פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 903)

גם לי הכינו ארוחות, עד כיתה יב'.. וגם אחרי זה, אם הייתי חוזרת מהשירות.. 

אז נכון- זה כביכול מותרות (שלא ידעתי שהם מותרות עד שגיליתי שרוב החברות שלי מכינות לבד) 

אבל אני בסך הכל צריכה לומר תודה ולא להשוות לחברות אחרות.. 

כי אולי אני מקבלת אוכל מוכן בבוקר, אבל חברה אחרת מקבלת כסף לקניות.. ואחת אחרת יוצאת לבית מלון פעמיים בשנה וכו'.. 

כל אחת ומה שההורים שלה בחרו "לפנק" אותה, וצריך לשמוח במה שיש =) 

וסמיילי מתפדח.

ואחד כזה שהוא עצוב, אבל לא יותר מידי כמו זה

נרות שבת!!!

ושל חושב

וחיבוק

ועץ

אני צריכה סמיילי מתנדב..

ניצנים מנצנצים\ות- מצירים זיקוקים\כוכבים

ניצנים ליצנים- מצירים ליצנים

שמעתי על רעיון חמוד שיכול להיות לכל שבט-

מצירים תמונה של מבוקש[של המשטרה..]

ניצנים מבוקש!משו כזהה

ושאלה אחרת, מישהו יודע אם הגיוני שזה יתעכב גם לאחרי 7?..

זו הפגנה אז בטוח זה יהיה כמה שעות..

כתוב שיש הסעות עד 7, אבל בספק אם אני אצליח להגיע לשם ברגע האחרון ולא 10 דקות אחרי..

תודה רבה!

לבנייני האומה? דחוף!

(במידה ונצליח לדחוס את הכל)

מי שמעוניין/ת בטרמפ מהמרכז לק.ארבע, פרטים באישי

שב"ש!

בס"ד

לא היתי שם.

ממש רציתי לבוא לשיעור אבל לא יצא הפעם.. אז תודה! את כותבת טוווב, כייף לקרוא אתזה..

ותודה ננח.  

שבת שלום. 

יש מצב את מעלה אותו כל שבוע?

אבל לא לגמור להם את האוכל (במחשבה שנייה, את בת אז זה לא יקרה...)

אגב, זה BMI-Body mass index... 

מקווה שלא פגעתי...

זה היה בטעות... אני על מחשב נייד אז הרבה יותר קשה לי להקליד...

בס"ד

והיא לא קרה לי עוד פעם.(מעניין למה! היא השאירה אוכל על השולחן ואמרה שאני יכולה לקחת אז אכלתי בקטנה. והיא השאירה מים בשבילי בלי כוס, אז לקחתי כוס שכמעט ולא הספקתי לשטוף לפני שהיא חזרה.)

בוא נגיד שאני קיבלתי ממנה 60 שקל והיא לא תוציא עעליי יותר אי פעם עוד כסף לבייביסיטר.

אם קיבלת 60 ש"ח כנראה שזה מה שהגיע לך, ומן הסתם היא ידעה כמה את לוקחת(כסף)... אז למה זה קשור?

למה שלא תזמין אותך יותר?

היא כאילו הציעה לך אוכל רק בשביל להראות מנומסת? היא לא התכוונה שתאכלי באמת?

בס"ד

אבל מאז היא לא התקשרה שוב כדי להזמין אותי...

(אולי זה קשור לזה שהפלאפון שלי "התקלקל"???)

(למה קשה כלכך לדון אדם לכף זכות????????? )

לעזור אבל אם את מוציאה אותי רעה מהסיפור הזה אז לא צריך...

הלוואי על כל הבביסטריות.. חח

תלוי מי זה אבל לפי איך שאת מתארת אינלה בעיה שתאכלי, והרבה

הם כיבדו, לא? 

אבל אני לא יבוא כל הכבוד למי שכן בא

אין מה לחפש שם, זה סתם לתת פורקן לעצבים של האנשים.

