פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 731)

פעם הייתי אומר כל יום.
היום אפילו פסוקי דזמרא אני לא אומר.
רק ברכות ק"ש ק"ש ותפילה.

חשבת על המשמעוץת המילולית של "שלא עשני כרצונו"???!!!........

בס"ד

 

הנה הסיבה להשתדלות שלי לעבור על מה שאני כותב לפני שאני שולח...

 

הפעם שכחתי...

2. משתדלת לומר לפחות כמה דברים כל יום.

שחרית כן, מנחה- לא נוהגים לומר.

ו...כן, אני בת, ובכל זאת- נהנת לומר קורבנות.

אולי זה בגלל שאומרים שבנות יותר מתחברות לתפילה... אולי... .

יום שמתחיל עם קורבנות הוא לא אותו יום בלי.

מה שאנחנו נוהגים פלוס מינוס שלוש דקות בשחרית ואחת במנחה

משתדל כל שחרית לומר לפחות את הפסוקים, אם יש זמן אני מוסיף.

מנחה זה הרבה יותר קל (במיוחד שזה בסוף הסדר...) אז לרוב אני גם מצליח במנחה.

במנחה, אני לא אומר.. לא מכיר גת זה מבית אבא.. לא נהוג אצלי

בס"ד

 

ואולי זה יעלה את העניין למודעות..

למרות שמחנוכה יש התחזקות על הקטורת

אומר בעיקר במנחה כל הזמן הכל. בשחרית- תלוי מתי אני קם אבל אני לא תמיד מצליח להגיע בזמן לקורבנות

כשאין זמן מדלג ע"פ ההלכה

לעולם אחות-לא בשביל לחיות חיים יפים וזהו, לפום צערא אגרא

וג'ינג'י הולך בגרסה של החרדים. שאנחנו סובלים בישביל לחיות בעולם הבא בטוב או משו.
שיראל החיים שלך יפיםםם ואני אפילו לא מכיר אותך ואני עדיין אומר את זה.
יש לך משפחה! יש לך חברים! יש לך בית ואוכל ושתיה! ויש לך כל מה שאת צריכה!!! הכל! אם מישו מת זה בגלל שהוא סיים את תפקידו בעולם הוא זה שהרוויח. ואת צריכה לקבל את זה.
מה שאני מנסה לומר זה שהכל טוב! חוץ מהדברים הרעים! לא להפך!

ואני לא מדבר על אמונה מתוך אידיאל. אבל טוב או רע. זה אצלך בראש! תיסתכלי על הכל טוב. וזה הדבר היחידי שתצליחי לראות!

טוב! כשאתה חולה והרופאים אומרים שזה לא מחלה שאי אפשר להסתדר איתה כי אתה לא בגיל שהגוף מספיק חזק? אני לא כתבתי את הדברים האלה עד עכשיו כי ראיתי תגובות שלכם! אבל תבינוו!! העולם לא מושלם וזה יהיה מושלם! אי אפשר לראות הכל טוובב!!!

אבל הכל לטובה-אנחנו לא יודעים מה ה׳ יעשה ולמה הוא עושה אבל צריך להאמין שזה לטובה אולי נראה את זה מתישהו בעתיד ואולי לא....

ואולי לא...

בס"ד

 

עכשיו תאספי את כל הדברים הרעים שחשבת עליהם כשכתבת את מה שכתבת ותבטלי אותם.

איך יראה העולם? יותר טוב. אבל זה לא ישנה שום דבר, עדיין יהיו דברים רעים, והאנשים יתלוננו עליהם באותה המידה. ככה זה בעולם של הסתר פנים.

ואם את רוצה לשאול למה הקב"ה ברא את העולם בכלל בהסתר פנים ולא השאיר את הכל כלול בו בגילוי, זו שאלה לא לגיטימית. את לא יכולה לשאול שאלות "מחוץ למערכת" כשאת נמצאת בתוכה, ובכל מקרה לא יועיל לך לקבל תשובה, כי את נמצאת בתוך המערכת הזו.

 

חוץ מזה, ממתי בורא העולם חייב למישהו מאיתנו משהו? יש דברים טובים בחיים? יש רגעים יפים? את עשית משהו כדי לקבל אותם? הטוב בחיים שלך מגיע לך בזכות? עצם זה שאת קיימת זה כבר מעל ומעבר. תגידי תודה, תשמחי במה שיש לך, ותנסי להכיר מינימום של טובה למי שיצר אותך!

 

בסופו של דבר אין ברירה אלא לקבל את ההבנה הפשוטה שבורא העולם יודע מה הוא עושה לא חייב לנו הסברים לשום דבר.

 

וזה לגיטימי לשאול.

התשובה שלי לעצמי:

הקב"ה שהוא טוב ומושלם, ברא את העולם כדי להיטיב עם בריותיו.

כדי שנזכה בשכר, הקב"ה נתן לנו בחירה חופשית 
(כי אם אין בחירה חופשית אי אפשר לתת שכר- לא היינו אנשים טובים כי בחרנו בכך אלא כי כך נולדנו).

כדי שתהיה בחירה חופשית הקב"ה צריך כביכול להסתתר.

הרי אם מיד אחרי שהיינו חוטאים היתה יוצאת אש מהשמים ושורפת אותנו,

כולם היו מיד מקיימים מצוות, ואז היתה נשללת הבחירה החופשית... ולא היינו יכולים לקבל שכר מאת ה',

ולשם כך הוא ברא אותנו...

לכן ה' לא מעניש באופן מיידי, ולא נותן גמול לצדיקים באופן מיידי- אך כמובן שהוא נותן!!

זה אחד מי"ג עיקרי האמונה (לפי הרמב"ם). גם בעולם הזה יש גמול אבל בעיקר בעולם הבא.

הקב"ה מכוון את העולם, ושום אדם לא יכול לפגוע באדם אחר או להרוס משהו בלי שהקב"ה נתן לזה אפשרות לקרות, 

אבל בכל זאת- הקב"ה מנהל את העולם בדרך טבעית, נסתרת- כך שאיננו יכולים לראות ולהבין את כל הסיבות.

