פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 872)

מחר החתונהה!!!!

מי שרוצה להעביר שמות- עד היום בערב בעזרת ה' בלי נדר .

די כבר לדבר רק על הדברים הטובים שהוא עשה ! כן הוא לחם ובנה, אבל אז במו ידו הרס הכול !

אי-אפשר   לישכוח את  כול הרע שעשה!

מה קרה ל"לא נישכח ולא נסלח?"

כשאני אומרת לחברה שלי משהוא,ומנסה לשכנע אותו והיא לא מאמינה לי...ובאמת אני משכנעת אותה בדבר האמיתי....

האם מותר להגיד:נודרת\נשבעת\מבטיחה..לך באלוקים?!

וזה פשוט האמת!!!והיא לא קולטת!!!!וזה גם עושה לך דברים רעים ומסבך אותך בעקבות זאת שהיא לא מאמינה לך!!!

האם זה מותר?!

ואשמח אם תתנו לי מקורות....

שבת שלום ומבורך...

קולולולו!

אז ככה ;

יש לי חברה שנדבקת אלי ואין לי כוח אליה,

מה עושים?

אני מרגישה שהיא כבר יותר מידי תלותית בי,

ואני לא יודעת אם זה בגללי או בגללה

אני רוצה לשחרר והיא חונקת

אני לא רוצה להמשיך בחברות הזאת

Help

והזמן שישנתי הלילה היה היה קצר מידי מידי.

לא אכפת לי יותר ממך

וכשאני מבקשת ממנה להסביר,היא לא מסבירה תצמה...

ב"ה יש למשפחה שלי מספיק כסף לשלם לזה..

אבל למה?

אני היחידה במשפחה שהולכת לתנועת נוער, אבל לחשוב על משפחות

עם 4 ילדים בסניף זה ימבה כסף!!!!!!!!

למה אף אחד לא מתקומם על זה????

צפייה מהנה חובה לראות ! ושבת נפלאה .....

"ויהיא בשלח פרעה את העם". מפרשת השבוע אנחנו לומדים על נקודת העקשנות, והרצון.

בפרשתנו יש את קריעת ים סוף, ולכל אחד ואחת יש גם את הקריעת ים סוף הפרטית שלו.

כל פעם שאנחנו עושים שינוי בנפש, אנחנו בעצם קורעים מעצמנו נקודה. משנים משו.

וזה קשה לנו.. מאוד. לעשות שינוי, הקטן ביותר. זה מוביל אותנו לפעמים למקום של יאוש.

כי עד שהים נקרע, יש תהליך. ושום דבר לא קורה. לא הולך. וזה באסה לא קטנה.

וכך היו בני ישראל.. לא סתם מתחילה שירת הים "ויושע ה' ביום ההוא.. ויאמינו בה' ובמשה עבדו".

רק אז, הם הגיעו לנקודה של אמונה.

כי לפני זה הם היו בנקודה של יאוש מוחלט. היה להם את כל הסיבות להתיאש.

-הם היו משועבדים נפשית ופיזית.

[ובנוגע לנידון, הרבה יותר קשה להפסיק להשתעבד נפשית מאשר פיזית. לפעמים דברים מתקבעים עמוק עמוק בתוכנו. יותר קל להוציא אותנו פיזית, מאשר להוציא לנו את הדבר שהשתעבדנו אליו מהראש.. ]

עובדה, שעמ"י שקצת היה להם קשה במדבר, הם פתאום נזכרים בשומים והאבטיחים שהיו במצרים.

פתאום נזכרים שבמצרים הכל היה פיקניק.

וגם אנחנו. כמה פעמים אנחנו נכנסים לתהליך עם עצמנו, ופתאום חושבים על זה שתכלס, לפני זה לא היה משו. אבל היה יותר רגוע.. לא היו בעיות. היה פחות קשה.

ולמה קשה יותר בתהליך? כי פתאום צריך להתמודד עם דברים שהדחקנו. פתאום זה צף ועולה מולנו. לכן הרבה יותר קשה לנו למרות שאנחנו אמורים לדעת שזה טוב לנו..

