פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 718)

בין פסח לשבועות..

http://www.tsitut.net/?cat=20

http://shavitlevi.blogspot.co.il/2009/05/blog-post_3903.html

את השיר, או לפחות  זאת!

חכמינו אמרו "קול באישה ערווה"(ברכות כד.). נחלקו הראשונים בהבנת משמעותה של הלכה זו האוסרת שמיעת קול זמר של אישה, אם היא דווקא בזמן קריאת שמע, או שהיא נאמרה באופן גורף. להלכה נפסק כאפשרות השנייה שאיסור שמיעת הזמר הוא כללי, אף שיש שצמצמו איסור זה לשמיעת שירי עגבים בלבד.

טעמה של הלכה זו שנוי במחלוקת, אם הוא משום חשש שמא יבוא להסתכל באישה השרה ויבוא להרהורי עברה, או שבעצם שמיעת קול האישה יש משום איסור הנאה מערווה.

זמרת פנויה - לדעת רוב הפוסקים איסור שמיעת הזמר נוהג דווקא באישה שאסורה על השומע כערווה, כגון אשת איש. עם זאת, הפוסקים כתבו שלעניין זה גם נידה נחשבת כערווה, וממילא בימינו, כשנשים פנויות אינן טובלות, האיסור נוהג בכל בת שהגיעה לבגרות ביולוגית (בסביבות גיל שתים-עשרה).

זמרת גויה - אסור לשמוע כיון שנחשבת כערווה, אף שאינה אסורה באיסור כרת. 

קול אישה ברדיו - הפוסקים נחלקו האם מותר לשמוע קול אישה בתקליט או ברדיו. יש שכתבו כי כל האיסור חל דווקא בשומע את קולה של הזמרת ממש ולא דרך כלי עזר. כמו כן יש שכתבו שבשירת נשים ברדיו ניתן לסמוך על הדעות שאיסור קול אישה הוא דווקא באישה שהאדם מכיר אותה אותה מראה. יש שחילקו בין שידור חי ברדיו או דרך מיקרופון שאסורה, ובין שמיעה לא ישירה, כגון מדיסק שמותרת, ויש שלא חילקו ואסרו לגמרי. נראה שלמעשה יש להקל בכך כאשר השירה אינה גורמת להרהור עברה. מכל מקום ודאי שיש להחמיר בזמר אישה בטלוויזיה.

 מקהלת נשים - יש מהפוסקים שלא חילקו בין אישה אחת השרה ובין מקהלת נשים השרה. יש שאף אסרו על שמיעת גברים ונשים השרים יחדיו. אולם אחרים חלקו וטענן כי אין חשש של הנאת ערווה בשירת כמה נשים, ולכן יהיה מותר לשומען.

נראה שיש להקל בכך במקום שבו הגברים והנשים שרים בבית כנסת או בפעילות חברתית כאשר קול הגברים חזק יותר ואין אפשרות לשמוע את הנשים לבדן. עם זאת, בקבוצות מצומצמות (אירוח משפחות בשבת וכדומה) ראוי שהבנות ישירו באופן של יחייב אחרים לשומען בבירור.

מותר לבנות לשיר במסגרת פעילויותיהן השונות וגברים העוברים שם צריכים להסיח דעתם משירה זו.

מי שנקלע שלא מרצונו למעמד שבו אישה שרה ויציאתו משם עלולה לפגוע בו או באחרים, יכול להישאר במקום ולהשתדל שלא לראות את האישה ששרה ולהסיח דעתו מן השירה.

(ע"פ הספר 'בין הזמנים' של הרב דוד סתיו)

א אני לא יודע מי זה רוב הראשונים, אבל גדול הראשונים אומר שמגיל 3. (משנה תורה הלכות איסורקי ביאה והלכות אישות.)

אותו דבר גם גדול האחרונים- השו"ע.

ב קול אישה ברדיו- חוץ מהרב עובדיה מי עוד התיר?

ג מקהלת נשים- אני שמעתי שהיה רק איזה רב אחד באירופה שהתיר את זה בעוד שהרוב אסרו

ד מעניין מה המקורות שלו. בכל אופן בגמרא נאסר לשמוע שירה והרמב"ם (הלכות תעניות) והשו"ע (לא זוכר סעיף מדוייק)

אסרו באופן גורף לשמוע מוזיקה, אז להתיר בכזאת קלות שירת נשים? אני לא הייתי ממהר..

 

ומאיפה המסקנה שלך הגיעה?

 

כי לנשים לשמוע גברים זה לא יצר הרע באותו מובן של הגברים

גם אם זה פחות וגם אם הרבה פחות עדיין יש מקום לומר שאסור, אז לכאורהלמה לא אסרו זאת? (גם אם לא ברמה כמו שלגבר אסור לשמוע אישה אלא הפוך).

 

ועדיין אין לי תשובה למה יש הרבה דת"ל ששומעים בלי בעיה בטענה שיש היתר, אז מה ההיתר?

 

 

קול באישה ערווה. ולא קול בגבר.
למה הרבה דת"לים שומעים? תסתכל בתגובה שלי למעלה.

מילה במילה מהספר של הרב סתיו. אם אתה רוצה עיין שם (בין הזמנים 186-188)

א.איפה כתוב רוב הראשונים? אולי התכוונת "רוב הפוסקים"? לא הבנתי.

