פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 91)

אולי מחזיק מפתחות חמוד עם משפט יפה עליו שיכול לשמש כתזכורת לזה 🙂

אבל השאלה שלי היא לגברי הסיבוב שערים שביום רביעי ערב ר"ח.

הגעתי מוקדם הביתה, זה היה נחמד(:

והגישו אותי על 100 בתנך

הוא הביט במעטפה במעוקה.

לפתוח או לא?

להדחיק או להתמודד?

טוב, החליט.

אני קודם אנגן, ארגע קצת.

הוציא בחשש את הגיטרה.

"נושא עימו את כל..

מתנות הוויתנו" אמית שר בקול, דבר שלא קורה בישיבה התיכונית של הרב כהן. בנתיבות.

הוא בנה על זה שהחברים בשיעור,

והוא דפק ברז.

הוא היה שקוע כ"כ עמוק בגיטרה שלו, ידיו פרטו במרץ.

"וואוו אחינו איזה סחבק!!

אתה יודע לנגן??"

אמית התנער בבהלה, והצלילים נחתכו.

"א-א-אני? כן..זזזז-תומ-רת קצת.. אה-אנ...י יו-יודע ק...קצת"

"פששש סחתין כפרע!

נגן לי משו!" עיניו של שמעון מהשמינית היו נעוצות בו בתקווה.

"אאא-אנ-י לא כ-ככ-זה ט..טוווב" התגמגם אמית,

ושנא באותו רגע את דיבוריו.

"אל תחרטט, שמעתי אותך מנגן.." הפציר בו שמעון.

טוב, אמית החליט שהוא ינסה.

הרי בכל מקרה הוא עף מהישיבה הדפוקה הזאת עוד שבועיים, למה שזה יזיז לו?

הוא הניח את הגיטרה בידיים, ונזכר ביובל.

איך שהיא תמיד הייתה אומרת לו "עצום עיניים,

קח נשימה עמוקה-עמוקה היישר מהסרעפת,

ותשיר!"

והיא הסיטה את תלתליה וצחקה קלות.

את זה הוא זוכר ועל זה הוא יתאמן.

אמית החל לשיר בשטף,

זרם אדיר של מילים סבב אותו מימינו ומשמאלו.

הוא שחה בין הצלילים,

הכניע סוערים,

ובעיקר, זרם עם המנגינה.

כשגמר, פקח את עיניו.

באופן מפתיע,

כב לא הפריע לו מה שמעון יחשוב עליו.

אז שיחשוב.

אני כבר מכיר את המחשבות שלהם, חשב במרירות.

למה הוא הכי איטי?

למה כשהוא פותח את הפה המילים מתבלבלות בדרך ומתגמגמות?

מזל שיש לי את המחשבות, לפחות הם לא יוצאות בגמגום..

שמעון עדיין ישב מרותק,

ואחר הפטיר מילת תודה והערכה ויצא.

ועל הרצפה עוד הייתה המעטפה,

ועל גבה "המוסד הישראלי לבעיות שפה/גמגום/אילמות.."

ואני פחות אוכל.

אז ככה,

מי זה ה'?

יענו מה התפיסה שלנו ביחס לה'?

ובכללי אנשים שאוהבים לדון בדברים... מוזמנים לפרטי

מה שהתכוונתי זה איך אני,

מצליחה להבין בעומק מי זה ה'?

עזוב עניין של תפיסות..

אני יודעתי מיזה ה'

הסר דאגה.

 

אבל חיפשתי עוד תשובה

 

 

התשובה היא כזאת

לי מזיז לעשות משו שה' ציווה כי אני רוצה להיות קרובה, לא ה'.

ברור ברור שה' רוצה שנתקרב ושמח בזה,

אבל זה בערך התשובה..

עד כמה שהבנתי.