זכור לנו היטב מה קרה בגוש קטיף עם מועצת פשע והעומד בראשם זמביש המנוול.

בס"ד

אני רוצה לבוא כדי לצעוק לפני ריבונו של עולם שיבטל את הגזירה הזאת.

אז אולי יכול להיות שיש איזה אחד שהחליט שהוא מוציא את המחבלים .אבל מה הם ההחלטות שלו לעומת ההחלטות של ריבונו של עולם?!

למה צריך את הרחוב בשביל זה?

ככל שיותר יגיעו..

על הגויים.

נראה לי שלא אגיע.

בלי קשר לכלום הם הרוב עלי זכויות ההצבעה..ואם הם רוצים לרצות את רוב הציבור (שהוא לאומי) יתייחסו לזה.

בס"ד

משהו יודע איזה גילאים בערך מגיעים לשם?

מישו כתב פה שאין למה לבוא כי זה שוב מכות ופצעים (תרתי משמע)

זה נכון אני מסכים שזה משאיר פצעים וזה כואב.

אבל אם כל אחד יגיד את זה?!?!?!

אז מה יהיה?!?!?!

וכנון על כל דבר אומרים את זה אבל זה חשוב כי אם כל אחד יגיד את זה יצא מצב

שיהיו שם אנשים אבל לא מספיק אולי גם אם תגייס את כל העולם זה לא יהיה מספיק.

אבל חשוב לבוא ולהראות נוכחות. ונכון זה לא מה שימנע את השחרור מחר!

אבל זה מראה לממשלה שאכפת לנו מזה!!!!!!!!! וזה רע!!!!!!!!!!

וצריך לעשות אם זה משו!!!!!!!!! וראיתי שמישו פתח פה איזה שרשור פה על זה.

אבל אנחנו לא צריכים לשתוק על זה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אם תתני פרטים אולי נוכל לעזור .

[ראי חתימה של עצמך דרך אגב]

בס"ד

לפעמים זה נראה לנו ככה כי אנחנו לא רואות הרבה דברים מעבר...

אני לומדת בכיתה שבטוחה שמפלים אותה לרעה.

בצורה מאוד הזויה.

ואני יכולה להגיד לך שזה לא נכון...

זה פשוט כי הן מסתכלות בראייה די מצומצמת.

אני לא אומרת שאת מסתכלת ככה..

אבל אני אומרת שאולי אם תבחני את הדברים בצורה יותר אוביקטיבית תראי שזה לא ממש ככה..

ואולי אם יורשה לי להוסיף, אולי יש משהו ששני הצדדים צריכים להשתפר בו...

אני לא יודעת על מה את מדברת אז קחי את דבריי ממש בע"מ.

ב"הצלחה

אני עדין מחכה לשיחה שלנו,
יותר ממוזמנת...
ומצטרפת למילותיהם של ענבל וצבי.

גדולה לבינתיים!
ובגלל שקשה לי לראות את הסמיילים ששמת -
כמו שכתוב לך בחתימה -
תני חיוך, גם אם קצת קשה!

תעשי שרשרת אופניקים וכל פעם שאת מתלוננת או מתעצבנת תתלשי אופניק, ותחשבי מה החצי כוס המלאה שיש לך...

ד"א ספרי לי על זה, גם אני כזאת

והעיקר, תחשבי טוב יהיה טוב

ותאמיני לי שאופטימיות היא המפתח

זה עוזר מניסיון!

אני אמיתית. ולהם זה נשמע חוצפה.. אז לפעמים יוצאים לי יציאות

אבל זה ממש לא בכוונה להתחצף..ופשוט מתעצבנים עליי כי אני אומרת להם תאמת בפרצוף,

מה לעשות? ובמקום להבין ולבקש סליחה." עופי החוצה" , מורדים נקודות וכו'...

סתם נטפלים אליי.

מה אני שונה?

מזדהה איתך..

אני גם ילדת הכפות של המורות..

