סיימתי באחת עשרה ורבע.
היה נחמד...
למדתי הכי חפיף שיש!
שזה אומר ככה:
תהילים לא למדתי בכלל, לא למתכונת ולא לבגרות. רק מבחן מסכם שהיה לנו- קראתי קודם את החומר.
נביא- המרתי על ישעיהו. לפני המתכונת קראתי את ירמיה ויחזקאל, לפני הבגרות קראתי רק יחזקאל.
תורה- המרתי על בשלח. לפני המתכונת קראתי את החומר, לפני הבגרות לא.
סה"כ היה סבבה...
במתכונת קיבלתי 87
בבגרות נראה לי שהצלחתי יותר.
תודה ה' על עוד בגרות שמאחורי!!!! 
אבל לא הייתי בטוחה בסעיף ששאל מה זה "מנסר סנחריב" (אני אפילו לא זוכרת אם זאת המילה הנכונה) וחרטטתי שזה כתב שהוא מספר על ההצלחות שלו לפי הציטוט שהביאו.
והיה עוד סעיף של מה חזקיהו עושה בהשתדלות ולא הצלחתי למצוא בישעיה\ מלכים (אני לא זוכרת) משהו חוץ לתת שוחד והיה צריך 2 דברים אז לקחתי מדברי הימים. ולא הייתי בטוחה אם זה יתקבל.
קיצור לא הייתי בטוחה לגמרי בסעיפים האלו אז עשיתי X על השאל הזו ועשיתי שאלה נוספת בישעיה.
אני גם רק רפרפתי על יונה כשמדתי וזכרתי תשובה של פרשנות ממתי שלמדתי למבחן המסכם כי לא עברתי על הנושא הזה כשלמדתי למתכונת או לבגרות.
הקרבות שלו ומתארת בפרוטרוט את הכיבושים, ועל ירושלים הוא לא כתב שם פתאום "וספרתי כשלל. (חזקיהו) עצמו, כציפור בכלוב" ובגלל שלא כתוב שם כלום, ההסבר היחיד האפשרי הוא ההסבר שמופיע בתנ"ך על חיילי סנחריב שמתו
גמרתי תוך שעה! כולם פערו עלי עיניים.
לא קיבלתי 100 אבל גם לא ציפיתי ל100.
מקוה 90+
עישתי והיה כזה נחמד מקווה לטוב!
תודה ה' גם
האמת שבשבת חשבתי על זה, איך הייתי רוצה לפתוח את היום בקבלת שבת בישיבה ליד הבית שלי... זה כ"כ מחבר!
אבל בפועל, לדבר עם ה' בכל רגע נתון, במילים שלך, לפעמים יותר קל לי לכתוב לו מכתבים, זה כ"כ מרפא! אני יודעת שהוא תמיד איתי, ומה שנשאר לי הוא רק לחשוב עליו, לדבר איתו, לכתוב לו ולהתחבר אליו.
יש לי בבוקר לפעמים מין תפילה ספונטאנית כזו, בקשה מה' שישאיר אותי מחוברת אליו, שלא אכשל ואחטא היום...
ואחרי כל תפילה כזו אני יודעת שגם אם כשלתי ה' בטוח יודע שאני רוצה, הוא יודע שאני מודעת לכך שבשביל להיות יותר טובה אני חייבת את עזרתו, והוא בטוח בי וסומך עלי שאני לא אשקע במרמור על החטא אלא אתקדם ממנו ואמשיך לנסות.
מעדיפה שישלחו לפרטי, כי רמת ההגנה של האולפנא לא מאפשרת לפתוח את הפורום, (רק שיחות אישיות)
ולא תמיד מורידים אותה בשביל הבגרויות
אני בכיתה ז' ורוב החברות שלי בעד להט"ב. איך אני יכולה לשכנע אותם שזה ממש אבל ממש לא לגיטימי? הן מסוג הבנות שרואות המון סרטים וסדרות, ומחפפות על המון הלכות במודע (יש לי חברה שאפילו הולכת ברחוב עם גופיה ומכנסיים, אומנם ארוכות אבל...)
בקיצור איך אני יכולה לשכנע אותן? וזה שזה עונש כרת ע"פ התורה לא עובד...
מה הקשר...?