אבל אם כבר שאלת אז הייתי מעדיפה לתת לכולם חיי נצח חוץ ממני מאשר שרק לי יהיה חיי נצח... כאילו אני מה אני יעשה עם כל כך הרבה זמן? אם יש משו שמכאיב לי במוות זה אנשים שמתים ואני עצובה עליהם לא שאני מתה... כאילו אני מעדיפה לא לבכות על אנשים אחרים שמתו אבל אני לי בעיה למות בעצמי כאילו אל תחשבו אני לא יתאבד ואני לא אובדנית אבל אחרי שאני ימות לא אני זאת שיבכה אחריי.. (יאו איזה אגו אבל אם כבר שאלתם...) 

לא מפחיד אותי המוות, מצער אותי לחשוב מה יקרה לקרובים שלי והרבה יותר מפחיד אותי מוות של קרוב מאשר מוות של עצמי

את השני

אבל שנקבל את השכר בעולם הזה עוד.

אם היה לי חיי נצח לא הייתי עושה כלום שאני לא חייב לעשות כי תמיד "יש את מחר"

תלוי. אני רוצה להספיק כמה שיותר, רוצה שתהיה לי הזדמנות לתקן טעויות ולהיבנות, אבל חיי נצח?? מתישהו הנשמה צריכה לנוח, לחזור ולהתרפק על בוראה.. אני רוצה להגיע לעולם האמת מתישהו, אבל רוצה לפני כן מספיק שנים כדי להגיע לשם עם סל זכויות גדוש.. א קיצער - לא חיי נצח, אבל בהחלט אפשר אורך ימים ושנים, ובבריאות..

ולתת לכולם חוץ ממני - כמו שאני לא רוצה חיי נצח, מסתומא יש עוד שלא רוצים.. 

מספיק סובלים בעולם הזה, אז למה להאריך??

אם כבר לקצר..

עם משמעות או בלי משמעות, תלוי באיזה אופן אתה חי, אם בכלל אתה חי, לא כל מי שנושם מוגדר חי..
אתה יכול לנשום שנים ארוכים אבל בלי לחיות ואתה יכול לחיות חיים קצרים אבל לחיות.

אז השאלה אם אתה רוצה להאריך את הזמן שאתה תנשום... האלה שיענו "לא" אומרים את זה כי הם לא באמת חיים פה, בנאדם צריך ללמוד לחיות, והאלה שיענו "כן" כנראה באמת חיים... ובאמת הבינו את המשמעות של החיים, עד כאן החפירה שלי...

ובקשר למה שאני עונה על השאלה הזו זה יהיה קצת פטתי אם אומר "כע" כי אני אהיה כנה איתכם, אני לא מרגישה שאני חיה.
ייאלה ביי גיט שאבעס.. 

למרות שזה אכזרי בעייני לכלל כי אני אישית יש ימים שספרתי עד למוות והכל אז ליגרום עכשיו שהוא יחיה חיי נצח לא נישמע לי הוגן אבל תחלס בסוף הוא ילמד להעריך את החיים מקווה אז שכן אני למדתי ולומדת יותר נכון מנסה להעריך את החיים 

"לעיתים נדמה לי כי הותירו אותי בעולם הזה כעונש,..
כאילו מטרתי היחידה בחיים היא לקבור את יקירי ותו לא. "
( רוז רד, מהספר אמרלד ילדת פיות)
וגם מה שכתב @מתנחל בראבק ממש נכון
כי כאילו זה כבר הופך להיות חיים בלי תכלית.
ולתת לכולם חיי נצח גם לא.
כי לא הוגן כלפי אלה שסובלים.. למרות שזה יכול להתהפך בהמשך

צודקת אם היו נותנים לי חיי נצח זה היה סבל בילתי ניגמר באמת סיוט מיתמשךךךךךךךך

 

אלא אם כן הכוונה בחיי נצח זה לעוה"ב

חיי נצח לא אבל להאריך לכולם את החיים ב100-180 שנה סבבה לחלוטין ותחשבו שאנשים היו חיים לנצח תוך 1000 שנה היו עוברים מבכינה טכנולוגית את איפה שאנחנו עומדים כיום 

 

את הראשון לא הכרתי... תודה!!