ב. שו"ת יד חנוך, סימן ג. שו"ת בית שערים, אורח חיים, סימן לג. אפרקסתא דעניא, חלק ב, סימן יא-יב. מערכי לב, סימן ה.

ג.הרוב שאסרו זה "הר צבי, אבן העזר, חלק א, סימן עא." וכן מי שאסר שמיעת גברים ונשים השרים יחדיו זה: " שו"ת חת"ם סופר, חלק ה, סימן קצ בהשמטות. שו"ת ציץ אליעזר, חלק יד, סימן ז. שו"ת במראה הבזק, חלק ב, סימן יג. לעומת מי שהתיר שירת כמה נשים: " שו"ת שרדי אש, חלק א, סימן עז, בשם הרב הילדסהיימר והרב הירש.

ד. אני מבין שאתה לא היית מתיר כ"כ מהר, כי אתה בן שבע עשרה וחצי, אבל לרב סתיו יש סמכויות כאלה. בכל מקרה, אם אתה רוצה לראות מקורות תסתכל בספר.

 

איזה מסקנה?

אבל רוב השירים שהם שירת נשים אסורים בלי קשר.

מורידות את הכיסוי ראש, מה אתם אומרים - טוב או לא?

בזמן האחרון יותר ויותר בני הציונות הדתית עוזבים את הדת, מה אתם אומרים טוב או לא?

לצערנו יש הרבה רעל שאנשים שלמדו כמה שנים בישיבה ואחרי זה כמה שנים באוניברסטיה שמתקראים רבנים, ממציאים מהפופיק שלהם, ואחרי זה אנחנו היהדות צריכה להתפלמס בדבריהם?

וכבר ידוע מה רב אברום ענה לתלמיד שביקש ממנו לכתוב קונטרס נגד חברה מעורבת...

כתוב את הסיפור למי שלא יודע (אני לדוגמא)

אם אמצא אשלח לך בע"ה...

 

אחד התלמידים באה אליו עם החוברת של הרב שרלו, והזדעק על כך. אמר לרב אברום שצריך לכתוב משהו כנגד זה שהציבור ידע מה דעת תורה. 

רב אברום אמר - מה אנחנו צריכים לדאוג לכתוב תשובה לכל איזה משיגנע שכותב שטויות?

על אותו עיקרון, הרב שפירא דיבר על רבנים שכתבו נגד סירוב פקודה, מי אלו השועלים המחבלים בכרמים (כדברי הרמב"ם על תלמידי חכמים קטנים...)

משהו בסגנון. שמעתי את זה פעם נראה לי באיזה שיעור של מרכזניק אבל אני לא בטוח.

 

אנשים כאלה מנפנפים גם את תורת החיים...

או את מי שרוצה לשים תכלת/לעלות להר/דברים חדשניים אחרים.

 

אני מעדיף לדון כל דבר לגופו, ולא לפסול על הסף בזלזול (אף שזה לא זלזול במובן הרע, אלא לא להחשיב מספיק כדי להתיחס).

אף על פי שהזלזול הזה מוצדק והגיוני, ואי אפשר לתת לכל אחד את הכבוד, הן מבחינה מוסרית והן מבחינת משאבים, ובכל זאת, הוא לא נאה ואף מזיק.

 

אנשים שלמדו כמה שנים בישיבה ואז כמה שנים באוניברסיטה שמתקראים רבנים
איפה אתה חי נתנו להם תעודה הם למדו הרבה שנים
הרב ליכטנשטיין נקרא אצלך??הוא היה דוקטור ולמד באוניברסיטה...
הרמב"ם שלמד להיות רופא נקרא אצלך?
|

וגבר תקדם הביטוי מהפופיק שלך כבר לא קיים

בס"ד

 

הוא לא אמר שכל מי שלמד באוניברסיטה הוא לא רב. הוא אמר שיש מי שלמדו באוניברסיטה (לא יודע מה הקשר, אבל נעזוב את זה) והם רבנים מזוייפים.

 

 

בכל אופן, @צעיר רענן, ראיתי שחצי שעה אחרי שנתת מונופול מוחלט על היהדות לרב שפירא, הטלת ספק בצדקת דבריו של הרב קוק.

 

מעניין אותי איך הדברים האלה מסתדרים לך ביחד בראש...

יש איזה משוו.. ירושלים של זהב ..

ארץ ישראל יפה ארץ ישראל פורחת זה גם בסדר?!

מה כבר יכול להיות שירי יום העצמאות? ..
לשנה הבאה בירושלים הבנויה?! חח שירי ארץ ישראל הישנה..
ואם גם זה לא טוב, תמיד אפשר להסתפק באיז שיר של עומר אדם (סתם, ח"ו )

קח מקל, קח תרמיל 

בוא איתי אל הגליל

בוא איתי ביום אביב

נהלך סביב סביב

 

ארצנו הקטנטונת

 

כל הארץ דגלים דגלים

עם רוקד גלים גלים

עם שמח טף צוהל

חג היום לישראל

 

כחול ולבן

זה הצבע שלי

 

תסתכלי פה

http://shironet.mako.co.il/html/indexes/works/107.html

של אליעז בוצר

תודה רבה! אברר...

ממשיך בשאלתי... אני מתכוון גם על ישיבות בלי מסלול יעודי כזה או אחר, מקרים חריגים ויוצאים מן הכלל שדומים לשלי שיצא לכם לשמוע עליהם..

ההסדר עד שיעור ב'. יש לי הרבה חברים שעזבו בשמינית והלכו לישיבות.

