פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 835)

חברה

משו צהוב

קטן מעכבר וגדול מנמלה

שם של ילד

שם של ילדה

סוג של כלב

מאכל

ישוב

עיר

אולפנה/ישיבה

משהו שקשור לטכנולוגיה

משהו שקשור לרפואה

אתר אינטרנט

ערוץ טלוויזיה

זמר

זמרת

צבע

משו אדום

משו כחול

משו חום

משו עגול

גדול מבית וקטן מכדור הארץ

שם משפחה

מאכל מרוקאי

איבר

סוג של קינוח

רגש

קבוצת כדורגל

ספר ילדים

משהו מהספר "מעשה בחמישה בלונים"

כלי מטבח

שבט (ראובן,שמעון,לוי וכו')

משו שקשור לבנ"ע/עזרא/אריאל/צופים/הנוער העובד והלומד/משתרצי

מגזר

מדינה

משהו אולפניסטי

להקה

פלוגה

שיר

כלי נגינה

משהו מרובע

משהו מגעיל

סוג של נעל

מקצוע

מקצוע בבית ספר

אמממ... נגמרו לי הרעיונות לעת עתה

אולי בהמשך אוסיף

ומגדלור-תודה!!

תביאו עוד ווקשה,אנשנושים

משהו חמוד

"""""" מצחיק 

""""" משמח

רהיט

משחק

חג 

20140505182749.doc

איך סתם ככה המחשבות האלו ניכנסו לי לראש?

זאת מציאות שאני רואה

מה אני יכולה לעשות??

אין לי עכשיו דוגמאות ספציפיות אבל זה האווירה שאני רואה\מרגישה

כי את כנראה חרדייה והחרדים מציגים את זה ככך.

(לא שאני מחזיק כל כך מהציונות הדתית) אבל מה שאמרת פשוט לא נכון.

ומה באמת קורה פה בציבור הדתי לאומי בהקשר של סמכות רבנית

כיוון שכל מי שלא חרדי ושומר מצוות ברמה כזאת או אחת נכנס מיד להגדרה של "דתי לאומי" אז יש הרבה יותר גוונים.

אך בגדול הציבור הציוני דתי מקשיב לרבנים,זה שיש רבנים שאומרים שטויות או דברים שהם לא שטויות אבל החרדים לא מסכימים איתם זה עניין אחר.

לפי חוקי הפורום  בהחלט יש "רבנים" שאומרים שטויות.

"רב" כיום זה לא כזה תואר כבוד,ואני לא חושב שיש עברה לקרוא "רב" למי שאומר שטויות.

האם על האוכלוסייה הדתית לאומית, או על ההשקפה הדתית לאומית.

לגבי ההשקפה, אין שאלה בכלל האם היא מחוייבת ליהדות המסורתית ולגדולי ישראל. ה"לאומיות" שבנו היא רק תוספת ליהדות שהייתה עד עתה (התוספת נובעת משינוי סדרי עולם ותחילת דור גאולה)

לגבי האוכלוסייה הדתית לאומית - זה נכון שישנם חלקים לא קטנים במגזר שלא רואים את עצמם כמחוייבים להלכה, אך לצערנו אלו תופעות לוואי שנובעות מההשקפה המורכבת הדתית לאומית, ומהדור המורכב בו אנו נמצאים.

לעומת זאת, רבים מהמגזר רואים את עצמם בהחלט מחוייבים לכל פסיק בהלכה (המגדירים את עצמם בד"כ תורניים).

זוהי ההשקפה האותנטית הדתית לאומית - 

מחוייבות מלאה להלכה, בתוספת השקפה לאומית.

אין כאן אף סתירה, ויותר מכך - הלאומיות היא חלק מובנה והכרחי בחיים היהודיים כיום.

בס"ד

שמעתי את זה מדתיים דוסים- שיש איזשהו אדיאולוגיה  שאומרת שלא צריך לעשות לעצמך רב

איך זה הגיוני?

למה ?

פשוט כל אחד קורא ופוסק לעצמו הלכות, ומקבל הכל מכולם 

זה נראה לך הגיוני? את מסכימה עם עם הגישה הזאת?

באמת שאני מבולבלת!!

אבל אני לא מגדיר את עצמי "דתי לאומי".

אך זה לא מחייב.

במקם אחר כתוב "אם דומה עליהם כמלאך ה' צבא-אות יבקשו תורה מפיהו" אני עדיין לא מצאתי מישהו שדומה עלי כמלאך ה' צב-אות.

זה נשמע שאתה גם לא מחפש אחד כזה...

אולי ענווה תעזור פה...

במצב כיום אני לא חושב שיש.