כולן אוהבות תמיד להוציא אותי (אולי בגלל שאני הבת של רב הישוב?!.. חחח רעיון של חברה.. )
אבל את יודעת מה?

כשמוציאים אותי (זה קורה כל יום),אני לוקחת איתי דף ועט,יושבת בחוץ ומציירת דמויות מצחיקות..חח תאמיני לי שזה מזה מרים ת'מורל.. חוצמיזה שכשאני מחייכת מזה ובדיוק המורה באה לדבר איתי היא מתעצבנת שאני לא לוקחת את זה קשה שהיא מוציאה אותי.. (יש מורה אחת שאני כן מתפדחת אחרי שהיא מוציאה אותי.. אבל זה סיפור (וצרה) בפני עצמו)

פשוט תזרמי עם זה.. אגב-לי זה שנה אחרונה בבית ספר הזה (אני הייתי הכיתה הראשונה בו..) ככה ששנה הבאה אני פותחת לי דף חדש.. מורות יהיו בטוחות שאני ילדה מתורבתת ובכלל לא רעשנית.. ככה לא יוציאו אותי כל רגע.. 

ועוד משהו-גיליתי שעדיף להיות עם חיוך כשמוציאים אותך מהכיתה כדי שחברות שלך יקנאו בך שמענישים אותך..  

אני גם כזאת שאומרת תאמת בפרצוף,

אבל באמת, תהיי אופטימית ותסתכלי על הצד החיובי של זה, שזה לא יהרוס לך תיום (כי מן הסתם זה קורה כל יום=)

מכירה את זה...ולאט לאט זה ישתפר, אני בטוחה, הדבר הכי חשוב זה להיות אופטימית!

שיהיה לך רק טוב!

לפעמים אין כח כאילו שהוא נעלם או נגמר .. אין כח לכל הבלגן מסביב יש הרבה עומס.. ובאמת רוצים רק שהכול יעצור ושתיהיה הפסקה.. אני מציעה שפשוט תעשי את זה תיקחי הפסקה תיקחי לך יומחופש שבו תעשי דברים שיגרמו לך לכיף תתנתקי מהכול בהצלחה רבה

או שאת יכולה בפלאפון..את כבר יודעת את המספר שלי  

תקחי משו חשוב ותתאבדי עליו עד שלא יהיה זמן לדיכאון !!

מנסיון עוזר ממש!!

תעסוקה. תעסוקה. תעסוקה.

לא לתת לעצמך זמן לחשוב.

אבל זה כמובן אחרי שעלית על מה מקור כל המחשבות המרגיזות הללו, ושאת בדרך לפתור אותם.

כי לא לתת לעצמך זמן לחשוב, זאת סתם בריחה.

אבל במהלך, ושאת לאט לאט בדרך למעלה, תעסיקי את עצמך. כי הרבה פעמים בטלה מובילה לידי מחשבות המובילות לידי דיכי.

הבנת? מקווה שכן.

בכל מיקרה, בשימחה בשימחה באישי.

לפעמים זה סתם דיכאון לא מוצדק ועדיף לא לחשוב

יש פה אנשים מדהימים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

ישר כתבתי שאני בדיכאון שניה אחרי 10 אנשים באים לאישי ושואלים מה קרה?ואם אפשר לעזור?

ווווווואייייי זה מעלה לי תמצב רוח במלאאאאאאא!!!!!

וווווואוווו!!!

מעריכה את זה מלאאאא!!!

תודה!!!!

בסוף כל הכיתה תעשה עלי חרם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

איזה יום גרוע היה היום!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

בס"ד

בכלל אני חושבת שההגדרה של דתי צריכה להיות בשאיפה...

אדם ששואף לקיים את מצוות ה' בשלמות, שואף כל הזמן למדרגה גבוהה יותר, הוא דתי.

וזה לא מעניני מי פחות ומי יותר.

אני אשמור על עצמי ואחרים ישמרו על עצמם.

