פר את עצמך אם עמדת במה שהצבת לעצמך.

בהצלחה צדיק

כשמרגיש אדם עלוב, ריקני, אין לי אלי רוחני, ונופל הוא ומתמוטט, ידע שאור גדול מוכן לפניו.

מקווה שעוזר 

ה' ישמור איך אתה מוציא לי מילים מהלב. מבין אותך לגמרי!!! העצה שאמרו לי זה פשוט למלות את עצמנו מחדש. שזה אומר להשתפר בבין אדם לחברו וזה יעזור לנו עם הבן אדם למקום בעז"ה. או ללמוד עם מישהו שקשה לו וזה גם ללמוד וגם חסד.. חפש לך דברים כאלו. אבל הכי חשוב שזה באמת יבוא לך בפנימיות שלך. שזה יהיה לך סוד עם אלוקים ולא משהו שכולם יודעים עליו ובשבילם אתה עושה את זה.. בהצלחה !! 

אני מרגישה בדיוק אותו הדבר...

כאילו כל מה שרשמת זה פשוט אני!!

גם אני לא ניצלתי את החופש כמו שצריך... (והייתי יכולה הרבה יותר..)

גם לי הייתה שנה ממש קשה השנה...

עברו עלי מלא דברים קשים!! שפשוט הרגשתי כאילו שה' עושה לי דווקא!!

כאילו לא מספיק מה שיש לי כל פעם יש לי עוד ניסיון יותר גדול משהיה...

הרגשתי פשוט ריקנות כל השנה הזאת...

כאילו שום דבר לא עשיתי, לא התקדמתי...

רציתי פשוט להרגיש את ה' בכל דבר (אפילו הכי קטן...) ופשוט לא הצלחתי!!

זה היה לי ממש קשה להפנים את זה שהכל לטובה והכל מאת ה'!!

לאט לאט ישבתי עם עצמי וחשבתי עם עצמי מה לא בסדר בי, למה ה' עשה לי את זה, מה אני צריכה ללמוד על עצמי, מה ה' רוצה להגיד לי וכו'...

ושחשבתי עם עצמי הצלחתי לראות טוב!!!

הצלחתי להבין שה' נמצא איתי בכל רגע בחיים אני רק צריכה לבחור ולפקוח את העיניים...

לבחור ולהאמין שהכל מאת ה'!!!

ואם כבר מדברים על לפקוח את העיניים אז אלול זה באמת החודש שבו אנחנו צריכים להתעורר!!

(למרות שזה קשה...) אנחנו צריכים באמת להשתדל להיות ני אדם יותר טובים ולעבוד על עצמינו...

ככה פשוט הרגשתי כל השנה הזאת...

כאילו הרגשתי שאין לי כח יותר לחיות!! שאין לי טעם לחיים!!!

פשוט התאכזבתי מעצמי...

כל פעם יותר ויותר...

כעסתי על עצמי שאני לא עושה עם עצמי כלום ורק יושבת ובוכה על מה שה' עשה לי...

פשוט לא היה לי כוח להתמודד עם כל הניסיונות האלו...

הרגשתי כאילו שה' רוצה בכוונה שיהיה לי רע...

בהתחלה אפילו היה לי קשה להתכוון בתפילות...

רציתי לצרוח לה' שדי!!!! נמאס לי!!! שאין לי כוח!!!! שיעשה לי דברים טובים....

כל פעם שאמרתי את זה לה' הרגשתי כאילו הוא לא שומע אותי....

ולאט לאט הבנתי שזה תלוי בי...

שאני צריכה יותר להתכוון בתפילה....

כל תפילה הייתה בשבילי עוצמתית... (פשוט נקרעתי בבכי) לא עמדתי בזה....

ואז גם הבנתי שאולי אני גם לא שומעת את ה'.....

שאולי ה' רוצה להגיד לי משהו....

גם אני הרגשתי שכל העולם מתקדם ואני נשארת תקועה במקום שלי....

ופשוט התחלתי להבין שה' כנראה רצה לכוון אותי למקום יותר טוב!!

התחלתי לעבוד על עצמי...

והבנתי כמה ה' נוכח בחיים שלי!!!

וכמובן שזה עבודה יומיומית...

צריך להילחם על משהו כדי להשיג אותו...

וצריך לעבוד קשה!!

ופשוט התחלתי להשתנות...

הרגשתי יותר מקורבת לה'...

ופשוט האמנתי שה' מנהל את העולם בצורה הכי טובה שאפשר!!

לכל אחד יש דברים קשים...

כל אחד בחיים הפרטיים שלו מתמודד עם משהו, עובר עליו משהו, קרה לו משהו...

פשוט מלחמה יומיומית...

לכל אחד יש קשיים וניסיונות...

זה בעצם החיים...

אם לא היה ניסיונות לא היינו מתקדמים לשום מקום..

אמנם הדרך שבה ה' רוצה להעביר ניסיון לא תמיד זה טוב...

אבל אם מסתכלים על כל התמונה מבינים את מה ה' רצה להגיד לנו...

מבינים כמה ה' עשה לנו טוב!!!