את הצבא אתה תתחיל יחד עם בני גילך...

שמיניסטים לישיבות גבוהות..
תברר על זה.
הרבה הצלחה

להם שאתה שביעסט ורוצה לבוא שנה הבאה וכמעט כל ישיבה תסכים.

איך בי"א אני יכול ללכת לשבוש? אני יכול להצטרף לקבוצה לבד? אני לא כל כך בקיא ואשמח להסבר..
ותודה רבה על העזרה!

שבו"ש זה לא בקבוצות
ותוכל להתחיל את ההסדר גם אחרי שנתים ולא רק אחרי שלוש
מכיר הרבה שעשו את זה

עזרתם לי מאוד ובע"ה נעשה ונצליח!

מנסיון

אני עברתי בתחילת שמינית..

לא יודע על שביעית, אבל לענ"ד ישיבות גבוהות בעיקר דואגות שהבחור לא יהיה רציני, ככה שאם אתה רציני בלימוד וכו' לא חושב שיש סיבה שלא יקלו אותך..

אגב אם מדבר אליך בעוד יוסף חי ביצהר שמינסטים זה כבר שיעור א' אז...

 

בהצלחה בכל אופן!

הרעיון הוא לשלב את השמינית עם שנה א' של ההסדר.  הישיבה תעודד אותך ותסייע לך לסיים בגרויות ובו זמנית תלמד עם החבר'ה של שיעור א'.  ובשנה שאחריו, אתה ממשיך איתם לשיעור ב', גיוס ....וכו'.

לישיבה יש נסיון עם תוכנית כזו, ולא תהיה הראשון שם שעושה זאת.

יזמינו אותך לחוות את המקום ( = שבו"ש), ואם הישיבה מוצאת חן בעינך, ואתה מוצא חן בעיניהם, תוזמן להצטרף.  אגב, היו כאלה שניסו, החליטו שלא, וחזרו לישיבה התיכונית.  והיו אחרים שהצטרפו ונהנו.  מאוד!

פרטים נוספים תוכל לקבל ממזכירות הישיבה.

בהצלחה!

 

הוא הלך ללמוד בישיבת הסדר והיה לו הסכם עם הישיבה שהוא למד בעבר ובתקופה הזאת הוא לומד לבגריות.. מפסח. .

ברור שיש ישיבות שיותר 'מומחיות' במקרים כאלה אבל כולן ישמחו לקבל אותך.

עזרתם לי מאוד..שמחתי לדעת שזה אפשרי

כמה שאלות על דברים שלא הבנתי במדויק..ועוד שאלות שצצו..

 אני יכול להתחיל ללמוד בישיבה כבר מעכשיו/תחילת השמינית נכון? 

מתי אני אצטרך להירשם למסלול ההסדר עוד שנה או עוד שנתיים?

מבחינת הישיבה (ההסדר לא התיכונית) היא לא תחייב אותי לסיים בגרויות נכון?

1.  תלוי בישיבה - בוודאי שיש כאלה שיקבלו אותך כבר עכשיו.  תצטרך לחפש אותן.

2.  תלוי ביום ההולדת שלך.  תלוי מתי אתה בן 18.  יש גם ביורוקרטיה חדשה.  הבעיה היא הגשת בקשת דחיית שירות, לא רישום להסדר.  כל ישיבת הסדר תוכל לענות לך על שאלה זו.  אגב, גם מי שרשום להסדר יכול לשנות מסלול.  הכל שאלה של גיל וביורוקרטיה.

3.  ישיבת הסדר רצינית תעודד אותך לסיים את הבחינות, לטובתך.  היא תיתן, תשתדל להעניק לך, את מירב הכלים לסיים את כל הבחינות.  אגב, אין חיוב שתסיים את הבחינות במקום בו אתה רשום עכשיו.  יש ישיבות (מודיעין, לדוגמא) שמשתדלים לרשום את הבחור ללמוד בישיבה שקרובה למודיעין כדי שיוכל לסיים בגרויות בקלות. 

 

כל השאלות שלך מצויינות.  הבעיה היא שלכל ישיבה יכולות להיות תשובות אחרת

בהצלחה!

תשלח הודעה באישית אם זה מעניין אותך ואביא לך מספר

בחסדי ה' יתברך!

אני שנה חמישית כבר בישיבה, נשוי עם ילדה ב"ה, אני מרגיש שזה ממש הועיל לי מבחינת הזמן ש"הרווחתי זמן בחיים"...

אשמח לעזור בשמחה. אם אתה רוצה להתקשר וכו'..

 

 

בחסדי ה' יתברך!

 

1. כן.

2. עוד שנה או שנתיים (אם תרצה - בישיבה גבוהה עם אפשרות להסדר..) אחרי שתגיע לגיל של בחור ישיבת הסדר רגיל.

3. הישיבה לא תחייב, אבל הצבא דורש בד"כ אישור על לימוד 5 יחידות גמ' מבחורי ישיבות תיכוניות בשביל לאשר להם את דחיית הגיוס.

 

אשמח לעזור אם תרצה בשיחה בע"פ, שאל על מספרי בפרטי.

באהבה

יש ישיבה שדורשת אישור שך פסיכולוג בשביל זה....
כשאתה יוצא מהמסלול הרגיל ונכנס למסלול משלך המסלול שלך ישאר ייחודי גם אחר כך.
זה משהו בראש....

