פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 834)

בס"ד

 

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/f12

 

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/f6

היא 12

(אני מהפצלש)

|מתעצבן בשקט|

שתיים עשרה זאת גם שעה בשעון

שתיים עשרה זאת גם שעה בשעון

שהמספר אחרי הf שונה, אתה פשוט צריך לשנות את המס'

ומה ששאלת- נסיו"פ 12 ילדודס 6

החוף ליד בי"ח רמבם ממש לא נכלל בחוף משפחות.. בטח ובטח לא בתנאים שיש בו ובזה שבשבתות הוא מעורב ומלא בערבים.. [וסגור בלילות]

שנדע לענות לך-מה שאקטואלי

בסוסיתא וגופרא יש עירוב?

המקום מגודר, וזכור לי משהו שזה פותר את הבעיה. אמת?

אולפנה עשתה שם שבת לא מזמן אבל לא יודעת אם יש שם עירוב קבוע...

עד גיל 11 גר פה בארץ

בס"ד

 

היה תותח.

 

זכה במלוא הנקודות.

 

הגיע לו לגמרי.

 

שנה הבאה הוא חוזר לארץ

 

ובהחלט מזל טוב!

בס"ד

 

בשנת התשל"ג היה החידון האחרון שזכתה בו חוצניקית לבד.

 

מאז היו רק פעמיים או שלוש בהם זכו גם ישראלי וגם חוצניק...

 

אז לא, לא הרבה.

הוא היה באמת תותח!

בחיים לא היית מנחש שהוא גר בחול.והוא גם די נראה ישראלי כזה.. כמו מישהו שהיה גר מזמן מזמן בחו"ל, ולא ההפך

אני לא חושבת שזה כבוד לנרצחים וגם שזה משו נורמאלי לעשות עצוב מממש ואז שמח..?!זה פשוט מוזרר בשכלל!!

בס"ד
העניין הוא, להזכיר שהשמחה צמחה מתוך הכאב והצער
וזה לא משהו מנותק, שלא קשור. זה כן.
ולפעמים בלי הכאב אי אפשר להביא את השמחה.
ובלי מחיר המוות של החיילים לא הייתה קמה המדינה, הם לא מתו לסתם, סתם ככה .
'יש שכר לפעולותך'! יש שכר למוות, ללחימה, לגבורה, למלחמות.
מהו השכר?
'ושבו בנים לגבולם' מדינת ישראל!

שנקרא"תקומת ישראל" 

למה יש יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, ואין יום זיכרון לנפגעי תאונות דרכים וכו'.

 

 

יום הזיכרון הוא יום בו אנו מזוכרים את החללים שנפלו על משמר ארצנו. אם זה במלחמה, או בנסיעה בכבישי א"י, בלגור בא"י.

אנחנו לוקחים את זה כחלק מהשמחה על תקומת עמ"י. זה שלב שבא לפני. ותכלס' זה כ"כ מוסרי שלפני החגיגות אנחנו זוכרים שזה לא בא בקלות. היה מחיר לאומי גדול על זה, ומחיר אישי כבד לרבים ממשפחות יהודי א"י.

 

מה זה בעצם לזכור?

זה להביא משהו שהיה בעבר, להווה. אתה נזכר במשהו שהיה פתאום הדבר הזה כאן. חי. אז זה לא יום אבל. זה לא יום של צום, ואין ענין להתענות. זה יום שאנחנו זוכרים את המחיר הכבד. את האנשים שמסרו חייהם. 

ומתוך החשיבה הזאת, אנחנו נכנסים ליום העצמאות בהכי תנופה והכי הודאה להקב"ה. החללים שמסרו נפשם כדי שאנו נוכל לחיות כאן, לא הכי היו רוצים שנעריך את הארץ הזו. את הזכות להיות כאן. שנשמח להיות כאן. שנבין את הנס הגדול. 

 

שנהיה גאים. שנוכל להגיד "מסרתם המון המון המון" "קיבלנו, לא נפלתם ריקם. תודה!"

