פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 919)

בא לי לבוא!

בעז"ה אם יסתדר..

ההורים שלך מסכימים???

ישמצב שבטוח שהם יסכימו.

במיוחדדד אם זה איתך !!!! ועם גילה ?!

זה לא בדיוק ערב לימוד יותר ערב חיזוק.

לדוגמה, שנה שעברה הגיע הרב שמואל אליהו והתחיל להקריא פסוקים כדי שכולם יחזרו אחריו, שזה דבר פחות אופייני לשיעורים שלו.

אם אתה מחפש מקום שתוכל ללמוד בו בצורה רצינית בליל הושענא רבה, כדאי לך ללכת למקומות אחרים (אולי יש גם השנה ערב לימוד לנוער באור עציון אז שווה לבדוק).

בדיוק בזמן

תודה

יותר.

כל השנה אפשר!

הרב כותב באורות התשובה שהעולם כל הזמן בתשובה. תשובה היא התקדמות. העולם מתקדם. גם האדם.

כך שתכנית אנחנו כל החיים בתשובה לכל סוגיה.

תשובה נעימה לכולנו!!

תעיפי תמחשבות האלה לכל הרוחות

ותתני ליצר הרע בראש..

כי זה לא נכון.

היצר הרע מתוחכם.

הוא נותן לך הרגשה שזו האמת, אבל אלו סתם שיטות לגרום לך להרגיש רע.

תמיד אפשר לחזור בתשובה!!

נכון שבאלול הקב"ה מקשיב באופן מיוחד, אבל הוא תמיד פה. ות-מ-י-ד מחכה שנחזור אליו!

תאמיני בעצמך וביכולת להשתנות

בהצלחה..

עד עכשיו עסקנו בתשובה רוחנית, לשוב אל אלוקינו לשעבד לו עוד ועוד כוחות ומעשים להגדיל את חילו בארץ, להתחזק ולהתגבר. עסקנו ביראת שמים, מלשון ראיה, כשראינו איך כל העולם מתנהל תחת שבטו, כשחזרנו לקבל עלינו את עול מלכותו.

עכשיו אנחנו עוסקים בלהוציא את הראיה הזו שקבלנו אל הפועל, עכשיו אנחנו הולכים ובונים הכל מחדש מתוך דבקות בה'. עכשיו התשובה היא תשובה מעשית, לעשות עוד ועוד טוב בעולם, להגדיל תורה, לחזק אמת וחסד, צדק ושלום בעולם.

עכשיו, אחרי שהמלך היה בשדה ואנו ליווינו אותו לארמון, אנחנו יוצאים לשדה לבדנו כדי לנהל את ממלכתו. אפשר להתיחס לזה כאל ריחוק ממנו, אבל זה לא נכון, להיפך, כרגע אנחנו חיילים שלו, בעת מילוי תפקידם. הוא כבר בונה לנו סוכות שנשב בצילם. בעתים כתיקונם, עם ישראל עוסק באיסוף הקציר שה' נתן לו כדי לחזק עוד את חילות ה', גם במישור הממוני, ואף עולים לביהמ"ק לברך אותו על כך. עד עכשיו אנחנו הלכנו אחריו, עכשיו מרוב שדבקנו בו, אנחנו רצים לפניו, ובכוחינו אנחנו מפנים לו את הדרך, וכובשים עבורו עוד ועוד יעדים, מנהלים עבורו את הכל, בעוד הוא מסוכך עלינו מפני הרעות.

יו"כ הוא נק' השיא, שבה, אנחנו החיילים שרצנו אחרי המלך, הגענו עד אליו ועמדנו לצידו, כמלאכים, ועכשיו אנחנו ממשיכים לרוץ, משאירים אותו בארמון מאחורינו, לא באמת עזבנו אותו, והוא לא באמת עזב אותנו להיפך, עכשיו לכל אחד מאתנו יש תעודה חדשה של חיל בצבא המלך ששרת בארמונו ונשלח למשימה למשך שנה.

ואגב, השבת היא הקדושה שבזמנים, יותר מכולם. רק צריך לחוש את זה. השבת היא יום של עבודת ה' גדולה מאוד, מידי שבוע יש כמין סיכום של מה שהיה בצבא המלך ומנוחה למענו ברצונו.