אם מעוניינים לטפל בבעיה מהשורש-
לנהל איתו / איתה שיחה מכבדת בעניין
לפעמים מספיק אפילו לרמז שיודעים מי זה
ובגילאים נמוכים יותר מן הסתם גם לערב הורים
אבל בשום פנים ואופן לא בצורה שכולם יידעו, הלבנת פנים נוראית.

עם זה חכם להעיף אותו ...

אני ממש חושבות על זה ... 

מה התורה אומרת שצריך לעשות?

מה ואיך?

צריך קודם לברר מה הגורם למעשה.

אני הייתי בשוק כששמעתי לראשונה שיש גנבים בישיבה שלמדתי בה. זה די שפל בעיניי.

אם הם אנשים טובים באופן כללי, וזו נפילה קטנה שאני מבין איך היא יכולה לקרות (קיוסק פתוח לדוגמא), אז אפשר לדבר איתם על זה בלי להעיף אותם.
אם זה ברמה בעייתית - לא יודע..

כיאלו מה עושים?

 

באולפנא/ישיבה...
כיאלו מעיפים בדרך כלל זה נכון להעיף?

אין לי מושג בדיוק מה עושים, וגם נראה לי זה אינדיבידואלי וכל מקרה לגופו ואי אפשר להגיד הוראה כוללת לכל המקרים, אך כמדומני שצריך לדבר עם ההורים שלו, להודיע להם על המצב, לעשות מעקב אחרי המצב שלו בעניין הזה ואם רואים שזה לא חמור מספיק ורואים השתפרות ולאט לאט הוא פחות ופחות גונב אז מעודדים אותו ונותנים לו פידבק ואז זה יטפל בשורש הבעיה ויגרום לו לצאת ממנה, כמובן, הכל עם ליווי של היועץ בכל התהליך והכל.

אם לא, ומדובר בבעיה חמורה, לא יעזור להשאיר את אותו בן אדם באותו מוסד, זה סתם יפגע בתלמידים שנגנבים להם דברים, ויפגע בו שהבעיה שלו לא תטופל, ולכן צריך להעביר אותו למוסד שיודע לטפל בדברים כאלו וכל ההתנהלות שלו מיועדת לקבל תלמידים כאלו, אין מה לעשות.

ולא לשכוח שאותו בן אדם שגונב זה לא כי הוא "חוטא" בגניבה או משהו כזה, יכול להיות שהוא יגנוב משהו ואחרי שנייה הוא יזרוק אותו או שהוא סתם ישים אותו בבית שלו זרוק ולא באמת ישתמש בו, הסיבה שאנשים כאלו גונבים בדר"כ (כשמדובר בגניבות גדולות וזה, לא במעילה קטנה שבשעת נסיון האדם יכול להורות היתר לעצמו...) היא כי יש להם מחלת נפש שצריכה טיפול ראוי, מחלה שהם נולדו איתה וצריכים לטפל בה כדי לצאת ממנה. (אנשים כאלו נקראים "קלפטומנים"...).

הנה קישור ליוטיוב למחלת נפש הזו:

קלפטומניה – ויקיפדיה

ושוב, יכול להיות שלא מדובר במחלת נפש הזאת אלא בסתם יצה"ר, ואז מה שכתבתי לא רלוונטי...

הייתה קטנה ולא הבנתי רק ביקשו ממני לשומר שלא תגנוב ....

כשאני בכיתה ב' והיא בכיתה ו'...

אם יש אדם שאין לו את המחלה ואתה עצמך תפסת אותו 

מה אתה עושה? ומה התורה אומרת לעשות בכך?

לא פשוט...

שאלה קריטית: האם הוא יודע שראית או לא...?

אם הוא לא יודע שראית, אתה יכול לדבר איתו על חשיבות ההימנעות מפגיעה באחרים ולדבר איתו על כך שכל אחד ומה שהקב"ה נתן לו ואי אפשר לדעת גם מה אותו בן אדם עובר, וכו' וכו'....ולנסות שזה יבוא מאהבה וניסיון לשנות.