המשפט הזה נכון, אך עדיין כשאדם בא להתחתן הוא לא בא רק לחפש שתהיה אהבה, צריך גם שתהיה התאמה. אם עכשיו היה בין מישהו למישהי 'קליק', אך ידוע שהם לא יסתדרו (בהנחה שידוע שהם לא יסתדרו), אז לא טוב שהם יתחתנו.
ועובדה, לכל אחד יש רשימה של דברים שהוא רוצה באשתו וההיפך, ואם המדד היחיד היה 'אהבה', אז לא היו בכלל רשימות.
כשהתורה אמרה לנו שאסור להתחתן עם גויים, אז אסור להתחתן עם גויים, ולא יעזור כלום, גם אם הייתה אהבה או משיכה ביניהם.
אותו דבר למקרה פה...
ולא, ההבדל הוא שגלידה מותר לך לאכול, התורה לא אסרה אכילת גלידה, בהנחה שאתה לא בשרי וזה כשר בלי חלב נוכרי וכו'...(ואל תגידו יש כאלו שאוכלים, חלב נוכרי אסור לכולם, יש כאלו שאוכלים אבקת חלב נוכרי), אך זה אסור.
ואגב, גם גלידה, אמנם זה מותר אך זה לא טוב לאכול הרבה גלידה כל הזמן, זה טוב כשזה במינון הנכון, יותר מדי זה כבר יהפוך להיות גם סתם תאוותנות וזה לא טוב.
אני המוח מאחורי ההחלטות, השתיקה שבין השורות.
הצללים שבין האורות, משתדל תמיד לשתוק.
כי זה מה שנבונים עושים, בונים עולמות במחשבות.
אני שותק במקום ללעוג, מעודד אנשים שלא לדאוג.
מכסה בשמיכה ונותן נשיקה, כל ערב לתוך השתיקה.
אני אוהב ומתחזק, שומר ומחבק.
כי זה מה שנבונים עושים, אוהבים ומוותרים.
אני צריכה ל"הגשים חלום" למישי,
(מן משחק כזה)
והחלום שלה זה "לחיות את הקשר שלי עם ה' כל יום"
ב"ה צדיקה, אבל קצת סיבכה אותי...
למישו יש רעיון איך "מגשימים" אתזה?
והעיקר למצעד הגאווה מותר לעשות דברים
אבל השאלה שלי היא לגברי הסיבוב שערים שביום רביעי ערב ר"ח.
משבצת משבצת הגעתי מוקדם הביתה, זה היה נחמד(:
והגישו אותי על 100 בתנך
אני מתה לשתף כמה דברים שכתבתי כי ביכורים דיי פסלו לי את כולם.. ולמי שלא מכיר- אתר כתיבה לנוער ומבוגרים דת"ל-ביכורים | אתר ליצירה עברית
שווה רצח.
הם רק מאוד מבקרים, וזה קשוחח
הוא הביט במעטפה במעוקה.
לפתוח או לא?
להדחיק או להתמודד?
טוב, החליט.
אני קודם אנגן, ארגע קצת.
הוציא בחשש את הגיטרה.
"נושא עימו את כל..
מתנות הוויתנו" אמית שר בקול, דבר שלא קורה בישיבה התיכונית של הרב כהן. בנתיבות.
הוא בנה על זה שהחברים בשיעור,
והוא דפק ברז.
הוא היה שקוע כ"כ עמוק בגיטרה שלו, ידיו פרטו במרץ.
"וואוו אחינו איזה סחבק!!
אתה יודע לנגן??"
אמית התנער בבהלה, והצלילים נחתכו.
"א-א-אני? כן..זזזז-תומ-רת קצת.. אה-אנ...י יו-יודע ק...קצת"
"פששש סחתין כפרע!
נגן לי משו!" עיניו של שמעון מהשמינית היו נעוצות בו בתקווה.
"אאא-אנ-י לא כ-ככ-זה ט..טוווב" התגמגם אמית,
ושנא באותו רגע את דיבוריו.
"אל תחרטט, שמעתי אותך מנגן.." הפציר בו שמעון.
טוב, אמית החליט שהוא ינסה.
הרי בכל מקרה הוא עף מהישיבה הדפוקה הזאת עוד שבועיים, למה שזה יזיז לו?
