*בשניהם
*ברור, לכל יום יש את המשמעות שלו...

אבל חוץ מזה יש שוני כי כול דבר מסמל משהוא אחר חורבן/זיכרון/תקומה

 

ובקשר למתי בשניהם אבל יותר מורגש בניסן כי זה במיוחד ולא חלק ממשהו כמו בטבת

ואסור להתאבל בחודש ניסן ע"פ הלכה

 

#רקאומר

היום כולו יום השואה.
וזה שונה מיום הזיכרון כי השואה, זה לדעת שיש אנשים ממש נגדך והורגים המון אנשים ממך בכמויות חופשי. ולעומת זה צהל, יום הזיכרון זה מלחמות שנהרגים, ובבודדים בדכ. וגם ממש מתקופות אחרונות שאנחנו מכירים.

הפרופורציות.
מספר כל חללי צהל ונפגעי הטרור מקום המדינה ועד עכשיו זה בערך יום אחד באאושויץ.

התכוונתי יותר בקטע של מדינת ישראל... אתם מציינים (לא חוגגים..) בכ"ז ניסן? או מתי שהרבנות קבעה?

ואלה שנגד דברים של המדינה יש בשבלכם שוני בין זה לזה?!

 

הבנתם? (אנלא טובה בלנסח...) אבל תודה לכולם...

 

בעשרה בטבת,זה יום קדיש כללי שלא יודעים כל אחד מתי הוא נפטר אז מקדישים אותו 

לאלה שלא יודעים על התאריך שלהם.

ובכ''ז ניסן,זה היום בו מי שארגן את השואה(לא רוצה להזכיר את שמו,אמן ישרפו הוא וכל הדור שלו אמן סלע שלא

יזכר מהם יזכר)הרג את עצמו והשואה הסתיימה.

ואי קשה לי לדבר על זה..זה מקום נורא רגיש אצלי

המרד היה בין  י"ד בניסן לי"א באייר. 

ביום הזיכרון משתדל ללמוד קצת לעילוי נשמת

יום העצמאות מאן דחר שמיה

יום השואה בעשרה בטבת 

דווקא כן

הוא כתב דחר במקום דכר. אז תיקנתי, זה לא אומר שאני מסכים...

חשבתי שאתה מצטרף אליו ועל הדרך מתקן אותו, בכל זאת הניק שלך...

ויש שוני, לכל יום משמעות אחרת.

*ולא חוגגים, מציינים.

א. תכל'ס בעשרה בטבת, אבל כדי לא לצאת מהכלל אני מציין גם בכ"ז בניסן, אבל צריך להשתדל לא להתאבל.

ב. ובטח שיש שוני. קודם כל יום העצמאות שונה משניהם, ויום השואה שונה מיום הזיכרון, כי בשואה אנשים נרצחו בגלל שנאת הגויים, אנטישמיות, נוראות הגלות.. ואילו ביום הזיכרון אנחנו מזכירים אנשים שנפלו על הגנת העם והארץ ועל קידוש ה'. אנשים שנהרגו כדי ששאר היהודים יחיו טוב. 

וחוץ מזה, מה הלחץ?? פסח יותר קרוב... תשאלי אולי מה ההבדל בין יום העצמאות לפסח

צבעתי את הלוגו בשחור בעשרה בטבת כמו ביום השואה. כמויות המיילים והטלפונים שקיבלתי שתהו מה קרה גרמו לי לוותר על העניין.

ברור שיש שוני, ונראלי גם בגלל שאני ממשפחה שכולה, אבל גם בלי קשר ברור שהמשמעות של שלושתם היא שונה ויום העצמאות הוא בכלל יום שמחה.

היה פעם אחת בנוקיה(מנורה מבטחים) ולבנות נראה לי היה עוד איזה פעם בטבריה

 

אם אני לא טועה

מה זה ניק? 