בגל מקרה אם אתה כזה בחור תורני אולי תתאים לך ישיבה גבוהה.

נכנסתי לישיבה לפני שמלאו לי 17, התחיילתי בגיל 17 וחצי, ולפני 18 (מסלול הסדר שכבר לא קיים היום, גיוס אחרי שנה) כבר הייתי בבא"ח גולני. 

לא זכור לי שמישהו שאל אותי משהו על גילי,אבל זה היה מזמן...

זה בדרך כלל חברה רציניים מיוחדים, תלוי בכל אחד..

כמה חבר'ה שעשו ככה.

ולגבי בגרויות- כדאי לך לעשות מאמץ להוציא השנה תעודת בגרות אפילו מינימאלית וזה יחסוך לך המון בהמשך...

ותוכל להתחיל בהסדר בתחילת אלול...

גועל נפש

 

 

ד"א זה כבר נהפך בתקופה האחרונה לצעדה מפגרת ולא כמו פעם יום של קידוש ה'

כזה כישרון. אבל אני הייתי ממליצה לך להתמקצע במשהו אחר.

איזה שטויות. ריקודגלים- זה קידוש ה' אדיר. הודאה על כך שזיכנו שיש לנו אפשרות להגיע לעיר העתיקה ולכותל.

הייתי כמה וכמה פעמים, ואני ממש לא יודעת על סמך מה אתה קובע שמה שעושים בריקודגלים זה רוקדים ושרים ביחד עם הבנים.

לא רק שם...

וביום ירושליים יש קדושה מטורפת!

חיבור לעם ולארץ.

ולך יש תזכות להתחבר לקידוש ה' או לראות תמיד שלילי..

בונא'ה אחי,אתה אשכרה מחפש מה רע בכל דבר!!אם תתחיל להתסתכל חיובי העולם יראה אחרת...

אי אפשר להתכחש לזה שיש הרבה מצבים ביום ירושלים שהבנים והבנות נדחסים יחד. בכוונה או שלא בכוונה- זה קורה.
אבל, זה לא מוריד מבחינתי מקדושת היום הזה. (שבת זה יום קדוש, ואם מישהו בארץ מחלל אותו- זה הופך אותו ללא קדוש? ככה גם יום ירושלים. היום עצמו קדוש מבחינתי. זה שאנשים מחפשים בו את הבנות וכו' לא מוריד מהערך שלו..)

אני לא רב אבל נראה לי שבספירת העומר אסור שירים וריקודים 

לא ככה ?

אנחנו מקפידים עד שבועות לא לשמוע מוזיקה להסתפר וכו....

 

אבל! ביום ירושלים הולכים לצעדה 

רוב מוחלט של עם ישראל לא.

הרבנים של הציבור שלנו פסקו שזהו חג, ולכן דיני ספירת העומר לא חלים בו

ולכן צריך תמיד להתחזק. ואם לא יתחזק-למה לו חיים?!" (הגר"א,משלי ד',י"יג

ובגלל זה למרות שהבעל שם טוב אמר לאותו יהודי שהוא פיספס את סיבת ביאתו לעולם זה לא שהו פיספס את הסיבה היחידה שביגללה בא לעולם כי אם כן ה' היה לוקח אותו כי לא היה צריך אותו יותר בעולם ... אלא הוא התכוון שאותו אדם פיספס את אחד מן התפקידים שהו בא לעולם

 

ולעשות את רצון ה', העולם הזה הוא רק פרוזדור לעוה"ב, ובכדי להגיע לעוה"ב צריכים לעבוד את ה' ביראה ובאהבה‎‎

כי דרך הטוב שזה ה' להיטיב לאחרים

שנעשה מצוות רק כדי להגיע לעולם הבא.. כי אנחנו רוצים לעבוד את ה' שלא על מנת לקבל פרס.
מה שכתוב זה "ואני קרבת אלוקים לי טוב" ו"אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי" (לקוח מהחתימה שלי, סתם..) כלומר, שעצם הטוב האמיתי הוא הקירבה לה' , הדבקות בו.. ונכון שבעולם הבא כמדומני אנחנו נהיה יותר קרובים לה'.
טוב , אני לא כ"כ בקיא בנושא.. אולי אני טועה

לכן נעזרתי באנשים הרבה יותר גדולים ממני.
המהר"ל אומר שהמטרה שלנו זה להוציא את הפוטנציאל הרוחני שלנו החוצה, מהכוח אל הפועל.
הרמח"ל אומר להתענג על ה' ולהנות נזיו שכינתו.
ויש עוד דעות, לקדש את שם ה' בעולם.
וכתוב בתורה: "ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעימך כי אם ליראה את ה' אלוקיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך, לשמור את מצוות ה' ואת חוקותיו.."
קוהלת בהתחלה כותב "הבל הבלים אמר קוהלת , הבל הבלים כי הכל הבל".. משמע שטין מטרה, וכנראה שנוח לו לאדם שלא נברא משנברא. אבל בסוף קוהלת מסתייג ואומר:"סוף דבר הכל נשמע את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם" ..