 

זה היה ממש בקיצור כי אני חייבת ללכת... אם את רוצה אשמח להרחיב לך באישי 

וממש אל תפחדי מזה שיש לך שאלות באמונה, זה שלב הכרחי אצל כולם, ואפילו חוזר שוב ושוב במהלך החיים.

בס"ד

 

זה שהקב"ה ברא את העולם כי זה הטוב וככה יאה לבורא שהוא טוב מוחלט.

למה? מי אמר שזה ככה? מי אמר שזה הטוב ומי אמר שככה הקב"ה מנהל את העולם? לזה כל מה שענית זה שאנחנו לא יכולים לראות ולהבין.

 

כלומר, בקצרה ובלי להיכנס להסברים שנקטעים באמצע- אנחנו במגבלות הבריאה שלנו לא יכולים לקבל תשובה, ובכל אופן תשובה לא תעזור לנו בכלום ולא תוסיף לא ליראה ולא לאהבה. ולכן השאלה לא לגיטימית.

זה בדיוק כל הקטע שכתבתי-

ה' מסתתר כדי שתהיה בחירה חופשית

ולכן הוא עשה שלא יהיו הוכחות מדעיות חותכות לכל מה שכתבתי למעלה.

כלומר השאלה לגיטימית לחלוטין.

התשובה נכונה ואמיתית.

ולכל אחד יש אפשרות וזכות להאמין בה, או לא.

 

אלא בעמדה הנפשית המפתחת אותה.

אפשר לשאול. זה אמצעי בירור. הרי כל תכליתנו היא לדעת את ה'. התורה, הנביאים והכתובים מלאים מזה. זו חובה שלא נעשה לבד, אלא על ידי עמל של לימוד שהשאלות בו אף פעם לא נגמרות. השאלות הן פתח להכרעה.
הרי לא יתכן שבכל התחומים בחיינו (נישואין, כלכלה וכו') נעמול בשכלנו, ואת עיקר מגמתנו, ידיעת ה', נפקיר לאמונות מטושטשות ולשטחיות.

לעומת זאת מי שמהרהר אחרי ה', הדבר מעיד על חוסר ענווה ופגם באמונה. (אצל מי יותר ואצל מי פחות). זו כבר לא שאלה לגיטימית, זו כבר עמדה קיימת המתחבאת בתוך שאלה. אך השאלה לכשעצמה, כמעבר אל ביסוס מחודש, היא מבורכת ורצויה.

לא כל תשובה נבין עד הסוף ועל כל תירוץ אפשר להקשות קושיות חדשות. עם זאת נתאמץ להבין עד קצה גבול היכולת השכלית שלנו והאמונה תשלים את השאר.

בס"ד

 

שאלה שאין לנו לא היכולת לענות עליה (מצד מוגבלותנו כנבראים) ולא תועלת מעשית להפיק מהתשובה עליה - היא שאלה לא לגיטימית.

אין לי טענה כנגד מי ששואל שאלה כזו, לא תמיד הוא יכול היה לדעת את זה מראש. אבל כשמישהו שואל, אני אומר לו שיעזוב את השאלה, כי היא לא לגיטימית.

כי לא התייחסת לשום מילה שלי.

יש מדרגות בהבנה. וכי בכל מה שאתה מבין, בהלכה ואמונה, אתה יורד לסוף דעתו של הקב"ה? לא, אתה מבין מה שבמדרגתך וזה מה שנדרש ממך. אתה מוגבל? אז תשכיל כפי הגבלתך...

וגם אם לא נמצא אפילו תירוץ קלוש, מה הבעיה לשאול שאלה ולענות ב"לא יודע"? לא כל שאלה היא יומרה לחשוב שיש לנו תשובה.

קודם כל, שתדעי שהקבה הוא הכי טוה שיכול ליהיות וכל מה שהוא עושה זה לטובה גם אם זה לא טוב בדיוק עכשיו למה שצריך, ה' ברא לנו עולם והויד כל נשמה ונשמה בזמנה והעלה ויעלה בזמנה, ( בעז"ה עד 120 ) ה' שם אותנו בעולם ע'מ שנתקן את הנשמה שלנו, נלמד תורה, נתחזק ברוחנית, נעבוד על המידות, אם הכל היה טוב בעולם מאוד היה קל לא לכעוס, לעתעצבן וכו... ה" ברא לנו גם דברים לא טובים ע"מ שיהיה לנו מה לשפר, מה לתקן, מה להוסיף, אם חס וחלילה קורא משהו רע אנחנו צריכים לעמוד בו בכבוד ולדעת שזה מה' כי זה מה שטוב לנו אולי לא מיד ועכשיו אבל לטווח הרחוק..
יצא לי ניסוח מתוסבך... מקווה שתבינו ;)

זה שהקב"ה הוא כמובן שורש הטוב של הכל ואין בו שום דבר חסר או רע, זה לא אומר שהעולם עכשיו יהיה ורוד, שבכל יזרום טוב ויהיה קל..ממש לא!  הרי יש לנו עבודה קשה כאן "אדם לעמל יולד" ולא נולדנו בשביל לשבת לנוח על זרי הדפנה אלא לעבוד קשה! לכן מראש צריך לבוא לעולם הזה בגישה של "מה אני יכול/ה לעשות" ולא "מה אני יכול לקבל/ה..." וכבר חצי שאלה נפתרה כי הקב"ה קיים! והוא אוהב את הבריות שלו! במיוחד את עם ישראל העם הנבחר! ולכן גם שקשה ויש לפעמים דברים לא מובנים זה לא אומר שהוא לא אוהב אותנו כי האהבה שלו אלינו לא מתבטאת בעולם וורוד כי אז אין לנו משמעות בעולם.. אלא בדרכים שהקב"ה בוחר להנהיג את העולם ולא תמיד אנחנו מבינים אותו... (אבל אל תדאגי - הוא בטח צודק!)