ותחשבו שניה על אדם מיואש. כשהיאוש משתלט, למי יש כוח לעשות תהליך? לזוז בכלל?

לכן איך משה הוציא את עמ"י ממצרים? בחפזון. הוא לא נתן להם זמן לחשוב. לא נתן להם זמן לבחור.

כי אם הם היו חושבים, לא בטוח שהם היו רוצים לצאת ממצרים.

אבל גם עם עצמנו, לפעמים אנשים מבחוץ מכריחים אותנו לעשות מהלך. ולמרות שזה טוב לנו, זה הרבה יותר קשה.. כי אם לא בחרתי בזה, יש לי עוד אלף סיבות להתלונן למה החיים קשים. ומה פתאום כל ההתמודדות הזאת נפלה עלינו.

וכמה יצאו ממצרים? 60,000. שישים אלף חברה מיואשים. זה לא רק יאוש שאוכל בן אדם אחד, זה בית חרושת ליאוש. כ"כ הרבה אנשים שבטוחים שהעולם דפוק, ובכלל למה הם יצאו ממצרים?! הם באו למות במדבר. להיט.

פרעה דאג להטביע בהם שהרע הוא רע, והטוב - הוא עוד יותר רע. הוא רע מזוייף. בתחפושת של טוב.

לא סתם האמהות זרקו את ילדהם ליאור. שהן ירגישו הכי דפוקות בעולם. רוצחות את ילדהם, במקום להחיותם.

[והרחבה על העיניין. שיעור קודם. ]

וגם היום. לא חסר לנו יאוש.. הבעיה שלנו כיום, היא שהגדלנו את מרחבי הבריחה.. קשה לנו להודות בזה. הם לפחות הודו. אנחנו מוצאים אלף דרכים לברוח מימנו. יש סמים, יש סרטים, יש הכל. כולם משחקים אותה גברים.. אבל מחילה, אדם נורמאלי באמת לא יפגע בגופו או בנפשו. אנחנו סתם ברחני צמרת שלא מודים בזה..

אוקי. די סגרנו את נקודת היאוש. נמשיך הלאה.

הליקוטי מוהרן אומר, שעמ"י זכו לקריעת ים סוף בזכות עצמות יוסף.

ואה? למה עצמות יוסף. ועוד שאלה, למה יוסף לא ביקש שיעשו לו לוויה כמו ליעקב אבינו. תקברו אותי בארץ, וחזרו למצרים. אבל מה, ביוסף טמונה הנקודה הזו. הנקודה של היציאה מהיאוש.

עצמות - עצמיות. מהות. שורש. יוסף - הוספה. תוסיף עוד ועוד ועוד ותגיע לשורש.

אז בואו נחזור שניה ליאוש. מה היאוש גורם לאדם?

היאוש גורם לנו לא לעשות כלום. בנאדם מסוגל לשכב במיטה שבועות, בלי יכולת לזוז.

לא סתם 4 חמישיות מעמ"י לא יצאו. ובחישוב מהיר, 60000 כפול ארבע, שני מליון וארבע מאות ועשרים אלף איש מתו במכת חושך. מתו ביאוש שלהם. הם היו ביאוש כ"כ מוחלט, שהם לא יכלו לצאת ממצרים .

אז תחשבו שהחמישית שנותרו, גם היו מיואשים, וגם קברו תוך שבוע יותר משני מליון איש. [כל מכה היא בערך שבוע]. זה יאוש מטורף!

אבל מה היה תפקידם של אלו? הם החזיקו את עצמות יוסף. למרות שלא היה להם כוח לזוז, למרות שהם היו בדיכאון מוחלט - הם פסעו. הם הלכו. וזה מה שיוסף מלמד אותנו. הוא אומר לנו: "שמעו, חבר'ה. כשקשה.. שבאמת דפוק, העיקר הוא לפסוע. ללכת. למרות שהיאוש אומר לכם להשאר. תזוזו! לא בקשתי שתתפללו, שתחזרו בתשובה. העיקר היא ההליכה".

המון פעמים אנחנו נוטים לזלזל בחשיבות ההליכה. בחשיבות הפסיעה הקטנה. אבל כן! הפסיעה הכי קטנה בנפש משנה. והמון. היא נותנת כוח להתגבר על היאוש.

