פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 632)

בס"ד

מצאתי תשובה מכיפה שחושב תעזור לך. בהצלחה

"

תוכן התשובה:
שלום וברכה.

מצטערת על העיכוב בתשובה, היה עמוס...

כל הכבוד שאת שואלת בנושא חשוב זה. אכן קשרים חברתיים הם עניין חשוב שיש לשים אליו לב, חז"ל הדריכו אותנו במסכת אבות "עשה לך רב וקנה לך חבר" כלומר חז"ל אמרו לכל אחד ואחת מאיתנו להשתדל ל´קנות´ לעצמו חבר. מה הכוונה ל´קנות´ חבר? חברות היא דבר שמצריך השקעה. חוץ מזה בניית קשר אמיתי ויציב עם חברות חשובה מאוד בגיל הזה הן מבחינת פיתוח האישיות והן מבחינת הכנה והתכוננות לקראת יצירת קשר עם בן הזוג בע"ה...

חברות היא דבר טבעי שמתרחש מעצמו בין אנשים.

כששני אנשים חיים אחד ליד השני, מתעניינים אחד בשני, עוזרים אחד לשני, מספרים על עצמם ומשתפים אחד את השני בתחושות, במחשבות וברגשות שלהם, ממילא הם נעשים חברים. אין איזו נוסחה. לרוב החברות הבריאה לא באה מהחלטה ברורה של: ´אני רוצה להיות חברה של...´ אלא זה בא באופן טבעי. לאט לאט עם הזמן הקשר נוצר ומתפתח. זה לא בא ביום אחד, וזה גם לא בא עם איזו נוסחת קסם. אבל זה קורה.

בשביל שאני אוכל להיפתח לחברות טובה ובריאה אני צריכה שקודם כל הקשר שלי עם עצמי יהיה קשר בריא. הבסיס לבניית חברות יציבה הוא קודם כל אמון בעצמי, בלי תלות במה שהסביבה חושבת עלי. שיחשבו עלי מה שהם רוצים. אני יודעת שה´ אוהב אותי ובעיניו אני משהו מיוחד שלא היה כמוהו ולא יהיה כמוהו. כשה´ ברא אותי, הוא נתן לי תפקיד מיוחד בעולם, שאף אחד לא יכול לעשות אותו במקומי. רק אני יכולה לעשות אותו. ובלי שאני אעשה אותו העולם לא יהיה שלם. את קולטת, השלמות של העולם תלויה בך!


ומתוך כך אני צריכה לגשת ליצירת קשר. צריך לגשת ליצירת קשר מתוך בטחון מלא בעצמי שאני מספיק מיוחדת בשביל שיהיה שווה לבנות אחרות להיות חברות שלי. צריך לבנות את הקשר מתוך אמון בעצמי שיש לי גם מה לתרום לחברה שלי ולא רק לקבל ממנה.ובעצם, זה מה שמיוחד בקשר בין חברות. אם אני חברה שלה ממילא היא גם חברה שלי. זה הדדי. לכל אחת ממנו יש מה לתרום ולקבל מהשניה. אם אני רק מקבלת והיא רק תורמת, זה אולי קשר מורה-תלמידה, אבל בוודאי שלא קשר של חברות.

לדעתי יש כאן פוטנציאל לקשר אמיתי ועמוק, אבל זה עדיין לא זה. כלומר הצחוקים שאתן עושות יחד בהחלט גורמים לכן להתקרב אחת אל השנייה, אבל קשר שהוא כולו מיוסד על דברים כאלו לא יחזיק מעמד הרבה זמן, כי הוא נוגע רק ברובד החיצוני של האדם. יש לנו עולם פנימי עמוק ורחב-תחושות, מחשבות, רגשות, ככל שאנחנו נותנים לחברה להיכנס יותר לעומק של האישיות שלנו ואנחנו מסוגלות להבין את העומק של האישיות שלה, הקשר מתהדק והחברות אמיתית יותר. הנפש שלנו בנויה מרבדים רבדים. אי אפשר בבת אחת להיכנס לכולם. יש שלבים וצריך להתקדם בהם לאט לאט. , אבל הקשר עצמו כמו שהוא עכשיו הוא די שטחי.
אבל לא צריך להיות לחוצים ולחשוב כל הזמן איך אני מקדמת אותו.
צריך בטבעיות בריאה, לפי איך שמרגישים בנוח, להפתח במשך הזמן. ללמוד להגיד דברים עמוקים לדבר על עניינים פנימיים; מחשבות, רגשות, דברים שמטרידים, התלבטויות בעבודת ה´ ובכלל. לשתף במה שעובר עלייך.
כמובן באופן בריא, לא תמיד צריך לומר כל דבר או לחשוב שאת מחוייבת לגלות לה הכל (וכמובן לא להלחיץ את החברה ולתת לה הרגשה שהיא מחוייבת לומר לך כל דבר או לשתף אותך בכל) אבל מה ששיך, טוב, משמח ומקדם כדאי ומומלץ.