ולגבי הרוע -  למרות שזה לא תמיד נראה ככה, באמת הוא עוזר לנו לעשות את התפקיד שלנו בעולם, נשמע מוזר?? - עובדה!- כתוב: "צריך אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה" כלומר שהרע הוא טוב! אבל אם גם הרע הוא טוב למה יש ברכות שונות?? הרי על טובה מברכים "הטוב והמטיב" ועל הרעה מברכים "ברוך דיין האמת", אז אולי באמת הרע הוא לא טוב?!?

ולכן אומרת הגמ' בפסחים נ.: "שלעולם הבא נברך גם על הרעה "הטוב והמטיב""!! פשוט עכשיו אנחנו לא מבינים למה הרע באמת הוא טוב אבל אנחנו יודעים שבאמת הוא כן טוב לכן מברכים "ברוך דיין האמת" שזה כן ברכה, כי אנחנו יודעים שלמרות שזה נראה רע באמת באמת זה טוב, אבל עדיין זה נראה לנו רע אז מברכים ברכה עצובה...

אבל בעז"ה לעתיד לבוא נצליח להבין איך גם הרע (כן כן הרע, הדברים הכי נוראיים שעולים לך עכשיו בראש...) באמת הוא טוב! ורק שנדע את זה באמת ונצליח להבין את זה ואיך זה רק אז נברך על הרע "הטוב והמטיב"

ויש כל מקורות שמסבירים על כל-מני דברים טובים שיש ברע. למשל בעין אי"ה שבת א' פרק ראשון פסקה ס"ב, מוזמנת לפתוח... וכן עוד המון מקומות אצל הרב קוק ובעוד ספרי אמונה... בהצלחה בבירור, אם צריך אפשר להרחיב עוד בנושא...

אם לא אז מומלץ...

(אם לא אז לפני שאת קוראת את מה שכתבתי תקראי את התקציר)

תכלס' לדעתי יש הרבה מה ללמוד מהסרט מכיוון יהודי. כאילו אנחנו רואים את עצמנו, זה העולם שאנחנו מכירים ואנחנו בטוחים שאנחנו יודעים ומבינים ומגלים, אבל בעצם אנחנו שחקנים קטנים.

מומלץ לראות ולפתח..

איוב וירמיהו הנביא.
זו שאלת "צדיק ורע לו".

אך הקב"ה נוזף קשות באיוב על הטרוניה שלו כלפי שמיא וחז"ל אומרים על איוב: "עפרא לפומא דאיוב". עפר לפה של איוב, על צורת הדיבור שלו.

ההבדל בין ירמיהו לאיוב הוא שאמנם ירמיהו לא מבין את הנהגת ה', אך לפני שהוא פונה ל-ה' הוא מקדים: "צדיק אתה ה' כי אריב אליך..." הענווה המקדימה של ירמיהו ושאר הנביאים היא זו שמשאירה להם מקום לשאול ולתהות.

לכן זו צריכה להיות העמדה הנפשית שלנו כשאנו עוסקים בכך. והוא שאמר ישעיהו הנביא: "לא מחשבותי מחשבותיכם".

לגופו של עניין.
הרמב"ם במורה נבוכים מונה כמה ייסורים שבאים על האדם.
סוג ראשון: טבעו של עולם. רעידות אדמה, שטפונות, מגפות, מלחמות... אלו ייסורים קשים, אבל סוף כל סוף הם נדירים והם לא עיקר הסבל.

סוג שני: איש לרעהו. אנשים משפילים אותך, מעליבים אותך, גונבים ממך... זה קורה יותר, אבל לא כל יום מעליבים/ גונבים/ מקללים אותנו. אפשר לחיות עם זה.

סוג שלישי: דברים שאדם מביא על עצמו. כאלה יש ים של ייסורים. בלי סוף. אנשים חולים ומתים בגלל מה שהם אוכלים, מאבדים את החברים שלהם כי הם אנוכיים, נהיים עניים כי הם לא מתנהלים נכון...

זו עבודה קשה, זה תלוי בנו. הבעיה היא שאנשים לא לוקחים אחריות ומחפשים לאן לזרוק את האשמה. ואם חסרה אמונה, אז זורקים אותם על ריבונו של עולם.

לעומת זאת, ה' משפיע כל טוב על האדם ופותח לפני את כל האפשרויות לחיים טובים. הפער בין הרע שאנחנו מקבלים לבין הטוב שאנחנו מקבלים הוא עצום. כשמפנימים את זה באמת באמת - אין בכלל קושיות.

זו לא תשובה מלאה. מצטרפות אליה עוד תשובות יותר עמוקות, אבל היסוד הוא זה: רוב הצרות באות עלינו בגללנו ולכן אנחנו צריכים לבוא בביקורת קודם כל לגבי עצמנו ולא על הקב"ה.

בשורות טובות והצלחה רבה.

מכירים את התמונה שכולה בצבע לבן עם נקודה שחורה באמצע? ואז שואלים אנשים מה הם רואים.. אז צריך להסתכל על הלבן ולא השחור.
חוץ מזה, שכשמדברים על השחור במובנים אלוקיים אז גם השחור הזה הוא לטובה "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד" - כל מה שה' עושה זה לטובה, אפילו אם לא נדמה לך.
ואומר הנביא:"כי גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם (יח לא זוכר ת'המשך) כלומר, שלנו קשה להבין את זה בכלל.
כשאיוב בא לה' (נראליי זה הוא, אנלא בטוח) ושאל אותו איך זה שיש צדיק ורע לו , ה' אומר לו שהוא לא יכול לדבר. למה הוא מבין משהו? למה הוא ברא את העולם? הוא הנברא, הוא לא יכול לבוא בטרוניא כלפי הבעל בית של העולם! לכן, אני לא אומר שלא צריך לבדוק ולחקור. אדרבה, צריך וחשוב אבל בגישה נכונה ובהבנה שהכל לטובה ושגם אם לנו משהו נראה רע זה כנראה רק כי זה נראה לנו ככה ולא כי זה באמת ככה.
זה כמו שאנשים שלא מאמינים בה' באים ושואלים איפה היה ה' בשואה, ואני אומר, תסתכלו על מיליוני בני האדם שה' מחייה כל יום.. על זה הם לא מסתכלים?! אז קודם כל הדברים ה"טובים" לנו, אח"כ הדברים שטובים אבל אנחנו לא רואים את זה.
כתוב "וירא אלוקים כי טוב".. כן, כן.. טוב.
תראו את הבריאה, את הטבע, את השפע את הטוב!
זה לדעתי הסיפתח איך צריך לגשת לשאלות כאלה.
טוב, אני דיי בטוח שחלק גדול פה חרג מהנושא וחזרתי על כמה דברים, מקווה שעזרתי ..