מלבד זאת, להגיד לו שיש חשיבות להחזיר ולהגיד לו על כך שלא מידת הקב"ה כמידת בשר ודם שמידת בשר ודם אם מודה במקצת-חייב, אך אם הוא כופר בהכל-פטור, אך לא כך מידת הקב"ה, שאם אתה כופר-אבוי לך, ואם אתה מודה ועוזב הקב"ה מרחם עליך, שנאמר: "מודה ועוזב ירוחם". (לא זוכר את הציטוט המדוייק...).

זאת אומרת, כשגנב מודה ועוזב, דהיינו שבא לבעלים עם רצון לחזור בתשובה ולהשיב לו את הגזילה, יש לו דין הלכתי שהוא לא חייב לשלם כפל כמו שאר הגנבים. זאת אומרת, לפי התורה גנב שהחזיר את מה שגנב הוא לא נחשב כשאר גנבים...!! הוא חזר בתשובה...!! הקב"ה מקבל אותך למרות שגנבת והבעלים מאוד ישמח לקבל בחזרה את שלו, ואל תקשיב ליצה"ר שאומר לך שהכל אבוד ואין סיכוי לצאת מזה וכו'...הוא סתם מנסה להפיל אותך, יש אפשרות לתקן...

אם מדובר בכיתה אז אפשר לדווח למורה על כך בלי למסור שם ולהגיד לו שיעביר שיעור על הנושא הזה לכל הכיתה, וכך הגנב בטוח ישמע את זה...

כמובן, לנסות להגיד זאת בלי להראות שאתה יודע מזה, עד כמה שניתן...

אחרי זה, אם לא חל שינוי, כדאי ליידע את הההנהלה/הורים של הילד הגנב על כך, ושהם יטפלו בסיפור ויחזירו את הגזילה לבעליה, אני חושב....לא בטוח...

ואין לי מושג מה התורה אומרת במקרה כזה, סליחה...

זה מסקרנות.... ומלדעת מה לעשות אם יקרה לי...

כי אחשלי סיפר לי שקרה לו והוא פירוק אותו מכות ושיא התלהב מזה שהוא תפס אותו וכו...

ואני חשבתי מה אני הייתי עושה ומהתורה אומרת לא ממוקם שעכשיו זה קרה ךח 

תודה בכול מקרה!!!

זה תושבה לכול אחד לכול חט!

ואגב, יש את הסיפור המפורסם על "הרב של הגנבים", אבל בהזדמנות אחרת כשיהיה לי זמן...

אם את ממש רוצה תכתבי בגוגל "הרב של הגנבים", בטוח תמצאי את הסיפור שם...

וכן, ברור שאין צורך להתלהב מלתפוס גנבים, מסופר בגמרא על אחד מהאמוראים שע"פ שיטה שהוא עלה עליה הצליח לדעת מי גנב ומי לא, ואז כשהמלך שמע על זה אז הוא מינה אותו לתפוס גנבים והוא באמת עזר למלך לתפוס גנבים ואז בא אליו מישהו ותקף אותו על כך שהוא מוסר אנשים מישראל והוא ענה לו: "קוצים אני מכלה מן הכרם", אז השני השיב לו בחזרה: "יבוא בעל הכרם ויכלה את קוציו". בקיצור, לא פשוט הסוגייה הזאת, אך לדעת שלמרות שמדובר בחוטאים מדובר באנשים מבני ישראל ואי אפשר להתייחס אליהם כרוצחים או כאל אנסים. (כתוב במשלי אם אינני טועה שגנב עדיף מאנס, שהרי גנב יודעים שהוא גנב רק כי הוא הגיע למצב שפל ובגלל זה נאלץ לגנוב, וגם, אחרי שהוא משיב את הגזילה הבעלים שוכח מזה כבר ולא רודף אחרי הגנב, ולעומת זאת מי שאנס אשה הבושה נשארת תמיד וזו חרפה שתמיד תרדוף אותו לכל חייו, וגם לא הייתה לו הצדקה מוסרית לעשות זאת, לעומת הגנב שלפחות הוא הגיע למצב שפל אז אפשר לדון אותו עוד לכף זכות...בקיצור, גנב זה אל תמיד מישהו רשע דווקא...).