כי בשביל אדם מיואש, פסיעה קטנה זה כמו לטפס את האוורסט. הפסיעה, יוצרת נקודה של חיות. כי אדם שזז - חי!! כשאתה מוסיף, אתה תגיע לשורש.

עוד פסיעה. ועוד פסיעה. לא חזרה בתשובה, רק הנקודה הכי קטנה של ח י ו ת. לחיות!!

כשבני ישראל רואים את המצרים מתקרבים, הם צועקים אל ה'. אבל מה ה' עונה למשה להגיד להם? "מה תצעק אלי. דבר אל בני ישראל ויסעו" מה זה ויסעו? יסעו זה תלכו! תמשיכו ללכת. כן. המצב דפוק, ושום ישועה לא צומחת. אבל תלכו. תמשיכו. אל תצעקו, אל תתפללו. פשוט לכו. ועכשיו זה הליכה עוד יותר מסובכת, לכו לתוך הים. והם מיואשים, וממשיכים ללכת. והמים מכסים אותם, והיא בכלל לא עוזרת. הינה הם הולכים, ולמה זה יוביל ? הם יטבעו בים.. ועוד שניה כבר המים יגיעו לאף. ואז מה? נבקע הים.

מתי בוקע הים? כשהמים מגיעים לנקודת הנשימה- נשימה זה נשמה. פלוס י'. י' של שם השם ושמו של יוסף הצדיק. בזכותו הם נצלים.

בזכות זה שהם הלכו, עד שהגיעו מיים עד נפש - ואז נבקע הים.

ואומר המדרש, שבזמן שהם הלכו בים. ראו את הנס, אבל בכל זאת כבר חשבו על העגל שהם יעשו. וזה היה העגל של ספר מיכה. הם ירקו לאלוקים בפרצוף, במקום להגיד לו תודה. ולכן, שר הים התמלא חימה. רצה להטביע אותם בים. להראות להם מה זה.. אבל מה? ה' העריך להם את צעד הפסיעות הקטנות. הפסיעות למרות הכל.. והחימה, נהפכה לחומה. המים עמדו כחומה והגנו על עמ"י. ומאיפה הו'? ו' של יוסף. ושל שם ה'.

אז י- נשימה. ו- חומה. נשאר לנו סף.  

ומה זה סף? סף זאת דלת הכניסה. מימנה ניתן גם לצאת. וגם להכנס. אם אנחנו באמת מוכנים לפסוע, לצעוד למרות הכל - ה' יציל אותנו. למרות שעמ"י הגיע לו למות, ה' זכר לו את שכר הצעדים למרות הכל..

בסף, אתה תוציא את המציאות הרעה. את היאוש. ותכניס את המציאות הטובה. הבריאה. הזה הכניסה והיציאה של ה'סף'.

ואז מה יהיה ? "שירת הים". "אז ישיר".. ישיר זה בעתיד לבוא. לא שר. כי גם בדור שלנו, בתקופת הגאולה יש קשיים. יש יאוש. אבל גם היום צריך להמשיך לצעוד! להמשיך ללכת למרות הכאב. כי עוד צעד. ועוד צעד. ולמרות שקשה, ומבלבל, ולא רואים כלום - בסוף נצא מהיאוש.

ואז "שירה חדשה שיבחו גאולים". די לזלזל במעשה הקטן. לצעד הקטן יש המון משמעות.

שבת שלום!!

מתסכל לחשוב על האנשים שיש היום

איזה אנשים יש בעולם ....

הייתן מעדיפות להשאר ביביסיטר,

עם ילדים ערים או ישנים?

וכשהם ערים,

מה הייתן מעדיפות ,שיורידו לכן מהמשימות של ההשכבה - 

מקלחות \ ארוחת ערב?

אני רוצה לקנות רדבק/בלנסטון..

אני צריך לדעת מה המידה שלי כי אני קונה מסוכן..

בעקרון אני מידה 44.5 בנעלי נייק..

איזה מידה אני צריך ברדבק? ובלנסטון?

מדדתי מידה 8 וזה קצת קטן..