 

אני שמחה שעכשיו המצב ככה כי אני יודעת שזה כבר ממש הולך להיגמר ותבוא הגאולה אז זה משמח אותי ונותן לי כח ורצון להתמודד עם הקשיים.

זה לא שיש כל כך הרבה רוע.יש -אבל על כל מעשה אכזרי אחד יש הרבה מעשי חסד.הבעיה היא שאנחנו מסתכלים תמיד על הרע כי הטוב פשוט מובן מאליו.מובן לנו בשכל שלתת צדקה זה חשוב ואם מישהו רוצח זה נראה לנו עולם מעוות ולא הגיוני .

כל מה שצריך לעשות זה להסתכל ולראות את הטוב -גם ובעיקר כשהוא מובן מאליו .

בהצלחה

איך זה יכול להיות שיש אנשים שמסוגלים להעלות על דעתם שאין אלוקים בעולם הזה ואין מי שמשגיח על העולם בכל רגע?!

הרי ברור שהעולם הוא כזה טוב ומדהים!!!! פשוט טוב שופע!! מספיק להביט בנמלה קטנה או פרפר כדי להבין שיש משהו שברא אותם בחכמה כזאת, וכל הגוף החי שלנו!! זה באמת מדהים!!! והקב"ה אוהב את הבריות שהוא בורא ומיטיב איתנו כל הזמן!

לפעמים קשה לנו לראות את הטוב, פשוט כדאי להחליף למשקפיים ורודות ולהתמקד בטוב...!!!

בהצלחה!!!

אם הייתה לי צרה גדולה למשל נפטרו לי קרובים ח״ו אז מה טוב בזה?!
אני מאמינה שזה לטובה אבל זה לא טוב!!!
אם זה טוב אשמח לדעת..
וגם איך היית רואה את זה בתור משהו ורוד ...

בס"ד

 

 

 

מדקה 23:00.

 

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=19807&cat_id=4464

 

 

קבלת תשובה?

מגיע החושך מתעבה יותר ככה עם המצב

מציע לך לפתוח את ספר הכוזרי של ר' יהודה הלוי במאמר שלישי פסקה יא. זאת פסקה ארוכה מאוד, אני מתכוון בעיקר לסוף הפיסקה .. (הגר"א היה אומר שילמדו ספר הכוזרי שהוא קדוש וטהור ועיקרי אמונת ישראל ותורה תלויין בו , ככה שיש על מי לסמוך זה לא עוד איזה ספר)

בס"ד

 

 

אני בברור העניין עם עצמי בתקופה האחרונה.ממש לא קל.

 

בכל מקרה משהו שמצאתי ועזר לי:

 

http://www.hidabroot.org/he/article/798

 

 

נתפלל לה' שיוציאנו מן חושך/חוסר האמונה הזה.

 

אה ועוד דבר: הכלל הראשון להבין שהכל לטובה זה שמחה!!!!!

כן כן - שמחה.

כמובן לא ליצנות-לא שמחה של עבירות-לא שמחה של קלות ראש.אלא שמחה על כל הטוב שכן אנחנו שמחים ונהנים ממנו.

שמחה על הדברים שאנחנו נהנים מהם במהלך היום יום - שמחה על הדברים שאנחנו מודים לה' שאין לנו אותם(חולי חלילה לדוגמא).

פשוט לנסות לשמוח ולשמח את המציאות הקיימת.

ורק לאחר שמחה המוח משוחרר להבין באמת או להבין אמונה.

"ללמדך שאין שכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך דבר שמחה של מצוה" (שבת ל: )."

 

מסיכמה איתי ששכינה=נבואה=אמונה וכו'?

 

"כל הנביאים--אין מתנבאין בכל עת שירצו, אלא מכוונין דעתן ויושבין שמחים וטובי לב ומתבודדין:  שאין הנבואה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות, אלא מתוך שמחה."(משנה תורה(הרמב"ם) -הלכות יסודי התורה פרק ז)

בעצם רואים בכלל שכל ההתחלה באמת היא קודם כל קודם כל שמחה (ושוב לא ליצנות/קלות ראש וכו..)

אחר כך (לדעתי אפילו רק אחר כך) אפשר בכלל להשיג שכינה=נבואה=אמונה(=אמונה בה' שהוא עושה הכל לטובה לדוגמא).

 

 

 

שנתפלל ונזכה לשמחה קדושה ואמונה שלמה.

חידון ניבים,משחקים שקשורים לשפה...

מתמטיקה זה רק ל3 יח"ל. 4-5 יחידות לא עושים השנה בגרות.

קיצר.. אז מה ההבדל, חוץ מזה שעכשיו קוראים לבגרות "בגרות פנימית"?!

וחושבת שגם בלשון.\

אני עושה בגרות פנימית של המגמה ועוד בגרות בביולוגיה. באולפנה שלנו כל מי שעושה מגמה שהיא לא מדעית, עושה יחידת ביולוגיה אחת

איזה כיתה את?