הרב אבינר שליט"א אמר (זה פורסם במעייני הישועה-'ישראלי' האחרון..) שצריך לעשות כל יום תשובה..וכן תשובה שבועית וכן חודשים ויום הכיפורים זו תשובה שנתית או אפי' יותר (אינני זוכר במדיוק מילה במילה ובלנד'ר אבדוק אם יעלו את העלון..)

אבל עלינו לדעת שזה לא העיקר.  

מלכתחילה עלינו להתקרב ולשוב אל ה' כל- הזמן,  אלא, שבמשך השנה אנו לפעמים נסחפים אל השגרה האפרורית, ושוכחים מזה.

וכמו שכתב בחורצ'יק- צריך אדם לשוב יום אחד לפני מותו,  והרי-  אנו לא צופי-עתידות...

ברור שביוה"כ, כששערי שמים פתוחים, וזה קל יותר,  אבל-  האם אנחנו מחפשים 'קולות'? 

אין טעם לחכות עד יוה"כ בשביל לחזור בתשובה, לדעתי..

   "בסוף הרי תמיד רוצים לחזור..."

בס"ד

תמיד אפשר וצריך לחזור בתשובה,

ותמיד עובד הכלל דל :"פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח כפתחו של אולם"

אבל דווקא עכשיו זה עוד יותר!!

מסופר שהרבי הרייצ מחב"ד בצעירותו בא לאביו אחרי יום כיפור ושאל :"אז מה עכשיו?"

אביו הרבי הרש"ב ענה :"עכשיו צריך להתחיל תשובה"

כי למעשה בראש השנה ויום כיפור מתעלים לדרגה כזאת, שהמושלם של אתמול זה כבר לא מספיק עבור היום...

תשובה מהטוב לטוב יותר.

ויותר מיכך.

ידוע שלוח השנה היהודי הוא במבנה ספירלי, לכן יש רק עליות ולעולם לא ירידות..

עבודת ה' שונה בכל זמן, אך תמיד בתנועה של עוד ועוד התקרבות.

למשל ידוע שבחמש התפילות של יום כיפור, אנו נכנסים קרוב יותר ויותר אל ארמון המלך,

ונעילה עצמה זה כבר הכי הכי קרוב, עם המלך עצמו.

הרבי מילובוויטש מסביר שנעילה זה המקסימום שיהודי יכול היה לעלות איליו עד לאותו רגע,

ואז מה קורה?

הקב"ה נועל את היהודי איתו!

כל חודש אלול טיפסת ועלית במדרגות, כל עשרת ימי תשובה התקרבת,

כל התפילות של יום כיפור, הכל , וכעת ה' נועל אותך איתו, במקום הכי גבוהה שהגעת אליו,

שמיכאן בע"ה כבר לא תיפול.

כמובן כמו במשל מי שמאד רוצה יכול גם לברוח ממקום נעול,

אבל נעילה נותנת עצמה וכוח למקום שהגעצ אליו, שלא בקלות יתפספס.

והימים בין יום כיפור לסוכות  על פי חסידות מלאי קדושה.

וסוכות זה עוד יותר, ואז יש את הושענא רבה שזה חיתום הדין, ואז ושמחת תורה זה עוד יותר,

וכן הלאה.

אז מתוקה, עכשיו הזמן להתחיל לעשות תשובה, במדרגתך החדשה שהגעת אליה...

בהצלחה!

זה אוןמר שקיבלת את מה שחשוב מהימים הנוראים, שהפנמת אותם ואולי אף יש בזה מעלה גדולה יותר שאת באה לחזור בתשובה למרות שיום הדין כבר עבר בגלל שאת באמת רוצה לחזור בתשובה! (למרות שבכל מקרה גם לדין עצמו זה יכול לעזור בגלל הושענא רבה וגם בגלל שכשנגזרה גזירה זה אמנם קשה יותר לבטלה אבל זה אפשרי).

בכל מקרה תמיד ניתן לחזור בתשובה.זה לא משהו ששייך רק לאלול וימים נוראים. ב"הצלחה.

רק בהושענא רבא נחתם הדין הסופי

חוץ מזה שיש לי הרגשה כאילו ראש השנה היה מין שיא של חודש אלול ומאז אני מתדרדרת 

וזה שיא העצוב כי אם נפלתי כבר בתחילת השנה למה שה' ירצה להמשיך לתת לי הזדמנות????