קבלתי את זה במייל. והוקסמתי  

זה פתר לי כמה שאלות בנידון.. 

כשיש לכם זמן, ממליצה להשקיע. ולקרוא. ואם לא את הכל - אז את מה שכתב הרב הלל מרצבך, אחרי הרב חיים ולדר. 

תהנו  

מהי הדרך הנכונה: חינוך חילוני, דתי, חרדי ?מאת רב ביה"ס יורם כהן אור

לפניכם מספר קטעים בנוגע לדרך החיים שלנו.כל אחד בתגובה לחברו.
נכתבו ע"י: אורי אורבך, חיים ולדר, הלל מרצבך.הרב חגי לונדין ואנכי.
מעניין מאוד, מומלץ כבסיס לשיחה או דיון למורים או תלמידי חט"ע !

בשבחי החינוך הדתי לאומי- אורי אורבך
הוא צעיר בן 24, חרדי מלידה , גר בירושלים.
העולם האסוציאציות שלו לא משחקים שום תפקיד הביטלס, שלום חנוך, עמוס עוז, "מבית אלפא עד נהלל", חיים יבין, פרס נובל, כ"ט בנובמבר, הבימה, הפקולטה לחקלאות, חנה סנש, קידה שעירה, חייקה גרוסמן, ריטה ורמי. הוא שמע מילה פה מילה שם, אבל הוא לא ממש מבחין בין ידיעות למעריב. עיתון הארץ או מקור ראשון מעולם לא ראה, בטח לא קנה. הוא לא זוכר שמות של חמישה רמטכ"לים, לא תקבלו תשובה אם תשאלו אותו מי אלה התרנגולים, ומה זה משפט קונסטיטוציוני. הוא יודע מילים בודדות באנגלית, וכלום במתמטיקה, רק חיבור חיסור כפל וחילוק. פיזיקה וכימיה מחוץ לתחום, ספרות עברית מעולם לא קרא, וכנראה גם לא יקרא, ספרות יפה, שירה עברית, ספר חדש בהוצאת עם עובד. המחקר החדש באוניברסיטה על מגדר וזהות לא יובא לידיעתו, גם לא התצוגה החדשה בגלרית עמליה ארבל. הדיון על חופש הדיבור, ועל מדיניות הרווחה במשנה הסוציאל-דמוקרטית לעולם לא יחצה את המסננת שלו. אולי הוא שמע משהו מהמושגים הללו באקראי, אבל אף אחד מהמינוחים, השמות, הטעמים, הספרים והנושאים הללו לא מדבר אליו. אף אחת מהמילים: אום-כולתום, חשבון דיפרנציאלי, יחידה 669 ואדמונדו דה-אמיצ'יס לא מוכרת לו. בלוטות האקטואליה והנוסטלגיה שלו לא ינועו לחלוטין למשמע התיבות: גיורא שפיגל, טלעד, אהרון אפלפלד, יובנטוס, חנוך לוין, דגניה
הוא חרדי ואין לו מושג!

הוא צעיר בן 24, חילוני מלידה, גר בירושלים.
בעולם האסוציאציות שלו לא משחקים שום תפקיד חסידי קרלין, הסטייפלר, החזון איש והרב כהנמן וישיבת פונוביץ'. "תהא השעה הזאת שעת רחמים", קידוש השם, זצוק"ל, איצקוביץ, חוג חת"ם סופר, ישיבת המתמידים, השיעור השבועי ו"עלה קטן". הוא שמע משהו פה ושם, אבל הוא לא מבדיל בין המודיע ליתד נאמן. שבעון חרדי מעולם לא נפל לידיו והוא לא מכיר שמות של שלושה גדולי תורה. לא תקבלו תשובה אם תשאלו אותו מה זה "תוספות", ומי זה הרבי מסאטמר. הוא יודע מילים בודדות בארמית: רחמנא ליצלן ואדרבה, אבל לא מבין כתב רש"י. חומש הוא קורא בשגיאות נוראיות, הוא לא ידוע על קיומם של הריטב"א והמהרש"א, תוספות יום טוב, וקידוש לבנה. הוא ניזון ממקורות רבים, אבל מעולם לא שמע ויכוח על דין גרמא, ועל שלוחו של אדם כמותו. לא פתח את הספר שמירת שבת כהלכתה, אין בעברית שלו "מַחְשוֹבֶה" ו"מה הפשט?", הגבהה וגלילה. זעקת היתומים וביטול תורה. הוא לא מבדיל בין ראשונים ואחרונים. אף אחד מהמושגים כלי שלישי, המשגיח, האדמו"ר הזקן, כּוֹ'לֶל ערב והופרשו תרומות ומעשרות לא חדר למקורות המידע שלו. "שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה'" לא עושה לו את זה, לא מתרגש מ"אבינו מלכנו חננו ועננו", ואינו מגיב לזימון בעשרה, צאן קדושים, שמירת הלשון, ורבנו בחיי.
הוא חילוני ואין לו מושג!