הוא הניח את הגיטרה בידיים, ונזכר ביובל.
איך שהיא תמיד הייתה אומרת לו "עצום עיניים,
קח נשימה עמוקה-עמוקה היישר מהסרעפת,
ותשיר!"
והיא הסיטה את תלתליה וצחקה קלות.
את זה הוא זוכר ועל זה הוא יתאמן.
אמית החל לשיר בשטף,
זרם אדיר של מילים סבב אותו מימינו ומשמאלו.
הוא שחה בין הצלילים,
הכניע סוערים,
ובעיקר, זרם עם המנגינה.
כשגמר, פקח את עיניו.
באופן מפתיע,
כב לא הפריע לו מה שמעון יחשוב עליו.
אז שיחשוב.
אני כבר מכיר את המחשבות שלהם, חשב במרירות.
למה הוא הכי איטי?
למה כשהוא פותח את הפה המילים מתבלבלות בדרך ומתגמגמות?
מזל שיש לי את המחשבות, לפחות הם לא יוצאות בגמגום..
שמעון עדיין ישב מרותק,
ואחר הפטיר מילת תודה והערכה ויצא.
ועל הרצפה עוד הייתה המעטפה,
ועל גבה "המוסד הישראלי לבעיות שפה/גמגום/אילמות.."
ואני פחות אוכל.
אז ככה,
מי זה ה'?
יענו מה התפיסה שלנו ביחס לה'?
ובכללי אנשים שאוהבים לדון בדברים... מוזמנים לפרטי
מה שהתכוונתי זה איך אני,
מצליחה להבין בעומק מי זה ה'?
עזוב עניין של תפיסות..
אני יודעתי מיזה ה'
הסר דאגה.
אבל חיפשתי עוד תשובה
התשובה היא כזאת
לי מזיז לעשות משו שה' ציווה כי אני רוצה להיות קרובה, לא ה'.
ברור ברור שה' רוצה שנתקרב ושמח בזה,
אבל זה בערך התשובה..
עד כמה שהבנתי.
ואם הייתם יכולים לתת חיי נצח לכל אנשי העולם חוץ ממכם הייתם עושים את זה?
אבל אם כבר שאלת אז הייתי מעדיפה לתת לכולם חיי נצח חוץ ממני מאשר שרק לי יהיה חיי נצח... כאילו אני מה אני יעשה עם כל כך הרבה זמן? אם יש משו שמכאיב לי במוות זה אנשים שמתים ואני עצובה עליהם לא שאני מתה... כאילו אני מעדיפה לא לבכות על אנשים אחרים שמתו אבל אני לי בעיה למות בעצמי כאילו אל תחשבו אני לא יתאבד ואני לא אובדנית אבל אחרי שאני ימות לא אני זאת שיבכה אחריי.. (יאו איזה אגו אבל אם כבר שאלתם...)
לא מפחיד אותי המוות, מצער אותי לחשוב מה יקרה לקרובים שלי והרבה יותר מפחיד אותי מוות של קרוב מאשר מוות של עצמי
את השני
אבל שנקבל את השכר בעולם הזה עוד.
אם היה לי חיי נצח לא הייתי עושה כלום שאני לא חייב לעשות כי תמיד "יש את מחר"
תלוי. אני רוצה להספיק כמה שיותר, רוצה שתהיה לי הזדמנות לתקן טעויות ולהיבנות, אבל חיי נצח?? מתישהו הנשמה צריכה לנוח, לחזור ולהתרפק על בוראה.. אני רוצה להגיע לעולם האמת מתישהו, אבל רוצה לפני כן מספיק שנים כדי להגיע לשם עם סל זכויות גדוש.. א קיצער - לא חיי נצח, אבל בהחלט אפשר אורך ימים ושנים, ובבריאות..
ולתת לכולם חוץ ממני - כמו שאני לא רוצה חיי נצח, מסתומא יש עוד שלא רוצים..
מספיק סובלים בעולם הזה, אז למה להאריך??
אם כבר לקצר..
עם משמעות או בלי משמעות, תלוי באיזה אופן אתה חי, אם בכלל אתה חי, לא כל מי שנושם מוגדר חי..
