אתחיל באיזה דבר תורה קצר.. בסוף הפרשה מדובר על לחם הפנים.
ידוע שכל אחד היה מקבל כפול או כזית מהלחם. כלומר, דבר מועט.
כתוב שהרוצה להעשיר יצפין .. וזה למה? כי לחם הפנים בצפון.
לכאורה, הדבר תמוה.. דווקא לחם הפנים שממנו כל אחד מקבל כפול או כזית , דווקא ממנו נהיים עשירים?!
אלא מאי, העושר הגודל הוא להסתפק במועט. ("איזהו עשיר השמח בחלקו.."
אומר הנצי"ב בהעמק דבר שתלמיד שרוצה לקבל (לקבל תורה) צריך 2 דברים. שכשהוא לומד שיהיה פנוי מעסק הפרנסה, ושיהיה מסתפק במועט.
וכתוב על חז"ל שהיו מסתפקים במועט. ובזמנו, דרך העולם היה שהתענוג הוא לאכול מאכלי חלב, והם לא היו אוכלים. והוא כותב, שתלמיד חכם ראוי לגמול אותו מחלב (כי פעם זה היה נחשב התענוג).
ומי שרוצה להסתפק במועט, ישתדל וה' יעזור לו והוא יצליח.
עכשיו, אני שואל ככה.. למה צריך להסתפק במועט?!
מה רע שמישהו יקנה לעצמו מותרות? אם בן אדם רוצה איזה מרצדס באלפי שקלים, למה שיהיה אסור לו?! מה הטעם להסתפק במועט?! נכון שהעשיר הוא השמח בחלקו, וזה מובן כי אז הוא לא רודף אחרי תאוותיו הגשמיים, לקנות כל פעם משהו חדש..
והאם זה מעלה גדולה יותר? שחכמים לא אכלו מאכלי חלב? צריך לשאוף לשם (חלב בתור דוגמה, כי היום כנראה שלא מדובר על חלב).
ואני לא מדבר על יותר מדי , אלא קצת.. כי לקנות יותר מדי זה ברור שאסור כי "אין ארי נוהם מתוך קופה של תבן אלא מתוך קופה של בשר" כדי שלא נגיע למצב של ורם לבבך ושכחת את ה' אלוקיך, וישמן ישורון ויבעט וכו' כי ה' הודה למשה שאמר לו שבגלל כסף וזהב שה' הרבה להם הם חטאו בעגל.
לא יותר נוח לחיות עם תנאים קצת יותר טובים מהסתפקות במועט?!