דתי - מקיים את המצוות כיכ ככה עשיתי מגיל אפס או משו כזה, וכמובן הוא לא מבין חלק מהמצוות ולכן גם לא מקיים אותן.

ירא שמיים - מישהו שעשה בירור על האמונה ובשאיפה לגדול ולהתקדם כל הזמן.

ועם הזמן זה כבר לא מזיז..

ויש עבירות שדורשות החלטה.

ויש עוד חלוקה, בין עניינים שם גם ייצוגיים לבין כאלה שלא..

כשמדברים על האם אתה מגדיר אותו דתי - הייצוגיות משמעותית מאד.

כך ששניהם באמת במצב חמור.

אבל אני מניח שמבחינה כמותית מי שלא דתי עובר הרבה יותר עבירות.

מצד שני אולי עדיף להיות חילוני, כי לבעל לה"ר אין כל כך סיכוי לחזור בתשובה, הוא אחר מה24 דברים שמעכבים את התשובה, (והטעם כתב הרמב"ם שמרוב שהעבירה חמורה, לא נותנים לו משמים עזרה לחזור בתשובה)

וגם לדעת איך כולם (כולל אותי ועוד איך!) מעיזים לדבר ל"ה! זה ממש עברה! ועוד עושים את זה בלי בושה ובלי לחשוב .......................

נגיד- אני הולכת בחצאית עד הברך בדיוק.

יושבת או משהו- קצת מתרומם. אבל טיפה!

ואני עם טייץ מתחת..!

מה הבעיה?? נכון שההלכה אומרת בדרך די ברורה

להוסיף לחצאית עוד עשרה ס"מ,

אבל זו הדרך שלי, ואני לא מתכוונת לשנות אותה.

או ש- כן, אני הולכת בשרוול קצר,

אבל זה לא אומר שאני לא צדיקה.

(ח"ו! יש הרבה דברים להיות בהם צדיקה חוץ מהשרוול,

ומאד הגיוני שאת צדיקה יותר מהרבה, גם יותר ממני,

על אף השרוול.

אבל שיהיה ברור שהשרוול זה משהו לא בסדר!

וצריך לכל הפחות לרצות לתקן!)

"אנחנו עכשיו אומרות לשון הרע, את לא רוצה לשמוע-

צאי החוצה..." (<זה באמת מקרי קיצון, אבל שוב...)

יש לנו, כעם, מחוייבות ברורה לה' ולהלכה.

ולא אכנס לקטע שכציבור על אחת כמה וכמה...)

ואני שואלת (כשאלה! אני רוצה תשובה.)

איפה המחוייבות הזאת?

ולמה ראיתי הרבה שלא אכפת להם ממנה...

או מאיפה שואבים את העוז להגיד

"עכשיו אני משקיע/ה בעצמי"

כשעם ישראל כל כך צריך אותנו...

אבל זה כבר נושא אחר..

קשה! להם!! שלא יצא מדבריי לרגע אחד שאני מצדיק אותם. אני ממש לא! ואני ממש לא כזה.. אבל קשה. להם. אז הופכים חולשה לאידאל קשה לא לדבבר לשון הרע. אבל הם ממש רוצים. אז הם מאשימים אותך כלא בסדר.. קשה ללכת בצניעות, מה לעשות? זה קשה!! אבל ככה הם, והם מתרצים לעצמם תירוצים למה הם בסדר..

שזה לא בסדר..

אנשים שלא מתפללים כי "קשה להם"

או אלו שקשה להם להקפיד על חצאית ארוכה...

על גרביים...

אני מקבלת. אנחנו בני אדם וקשה לנו.

אבל מי שאומר לי "אני לא מתפלל כי קשה לי"

זה אומר שיש הבנה שיש עניין להתפלל.

שהמצב הנתון הוא לא התקין, ויש לשנותו.

מכאן- כל אדם בקצב שלו. בהתגברו שלו.

אבל זה שונה לחלוטין מ-

"לא מתפלל, כי אני לא מתכוון להתפלל"

"החצאית שלי לא ארוכה כי זו דרך הלבוש שלי.."