בנוגע ל"עשה לך רב", אני לא בקיאה מספיק, ולכן בדקתי עכשיו, והנה תשובה של הרב שלמה אבינר שליט"א:
http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=17276&cat_id=4074 
זו לא המצאה או אידאולוגיה חדשה שאין חיוב ל"עשה לך רב", אך זו עצה מאוד חשובה ומומלצת. בכל אופן היא לא מחייבת.

בנוגע להשקפה הדתית לאומית - 
חד משמעית יש חובה מוחלטת למחוייבות להלכה.
עכשיו תשאלי - אם רבים לא רואים את עצמם מחוייבים להלכה אולי האידאולוגיה שגויה?
תשובה - האם היהדות טועה בגלל שיש בה אחוזי חילון גבוהים? ודאי שלא.
על אותו רעיון.

לא קראתי תגובות, אבל אני יכול להגיד לך, "אישיות", שאני נער דתי לאומי, וב"ה מצאתי את הרב שאני הולך לפיו, והוא מו"ר הרה"ג ישראל מאיר לאו שליט"א

אני לא סגור שיש ציבור כזה שנקרא דתי לאומי במוגדר

הרי הדתיים של בני עקיבא ברובו לא אותם הדתיים כמו אריאל ברובו

זה אפילו לא קרוב....אולי באידיאולגיה הנעלית ובבסיס הרעיוני אבל גם זה אני כבר לא בטוח.....

נכון שלכל אחד יש את הרב שלו...

אבל כל הרבנים מכריעים את ההלכה שלהם ע"פ דעת התורה..

#דתי לאומי זה אמור להיות בכל אופן אדם שמאמין בתורה ובציונות גם יחד!

לא רק אחד מהדברים.

#אם את רוצה דוגמאות לרבנים גדולים מנהיגי הזרם הדתי לאומי תסתכלי לא-רחוק על הרב קוק והרצי"ה. הם מ"דור התקומה"

#ואגב יש הרבה כאלה מהמגזר הדתי לאומי שהולכים לפי הרב מרדכי אליהו זצ"ל דמות גדולה לכל הדעות.

#ועל מה שאמרת שהיום הדתיים לאומיים -אין להם דמות סמכות רבנית אחת-תראי לי מגזר שיש לו!

 .#יש תמיד את הרב של הבית ואין שום דבר לעשות נגד זה-וגם לא צריך! יש את העניין של-"עשה לך רב" אז זה מה שעושים. פשוט, וחבל לבזבז זמן ולהתווכח על זה...( מה ציפית שנלך כמו עדר )

#וגם יש עוד דבר שאת צריכה להבין- זה שאת ראית את האנשים האלה - מי אמר לך  שככה כולם?! למה את מכלילה ?!

זה לא נכון! 

#הרבה פעמים אנשים מתייחסים לכיפה סרוגה=דתי לאומי וזה ממש לא נכון!

לא כל מי ששם כיפה סרוגה הוא דתי לאומי.

הוא יכול להיות "מזרחי"  או "חפיף" ואפשר להבדיל מהר

יכול להיות 2בנים שילבשו את אותם הבגדים ועדיין אפשר לראות את ההבדל -גודל הכיפה או צורת השיער...

וגם הנעליים(אפשר לראות גם בצורת הפנים-ילדים שלא משמיעים קללות הם באופן אוטומטי עדינים יותר ונעימים יותר לסביבה)אפשר גם להבדיל בינהם בצורת ההתנהגות.

#לא הבאתי לדוגמא את הבנות כי אצלנו יותר קל  לזהות- אורך חצאית ...באיזה גיל היא מתחילה להתאפר וכזה...(תתפלאי אבל יש כאלה שבאות לבי"ס עם אודם)

אבל הן ברוב המקרים לא בנות דתיות לאומיות אלא "מזרחי חפיף" או מסורתיות

#יש גם כאלו בנות שהולכות  לבי"ס דתי והן בכלל ממשפחה "מסורתית"  אז זה גם נראה ככה... ואולי (מה שכנראה קרה) את הכנסת אותן לתוך ההגדרה דתי לאומי.

ֳ#אגב, גם אצל החרדים זה לא בדיוק מראה אחיד לכולם- אז מה זה אומר עליהם?! את יכולה להכליל ולומר שלכל  החרדים יש בלורית(דבר שאסור .. 

בעניין גידול בלורית, מצד חוקות הגויים לדעת רש"י (קידושין ע"ו, ב) אין בזה איסור, ואילו לדעת הרמב"ם בהלכות עבודה זרה (י"א, א) הסביר הבית-יוסף (יורה דעה קע"ח) שלדעת הרמב"ם יש בזה איסור.)