לכן נעזרתי באנשים הרבה יותר גדולים ממני.
המהר"ל אומר שהמטרה שלנו זה להוציא את הפוטנציאל הרוחני שלנו החוצה, מהכוח אל הפועל.
הרמח"ל אומר להתענג על ה' ולהנות נזיו שכינתו.
ויש עוד דעות, לקדש את שם ה' בעולם.
וכתוב בתורה: "ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעימך כי אם ליראה את ה' אלוקיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך, לשמור את מצוות ה' ואת חוקותיו.."
קוהלת בהתחלה כותב "הבל הבלים אמר קוהלת , הבל הבלים כי הכל הבל".. משמע שטין מטרה, וכנראה שנוח לו לאדם שלא נברא משנברא. אבל בסוף קוהלת מסתייג ואומר:"סוף דבר הכל נשמע את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם" ..

ירדנו לעולם עם איזשהי שליחות.. אין לנו מושג מהי..
אולי צריך לנסות להשתדל להיות הבנאדם הכי טוב שאפשר ומתוך זה להגיע לביצוע השלייחות...
הבעיה היא שאפילו אין לנו כיוון.. וזה שאלה מתסכלת,
גם אין לי מקורות שעולות לי עכשיו שאפשר להסתמך עליהם.. אבל בטח זה מסוג השיעורים שאפשר לשמוע מפי הרבה רבנים(ואפשר למצוא באינטרנט..)

בס"ד

 

אבל באמת, התפקיד של האדם בעולם הוא להתאמץ ולהילחם כל רגע ורגע ע"מ להביא את העולם לשלמות. איך אפשר לומר שכל הסיבה שנשמה מסויימת הגיעה לעולם היא כדי להשלים מניין פעם אחת?

ואני בטוחה שהייתה לן סיבה לומר את מה שאמר, והוא ידע מה שאמר..

בס"ד

 

אני לא מכיר אותו.

 

אבל:

• אין שום ראיה שאכן הסיפור הזה אמיתי.
• גם אם כן, הכוונה היא בהקצנה, שהיה עדיף אם הוא היה נשאר שם ומשלים מניין (שאגב, זה דבר ברור, ולפני שהתחיל השגעון הזה של החסידות, שאפשר לעבוד את ה' רק דרך הצדיק, לא היה לאף אחד שום ספק בנושא).
• ובכל אופן, אפילו אנשים גדולים לא יכולים לפסוק למה אדם זה או אחר ירד לעולם.

 

ובשרשור רציתי לשאול איך נדע מה מטרתנו בעולם? לפי דעתי זה להרבות טוב ולהפיץ אורה של תורה, אבל לכל אחד יש שליחות אישית, פרטית. ואיך אנחנו יכולים לדעת מהי שליחותינו? ויכול להיות שההזדמנות שלי לממש את השליחות עוברת לידי בלי ששמתי לב?

בס"ד

 

שלאדם יש תפקיד מסויים? מעשה אחד מיוחד שהוא צריך לעשות?

לפי דעתי לכולנו יש שליחות תמידית-שעושים אותה בחיי היומיום, ויש לכל אחד מאיתנו שליחות שמתאימה רק לו. הכוונה שלי בשליחות זה גם התגברות על קושי וניסיון.

בס"ד

 

מי אמר לך שלא פיספסת כבר את התפקיד הזה שלך בעולם?

הנסיונות והקשיים חוזרים ונשנים ועם כל התמודדות אני מרגישה תחושת שליחות כלשהי. בנוסף כמו שאמרתי אני משתדלת לפקוח עיניים ולראות איפה אוכל לעזור ולתרום, להרבות טוב ולשמח. וב"ה אני מרגישה שאני חיה חיים משמעותיים
דיבורים כמו 'החיים שלך עצובים' הם עצובים.

ח"ו

בגישה היהודית הקלאסית ממש לא שייך לדבר שליחות אישית במובן כזה. לא יכול להיות ששליחות יהיה מעשה לא כ"כ חשוב שהוא לא מצווה ולא דורש הקרבה כלל. וגם שליחות מתחילה כשנולדים ונגמרת כשמתים, אין עצירות.  

זה בלי לדבר על מלא דברים שאפשר לתקוף את הסיפור:

למה שאדם יענש (מתוך נקודת מוצא שלבזבז את שליחות החיים זה עונש וחטא) על דבר שהוא לא רע? האם הוא היה חייב להישאר שם?

 למה לדלג על בן אדם שבזבז את שליחותו ולפגוע בו? מה העניין להפלות אותו באופן מעליב? מה ההיתר להונות ככה יהודי?

למה הבעש"ט סובר שבמעשה מסויים שאין שום מצווה מתבטאת שליחותו של יהודי?

למה הוא גילה לו שהוא בזבז את חייו? מה הוא רצה שהוא יעשה עם זה? יתאבד?

קיצור סיפור מאוד בעייתי לדעתי.

זה עושה אותך יותר אכזרי-בדוק

חשבתי שככה אני אתרגל לראות דם..

זה לא קשור לאכזריות, מה אכזריות בשחיטה כשרה?

זה לא בגלל שאתה נהיה נקבה פתאום.. חח לדעת זה בגלל שבאמת חשבת על זה יותר מדיי

פשוט תרגיע מהקטע ותשכח ממנו וזה יעבור

 

יש להינות מדם, שזה אכזריות

ויש לראות אותו בלי לרעוד שזה דבר ממש חשוב

(זה מאוד מגביל בחיים אם אתה לא יכול לראות דם)

ואת אתה תראה פחות אכזריות אתה תקשר אתזה פחות לאיזושהי שחיטה ויותר לסתם טיפת דם תמימה

אפילו כשאני חושב על הדם הכי תמים שיש, לא שחיטה, לא פצע, אלא אני רק חושב על זה שיש לי דם בתוך הגוף אני נחרד עד עמדי נשמתי..    

