פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 91)

כי הם חלק ממנו אז מה אם הם שונים במראה ובהשקפה ....

 הם עדיין חלק מאיתנו ובגלל זה אכפת לנו וגם לך זה אמור להיות אכפת 

 ולא אני לא חושבת שצריך לכפות עליהם לחזור בתשובה או לצעוק וכו כי זה לא הדרך ...

אני אוהבת אותם ואכפת לי מהם בגלל זה זה חשוב לי שהם יידעו מהי הדרך הנכונה אז אני אישית לא כ"כ בתוך זה.

אבל לגמרי מעריכה אנשים שעושים ומנסים לקרב ולהסביר מבינה?

באמת, אין בזה שום תועלת. תכתוב את מה שאתה רוצה לכתוב בלי להעתיק פסקה שלמה שהתגובה שלך עליה היא כולה משפט וחצי.

אי אפשר להביא ראיות מוצקות לדיון עקרוני ונעלה (כמו שאתה כל כך רוצה שזה יהיה) מעלוני שבת. רבנים כותבים השקפות עקרוניות במקומות הרבה יותר רציניים ומשתמשים ביותר מפסקה קצרה שמיועדת למי שרוצה רעיון מהיר לדבר תורה קצר גם כן.

מה שהרב כתב על נושא אחר לחלוטין בפסקה קצרה בעלון שבת ובחצי משפט  נתן דוגמה מהנושא המדובר זאת לא הוכחה. אתה לא יכול להשתמש בו כסמכות ולהסיק שבמשפט הזה הוא אמר את מה שאתה רוצה כי הוא לא אמר כמעט כלום על הנושא הזה. 

"וכשם שאדם אוהב את עצמו למרות חסרונותיו..." זה כל מה שהוא כתב על הנושא כאן. הוא לא כתב אם אהבה עצמית היא דבר חיובי או שלילי או מה המידה שבה אדם צריך לאהוב את עצמו, רק ציין עובדה שאדם אוהב את עצמו למרות החסרות שלו ובדרך הזאת הוא צריך לאהוב את האחר למרות חסרונותיו.

אם הוא היה כותב בפסקה קצרה על הורות שאבא שמח בבן שלו כמו שחקלאי שמח בביכורים, וכל שאר הפסקה הקצרה מדברת העניין עצמו של הורות.

יהיה מגוחך לגזור מכך שהרב טוען בשבח חקלאות ושכל אדם צריך להיות חקלאי. הוא לא טען שוב דבר על חקלאות ורק השתמש בדוגמה מתחום אחר, הוא לא טוען כלום על התחום האחר הזה.

ושוב עם עניין הסמכות, זה לא עניין תורני, זה עניין פסיכולוגי. 

למה המושג היחיד שאתה יכול לקבל כאן זאת מילה קדושה ותורנית? אני לא מקדשת שום דבר ממה שהוא אמר, לא השתמשי בו בתור סמכות ולא היללתי אותו בתור "קדוש אמיתי ונכון".

לא רק שאתה מאשים אותי בזה אתה גם מרגיש צורך ללכת להשען על חצי משפט ולהעליב את הטוען כל שניה כאילו בתגובה לדברים כאלה למרות שלא התקרבתי בכלל לזה.

תתיחס לטענה עצמה, לגישה פסיכולוגית שהוא טוען שראוי לאמץ, תנתק את זה מכל התארים החביבים האלו.

לא התיחסת לטענה, רק כתבת "הדוגמה הזאת מטופשת אז לא אגיב" ו"זה לא נאה לי אז לא אגיב" "הוא כך כך מטופש, ילדותי ומכבס מילים" ועוד תארים. בוא תסביר למה אתה חושב שהתארים האלו נכוןנים במקום פשוט לזרוק אותם לאוויר.

פרקתי כל מילה ומילה כי פשוט אי אפשר לסחוט ממך התייחסות לטענות עצמן. למה כיבוס שרירותי של האגו זאת "מכבסת מילים"? אכפת לך להסביר?

אתה טוען נגד ניפוח בדוגמאות מוגזמות כשכל מה שכתבת כאן זה חתיכת ניפוח. "לוכד ברשת הציניות" מי ישמע הוא צרף אותי לכת מרושעת של חוסר אהבה עצמית.

יופי, עם המתמטיקה אשכרה הגענו לטענה ממשית. לקח הרבה זמן.

כשתלמיד מקבל ציון 60 במתמטיקה הוא לא אמור ישר לבטל אותו ולהגיד שמתמטיקה זה לא חשוב ושעדיין הוא אוהב את עצמו. תלמיד שנכשל במתמטיקה אמור להרגיש רע וזה מה שיגרום לו להשתפר, לא לעוף על עצמו ללא הצדקה ולבטל את חשיבות העניין.

אתה חושב שתלמיד שמקבל 100 ומרגיש טוב עצמו בצדק על כך, הוא אמור להענש בהורדת ציון כדי שילמד להרגיש טוב עם עצמו שלא בצדק?

משהי שאני מכירה ספרה שאחותה שענתה נכון על כל התשובות במתכונת באנגלית אבל המורה נתנה לה את הציון 99.5 "כי אף אחד לא מושלם". זה מה שאתה מציע? זה נראה לך צודק להוריד לבן אדם ציון רק בגלל שאין סיבה להוריד לו ציון?