מקווה שזה עוזר. שנזכה לקחת את הזיכרון ואת ההערכה והגאווה איתנו לכל אורך השנה! כשאנחנו מטיילים, נוסעים בכבישים, וגם כשסתם עושים שעורי בית במתמטיקה. בארצנו.

טוב?
ותודה רבה לפותחת המקסימה!
אשרייך וטוב לך !

 

אם לא אני אפתח...

 

בס"ד

חלק מהחיים זה לטעות וללמוד מהטעות,
אי אפשר לחיות בלי לטעות,

אף אחד לא נולד יודע כל, ואף אחד לא מושלם
ולטעות, אני חושבת, זה לא רק עניין של 'ללמוד לא לטעות שוב', אלא עניין בפני עצמו.

כן! אנחנו בני אדם! ואנחנו טועים!
וזה חלק מהחיים.

משהו שלמדתי לא מזמן- זה טיפשי להתחרט על דברים שעשית. אם הם טובים אז אין על מה להתחרט, אם הם לא טובים- תפיק לקחים ותמשיך הלאה.

 

לא פרטי מספיק את השאלה.

 

כתבתם יפה

אם ההתנגשות קורית- לא קרה כלום.
כי "מי שלא עושה- לא טועה"

לשים לעצמנו אולי תזכורות או סמלים או משהו שיזכיר לנו להימנע מהטעות
[או לחילופין- לצייר לעצמנו בדעתנו את החוויה של הטעות- ושל עגמת הנפש שבעקבותיה].
שוב- אם הטעות קורית- "מי שלא עושה- לא טועה".  לא להתייאש!!
הטוב של העשייה צריך לדרבן אותנו לא לטעות כדי שנוכל הלאה להוסיף טוב.
ולהתפלל.
להתפלל.

מי שנותן לנו את הכוחות לעשות- הוא גם נותן לנו את היכולת להתקדם.
וגם אם הוא נותן לנו לעשות טעויות- אפשר כמו שציינו קודם-
להפיק מהן לקחים וללמוד הלאה. להתקדם.

בהצלחה לכולנו בכל המישורים!

יפה על העלאת הנושא

 

אמ וכמה תוספות
לעניות דעתי אם אנחנו שוב נופלים וחוזרים לאותן נקודות זה יכול להיות משתי סיבות.

1.אנחנו עוד בדרך. עוד לא השגנו את הנקודה. מיאש? אולי. אבל מצד שני הלחזור שוב זאת עוד הזכרה לנו להתקדם. סוגשל זה מאיר את צומת ליבנו.

2. שמתי לב לפחות על עצמי שלפעמים באמת התקדמתי. השתפרתי. המשכתי הלאה ואז אחרי הרבה זמן פוף שוב. זה מרגיז. אבל מצד שני זה נותן את היכולות להתקדם עוד.

כמו ספירלה. יוצאים מנקודה, מקיפים אותה ואז חוזרים שוב. אבל זה ממקום רחוק יותר. טוב יותר. ועם הזמן,גם לעתים רחוקות יותר. כי יש יותר מה להקיף.
(לבנות שביננו, כמו לסרוג כיפה. בהתחלה הכל קורה מהר. ואז השורות האחרונות לוקחות הרבה יותר זמן. לטוב ולרע )

והאמת,אני כבר דיי אוהבת את הנ.צ הללו. זה מראה כמה ב"ה התקדמנו. אפילו שנפלו שוב.

 

בס"ד

אבל בחירה שלך אם להמשיך לחיות כיהודיה.


נכון, התחנכנו לחיות בדרך מסויימת וקצת לחשוב בדרך מסויימת, אבל היום אנחנו נחשפים לתרבות שונה, לדעות שונות, לרעיונות שונים, לחיים שונים ממה שלמדנו בבית.

משהו נשאר מהחינוך בבית, אבל גם אנחנו חשופים לרעיונות שונים אז ... יש לנו אפשרות לפתוח את הראש ללמוד ולראות אם מה שלמדנו עד עכשיו מתאים לנו, באופן אישי, ועם הזמן גם ליישם את זה.