ראיתי את הקריקטורה של יוסי שחר (במדור הקריקטורות) ולא יכולתי לראות את הדם.. (אבל התגובות שם נגד הדם לא קשורות אלי)

א. אני בת ולא מגעיל אותי דם בכלל..
ב. יש לי תיאוריה- אולי *מרוב* הדם שראית הגעת כבר לרמה שאתה לא מסוגל יותר? כמו רוויה..
וגם יכול להיות ש"התבגרת" ואתה מסתכל עכשיו על דם בצורה שונה. מבין תמשמעות.. לאדעת
בכל מקרה, לא חושבת שיש בעיה להיגעל מדם. אנושי מאוד, לא?
ועוד דבר, תשים לב מה מגעיל אותך כשאתה חושב על דם. שמישהו סובל? הצבע? לדמיין שזה יקרה לך?

אני מרגיש איך שזה קורה לי בצורה ממש מוחשית..

אני אישית, התעלפתי כבר פעמיים כי ראיתי איך עשו לאח שלי בדיקת דם..

האנשים שנולדו בלי בעיה לראות דם ושזה לא מגעיל, מפחיד וכל דבר אחר, מזל!! אחרת מה היינו עושים בלי רופאים , חובשים,פארמדיקים וכד'ו....
אם כבר ... כך את זה לצד הרציני... אבל... אמרת שעכשיו זה לא עושה לך טוב... לדעתי,
תן לזמן לעשות את שלו....

ו... אם תחזור לראות את זה ויבוא לך יותר בקטעהרציני, לך תתנדב במד"א ....
בהצלחה

שעובדים עם דם (כמה שזה נשמע נורא ) מבחירה...

ויש כאלה שגם בגיל צעיר ( בתור נערים ונערות ) הולכים להתנדב...

אם זה לא לאיזה מטרה נשגבה (נשגבת?!) בשליחות ה'... אני יודעת מה...

"האי מאן דבמאדים יהי גבר אשיד דמא אמר רב אשי אי אומנא אי גנבא אי טבחא אי מוהלא."

כלומר, מי שנולד במזל מאדים יעסוק במשהו עם דם (משהו כזה..) אמר רב אשי: או שיהיה מקיז דם או שודד או שוחט או מוהל..
וצריך לבחור .. כאילו אפשר שיהיה רוצח ומאידך גיסא אפשר שיהיה מוהל או שוחט..
רש"י אומר שמזל מאדים ממונה על החרב ועל הדבר ועל הפורענויות

זה לא איזה הלכה פסוקה, אבל זה מהגמרא..

אני לא איזה אחד שרואה סרטים של דם ואלימות.

בסך הכל ראיתי הסרטה של שחיטה כשירה כדי להתרגל לדם (ומאז אני לא יכול אפילו לחשוב על דם )

לא נראלי יש הרבה אפשרויות

זה לא עניין של טראומה או משהו כזה, כי כולם רואים שיש הרבה אנשים כאלה שמפחדים מדם, אז אין סיבה לחשוב שהזמן יעביר את זה.

מה הקשר בין מה שאמרת לבין העובדה שהזמן יכול לעזור.

בהתחלה זה באמת מאד מפחיד ומרתית אבל עם הזמן זה עובר וכבר נהפך להרגל (כך בכל אופן זה אצלי)

מי שעברה דבר כזה צריכה לקבל מיד טיפול פסיכולוגי!!!

שמעתי על כמה כאלה שלא הלכו לקבל טיפול פסיכולוגי, ועכשיו הם סובלות מיזה!!

כן, אני בת אבל בכל זאת לא הייתי מסוג האלו שצורחות מדם.. ממש לא.. אבל גם לי הייתה תקופה שהייתי רועדת מלראות שריטה, אבל זה עבר.. עשיתי בדיקת דם פעם ראשונה בחיי השנה ושיא הנהנתי.. היה לי צחוקים עם האחות, ומאז אני רוצה לתרום דם ולא מזעזע אותי הכמות שיש בשקיות האלו שלוקחים בהם את הדם
גם אולי כשאתה מבין את המשמעות של איבוד דם אז זה יותר מפריע לך...
אבל אולי זה יעבור..

כשראיתה את הדם של המחבל נשפך אז נקבע לך בראש שכל דם שתראה יכל להפוך להתפרצות...פשוט תעשה לזה חשיפה 

ותראה סרטונים של אנשים שמקבלים פצעים חמורים ... זה נראה לי יעזור לך להתגבר

שאם הוא ימשיך לראות דם בכמות מפחידה ומראות מזעזעים זה יצא לו?!
מתוך התרגלות כאילו?!

תתרגל אבל תחשוב למה אתה מתרגל.. אתה לא רוצה להיות אדם שלא מזדעזע לגמרי!!(נארלי..)

הרגשתי שבא לי למות ואין לי ה לעשות בחיים,ואף אחד לא צריך אותי. זה היה שהייתי בפנמיה אבל ברוך ה זה עבר לי. עכשיו מה שמחזיק אותי זה התקווה, שעוד מעט יהיה טוב.