תחביבים שלו?
תכנונים להמשך? (ישיבה/מכינה/צבא/אחר)

תודה

אולי כבר כדאי לחשוב על משו לישיבה או לצבא 

 

ואם זה לצבא או ישיבה יש רעיונות? 

 

תודה רבה

1.מצגת יפה עם תמונות,וכל אחד מבני המשפחה מקדיש שיר או ברכה

2.אם הוא מתגייס לקנות לו דברים כאלה לצבא שישמחו..

3.משהו שהוא אוהב מאוד.

4.לקחת אותו לאיזה מקום.

ב''הצלוחה ומזל טווב(:

שיוכללהפיץ לכל החברים

אפשר להביא אותו לאיזה טיול,תצאה איתו רק שתיכם לדבר כזה,ואז שאר המשפחה

תחכה ש ותתכינו להם שם בלונים עוגה ומוסיקה.אפשר גם בים.ממש יפה לדעתי

אנחנו עשינו ליום נישואין עשרים קולאז'' ענק,

(מטר / ארבעים ס"מ)

פיתחנו איזה 400 תמונות, וגזרנו..

בסוף מחברים את כולם, וזה דווקא נחמד

הרבה עבודה, אבל יוצא מהמם!

שממלאים אותך, שנותנים לך סיפוק

ואם את רוצה לדבר עם מישהו, את מוזמנת.
שיהיה שבוע טוב ויעיל!

 

 

 

מצטערת זה היה בטעות.. אבל הוא לא נותן לי לערוך את זה..

ותנסי למצוא תחום שאת מתענינת בו ותתעסקי בו כמה שיותר.

קודם כל,לכל אחד מאייתנו זה קורה,שאין כח לכלום,אין חשק ואי רצון ועצבים לשום דבר!!

לי למשל זה קורה הרבה,בגלל כל מיני דברים שקורים לי במהלך היום והחיים!

תבדקי מאיפה זה נובע,מאיפה זה בא ,ולמה ? תבררי עם עצמיך,תעשי לעצמך דף עם פתרונות

ותשתפי מישהו בזה.אני בן אדם שלא פורק עם אנשים דברים וזה תוקע אותיי אז תעשי את זה!!(:

תסתכלי בעצמך,תמצאי את הטוב שיש לך ותוציאי אותו החוצה כ-כישרון(:

ב'''הצלחה רבה נשמה שליי(:אוהבתתת

רק רציתי להגיד שבכלל לא רציתי לשתף כאן ובסוף אני לא מתחרטת... מה שקורה זה שאני חייבת לעשות מלא דברים שאני לא מתחברת ולא שמחה בהם, ובקושי נשאר לי זמן לדברים שכן.. ולכן זה מחרפן אותי ולא כיף לזוז ולפעול

גיל רע מעצבן ומתסכל? כל גיל הוא כזה אני יודע שככה היה לי ואני זוכר רק דברים טובים (גם רעים אבל רואה בהם את הטוב)

להבין יותר דברים? כמעת על כל דבר אפשר לקרוא ואם לא לקרוא אז לשאול אנשים

 

ובקשר למה חוויתי אני יכול להגיד לך שבכיתה ח (יותר תחילת י) הבנתי שיש בי כמה פגמים מהותיים (כמו כעס) וברוך ה' אני מרגיש שהתגברתי על חלקם ומשתדל לעבוד על עצמי

 

ורק שתדעי אני בטוח שיש המון שרוצים לחזור לגיל הזה אז תנצלי אותו

 

ולסיום תודה על החיוך

אני בה ניצלתי אותה טוב

בס"ד

 

 

על פי ההלכה ההפך הוא הנכון כלומר יום זה לא היה צריך להיות בחודש ניסן.

אין ראוי לקבוע דבר כל כך מצער בחודש ניסן. שהוא חודש שמח וטוב(חנוכת המשכן וכו'). עד כדי כך שאין אומרים בו תחנון.