אם נשווה את זה לעולם שלנו, לעולם התורה..
אז כתוב בגמרא ש-3 דברים נקנים בייסורים:תורה, ארץ ישראל ועולם הבא.
את הקטע של התורה אני מבין בשני אופנים או ייסורים כי יהיו גזירות ואנשים יקשו עלינו ללמוד וכו'.. או שבשביל לדעת את התורה צריך להתעמק, להיות רציני, לשבת וללמוד.
אז אפשר, להבדיל כמובן, להגיד את זה על תורת החשבון. זה נקנה בייסורים, מצד אחד ייסורים כמו שאת כתבת, של המבחן וזה.. ומצד שני יחסורים במובן הזה של לשבת וללמוד.
חח כמובן שזה סתם איזה רעיון שעלה לי כדי לנסות לעזור, לא בא להשוות וגם לא נראליי שהגמרא התכוונה לתורת המתמטיקה.. אבל המסקנה ברורה, לשבת וללמוד.
חוץ מזה, צריך לעבוד גם במובן הפסיכולוגי.. כאילו, ברןר שיש לחץ וזה מייאש אבל לנסות להתגבר על זה.. "כי אם ברוחי אמר ה' צבאות" (להבדיל) גם לבוא רגוע למבחן יכול להעלות את הציון.. אבל הכי חשוב זה ללמוד, ללמוד וללמוד.. אין סומכין על הנס. אנחנו עושים את ההשתדלות הגדולה שלנו ולומדים למבחן וה' עוזר .
בהצלחה !!

במיוחד שלא תמיד מצליחים

כיתה י"א היא לא השנה הכי לחוצה! יהיו לכם עוד הרבה זמנים הרבה יותר לחוצים כשתהיו הורים ותעבדו.
אחת הדרכים שלי עוזרות בזמני לחץ הוא להגדיר לי מראש מה כל המשימות שלי. לכתוב כמה זמן כל משימה תיקח לי ולעשות לעצמי לוז מפורט מאוד!
לדוגמא 7 וחצי השכמה, 8 תפילה 8 וחצי לימודים. 10 הפסקת אוכל ואחרי זה לימודים. בהפסקות האחרות להקדיש את הזמן להשתחרר קצת ולעשות משו כיפי.
אחרי הלימודים רבע שעה מנוחה ואחרי זה שעה למידה למבחן ב** 5 דקות הפסקה להתרעננות ועוד חצי שעה של למידה למבחן. אחרי זה שיעורי בית למחר, דיבור עם חברות, הפסקה לפרי קטן. המשך לימוד למבחן, ארוחת ערב חצי שעה. מקלחת משימות אחרות וללכת לישון.

כמה טיפים קטנים מתוך כל זה:* לעשות לוז יומי ולדבוק בו * לתת זמנים למנוחה ולהירגע* להתקלח באמצע היום, לפני או אחרי ארוחת ערב ולא שנייה לפני שהולכים לישון. * ללכת לישון בשעה סבירה אף אחד לא מסוגל ללמוד בצורה יעילה כשהוא גמור מעייפות! * ודבר אחרון והכי חשוב לבקש עזרה מהקב"ה לעבור את התקופה הזאת בצורה רגועה ויעילה! בהצלחה לכולנו!!

כי כתבת שהייעוץ הזה בא מהניסיון שלך ..

הניסיון שחוויתי הוא מהשביעית וגם מעכשיו..
כתבתי כשתהיו הורים כי נסיתי לתאר לעצמי מה זה גם לעבוד, גם לטפל בילדים, גם לתחזק בית וגם עוד סתם דברים שיש לעשות הכל ביחד. .

אבל אני מאחל בשבילך שתזכי לאיזה חתן עם ציציות !

אז כך, אני גם בתקופה עמוסה במיוחד( כיתה יא )
ובדיוק היום היה לנו שיעור חינוך, והמחנכת שלי הבינה שכמעט כל הכתה בלחץ מהבגרויות וכו..
והיא עשתה לנו פעילות.
היא אמרה לכל אחת לחשוב על מקרה שבו היא הייתה בלחץ ותגיד איך היא התמודדה איתו...
עלו הרבה סוגים של לחצים.. ( לחץ בזמנים, לחץ מקבלת החלטות, לחץ מפחד במקום מסוים, ועוד) והדרכים של ההתמודדיות להפיג את הלחץ היה: לדבר עם מישהו, לישון, לעשות ספורט (ריצה, כדורסל/ כדורגל) להתקלח, לשמוע שירים, לשבת ולחשוב עם עצמך, לשחרר ולא לחשוב על זה, לזכור שעברתי את זה כבר וכו. .
ואז היא הציעה שפשוט ניקח את הדברים האלה ותשליך אותם על התקופה הקרובה וכך בעצם נתמודד עם הלחץ בלימודים.
זה אומר לעשות משהו שאת אוהבת, ששחרר אותך מהלחץ ולא פשוט לזרוק הכל..
לי אישית זה נתן כוח ומוטיבציה. .
מקווה שהסברתי טוב...

ברוך שעשני חמשושית

אבל אם בכל זאת את רוצה מתנה שהיא קצת יותר מציור עם לבבות.. אז נראליי שתשמיש קדושה כלשהו, או איזה ספר הגדה של פסח של איזה רב, או ספר כלשהו על פסח.
אבל יש מצב שזה קצת יותר מהסימלי שרצית..

מיני פירושים ודברי תורה וזה ממש נוח לו אז לא נראלי הוא יחליף...
המתנה מהלב זה בטוח ... בנוסף...

הלוא היא, אמא שלך ..

http://www.dshir.co.il/tags/6132

אם את גרה באיזור ירושלים או פ"ת תקני בחנות, ואם לא, אז תזמיני.

 

בהצלחה

 

עריכה:

ראיתי עכשיו ספר שנראה מדהים!

http://www.dshir.co.il/items/347950-%D7%95%D7%94%D7%92%D7%93%D7%AA-%D7%9C%D7%91%D7%A0%D7%9A

אין לי את הספר-הגדה הזה, אבל קראתי ספר אחר של הרב אלי אדלר והוא היה מדהים.

[צריך להעתיק את הקישור. משום מה לא יצא לי לחיץ]

כבר היו לנו ארוסין לפני גיל 18. אבל אני מרגיש שכמה שזה אולי מוזר זה לא ענייני ולאהוב מישהו זה לשמוח בשמחתו גם אם זה לא הכי אני
הני שמח בשביל החבר שלי ומקווה שיהיה טוב

ואני רוצה לשמוח..זו חברה די טובה..אבל השמחה שלי היא פשוט חיצונית!! לא קשור רק לזה שאני לא מסכימה איתה, פשוט לא נתפס לי!! וגם כל הזמן נמצא שם במוח הקול שאומר שזה לא נורמלי..שזו טעות..
מקווה שעם הזמן אני אצליח לשמוח איתה

נכון שזה נדיר אבל אל תשכחי שככה היו חיים פעם

שהם חושבים שכשהם התחתנו הכל יהיה להם דבש ולא יהיה להם שום קשיים והכל יהיה להם סבבה יעשו חיים
למה אני אומרת אתזה כי אחת שאני מכירה בגיל שלי17 התחתנה כי היה נמאס לה מהלימודים שלה והיה נמאס לה להשקיע יותר והיא אמרה שהחיים שלה קשיים ולכן היא עזבה את הלימודים ופשוט התחתנה..