בגלל זה כול כך מורכב...
זה אדם שעושה מעשים ממוצקה או ממחלה...
ולכן קשה איך להתנהל איתו

של בין מידה לא טובה שנתפסת כ"מעשה קונדס" שובב, לבין מצוקה.

תלמיד שנמצא גונב במוסד לימוד... זה בהכרח מאותת על מצוקה נפשית, רגשית, משפחתית או ממש קיומית.

לטפל בעדינות וביסודיות.

שלום גם לך!

10 דק/לוקח אוטובוס....

פשוט תעשה מוביט

בשביל להקרא ברסלב אתה לא צריך יותר מאשר למות על רבי נחמן.
כך שגם אם רבי נחמן אמר- לא אומר שהוא מחוייב.
כמו כן לכל אחד יש את הנסיונות שלו, כל המצוות זה עניין אינדיבדואלי- יש כאלו שלא שומרים בכלל, יש מעטים ששומרים הכל ויש כאלו שפחות מקפידים על חלק מהמצוות בין אם מרצון ובין אם מנסיון.

שאני לא שוללת.

זה עדיין לא תירוץ 'להפיץ' לאישה על שמירת העיניים. קל וחומר כשאתה עצמך לא שומר עליהם.

שלוחי מצוה אינם ניזוקים' תאמיני לי בן שמפיץ לא עסוק בבנות לא צריך ליפול על איזה פאשלה בחוברת שהביא...

אין אפוטרופוס כולל את 'שלוחי מצווה אינם ניזוקים'.


עריכה:
אגב, דווקא הגישה של חב"ד ששללת אומרת כי לשלוחים יש הגנה מיוחדת, אז תחליט מה יותר נוח לך חב"ד או ברסלב...

הרי אין אפוטרופוס לעריות, אז או שהוא הולך עם העיניים ברצפה או שהוא חוטא גדול בשמירת העיניים?

אין מניעה שתהיה אינטרקציה כזו של חמש שניות בין גבר לאישה, לא יודע מאיפה הבאתן את זה

מכולם, תמיד אפשר להיתרם מאחרים.
חבל לשלול מישהו רק בגלל שאתה לא מסכים עם הדעות שלו.

אין שום בעיה בראייה בעלמא, כל עוד הוא לא מתבונן בנשים לשם היופי אין פה בעיה

באמת טעות קצת מטופשת לחלק לבת חוברת כזו, אבל אין במה שכתבת פה שום אינדיקציה לכך שהוא לא שמר על עיניו...

בתור בת אני יכולה להריח מקצה הרחוב שהוא מנסה להתחיל איתה.
 

יכול להיות שזה באמת ההסבר, מניח ששכחתי שזו גם אופציה...🙁

אני לא רואה סיבה שהוא לא סתם התבלבל בין החוברות, אנשים עושים פאדיחות...

בעיקר לבחור שמנסה להתחיל ולא בדיוק מבין שמה שהוא עושה לא מגניב בעליל...

כי זה לא שייך אלי.

אבל בתוכן עניינים היה כתוב דברים של מי יש בתוכה, אחד מהם הוא הרב ארוש

שאני יודעת שמדבר הרבה על להיזהר ולהשתדל להימנע גם מ '"ראייה בעלמא"

ערני ,את צודקת אין מה להגיד אנשים צריכים לחשוב יותר לפני שהם עושים דברים,
נדון אותו לקו זכות ןנגיד שמרוב שהוא התלהב על ההפצה והשליחות שהוא עושה הוא נסחף קצת יותר מדי 🤷🏼‍♂️,
ואנשים יקרים תמשיכו להפיץ זה ממש כייף לקבל את החיזוקים האלה ברחבי הארץ שלנו!! זה מפיץ אור בין כול המסכים והחושך שיש ברחוב.

לרוב באמת אם תשימי לב תוכלי לראות שבנות מפיצות לבנות ובנים לבנים...