 ושכל  הבנות החרדיות הולכות עם שסע וחצאיות קצרות?!

כי לבינתיים הבנות החרדיות שראיתי הולכות ככה- מה זה אומר עליהן?-                                                                  שהן לא חרדיות אמיתיות (חרדי פירושו חרד לדבר ה', ואם הן לא הולכות בצניעות איך הן יכולות להיות חרדות לדבריו?) אז בדיוק כמו שאני לא אמרתי שככה זה כל החרדים גם את אל תכלילי ותשמיצי סתם (וגם אל תעלילי עלילות.)

היית יכולה לשאול מהי ההגדרה לדתי לאומי או לבדוק באינטרנט...נ ולא לבוא ביציאה שכזו...

יום עצמאות שמח לכולם ,בתקווה לאחדות ולא להשמצות 95200

גם אם את לבד,

כמה זה, דקה? 

משהו מונע ממך לעמוד דקה חס וחלילה?

זו דרך ההתייחדות יחד עם האחים שלך, זה מכניס את כל כולך להבנה הזו.

לדקה אחת שאת לא בשביל עצמך אלא בשביל מישהו שמסר אך עצמו למענך.

זה משייך אותך לכל העם, גם אם את לבדך...

אני יודעת שיש אומרים שזה חוקות הגויים וכו׳ אבל נראה לי שרק בגלל שמייחסים חשיבות והתעמקות ב-למה זה כמו חוקות הגויים זה הופך משהו לבעייתי.אני לא עומדת כי ככה איזה גוי נוהג לעמוד. אני עומדת כי אני מכבדת, מתייחדת ומתחברת לכל העם שלי.

לדעתי, תעמדי, אם את נוהגת תקראי פרק תהילים..

בשביל זה.זה לא מנהג יהודי אבל זו גם לא עבירה.אפשר לעמוד ולקרוא פרקי תהילים.

בקיצור לא צריך לעשות מזה עניין.זו לא עבירה.מה כזה בוער לעמוד דקה עד שאי אפשר?! סתם יצר ההתנגדות..

פשוט אפשר לעמוד ,לכבד, ולקרוא תהילים..

נכון וטוב לעמוד.

אני רק רציתי לדעת

אם יש שרשור שתיים שהמטרה שלו פרובוקציה ,זה לא אומר כלום.

השרושר של הדגל נועד לפתוח דיון  ולא שום דבר אחר .

אם מישהו נפגע ,או עורר פרובוקציה לתענתך - אני מצטער.

לא חושב שכל השרשורים פה לאחרונה נעדו למטרה הזו .בכלל לא חושב ככה.

כן יכול להיות שחלק ,אבל לא כולם.

חבל שמכללים.

אולי אשנה את דעתי אם אשמע דעה אחרת...

להפוך את זה לאידיאל???

המעבר מיגון לשמחה,  א"א לעבור אותו ישר, צריך לאט לאט, אז א"א להיות עצובים עד הרגע האחרון,

צריך לעשות איזה משהו שישכיח ממנו אאת הנושא קצת...

בס"ד

אני לא הייתי רואה, נכון זה לא 'עברה' ,אף אחד לא יעשה לך נו..נו" על זה אבל זה :

א. לא מתאים,כן למרות שכבר ציינו ב2 טקסים ...יש יום בשנה-רק יום- בו אנו מזכירים ומוקירים את הנופלים ואת מסירותם למדינה-שבה אנו חיים כיום.... נראה לי שאפשר לכבד ולהיות קשורים לזכרם כל היום ולא רק תחילתו..

ב. [שהיא הסיבה המרכזית בעייני] את יכולה לחגוג את השבת ,לשמור אותה כהלכתה -וזה בסדר! אבל ככה את לא מנצלת את היום המיוחד ואת האור המיוחד שיש בשבת.את לא מפיקה ממנו את כל הכוחות והצמיחה שאת יכולה לקבל. את כן תנסי לשמוע שיעור,לשיר זמירות שבת,ללכת לקבלת שבת [לבנות..] לקרוא פרשת שבוע וכו'....כדי לנצל את האור שטמון ביום הזה להתקדמות אישית -רוחנית!

כך גם ביום הזכרון.....אפשר להשאר ברמה של בכי וצער.... אבל ביום הזכרון יש כ"כ הרבה "אש" ועומק של עם ישראל!