אולי נתקלת במקרה בודד שככה זה היה.
אני לא חושבת שאנשים מתחתנים מסיבות כאלה. הם מתחתנים כי הם אוהבים אחד את השני ורוצים לחיות ביחד את החיים.
זה ברור שחתונה זה לא משחק ילדים. ועדיין יש כאלה שבוחרות בזה..
ולפותחת - זה באמת קשה.. פתאום היא לא רק שלך, היא שלו.. ומרגיש שנפרדים ממנה. בחתונה של מישהי שקרובה אלי מאוד חצי מהחתונה רק בכיתי..
ונראלי שאני מכירה את המדוברת

אני לא מרגישה שהיא "שלו" עכשיו, קודם כל כי הם חברים כבר שנתיים, אולי אפילו יותר, וגם כי אפעם לא הרגשתי שהיא "שייכת" לי.
שוב, הקושי שלי הוא שאני לא מצליחה לשמוח, גם כי אני באמת לא מעכלת את זה בכלל וגם כי בעיני היא עושה טעות..

מוזמנת בשמחה לפרטי אם באלך
ובאמת באמת אשרייך שאת לפחות מחצינה שמחה!

תביני מאיפה זה נובע ותתקני אתזה.. סהכ זה הגיוני שלא תצליחי לשמוח איתה אם לדעתך היא עושה טעות.

וד"א, אני כמעט בטוחה שזאת מי שאני חושבת שזאת. תמסרי לה נשיקות ממני.

[הכי חשוב זה שהיא לא תדע. היא סתם תתבאס]

תשתדלי ממש לשמוח איתה,כי זה הבחירה שלה ולפי דעתי היא נכונה (ולא מהקטע שאני בל"חית בד"כ..)

ברור שקשה,זה לא רגיל וכל זה, אבל אם היא בחרה אז היא יודעת מה היא עשתה...

ושוב, אני לא יוצאת נגדה או משו כזה, אני פשוט רוצה לשמוח ולא מצליחה

לדעתי אין רע בזה.. בנ"ע לא נפגע מזה שלחלק מהחניכים יש עוד פעילויות, אדרבה, זה אמור להיות טוב. אנחנו דוגלים בלתרום ולעזור לחברה וחלק מהפעילויות שמה הם כאלה. החניכים יכולים ללכת גם לזה וגם לזה.. לא מבין למה זה יכול להיות בעיה

מכיתה ז' עד חתונה..

זה לא הורס,זה דווקא מוסיף

יש לנו 4 סניפים-3 תנועות שונות עם אופי שונה. 

הנוער הולך גם לזה וגם לזה, וגם הרבה כאלה שלא מוצאים את עצמם בסניפים הולכים לזה..

 

קיצור הרוב הגדול של הנוער ביישוב פעיל איפה שהוא..

בס"ד

 

לנו יש וזה ממש כיף

 

אבל בדרך כלל אנחנו קובעים פגישות לעצמנו.

 

(אני לא תמיד הולכת כי זה מעורב)

 

אבל זה ממש כיף.

אני בעזרא, ויש חבב מכיתה ז'. 

זה ממש לא הורס. לדעתי כדאי שהיה עוד פעילות פעם בשבוע ועוד מדריכה. 

זה עוזר להרבה..

אם כל אחד יוכל לכוון גם (אין שמות ספציפיים כרגע) לרפואת האם ובתה שנפגעו באסון השריפה בביתם בברוקלין

אם כבר פתחת את התגובה קח/י דקה לומר פרק או שניים של תהילים לרפואתם של אביגיל בת ציפורה וציפורה בת אביגיל:

הדבר הזה עם הבמבה והקשית(:
סקר הביסלי, שרשרת מבייגלה

שרוצים להתפרסם וזה באמת אנשים רגילים. זה לא אמור לעניין אותך כי הם באמת אנשים רגילים. תחשבי שאת תיהי מפורסמת. ואת באמת רגילה.

למה תוכניות כמו האח הגדול מעניינות כל כך הרבה אנשים? כי הם מספקים את יצר הסקרנות והמציצנות שלנו..
אז כדאי מאוד לשים לעצמנו גבולות, להוריד מינון לאט לאט..
בהצלחה

חופרים ומדברים עליהם זה מעניין אותנו אבל טכלס עכשיו אני חושבת עלזה כאילו מה? למה שאני וחברות שלי ראינו איזה שחקנית מהמרוץ למיליון כאילו הינו בשוק והתלהבנו אפשר לחשוב מי היא בכלל אישה רגילה שנהיתה מפורסמת ומזה זה נובע עצם זה שהם נהפכים לכאלה שכולם מדברים עליהם והם בכותרות ובחדשות זה מסקרן אותנו לא כך??

פתאום אני שם לב שהטלוויזיה שולטת בנו , ממש ככה !!
תשאלו ילד מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול.. תנחשו ת'תשובה לבד , ס-ל-ב.
אם נסדר ת'דברים בראש תבינו שסלב זה בעצם סלייב (slave = עבד). הרי הוא לכאורה עושה מה שהצופים רוצים, הוא רק מרצה אותנו. אין לו חיים משל עצמו.
חוץ מזה, במחילה מכבודן של כל הדוגמניות, או שאר הסלייבס, אותם אנשים לא מייצגים את דרך התורה (חח "לא מייצגים" זה עוד בלשון יפה) .. איך בחורה יהודייה מוכרת את הגוף שלה ככה?! (ברור שאפשר להגיד ככה על כל בחורה, אבל ק"ו יהודיה) אחרי ששמתי לב לזה הבנתי שאני לא רוצה להתעניין באחת שכל הפרנסה שלה סותרת את התורה!! ובקשר לאותם אנשים, שהם לא דוגמניות, הם גם ברובם לא מייצגים את התורה..
אחרי שהגעתי להבנה כזאת אני ב"ה כבר פחות מתעניין בזה, כמעט ולא רואה טלוויזיה .. (בעז"ה עוד מעט גם בכלל לא.. חח אבל זה רק שאיפה כרגע)

הוא יכול להיות רב או רבנית או מישהי שאת באמת מעריצה. אבל לכל אחד יש מעריץ.