אל תתעסקי בכל הצער שבזה. אל תלכי לבית הספר באותו יום אם זה גורם לך רע.

במקום להתרכז ברע ובמקום להתבונן בו. תתרכזי ביום זה על איך את מעצימה ומכינה את עצמך ועושה ותורמת למען טיפוח 'המשפחה היהודית'. בין אם הכנה לעתיד שתהיה לך משפחה ב"ה ובים אם לגבי משפחתך כיום ובין אם לגבי עזרה למשפחות אחרות. תתעסקי בשמחת החיים ולא בצער האובדן.

 

 

 

פניני הלכה > זמנים > ד - יום העצמאות > יד – יום הזיכרון לשואה ולגבורה

 

אולם שלא כיום הזיכרון לחללי צה"ל, שהרבנות הראשית הסכימה לקיומו, יום השואה בכ"ז בניסן נקבע שלא על דעת חכמים. וזאת מפני שחודש ניסן הוא חודש של שמחה, וכפי שנקבע להלכה (שו"ע או"ח תכט, ב) שבכל חודש ניסן אין אומרים תחנונים ונפילת אפיים, ואין קובעים בו תענית ציבור. ובהלוויה שבחודש ניסן אין אומרים הספדים. ואין אומרים בכל חודש ניסן הזכרת נשמות (מ"ב תכט, ח). ורבים נוהגים שלא ללכת לבית הקברות בחודש ניסן, ומי שיש יורצייט לקרובו בחודש ניסן, עולה לקברו בערב ראש חודש. ואם כן ברור שאין מקום לקבוע בחודש ניסן יום זיכרון לנשמות הקדושים שנרצחו בשואה. אלא הימים הנכונים לזיכרון השואה הם הצומות שנקבעו על החורבן, ובראשם תשעה באב. ואכן הרבנות הראשית קבעה את צום עשרה בטבת ליום הקדיש הכללי לנשמות הקדושים שנרצחו בשואה ולא נודע יום פטירתם.

כמדומה שהדרך לתת בכל זאת איזה צביון נכון לכ"ז בניסן, הוא לקובעו ליום שבו נעסוק בטיפוח 'המשפחה היהודית'. בוודאי משאלתם האחרונה של ששת המיליונים שעונו ונרצחו במיתות משונות ואכזריות היתה, שעם ישראל ימשיך לחיות, ירבה ויגדל. שהסבל הנורא שעמנו עבר במשך אלפי שנה, ובמיוחד בשואה, לא יהיה לריק. שכל יהודי שנשאר יעשה הכל כדי להינשא, להרבות ילדים ולהמשיך את המורשת. לקיים את הפסוק: "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ" (שמות א, יב). לפיכך ראוי שביום זה אישי הציבור יטכסו עצה כיצד לעודד נישואין וילודה, והמורים ידברו על האחריות הגדולה שמוטלת עלינו, עם שרידי חרב – לדאוג להמשך קיומו וגידולו של העם היהודי.

וכן לעניין הצפירה. אם בשעת הצפירה נחשוב כיצד לעודד את צמיחתו של העם היהודי לזכרם, לא יהיה בכך ביטוי של אבל והזכרת נשמות, אלא ביטוי של תקומה והתחדשות המתאים לחודש ניסן. כמו כן אין בהרהורים אלה ביטול תורה. ומכל מקום, גם מי שאינו חושב על כך, לא יפרוש מהציבור.

בעזרת ה' בקרוב ישובו שופטינו כבראשונה, ושאלה זו תעמוד לפניהם, והם יורו כיצד ומתי ראוי לציין את זכרם של הקדושים.

זה לא משמח ממש, זה פשוט מרגיע

שמחה זה מילוי פנימי , זה נובע מאושר פנימי, ולכן ברגע שקשה אז מתבוננים בתוכי, מה טוב בי , מה עשיתי טוב מה חשבתי טוב, איזה החלטת טובה ומועילה החלטתי, ואיזה נקודות חוזקה נגזרות מכל מה ש"החלטתי/ חשבתי/ עשיתי " ומחזירים לנו את השלווה והביטחון העצמי שלנו. 