אתה יכול לנשום שנים ארוכים אבל בלי לחיות ואתה יכול לחיות חיים קצרים אבל לחיות.
אז השאלה אם אתה רוצה להאריך את הזמן שאתה תנשום... האלה שיענו "לא" אומרים את זה כי הם לא באמת חיים פה, בנאדם צריך ללמוד לחיות, והאלה שיענו "כן" כנראה באמת חיים... ובאמת הבינו את המשמעות של החיים, עד כאן החפירה שלי...
ובקשר למה שאני עונה על השאלה הזו זה יהיה קצת פטתי אם אומר "כע" כי אני אהיה כנה איתכם, אני לא מרגישה שאני חיה.
ייאלה ביי גיט שאבעס..
למרות שזה אכזרי בעייני לכלל כי אני אישית יש ימים שספרתי עד למוות והכל אז ליגרום עכשיו שהוא יחיה חיי נצח לא נישמע לי הוגן אבל תחלס בסוף הוא ילמד להעריך את החיים מקווה אז שכן אני למדתי ולומדת יותר נכון מנסה להעריך את החיים
צודקת אם היו נותנים לי חיי נצח זה היה סבל בילתי ניגמר באמת סיוט מיתמשךךךךךךךך
אלא אם כן הכוונה בחיי נצח זה לעוה"ב
חיי נצח לא אבל להאריך לכולם את החיים ב100-180 שנה סבבה לחלוטין ותחשבו שאנשים היו חיים לנצח תוך 1000 שנה היו עוברים מבכינה טכנולוגית את איפה שאנחנו עומדים כיום
את הראשון לא הכרתי... תודה!!
המוסד הלימוד, אולפנה/ישיבה וכו....
כשתופסים גנב?
עם זה חכם להעיף אותו ...
אני ממש חושבות על זה ...
מה התורה אומרת שצריך לעשות?
מה ואיך?
כיאלו מה עושים?
אין לי מושג בדיוק מה עושים, וגם נראה לי זה אינדיבידואלי וכל מקרה לגופו ואי אפשר להגיד הוראה כוללת לכל המקרים, אך כמדומני שצריך לדבר עם ההורים שלו, להודיע להם על המצב, לעשות מעקב אחרי המצב שלו בעניין הזה ואם רואים שזה לא חמור מספיק ורואים השתפרות ולאט לאט הוא פחות ופחות גונב אז מעודדים אותו ונותנים לו פידבק ואז זה יטפל בשורש הבעיה ויגרום לו לצאת ממנה, כמובן, הכל עם ליווי של היועץ בכל התהליך והכל.
אם לא, ומדובר בבעיה חמורה, לא יעזור להשאיר את אותו בן אדם באותו מוסד, זה סתם יפגע בתלמידים שנגנבים להם דברים, ויפגע בו שהבעיה שלו לא תטופל, ולכן צריך להעביר אותו למוסד שיודע לטפל בדברים כאלו וכל ההתנהלות שלו מיועדת לקבל תלמידים כאלו, אין מה לעשות.
ולא לשכוח שאותו בן אדם שגונב זה לא כי הוא "חוטא" בגניבה או משהו כזה, יכול להיות שהוא יגנוב משהו ואחרי שנייה הוא יזרוק אותו או שהוא סתם ישים אותו בבית שלו זרוק ולא באמת ישתמש בו, הסיבה שאנשים כאלו גונבים בדר"כ (כשמדובר בגניבות גדולות וזה, לא במעילה קטנה שבשעת נסיון האדם יכול להורות היתר לעצמו...) היא כי יש להם מחלת נפש שצריכה טיפול ראוי, מחלה שהם נולדו איתה וצריכים לטפל בה כדי לצאת ממנה. (אנשים כאלו נקראים "קלפטומנים"...).
הנה קישור ליוטיוב למחלת נפש הזו:
ושוב, יכול להיות שלא מדובר במחלת נפש הזאת אלא בסתם יצה"ר, ואז מה שכתבתי לא רלוונטי...
הייתה קטנה ולא הבנתי רק ביקשו ממני לשומר שלא תגנוב ....
כשאני בכיתה ב' והיא בכיתה ו'...
אם יש אדם שאין לו את המחלה ואתה עצמך תפסת אותו
מה אתה עושה? ומה התורה אומרת לעשות בכך?