רק חבל שאנחנו מבינים את זה רק שקורה לנו משהו... (וגם שקורה לנו משהו אנחנו לפעמים מבינים את זה מאוחר מידי...)

ה' רוצה שלכולם יהיה טוב!!

וכל אחד סוחב על עצמו איזה תיק או מטען...

שאיתו הוא מתמודד כל יום!!

יש משל חסידי שבחודש אלול המלך בשדה - קרוב וזמין.

כשמשתדלים להתקרב אילו אז בימים הנוראים נכנסים איתו לארמון והוא פותח לנו דף חדש

אז זה תלוי איזה פחד.

נסי להפוך את זה למושג המוכר "יראת הרוממות", ובגלל שעכשיו ימים נוראים תהיה לך בע"ה סיעתא דשמיא להצליח.

בהצלחה רבה!

פחד מהמעמד. 

פחד שאם היינו מושלמים (יענו בלי חטאים בכלל), אני חושבת  שלא היה קיים...

תודה בכל מקרה!!  

אבל המטרה היא לא להיות מושלמים. המטרה היא לעשות את הכי טוב שלך.

גם זה לא קורה... אבל זו המטרה, והיא הרבה יותר בהישג יד.

ה' סומך עלינו שנעשה את הכי טוב שלנו והוא עוזר לנו בהכל, גם במלחמות עם היצר

(ואמר ר"ש בן לוי יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו שנאמר אלקים לא יעזבנו בידו)

הכל בידיים שלנו! (ובאיזשהו מקום זה הכי מפחיד, אבל גם) זה הכי מחזק שיש!!

זה אומר שאנחנו יכולים.. כן, יכולים.

בהצלחה!!

מכירה את זה שעושים איזה פאשלה או טעות רצינית - נגיד למנהלת,

ולמרות שעבר זמן וכאילו זה עבר - יש את ההרגשה הזאת- כל פעם שמדברים עם המנהלת

או רואים אותה (כמו מתח כזה מהמקרה שהיה ..למרות שעבר זמן..)

אבל תחשבי שאומרים לך שיש אפשרות למחוק למנהלת מהזיכרון את אותו מיקרה!

שקולטים את המשמעות של זה- שיאה שמחים!

זה חודש אלול!!

חודש שהקב"ה מוכן "מחוק" מהזיכרון כביכול את החטאים שלנו-

כאילו מעולם לא עשינו אותם! אז נכון צריך קצת לעבוד בשביל זה , אבל התוצאה וההרגשה הפנימית

ממש שווה את זה!! אלול זה הזדמנות אחת גדולה!

 "אני לדודי ודודי לי"    דוד= אהוב 

"עת דודי..."

זה חודש שכולו מלאאאא באהבה!

 מקווה שעזרתי במשהו...

קול דודי הנה זה בא- ככה בא אלול, מהר..

מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות, דומה דודי לצבי או לעפר האיילים- ככה אלול עובר מהר!

הפחד הוא לא מיום הדין, הפחד הוא לאבד את הימים האלה של קרבת ה'! 

מה זה יראת שמיים? הפחד זה לא לאבד את ההשגחה של הקב"ה! 

הקב"ה בא עד אליך. לא לאבד את הרגעים הכי יפים של הקרבה. 

זה דומה לאדם שפתאום מגיעים אליו ואומרים לו כנס עכשיו לארמון המלך ויש לך חדר מלא ביהלומים, אומרים לך תיקח כמה שאתה רוצה!!! הכל. 

לא משנה כמה הוא מילא את הכיסים והשקים הוא יוצא מבואס. למה? כי כמה שהוא לקח הוא יודע שיכל לקחת יותר..

אהבתי את מה שכתבת

חוץ מהסוף

לא נכון לצאת מבואס מהימים הנוראים כי יכולנו להשיג יותר. וגם לפני כן ההרגשה הזו שחייבים "להשיג" יכולה לגרום ללחץ ומתח מיותרים.

צריך להרבות בתשובה ותפילה, לעשות מה שה' מצפה מאיתנו, ואם נזכה להגיע לתחושות של רוממות- מה טוב. ואם פחות- גם טוב.

הרגשות הן מתנה

@באלה הידיים, לגבי הפחד החיובי והשלילי באלול עייני בשיר שכתבתי בקישור מתחיל... - פרוזה וכתיבה חופשית

אז לבוא בגישה שיהיה כיף וטוב וגם אם קורה משו לא להשבר מזה..

בהצלחה

תחשוב טוב יהיה טוב!! כל עוד המחשבה והגישה חיובית אז מעולה!! חשוב לזכור להודות לה' ולשמוח

הכל בראש, כך שאם תחשוב באמת טוב -יהיה טוב!!!

תחשוב שההורים שלך היו מורים

המורים עושים שליחות מטורפת ועובדים קשה ככ בשביל התלמידים שלהם!!

מה כייף בעוד שנת לימודים שנותן מוטיבציה?

#שאלת_השאלות

אין לי מושג מה עם הטביעות אצבע 

כן צריך לבוא עם ההורים

אני עשיתי לפני ששינו את זה...