[אני מקווה שאני אצליח לכתוב את כל מה שאני רוצה בצורה טובה וברורה.... ]  -

אנו זוכרים לא רק אותם אלא בשביל מה- למה הם נתנו את הדבר היקר שהיה להם,את החיים."מי שיש לו למה יוכל לסבול כמעט כל אייך" -כשנתחבר למטרה הקדושה ,לחיות חיים עם קדוש יהודיים בארץ ישראל  ולקדש את שם ה' בעולם,ולפעולם של האנשים היקרים הללו- נוכל לשאוב מכך כוחות לדרך הגאולה שבאה קמעה קמעה ושעם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה...

ביום הזכרון ,אנחנו יוצאים מהחיים האישיים שלנו,מתעלמים מהוויכוחים והמחלוקות ומתחברים למשהו הגדול הזה שנקרא עמ"י ולדרך הארוכה שהוא עובר [למרות הקשיים והקושי שמפריעים לנו במשך השנה...]  ואנחנו מאמינים בעמ"י ובגאולתו הקרובה בעז"ה.

האנשים האלה נתנו לכלל,ללא שיקוליים אישים,והקריבו את חייהם למען העם.אנו צריכים ביום הזה לקרב את גבורתם אלינו ולקבל על עצמנו להיות אנשים שנותנים לכלל,שמחוברים לעמ"י ונותנים מעצמם,וממשיכים להאמין "ואף על פי שהתמהמה.." שנחזור לארצנו בצורה שלמה פיזית ורוחנית "להיות עם חופשי בארצנו-ארץ ציון וירושלים".

קראתי עכשיו את המאמר של הרב יוני לביא [בערוץ..]- והזדהתי מאד עם מה שהוא כתב-שכשחוגגים את יום הזכרון בצורה חזקה אז גם יום העצמאות שלנו יהיה יותר משמעותי...

אז תכל'ס מה לעשות?

*או כמו שאת אומרת שירים..סרטים שקשורים וכו'...

*ללמוד\להתפלל לעילוי נשמת הנופלים ולהצלחת עמ"י.

*ללמוד דברים המכינים אותנו ליום העצמאות [שהוא לא יהיה בשבילנו רק פטישים הופעות וספריי שלג..] על מיוחדות עמ"י ועל תהליך הגאולה -כך נקבל גם כח בתהליך הגאולה אותו אנו עוברים שלפעמים הוא כ"כ חשוך...

*ללמוד על הנופלים ולקחת מהם כוחות .ולחשוב אייך הופכים את חיינו מחוברים יותר אל הכלל. [כמו שאומרים על רועי קליין שההחלטה שלו בשניות הספורות לפני התפוצצות הרימון היתה תוצאה של חיי שליחות שלמים..]

בשורות טובות לכל עמ"י

בברכה לגאולה שלמה 

התייחדנו, זכרנו, בכינו. ממשיכים הלאה. זו המטרה שלנו!

זה כמו ששניה לפני טקס הדלקת המשואות קוראים מזמור ומדליקים נר וכך סוגרים את יום הזיכרון ומיד אח"כ שירים וריקודים.

[בעיקר לא מהמקום הזה..]

וחוץ מזה ,כן.....זה משהו שמיוחד בעם שלנו "שעצבונה וששונה הם שתי וערב בבגד יומה"

רק בעם שלנו ישלפני חג העצמאות -יום זכרון.

היו המון יהודים במשרות רמות כמו מנהלי בנקים, וכו', וכבר לפני השואה פורסמו קרקטורות נגדם ונגד היהודים בכללי. מה שהכין את האדמה לשואה.

היו כל כך הרבה גורמים מסביב, שאי אפשר להצביע על משהו אחד ולהגיד: זה זה.

יכול להיות שזה תרם קצת, אבל ברור שזו לא הסיבה היחידה.

אז לדעתי כן. (כפי שכתבתי באחד הנושאים כאן)

שכחנו שהתכלית של עם ישראל היא קיום לאומי בארץ ישראל, והפכנו את היהדות לדת בלבד, במקום לאום עם דת.

בכל מקרה ליהודים אין מקום בגולה, והגולה גורמת לכל מיני תופעות שלילות כפי שכתבת

מזה נובע - השואה לא הייתה גזירת השמדה.

חוץ מזה היתה עלייה לארץ ככה שזה תוקן במידת מה, ויותר מזה אני לא יכול לחשב חשבונות שמים

יכול להיות שזה היה עונש ויכול להיות שלא..

ומזדהה כ"כ.

ב"ה, יש דברים שעוזרים לזה..

באחת הטיסות שלי, משך את תשומת ליבי
איש שישב לשמאלי ואכל קציצת בשר לא כשרה.
על מעטפת הארוחה שלו היה תווית עם שמו: "מר ווינשטיין", מה שהעיד על היותו
יהודי.