תפרסם אולי כאן:http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/f428

כל הסוציאליזם הצודק והשוויוני שלהם, וכל השטויות של משא ומתן ופשרות.

איכסה פיכסה פשוט.

"לא לגיטימי להיות בדעה X" קצת פשיסטי

יש כאלה שהם שמאל מבחינה מדינית וימין מבחינה כלכלית, ולהפך.

אבל בעקרון מי שמגדיר את עצמו כשמאלן, מבחינה מדינית הוא שמאלן.

אני לא רוצה לפנות את יהודה ושומרון.

(אני מבין שיריחו זה בגדה המערבית של נהר הירדן, אבל איך בדיוק חברון נמצאת על הגדה המערבית של נהר הירדן? יש הפרש גבהים של 1300-1400 מטר...

או למשל בית חורון, שזה בכלל ממערב לקו פרשת המים.. סתם נקודה למחשבה.)

התורה סוציאליסטית. תרומות ומעשרות, פאה לקט ושכחה, צדקה, יובל, ועוד.

נניח שצריך משא ומתן עם אתה יודע מי.. איזה שלום יצא מזה ב20 שנים האחרונות? עזוב, בוא נתמקד בהסכמי השלום עם מדינות ערב. למה לבנון לא מכבדת את ההסכם שחתמנו איתם ב1983? מעניין.

בלי כוונה לפגוע בך, אני מחכה ליום שתתגייס לצבא. פתאום תגלה כמה הישראלי החילוני הממוצע ערכי ודמוקרטי וסוציאליסטי ואוהב אדם ומכבד את זכויות הערבים לחיות... או בעצם לא. אתה הולך לסבול שם חבל"ז.

בעקרון סוציאליזם מדבר על כלכלה וחברה.

בישראל, נהוג להגדיר יותר לפי מדיני.

כלומר, אם אתה נגד שתי מדינות ותגדיר את עצמך כ"שמאלן" זה יכול לגרום לאי הבנות.

וזה גם לא נפוץ במיוחד.

אתה יכול לראות את זה לפי הכנסת, אין מפלגת ימין סוציאליסטית. גם הימין המתון ביותר שהוא הליכוד, קפיטליסטי.

להיות ימין מבחינה מדינית ושמאל מבחינה כלכלית-חברתית זו חתיכת בעיה

להיכנס לדיון פתרון שתי מדינות זה כבר לא קשור, כמובן שאני יכול עכשיו לפרט ולהסביר אבל זה לא משנה. זה פתרון, אם אתה תומך או לא זה לא משנה, לומר שזה לא לגיטימי לתמוך בו זה....

אני מכיר את הישראלי החילוני הממוצע, אני חי כאן. כיום הסביבה שלי היא יותר חילונת ממוצעת, אבל אני לא חושב שסוציאליסטית.

אני די בטוח שיש רוב קפיטליסטי בישראל.

ואני לא דואג מהשירות הצבאי, לא בטוח שאתגייס והכל אבל במידה וכן אני ממש לא דואג.

אגב זה כבר נוסה בעזה.

ולהשתמט נשמע ממש סוציאליסטי.

לא העלתי את זה לדיון. כנראה שלא הבנת אותי.

אגב, זה לא נוסה.

מעולם לא באמת שיחררנו את עזה, יצאנו שם אך השליטה שלנו בהם חיה וקיימת.

בנוסף, פתרון צריך לכלול גם את הפלסטינים שבגדה לא רק בעזה.

על אף שמעולם לא חשבתי שההתנתקות הייתה חכמה, צעדים חד-צדדים הם לא יעילים.

ולא אמרתי שאתחמק משירות צבאי, אין אופציה של עריקה או משהו פשוט לא בטוח שאתגייס.

 אבל שמאלני אידיאולוגי וערכי וציוני, לא העיוות שקיים היום.

השמאל, בעיקרו, הוא כולל גם תפיסה כלכלית וגם מדינית - תתפלאו אבל דווקא עם התפיסה הכלכלית של השמאל לנו הדתיים יש הרבה עם מה להזדהות ולהתחבר, ובגדול מאוד, התורה היא קרובה לתפיסות השמאל את הכלכלה...

ולעניין המדיני - בטוחני שבן גוריון היה יותר ציוני מכולנו יחד, ולמרות זאת היו לו תפיסות שמאלניות, בהגדרות של אז. נקודה למחשבה...

