אם לא- לפני שנתיים בערך ניר ברקת בא לבקר אצלנו והיינו מלא בנות במסדרון, ואז כשהוא עבר מישהי דחפה אותי עליו ושנינו עפנו מה"הדף".. היה מביך...

 

הדגמתי לחברה שלי תנועה של ריקוד, בעיטה באויר או משו כזה...

ובום טראח תקעתי את הרגל שלי בפרצוף של מורה!!!!  

 

וגם עשיתי מלחמת מים עם חברות והשפרצתי על מורה....

ישבנו באיזו גיחה והמנהלת שמה לעצמה סוכר בתה, ואז איזו מישי שאלה "וואי המורה כמה את שמה?" אז המורה אמרה איזה משו, ואז שאלתי את המדריכה מה היא אמרה וההיא ענתה לי שמשו לפי איזה חודש היא או משו בסגנון (מאיפה היא שמעה אתזה) קיצר, אני בסקרנותי שאלתי את המורה (שהייתה בקצה השני של החדר) "מה? המורה? באיזה חודש את??"

 

היא לא הייתה בהריון

@תורה מעל הכל!

זה באולפנת תפארת אלי כהן 1 מגדל העמק.

לא יודעת מתי, צריך לתאם עם האחראיות.

מגיל 12 ומעלה בעקרון.

יש מספרים, אבל תורה מעל הכל תדע להגיד יותר טוב..

גם לי ממש חשוב ואני ממש משתדלת אבל נראלי שזה לא מכוונה רעה..

לפעמים אנחנו לא חושבים לפני מה שאנחנו עושים ומשו מעצבן אותך את ישר מתעצבנת

ובכלל לא חושבת וכאילו שוכחת שזה ההורים שלך והם לא חייבים לנו כלום!

אז אשרייך ושנזכה

אבל תביני, לא יודעת איך זה אצלך, אבל אצלי ספציפית הרגשות להורים ממש סוערים.

כנראה שככה זה בגילאים הללו.

אבל אל תביני אותי לא נכון, יש גם מלא אנשים שיש להם מערכת יחסים נפלאה עם ההורים!

 

אבל במציאות זה קצת יותר קשה..

כשמישהו מנסה להחליט לך את את ההחלטות

ונכנס לך לחיים..וחושב שהוא יודע בדיוק מה הכי טוב לך..

כשאתה חושב דווקא בדיוק ההפך..

אז ברגע הזה זה קצת יותר קשה לכבד את ההורים..

(למרות שב"ה אני משתדל להיות עם ההורים בקשר טוב בד"כ..)

לא תמיד זה קל..אבל כשעוצרים רגע

ואומרים שאשכרה האנשים האלה הקדישו את את כל החיים שלהם בשבילי..

אז זה יותר קל.. 

 

וקשה לענות עליה.
אנחנו אוהבים את ההורים שלנו. כולנו, בלי יוצא מן הכלל. בתוך תוכנו אנחנו אוהבים אותם הכי שבעולם.
אבל, גדלנו. התבגרנו. ויש לנו דעות משלנו, מחשבות משל עצמינו. מה לעשות, לפעמים זה מנוגד למה שההורים חושבים. כמובן שיש להם חכמת חיים רבה וצריך וראוי לשמוע ולהקשיב בכל נושא מה דעתם.
אבל אם יש לי דעה, והקשבתי לדעה של ההורים בעניין והיא הפוכה, זה קצת מעצבן. ובצדק. כי אנחנו כבר גדולים, ובתכלס מעצבן שמישהו מחליט עליך כשאתה כבר גדול ויודע לחשוב בעצמך מה טוב ומה לא.
אני למשל, בתקופת עמונה ממש רציתי להיות בפינוי. לדעתי זה חשוב ממש. אבל מה לעשות, ההורים שלי אסרו עלי להיות שם. הקשבתי להם, כי כיבוד הורים זה ממש חשוב לי, ואני משתדלת בזה ממש. לא הלכתי, אבל כן זה עיצבן אותי, וכאב לי שההורים שלי כאילו לא מבינים כמה זה חשוב. זה מעצבן כשיש משהו שבוער לך, חשוב לך ממש, ואז מישהו בא וחוסם אותך.
בכללי אנחנו בגיל שכבר הרבה פחות משתפים את ההורים, פועלים לפי מחשבתנו העצמאית, וב"ה זה מעולה. זה מראה על התבגרות ויכולת עצמאית. וכשיש משהו שמנוגד או לא ממש מסתדר עם מה שאני חושבת ומה שההורים חושבים או אומרים לי לעשות, זה מוציא את העצבים. כי כן אנחנו בגיל שמתעצבנים מהר
בעזרת ה' יתברך שנזכה לכבד הורים בצורה הטובה ביותר שאפשר!!!
אשרייך צדיקה על השאלה, כל כך חשוב!!