השאלה את מי את רוצה להעריץ.

ואם את רואה טלוויזיה כל היום- לא פלא שאת מעריכה את הסליב הלא נכון.

היא האחרונה שחשבתי שתהיה שקופה!!
בטח זאתי רק עוברת ברחוב ורבבות אנשים מבקשים ממנה חתימה או תמונה

מה אנשים עושים כדי לברוח מהעצב, הם כל כך מפחדים ממנו, מפחדים לפול לדכאון ולסבול, עד שהם משכנעים את עצמם שטוב להם, אפילו כשרע להם!!
מה עשית בזה שהצלחת לשמוח?! עוד פעם עבדת על עצמך שטוב לך למרות שעמוק בפנים ברור לך שאתה סובל?
בעולם הזה יש הרבה "דפקות" וגם אם בסופו של דבר נבין שהכל היה לטובה, עדיין יש זמנים שבהם רע לנו, פשוט ככה, רע.
אז מה הטעם להתכחש לזה?! אולי צריך לתת לזה מקום, לקבל את הסבל ואת הרע כמו שהוא בלי לעבוד על עצמנו שטוב לנו...
לא יודע מה איתך, אני מעדיף להיות נורמלי, חכם ועצוב מאשר שוטה שמח...
נ. ב: זאת לא דעתי, בכוונה מאוד הקצנתי, כדי להציג את הצד השני, מקווה שהרעיון עבר...

אפשר להאמין באמת שהכל לטובה יש דברים שקורים ואץ לא מבינה מה טוב בזה אני מנסה להבין ולהחדיר לי לשכל שכל מה שה' עושה זה לטובה אבל לא תמיד זה הולך לי קשה לי לפעמים להאמין בזה מה עושים במצב כזה???

יש זמנים שרע לנו למרות שאנחנו מאמינים שהכל לטובה, ומותר שנהיה עצובים ונרגיש רע, זה נורמלי וטבעי ולא צריך לפחד מזה, צריך לתת לזה מקום...
מצד שני להזהר לא לשקוע בזה!

רק כדי להתייחס למי שאמר פה הפוך..
פסקה של ר' נחמן אף פעם לא הזיקה (!!)
"והכלל, שצריך להתגבר מאוד בכל הכוחות להיות אך שמח תמיד. כי טבע האדם למשוך עצמו למרה שחורה ועצבות מחמת פגעי ומקרי הזמן, וכל אדם מלא יסורים, על כן צריך להכריח את עצמו בכח גדול להיות בשמחה תמיד ולשמח את עצמו בכל אשר יוכל, ואפילו במילי דשטותא. אף שגם לב נשבר הוא טוב מאוד, עם כל זה הוא רק באיזו שעה, וראוי לקבוע לו איזה שעה ביום לשבר לבו ולפרש שיחתו לפניו יתברך, כמובא אצלנו, אבל כל היום כלו צריך להיות בשמחה. כי מלב נשבר בקל יכולים לבוא למרה שחורה, יותר מאשר יכולים להכשל על ידי שמחה, חס ושלום, לבוא לאיזה הוללות, חס ושלום, כי זה קרוב יותר לבוא מלב נשבר למרה שחורה. על כן צריך שיהיה בשמחה תמיד, רק בשעה מיוחדת יהיה לו לב נשבר".

עיין בחתימתי

איך אפשר להיות שמח על דבר שאתה לא מבין מה שימחה בו נגיד שלא הצלחתי במשהוא שקיוותי לו כל כך וכולם אומרים שזה לטובה מה טוב בזה????? אתה מבין איך אפשר לישמוח אההההה????

אם עצוב לך, תהיי עצובה ותשאלי את הקב"ה מה טוב בזה... אולי היא יענה ואולי לא...
כמובן שאחרי זה צריך לצאת מהעצב ולחזור למסלול החיים...

א. רבי נחמן הוא לא הרב היחיד בהיסטוריה ויש רבנים שסברו אחרת ממנו...
ב. כמו שראית גם רבי נחמן כותב שצריך לתת מקום לעצב שעה אחת ביום ("אף שגם לב נשבר הוא טוב... ראוי לקבוע איזה שעה ביום לשסר ליבו")

ב.לב נשבר זה לא עצבות ורבי נחמן מסביר מה ההבדל בינהם ואיך לזהות אם זה עצבות או לב נשבר.

לעצבות

אמרתי שאם אתה עצוב אז אל תתכחש לזה...

א. מרה שחורה - עצבות ששוקעים בה... (דיכאון)
ב. שברון לב- עצבות שממנה נובעת פנייה לאלוקים ומתוך כך צמיחה וגדילה
הראשון הוא כמובן רע, אבל השני הוא טוב...

ונראה שזה עניין של טרמנלוגיה ולא מחלוקת עקרונית

אני לא זוכר את שמו עכשיו, איזה רב שחי בזמן השואה...

עייני בחתימתי.

א. אנחנו מאמינים שהכל לטובה.
ב. לפעמים רע לנו ועצוב למרות האמונה הזאת.
ג. לא צריך להתכחש לעצב הזה, זה נורמלי להיות עצוב לפעמים.
ד. אפשר לתת לעצב מקום, אבל צריך להזהר לא לשקוע לתוך העצב, אלא לדעת לקום ממנו.

איזה חלק לא היה ברור? אשמח להבהיר לך את מה שלא הבנת...