אז אני לא יכולה לעזור, סליחה

בכל מקרה צריך לבוא עם ההורים.

זה מה1/7 ניראלי

שעד תאריך מסיום כולם יצטרכו להיות רק עם ביומטרי

אז חבל לעשות רגיל אני חושבת שיש לזה מקסימום חודשיים

או מבקשים עזרה והתייעצות.

את עונה, ועושה חסד עם אנשים - כי אולי התגובה שלך תעשה למישו טוב.

בהצלחה!!!

תודה

אתם כותבים אותה ביד...) תבקש מהם...

אחרי החופש הבטלני שהיה לי.

אני עכשיו עוד לא לגמרי נכנסתי לזה. מקווה שזה ישתנה כשאחזור ללימודים השבוע 

אוהבת את אלול בטירוף, אחד החודשים המחזקים והמעצימים!!!

באמצע החיים כזה...

פחד ויראה...

פחד כזה.. כי אני עוד לא מוכנה לכל זה

לאוירה ...

האמת השנה-חטאתי לה' ובגדול

אני  מרגיש שזה הזמן לחזור בתשובה... אבל תמיד היצר הרע אומר לי נו בחיאת  אל תעבוד על עצמך... מה השתנית מאלול שנה שעברה ומה השתנית מאלול לפני שנתיים...

רבי נחמן אומר אין שום יאוש בעולם... גם אחרי שלושים שנה שאדם לא השתנה אם הוא עדיין רוצה להשתנות מובטח לו  שיבוא יום והוא ישתנה והוא יחזור בתשובה....

וזה עיקר מה שהיצר מנסה להפיל את האדם בחודש אלול לייאש אותו... ואסור לאדם להתייאש

כל שנה אני מזכיר לעצמי שאין יאוש בעולם ככל ואם אני ירצה להשתנות ולחזור בתשובה בלי להתייאש 

אז יבוא יום ואני יחזור בתשובה שלמה בעז"ה!!!!!!!!!!! 

"את פניך ד' אבקש, אל תסתר פניך ממני"

חוצמיזה?

בת צנועה. שלא מנסה למשוך את העיניים של אנשים יש לה את היופי שהכי מקסים אותי.

גם אני רוצה לעשות את זה.. אני מרגישה שאני מתחילה להתמכר.

אבל עוד מעט מתחילה השנה וזה..

היה ממש כיף להכיר אותך בהתנדבות!

הצעה: אולי נגיד תעשי הפסקה אבל תחזרי שכבר לא תהייה תלותית .. 

ועוד אחת: אפשר לקבוע לעצמך תווך זמן מסווים שאת בפורום עכשיו.. 

נגיד את מתיישבת ליד המחשב ואומרת לעצמך 'עד עוד 20 דקות' ושמה תזכורת בפלפון לשעה הזאת..

בהצצלחה בכל אשר תפני

ושנזכה במהרה לראות בביאת המשיח ולעלות לביהמ"ק!! (אם כבר איחולים...)

אבל כן יש מצב שאני אחזור לפה מתישהו, כרגע ההפסקה מסתדרת לי עם עוד כל מיני גורמים רגשיים שבגללם גם יהיה לי נכון להפסיק..

אולי אני אחזור לפה יומאחד

וגם לי היה כיף להכיר אותך בהתנדבות!

שאפילו שקשה לך את עושה מה שנכון לך לעשות ולא הולכת ועושה את מה שקל כאן ועכשיו!!!!

מעריכה אותך.

את נתת לי מלא - גם מער לפורום..

סוג של התבגרנו ביחד, ואם שאלות וסניף וכו...

את בוגרת ומחושבת ומתחשבת.

אוהבת לעזור באמת ! כי ממש להתייעץ איתך, ויש לך תשובות מעניינות ..

אוהבת אותך מלא!!

הלוואי שנמשיך לשמור על קשר!! ולקחת פה החלטה - שמראה על כמה את קשובה לעצמך

וזה כל כל חשוב!

את אלופה !!

אוהבת אותך באמת ! גם מעבר לפה.....

כל הכבוד אשרייך!

בהצלחה בהכלל נתגעגעע!!

וואי נשמה!כל הכבוד על ההחלטה האמיצה!

*הערצתי*

אני חושבת שעכשיו אני קצת מבינה את ההודעה מאתמול.. או שלשום.. לא זוכרת

אז אשרייך! ושיהיה בהצלחה ממש!

אוהבתותך

תודה על מה שכתבתן, חזקתן אותי ממש בהחלטה!

וגם אתן-

@שמחה גדולה יחסית לאחרונה כתבת איפה שהוא "מוח שליט על הלב" לא זוכרת באיזה הקשר, ובדיוק זה מה שהייתי אני צריכה לעשות באותו זמן וזה הזכיר לי..

@גאיוש לא בגלל מה שדיברנו היום, רציתי לכתוב את זה כבר מהבוקר אם לא הפורום לא נראה לי שהיינו מדברות יותר משלום שלום כזה, ורק בזכות הפורום החלטנו לדבר באמת(: אז תודה לך, כי זה די בזכותך..

תודה..

אני אתגעגע