הרבה הצלחה.

אשמח לשמוע איך הולך וכמובן אם יש עוד שאלות.

ה´ יברך אותך!

תרצה.
tertza2@shoresh.org.il
 

התשובה התקבלה מחברים מקשיבים
בתאריך ד שבט תש"ע

"

מקור

אני רק יניח פה את הרמב"ם (הלכות ממרים פ"ו ה"ז): עד היכן הוא כיבוד אב ואם אפילו נטלו כיס של זהובים שלו והשליכו בפניו לים לא יכלימם ולא יצער בפניהם ולא יכעוס כנגדם אלא יקבל גזירת הכתוב וישתוק ועד היכן מוראן אפילו היה לובש בגדים חמודות ויושב בראש בפני הקהל ובא אביו ואמו וקרעו בגדיו והכוהו בראשו וירקו בפניו לא יכלימם אלא ישתוק ויירא ויפחד ממלך מלכי המלכים שצוהו בכך שאילו מלך בשר ודם גזר עליו דבר שהוא מצער יתר מזה לא היה יכול לפרכס בדבר קל וחומר למי שאמר והיה העולם כרצונו.

השאלה אם את רוצה בזה.

כדאי לך לקרוא את המפרשים על "איש אמו ואביו תיראו"(ויקרא יט ג) ו"כבד את אביך ואת אמך"(שמות כ יא)- אולי זה יתן לך נקודת מבט שונה.

הבנתי. לא משנה. 

אבל איך רצית לשאול את השאלה הזאת אם זה לא מעשי?

הכי הרבה שאני מוכנה לתרום זה 15 

לוותר?

או שזה גם טוב ?

אני ממש רוצה רק שאני לא יכולה.. ישלי ב"ה מספיק ארוך אבל לא ממש בריא..

אולי תחכי קצת.. אבל תשאלי בעזר מציון

בדודה שלי תרמה בפעם אחת 2 פעמים 25 ועוד פעם 30!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

חברה שלי תרמה בפעם אחת פעמים של 30

אין עליה!

אני תרמתי 33

חברה שלי תרמה 45!!!!!! 

הייתה לנו תקופה שכל השכבה כמעט תרמה!

פתאום כולם היו עם קצוץ בערךך

בנתיים מאריכים לפעם הבאה

ההפך

הגיון אומר שהוא צריך לשמוח!

 אני תרמתי 3 פעמים(40,30,30) ואני ממש שמחה בזה ...

ותדעי לך ששער קצר זה אחד הכפים זה חוסך זמן(במקלחת ובבוקר),כאב(בהסתרקות) והשקעת יתר...

וחוץ מזה זה אורך ממש מהר  באמת.

בהצלחה ותעשי רק עם את שלמה עם זה...ותחשבי על הערך שבזה ועל השמחה שאת גורמת לאחרים...

יומיים לפני המחנה! וואי! זה הדבר הכי כיף בעולם להסתפר!! ובמיוחד לתרום!!

בעזר מציון זה 25 אני חושבת אבל בזיכרון מנחם המינימום זה שלושים, אני תרמתי בזיכרון מנחם שלושים לא כולל קצוות אז כנראה לא מחשיבים קצוות.. וגם קולעים את זה לצמה אז זה באמת יוצא קצת יותר.. אבל זה חסד מדהים והרגשתי כל כך טוב עם עצמי אחר כך למרות שלפעמים זה מבאס השיער הקצר אבל אני ממש לא מתחרטת

נשמח אם יתרמו לנו בדיוק החליטו לפתוח חנות ספרים בישיבה(ללא מטרות רווח) ואין ל איך לקנות ספרים(לבינתיים אחד החברה נתן משלו על דעת שיחזירו לו) אז אם תוכלו לתרום זה מאוד ישמח אותנו:

058-6981788-נועם שמורק.