נשענתי אחורית עד שסיים לאכול ופניתי אליו: "תסלח לי אדוני, אני לא מתכוון
להיות חוצפן או לפגוע בך, אבל אפשר לשאול אותך שאלה?
"בוודאי" ענה.

"אתה יודע שאתה יכול לבחור בארוחה כשרה בטיסה זו"?
הוא נעץ בי מבט וענה: "אני לא אוכל כשר".

"למה את מתכוון? אתה מתכוון שבביתך אתה שומר על כשרות אבל מחוץ לבית אתה אוכל
הכל. או שמה כשרות בעינך אצווה אינה חשובה?

"לא", הוא ענה, "אני לא אוכל כשר וזוהי בחירתי החופשית. בחרתי בזה מכיוון
שהקב"ה ציווה זאת וכל דבר שהקב"ה אומר, אני עושה בדיוק ההפך!!!".

נדהמתי לשמוע את האיבה שבקולו ועוד יותר נדהמתי כשראיתי קעקוע של מספר על זרועו
כשהפשיל את שרווליו.

"אתה באמת רוצה לדעת?" שאל אותי. שמתי לב שהוא מדבר כאילו עניין זה מתרוצץ
בראשו מזה זמן רב ושכעת הוא רק מבטא את רגשותיו בקול.
הנהנתי לו בראשי, והוא המשיך....

"זה היה הבן שלי..." , הוא אמר, "זה היה הדבר האחרון ששבר אותי, החזקתי מעמד
לאורך כל הדרך עד שיום אחד כבר לא יכולתי.
במהלך כל זמן שהותי במחנה הריכוז הייתה לי רק שאיפה אחת ... לראות את הבן שלי
קסריאל מנחם משתחרר מהמחנה.
אמא שלו כבר מזמן הלכה לעולמה וכן האחים והאחיות שלו, אבל אנחנו נשרוד!!! הייתי
בטוח בזה.

יום אחד, כל האסירים כונסו למסדר. במקום היו מספר דלתות סודיות לכניסה לשטח בו
מבצעים תליה מרוכזת של האנשים.
הייתה זו תחושת אימים. בני אחז בידי בחזקה כזו שכמעט ונעצרה זרימת הדם בעורקיי.
כולנו התחלנו לרוץ בבהלה כדי לברוח מקו האש. איבדתי את בני במהלך הכאוס שנוצר
ומאז לא ראיתיו."

כעבור זמן, סיפרו מכריי מהמחנה, שראו חייל שאחז בבני וירה בו". כשהוא מוחה את
דמעותיו, המשיך בכעס: "הקב"ה אומר להביא ילדים, אני הבאתי ונלקחו ממני כולם!
אז עכשיו כל מה שהקב"ה מצווה לעשות, אני עושה בדיוק ההפך.
הוא מצווה לאכול אוכל כשר ואני אוכל טרף, הוא אומר לשמור שבת ואני נוסע ברכב
והולך לעבודה, אני לא מעוניין לשמור אף אחת מהמצוות.
כל מה שהוא אומר אני עושה בדיוק ההפך."

הייתי כה נדהם לשמוע את סיפורו, שלא יכולתי לומר מילה במהלך שש שעות הטיסה
הנותרות. שררה דממה מוחלטת בינינו. נחתנו ביוסטון וכל אחד הלך לדרכו.

לא חלמתי שאי פעם אראה שוב את מר ווינשטיין. חלפו כ- 4 שנים והחלטתי לנסוע עם
משפחתי לטיול בארץ הקודש, ארץ ישראל, לכבוד החגים.
תרנו וטיילנו בכל חלקי הארץ . יום הכיפורים הגיע ולתפילת היום הקדוש הצטרפתי
לבית כנסת במאה שערים.
יצאתי החוצה כדי לשאוף מעט אוויר צח, כשהבחנתי בדבר מוזר: איש זקן יושב בתחנת
האוטובוסים ומעשן. הייתי בהלם!
פתאום זיהיתי את האיש שהיה לא אחר ממר ווינשטיין!!! הבנתי שנתנו לי הזדמנות
נוספת מהשמיים.
"בוודאי קיימת סיבה חשובה מדוע אני נפגש עמו ביום הקדוש ביותר בשנה?" ,חשבתי.