לא פשוט...
שאלה קריטית: האם הוא יודע שראית או לא...?
אם הוא לא יודע שראית, אתה יכול לדבר איתו על חשיבות ההימנעות מפגיעה באחרים ולדבר איתו על כך שכל אחד ומה שהקב"ה נתן לו ואי אפשר לדעת גם מה אותו בן אדם עובר, וכו' וכו'....ולנסות שזה יבוא מאהבה וניסיון לשנות.
מלבד זאת, להגיד לו שיש חשיבות להחזיר ולהגיד לו על כך שלא מידת הקב"ה כמידת בשר ודם שמידת בשר ודם אם מודה במקצת-חייב, אך אם הוא כופר בהכל-פטור, אך לא כך מידת הקב"ה, שאם אתה כופר-אבוי לך, ואם אתה מודה ועוזב הקב"ה מרחם עליך, שנאמר: "מודה ועוזב ירוחם". (לא זוכר את הציטוט המדוייק...).
זאת אומרת, כשגנב מודה ועוזב, דהיינו שבא לבעלים עם רצון לחזור בתשובה ולהשיב לו את הגזילה, יש לו דין הלכתי שהוא לא חייב לשלם כפל כמו שאר הגנבים. זאת אומרת, לפי התורה גנב שהחזיר את מה שגנב הוא לא נחשב כשאר גנבים...!! הוא חזר בתשובה...!! הקב"ה מקבל אותך למרות שגנבת והבעלים מאוד ישמח לקבל בחזרה את שלו, ואל תקשיב ליצה"ר שאומר לך שהכל אבוד ואין סיכוי לצאת מזה וכו'...הוא סתם מנסה להפיל אותך, יש אפשרות לתקן...
אם מדובר בכיתה אז אפשר לדווח למורה על כך בלי למסור שם ולהגיד לו שיעביר שיעור על הנושא הזה לכל הכיתה, וכך הגנב בטוח ישמע את זה...
כמובן, לנסות להגיד זאת בלי להראות שאתה יודע מזה, עד כמה שניתן...
אחרי זה, אם לא חל שינוי, כדאי ליידע את הההנהלה/הורים של הילד הגנב על כך, ושהם יטפלו בסיפור ויחזירו את הגזילה לבעליה, אני חושב....לא בטוח...
ואין לי מושג מה התורה אומרת במקרה כזה, סליחה...
הכול לטובה!זה מסקרנות.... ומלדעת מה לעשות אם יקרה לי...
כי אחשלי סיפר לי שקרה לו והוא פירוק אותו מכות ושיא התלהב מזה שהוא תפס אותו וכו...
ואני חשבתי מה אני הייתי עושה ומהתורה אומרת לא ממוקם שעכשיו זה קרה ךח
תודה בכול מקרה!!!
זה תושבה לכול אחד לכול חט!
תות"ח!ואגב, יש את הסיפור המפורסם על "הרב של הגנבים", אבל בהזדמנות אחרת כשיהיה לי זמן...
אם את ממש רוצה תכתבי בגוגל "הרב של הגנבים", בטוח תמצאי את הסיפור שם...
וכן, ברור שאין צורך להתלהב מלתפוס גנבים, מסופר בגמרא על אחד מהאמוראים שע"פ שיטה שהוא עלה עליה הצליח לדעת מי גנב ומי לא, ואז כשהמלך שמע על זה אז הוא מינה אותו לתפוס גנבים והוא באמת עזר למלך לתפוס גנבים ואז בא אליו מישהו ותקף אותו על כך שהוא מוסר אנשים מישראל והוא ענה לו: "קוצים אני מכלה מן הכרם", אז השני השיב לו בחזרה: "יבוא בעל הכרם ויכלה את קוציו". בקיצור, לא פשוט הסוגייה הזאת, אך לדעת שלמרות שמדובר בחוטאים מדובר באנשים מבני ישראל ואי אפשר להתייחס אליהם כרוצחים או כאל אנסים. (כתוב במשלי אם אינני טועה שגנב עדיף מאנס, שהרי גנב יודעים שהוא גנב רק כי הוא הגיע למצב שפל ובגלל זה נאלץ לגנוב, וגם, אחרי שהוא משיב את הגזילה הבעלים שוכח מזה כבר ולא רודף אחרי הגנב, ולעומת זאת מי שאנס אשה הבושה נשארת תמיד וזו חרפה שתמיד תרדוף אותו לכל חייו, וגם לא הייתה לו הצדקה מוסרית לעשות זאת, לעומת הגנב שלפחות הוא הגיע למצב שפל אז אפשר לדון אותו עוד לכף זכות...בקיצור, גנב זה אל תמיד מישהו רשע דווקא...).