אין להם באמת דעות אמיתיות.. סתם אנשים דפוקים ששונאים אותנו (לאו דווקא אוהבים את הערבים..) ורוצים לעשות כל דבר נגדנו..

אהוד בנאי יצא פשוט מפגר מכל הסיפור הזה , והוא יכול ללכת לחפש ת'חברים שלו .. דווקא אני שמחה שהוא ביטל ת'הופעה .. אני לא חושבת שאנחנו צריכים לפרנס כזה אדם =]

בעקרון , אני מכבדת כל עמדה של אדם גם אם היא שונה ממני, אבל פעם בשיעור אזרחות הביאו לנו מאמר של עמירה הס על זה שחובתם של הערבים להתגונן נגד המדינה ולזרוק עלינו אבנים (משו כזה..) קיצר מאז הבנתי שהשמאלים סתם אוסף של אנשים חסרי חיים ששונאים אותי, ואין לי שום כוונה להצדיק אותם בשום דבר =]

חג שמח =]

<צ>, אל תסקלו אותי

אני מאמין שהתגובה הזאת תרתיח הרבה אנשים, אולי ככה תבינו איך נשמע מה ש"מתנחל גאה" אמר

ברור שאני לא מסכים עם השמלאנים, אבל להגיש לא לגיטימי להיות ככה זה מצחיק...

אהוב בנאי חזר בו מביטולו.

גבר גבר

שלום לכולם,
לצערי הרב פרסמנו כאן סטטוס שפגע בציבור גדול.
אני רוצה לבקש מעומק הלב סליחה מכל מי שנפגע מהדברים.
רציתי לבוא להופעה בסוסיא, למרות דעותיי, כדי ליצור דיאלוג וחיבור דרך המוסיקה.
מעולם לא החרמתי, זוהי לא דרכי.
ההחלטה על ביטול המופע נבעה אך ורק מכיוון שהרגשנו, 
צביקי בר חי ראש המועצה ואני, שיהיה נכון יותר לא לקיים את המופע לאור האווירה הלא טובה שנוצרה סביבו.
כעת אנו מבינים בדיעבד שההודעה על אי קיום המופע ליבתה שנאת חינם מיותרת וכואבת.
ביומיים האחרונים לצד התגובות הנסערות הוצפנו בתגובות מחזקות, שהפצירו בנו ובמועצה לקיים את ההופעה.
לכן במשותף עם צביקי והמארגנים, אנו מחליטים לקיים את ההופעה במועד שנקבע, עם מופע נוסף של בועז שרעבי, וזאת כדי להעביר מסר של קירוב לבבות, ברוח חג הסוכות.
חג שמח
אהוד.

נק' למחשבה.

למרות שלפי התגובה הקודמת שלו, עדיין לא הייתי באה להופעה שלו נראלי ..

 

למה?

מי שחי בתוך בועה, סליחה יניב על הביטוי. חושב שזה לגיטימי.

ולמה בתוך בועה?

כי המציאות מאוד מאוד שונה מכל התיאוריות היפות..

באמת מצער..

אני חושבת שזה טירוף לרצות לתת לעם רוצח חלקים מאיתנו..

וגם לכל עם. לא רק לערבים.

יש לנו מדינה. 

למה שנרצה לתת ממנה לעם שיש לו גם מדינה?

למה שתרצה להכניס לבית שלך, מישהו שיש לו בית?

לתמיד..

ולא סתם.

פושע, רוצח, אנס, גנב.

כן.

כאלו הם.

גם אם הערבים היו מתקנים את עצמם אני לא אסלח להם.

ומדוע בעצם?

הערבים, רצחו תינוקות בקור רוח, או בהתלהבות יותר נכון,

רצחו הורים, השאירו יתומים,

השאירו אלמנות..

ובי אישית פגעו. כן, למה שאני ארצה שאחד שפגע בי, באבי, באחותי, ובאחי

בלי להגזים, יישאר פה?

את זה תסביר לי בבקשה.

גם אם לא היה את הסיפור הזה למה ללכת לשמוע מוזיקה מיוצר חילוני?

זה לא לבטא דעה אלא לכפות אותה.

ולכן אני יודע מה לגיטימי ומה לא.