אשרייך את!

בעזרת ה' שנזכה!!

בעיקרון, בגלל שגדלנו לתוך זה שהם דואגים לנו, אנחנו לא מרגישים איך זה להיות בלי.. לכן קשה להעריך

צריך כל הזמן להזכיר לעצמינו את הטובות שהם עושים... (כך מוסבר בספר חובות הלבבות)

 

 

אני אומר את גם (וקודם כל) לעצמי כמובן

ולפעמים ההורים לכאורה מפריעים.

 

אין לי כח להיכנס להסבר של זה אבל זה פשוט הגיוני

הלוואי שהק"ה ייתן לי את הכח לעמוד בניסיון הזה..

וואי לפעמים זה מעצבן אותי שאומרים שההורים לא חייבים לנו כלום- אם הם בחרו להוליד אותי, אז שיעשו מה שזה דורש גם אחרי זה... ב"ה אני ממש סבבה עם ההורים שלי- ברור שיש אי הסכמות ווויכוחים וכו', אבל סה"כ סבבה, פשוט האמירה הזאת של הם לא חייבים לנו כלום מעצבנת אותי

כי זה כמו להבדיל אבל הקב"ה הוא לא חייב לנו כלום!!!!

אבל מה אם הוא בחר להביא אותי לעולם אז שיעשה משו ויתאמץ בשבילי?!

לא נכוןן ממש לאא!!!!!! ההורים שלנו והקב"ה לא חייבים לנו כלום!!!

צריך לדאוג לנו!

וזה מה שהוא עושה ומעבר!! נגיד לא יודעת אם יש לך אחים קטנים..

אבל נגיד ואת שומרת עליהם אחד מהם יגיד לך את חייבת להביא לי מים!

את חייבת?! את בחרת לשמור עליהם.. את יכולה להביא לו וזה מה שתעשי אבל לא חייבת כלום..

ותו דבר הם לא חייבים לך הם לוקחים עליך אחריות וזה.. אבל חובה הם לא צריכים.! זו דעתי..

ככ מרגש היה לקרוא אתזה ..
כל מילה נכונה . רואים אתזה גם כאן. אתם רוצים לחיות את התורה .לעשות רק את הדבר הנכון .
ככ אהבתי . אשריינו!!(:

איזה יפה!!!! ובאמת באמת אני רואה אתזה נגיד בכל מיני הפגנות או 

תפילות יפות איך הנוער שלנו כ"כ מדהיםם זה באמת מרגש שכתבו את זה!

אני באמת מאוד מעריך, אוהב ומעריץ את הנוער הזה!...

 

תודנ!

20170621233054.docx

תודה

תודה רבה!

ב"הצלחה לכולם

שנזכה

זה אחד הקשיםם

ללמוד

בת כמה את? אולי ללמוד לפסיכומטרי?

לימוד של 20 דקות ביום

זה ממש קל. תוך מקסימום 4 שעות אתה גומר אותם. ואם אתה לא עובד אתה יכול גם ללמוד כל יום 20 דפי גמרא.

4 שעות מתוך זה בשביל ללמוד תורה כל עוד אתה לא צריך לפרנס משפחה זה כלום זמן.

אני היום הלכתי לתפילה בשמונה וחזרתי באחת עשרה אחרי לימוד

 

אבל בכל אופן מתוך 17 שעות ביום (לכל הפחות) יהודי ער, 4 שעות להקדיש לתורה כל עוד הוא לא עובד זה קצת.

אם אתה לומד גם בימי שישי ושבתות. אתה תגמור את הש"ס תוך קצת פחות משנתיים. זה חלום!
תמיד אני אומר שאם הגזר דין שלנו יהיה כלא אני אגמור שם את הש"ס. כי באמת שם יש הרבה פחות מניעות ללמוד.

בס"ד

 

כל הבנים שיושבים שעות,

ופשוט לומדים!!!

תדעו שאני (ואני לא היחידה)

פשוט מעריצות אותכם,

ומתפללות שבבוא היום נזכה באחד כמוכם!!