חינוך כן משפיע והרבה, אבל גם החוץ משפיע.
עכשיו, כשאנחנו קצת בוגרים אנחנו צריכים להבין מה אנחנו לוקחים לחיים שלנו מכול מקום ומה אנחנו משאירים בפח הזבל או באיזה מדף למקרה שנצטרך את זה.
זה בדיוק הגיל( בערך 14 ומעלה) שמתחילים ללמוד על עצמנו ולהבין מה נכון בשבילנו ערכית, מוסרית, רעיונית, דתית, חברתית.
בעצם בכול תחום.

בהצלחה.

כל עוד היא בת לאמא יהודיה, היא יכולה לנסות מה שהיא תרצה, יהודיה היא תישאר תמיד. אולי אם ממש תלך רחוק לקיצווניות הכפירה, היא תוגדר ככופרת שאין לה חלק לעולם הבא, ח"ו, אבל ההגדרה יהודי - זה מי שנולד לאמא יהודיה/התגייר גיור כהלכה.

אורח החיים שלי וכל המשתמע מכך...

 

ואם חינכו אותך לשמור מצוות זה מעולה ככה צריך.ובחירה בין כה יש.

"למה אומרים 'ברוך שלא עשני גוי', ולא 'ברוך שעשני יהודי'?"

והוא ענה להם במשפט כל כך חזק:

"הקב"ה עושה שלא תהיה גוי. אבל אתה,אתה זה שעושה שתהיה יהודי!!"

 

ה' בחר בנו מכל העמים ,וזה לא קשור לקיום מצוות,יהודי שחי כגוי,בגלות,כגוי ממש הוא יהודי.לא אידיאלי כמובן אבל יהודי.

למצוות קודמת הסגולה האלוקית שטבועה בנו.
לכן גם אם תתנהגי כמו גויה עד מחר, את נשארת יהודייה.

"הקב"ה עושה שלא תהיה גוי"-הוא לא גוי. בתכל'ס, הוא יהודי הכל מצב. בבפנוכו הוא ישאר כזה תמיד.

"אתה עושה שתהיה יהודי" נכון, אתה יהודי. אבל האם אתה יהודי אמיתי?עושה את רצון ה'?האם אתה "ראוי" להיקרא יהודי??

זאת עובדה ואין את יכולה לשנות אותה

אבל יש לך ת'בחירה לאיזה דרך את לוקחת את עצם היותך יהודיה

חלק לוקחים את זה למקומות טובים-שומרים תורה ומצוות 

וחלקם לוקחים את ה לצד השני-לא מאמינים ומנסים להיות גויים אך הם יהודיים 

יהודיה-זאת עובדה

ורק נשאר לקחת את זה למקומות הנכונים.

בהצלחה

 

בס"ד

 

אם אני זוכרת נכון..

בן- בעיקרון שם כיפה ציצית

הולך 3 פעמים לבית כנסת

ושומר על המצוות בכללי דתי ממש ולא דתי לייט

בת- שומרת צניעות

שומרת חבריות(אני מתכוונת שהיא לא מנשקת בנים)

ושמה כיסוי ראש(אם היא נשואה(

ואז כשהיא לבד במיטה היא אוכלת בשר עם גבינה ושומעת מוזיקה בשבת,

היא דתיה לפי הגדרתך?

 

 

***אני לא יודעת.

מי שמגדיר את עצמו.

זה לא העסק שלי להכנס לאנשים לחיים,

וכן אני מרגישה שזה נכנס לאנשים מידי.

בס"ד
איזה מצוות הם בצד של "דתי'
ואיזה מצוות הם זניחות והם בצד של "לאוו דווקא דתי"
ןמי קבע שהם ככה?
האם אדם ששומר שבת, אוכל כשר ושומר על העיניים הוא דתי. אפילו כשהוא מבזה בדיבורו רבנים ותלמידי חכמים,
מרביץ למשפחתו וגונב?
לא ממש לא.
אז מה כן?
אף אחד לא מקיים תרי"ג מצוות,
ומי בדיוק מחליט מה זה 'להיות דתי'?
ואם מישהו משתדל ולא מצליח לשמור שבת, אבל מתפלל כל יום שלוש תפילות, קובע זמנים ללימוד תורה ושומר על דיבורו?
אז הוא דתי או לא? (הרי הוא לא שומר שבת)