ואפילו חלק מהחיים שאדם ייהיה עצוב אבל מה קשור למה שאני אמרתי:
אני אומרת שאני מנסה למצוא בכל דבר את הטוב כמו שאומרים מה שאלוקים עושה הכל לטובה אבל לא תמיד אני רואה שהם לטובתי לפעמים זה אפילו להפך!!

לשמחה יותר גדולה !
למשל, כשבן אדם נכשל בטסט (ל"ע ולא על אף אחד מעם ישראל) אז כנראה שהוא יגיד שזה היה רע וכו'.. אבל אם תגידי לעצמך שאם היית עוברת טסט ואת לא באמת היית צריכה לעבור יכול להיות שהיה קורה תאונה ..
עכשיו, אני לא אומר שכשזה קורה צריך לקפוץ משמחה.. יש גם דברים רעים. צריך להבין ולקבל ולברך על הרעה כשם שמברך על הטובה.
סבתא שלי סיפרה לי סיפור על עצמה: כשהיא הייתה בערך בגילי , משוו כמו 15,16.. זה היה כשנגמרה השואה והיא יצאה באונייה לארץ. היא עלתה בלי משפחה בכלל, רק עם חברות. כשבאה האונייה לחוף (כשהם עלו לכיוון א"י) הייתה התרגשות גדולה וכולם כבר רצו לעלות לאונייה ולהגיע לארץ. היה תור ארוך (ממש ארוך !!!) לאונייה ונכנסו לאונייה מאות אנשים אם לא אלפים. סבתא שלי נשארה בין הבודדות (!) שלא עלו לאונייה כי היא הייתה בין האחרונות.. תחשבי על הרגע הזה, אחרי השואה אחרי כ"כ הרבה מאמץ ואין מקום באונייה, איזה ייאוש. בסוף , מסתבר שהאונייה טבעה בים. (ברור שאני לא בא להגיד שהסיפור הזה טוב, חס ושלום.. יהי זיכרם ברוך ) אבל אפשר לקחת מפה רק את העניין של הפרספקטיבה.. אולי מה שנראה לנו רע בהתחלה, כנראה היה לטובתנו
אנחנו קטנים, לא רואים את כל הפאזל, אבא שבשמיים דואג לנו בכל מכל כל.. איזה אבא לא רוצה שיהיה טוב לבנים שלו?!
ובכל זאת, קורה שכשהילד מבקש סוכרייה האבא לא מסכים .. הילד מתעצבן ובוכה ואפילו אומר שהוא לא אוהב את אבא שלו .. אבל אחרי הרבה זמן הילד מבין שהכל היה לטובתו, ולא רק זה, הוא כנראה יבין את החינוך הטוב הזה ואפילו יחנך את בנו באותו דרך

אין מה לעשות, אנחנו לא רואים את התמונה המלאה, ואולי רק בעוד שנים את תביני למה משהו שהיה נראה לך רע יצא ממנו בסוף טוב...

באנו לפה בשביל להתמודד (בין היתר..)
כדי שנוכל להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו.. הכל מתחיל מהדברים הקטנים. שינויים מחשבתיים הם בדר"כ קשים, קשים מאוד..
מציע לך ללכת לים או למקום שקט איזה פעם, להתבונן על הבריאה.. לראות שה' ברא את השמש, הירח, הטבע, העצים וכו' .. איך הכל טוב !! וגם על החיות, והדברים הקטנים.. (הכוזרי אומר שהפלא שלנו כשאנחנו מסתכלים על השמש לא צריך להיות גדול יותר מהפלא של הנמלה).. במצב הזה, כשאנשים עוזבים הכל, ועוזהים את ענייני העולם הזה לכמה רגעים הוא עולים למדרגות גבוהות, זה נותן תחושה טובה..
"וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד" .. ט-ו-ב!! כמה טוב יש בעולם, רק צריך להסתכל בצורה הנכונה ..שיהיה בהצלחה !

את הטוב שיש בעולם!!!!

כי אין להם אמונה בקב"ה ולא בתורה ומעניין אותם רק מה העולם אומר. פשוטו.

חבל שאלה הם המנהיגים שלנו...

אנשים לא רוצים למסור את א"י כי בא להם -אלא כי הם באמת מאמינים שזה יביא שלום

אני חושב שאתם מסתכלים רק מהכיוון שלחם
הם רואים תמונה גדולה יותר ואוזרים ליחסים שלנו אם שאר העולם..........

הצורת הסתכלות שלהם מתבססת אך ורק על מטרה לשקט זמנית וצר אופקים.

אם היו קצת רואים את ההיסטוריה (גם הקרובה וגם הרחוקה) הם היו מבינים שזה לא יעזור.

יותר מזה, מהבחינה הטאקטית-צבאית זה מהלך מטופש, 

וגם מהבחינה הכלל עולמית, כיוון שאם ניתן את יו"ש זה יראה לכל העולם כמה אין להם ערך בענינו

וככה גם אין לא תהיה תמיכה של העולם (שלא תומך בנו גם ככה) וגם יבואו אלינו בטענות 

למה החזקנו בשטח הזה כל ה40+ שנה האלה.

בוז'י אמר שהוא רוצה למסור את יהודה ושומרון אחרי שהוא יבחר.....הוא באמת יעשה את זה?!

מדובר בקומץ אנשים שאוהבים כסף, והרבה כסף... אבל איך אומר הכתוב ''אוהב כסף לא ישבע כסף''. ואם הם מקבלים מארגוני שמאל ממדינות זרות [ ואי אפשר לעצור את זה - כמו שביבי אומר] מליונים - מצידם שהמדינה תחרב היל''ת, והם ברגע האחרון יסעו לשווייץ, איפה שכל החשבונות בנק המפוצצים שלהם - נמצאים!
ה''שלום'' זה רק עטיפה עלובה. ואל תשלו את עצמכם - שמדובר באנשים חסודים! זה אנשים רעים שאצלם המטרה מקדשת כל אמצעי להשיג מליונים!
ומי שעוד תמים שיבין שזה גובל בנאיביות!
 

אבל ב"ה יש לנו עוד סיבות למה לא להצביע להם