ללמוד קבוע כל יום לימוד מתוך ספר מסוים כמה שתצליחי (אפילו 10-15 דקות...) ולסיים את הספר!

ללמוד לנגן בכלי נגינה (לדוג' גיטרה)

להתפלל כל יום מנחה/ ערבית

לצייר ציור מהמם...

לסדר את החדר / לחדש אותו

להפגש עם חברות ששנים לא נפגשת איתן (לא בדיוק מטרה אבל תעסוקה..)

זהו בינתים...

תחפשי אחת כזאת וכל הזמן יש שם עבודות.

רוב במשרות זה בטלפנות ויחסי ציבור וכאלה ואני לא אוהבת את זה

מאוד שווה!

אין לי מושג איך משתמשים בדבר הזה

דרושים בכללי

 

 

דרושים ירושלים | משרות ירושלים | פורטל דרושים

להתכתב איתן, להיפגש איתן מידי פעם, לשוחח איתן בפלאפון..

 

את היחידה שהולכת לבד לאנשהוו????

בשביל זה יש לך אותיי

זה באמת קשה לשמור על קשר..
ה', בקשה שנצליח!!!!!!!

חד משמעית. זה נשמע מוזר אבל מי שיש לו ווצאפ יש לי קשר איתו דרך הקבוצה ואני יודע מה קורה איתו ומי שלא - פחות.

בס"ד

 

ווצאפ זה לא דרך לשמור על קשר!!!

זה לעבוד על עצמך בעיניים!!!

חוצמיזה,

שזה פותר את הבעיה רק לחלק אנשים.

לדוגמא, אם היא הולכת לאולפנת חלוצה, טוהר (ולא עולות לי עוד אולפנות)

אסור לה סמארטפון!

אני גם טרמ"חית,

ופשוט קבענו שאנחנו נפגש כל חודש,

וכל שבוע מדברים בטלפון.

לא יודעת עד כמה זה יעזור.

אם אתם גרות באותו מקום,

תקבעו כל ער"ש נפגשים אצל מישהי

(אא"כ זה סביבה שאפשר להסתובב ברחוב)

דווקא וואטסאפ זו דרך נוחה לשמור על קשר

את עונה מתי שנח לך, זה זמין, וקל יותר לשמור כך על קשר (וזה לא סותר שצריך גם להיפגש ולדבר, כמו שהצעתי לה)

אם כמה שאני חושבת שווצאפ לא תמיד יכול להיות
כמו קשר של פנים אל פנים.

היום אחרי הרבה זמן החזרתי את הווצאפ.
למה לא הייתי הרבה זמן?כי הווצאפ גרם לי להתכתב או להתנהג לא כמו שהייתי מדברת במציאות.אז איך זה שבווצאפ פתאום כן יכלתי לדבר ככה ובמציאות לא? כי על כתב לעיתים יכולים לראות שהגבולות קצת מטשטשים,קצת רצים מהר מדי.ואני גם מרגישה את זה פה בפורום,שהיו פעמים שכתבתי דברים שלא היייתי מעיזה במציאות(זה לא חייב להיות דברים רעים)לדבר אבל עדיין גם פה הגבול יכול להתשטש ולגרום לזה שאכתוב דברים שבמציאות זה אחרת ..
לא רציתי לגרום לי לסתור את עצמי וזה עשה לי ממש רע.עד שלא יכלתי וסגרתי את הווצאפ.
זו הדרך היחידה שלי באמת לשמר על קשר עם חברות שלי,לדעת מה קורה במיוחד עכשיו שכל אחת יוצאת לחיים ואני כן רוצה להיות מעודכנת ולדעת מה קורה עם כל אחת.ולא תמיד מרגיש לי בנח להתקשר..אז ווצאפ זו דרך טובה שאני מרגישה שהקשר הוא מעבר.כי זו רשת של אנשים שאני פוגשת אותם ביום יום. ולכן זה יותר תורם לקשר.אני מסכימה שקשר יכול להיות הרבה יותר טוב שהוא פנים אל פנים.אז זה יכול להיות גם וגם... וכמה גם אפשר להגביל את עצמי אין לי פייסבוק או דברים אחרים,ועוד מעט גם לא יהיה לי את הפורום..אז ווצאפ זו הדרך היחידה שלי להיות בקשר עם אנשים וחברות שחשובות לי..אין לי חברה אחת שאין לה ווצאפ.והיום ב״ה התגלגל חסד מתי שנכנסתי לוווצאפ.ושמחתי ממש.
ואם אתן באולפנה שאוסרים סמארטפונים,זה הרבה יותר קל להיות גם בלי הסמארטפון כי פשוט אין לכם את זה גם בסביבה של החברות..