מה שהערתי ומה שהעירו,
להיות אדם דתי זה קודם איך אתה תופס את עצמך.
יש לא מעט אנשים שמגדירים את עצמם חילונים אבל צמים ביום כיפור והולכים לבית כנסת בשישי ובחגים ועושים חגים ונותנים צדקה ומאמינים בה' ואוכלים כשר ועושים ברית מילה ובר מצווה וחשוב להם להתחתן רק עם יהודים.
אבל הם חילונים, כי הם מגדירים את עצמם כך.
חלק מלהיות דתי זה להגדיר את עצמך ככזה ולשייך את עצמך לציבור הדתי.
ואז שמירת השבת תהיה מתוך 'דתיות' ולא 'מסורתיות'.
כלומר, בנוסף להשתדלות במעשים, הכוונה שבעשיית מצווה בתור אדם שמגדיר את עצמו דתי, חשובה לא פחות מעצם עשייתה והיא שהופכת אדם לדתי.

לכל אחד יש המון דברים שהוא נכשל בהם!

למשל, בת שהולכת לפי כללי הצניעות, לא צועקת ברחוב, לא מדברת עם בנים סתם ככה, שומרת שבת, מתפללת, שומרת כשרות מהדרין וכו' וכו' אבל נכשלת בלשון הרע. כן, היא דתיה. נקודה

 

 

אם היא עושה את זה בקטע של לעשות דווקא, נגד התורה אז יכול להיות שהיא מתחילה ליפול ויש בזה אמירה.

אבל אם זה בקטע שנורא נורא קשה לה אז כן היא נחשבת לדתיה!! 

פשוט יש לה נפילה בקטע הזה!

וזה בדיוק אותו דבר כמו מישהי שמקיימת את כל המצוות ממש רק שקשה לה עם צניעות והיא נופלת בזה- עדיין היא נחשבת לדתייה למרות שמבחוץ היא נראת מסורתית לגמרי

 

**שלא תביני ממני שאני לא אומרת שזה בסדר, זה לא, וצריך לשאוף כל החיים לתשובה אבל עדיין הבנות האלה הן דתיות גמורות וחמודות. ואני מכירה הרבה כאלה

 

 

אגב, לדעתי הפנימיות הרבה יותר חשובה. אני מכירה בנות צנועות לגמרי שהמידות שלהן מושחתות. פשוט גועל נפש, לעומת בנות פחות צנועות עם מידות פשוט טובות, והן גן מקיימות מצוות. אז מה עדיף??

גוי ויהודי זה הפכים,
יהדות לא ניתן להפקיע מלבד מצבים מסוימים של יהודי מומר שגם הוא יכול לחזור לחיק היהדות ללא גיור

מי שמחללת שבת ואכלת חזיר ביום כיפור ואני יודעת מה,

אם היא נולדה לאמא יהודיה זה אומר שיש לה נשמה יהודית וטהורה,

והיא ממש לא יותר קרובה ללהיות גויה מאשר לדתיה,

מהעובדה הפשוטה שכול להיות שביום מן הימים בע"זה היא תחזור בתשובה,

אבל גם אם היא אמוד תרצה ואפילו תחשוב ככה,היא בחיים לא תהפך לגויה, כי זה פושט לא הגיוני.

ברגע שיש לך רצון להתקרב לה' בעיני אתה דתי

 

בס"ד

אני חושבת, שקודם כשהיא מגדירה את עצמה ככזו. כשהיא משייכת את עצמה למגזר כולשהו זה משפיע תפיסתית.
'אז אני דתייה... אז אני אתלבש כמו שאני חושבת שדתייה צריכה להתלבש, אדבר כך, אתנהג כך.

להאמין באלוקים. כי אדם עושה את כל המצוות שבעולם בלי להאמין... אולי מבחינת ה' זה נחשב, אבל לא מבחינת האדם עצמו.

מצוות-? ברור שצריך לעשות מצוות.
אבל האם אנחנו מקיימים את כל המצוות?
ואם אנחנו מקיימים רק חלק?
ואם אפשר להיות דתי כשאנחנו מקיימים רק חלק.
מי אמר איזה מצווה הופכת אדם לדתי ואיזה לא?