ניגשתי אליו: "הנה שוב אנו נפגשים. מצחיק איך החיים מפגישים בין אנשים והם
תוהים מה הסיבה או המסר המסתתר בכך.
השנים חולפות, ושוב דרכיהם מצטלבות ואולי אז הם מבינים למה הם נפגשו
מלכתחילה....
אני בטוח שאתה יודע שיום כיפור היום. בבית הכנסת עומדים לקיים טקס "יזכור"
(זיכרון שמות המנוחים).
בוא איתי והזכר את שם הבן שלך שמת על קידוש ה' והתפלל לעילוי נשמתו.
זאת יכולה אולי להיות ההזדמנות היחידה שלך להזכיר את שם בנך. אתה לא חושב שהגיע
הזמן להזכיר את נשמתו בבית משפט של מעלה?"

דמעות מלאו את עיניו. חבקתי את זרועו בשלי, והובלתי אותו לתוך בית הכנסת לעמדת
החזן.
ניגשנו אליו וביקשנו לעשות השכבה מיוחדת. מר ווינשטיין נשען ולחש את שם בנו:
"קסריאל מנחם בן יחזקאל סרגה".

לפתע הפכו פניו של החזן לבנות, אגלי זיעה עלו במצחו, ועיניו כאילו יצאו
מחוריהן, הוא הסתובב לאיש שעמד לצידי וזעק בקול חנוק....אבא!.... ואז.....
התעלף!!!

זה סיפור מצממרר ולהראות להם שגם אם היה כ"כ קשה יש לנו צמדינה שזה נס עילאי! מי חשב

שתוך שלוש שנים תקום מדינה עם חצי מיליון יהודים?! "היינו כחולמים" זה ממש היה חלום רחוק

ולתת להם תקטע על האדם שהביט בחייו יחד עם הקב"ה וראה שברגעיו הקשים היה לו זוג אחד של רגליים וכו.

לתת להם תשיר של אביתר בנאי "אבא" ותקטע הזה של המכתב תלונה לקב"ה ואת תשובתו לכותבת.. להראותלהם שמותר לאבא לומר לא ובשואה הוא אולי אמר לא אבל לא הפסיק לרחם עלינו והקים לנו מדינה ונותן לנו ניסים יוםיום!!!!!

בהצלחה מאמי.. לא היה לי כח לכתוב הכל אבל אם את צכה עזרה תגידי לי! 

לזה היה לבנות כיתה ח.

אבל אני חולקת עלייך במשהו קטן ומשמעותי- אני בטוחה שזה נכון שהקב"ה לא מעמיד אדם בניסיון שהוא לא יכול לעמוד בו...

הרבה בהצלחה! אל תתייאשי! הקב"ה אוהב אותנו ולא מתעלם ממנו...!!!

כשהקב"ה נותן לאדם ניסיון, הוא נותן לו גם כוחות להתמודד עם הניסיון הזה.

אנחנו אלו שמחליטים אם להשתמש בכוחות האלו ולעמוד בניסיון או לא, אבל את הכוחות יש לנו.

בהצלחה!

בס"ד

הוא מעורר אנשים לחשוב..

אני לא מסכימה עם דעותיו, בשום צורה שהיא, אבל ההתעוררות הזאת לחשיבה היא ברוכה בעיניי.

אין עניין לאכול מה שנותנים לך בכפית, יש עניין לברר ולבדוק..

רגע, אולי הוא כן צודק?!

אז בואי נבדוק יחד אם הוא צודק, בואי נראה מה יותר משכנע, מה יותר מתיישב לי על הלב, מה נראה לי יותר נכון..

כי אם לא, אז יוצא שסתם היינו עדר ולא באמת חשבנו על כלום.

תגדירי את עצמך ככל דבר רק לא דתייה לאומיה כי אין פשוט אין ציבור כזה...

את אולי חרדיה לאומית מה שאומר שאת באמת נמשכת יותר לתורה

אין אידיאל גדול בלהיות דתי ציוני כי זה לא אומר גם תורה וגם עבודה אלא או תורה או עבודה 

אם את נוטה לחשיבה חרדית בכבוד שלחי את הילד שלך לגן או בית ספר חרדי או חרדי לאומי....

אם בריא לחשוב כבר מעכשיו?!?

לא כי את מכירה לדעתי פחות או יותר מהראש של התקשורת ולא מהיכרות אמיתית ועמוקה איתו אז...

אם יש לך היכרות אמיתית אם הציבור החרדי וזה עושה לך את זה אז למה לא?!?

רוצה אולי להסביר למה אתה מתכוון כשאתה אומר-

״אין אידיאל גדול בלהיות דתי ציוני כי זה לא אומר גם תורה וגם עבודה אלא או תורה או עבודה ״

?

למה המדרג שלך נשמע-

חרדי-מקיים תורה ומצוות כראוי

דתי לאומי/ציוני /איך שלא תקרא לזה- דתי לייט. חילוני עם כיפה. 

חילוני-חילוני.