דרך אגב הדבר קרה ועוד כמה זמן זה יהיה רק זיכרון

1. כמו שכתבתי בכותרת. הכי חשוב - מה את מרגישה בפני עצמך?- את בת מלך. אהובה ויקרה לפניו ית'. באחריות!
2. אולי כדאי לפנות אליה [או דרך גורם שלישי-] לבדוק- למה היא אומרת את זה?
יכול להיות שהיא מקנאה ולכן מחפשת "ללכלך" את שמך ומעשייך? אולי היא חפצה בקרבתך ולא יודעת איך "לתרגם" את זה למעשים טובים של התחברות אלייך?
3. אני ממליצה לך להתייעץ עם מדריכה/ מחנכת/ חברים מקשיבים. 
4. להציע לה להתחבר איתך. ליצור איתה קשר. להראות לה את הטוב שבה.
יכול להיות שזה מההערכה עצמית נמוכה שלה- עצמה. כשזה עצמו יטופל- היא לא תתפנה "להנמיך" אותך- 
אלא יהיה לה טוב ב"גובה" שלה. עצמה.
כמו שאמר  "מוטב שתקים גבעה לעצמך משתחפור בור לחברך" (המגיד ממזריטש).

בהצלחה נשמה.
ה' איתך.

מדברים עם המישי הזאת שאת אוהבת שהילדה השניה היא סתומה רצח ושלא תקשיב לה.. סתם דברי אליה יפה!

היא מקנאה,אבל הבעיה שאני גם קצת מקנאה שהיא עם זאת שאני אוהבת..

 

ואמרו לי כמה שיכול להיות שהיא רוצה את קירבתי-אבל היא ילדה לא כלכך טובה ואמא שלי לא כלכך מסכימה לי להיות חברה שלה(גם אני לא משהו רוצה..)

וכשהיא תראה שאת טובה, ומתחברת מצויין לעוד בנות- ככה, אולי אפילו זה ישפיע עליה להיות ילדה טובה יותר.
בכל מקרה
כדאי לשים לב להתחבר עם ילדות טובות
ולהשתדל להשפיע טוב לכולם
כדי שכולם [גם אלה שלא רואים מייד את הטוב הפנימי שלהם] יוכלו ללמוד להיות טובים יותר.

שוב

לגביה-
אם אמא מעדיפה
כנראה היא רואה דברים שאת הנערה פחות רואה.
שווה לשים לב 
ולהתחבר עם חברות טובות.

בהצלחה רבה!

סתם, אולי תקחי אותה לשיחה בצד, ותשאלי אותה דוגרי , למה היא עושה את זה, ותגידי לה שתפסיקק

אם זה לא עובד, תרביצי להה ( בהומורר)

שפוף... לשמור בלב אף פעם לא עוזר...

אתה נראה לי אובססיבי על התאבדות ... חושב על זה כל הזמן...בודק באינטרנט על היתאבדות... מנסה לקבל הרגעות 

מאחרים שיגידו לך שלא תתאבד... תגיד כשאתה נמצא במקומות גבוהים אתה רואה את עצמך בראשך קופץ למטה? או נגיד 

כשאתה רואה סכינים אתה מפחד שתדקור מישהו או את עצמך? אם כן אז הטיפול בזה הוא פשוט...תעשה הפוך מהאובססיה כלומר תתקרב לקצה של המרפסת ותגיד לעצמך ותדמיין את עצמך קופץ... תגיד לעצמך שזה יכל לקרות לך.... תיקח סכין ותקרב את זה קרוב אילך ואל תנסה להרגיעה את זה תגיד לעצמך שאתה יכל לדקור את עצמך ואל תנסה לקבל הרגעות מאחרים שאתה לא תתאבד כי זה רק יחזק את האובססיה...ואל תבדוק על זה באינטרנט ...

שמכיר אותי. זה משהו מאד ספציפי

אבל תודה

הוא עשה משו רעעע וממש קשה לו עם זה

שזה מין יאוש- 'בא לי למות....'

נראלי

הרגשתי שבא לי למות ואין לי ה לעשות בחיים,ואף אחד לא צריך אותי. זה היה שהייתי בפנמיה אבל ברוך ה זה עבר לי. עכשיו מה שמחזיק אותי זה התקווה, שעוד מעט יהיה טוב.


דרך אגב מה שקרה כבר קרה ועד מעט זה יהיה רק זיכרון

 

נחשון, כולנו טועים לפעמים, ולהרבה מהטעויות יש השלכות חמורות, כל אחד וההשלכות שלו וההגדרה ל"חמורות" שלו,

כדאי ללמוד קצת על תיקון, על חזרה. זה מה שיעודד אותך..

רבי נחמן לדעתי הכי מתאים לזה...

הספר "משיבת נפש" שלו מומלץ מאד...

בהצלחה!!

בע"ה יעבור בשלום..

"אבאלה אוהב אותך בכל מצב רק אחי תעשה תשובה..." (חזיזה)

..

בעיקרון צול"ר זה "צדיק ורע לו"- כלומר, אחד כזה שלא מוציא את הראש מהסטנדר ומזניח את הקשרים החברתיים ואת כל שאר הדברים שיש בעולם. אחד שכלום לא מעניין אותו בחיים חוץ מהגמרא.

אבל עם חלוף הזמן המושג הזה נהיה מאד גמיש. ככה שקשה מאד להגדיר אותו ולומר על בן אדם מסויים "צול"ר" (לי לפחות).

 

בעצם, מה הקשר ה-ר' בסוף?