יש כאלה שמתוך האורות של ההפצה יחלקו גם לבנות, אבל הם מעטים מאד...

לרוב רק אלה שמקימים דוכן או פותחים באסטה ליד הסאוונה יפיצו גם לבנות,

והרבה פעמים לא כ"כ מסתכלים איזה חוברת בדיוק מחלקים ולמי, אני לא חושבת שזה נעשה בכוונה תחילה,

אבל יכול לקרות לכל אחד,

ואשריו שהלך להפיץ ולזכות אנשים!!

הפיצו לי גברים, בד"כ זה היה חוברות על אמירת תודה או על התחזקות בתפילה או התבודדות או עין טובה,

לאו דווקא ליד סוואנה כלשהי או בקרבת באסטה שפתחו(זה גם קרה אבל הרבה שלא) וגם בד"כ הם לא הסתכלו עלי כשנתנו והחוברות ממש שימחו אותי

כאן זה היה מוזר לי, גם כי הוא צעק לי מרחוק "רוצה?!" וגם אולי בגלל שכל היום ציפתי להתחזקות, פתאום פתחתי בבית וראיתי את התוכן וזה ממש ביאס אותי.
הרגשתי קצת מרומת....

תכלס זה לא כזה גרוע, מקסימום אשמור לילדים שלי;)
סתם היה לי מוזר ומבאס

אם זה היה בריקודגלים אז זה. סתם פדיחה שמישהו עשה לו.

מישהו נתן לו את החוברות וביקש שיפיץ, והוא בכלל לא ידע מה כתוב בפנים ולמי זה מיועד.

הוא חילק את כל הערימה שהביאו לו ואחרי זה קרה אחד שהשאיר לעצמו,

אם היית יודעת כמה הוא התפדח שהוא הבין מה קרה...

אוי, נשמע לא נעים בכלל. באמת חשוב מאד פעם הבאה להסתכל לפני שמחלקים ערימת חוברות לאנשים

אם זה היה חומר מסיונרי?!



אני רואה שאני לא המקרה היחיד

אם זה עדיין רלוונטי...

ממ, אולי אח''כ אשתף;)

אני רק בת 15 כן פשוט החלטתי שאת גיל ההתבגרות של יאני עוברת עם הורים שלי החלטתי רק אחרי שניסיתי להתאבד ואז למדתי להעריך לא רוצה שאנשים ילמדו כמוני חבל

 

בדרך כלל מועלה!!!

הם לא מפריעים לי ואני לא מפריעה להם,

כאילו מידי פעם יש מריבות,

אבל בעקרון לא ממש בקשר...

כאילו הם רוצים שיהיה יותר קשר, אני זאת שלא משתפת ופותחת אותו יותר...

דבר ראשון, הכתיבה ממש יפה...

דבר שני, נגעת בנקודה רגישה חחח

המצב ביננו לא משו...

וואי חבל אם תירצי עזרה או משהו אני פה בישבילךךך

 

אז אני ממש שמחה לבשר שסוף סוף הצלחתי גם אני להגיע לתקופת הארה עם הזוג הנ"ל😁

וזה אחרי עבודה מאומצת ממש...😓

בעז"ה שה' יעזור לי ולכולכם! להמשיך כך, ולהגיע לדרגות גבוהות יותר של כיבוד הורים!

מגיע לכם ולהם!


וכל הכבוד לך @ג'ורג ממש מעריכה!!!!

וואי כמה מעודד כל התגובות אם תירצו שארשום על עוד נושאים מוזמנות לבקש זה די תחביב שלי 

ברוך ה' שאת בסדר והסיפוק הגדול ביותר מגיע ממאמץ

תשירי את זה במנגינה של הסדר של ליל הסדר...

אני מוותר

אתה יודע עברית?

לדוגמא פיעל שורש שמר
שם פעולה זה השם של הפעולה פשוט מאד.... שימור! הוא שימר בעבר אז הפעולה היא שימור ויש עוד משקלה של קטלה... לפיעל

קיצור זה קל

אם תסתבך פשוט תכתוב מול העיניים, תסתכל על זה הרבה זמן ואז זה יכנס למוח.