הגיב על זה חיים ולדר, סופר חרדי:
בשבח החינוך החרדי- חיים ולדר
במאמרו המרתק של אורי אורבך חלה לדעתי השמטה. הוא התייחס למושגים של צעיר חרדי ושל חילוני ושכח משום מה את מושגי הצעיר הדתי לאומי. מכיוון שאורי אורבך הוא ידיד, מצאתי לנכון להשלים את החסר.

הוא צעיר בן 24, מזרוחניק, וגר בירושלים.
בעולם האסוציאציות שלו משמשים בערבוביה: הביטלס' עם חסידי ברסלב, עמוס עוז והרמח"ל, הבימה ומרכז הרב, חנה סנש וחנה ושבעת בניה, ידיעות והצופה. הוא זוכר שמות של חמישה ראשונים ושל חמישה רמטכ"לים, אבל דווקא אצל החמישה האחרונים נוצצות לו העיניים. הוא קורא ספרות עברית, שומע שירים באנגלית, ולומד גמרא בארמית, ההשוואה בין השלוש לא ממש עובדת לטובת הארמית. הוא יושב ב"טיש" של הרב מרדכי אלון, אך גם במופע האחרון של ריטה ורמי, בשניהם תראה אותו עם עיניים עצומות שר בדבקות. הוא ישתתף בהפגנות סוערות נגד פינוי היישוב "נוה יהופיץ" המונה שלושה קראוונים, אבל לא תראה אותו בהפגנה נגד חילול שבת. הוא בהחלט מכבד רבנים, אך המ"פ שלו הוא בשבילו אלוהים. הוא די מעריך כאלה שמגיעים להישגים ב"מפעל הש"ס", אבל מעללי הגיבוש האחרון של דובדבן יגרמו לו למבטי הערצה ולדפיקות לב של ציפייה.
גם אם הוא מרשה לעצמו לגבר איתך כל התפילה, אם תדבר איתו ב"תפילה לשלום המדינה" הוא לא ידבר איתך יותר. הוא סובלני כלפי החילונים ויגלה הבנה לעובדה שהם משתמטים מקיום תורה ומצוות, אבל לא יכול לסבול את החרדים שמשתמטים משירות צבאי. אם תספר לו שאתה לומד כלכלה באוניברסיטה הוא יעריך אותך הרבה יותר מאשר אם תספר לו שאתה לומד גמרא בכולל. הוא ישתולל בטירוף למראה גול של נימני, אבל בשמחת תורה לא יהיה לו נאה לקפוץ ב"מוישה אמת ותורתו איימס" .
הוא לא יחשוב שמוכרחים לגדל זקן ופאות, אבל על השפם שלו הוא בחיים לא יוותר.
הוא מזרוחניק, ואין לו מושג מה הוא יותר, דתי או חילוני.