...

זהאת המילה!!

שהם עצמם מאמינים.

זה פתרון אמנם, מה שענית, 

אבל זה מכריח אותנו לטעון שהאדם קטן מכדי להודות בחולשתו 

ולנסות לחזור...

קשה לי לקבל את זה.

לא הבנתי

לכולנו יש חלקים שהתיאשנו. ואנחנו יודעים שאנחנו לא בסדר, אבל אין לנו כח לשנות.

כביכול מאמצים לנו דרך כולשהי לא נוכנה.

מה זה אומר שהאדם קטן מלהודות בחולשתו? את בעצם אומרת שאנשים מתבישים להודות בטעות שלהם, ומתרצים את זה ב'דרכם' כביכול? |מנסה באמת להבין|

התייאשנו וכו', קשה לנו.. בסדר, מובן.

אבל אדם צריך להיות מספיק גדול כדי לומר

"אני לא עושה כי קשה לי"

ולא

"אני לא עושה כי דרכי היא שלא לעשות"

שאלתי את זה מתוך משפטים הזויים ששמעתי,

כגון

"לא חושבת שצריך לחזור בתשובה כל יום"

אז כן, וודאי שקשה ושלא תמיד עושים את זה,

אבל לפחות לשאוף?...

מקווה שהובנתי..

א' אתה.. אני בן. ב"ה.

ב' כן, אנשים מוותרים לעצמם בהכל, ויש הרבה שגם בקטע הדתי..

לפני שהוא רץ לעם ישראל. 

זה לא שווה כלום אם לא. 

ולמה לשחק אותה צדיקים?

מישהו פה שומר את כל המצוות 100%? בואו לא נעבוד על עצמינו. 

הבעיה היא שנתקלתי ברבים שגם לא שואפים לעשות זאת.

ובקשר לנושא השני- נראלי כרגע נרד ממנו.

לא היה  נכון מצידי להעלות אותו לדיון כאן.

לכל אחד יש הרבה פגמים 

ואי אפשר לעבוד על הכל בבת אחת

אז אם אני כביכול מזניחה את עניין הצניעות שלי [מה זה מזניחה...זה שהחצאית שלי מגיעה יותר קרוב לברך מאשר לרצפה לא אומר שהיא קצרה אבל נניח...] 

לא אומר שאני בהכרח לא עושה עם עצמי כלום כי אני מעדיפה לעבוד על משהו אחר כרגע. 

אני בטוחה שלרוב האנשים יש עבודה עצמית בעניינים מסויימים וזה שאנחנו לא רואים את זה ישר לא אומר שזה לא קורה. 

שנהג לדבר לשון הרע כל היום!

זה היה השיג והשיח שלו כל הזמן, ולא עניין אותו דברים אחרים.

כשאני לומד על "בעל לשון הרע" אני חושב עליו.

והייתי כל הזמן נתקל איתו, כי הוא אפילו לא היה מזהיר שהוא אומר לשון הרע, הוא היה אומר וזהו!

ויום אחד הוא אמר לי ש"בעבירה הזאת הוא לא יכול להתגבר על עצמו", זהו הוא מיואש מעצמו, ו"עזוב אותי".

אני הרגשתי שלגבי הנושא הזה הוא פשוט חילוני!

אין לי הגדרה אחרת למי שמצפצף על אלוקים, ופשוט התיאש ממצוה בתורה.

בחז"ל זה נקרא "מומר לדבר אחד"

הוא לא אמר "המצווה הזאת שטויות, אין שום סיבה לנסות לקיים אותה". הוא אמר שבזה הוא "לא מסוגל להתגבר על עצמו". ובמקרה כזה נראה לי יותר מועיל לראות אותו כאדם כשר שכל הזמן נופל בנקודה אחת. ואולי לומר לו שגם אם הוא הצליח לבלום את הפה שלו במשך חצי דקה, ורק אז פלט את הלשון הרע, או אפילו אם הוא אמר לשון הרע, אבל תוך כדי הצליח להגיד לעצמו "רגע, אני אומר משהו לא בסדר" גם אם אחר כך הוא המשיך לדבר, זה עדיין צעד קדימה. 