ישיבת הסדר "בינות" רעננה.

וגם אם תתרמו למקום אחר אני חושב שזה הכי טוב זה יגרום למצווה גדולה להגדלת התורה וגם תיהיו שותפים ללימוד(בגלל התרומה).

ישר כוח עצום.

ובהצלחה .

סניף בני עקיבא בני ברק שיפצו את החדר לימוד של הסניף שלהם. ועכשיו יש שם מלא ספרים שאפשר לקחת חינם, או שהם ישימו אותם בגניזה, רוב הספרים במצב לא משהו, והרוב המוחלט זה גמרות ובכל זאת יש שם גם ספרים שווים, אני לקחתי משם כוזרי רמב"ם חובת הלבבות הרב קוק וכו.. כבר לא נשאר הרבה שווים, אבל תרצה לבדוק בכל זאת אתה מוזמן לפנות אלי בפרטי

יש שם הרבה נגנים על כלים מוזרים....

התוצאה של מה שעובר עלינו היא טובה, אבל הדרך יכולה להיות יותר טובה

אבל האמת היא שהקושיה טובה מאוד

זו שאלה מסובכת. הרמב"ם בהלכות תשובה עונה עליה..

שהקב"ה עושה את זה כדי שנגיב, שנחשוב, שנלמד ושנתפלל, שנדבר איתו.. שנבקש!! משל יפה: (אני לא יודעת מה המקור)

לאיש אחד, עשיר, היו שתי נשים, אחד שאהב פחות, ואחד שאהב יותר.
זאת שאהב פחות באה אליו וביקשה אלף ש"ח לכל מיני דברים, אז הוא נתן לה מליון ש"ח, לא באמת היה איכפת לו למה, [כסף זה לא הבעיות שלו בחיים] רק שתקח מה שהיא רוצה, תעזוב אותו ותלך.

אשתו השניה, [שהוא אוהב יותר] באה וביקשה גם היא אלף ש"ח. אז הוא התחיל לשאול אותה מה היא רוצה לקנות,לאן היא הולכת וכו', ואז נתן לה רק מאה ש"ח!

אמרנו שכסף זה לא הבעיה שלו, וזאת האישה שהוא יותר אוהב, טבעי שיביא לה יותר ולא משנה למה, לא??

אז לא. הוא באמת אוהב אותה והוא לא התקמצן עליה. הכסף לא היה תלוי במה אשתו מתכננת ולאן היא הולכת, הוא כ"כ אוהב אותה שהוא מתענין בה, הוא רוצה לדעת מה היא חושבת ומה מענין אותה, רוצה לשמוע אותה, ולדבר איתה. הוא נותן לה רק קצת, חלק, כדי שתחזור!! שתבוא שוב!! שידברו אחד עם השני. הוא רוצה להרגיש את הקשר איתה, לחזק אותו. 

הוא שם, אוהב ורוצה לתת!!    זאת שהוא פחות אוהב, לא ממש איכפת לו מה איתה, שתקח מה שהיא רוצה ותלך, שתבלה.
אבל לה הוא מחכה שתחזור, מחכה לשמוע ממנה, רק שתבוא ותבקש!!, שתהיה קשורה אליו!

הנמשל די ברור זה דרך מאוד מעניינת להסתכל על המציאות. הקב"ה לא סתם זורק לנו קשים, התמודדויות ומקרים שונים בחיים. הוא לא מתקמצן. זה לא כי הוא רוצה שנלך ונסתדר עם זה לבד. הוא רוצה שנפנה אליו!! שנדבר, שנבקש, שנזכור שהכל בידיו והכל ממנו. שהוא באמת רוצה בנו. אוהב ומתענין. רוצה שנרגיש שהוא אבא!! שהוא קשור אלינו!