להיות במקום רגוע ושקט,עם אנשים שאני אוהבת ונח לי איתם,ולפרוק.
לשמוע מוזיקה,לעשות דברים שכיף לי.
כל הזמן שקשה אני מריצה בראש שלי שעוד מעט יהיה טוב והקושי יגמר.
אני כבר סומכת עליו,שיהיה לי טוב בסוף.
בגלל זה אני אף פעם לא מאבדת תקווה,כי עכשיו כניראה קשה אבל הקב"ה עחד מה יעשה לי טוב.
כי הוא אוהב את הילדים שלו.
והוא אוהב אותי,ויעשה לי טוב.

לפעמים מה שאני צריכה כדי לשמוח ולהרגע זה שקט נפשי.זה אומר להיות לבד לשמוע שירים..

 

נראה שלרוב אני מנסה לחזק את עצמי. ואם זה לא הולך אז אני מנגן/שומע שירים. במצבים נוראים אני מטייל, לומד משהו (אם אני בישיבה).

הספרים שאני אוהב ללמוד, הם ספרים של הרב אבינר (מכל הסוגים), וגם כל מיני יותר ישנים (חובת התלמידים, נתיבות הישיבה וכו').

נתינה!!

כותבים. שופכים דם בין הדפים.

אמונה בדרך שלך ובקב"ה בכלל..כמובן שישנם הוכחות לנצחיות עמ"י והיבחרותו לעם הנבחר בתורה..אבל בעיקר אמונה תעזור לך להתמודד עם הבלבול. גם לי זה קרה פעם..אז-שאלתי,חיפשתי,בדקתי ומצאתי תשובות.

בהצלחה!! 

 

בלי לשאול ,בחיים לא נדע.
לגבי החרדים/דתיים -כולם צודקים.(זה נושא ארוך)
אגיד בקצרה:שעבודת ה' זו הדרך האמיתית.
יהודי או לא:זאת האמונה,שקיבלנו תורה ומצוות ויש לנו הוחכות שקיבלנו תורה מסיני.

צריך להתפלל. שנלך בדרך הכי נכונה לנו. ולעשות ת'השתדלות. אנחנו אפעם לא יכולים להיות בטוחים ב100 אחוז..

אנחנו גם לא צריכים להיות. צריך להיות פתוחים, לא לשלול את מה שלא בדיוק הדרך שלך.. 

זה פשוט עכשיו עניין של מה את (!!) מתחברת יותר...

והרבה כנות והקשבה פנימית.

מי שמחזיק באמת פשוט מקרין אותה..

צריך לחשוב בענווה.

 

ובד"כ בחיים אין אחד שצודק.

כל אחד לוקח חלק מהאמת,

ואנחנו רוצים לשמוע ממנו את החלק שלו.

אין נכון ולא נכון ולדעתי זה פשוט חילול ה' שאחד סותר את השני ואומר שזה נכון וזה לא נכון.

"שבעים פנים לתורה", יש המון שיטות וכל אחד רואה זאת בדרך אחרת- אך כולם צודקות!

פעם היה לנו ביישוב שיחה של סיון רהב מאיר ושאלתי אותה בדיוק את השאלה הזאת.

והיא ענתה לי תשובה מאוד מאוד יפה ומאז אני הולכת איתה:

היא אמרה שקיבלנו את התורה בהר סיני, שהוא עגול. כל אחד מע"מי עמד במקום אחר וראה את התורה מזווית שונה,

ואי אפשר שכולם יראו את התורה אותו הדבר.

 

(זה היה מזמן ואני לא זוכרת מילה במילה אבל הבנתם את הרעיון )

הרב זמיר כהן. מדהים!מוכיח את אמיתות התורה.