זה ממש לא נקרא "לצפצף על אלוקים". זה בן אדם שיש לו חולשה מאוד גדולה במקום אחד, אבל הוא יודע שזה לא בסדר. 

נדמה לי שגפן מדברת על אלה שיגידו (נאמר, על צניעות, או רכילות, או כל מיני מצוות שנוטות להיעלם בחיים) "נו, באמת, מה זה השטויות האלה?? מה, אנחנו פרימיטיבים שצריכים לכסות את כל הגוף שלנו כדי שאיזה גבר לא יתגרה??? מה שצריך זה איזה רב אמיץ שיתיר ללכת ברחובות בביקיני, כי אנחנו כבר לא חיות בימי הביניים!" אני מוצאת, אגב, שרוב הטענות האלה הם על מצוות צניעות למיניהן (איסור נגיעה, ייחוד, בגדים) כי שם יש הרבה תאווה. משום מה לא שמעתי הרבה אומרים "מה זה השטויות האלה?? שיבוא כבר רב אמיץ ויתיר להדליק חשמל בשבת!" למרות שדווקא בנושא הזה היה דיון הלכתי אם זה בכלל אסור, ורק אחרי דיון ארוך התקבל אצל כולם שזה אסור. ולכן אני מסכימה: הפיכת חולשות לאידיאל נועד לגרום למי שעושה את זה להרגיש טוב עם עצמו. 

כדי לזכור

כל הפוסל במומו פוסל

משפט מקביל ל:מי שרואה יופי של פרח יש בו את התכונה של יופי

זה אומר שאם אתה רואה משו באחרים סימן שגם בך יש קצת מזה..

שאם כן למשל:"מי שירצה לתקן את החברה לא יוכל מכיוון שגם הוא נגוע במידותיה.

לפעמיים יש מקום להעביר ביקורת,אחרת נוכל להגיד כל אנשי החינוך פסולים.

צריך עיון.

חשוב מאוד לדעת גם אנחנו נגועים בזה במידה זו או אחרת

ולכן לדון לכף זכות ולחפש פיתרון במקום להתלונן

אבל לפעמים מרוב אור אדם מאבד את האיזון השחור.

משמע שגם אם אנו מצווים לדון לכף זכות אנו לא צריכים לעשות זאת בכוח,

כמו שאין להגיד על כל אוטו שנוסע בשבת שזה יולדת.

לדעת שבפנים האדם טוב ולכן גם אם חטא עוד יחזור בתשובה

בכל שנה יש אפשרות לאדם להבראות מחדש.

ברא = יש מאין.

חידוש אמיתי אינו רק לעבור ממצב אחד למשנהו, אלא חידוש "יש מאין".

בדר"כ הזמן שהכי מסוגל ל"להבראות מחדש", זהו יום ראש השנה. היום בו נברא העולם, מסוגל לדורי דורות, להתחדשות מן היסוד. והנה, זמן זה עבר אך עתה, ובכל זאת זו עבודה שאנו יכולים לעשותה כל השנה. (כמו לשוב בתשובה. וליתר דיוק, זו התשובה).

כדי להתחדש "יש מאין" חייבים קודם כל לעבור מ"יש לאין".

כל השנה אנו עסוקים בלבנות איזה "יש" בקרבנו שבתוכו אנו מתקדמים, אך לא מתחדשים.

אני כזה וכזה וכזה.... זו מין מסגרת שבנינו לעצמנו והיא נותנת לנו בטחון מסוים.

כדי להתחדש באמת צריך לעשות את עצמנו "אין".. אלא שכדי לעשות זאת, צריך לגשת אל המציאות בענווה. בכניעה. בהתבטלות כלפי אותה מגמה שרבש"ע מכוון אליה.