הייתי פה פעם מלא.
קפצתי כדי להגיד שלום.
תהנו חבר'ה!!!
ובהצלחה לכולם!!
10 דק/לוקח אוטובוס....
פשוט תעשה מוביט
לפני כמה ימים, הלכתי לתומי ברחוב. לפתע ניגש אלי ילד חמוד
(טוב לא ממש ילד, בחור בן 16-18, לא התבוננתי כדי לזהות בדיוק)
מגיש לי חוברת קטנה 'כיס' ושואל אותי אם אני רוצה.
אני בד"כ לוקחת, גם כי לפעמים יש שם דיבורים חזקים וגם כדי לשמח אותו ולעשות לו הרגשה טובה.
אז לקחתי ולא היה לי פנאי לפתוח אותה בדרך רק ראיתי שלחוברת קוראים "לזכות לקדושה"
בבית פתחתי את החוברת ואני רואה שכל החוברת מדברת על שמירת העיניים ותיקון הברית, להזכירכם אני אישה.
מה לי ולחוברת הזאת?! ובכלל למה בחור 'צדיק' 'מפיץ',
אמור לחלק לנשים(הוא שאל אם אני רוצה בלשון נקבה,הוא ראה אותי.) כאלו חוברות?!
למה אני כותבת אתזה? בשביל כמה נקודות.
שתדעו שאני ממש בעד הפצות, חוץ מהמקרה הזה היו הרבה מקרים אחרים שכשחילקו לי,שימחו וחיזקו אותי
א- ב- ל.
מן הראוי שכשאתם מפיצים על שמיקת העיניים, תשמרו על העיניים...
בכלל אולי כדאי שבנות יפיצו לבנות ובנים יפיצו לבנים(אני יודעת שברסלב זה חסידות ששמה בראש מעיינה את הצניעות
ומרגישה שבהפצה זה קצת מתפספס)
או שאם כבר לא שמרתם לפחות תשימו לב מה אתם מחלקים למי
אשריכים ישראל, שיתרבו המפצים!
בשביל להקרא ברסלב אתה לא צריך יותר מאשר למות על רבי נחמן.
כך שגם אם רבי נחמן אמר- לא אומר שהוא מחוייב.
כמו כן לכל אחד יש את הנסיונות שלו, כל המצוות זה עניין אינדיבדואלי- יש כאלו שלא שומרים בכלל, יש מעטים ששומרים הכל ויש כאלו שפחות מקפידים על חלק מהמצוות בין אם מרצון ובין אם מנסיון.
שאני לא שוללת.
זה עדיין לא תירוץ 'להפיץ' לאישה על שמירת העיניים. קל וחומר כשאתה עצמך לא שומר עליהם.
שלוחי מצוה אינם ניזוקים' תאמיני לי בן שמפיץ לא עסוק בבנות לא צריך ליפול על איזה פאשלה בחוברת שהביא...
אין אפוטרופוס כולל את 'שלוחי מצווה אינם ניזוקים'.
עריכה:
אגב, דווקא הגישה של חב"ד ששללת אומרת כי לשלוחים יש הגנה מיוחדת, אז תחליט מה יותר נוח לך חב"ד או ברסלב...
הרי אין אפוטרופוס לעריות, אז או שהוא הולך עם העיניים ברצפה או שהוא חוטא גדול בשמירת העיניים?
אין מניעה שתהיה אינטרקציה כזו של חמש שניות בין גבר לאישה, לא יודע מאיפה הבאתן את זה
מכולם, תמיד אפשר להיתרם מאחרים.
חבל לשלול מישהו רק בגלל שאתה לא מסכים עם הדעות שלו.