ותגובה אחרונה (ועכשווית)
הלל מרצבך, מישיבת תורת חיים

חיים ולדר היקר,
שלום, קראתי את מכתבו של אורי אורבך ותגובתך לדבריו. אמנם מסכים אני איתך שישנו ציבור ד"ל (דתי לאומי), החי מתוך בינוניות בכל התחומים, כפי שכתבת. אך דע לך שישנו ציבור נוסף, שחי במקום אחר וגישתו שונה לגמרי.
ברצוני לספר לך על שנים מחברי הממוצעים, בוגרי הישיבה בה אני לומד:
א. הוא צעיר בן 24. יש לו ילדה קטנה. לאחר 5 שנים שלמד תורה בהתמדה מתוך בחירה חופשית אישית בישיבת ההסדר, ותרם לשמירת עמו בשירות צבאי בחטיבת גבעתי במסלול ההסדר של ישיבתו, עמד בהכרעה אישית גורלית: האם לקבוע כל ימיו לתורה, לבניין הרוחני של עמו, או שתפקידו לתרום לעם ישראל בתחומים אחרים. לאחר התייעצות עם רבותיו הגיע למסקנה שעניינו בחיים, יהיה בתרומה בתחום התעניינותו. הוא החל ללמוד רפואה, על מנת לתרום לעם ישראל, ולפרנס את משפחתו בכבוד, ע"י מיצוי כוחותיו, ורצון שלא לחיות מתוך דוחק ונדבות.אלא מיגיע כפיו
הוא קובע עיתים לתורה, מדי ערב, בלימוד דף היומי בשקידה עצומה, למרות שזה על חשבון זמן איכות בביתו, וזמן התכוננות למבחנים בלימודיו ברפואה. הוא הקים שיעור תורה שבועי קבוע לחבריו הדתיים שלומדים עימו באוניברסיטה. הוא רואה בזה ערך עליון, להיות מחובר כל ימיו לתורה. בחופשת הסמסטר האחרונה, הוא יצא לשבוע התנדבות עם משפחתו למען ילדי קו לחיים. הוא כלל לא מבולבל, הוא יודע שהתורה היא המרכז, ומתוך התורה הוא לומד את לימודיו, מתוך שליחות ומסירות.
הוא לא פוחד מחבריו החילונים שיקלקלו אותו, משום שהוא בנה את בניין האמונה שלו, מתוך התמודדות רצינית, בתקופתו בישיבה, וחבריו העקריים דתיים. הוא מכיר את הויות העולם הזה, ומבין את יחס התורה אליהם. יש לו: מחשב נייד, רכב, מצלמה דיגיטלית ופלאפון (אך לא טלביזיה), וברור לו, שכלים אלו מרחיבים את נפשו, ולא סותרים את עבודת ה' שלו, אלא ההפך.
יש לו התלבטויות רבות נוכח המורכבויות שבהם נתקל בלימודיו, לאחר שהוא מתייעץ עם רבו, הוא יודע כיצד לנהוג בשאלות הרבות שבהם הוא מתמודד. הוא מיושב בדעתו, ומרגיש שלמות בכל תחומי חייו.

ב. חבר נוסף, שרצוני לספר לך עליו:
הוא צעיר בן 24, אשכנזי ונשוי לבחורה ספרדיה (העיקר אצלו זה היראת שמים, ומידות טובות, ולא הגזע או העדה שלה).
אשתו צנועה עם כיסוי ראש מלא, אב לילד, וגר בגבעה בשומרון. בבוקר הוא קם מוקדם טובל מתפלל ותיקין לומד תורה בהתמדה (ללא קבלת שקל מהמדינה או מתורמים שונים), בצהרים הוא עובד בבניית הארץ, ובלילה הוא שומר על הגבעה שלו. יש לו תעודת בגרות, אבל הוא יודע בהחלט שהתורה היא עיקר חייו. הוא לא מתלבש ע"פ המודה, ואשתו לא עם פאה ונעליים נוצצות. לבושו יותר דומה למלבושו של אבותינו הקדושים. הוא שומע את מוזיקה יהודית אמיתית (כהגדרתו). הוא לומד הרבה תנ"ך, ומשתדל לחיות בצורה בריאה בגוף ובנפש, כדברי הרמב"ם.
הוא מכיר בכך, שהוא לא צריך להיות גדול הדור, ולכן הוא לא מרשה לעצמו להתפרנס מכספים של לימוד תורה, אבל בשעה שהוא לומד, אין זה ממניעות חיצוניות, אלא מתוך רצון לעשות רצון ה'. הוא עובד קשה, ובעל כוח פיזי רב, ומרגיש שהוא ממצה את הכוחות שלו בכל התחומים, הוא חי בקישור ובקרבה אמיתית לקב"ה.
כל תשעה באב, יש לו מנהג קבוע לעלות להר הבית, למקומות שהתירו לו רבותיו, ולבכות על חורבן המקדש. כאב השכינה בוער בנפשו, ולא רק באמירת קינות נוסח פולין או נוסח ליטא.
המדהים הוא, ששני חברי הם אוהבים מאוד אחד את השני, למרות השוני הרב שבניהם. אמנם שניהם לא הגיעו להפגנה נגד פינוי ספק עצמות יהודים מלפני 2000 שנה בכביש 6, אבל שניהם התייצבו נגד פינוי אלפי יהודים חיים ובתי קברות ודאיים, ממקומם בגוש קטיף.