ברור לנו שיש מטרה לעולם הזה, לא לחינם נולדנו למשפחה הזאת, בבית הזה, עם החברים האלו וכו'..

אנשים גדלים לתוך אותה מציאות, ובמשך השנים מעצבים את אישיותם. פעמים שעיצוב האישיות נעשה שלא בהתאם לטבעם האמיתי, לטבעם הנשמתי. שלא ע"פ התורה...

והמקום הזה שהם נמצאים בו, מקנה להם בטחון דמיוני. ולעזוב את המקום הזה, זה קצת כמו לעזוב את הסינר של אמא... מקום ילדותי כזה..

(גם בהשכלתם - הם יודעים מתמטיקה ברמה של כיתה יא', אך "אלוקים" אצלם זה עדיין מה שהגננת סיפרה להם בגן. המושגים האמוניים שלהם, קטנים, חסרים, ונפשם נשארת גם כזו.)

וכשיגדלו עוד, וימצאו את בן זוגם, יהיה עליהם להבין שע"מ שתתאפשר פה הופעת מציאות חדשה של הבית המיוחד שהם מקימים עתה, הם יצטרכו לעשות את עצמם "אין". לגשת בהתבטלות כלפי המגמה החדשה שצריכה להופיע ע"מ שיופיע פה "יש" חדש לגמרי. ואז יגיע גם ה - "אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה".

גם אם נדמה לי ש"אני כזה וכזה וכזה", לנשמה שלנו יש תביעה מאוד גדולה.

וגם כשאנו לא הולכים בהתאם לאותה תביעה, הקב"ה מסובב את המציאות כך שזה עוד יופיע ויתגלה.. למרות כל מה שחשבנו...

"חשבתי שדווקא מקום השירות הזה הוא זה שהכי מתאים לי"

"חשבתי שמקום הלימודים שבחרתי הוא זה הכי טוב לי"

והנה - אין זה נכון...

כל הבניין שבנינו לעצמנו, נופל..

הטענה שלך "מייצגת" את מידת הדין.

הדין זו התביעה ממנו להיות מי שאנחנו באמת עם כל התנאים שקיבלנו (משפחה, חינוך וכו'..)

אלא שהקב"ה "ראה שאין העולם מתקיים הקדים מדת הרחמים ושתפה למידת הדין".

מידת הדין = כל סטיה קלה מהמסלול בו אנחנו אמורים ללכת משמעותה: game over.

אלא שאנחנו בני אדם, קרוצי חומר, ואנחנו גם נופלים. וטועים. וקמים. ושוב טועים.

ברוך ד'.

(כתבתי פה רצף מחשבות לא מסודרות, ומקווה אני שהדברים הובנו כפי שיש להבינם ושהועלתי במעט.)

בנדם אומר קשה לי לעשות דבר מסויים, הוא יודע את זה ולא מצליח להשתנות. ברגע שמעירים לו על זה הוא אומר "זה אני" או אפצייה שנייה הם פוסקים לפי רב שונה שאת לא מכירה את הפסיקה הזו

יש רצון לתקן, אבל אין הכח להודות בטעות.

תודה.

זה יותר עניין של רצון/ יכולת נפשית/ וכו' לעשות שינוי, ומתי שמעירים למשהו/י הוא/היא מגיב בצורה כזו.

התחושה שלי היא שהבעיה הזו קיימת ברצה הכללית והציבורית, שחסרה לנו העמידה על אמיתות ברורות.

זו אכן חולשה נוראה שקיימת, וצריך להבהיר - ראשית כל לעצמנו, ומתוך כך גם הלאה - שאיננו מוכנים לקבל את החולשה הזו.

ויהי רצון שנתקן את עצמנו ומתוך כך את החברה.

אני עושה את זה... אבל חשוב לעשות כמה שיותר מהר כשאת רואה את זה. אחרת תשכחי  (קרה לי הרבה פעמים...)