מי שהחליט זה ה'. אני רק יודע מה הוא החליט כי למדתי את תורתו, ואני מתוקף תפקידי כיהודי להיות זה שמפיץ את אור תורת ה' בעולם ושופט על פיה, וממשיל אותה על כל תחומי החיים, הולך ואומר לכולם מה לגיטימי ומה לא, בשאיפה להשליט את זה בכל העולם.

יותר מזה- לגיטימיות זה לא מה טוב- זה מה מותר.

ולאסור על מישהו לחשוב משהו זה לא דבר טוב וחינוכי אף פעם.

דתי שמאלני זה בן אדם שכנראה שכח ללמוד את הפסוק: "כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם"

ב"הצלוחה

אשריך..

בעז"ה בזכות המצווה שעשית זה יעבור מהר..

רפו"ש(?!).

הציק לי חצי שעה וברגע שהתעוררתי נעלם כלא היה...

זה לא צלבב

והוא אמר שאין בעיה להיות

עם חולצה שכזאת

רק לשים לב שאתה לא מתפלל לכיון הצלב

(שאלתי אותו לגבי חולצה שלי עם סמל ברצלונה

אני לא זוכר בדיוק אבל זאת +- התשובה שלו...)

יש מגוון צלבים, אגב. (נורא מקורי מצידם <צ>).

אלו שני קווים שחותכים אחד את השני בתשעים מעלות

ומובאים בהקשר דתי. זה צלב נוצרי. זה הכל...

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A6%D7%9C%D7%91

בעצם, זה כן אפשרי..

פשוט בנתיים יותר קל לברוח מזה במקום לעמול ולשנות את זה.

אבל ככה אני אוהב את עצמי.

גם ככה אני אוהב את עצמי.

וגם ככה יש לי משחפה וחברים,כך שאני כנראה לא כזה נורא

כיום-למדתי להשלים על מי שאני ואפילו לאהוב אתזה...!

החלפתי את המילים מוזר/חריג/שונה במילה-מיוחד

זה עשה את כל ההבדל...

משלים עם החסרונות שלך?

אני חושבת שכמעט לכל אחד יש את זה, ויש בזה משהו טוב- גורם לנו לעבוד, להתקדם ולהשתפר.
זה ממחולק אצלי פחות או יותר לשניים -

הדברים הפנימיים - אין כזה שאי אפשר לשנות! א י ן כזה דבר!
נכון, זה קשה להשתנות - אבל אם רוצים - זה אפשרי! בשמחה ובעמל.
וכאן נכנסים 2 משפטים:
'אין הדבר תלוי אלא בי' - אני יכולה להשאיר את המצב איך שהוא ולהתלונן כל היום, ואני יכולה לקחת את עצמי בידים!
'קשה זה טוב' - 'סבבה, התחלתי לעבוד. אבל קשה, סוחט!!' - אחרי הקושי, ואולי אפילו בתוכו - יגיע הטוב - כי תגיעי להיות מי שאת רוצה להיות, לקבל את עצמך ולאהוב את מי שאת! תהי שמחה ומסופקת מהעבודה שעשית.

הדברים החיצוניים - פעם מישהו מהיישוב אמר לי משפט חכם 'זה מה שאת - עובדה! מה את עושה עם זה?'
יש לך בחירה! את יכולה להתלונן כל היום לה', ואת יכולה להגיד 'ואי, באסה עולמית! אבל אני יכולה יותר לעזור בבית/ לקנות קרם לשיער הקופץ/ לחסוך כסף בשביל לקנות X' וכ'ו...

וכמו שאמרו מעלי - יש את הפרווה - מקרה לגופו - אם לקבל או לעבוד ולהשתנות.
העיקר להאמין ולאהוב את עצמך!

 

יש לא מעט חסרונות, אבל גם הרבה ייתרונות.

מסתכלים על מה שטוב ולא על מה שפחות

התובנה הזו ממש התקבעה אצלי יום אחד,

כשגיליתי שיש לי איזה תכונה די מרגיזה (חיצוני..), ואמא שלי אמרה לי שאין לי מה להתבאס. אני צריכה להגיד תודה שזה משהו כזה ולא דברים אחרים.. זה לא כזה נורא, ולכל אחד יש דאפקות משלו. אין מושלם.

אם אתה טוב במשהו אחד, אתה יכול להיות פחות טוב במשהו אחר. לכל אחד יש נקודות חוזק.

יש עוד נקודה-

אם מדברים על מידות, אז כמעט תמיד אפשר לשנות את זה. (בהרבה מאמץ, אבל אפשרי).