יש ווצאפ נכון להיום בבוקר אולי היה שינוי מאז לא ידועה לי

 

זה תלוי מתי הם הורידו את הוואצאפ על הנוקיה

להשאר בקשר זה לא דבר קל בכלל. כל אחת עכשיו נכנסת לעולם שלה ולחיים שלה ולכל זה ידרוש עבודה ולא תמיד זה יהיה קל אבל מניסיוני שווה את המאמץ.

דבר ראשון זה להתקשר. לא הודעות לא וואצאפ. אלא שיחות ממש פעם בשבוע שבועיים. אפילו שיחה של חמש דקות עושה את ההבדל.
דבר שני. להפגש. אפילו פעם בשנה זה משו. אומנם בטח נשמע לך הזוי חברות טובות ורק פעם בשנה נפגשות אבל מניסיון לא תמיד יש זמן ליותר.
דבר שלישי. ימי הולדת . לא לשכוח ימי הולדת! בין אם זה להפגש - שזה הכי כיף לדעתי.. ובין אם זה שיחה ואם אין זמן אז הודעה עם ברכה מושקעת.

שיהיה לך הרבה בהצלחה!

תנסי מדיי פעם לתקשר איתן (הודעות, שיחות) ובשבתות גם להיפגש (ליל שבת, שבת בצהריים, מוצ"ש) ואולי מדיי פעם גם לצאת לטיול או מה שבא לכן..

אני גם עזבתי לבד לפנימיה בכיתה ט וכל החברות שלי נשארו באולפנה הקודמת. כל מה שאמרו למעלה (וואטסאפ, הודעות, ימי הולדת, להיפגש וכו) זה ממש טוב וממש עוזר. מניסיון.

עוד דבר שאת יכולה לעשות זה לבקר אותן באולפנה שלהן, ככה את גם שומרת על קשר עם השכבה הישנה. אפילו ביקור קצר של רבע שעה.

בהצלחה

אולי זה ישמע קצת מוזר...

אני עכשיו סיימתי חמישית... הגעתי לאולפנה עם קצת חברות ועוד כמה חברות טובות שלי הלכו לאולפנות אחרות... מהבנות שהגיעו איתי עם אחת ניתקתי קשר לגמרי.. כל אחת מצאה את החברות שלה וכו... עם השנייה הקשר היה רופף כי כול אחת חיפשה את עצמה..... ורק עכשיו לקראת סוף השנה התחלנו לחזק את הקשר.

עם 2 חברות שלא הלכו איתי לאולפנה ממש ממש התחברתי בתקופה הזאת.... כי לכול אחת קצת קשה בהתחלה והיא צריכה מישהי לשפוך עליה את הכול.. ומשום מה היה לי נוח ממש בטלפון ואח"כ סתם היינו מתקשרות אחת לשניה לדבר... בקיצור הקשר עם החברות שהגיעו איתי לאולפנה יותר חלש מאשר החברות שהלכו לאולפנה אחרת........

לעבוד, להתנדב, להרשם לחוג, לטייל, לאכול (!!), ללמוד (?!)

ללמוד איזה ספר יפה

התנדבות קבועה

לבקר את סבא וסבתא

לעשות ספורט

לנסוע לחברים

התרמות

ים

מעיינות

טיולים

לשחק עם האחים הקטנים

לנסוע לאחים נשואים

לנסוע לבני דודים

לבנות דברים

לעזור בבית

לעשות סדר בחדר

לנסוע לוותיקן בכותל

ללמוד לנגן

לעשות קומזיץ עם חברים

כנ"ל על האש, פויקה

לנסוע לאיזה עיר לכמה ימים ולהתנדב שם

ושוב, ללמוד תורה וללכת לשיעורים! 

 

בהצלחה!

 

 

 

ממש כדאי לך להתנדב ולארגן דברים גדולים יהיה לך סיפור והרגשה כיפית של ניצול החופש בצורה משמעותית

ולא חסר התנדבויות

לעבוד ולטייל.
לגמור משנ"ב חלק א.
לקום כל יום ותיקין.