המשפט בולבל קצת זה היה במקור(כלומר כוונת המקור)

אין אידיאל גדול בלהיות דתי ציוני כשזה לא אומר גם תורה וגם עבודה אלא או תורה או עבודה

ולרגע 

את מסכימה שיש איזשהו מקום שזה בא אחד על חשבון השני ולכן תמיד יש פשרות בלהיות דתי ולאומי 

למרות שאין חיה כזאת דתי לאומי

התיאור של דתי ציוני שכתבת זה בדיעבד כי זה באמת קשה לקחת על עצמנו שני דברים כ"כ חשובים ולתת את ה100% בכל אחד מהם...

ולכן יש אנשים שזה בא אצלם אחד על חשבון השני אבל זה לא האידיאל.

זהו, ממצטערת

לדעתי זה לגיטימי ממש, ההתלבטות הזאת נכונה וכואבת...

זהו. אין לי מה להוסיף, רק אל תדאגי בגלל זה יותר מדי... תשאירי מקום גם לה' לנהל את העסק ולהתפלל שיהיה לילדים שלך הכי טוב בע"ה...

אבל עם הציבור החרדי הפתוח יותר.

קשה יותר להכיר את הציבור החרדי "הסגור",

רק התקשורת מספקת את המידע.

בס"ד

געגוע= אהבה+בדידות...

התחברתי אליה אז החלטתי להביא אותה גם לפה...

געגוע זה רצון לדבר שהיה בעבר ואין כבר אפשרות להשיג אותו.... יש לי נסיון בזה.

אני חושבת שזה יכול להתחלק.

יש געגוע לדבר קיים. שישוב. ורק צריך לחכות לאט לאט עד שהוא יחזור אליך, ואז הגעגוע הזה הוא בסך הכל זמן של ציפיה, כביכול קשה..

ובסופו של דבר, שווה לחכות כי מגיעים לדבר לו ציפית ורצית במשך אותו הזמן.

מנגד יכול להיות געגוע למשהו שהיה ואבד.

דבר טוב, הרגל, אדם מסויים או אפילו..ידיעה כלשהי או תחושה.

ולפעמים הדברים האלו לא יכולים לשוב אליך בחזרה

ואז הגעגוע מורכב מרצון עז,כמיהה למשהו שהיה ואיננו

השתוקקות וציפיה לדבר שלא יחזור. מה שגורר איתו הרבה כאב לב

עצב ולפעמים יאוש, כי מחכים למשהו בלתי אפשרי.

(לפעמים האדם מפתח במחשבותיו ומעצים עוד יותר את הגעגוע הזה מתוך הכאב של האבידה, עזיבה או שינוי)

במקרה כזה..אולי עדיף לשמור את הרגעים הטובים ולהפוך את הגעגוע לזיכרון

ש...ישאר ארוז בפנים טוב טוב, כל עוד הדבר אליו מתגעגעים רחוק ממך

כל עוד..נשארים פגיעים אל מול השאיפה הבלתי אפשרית.

ואחרי  הכל זהו עוד רגש..עוד אחד למערכת המדהימה הזו

שמשתלב באופן מושלם עם כל מערכות החיים. וצריך לדעת להעריך..גם אותו

תתפלל/י שאזכור ויענה לך

בהצלחה!

למשהו שנמצא, ורחוק.

או קרוב אבל רחוק ממך.

כמיהה, ורצון.

ולפי דעתי זה יכול להיות רק למשהו קיים.

*או למישהו\י

למה את חושבת בדיוק שזה יכול להיות רק למשהו קיים?

אני אומרת לך מחוויה אישית שאת טועה! וב"ה אולי שאת לא מבינה את זה...

 "געגוע זה משהו עמוק יותר ממה שנראה לנו..

זה געגוע של הנשמה שלנו לחלק של נשמה אחרת שפגשנו וגילינו דרכה את ה'. 

ולנתק קשר ממישהו זה בעצם לקרוע חלק מהנשמה שלנו ולכן זה כואב"

געגוע-

דבר שצף ונחנק

צף ונחנק

כמו קורת עץ

כמו גלגל הצלה,

לא יכול לשקוע.

אם מנסים להשקיע אותו-

הוא עולה

וקופץ גבוה יותר,

בעוצמה,

לא מרפה, לא מוותר,

לא נכנע,

הוא תמיד נמצא!

אני מאושרת

היה שבת מעולה ב"ה

אחותי התארסה

ואני חיה נושמת יש לי ענים אף פה משפחה אוהבת ותומכת וברוך ה' מה שצרייך

הייתה שבת מאושרת!!!