אז בסיטואציה כזאת משתדלים להשתפר, בלי לשנוא את עצמנו.

אפילו בתכונות אופי (כמו ביישנות וכו') אפשר להשתנות הרבה פעמים.

ברור שאם האופי שלך שקט אתה לא תהפוך לבנאדם רועש, אבל בהחלט תוכל להיות קצת פחות ביישן. (מנסיון..)

תקבלי את עצמך!!!

אם הקב"ה נתן לך כאלה וכאלה תכונות (לטוב ולמוטב..) כנראה זה מה שהכי טוב לך!!

המון הצלחה

צריך לדעת להאמין.

אם תאמין שאתה לא יכול לשנות כלום- אתה באמת לא תשנה כלום.

אבל לא צריך לומר בפומבי...

איך ידעתי שמישהו ישאל אתזה...

ואז הבנתי אם לא נשתנה ונבין את האמת שלנו הפנימית שבשבילה צריך להשתנות לא נוכל "לשנות" את העולם אם אנחנו לא נשתנה ונבין איך אנחנו רוצים שיראה העולם

לאדם שחושב שהוא יכול לשנות את העולם לבד - אז כן, זה נכון.

העולם הוא כולנו, לכן כולנו צריכים לעשות שינוי כדי לשנות אותו.

יש שני סוגים של מטרות: מטרת-על ומטרת-ביניים. לפני שמשיגים

את מטרת-העל צריך לעבור כמה מטרות-ביניים. בהקשר הזה: עבודת

ה' הפרטית והלאומית או כל הכנה אחרת, תלוי מה מטרת-העל.

בדיבורים ומעשים. (דיבורים זה השינוי של האחרים, ומעשים זה השינוי של עצמך)

אחד מהם לבד לא יצליח.

אבל נכון שכמו בעבודה על עצמך, גם בהשפעה על הציבור, לא כל דבר מצליח, ולא כל דבר מתקבל, ויש דברים שמשפיעים באיחור רב.

אני שיניתי כמה דברים בישיבה שלי, ולאחרונה שמעתי מחבר שם, על התקדמות נוספת שנעשתה בהשפעתי...

רק אם נפעל לשלמות כלפי פנים, ונדרוש שלמות כלפי חוץ, העולם יוכל להגיע למה שהוא צריך להגיע.

לא סתם כך, הפורענות מתחילה ממי שהיה לו להוכיח ולא הוכיח. הוא הראשון לשאת באחריות, כי אפשר להשפיע, וכמעט כל אחד יכול להשפיע. וחוץ מזה, כשאתה מנסה להשפיע על אחרים, זה משפיע הרבה גם עליך.

חסל סדר קלישאות.

מה זה השאלה הזאתי?

מה אתה מצפה שנומר? לקחת 5 כדורים ביום ולאכול בריא?

כדי שיאהבו אותך אתה צריך להתייחס יפה לאנשים. לכבד אותם. להתנהג כמו בנאדם. להראות נורמלי. להיות אחד שכיף להיות איתו פשוט..

לוידעת. משו הציק לי בשאלה.

המתכון הוא לאהוב את עצמך!!!

וזה העיקר!

הוא מתאכזר אל עצמו באיך שהוא מסתכל על עצמו.

יש לנו חסרונות,אבל אי אפשר לקחת את כולם ולומר-זה אני.

לא לא,הרוב אצל כל אחד מאיתנו זה המעלות הגדולות.

ולא לעשות משהו כי כולם עושים אותו, אלא כי אתה מאמין בו!

תנסה להתחבר לכוללם ולהיות נחמד גם אם בהתחלה עדיין לא אוהבים אותך אם תמשיך ככה לאט לאטא תראה שיאהבו אותך ( נראלי) בהצלחה

תיהיה אתה ואל תנסה לחקות אחרים

אל תעשה או תילבש דברים שאתה לא רוצה רק כי כולם עושים את זה

לפירוט-עיין במה שכתבתי ל"דובדבן בקצפת"

ולהאמין שמי שאתה זה מי שה' החליט שהכי טוב לך להיות, וכל עוד זה לא פוגע בסביבה, תמשיך להיות אתה.

השאלה הזאת קץת מץחיקה...