קייטנה של כמה שבועות לילדים

 

סוג של עבודה, אבל לפי מה שאתה רוצה...;)

וגם קצת ממלא אותך סיפוק

ומכניס לשגרה

 

מתאים גם לבנות וגם לבנים!!

(אבל דורש תכנון מראש והתחייבות...)

אה וגם לעשות כל מיני דברים שתמיד רצית לעשות ולא הספקת...

לפי דעתי במכתב לא צריך להיות כללים.
פשוט רושמים את כל מה שחושבים.
אפשר כן לשים לב לנקודות ולהתייחס אליהן במכתב,מה כותבים לפני מה כותבים אחרי.

למחנכת,ולמדריכה לדעתי בפתיחה,
אז מילים טובות עלייה,תודה ואיחולים..
ובין לבין להוסיף דברים,לכתוב זכרונות שלכן ביחד.לכתוב דברים שלמדת מימנה או עלייה.ולכתוב דברים שהיא חיזקה בך שתרמו לך.מה את לוקחת איתך לחיים מימנה.מה היא הייתה בשבילך.ומה היא שינתה בך אם יש..איזה תכונות שלה תרמו לך למצבים מסויימים,ומה את לומדת מימנה להמשך החיים.

זה רק דברים להתייחס אליהם,תכתבי מה שאת אוהבת

בהצלחה

"...כשוחחתי עם יאיר על שצר לי המעבר אמר לי שבלאו הכי שזורים החיים במעברים כאלה- תקופות תקופות... מורכבים החיים כמו קרונות רכבת אם כן אל לנו להצטער על המעבר לשלב הבא שבסך הכל בחרנו בו והוא הטוב בשבילנו אלא יש לשמוח שאת השלב הזה שהיה חווינו עם אנשים טובים ומקסימים עצם צער הפרידה מראה שהייתה זו תקופה שראוי להצטער על סיומה כלומר- שטובה הייתה ובזה מאושר אני..." (יוני נתניהו ז"ל) 

     

אני פשוט לא מצליחה לעכל

לוקחים לוח שנה של החודשים האלה (יש באתר ישיבה), מעתיקים, וכותבים בכותרת : לוחופש, וממלאים...

באישי

ולא אצלינו איןן

פשוט לא יקרים בטירוף

זוכרת מה.

זה של המדרשה נראלי אבל לוידת עם זה לעולות ל-ט'..

 

עשיתי פעולה על חירות ומסגרת לפני פסח, מצרפת מה עשינו, אפשר לשכלל יותר בכיוון שאתה רוצה...
# חיי שרה/מחניים עם ובלי כללים # זוגות, אחד עם עיניים עצומות והשני מוליך אותו וגם לשני יש הגבלות כל מיני... למשל תלך רק 30 צעדים, תלך ברגליים צמודות וכו, אומרים לו את זה בלי שהשני ידע ואז גם כאילו כשהזה עם עיניים עצומות חושב שלשני קל ונוח ואין לו הגבלות אז כאילו יש לו...
# טאבו, בלי הגבלות לא היה פה משחק...
# מסר: חירות אמיתית היא להיות עבד לקב"ה, וגם אם יש כללים זה הכי טוב בשבילנו, כמו ילד שמשחק בכדור על הגג. אם אין מעקה לגג הוא בקושי יזוז, כי הוא יפחד ליפול. אם יש מעקה הוא יזוז הכי הרבה ויהיה לו חופש תנועה הכי גדול כי יש מה ששומר עליו. קטע על נתן שרנסקי, עם השופט שחושב שהוא חופשי אבל הוא לא...

החופש הוא לא סתם חודשיים, 59 ימים, 1,416 שעות, 84,960 דקות של מעבר בין כיתה אחת לאחרת, הפסקה בין שנת לימודים שהייתה לזו שתבוא.

החופש הוא חודשיים, 59 ימים, 1,416 שעות, 84,960 דקות בהם את נזרקת לעולם הגדול והאמיתי.
תקופת זמן שפתוחה לפנייך.
שעליך מוטלת האחריות לאיך היא תראה.

במשך הלימודים מכתיבים לך מתי תקומי, איפה תהיי  במשך 8 שעות ביום, במה תשקיעי...

בחופש הכל משתחרר, סדר היום שלך עובר ל2 ידייך!
זה הזמן להראות לעצמך מי את באמת.
איך את מנהלת את הזמן, במה את משקיעה, כמה כח רצון יש לך, מה סדר העדיפויות שלך, במה את מאמינה וכו'.