 

זהו ספר יפה מדהים וחשוב, אומנם חשוב לבסס יסודות בצורה העיקרית (זה לא פוסל את מה שהצעת חלילה) בספרי האמונה היהודיים ובמרכזם ספר הכוזרי של ר' יהודה הלוי,גם הרב זמיר כהן מדגיש את ההיררכיה הזו.

המחלוקות בין החרדים והדתיים לאומיים הן מזעריות לעומת הקבוצה האחרונה שהזכרת,החרדים והדתיים לאומים נמצאים בתוך המעטפת הלגיטמית של יהודים שומרי תורה ומצוות,שומרי מסורת ישראל לדורותיה,שומרי הגחלת שאבותינו שמרו מכל משמר וחלק אף מסרו נפשם.הקבוצה האחרונה היא דת של אומות העולם,שלא רק מחקה בצורה שיטתית (אך רדודה להחריד) אלמנטים שטחיים מן היהדות,אלא שהיא גם מכילה אלמנטים רבים של עבודה זרה של ממש,שאריות מהתודעה הקדומה של האומות הפאגניים שהצטרפו לדת זו וקבעו בה את חותמם.

 

זה לא שאין מחלוקת כלשהי בין חרדים לדתיים לאומיים,מובן שישנה,אבל צריך לשים כאן מעמד של של פופורציה. המחלוקות בין הציבורים שומרי המצוות הם כלא כלום לעומת השוואה לדתות שקר או עבודה זרה של אומות העולם,לכן,את הקבוצה הזו צריכים להשאיר מחוץ למסגרת.

 

בעניין זה,אני ממליץ לך ללמוד אמונה ולהבין שכלית ונפשית מדוע דת ישראל היא דת אמת,והעם היהודי הוא עם ה'.אלו דברים שצריכים ללמוד ולהרחיב כמו שלומדים הלכה ושאר מקצועות התורה.ספר הכוזרי של ר' יהודה הלוי הוא ספר מפתח בלימוד האמונה היהודית ונכונותה,אומנם כדאי וצריך ללמוד אותו בשיעור מסודר עם מי שיודע ללמדו (אפשר גם לחפש באתר ערוץ מאיר,יש שם כמה סדרות של שיעורים בנושא).

 

ובצורה כללית,צריכים לזכור שאנו ממשיכים את דורות ישראל בשמירת תורת ישראל שאבותינו הנחילו לנו,זה גיל מבלבל כלנו היינו או נהיה בו,אך הוא גם חולף,ולכן כדאי לשמור על קור רוח מסויים ,ולנסות לנצל את הבלבול לשם לימוד רחב יותר של התורה והאמונה היהודית,ליהדות יש הרבה תשובות לספק.

 

בהצלחה !

אם באלך לענות.

ואיך הוא כאילו מחליט מי יחיה היום ומי לא

ואיך הוא ברא את כל זה..

כל פעם שקורה משו נהייה לי עוד שאלה שמבלבלת וגורמת לי לפעמים לחשוב דברים מעצבנים

חושבת שאלו דברים מעצבנים?!
את צודקת,אולי זה שאלות שמציקות לנפש,וזה חוסר מנוחה ,אבל חייב לשאול והנשמה שלך כל הזמן שואלת שאלות ומחפש תשובות-וזה בסדר גמור.
זו מעלה גדולה.
לגבי שאלות באמונה- חייב ללמוד אמונה,כדי שלא ניפול,תקראי ספרי אמונה,שיעורי תורה,שיתן לך כח ויכולת לענות על שאלותייך.
תשאלי,ותעזרי במישהי שאת סומכת עלייה,שמבינה בזה,שיכולה לייעץ לך.
וכל שאלה שלך-את אמורה לשאול ולקבל תשובה.

לפעמים- יש תשובות שאנחנו לא יכולים לדעת כי אלו חשבונות של ה',שמנהיג אותנו.