מקווה שזה עונה על השאלה שלך.. גם אם לא זה הסתכלות יפה על קשיים שלכולם יש בחיים

 

• היה היה מלך שהיו לו שני בנים. האחד היה גר בארמון. כל מה שבן זה רצה - היה צריך לבקש קודם מאביו, שגם לא תמיד הסכים. הבן השני חי מחוץ לארמון, ואף פעם לא ראה או תקשר עם המלך, אבל היה לו תקציב מכובד שיספיק לו לכל החיים אם לא יותר. כל מה שהוא רוצה - הוא מקבל, יש לו הכל. חוץ מקשר עם אבא שלו.
• הנחש (עפר תאכל כל ימי חייך - לכאורה זה טוב כי בכל מקום אליו הוא הולך יש לו אוכל)
• מצרים (שלא צריכים גשם)

שלפעמים ה' קובע לנו דברים לפי המעשים שלנו ואולי דבר אחד שהוא קבע לנו זה בכדי ללמדנו ובכך הטוב אך אם שינינו את מעשינו אנחנו יכולים גם לשנות את הגזרות עלינו. (אני יודעת שזה לא מספיק אבל זה מה שהצלחתי להוציא כרגע מהמוח הלא עובד שלי) אבל בתכל"ס השאלה טובה

"החושב בתפילה שמשנה את העניין האלקי, הרי זה מחרף ומגדף, והחושב שאינו משנה אלא את עצמו הרי זה מקטין את ערך התפילה, ועמה יחד את כל הערך של העבודה האלקית. אבל המכוין, שהוא פעל לשנות את עצמו לטוב, וע"י היחס שמעצמות הוייתו (אישיותו) משתנה, משתנה כל הערך של כל ההויה אליו לעילוי ולטוב, כי כל ההויה כולה מתפעלת מאחד מחלקיה הרוחניים בייחוד".

הרב קוק בעצם אומר שמי שמתפלל משנה את עצמו, וע"י כך את כל המציאות עקב הקשר הקיים לכל יחיד עם העולם. 

הרב יוסף אלבו (ספר העיקרים מאמר רביעי, פרק יח) מביא משל יפה.

מלך אחד גזר גזירה על כל הערלים במדינה, שיקבלו עונש. אם ערל ילך וימול - אזי הגזירה לא חלה עליו כלל. הגזירה נשארה בעינה, אך היא לא כוללת אותו! 

ואם נאמר - והלא נראה שאני נשארתי אותו אדם לאחר התפילה? אלא, שאפילו שלאחר התפילה אין הבדל (ניכר, כמובן), בזמן התפילה נהיינו לאנשים אחרים, וממילא ה"גזירה" שחלה עלינו כבר אינה תקפה לגבינו.

בנוסף אני מסכים עם התשובות של ירא ורך הלבב ו@david7031

ראיתי עוד משהו יפה שכתב הרב חרל"פ:

"יסוד התפילה אינו מפני שאנו זקוקים למה שנאמר בה, אלא מפני שהאמת כך היא, שהוא חונן לאדם דעת, רוצה בתשובה , מרבה לסלוח וכו'... ומפני שהאמת כך היא רוצים אנו בהפקת אמת זו. את עצמנו אנו מסלקים לצדדים ואך את האמת אנו מבטאים ולה מודים ומייחלים" (מי מרום חלק י"ג)

זו מעלה גבוהה מאוד להסתכל כך על התפילה, לכן כ"כ מתאים שהרב חרל"פ ז"ל כתב כן, אך יש בזה גם צד שאנו צריכים ויכולים להתחבר אליו. יה"ר שנזכה.

ה' טוב, והוא עושה הכל לטובה, אבל יש טוב שהוא כיף ומתוק, ויש טוב שהוא לא כיף ומר.

גם תרופה היא טובה, אבל אנחנו מעדיפים להיות בריאים או לפחות שהתרופה לא תהיה מרה.

לכן בראש השנה אנחנו לא מבקשים שתהיה שנה טובה, כי בכל מקרה השנה תהיה טובה, כי ה' מנהיג אותה, אלא אנחנו מבקשים שנה טובה ומתוקה.