נולדה לי שכנה

הייתי בסיבו"ש אחרי הרבה זמן שלא יכלתי

ופגשתי שם אנשות מתוקות

מה עושים פה?

מבזבים תזמן ועושים שטויות.

איזה סרטים?

מה שמגיע, לפעמים סרטים ותוכניות עם רמה, ולפעמים זבל.

אני כבר כ"כ מתביישת להיות פה, בלי לפגוע באף אחד.

כ"כ הרבה פעמים ניסיתי להתנתק מפה לצמיתות ולא הצלחתי. אני כ"כ מתביישת בעצמי.....

תודה טובי בכל מקרה,

אבל המחשב והאינטרנט בכלל נוגד את השקפת עולמי..

אבל לאט לאט, להפסיק להיות הרבה על המחשב.

וכדי להתאזן, צריך ללכת לקיצוניות השניה- לא להיות בכלל הרבה זמן,

ואז תצליחי בהדרגה להתגבר ולהיות בדיוק כמה שהחלטת.

ואם לא מצליחים- לא להתייאש!! להמשיל לרצות ולנסות 

כמובן שלא לדבר באישי עם בני המין השני.

צפיה בסרטים מערביים (וכיום אין למעשה סרטים שאינם הולכים ברוח מערבית) יכולה לדרדר מאד והיא מסוכנת מאד משום ההשפעה הישירה שלה על הנפש והתודעה,אפילו דברים שלא נורמלים יכולים להצטייר בעיננו כנורמלים רק משום שתוארו או הוצגו בסרט כדבר נורמלי,וקצרה היריעה מלהרחיב.לפי מה שכתבת את מכירה בסכנה שבזה.חשוב למצוא פתרון לזמן שאת לא בפנימיה,ומכיון שזה זמן מועט יותר המלאכה יותר קלה,תשבי ותחשבי מה ניתן לעשות בזמן הפנוי כך שלא תחשפי לסרטים אך גם לא תדרדרי פה,מדובר במשהו שונה,אך גם ליצנות ושטויות הם דבר שמורידים מן האדם,ואולי אף בצורה מסוכנת לא פחות,תלוי באדם ובמקום

זה ממש קשה.

אבל אם אני שמה לב שאני חורגת ומגזימה,

לדוגמה אמרתי שאני אהיה חצי שעה על המחשב

ובסוף הייתי שעתיים וחצי,

אני מבטיחה לא לגעת במחשב שבוע.

זה מאד קשה,

אבל זה עובד ומאזן.

ובאמת-

זאת הדרך היחידה...

בהצלחה 

שלא לעשות לא זה ולא זה.

כי את מודעת לזה ששיתהם גרועים, תכלס.

כי בשביל זה יש צרות בשביל לחזק אותנו ולעורר אותנו לתשובה ואח"כ צריך לפעול ישירות בנידון!

איך? אין לי שמץ אני פשוט כמעט מיואש מהמצב הדבר היחיד שיעזור זה חיזוק רוח התורה בעם...

פעם הייתי פנאט היום אני פשוט לא יודע מה מועיל באמת במציאות ועל מה שווה למסור את הנפש ועל מה זה פשוט מלחמה בתחנות רוח. טוב בכל זאת ברור לי שבעבר היה מאוד מועיל להקים ישובים היום אני כבר לא יודע.

סליחה אם דיברתי לא לקשר אני קצת במשבר (במלעיל כמובן)

משו לעיסוק של שעות בתור

ותעשה לעצמך טובה אם אתה לא חייב הקלות שטותיות אז אל תגיד מילה על האבחון...

• לא-מ
• מא-נ
• נא-ס
• סא-ע
• עא- פ
• פא-צ
• צא-ק
• קא-קיב
• קיג-קיח
• קיט-קכא
• קלב-קמ

השבוע אני לא מפספסת....

• לא-מ
• סא-ע
• עא- פ
• פא-צ
• קא-קיב
• קיג-קיח
• קיט-קכא
• קלב-קמ

את ממש מוזמנת!!

ולכולם- אם תרצו תוכלו לפתוח עוד אחד כי ההתקדמות פה מרשימה  צל"ש!!

שבת שלום!!

• סא-ע
• עא- פ
• פא-צ
• קא-קיב
• קיג-קיח
• קיט-קכא
• קלב-קמ

שבת שלום, מבורכת ושמחה וחודש טוב ומבורך

פא-צ

קא- קיב

קיט- קכא

אני אעדכן בהמשך אם יהיה צורך. טוב??
סליחה ממי שרצה ולא הספיק או לא יצא לו.....

שכל מה שאתם רוצים ייתקיים


תסבו נחת רוח אמיתי להורים ולבוראכם!

מעריכה .