אולי הוא שומר שבת אבל הוא אוכל לא כשר?
דתי לא?
ואם הוא מתפלל שלוש תפילות ביום
אבל לא מברך על האוכל בכלל?

אין לזה הגדרה, כי יכולים להיות 2 אנשים שעושים אותם דברים אבל בהגדרות שונות..

בהגדרה שלי זה להאמין בעיקרי היהדות ולחיות אותם.
לשאוף לתרבות וחיים שעושים את רצון ה'.

זאת ההגדרה של אדם דתי...

אדם דתי הוא אדם המקפיד על קיום חוקי דתו. מטבע הדברים, בתוך הגדרה זו נופלת קשת רחבה של גישות כלפי הדת ומידת ההקפדה על כלליה. מי שאינו מקיים חוקים דתיים כלל מכונה חילוני ובעבר יש שכינו אנשים אלו בשם "חופשיים". האדם הדתי מרגיש שמעשיו הם חלק מהרצון האלוהי מתוך אהבת האל^[1] או כשותף לאל בבריאה עצמה^[2]. לכן, האדם הדתי יקשור את סיבת מעשיו לאל וירגיש כחלק מדבר הגדול מקיומו הוא^[3]. האדם המסורתי לעומתו יקשור את סיבת מעשיו להיסטוריה הפרטית שלו או של עמו^[4] ויראה עצמו כאדם פרטי^[5] תוך הפרדה בין אמונות למעשים.

לא רק בלב

כשאדם נמצא במקום הזה של הענווה וההתבטלות (הענקית!) מול ה' יתברך, אז ממילא הוא אדם שומר תורה ומצוות, ואדם דתי, ואדם ירא שמיים.

זו לדעתי פסגת השאיפות- לשים את הקב"ה בראש מעיינינו- שנדע להעמיד את עצמינו במקום ביחס אליו, להרגיש את העוצמה והחירות בלהיות עבד ה'.

 

אדם דתי מבחינה מגזרית זו הגדרה יותר נזילה. אדם דתי יכול להיות אחד שלא מקיים הכל (כולנו, אבל מאידיאל זה אחרת), אדם שבתהליכי חיפוש וגיבוש, וגם אדם שהוא רקוב בפנים מבחינה של בין אדם לחבירו, ובכל זאת מקיים מצוות.

 

מהבחינה האמיתית- זו ההגדרה שנתתי קודם.

לא אכפת לי באיזה מצב את/ה כל עוד בנאדם רוצה באמת להיות דתי, וזה אומר הכל,(או לפחות רוצה לרצות הכל) ומאמין שזו דרכו, הוא דתי, גם אם הוא נופל בצניעות/ שבת...

לומד הלכות  שקשורות אליו,(כלומר אם זו בת יותר הלכות שקשורות לבנות ולהפך...) ללמוד מרב או רבנית שהוא מרגיש שהם באמת מקרבים אותו להשם יתברך. ובכלל שנמנע מדברים שהוא מרגיש שהם נגד רצון ה' ( וכמובן כשלא ברור מה כן ומה לא- מתייעץ עם רב מוסמך).

מי אנחנו שנבוא ונתייג?! כל אחד מגדיר את עצמו

ולאיזה מגזרים וכ'ו זה הביגוד מקומות הלימודים וכ'ו..

ואפשר לראות את זה לפי דברים חיצוניים .

בן,  אם הולך עם כיפה . ולא צחפש כל מיני תרוצים שכיפה לא כתוב בתורה , וכל מיני קשקושים.

 אצל בת אין משהו כל כך ברור , אבל אם לא מסתירה שהיא דתית זה אומר.

 מי שמתעצל בכל מיני דברים זה לא בסדר אבל הוא נחשב דתי .

 

 יש עברו שברור שמי שעושה אותן לא דתי כמו לחלל שבת או לאכול טרף.

בהגדרה הנ"ל.. 