אין שום בעיה בראייה בעלמא, כל עוד הוא לא מתבונן בנשים לשם היופי אין פה בעיה
באמת טעות קצת מטופשת לחלק לבת חוברת כזו, אבל אין במה שכתבת פה שום אינדיקציה לכך שהוא לא שמר על עיניו...
בתור בת אני יכולה להריח מקצה הרחוב שהוא מנסה להתחיל איתה.
יכול להיות שזה באמת ההסבר, מניח ששכחתי שזו גם אופציה...🙁
אני לא רואה סיבה שהוא לא סתם התבלבל בין החוברות, אנשים עושים פאדיחות...
בעיקר לבחור שמנסה להתחיל ולא בדיוק מבין שמה שהוא עושה לא מגניב בעליל...
כי זה לא שייך אלי.
אבל בתוכן עניינים היה כתוב דברים של מי יש בתוכה, אחד מהם הוא הרב ארוש
שאני יודעת שמדבר הרבה על להיזהר ולהשתדל להימנע גם מ '"ראייה בעלמא"
לרוב באמת אם תשימי לב תוכלי לראות שבנות מפיצות לבנות ובנים לבנים...
יש כאלה שמתוך האורות של ההפצה יחלקו גם לבנות, אבל הם מעטים מאד...
לרוב רק אלה שמקימים דוכן או פותחים באסטה ליד הסאוונה יפיצו גם לבנות,
והרבה פעמים לא כ"כ מסתכלים איזה חוברת בדיוק מחלקים ולמי, אני לא חושבת שזה נעשה בכוונה תחילה,
אבל יכול לקרות לכל אחד,
ואשריו שהלך להפיץ ולזכות אנשים!!
הפיצו לי גברים, בד"כ זה היה חוברות על אמירת תודה או על התחזקות בתפילה או התבודדות או עין טובה,
לאו דווקא ליד סוואנה כלשהי או בקרבת באסטה שפתחו(זה גם קרה אבל הרבה שלא) וגם בד"כ הם לא הסתכלו עלי כשנתנו והחוברות ממש שימחו אותי
כאן זה היה מוזר לי, גם כי הוא צעק לי מרחוק "רוצה?!" וגם אולי בגלל שכל היום ציפתי להתחזקות, פתאום פתחתי בבית וראיתי את התוכן וזה ממש ביאס אותי.
הרגשתי קצת מרומת....
תכלס זה לא כזה גרוע, מקסימום אשמור לילדים שלי;)
סתם היה לי מוזר ומבאס
אם זה היה בריקודגלים אז זה. סתם פדיחה שמישהו עשה לו.
מישהו נתן לו את החוברות וביקש שיפיץ, והוא בכלל לא ידע מה כתוב בפנים ולמי זה מיועד.
הוא חילק את כל הערימה שהביאו לו ואחרי זה קרה אחד שהשאיר לעצמו,
אם היית יודעת כמה הוא התפדח שהוא הבין מה קרה...
אוי, נשמע לא נעים בכלל. באמת חשוב מאד פעם הבאה להסתכל לפני שמחלקים ערימת חוברות לאנשים
אם זה היה חומר מסיונרי?!
אני רואה שאני לא המקרה היחיד
נכון יש זוג אנשים שהביאו אותי לעולם
והם לא סתם זוג אנשים!!!
הם מרעיפים עלי אהבה,
דואגים לי ,
נותנים כל רגע בחיים שלהם,
כדאי שיהיה לי חיים טובים!
שאני ירצה לחיות!!
כל בור שאני נופלת
הם מושיטים לי חבל
מציעים לי עזרה,
הם רק רוצים שיהיה לי טוב!!!
ואני לכל חיבוק,
רק מתרחקת.
לכל גל אהבה
מפנה את הראש ונועלת יותר עם הלב,
כל חבל שמנסים לעזור להוציא אותי מהצרה,
חותכת תוקעת להם סכין בגב!!!
חושבת רק על עצמי,
רוצה שיהיה לי טוב!!
ואם לא טב לי אז רוצה פשוט למות,
להרוס את מה שהם עשו,
לא משתפת אותם בכלום!!
ניחבאת בתוך עצמי,
למה עולם כזה רע??????
תמיד חושבת,
אבל פתאום שמתי לב
שאם רק יתחבר לזוג הזה
שתמיד לי עוזר
החיים שלי יהיו טובים הרבה יותר!!