צריך אמונה,וכדי להגיע לאמונה,צריך ללמוד אמונה כדי לחיות את האמונה.
אחרי שתקבלי תשובות מספקות את תרגישי תחושת סיפוק שהנפש שלך קיבלה את התשובות שחיפשה.
בהצלחה.

כי אני רואה ומה זה מרגישה פול ניסים ואת ה אבל עדיין לא בטוחה איך הוא עשה את זה..

מרגישה כפויית טובה..

מעבודה על אמונה ובטחון בה'
כי את מאמינה בקב"ה,אבל קורה דברים שלא היית רוצה שיקרו.
וזה בסדר,זה חלק מהעבודה של האמונה.
אבל,אנחנו לא יודעים חשבונות שמיים,ולא יעזור אם נכעס או נתעצבן,כי קורים הרבה דברים בניגוד לרצוננו.
אבל חשוב חשוב ללמוד את האמונה ולהתחזק בה כי מי שבדרגה גבוה של אמונה,כל אחד והדרגה שלו,יהיה לו קל לעבור את החיים בשמחה,באמונה,בבטחו בה' שכל מה שהקב"ה עושה ויעשה ועשה הכל לטובה!
ולפעמים אנחנו אומרים איך זה לטובה?!
אבל חלק מהדברים נסתרים,וזה העניין של האמונה להרגיל את עצמנו,לדבוק בה' ופשוט לחיות את האמונה,בפשטות וענווה,זו לא בא בבום,אבל זה עבודה שמשתלמת,החיים הרבה יותר טובים ויפים עם אמונה,כי כל דבר שאת עושה,יש לך מחשבה של אמונה,וזה מה שעוזר לאדם לא ליפול לעצבות.
מקווה שהובן

בנוגע לשאלה ששאלת,בצורה מאד מתומצתת,קודם כל צריך להבין מה נשאל כאן.

 

למה הדברים בתמיהה ? בלימודי אמונה מרחיבים את היריעה מן הסתם,אבל היסוד המאד ראשוני שצריך להבין בשאלות מסוג זה הוא, שהתהיה מגיעה מתוך יצירת קנה מידה פסיכולוגי לעולם הקיים והמחוקק שלנו.

במילים אחרות,בעולם שלנו (לפחות בצורה שאנו יכולים לקלוט) לכל דבר יש התחלה כי קיים בעולמנו מימד פיסיקלי של זמן,אם יש משהו שקיים יש לו גם התחלה וכיוצא בזה.זה הטבע של עולמנו.

 

אנו לא שמים לב אבל מתחבאת כאן הנחה שנובעת מתוך הכרת העולם שלנו כבני אדם בלבד.

שיוצאים מתוך תחום החשיבה הפרטי של העולם שלנו וכל שכן כלפי בורא עולם שהוא מעל הכל ובורא הכל,אין שום הכרח להנחות הללו,ה' הוא מעל לתפיסת העולם שלנו וברא את הכל,הוא אינו כפוף בחוקים השכיחים של הארציות שהוא ברא עבור הנבראים,וזאת משום שהוא אינו חלק בבריאה אלא הבורא.

 

לגבי השאלה הפרטית שלך (וכך הדרך לגבי שאלות רבות נוספות) הזמן הוא למעשה מימד שנברא,הוא אינו מובן מאליו,הוא קיים כלפי החיים שלנו בעולם הזה.

אומנם מכיוון שהזמן עצמו הוא בריאה,מה שמחוץ לבריאה (בורא עולם) לא כפוף אליו,ומימלא השאלה אינה רלוונטית.במציאות שאין בה מימד זמן, יש "התחלה" לדברים ? התשובה היא לא,בורא עולם היה תמיד.

 

הדברים נכתבו בקיצור נמרץ ואולי ידרשו עבודה כדי להבינם,אבל זה לגיטמי,כל לימוד דורש תהליך והפנמה.