 

זאת אומרת - אמנם אכן האידיאל הוא שכל הדתיים ילכו על פי חוקי התורה, ובכל מקום שילך ייצג את רצון הקב"ה... אך בפועל זה לא כך, ויש נשים שמסתובבות עם מכנסיים, גופייה ובלי כיסוי ראש ומגדירות את עצמן כדתיות. והן דתיות. 

 

המציאות היא שאין צורך למלא מכסת מצוות מסויימת על מנת להכלל בהגדרה של "דתי", יש כמה מצוות משמעותיות שברגע שאדם מקיים אותם הווא עצמו, וגם החברה רואים אותו כדתי

המצוות שלרוב מי שמקיים את כולן מוגדר כדתי: 

1. שמירה בסיסית על כשרות. 

2. האישה הולכת למקווה (טהרת הבית, גם כן - ברמה בסיסית)

3. שבת. 

 

נראה לי שאילו המצוות העיקריות שהמקיים אותן מוגדר כדתי.. 

מסורתי-חילוני ששומר על מסורת מסורת כלשהיא לא מספיק וכ'ו אבל הוא 'מסורתי' יש לו רקע יהודי.

אבל אישה שהולכת עם מכנס גופיה וראש פרוע,א"א לומר שהיא אישה דתייה! תשאירי משהו לחילונים אם זו דתייה מי היא חילונייה?

מה שכתבתי זה שהאדם הוא שומר תורה ומצוות כעיקרון=הוא מאמין ולא כופר בכל (שכופר באחת ככופר בכל) גם אם הוא יעבור על עבירה,ואפ' חלילה חמורה -הוא דתי וכמובן יחזור בתשובה,

אבל אדם שמעיקרון מוחק אפי' מצווה אחת או עובר מאידיאל אפי' על עבירה אחת הוא איננו דתי,אולי רפורמי או קונסרבטיבי..בוודאי שאישה שהולכת עם גופיה מכנסיים ושיער גלוי..

זו  ההגדרה הבסיסית מעבר לזה יש תרי"ג

אדם שמאמין בה' רוצה ושואף לקיום מצוות.

(אפילו שרבים בנינו ה"דתיים" לא מסכימים עם מישהו שמגדיר את עצמו דתי אבל לא אכפת לו רק להדליק אור או לסמס לחבר בשבת. אבל כמעט אף אחד לא מהסס כשמישהו מגדיר את עצמו דתי. ורק מוותר על הקפדה על לשון הרע "כי אי אפשר".. וגם זה ויתור. וגם לי קשה להגיד על מישהו כזה שהוא לא דתי. אז אני לא חושבת שיש הגדרה ממש מדויקת. אבל אם אני יכולה להגדיר איכשהו את מה שאני מתכוונת כשאני אומרת דתי, אז זה מה שכתבתי בהתחלה)

 

(האמת- דתי, זה אדם שיש לו דת. מאמין בדת מסוימת.. אבל התשובה שנתתי היא לשאלה" כשאנחנו מגדירים מישהו או את עצמנו "דתי" למה הכוונה?")

דתי זה אדם שמאמין בה' ומשתדל לקיים את כל מצוותיו. 'שומר תורה ומצוות'.

אז אם הוא נופל בכל מיני מקומות- זה לא אומר שהוא לא דתי. זה אומר שהוא בנאדם ולא מלאך.

אבל אם הוא מגדיר את עצמו כשומר רק חלק מהמצוות, אז זה לא נקרא דתי.

דתי זה לא מילה שאפשר לפרש או להגדיר, זה לא תאור של מצב  ולא תחושה, אלא דרך!!

מבחינתי דתי זה אדם שסלל לו את דרכו בדרך האמת-אל ה' יתברך.

ברור שזה כולל ומחייב לבוש, עם איזה חברה אני נמצאת, במי אני נוגעת ועם מי לא, מה אני אוכלת ומה מסננת וכו..

אבל בעיקר זה תפיסה, זה להוציא את העקרונות של התורה והקדושה יחד אל המציאות- תפקוד חיינו!!

לכן ניראלי קשה להגדיר בדיוק מי הוא אדם דתי זה פשוט להסתכל בי ולומר מי אני!!!