ליותר מדי

גם אם הם בד"כ עושים את זה, אם את לא תעשי את זה הם יפסיקו (חוץ מאנשים מיוחדים)... 

שצריך לעשות בעבורה תזכורת ע"מ שבאמת נזכור לעשותה כן ישמור על זה?

אני חושבת שזה יותר ממעשים חיצוניים מאולצים שנעשים..

לא יודעת איך באמת אפשרי לעשות זאת בדרך טובה יותר ולכן לא טוב שפסלתי כך אפשרויות שניתנו, 

אבל אני רק רוצה להעלות את זה כנקודה למחשבה-אני חושבת שכל עניין שמירת קשר וחברויות צריך להעשות באופן יותר טבעי, או שאולי כאשר זה לא בא בטבעי יש לעשות את המעשים ה"חיצוניים" יותר??? 

לפעמים זה באמת לא בזמן טוב אבל זה רק לפעמים. קובעים מראש לזמן לא לחוץ.

אני אישית מתקשר לסבתא שלי כל יום שישי בזכות התזכורת... היא ממש שמחה בכל פעם. הוכחה שזה כן מועיל.

מדובר כשהכל עניין של שכחה ולא חוסר רצון. 

סתם....סליחה על הבילבול

יש משהו במה שאתה אומר, אע"פ שאני קצת מבדילה בין שיחה עם סבתא לבין שמירה על קשר עם חברים

כי שיחה עם סבתא זה באמת משהו שרוצים לעשות ועלולים לשכוח, אבל כשמדובר על חברים זה נראה לי

קצת שונה, כי אם פתאום תהיה לך תזכורת להתקשר ל"יוסי" ואתה פשוט תתקשר אליו בלי קשר למציאות זה יהיה קצת

תלוש ומצחיק לטעמיץץץ

אבל, יש מקרים שזה באמת יכול להועיל... 

אם את יודעת שיש לו\ה משהו ביום מסוים (מבחן חשוב\בגרות\אירוע\יומולדת) אז כדאי שזה יהיה אז... {אם את לא יודעת על דברים כאלה את באמת צריכה לחזק את הקשר...} לפחות לשלוח הודעת "שבת שלום" או חג שמח.  לא פתאום באמצע החיים... זה באמת תקוע 

בס"ד

אני לא מתקשרת לאנשים

אבל הם מתקשרים אלי לרוב...

עוד לא נתקלתי באנשים שלא שמרו איתי על קשר כי אני לא התקשרתי...

מטבע העולם אנשים באים ואנשים הולכים אבל..

טוב לי עם מי שנשאר .

אבל אני כן מתקשרת בהודעות...

את יכולה לנסות את זה גם...

סתם לשלוח הודעה אם את חיה או משהו

כשאני פוגש חבר אני לרוב זורם איתו כאילו אני עדיין שם, אבל להתקשר מידי פעם... |מושך בכתפיו|

אני חודש לא מדבר עם אף אחד...

אבל אם זה מספיק חשוב אז עושים את זה ואם לא אז זה מלמד כמה דברים עליך או על הקשר ביניכם.

אם ההרגשה הפתוחה והקרובה היא ההדדית כנראה שאתן באמת חברות. כי ככה זה חברות תמיד.

מתקשרים והשיחה זורמת גם אם זה מרגיש טיפשי.

מצפים ממך שתעשי את הצעד הזה כי (לפחות במקרה שלי) הם עשו אותו מספיק פעמים בלי ששמת לב/ התייחסת.

אגב אני מהצד שכבר הפסיק להתקשר, אם לחברה שלי מהעבר היה מספיק חשוב היא ידעה איפה לחפש אותי, הפסקתי לחכות לשיחה שלא הגיעה, והמשכתי הלאה. היה, נגמר, מקומות אחרים, חברים חדשים. עובדה.

אני לא מורמור, פשוט קחי לך נקודות למחשבה.

אין לי כח לכתוב עכשיו..

להגיד לו את זה בהכי פשטות שאת יכולה.. מה שיבין,יבין...