לסיום, בישיבה שבה אני לומד תלו בלוח המודעות את המאמר שכתבת, האם אצלכם גם יתלו גם את מכתבי?
האם מבית המדרש שלכם ייצאו גם אנשים בריאים בנפשם, שירגישו שהם מממשים את כשרונותיהם, וחיים באושר?
אתם, מעולים בלהוציא "אחד מאלף" גדול הדור בתורה, השאלה היא היכן כל האלף, שחיים מתוך דחקות, לחץ, עצבות ומחוייבות חברתית מתמדת, משום שלא זכו להיות מה"גדולים"?
דרך אגב, אם תבדוק באמת, תגלה שגם אצלנו ישנם כמה גדולי תורה, שמשום מה לא זוכים להערכה ראוייה אצלכם.
חיים היקר, אני ממליץ לך להכיר את החברים שלי, אינני בטוח שמהישיבות שלכם ייצאו כאלו אנשים. אולי עם מעט פתיחות תזכו לראות שיש עוד סוגים של עובדי ה', אולי מעט יותר טבעיים, ולאו דוקא פחות יראי שמים.

שנזכה לבירור רצון ה' באמת,

בברכה רבה,
הלל מרצבך,
ישיבת תורת החיים
נווה דקלים (אשר בינתיים ביד בנימין(

"כי ישרים דרכי ה', וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם" מאת הרב חגי לונדין

"כי ישרים דרכי ה', וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם" - משל, לשניים שצלו קרבן פסח, אחד מהם אכלו לשם מצות הפסח. השני אכלו לשום אכילה גסה.
זה שאכלו לשום מצוה - "וצדיקים ילכו בם",
וזה שאכלו לשום אכילה גסה - "ופושעים יכשלו בם". (מסכת נזיר כג,א)
 
*           *                       *
 
שני 'מזרוחניקים'
'זה שאכלו לשם אכילה גסה': 'איזה כיף להיות 'מזרוחניק'. אני נהנה בעולם הזה ובעולם הבא. בעולם הזה אני נהנה מכל מה שבא לי (כמעט) וכיף לי. מצד שני אני גם דתי, ומקיים את כל המצוות (כמעט). יש לי גם עולם רוחני וחיי עולם הבא. מסכנים החרדים האלו, איזה חיים חשוכים וחסרים יש להם. אולי בעבודת ה' אני שואף לבינוניות אבל לפחות סבבה לי בעולם הזה. איזה כיף להיות מזרוחניק'.
 
'זה שאכלו לשם מצוה': 'מאתגר להיות 'מזרוחניק'. צריך גם לחיות בעולם הזה וגם לקדש אותו. צריך לחיות, לשמוח ולהנות, אבל כל זאת בלי לשכוח מאיפה באנו ולאן אנו הולכים. מותר לנו להנות מהעולם, אבל יש לברך לפני ואחרי. קשה מאוד לקדש את החול.
לפעמים אני חושב שהיה עדיף לחיות את כל החיים בקודש. כך היו לי פחות התמודדויות. אבל אז אני מזכיר לעצמי שתורת החיים שדורש מאיתנו הבורא מכריחה את ההתמודדויות הללו. תורת חיים בעולם החול. מאתגר להיות 'מזרוחניק''.
 