 

לא יודעת מה איתך, האמונה שלי היא שאני לא כבולה תחת עול המצוות. 

לא הרחבתי בהקשר לדבריך..לגבי ההמנון וכו..

סתם אמרתי אמונה שלי לגבי קיום המצוות ואיך אדם דתי צריך להרגיש עם מהלך יומו. מה היא הגדרת חופשיות לדעתך? 

נקודה למחשבה..

 

גם אני חשבתי ככה. ואז הגיע המסע משואה לתקומה.

 

אצטט, אז זה היה כל כך טרי:

 

"להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון וירושלים"

להיות עם. להיות חופשי. להיות בארצנו. בארץ ישראל. לסוע לעיר הקודש עם נהג יהודי ולדבר עברית.

 

אז כן, להיות עם חופשי!!!!!!!! חופשי משיעבוד גשמי, ארצי. חופשי להיות עמו של ה' יתברך.

אנו עם חופשי בארצנו הולכים חופשי חיים חופשי זה לא קשור לחילון מבעיותיה של הגלות,אנו חושבים כבר נכנס לנו לתודעה שגאולה\חופש\ישראליות זה קשור לחילוניות..ההיפך הוא הנכון..עבד ה' הוא לבדו החופשי...הוא חופשי..אנו עם חופשי בארצנו..

אשרינו שזכינו..

אמנם לא ממש מסתדר עם המנגינה, אבל אפשרי ביותר.

אני נוהג (כבר כמה שנים) להוסיף למילים "להיות עם חופשי בארצנו" את שתי המילים "עם ה'"

להיות עם חופשי עם ה' בארצנו" - אין יותר חרות מזו, אפשר לקיים מצוות לא הפרעה העמים.

אין יותר חרותי מעובד ה' בארצו!!!

מי שרוצה להיות בטוח שהוא חרותי בגלל שהוא עובד ה' בארצו (גם ללא ההוספה, ניתן לפרש כך)

מוזמן לאמץ לעצמו את המנהג.

בשביל המגזר שלנו ברור שהיה עדיף שיהיה כתוב להיות עם דתי בארצנו, אבל ההמנון שייך גם לאלו שלא מקיימים דת, ובשבילם זה לא השאיפה.

אפשר להסתכל על המילה חופשי ב2 מובנים: חופשי במובן של לעשות מה שבאלי, לנפנף על כל הכללים..

ואפשר גם במובן של להיות עם חופשי מהעול של הגויים, שנוכל לחיות בנחת בלי לחצים של הגויים מסביב, שנוכל להקים את בית המקדש ולקיים מצוות בשקט.

יום עצמאות שמח!!

 

"כל עוד בלבב פנימה

נפש יהודי הומיה

ולפאתי מזרח קדימה

עינו [ולא סתם עין] לציון צופיה

עוד לא אבדה תקווינו

התקווה הנושנה

לשוב לארץ אבותינו

לעיר בה דוד חנה"

 

[נשמע מוכר? בגלל "לעד חיה".. וגם ככה שרו את זה פעם. תקשיבו טוב להקלטות מגרמניה ומאוניות מעפילים..]

 

 

 

 

למה "עם חופשי"?

אפשר לפרש את זה כאמירה חילונית, כהמשך הגדרת היהדות "גלותית".

ואולי לזה התכוון המשורר.. אולי.

[שמעתי פעם הרצאה שעסקה בזה בין השאר, אבל אני כבר לא ממש זוכרת אז נשאיר את זה ככה]

 

אבל למה לקטרג על עמ"י? אפשר לפרש את זה אחרת.

לקחת את זה למקום האמונה שלנו.

ועל זה כבר כתבו פה יפה.

 

אחר כך הוא הבין שלא יתקב לרוצה להכניס שינויים

שאנחנו כבולים ולא משוחררים בגלל התורה או מעצם היותנו יהודים!!

ח"ו..!!

רק שזה נשמע לא כ"כ טוב.."להיות עם חופשי"-זה יותר סגנון שטותניק..לעשות מה בא לך וכו'...

היה צריך להשאיר את הנוסח של הרב קוק..