ניסיתי וזה עבד ואיך הקשר שלך עם הזוג הזה?
אני רק בת 15 כן פשוט החלטתי שאת גיל ההתבגרות של יאני עוברת עם הורים שלי החלטתי רק אחרי שניסיתי להתאבד ואז למדתי להעריך לא רוצה שאנשים ילמדו כמוני חבל
הכול לטובה!הם לא מפריעים לי ואני לא מפריעה להם,
כאילו מידי פעם יש מריבות,
אבל בעקרון לא ממש בקשר...
כאילו הם רוצים שיהיה יותר קשר, אני זאת שלא משתפת ופותחת אותו יותר...
דבר ראשון, הכתיבה ממש יפה...
דבר שני, נגעת בנקודה רגישה חחח
המצב ביננו לא משו...
וואי חבל אם תירצי עזרה או משהו אני פה בישבילךךך
וואי כמה מעודד כל התגובות אם תירצו שארשום על עוד נושאים מוזמנות לבקש זה די תחביב שלי
ברוך ה' שאת בסדר והסיפוק הגדול ביותר מגיע ממאמץ
פעול פועל פיעל התפעל פעל נראה לי
ויש גם משקלים
קטל קטילה מוקטל מיקטלה הקטלה היקטול אוףףףף למה לא נותנים לי לעשות בגרות על תחביר
תשירי את זה במנגינה של הסדר של ליל הסדר...
אני מוותר
נניח מאופשר, הוא התאפשר, התפעל, אבל זה לא התפעל, זה פועל
שינית את התבנית של הניקוד. הוא מאופשר היום -> הוא אופשר אתמול (מורידים את המ' תחילית שהיא סימן היכר של ההווה). אם זה היה המילה מתאפשר אז ההעברה שלך לזמן עבר הייתה נכונה. הוא מתאפשר היום, הוא התאפשר אתמול. שים לב שהניקוד של אותיות השורש אפש"ר לא משתנות.
עכשיו השאלה איך מבינים שהמילה אופשר היא מהבניין פועל. התשובה היא שבגזרת המרובעים - מילים שהשורש שלהם בנוי מ4 אותיות - "מתעלמים" מהאות השנייה של השורש שהיא מנוקדת בשווא נח בזמן עבר ואז התבנית מתאימה לבניינים. לדוג' - אופשר, מתעלמים מהאות השנייה של השורש שמנוקדת בשווא נח - האות פ', ואז יוצא אושר, ולכן ברור שהבניין הוא פועל.
מקווה שהובנתי. (ומקווה גם שהסברתי מדוייק, בכל זאת - גמרתי לשון לפני שנה..)
אגב, אם יש קובוץ/שורוק במילה כלשהי אז בטוח שהיא משתייכת לבניין פועל או הופעל
לא נעים לי שהשקעת כל כך
מצד שני אני מניח שגם תופתעי לגלות איזה דברים אני כן יודע
בלי להשוויץ, רק כדי להילחם למען כל אלה שלא חולים על בתי ספר, אני יודע להשתמש בפוטושופ, לערוך סרטים בפרימייר, לצייר על טאבלט דיגיטאלי, האנגלית שלי ברמה של שפת אם ולמדתי אותה רק מסרטים וסדרות ומלקרוא מאמרים באינטרנט, אני יודע כימיה בכמה רמות מעבר למה שצריך במגמה שלי, ועוד דבר שהוא בקטגוריה שונה לחלוטין, אני ברוך ה' יודע ללמוד גמרא בצורה הרבה יותר עמוקה ממה שיש בישיבה שלי.
כל הדברים האלה בוודאי באים על חשבון דברים אחרים, כגון רוב המקצועות בבית הספר
, אבל הנקודה היא שגם אלה שממש לא מצליחים בבית ספר יכולים להצליח בהרבה דברים אחרים ובצורה מאוד שונה מכולם.
זהו, יש מצב שהיית יותר מדי דרמטי אבל זה מה שקורה כשאומרים לי "נו נו"
שפה א מיגדרית ושטויות כאלה
אבל יש לי סיכום מהבגרות הפנימית על כל מערכת הצורות יעזור?
איך היה??