לדוג': אם ה' רוצה שאדם יחזור בתשובה, הוא יכול לעשות שאמא שלו תהיה חולה במשהו מסוכן, והופ, האדם מתעורר, וחוזר, אבל ה' יכול גם להכניס את הבן-אדם "במקרה" לשיעור של איזה מישהו שיחזק אותו לחזור בתשובה, ויגע לו בדיוק בנקודה בנפש וככה האדם יחזור בדרך יותר נוחה.

ואין מה לדאוג, לה' לא חסרות דרכים...

הוא הביא דבר קשה, הוא החליט שהוא רוצה לתת "טוב מר",

אז אנחנו מבקשים שישתנה ל"טוב מתוק",

זה לא אומר שמה שהיה הוא רע, אבל הוא לא נעים לנו ואנחנו מבקשים שהוא ישנה, זה לגיטימי.

זו גם דרך התמודדות, כשה' מביא קושי, בדרך כלל זה כדי שנפנה אליו בתפילה.

(אם זה נסיון בעבודת ה', אז ברור שצריך להתמדד, אבל חייבים גם לפנות לה', כי "אלמלא אין הקב"ה עוזרו - אינו יכול לו"

ואם זה קושי אחר, אז גם, ה' רוצה שחוץ מההתמודדות איתו, נפנה אליו שיעזור.)

לגבי הד"א, אשמח לשמוע, אבל בעיקרון אני חושב שזה די אותו דבר, קשה לחלק בין אותה מילה בזכר ובנקבה...

שהטוב המתוק זה הטוב, והטוב המר זה לטובה..

כי כרגע זה מר, וייצא מזה משו טוב.

לא ממש הצלחתי להסביר, מקווה שהבנת

ממתי טוב זה הווה וטובה זה עתיד?

אולי לטובה זה הטוב המר, אבל זה נכון גם על לטוב.

כי זה מר  אבל בסוף זה מביא לטוב/ה.

מהסיפור על נחום איש גמזו, שאמר על כל דבר "גם זו לטובה", אבל אתה צודק שאין הבדל טכני בין המילים. משהו שהשתרש - "לטובה" זה התוצאה, "טוב" זה ההווה.

זה לא העניין אם זה טוב או טובה.

ההבדל הוא טוב וטובה או לטוב ולטובה.

טוב וטובה זה ההווה, לטוב ולטובה זה התוצאה.

טוב לבין לטובה.

זה מה שהיא שאלה. וזה ההבדל.

טוב זה הווה,

ולטובה זה עתיד.

אנחנו רוצים שיביא בדרך אחרת, שאנחנו מעדיפים. 

לא בגלל שהדרך שאנחנו מתפללים היא יותר טובה

אלא פשוט היא דרך שאנחנו מעדיפים. היא נעימה לנו יותר. 

זה כמו שאדם חולה...

לטובתו הוא לא יכול לאכול דברים מסויימים.  

לטובתו הוא חייב לקחת תרופה מרה מסויימת. וכו'

אחרי שהוא מבריא זה משתנה... עכשיו הוא יכול לאכול את מה שהיה אסור קודם, וזה גם לטובתו.

ככה גם פה..

במצב הנתון כרגע יש דברים שאם יביאו לאדם זה יזיק לו.  או שבלי הייסורים הוא היה שוכח את הקב"ה

אבל התפילה משנה את המצב של האדם ומקרבת אותו לקב"ה.

 ואז אפשר להביא לו את מה הוא ביקש. ולא רק שזה לא יזיק זה יקרב אותו. ועכשיו זה נהיה לטובתו

כל מה שעובר עלינו זה מהשם 

ולפעמים הקדוש ברוך הוא קצת מנער אותנו וזה לא נעים אז... 

אנחנו מתפללים שיגמר מקבלים על עצמינו לחזור לתלם ועושים זאת..

אבל, למה שדברים יקרו בדרך הקשה??

לקב"ה יש מספיק דרכים לנהל את העולם (סופסוף אני מסכים עם הירא ורך הלבב במשהו...), 

צריך להתפלל למיתוק הדין, וחוץ מזה, יש סיפור חסידי לא מוכר כ"כ,

שמספר על איזה אדמו"ר עשה "עליית נשמה" לבטל איזו גזרה קשה,

ופגש בעולמות העליונים גדולי ישראל שנהנים מזיו השכינה, ולא נראה שמפריעה להם הגזרה,

שאל אותם אותו אדמו"ר: רבותינו, אתם ודאי יודעים על הגזרה למה אתם לא פועלים לביטולה?