צריך להעריך הישגים ולא חוסר יכולת להשיג הישג. איזו משמעות יש לציון במתמטיקה אם הוא הוא לא משנה כלום וזאת בעיה אם יש לך ציון גבוהה מידי?

זה המחיר שמשלמים על אמות מידה, יש כאלה שנכשלים וכאלה שמצליחים. אלא שנכשלים לא אמורים לשנוא את עצמם, ברור, הכישלון אמור לעזור להם להשתפר, אם טוב להם במקום הנכשל למה שישתפרו?

איך אדם אמור להתחבר למתמטיקה שזה מה שיגרום לו להצליח, אם מבטלים את החשיבות שלה או של כל תחום הצלחה אחר?

אהבה עצמית בזמן כישלון היא דחייה של הערך של הצלחה, "זה לא התחום היחיד" "אתה רצוי ואהוב" לא גורמים לאדם להשתפר אלה רק להרגיש יותר נוח במקום שבו הוא נמצא.

המטרה שלך היא לגרום לאדם להרגיש בנוח או לגרום לו להשתפר? אני חושבת שבעזרת דרבון לשיפור גם תבוא הרגשה טובה מוצדקת וראויה ולא אשליה עצמית שרק תשאיר אותו במקום.

מאט וולש לא ציין את ההצלחות שלו סרטון, אני כתבתי אותן כי טענתה שהגישה שלו מונעת הצלחה והוכחתי שהוא כן הצליח למרות ואף בזכות הגישה הזאת.

ברור ש-ה' יכול להעשיר ולהוריש כל אחד בכל שלב בחיים, אבל זה עדיין לא אומר שעני מובטל שבין אם בגלל נסיבות חייו המצערות ובין אם באשמתו בלבד נקלע למצבו האומלל, הוא לא אמור להעריך את עצמו על בסיס כלום, ואז להתקע במצב הזה כי יש לו הערכה עצמית והכל מעולה, הוא אמור לנסות להשתפר והיות גאה בהישגים שהוא כן השיג.

ואדם עשיר או סתם רגיל שהתרושש גם כן לא אמור לשקוע בתירוצים או אפילו בשנאה ורחים עצמיים, בשום מקום לא כתבתי שאדם צריך לשנוא את עצמו בגלל כישלון, הכשלון צריך לעודד לזהות את העובדה שנכשל ולא להשלים עם העובדה הזאת.

ושוב, לא הערכתי אותו יותר מהרב שפירא, אני טוענת שאין מה להשוות בינו לבין הרב שבכלל לא אמר כלום בנושא הזה ואתה מביא את התורה וההלכה לדיון שלא קשור לזה בכלל.

רוצה גם להתווכח על חיסונים ולצטט חצי משפט של רב מסוים שמדבר על הפסוק "ועשית מעקה לגגך" ובחצי המשפט מדבר על איך שכמו ברפואה צריך להיזהר וככה צריך להתקין מעקה וכו' ואז לטעון משמו שצריך להיזהר יותר מהרופאים ולא להתחסן כי יש סיכון מסוים?

זאת לא תהיה הדעה של אותו הרב וזה ממש לא ביסוס תורני לטענה של מי שיטען אותה, ואין בכלל סיבה להביא סימוך מרב על נושא שלא קשור להלכה.

"מה זה? מה זה? מה זה?" בוא תסביר מה הבעיה עם התחומים האלו כי "מה זה?" זאת לא טענה.

איפה כתבתי שצריך להדחיק רגשות? אתה ממש אוהב לשים מילים בפה של אנשים

לא כתבתי כלום על מה אדם צריך לעשות בזמן שהוא בוכה, אתה רק משיג השגות ויוצא נגד או משתמש בדברים שאחרים בכלל לא אמרו.

לא להתמקד ברגשות הכוונה היא שאדם שנכשל לא יתמקד בהרגשה השלילית שלו וגם לא בהרגשה חיובית לא מוצדקת אלא בדרכים לשיפור. גם אתה רוצה שאדם יתעלם מרגש שלילי.

ברור שצריך לשלוט ברגשות ככה אנשים בוגרים מתנהלים. הם לא בוכים או צוחקים או מתעצבנים או מביעים כל רגש אחר בהגזמה כשזה לא מתאים. 

כל הדיבורים שלך על נפילה ברשת ממש לא מבוססים. הוא לא בא מתוך איזו מטרה מרושעת, אתה בכלל לא מכיר את האדם הזה וכל מה שיש לך נגדו זה שהוא השתמש בציניות לטענה שאתה לא מסכים איתה.

אתה טוען שאתה לא לוקח את זה אישית אבל מתנהג כאילו אתה יוצא למלחמת קודש נגד האויב הרשע והציני שמפיל ברשתו נערות תמימות.

אז שוב למקרה שזה לא ברור, הבאתי אותו כי הוא טוען את מה שאני רוצה לטעון, תדמיין שאני ורק אני כתבתי את הפסקה הזאת אם זה עוזר לך להניח את הקלשון האינטרנטי שלך.