נניח מאופשר, הוא התאפשר, התפעל, אבל זה לא התפעל, זה פועל

שינית את התבנית של הניקוד. הוא מאופשר היום -> הוא אופשר אתמול (מורידים את המ' תחילית שהיא סימן היכר של ההווה). אם זה היה המילה מתאפשר אז ההעברה שלך לזמן עבר הייתה נכונה. הוא מתאפשר היום, הוא התאפשר אתמול. שים לב שהניקוד של אותיות השורש אפש"ר לא משתנות.

עכשיו השאלה איך מבינים שהמילה אופשר היא מהבניין פועל. התשובה היא שבגזרת המרובעים - מילים שהשורש שלהם בנוי מ4 אותיות - "מתעלמים" מהאות השנייה של השורש שהיא מנוקדת בשווא נח בזמן עבר ואז התבנית מתאימה לבניינים. לדוג' - אופשר, מתעלמים מהאות השנייה של השורש שמנוקדת בשווא נח - האות פ', ואז יוצא אושר, ולכן ברור שהבניין הוא פועל.

מקווה שהובנתי. (ומקווה גם שהסברתי מדוייק, בכל זאת - גמרתי לשון לפני שנה..)

אגב, אם יש קובוץ/שורוק במילה כלשהי אז בטוח שהיא משתייכת לבניין פועל או הופעל

לא נעים לי שהשקעת כל כך

חח, לא נורא, זה לא לקח לי יותר מדקה..

מאופשר זה הווא של פועל כי הקובוץ נמצא באות השורשית!
אתמול הוא אופשר! לא התאפשר.... הווה של התאפשר זה מתאפשר!!!

על סוגי אותיות ומוצאן...

מצד שני אני מניח שגם תופתעי לגלות איזה דברים אני כן יודע

בלי להשוויץ, רק כדי להילחם למען כל אלה שלא חולים על בתי ספר, אני יודע להשתמש בפוטושופ, לערוך סרטים בפרימייר, לצייר על טאבלט דיגיטאלי, האנגלית שלי ברמה של שפת אם ולמדתי אותה רק מסרטים וסדרות ומלקרוא מאמרים באינטרנט, אני יודע כימיה בכמה רמות מעבר למה שצריך במגמה שלי, ועוד דבר שהוא בקטגוריה שונה לחלוטין, אני ברוך ה' יודע ללמוד גמרא בצורה הרבה יותר עמוקה ממה שיש בישיבה שלי.

כל הדברים האלה בוודאי באים על חשבון דברים אחרים, כגון רוב המקצועות בבית הספר, אבל הנקודה היא שגם אלה שממש לא מצליחים בבית ספר יכולים להצליח בהרבה דברים אחרים ובצורה מאוד שונה מכולם.

זהו, יש מצב שהיית יותר מדי דרמטי אבל זה מה שקורה כשאומרים לי "נו נו"

אתה כנראה אדם יותר מעשי וחזותי שפחות מתחבר לתאוריות, אלא לחומר בשטח...

כל הכבוד!

מעריכה אנשים שמוצאים את הזמן ובשביל עצמם, וממציאים אותו כשהוא אינו נמצא מעצמו... כדי ללמוד דברים שהם אוהבים!

לי לא😬

יש בי"ב בגרות חיצונית בעברית.

היתה היום

שפה א מיגדרית ושטויות כאלה

אבל יש לי סיכום מהבגרות הפנימית על כל מערכת הצורות יעזור?

 

איך היה??

שלא אחרי לטפל בי

ב. ישנו כלל שאומר: ברגע שאתה מספר למישהו סוד, הסוד כבר לא סוד- כך שאם תספר אין לך דרך לדעת מי עוד ידע ע"כ.



אני מניחה שככל שהאדם יותר בוגר הוא יכול להגיב בצורה נכונה, אז תשקול טוב למי אתה מספר כי אני מניחה שלא תשמח לקום בבוקר ולגלות שכל העולם יודע ע"כ.
 