אז איך את בריאליטי של החיים?!
שיהיה בעז"ה חופש גדול!!

ובגלל שיש מעקה אפשר להסתובב על הגג חופשי בלי לפחד ליפול... כי כשיש גבולות אתה בטוח ויכול להיות חופשי יותר..
סליחה שאני לא זוכרת בדיוק
תחפש באתר של אריאל. בהצלחה...

לא הבנתי

אומרים חופשיים.
ברוורר שאני חושבת שאנחנו הרבה יותר חופשיים!!

לקח לי זמן להיזכר...
היה לנו שיחה על זה בשבועות)

 

 

כי אנחנו חופשיים.
חופשיים לא להיות עבד לתאוות.
זה באמת שווה כל הדבר הזה?!
להיות עבד למסיבות ולים ולעוד דברים.
זה לא כייף.זה לא כייף להרגיש עבד לדברים שהם לא מתאימים.שהם לא רצון ה׳.
זו לא המטרה שלנו.אפשר לשמוח ולהנות ולעשות הכל בתור דתיים.לא הפסדנו שום דבר.
רק הרווחנו מיזה.
זה כייף מה? להיות חופשי מהכל בלי מחויבות??
איך אפשר לחיות בעולם שאין גבולות ומותר הכל?
כשאין מחויבות לבורא עולם אז איך יהיו מחויבות גם לאנשים אחרים?
כל הזמן לרדוף אחר הדברים שלא באמת עושים טוב לנשמה?
וקורה לצערנו גם דברים בעולם.ושזה עצוב מאוד.
ונכון,כל דבר אנחנו בודקים אם זה בסדר מבחינת הלכה,ונכון לפעמים זה יכול לתסכל שלא מצליחים.
אבל זה שווה זה שווה את זה שאנחנו לא עושים דברים שעושים לא טוב לקב״ה.
וגם אם לפעמים יש נפילות,אז הקב״ה עדיין אוהב אותנו!! וזה משמח מאוד !! לדעת שהקב״ה אוהב אותנו בכל מצב!! ושמח בנו כל יום!!

צדיק אתה

ואני גם חושבת שאנחנו הרבההה יותר חופשים 

איזה חופש יותר טוב מלדעת שאבא ת-מ-י-ד-! אוהב אותך 

וכל דבר שתצטרך הוא פה בשבילך

ונכון אנחנו חופשים ולא משועבדים לכל הדברים הגשמיים האלה..

 

זה באמת להיות חופשי? אבל הוא הרי יכל לעשות מה שהוא רוצה

חילוני רק נראה חופשי אך הוא בעצם משועבד לתאוות שלו,ליצרים שלו, ל'כאן ועכשיו'. 

דתי לעומת זאת הוא חופשי אמיתי-דווקא מתוך ההגבלות-התורה מרסנת ומעדנת אותו, כך שהוא משתחרר מכבלי היצר ולא נכנע להם.

חופש זה לא לעשות מה שחפצים באותו הרגע בלי חוקים ובלי מגבלות, חופש אמיתי הוא זה שמשחרר אותך מהתאוות, מחוסר הודאות, מהכניעה ליצר ומההנאה הרגעית.

החופש הוא הרבה יותר עמוק ובא דווקא מתוך האסור,  יותר ממה שמאפשר המותר.

התורה מנחה אותנו להתנהג מעבר לכללי המוסר הבסיסיים, לנהוג גם לפנים משורת הדין, והמצוות הללו הן אלו שעושות את הבחירות שלנו ואת דרך חיינו טובים יותר ואמיתיים יותר כיוון שהם גורמים לאדם לעדן את עצמו, לוותר, להתחשב ולהתעלות ..וזהו חופש אמיתי בו הבחירות לא מונעות מרצון או רגש רגעי, ולא מונעות מפריקת עול מוחלטת.

פריקת עול היא אינה חופש, אלא היא כובלת את הדבר החופשי ביותר- את הלב והמחשבה- ליצר, להנאות החיים,לעבודה, לכסף  וכו'

וחוקי התורה הם אלו שמטהרים את הלב.

כלומר בחירה בתורה ובמצוות זו בחירה בחירות אמיתית.