 

כמו שאמרו קודם חשוב ללמוד סוגיות של אמונה מתוך ספרי האמונה,בצורה שיטתית,וכשיש שאלה לא צריך להחזיק בפנים (!) ,צריך לשאול (את מי שיודע ומבין) בצורה שמכבדת את התורה ומתוך כוונה למצוא תשובה וללמוד

כאילו ????????????

קצת קשה לתפוס מציאות שאין בה זמן כבני אדם שחיים בעולם הזה שהכל כפוף לבריאה של זמן,אבל "כשאין מימד זמן" אין זה שקול למושג אדישות ,סטטיות או "כלום".

 

העיקר מן הדברים הוא להבין שבמציאות שמחוץ לבריאה שאנו חיים בה,שאין בה מושג זמן,השאלה האם בורא עולם נברא היא לא רלוונטית, משום שהשאלה עצמה מניחה מראש שזמן הוא דבר מובן מאליו גם מחוץ לבריאה שלנו,מכיוון שזה לא נכון,בורא עולם היה תמיד.

הבנה מעבר לכך דורשת את האדם להבין (לפחות בין השאר) מהו האין סוף,תפיסת האין סוף,זה דבר בלתי אפשרי עבור בני אדם כמובן,ורק האלוקים יודע תעלומות אלו.

 

קשה לתפוס את זה מיד,ואת גם לא נדרשת להבנה שלמה של זה (אנחנו בני אדם,כזכור),אלא רק את המושג הבסיסי שזמן הוא גם מימד שנברא ע"י בורא עולם,וכמובן שבורא עולם היה תמיד.

 

ב.צריך להיות ברור שקשה לשאול מלכתחילה על מעשיו של בורא עולם, כי אנו בני אדם.אומנם ישנם מקורות המדברים על "לפני הבריאה".

ואז יהיו נביאים שיענו לנו על כל התשובות אבל עד אז צריך לזכור שהתורה היא מעל הכל ומה שנוגד את התורה סימן שהוא לא נכון... 

בס"ד

 

 

ממש מתאים לך: ממליץ לך על כל סדרת השיעורים

 

הנבואה הישראלית

יסודות האמונה

 הרב ראובן פיירמן

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=47707&cat_id=3742

 

 

וקודם כל לפני השתדלות כלשהי צריך הרבה תפילה ולהתבודד הרבה ולבקש לזכות לאמונה שלמה, וגם המון להתפלל ולהתבודד ולבקש שלימוד האמונה יועיל ולא יזיק.

מכניסים לראש חזק שאין עוד מלבדו, ולאט לאט רואים את זה יותר ויותר בעולם...
מומלץ מאוד לגרוס הרבה תנ''ך, זה מחזק את האמונה פלאים!

היום יש מלא ספרים פשוטים שמסבירים את התניא יש שם תשובות לכל השאלות

שאלה נכונה , התשובה היא כמו שנשאל: מי צודק יותר בצבא? חיל האוויר או חיל רגלים? או אולי שריון או תותחנים? או אולי העורף? תשובה פשוטה צריך את כולם... כל אחד עושה ותורם את התפקיד שלו ואת הצבע שלו לעם ולעולם, בכולם יש יתרונות וחסרונות , את החסרונות צריך לתקן את שלנו ואת היתרונות ללמוד מאחרים ולא להפך.  

כל אחד יברר לו את תפקידו האישי והציבורי 

יש דברי שיר.

גם בגאולה יש אור החיים.

@שחף (בת)

@~שירוש~

מתכוונת לפורום בנות חיל?

תנסי לא לחשוב על זה במשך יום שלם למרות שזה קשה ואזפשוט תתחילי להיפתח בפני אנשים אחרים, אבל עד גבול מסוים, שגם אם לא תוכלי לסמוך עלייהם זה לא יהיה קשה כל כך

היה לי איזה חודש שרק התחלתי לדבר עם אנשים

וחצי שנה כדי לסמוך עליהם שוב.. אחד הסיוטים.