ואם לא זה לא זה אז לפחות לומר- "להיות עם ד-ת-י בארצינו !!.."

אשרינו שזכינו שאנחנו דתיים!!

*למי שלא הבין..

חג שמיייח

*אני אישית אומרת בהמנון להיות עם דתי בארצינו..

ככה חיברו את זה.

בחיים לא חשבתי על 'חופשי' בהקשר של חילוני/דתי.

חופשי זה מלשון חופש. חופש! להיות חופשי לעשות מה שאתה רוצה, כולל לקיים מצוות, בלי שאף אחד יפריע לך. 

(לא בהכרח חופשי מתורה ומצוות.)

ואגב ההגדרות האלה- חילוני/דתי- התחילו הרבה יותר מאוחר.

(אני אישית לא עומדת כששרים את ההמנון ולא שרה אותו בעצמי, אבל זה מסיבות אחרות שלא נפתח עליהן עכשיו דיון. למרות שהמילים מאד רלווונטיות לימינו.)

פעם לחילונים קראו "חופשיים".

וכן, אפשר להיות נאיביים ולקחת את זה למקום עמוק ויהודי אבל לא לזה התכוון המשורר בכונתו....
ואולי אחרי 65 שנה הגיע הזמן שתבינו
ציוני דתי?! אין חיה כזאת.

שהמדינה לא תהיה דתית..

י תורה ומצוות..

מאז ששמעתי ש'חופשי' הכוונה חילוני , כלומר חופשי מתורה ומצוות ממש קשה לי לשיר את זה...

להיות חופשי זה להיות טבעי. והטבע של יהודי זה להיות עבד ה' ככה ש"עבד ה' הוא לבדו חופשי"

לצערנו אחינו החילוניים היקרים (מאוד מאוד!!) טועים בעצם המחשבה שלהיות חופשי זה לעשות מה שאני רוצה לפי האינסטינקטים שלי. אך באמת מי שנוהג ככה הוא כבול לבהמיות שבו והוא ההיפך הגמור מחופשי.

 

יום עצמאות מלא בחופש אמיתי ובשמחה!

אין על המדינה ועל צה"ל שלנו!!!!

חופשי זאת אומרת שכל אדם יכול לעשות מה שהוא רוצה.
שאין שלטון זר שכובל אותו.
למילה חופשי יש כמה משמעויות והעיקרית שבהן - לא להיות משועבד.
לא צריך כל הזמן להרגיש מקופחים.

אבל פעם לחילונים קראו "חופשיים".

 

 

חוץ מזה שגם היום יש שלטון זר שמגביל אותנו (אמנם פחות אבל עדיין).

ג.

הנוסח שונה על ידי איזה מורה חילוני מראשון לציון ואכן הוא בא לבטא חופשיות מעול תורה (כנראה כי זה הבית היחיד בלי איזכור דתי ממש וגם את דוד המלך וארץ אבותינו היו חייבים לעקור משם)

לכן אני שר להיות גויי קדוש בארצנו ארץ ציון וירושלים

מפצה לי על כל כך הרבה דברים!

יום שהייתי זקוקה לו!

יום שהרגשתי גאווה במדינת ישראל!

יום שהרגשתי חלק מעם ישראל!

יום מנוחה

יום שמחה

השלמת פערים בבית

 

ועוד כל כך הרבה דברים טובים שהיו היום שרק עזרו לי!

אתחלתא דגאולה...

אני כזה מגיע הביתה אחרי סיבוב פתאום קולט ש4!! הייתי בטוח שסביבות 1!!

 

בס"ד

 

אחד בבוקר, ובלילה.

הבוקר, ואז זה משפיע לנו על כל היום

ולכן ראוי שאם יש מישי שמתפללת רק תפילה אחת שתשתדל להתפלל שחרית..

דברי הרב עובדיה יוסף זצוק"ל..

"נשים חייבות בכל יום תפילה אחת ויש להעדיף שיתפללו שחרית..

ואם היו עסוקות וטרודות עד שעבר זמן שחרית-יתפללו תפילת 18 במנחה או ערבית..

ואם ירצו להתפלל בכל יום 3 תפילות תבוא עליהן הברכה.."