 

 

לא יודעת אבל לפעמים אנשים מדברים בססמאות מדיי לא שאני לא מאמינה בזה (בדיוק אתמול חברה שלי אמרה לי שהיא מרגישה שהכל זה ססמאות אז אמרתי לה נכון אבל לאט לאט זה מחלחל ) אבל פשוט איך אפשר להאמין בזה ובאמת באמת בתוכו להבין, כי כן לכאורה נראה שהחילוני הוא הרבה יותר חופשי. ..

הלוואי שנזכה להיות עובדי ה' חופשיים

כותבת ממקום באמת שרוצה להבין וגם מקושי

בגדול
על רגל אחת


אני יכולה לומר לך- שבראייה שלי את שני הכיוונים- השיעבוד לדברים גשמיים- פלאפון מחשב אינסטגרם פייסבוק וכל הדברים שמקדשים את החיצוניות- הרבה הרבה יותר חזק 
בתרבות המערבית
ממילא יהודים שאינם שומרי תו"מצ מושפעים ממנה הרבה מאד וממש כמעט מתנהלים על פיה.

זה קודם כל.
ה חיצוניות שמכתיבה מה ואיך לומר, עם מי להסתובב, מה ללבוש, מה יחשבו עליי , 
איך אני נראה בעיני האחרים, הקפדה על חיצוניות יפה- מוגזמת
עיסוק בעטיפה ולא בתוכן.

הרצוניים?

לכי לבדוק בתיכון חילוני מה מעסיק את הילדים
נה מעסיק את המבוגרים

תשמעי מה השיח שלהם
מה נחשב יותר ומה פחות


כמה ידע על יהדות יש להם ומה זה אומר

מה הם חושבים על דתיים ולמה

ותחזרי עם מסקנות.

טבעו של האדם הוא טבעו, ולכן אם הוא עושה משהו אחר אז הוא משועבד.

לפני שנולדנו הקב"ה לא שאל אותנו מה אנחנו מעדיפים להיות: נוצרי, מוסלמי או יהודי, הוא קבע שאנחנו נהיה יהודים!!!

טבעו של היהודי הוא ללמוד תורה לשמור נגיעה לא לדבר לשון הרע וכו', ולכן ברגע שאני לא שומר נגיעה ועושה מה שבראש שלי, אז אני מעצם משועבד לתאוות שלי ולחולשות שלי!!!

ולכן בעצם הדתי הוא החופשי!!!

 

ברגע שיאכל בונזו כי ככה מבקשים וכי הוא רוצה להיות מאגניב
זה יפגע בו בטווח הרחוק.

 

שאם היינו חיים לפי התורה,אבל הכל כולל הכל! אז היינו יודעים מה זה חופש

 

אבל לצערי/נו היום אנחנו כבר לא

אז קשה לנו להאמין

לדעתי, אדם חופשי זה אדם שעושה את מה שהוא חושב באמת.

אם אני חושבת שלעבוד את ה' זה נכון, ואני עושה את זה- אני חופשיה.

אם אני חושבת שנכון לסוע לים בשבת ואני עושה את זה- אני חופשיה.

בתכלס אין כמעט בני אדם חופשיים.

כולנו נתונים ללחץ חברתי, חלקנו חיים בלי ברור אמיתי. אבל בן אדם שעושה את מה שהוא אוהב וחושב באמת- הוא חופשי בעיני.

יש לנו מצוות ועול תורה והקב"ה שעליו אפשר לישען ולהאמין בעת צרה! אנחנו חופשיים! אנחנו מקיימים

את המצוות וההלכות מתוך חיבור אמיתי ומי ששמקיים את המצוות מתוך חיבור של אני והקב"ה

(ולא בגלל שהכתיבו לו כי אחרת זה לא נקרא ממש עובד ד אמיתי) מרגיש הכי חופשי בעולם והכי

מאושר בתבל...דווקא שאנחנו במסגרת של התורה זה מה שנותן לנו את החיים האמיתים ואנחנו

כן חופשיים..הולכים לים, לברכה, שומעים מוזיקה,בתי מלון,שופינגים,וכו..... וכל זה נעשה

 מתוך קדושה והנאה שאנחנו לא רק נהנים מהעולם הזה אלא נהנה מאוד (ופי אלף יותר) לעתיד

לבוא בעולם הבא! מתוך שמירה על המסגרת התורנית שבזכותה יש לי חשק לחיות!

  אצל החילונים (האחים היקרים שלנו) הם אמנם חופשיים אבל באיזהו שלב בחיים זה נמאס

והחיים שלהם נהפכים לחיים משועממים וחופשי בטלה