אדם שעבר ויותר מנוסה...

אני בטוח שהחבר שלך יקבל אותך כמו שאתה.
תחשוב שאם זה היה הפוך, היית חושב עליו משהו ? אז אותו דבר לגביך

שונה לכן לאחד פחות מפריעה לי לספר

אני חושבת שתספר למדריך שלך ביגלל שהוא אדם גדול ובוגר ויודע לישמור על סוד (מין הסתם) ואתה רק צריך לקוות של עכשיו יבדיל אותך (אלה עם כן אתה אוהב את זה..)או משהו כזה.

 

 בהצלחה!

בקשר לזה-
לאחרונה סיפרתי לחברה טובה שלי משהו נורא אישי. שזה חלק מהחיים שלי כרגע ואף אחת מהכיתה לא ידעה
האמת שהתלבטתי המון לפני זה ואני סומכת עליה לגמרי
אז חשבתי , ובעיקר אם אחרי שהיא תדע היחס שלה כלפיי ישתנה בצורה שאני לא רוצה.
בסופו של דבר דיברנו על זה וב"ה היא קבלה בצורה הכי טובה שיש.
אז מציעה לך לחשוב מה יכול לקרות הכי גרוע ??אם תשתף מישהו?
וכמובן לחשוב טובטוב למי.
כמו שכתבה @שפרינצא בוזגלו
ושיבין שאתה לא מעוניין שזה יתפרסם
אני אומרת לך,
אחרי שמספרים, הבנאדם מבין ולא מפתח כלמיני תאוריות משונות
זה הקלה עצומה שאין לי מילים לתאר אפילו 🙂

אם לא אז לא חוץ מזה אם זה סתם לשתף אתה צריך להבין מה אתה רוצה בשביל לספר למישהו? לקבל הבנה? חוץ מזה אתה צריך לחשוב באמת למי אתה רוצה לספר

עדיף לשתף את המדריך לשעבר..הוא יותר בוגר מן הסתם ונראלי זה פשןט יותר כדאי..
בהצלחה

קודם כל המון בהצלחה! וכל הכבוד שאתה מטפל בעצמך
אנחנו לא מכירים אותך או את הקשר שלך עם המדרך לשעבר או עם החבר
אתה יודע הכי טוב
אם מרגיש לך נכון ומקל לספר תספר למי שנוח לך לספר לו
מה שברור- תזכור שעוד הרבה אנשים עוברים את זה ואם אפילו תבקש מהחבר/המדריך לשעבר שאתה לא מספר כדי שירחמו עליך או יתחשבו בך אלא כדי לשתף כי הם אנשים שחשובים לך ואתה רוצה לשתף אותם הם לגמרי יבינו לדעתי (אתה מכיר אותם אבל הכי טוב)
תעדכן איך הלך
(ואני ממש חושבת שהם יגיבו בצורה תומכת אם תחליט לספר, כמו שאם היו מספרים לך משהו כזה אתה גם היית מגיב ככה)

הסוד מאד מכביד על הלב. לא חייבים גם לשתף בפרטי הפרטים של הבעיה אלא בבסיס ובצורה עדינה ואיך אתה מרגיש.

אתה יכול גם לשתף בפורום בצורה אנונימית.

בהצלחה בעבודה הפנימית!
כל הכבוד לך!

והחלטתי שעדיף שלא יהיה עליו עוד משהו 

הלך ממש טוב 

 

תודה רבה על כל העצות

הפתרון זה כמו שכתבה מי שמעלי

ולא "עוגיות"...😕

לי זה עזר...

נראהלי תנסי מצד אחד להשלים מצד שני שלא ישתלט לך או עלייך..

יש איזה חודשיים עד שנה הבאה ואת יכולה כל יום איזה שעה לשבת ללמוד.. זה יכול מש לעזור..

 

בינתיים תנוחי;) 

אבל תשקיעי כמה שאת יכולה להקטין את החור.

 

אל תנסי לסתום אותו לגמרי

הכל הכל אני לא באמת יספיק...

תודה