ענו לו, שמעולם האמת רואים שהכל לטובה, שאל אותם: אם כן רבותי, למה שאנו בעלמא דשקרא נתפלל לביטול הגזרה??

ותשובתם היתה, שבעולמם שלנו צריך להתפלל על מה שנראה רע, חשבונות שמיים, משאירים לקב"ה, ואנו נתפלל לביטול הגזרה.

ברור שזה טוב. אבל אנחנו לא יודעים לראות את הטוב שבזה

אז למה אנחנו רוצים שישתנה?

אם זה הכי טוב, ואנחנו רק לא יודעים לראות את זה, אז שנבקש לראות את זה, לא שישתנה.

עונש שניתן לילד בעקבות חוצפתו מועיל ותורם לחינוך שלו.

אבל (ברוב הפעמים) זה לא נעים.

אז במקום לקבל עונש לפעמים בקשת סליחה מועילה, והיא באה במקום העונש. ולפעמים זה לא מספיק. (למשל- ילד שמתנצל מאה פעמים על כך שהתגנב לארון תרופות ולקח כמה כדורים בלי רשות. זה לא יעזור. הוא עדין יובהל לבי"ח ויצטרך לעבור פרוצדורות לא הכי נעימות.)

בנוסף- 

במקרים רבים הקב"ה מכניס את האדם למצבים לא נוחים בכדי שהוא יפנה אליו בבקשה לשנות את המצב. (דוגמה- שרה, רחל ולאה היו עקרות).

הרמח"ל, הרמב"ן והרמב"ם מדברים על זה. (מכיוונים שונים).

מומלץ לעבור על החיבורים שלהם.

בהצלחה!

"יותר אנשים חוזרים בשאלה מאשר חוזרים בתשובה".

אז אמרתי לו "יותר אנשים מתחילים להאמין מאשר כאלה שמפסיקים להאמין". וזה הכי חשוב, אמונה. וזה עושה את הבנאדם. אין, זה פשוט הכי חשוב.

יוצא בגלל שבא לו לחיות חיי הפקר, ולא מסיבות אידאולגיות... אח שלי שיצא בשאלה חי כחילוני לכל דבר. אבל גמר ספר תהילים שלם ליפני שאישתו ילדה. הוא כן מאמין בה" אבל הרבה יות "נוח" לו לחיות בהפקר

מה אתה רוצה להגיד בזה?

וכתבו על זה פירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל

אם הוא באמת אשם

נראלי שאם זה בגיל שמבינים עניין אז תתפוש אותו לשיחה ותסביר לו וכו, מקסימום יבקש מההורים שלו עזרה כספית...אם זה לא הגיל תפנה להורים בעדינות...לענ"ד

זהו, חשבתי על זה אבל אמרתי לו מראש להחזיר ואחרי זה גם והוא לא החזיר ובגלל זה תפסתי אותו והוא עדיין ניסה לברוח ובגלל זה הפלפון נפל...(לא ככה?)

הרב אריאל

הרב שלום.
מה הדין בנזק שנגרם על ידי ילד קטן? האם יש התייחסות נוספת למעט החובה של ההורים לפצות במקרה זה? ומה עם החובה של הילד לאחר שיגדל? אשמח לתשובה ולמראה מקומות.
תודה.
 

תשובה

הרב יעקב אריאל |

מעיקר הדין ילד שאינו בר מצוה אינו חייב לשלם אם הזיק. ואף הוריו פטורים מכך.
אך מבחינה חינוכית על הילד לקחת אחריות ולשלם את הנזק או חלקו על חשבון ממתקים או צעצועים שהבטיחו לו יש מקומות בהם תקנות הציבור שהורים אחראים לנזק של ילדם כמו שבירת חלון בבי"ס וכד'. הילד לאחר שהתבגר ומבין את שהזיק ממידת חסידות לשלם .

ולא יהיה כיסוי לדברים שהוא עושה