Teach זה ללמד ו-teacher זה מורה.
גם נגיד ברסלבר, זה כאילו איש שבמקצועו, כלומר במהותו הוא ברסלב.
אז זה מישהו שהמהות שלו זה להיות צול"ר .. חח זה נשמע מוזר.. אבל ככה שמעתי. זה כאילו ה"מקצוע" שלו.. המהות שלו.. הוא צול"ר.
חוץ מזה, אל תקחו את זה בתור דבר רע, תסתכלו בחתימה שלי לא שאני כזה
התכוונתי שאני אלא צול"ר, בקשר לחתימה שלי.. זה בגדר שאיפה!

זה מסביר את המשפט "הכל צפוי והרשות נתונה" .. לכאורה המשפט סותר את עצמו.
תדמיין מקרה שמישהו יושב ורואה סרט..והסרט חוזר על עצמו כמה פעמים..
אחרי כמה פעמים הצופה כבר יודע מה הולך לקרות אבל הוא לא יכול לשנות מה שהשחקנים יעשו.. כלומר, ה' ברא אותנו בצורה כזאת שיש לנו בחירה חופשית .. אבל הוא כבר יודע במה נבחר.

חוץ מזה, הגמרא אומרת ש"הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים"
כלומר, כדי להיות צדיק או רשע זה רק בחירה שלך.. את זה אף אחד לא קובע "הנה אנוכי נותן לפניך היום את הטוב ואת הרע, את החיים ואת המוות" בתקווה שאתה תבחר בחיים. תבחר לקיים את רצון ה'.
וכמדומני, זה לא שה' מחליט בשבילך אם תאכל היום בערב וופל מצופה או אורז עם נגיעות בטטה. מדובר על החלטות מסוג אחר.

ז  ואל תתמה ותאמר היאך יהיה האדם עושה כל מה שיחפוץ, ויהיו מעשיו מסורין לו, וכי ייעשה בעולם דבר שלא ברשות קונו ובלא חפצו, והכתוב אומר "כל אשר חפץ ה', עשה:  בשמיים ובארץ" .  דע שהכול בחפצו ייעשה, ואף על פי שמעשינו מסורין לנו.

ח  כיצד:  כשם שחפץ היוצר להיות האש והרוח עולים למעלה, והמים והארץ יורדים למטה, והגלגל סובב בעיגול, וכן שאר בריות העולם להיות כמנהגן שחפץ בו ככה חפץ להיות האדם רשותו בידו, וכל מעשיו מסורין לו, ולא יהיה לו לא כופה ולא מושך, אלא הוא מעצמו ובדעתו שנתן לו הא-ל עושה כל שהאדם יכול לעשות.

אני אנסה להקפיץ אותו

איך עושים קישור?

ככה? http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t702970#7734544

ליצירה מופלאה ששמה: היקום.

ואם באמת בא לך תשובה עמוקה ומפורטת-

אשמח לפרט לך יותר באישי.

ור
" קודם כל אנחנו צריכים להבין שאנחנו לא יכולים להבין את כל מהלכי ה' ודרכיו נסתרות, עכשיו מה שאנחנו כן יכולים להבין...
ה' הוא לא דמות, יש לו מעל ומעבר יכולות ממה שאנחנו מסוגלים,
ה' רואה את העתיד,
הקב"ה לגמרי נותן לך את זכות הבחירה אך הוא רואה למרחק...
אם לא הבנתי אני יכולה יותר להרחיב
בכל מקרה, מוזמנת להתקשר ביום שישי ל025302685 רדיו מורשת שיעור של הרב מוצפי הרב יסביר לך,
בעבר שאלתי את הרב מוצפי והוא ענה לי תשובה ובטיפשותי לא כתבתי אז אני לא זוכרת...

וזה מה יש, תתמודדי..
(ממש לא בקטע רע, לא בגלל זה אני דתל"ש, פשוט אין למה לחפש לזה תשובה שכלית)

ויש דברים שאפשר להבין לא הכל...
זה אחד מהדברים שקשה לנו להבין אבל יש בזה משהו שאנחנו יכולים קצת מעבר...

יש תשובה פשוטה ומובנת, שציטטתי מהרמב"ם.

[יש שעונים על השאלה הזו בצורה אחרת, שהיא באמת משהו קשה/בלתי אפשרי להבנה בהגיון אנושי].

יש שאלה אחרת, שרבים מהעונים כאן התייחסו אליה, שהיא שאלת הידיעה והבחירה. לשאלה זו ייתכן שאין מה לחפש תשובה שכלית. אבל גם לגביה, אני חושב שיש לפחות תשובה שכלית כזו שמסבירה למה אי אפשר להבין.

למדנו על הגר וישמאל. כשישמאל עומד למות ה' מביא לו באר מים.רשי  ניראלי שאומר שהמלאכים באו לקב"ה ואמרו לו הרי אתה יודע שעוד כמה שנים הם לא ייתנו מים לעמ''י אז למה אתה נותן לו עכשיו?! אז הקב"ה ענה להם שהוא יודע מה יקרה ובכל זאת הוא נותן להם לבחור... משו כזה..

אשמח אם מישהו יימצא את המקור לדעתי זה רש"י.

דבר שני זה כמו שתשאלי ילד שאת מכירה הכי טוב בעולם בן שלך, מה הוא מעדיף סוכריה או תפוח את תדעי מהוא מעדיף נכון.. אותו דבר בידיוק הקב"ה יודע מה נחבר אבל נותן לנו לבחור..