*           *                       *
שני הסדרניקים
'זה שאכלו לשם אכילה גסה': 'איזה כיף להיות הסדרניק. אני גם עושה צבא מתומצת עם החברים שלי, וגם נהנה בישיבה. בישיבה אני יכול לעשות כל מה שבא לי (כמעט) וכיף לי. ומצד שני אני משרת בצבא שירות מקוצר עם החברים שלי. אולי אני שואף לבינוניות, אבל לפחות סבבה לי בישיבה. איזה כיף להיות הסדרניק'.
 
'זה שאכלו לשם מצוה': 'מאתגר להיות 'הסדרניק'. צריך גם ללמוד ברצינות בישיבה, וגם לעשות שירות צבאי. צריך לשקוע בתורה כאילו אין שירות צבאי. צריך אחר כך גם לסגור את הגמרא כדי לשרת בצבא ולשמור על העם שלנו מאנשים רעים שרוצים להרוג אותנו. קשה להשקיע הכול גם בצבא וגם בישיבה. מאתגר להיות 'הסדרניק''.
 
*           *                       *
 שני שחויירים – מאת הרב יורם כהן אור

'זה שאכלו לשם אכילה גסה': 'איזה כיף להיות חרדי. אני גם לא עושה צבא  , וגם נהנה עם החברים שלי בישיבה. בישיבה אני יכול לעשות כל מה שבא לי (כמעט) וכיף לי. ומצד שני אני עובד קצת מהצד עם החברים שלי ומרויח כסף. אולי אני שואף לבינוניות, אבל לפחות סבבה לי בישיבה. איזה כיף להיות חרדי'.
 
'זה שאכלו לשם מצוה': 'מאתגר להיות חרדי. צריך גם ללמוד ברצינות בישיבה, וגם להסתפק במועט במילגה זעומה מהכוילל. צריך לשקוע בתורה כאילו אין שירות צבאי וזה קשה לי,כי כולם לא מבינים שגם זה צבא ה' ואני משרת בכך את עם ישראל ומחזק את חיילינו.גם אני רוצה לשרת בצבא אבל הרב שלי אמר שחיילים יש מספיק ואני צריך להיות חייל מסוג אחר, בישיבה. קשה להתרכז בגמרא עם התחושות האלו שמלוות אותי. קשה להשקיע הכול גם בהסתגרות והסתפקות במועט והתנזרות מהבלי העולם כמו בילויים, אינטרנט,טריקו וג'ינס וגם להתמיד בישיבה. מאתגר להיות חרדי.

כשתינוק נולד, ה' כורת עימו ברית באמצעות הטפת דם. מדי שנה אנו כורתים ברית נוספת עם הקב"ה, באמצעות אכילת בשר קרבן הפסח. ברית המילה היא ברית מחוץ לעולם הזה. ברית הפסח היא ברית מתוך העולם. ברית הפסח צריכה להיעשות מתוך חיי העולם הזה. עלינו לאכול בשר, ומתוך כך להיות לעם סגולה.
 
השילוב שבין העולם הזה לעולם הבא הוא מופלא ומאתגר. הוא עשוי להעלות אותנו לשיאים מיוחדים. הוא עלול להפיל אותנו לתהומות. הרבה תלוי בכוונה וברצון שלנו. שני אנשים יכולים לעשות מעשים זהים ולהגיע למקומות שונים. זאת משום שהכוונה העומדת מאחוריהם שונה. אחד פעל לשם שמים והשני לשם הקרביים.
 
קידוש החול היא משימה מורכבת ומקסימה. היא דורשת מאיתנו הרבה רצון טוב. היא נותנת לנו שמחה רחבה ואור גדול.    
 
*           *                       *
 
"מי חכם ויבן אלה נבון וידעם - כי ישרים דרכי ה',

וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם"

"להצטיין אין פירושו לעשות את הטוב ביותר,אלא לעשות את הטוב שביכולתך"

ואכן כל אחד מהטיפוסים הנ"ל בדרכו , אם יעשה את תחנות חייו בכוונות טובות במלוא התפוקה ומתוך רצון להועיל לכלל הרי הוא בדרך טובים.

כי אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכווין ליבו לשם שמיים !