וו..... -הפוך- אם אתה רוץה שיאהבו אותך תנסה לברוח מזה, וכמו שאמרו כבר לפני- להיות מי שאתה באמת!!1

להצליח לא להתייחס לסביבה מהבחינה של מה יגידו/יחשבו/איך יגיבו - להיות אני בטבעיות. ומנגד להתייחס מאד לסביבה מהבחינה של אכפתיות, נחמדיות והתעניינות.

אם תתמיד בזה, 90 אחוז תהיה אהוב ורצוי על כולם ובנוגע לעשר ת האחוזים הנותרים - זה שווה להיות ככה גם בלי קשר לתוצאות לדעתי...

שיאהבו אותך?  אם תהיה מי שאתה, יאהבו אותך אלה שבאמת אוהבים אותך, האמיתי!  

"איזהו מכובד המכבד את הבריות"

זאת כל התורה, יאי!

לעזור, להקשיב, לתמוך.

כן...

אבל המצוה היא רק על הגבר ולא על האישה...

שאלו רב מה צריך לעשות בשביל לכפר על ביטל מצוות עשה והוא אמר "וידוי, חרטה, קבלה לעתיד" [שאת הדברים האלה עושים אחרי חטא]

בעקרון על ביטול מצוות עשה צריך להביא קורבן עולה.

בימינו שאין קורבנות אנו נאלצים להסתפק בתשובה...

אבל נפסק כבית הלל.

מעבר לזה זה בהחלט ראוי וטוב ומצווה גדולה של קיום עם ישראל - אבל את המינימום של מצוות פרו ורבו, כבר קיים...).

בכ"מ,יש דעה שמחייבת שני בנים ושתי בנות.

רק הוא מחוייב.

חזקיהו המלך התחייב על זה מיתה וכרת.

עד שנתנו לו עוד "צ'אנס",והוא התחתן והוליד את מנשה.

כמו מי שלא מניח תפילין לדוגמא.

אבל יש גדר למצווה לא חייבים להוליד ילדים בלי סוף.

וזה רק הגבר האשה לא חייבת.

אבל כרגע -
לדעתי, זה לא המקום ולא הגיל להתעסק בזה.
 

קצת קשה לומר, הוא בעצם מבטל עשה....

אבל זה מצווה, הרמב"ם דן בזה, מהי מצוות פרו ורובו? כמה צריך להוליד כדי לקיים את המצווה? על מי היא מוטלת וכו'...

אבל זה בהחלט מצווה לכל דבר...

מי שלא שם ציצית על בגד עם ארבע כנפות-מבטל מצוות עשה.

מי שלא לובש בגד עם ארבע כנפות לא חייב לשים עליו ציצית.

זה יותר דומה למי שלא מניח תפילין.

ובטרמינולוגיה של היום,כן זה עברה.

עברה בעיקר לגבר.... לאישה פחות...

רק אני צכה לקנות חולצה לחג בעיר. תתפללו שאמצא ואז לא אבריז למלא זמן.

ואני בהלוויה עד מאוחר ואולי גם ניחום אבלים מחר... באסה!

רק לניחום אבלים

תעשו טוב. שה' יברך אתכן, צדיקות!

בינתיים חברות מחזירות שלילי..

אם אני אבוא עם אחותי זה פשוט... יואווו !! חח באלי להביא אותהה

דווקא בניתי עליו. בהצלחה .

הדרת גברים

אתה צריך ללכת להניח חצאית ברחבת הכותל!!!

[על משקל להניח תפילין..]

מגיע לי פיצוים על העוגממת נפש.

קישקושים מספיק מושכי צומת לב?!

ילדות,

בע"ה מחר ב9 וחצי בת. מרכזית !

חוזרים לחסדי, עם התנדבות בנות מטורפת!

ב9 וחצי בת. מרכזית [תגיעו בזמן! יש מלא עבודה.]

ואנחנו שם עד 4. יש חלוקה.

תזכו למצוות, וחתן צדיק!

'איש(ה) בל תעדר"

לעוד פרטים וכו' תפנו לטובי =][=

05*-***-****

הפעם לא משגעים את פנינה!

עד כאן לשון ההודעה

שזה עיר הקודש וזה..אבל......

ועוד שזה ב-9 וחצי בבוקר

ב-6 וחצי אני אצטרך לצאת מהבית

מבאס ..

תהנו ממש! אשריכן

נפגש מחר בעזרת ה'. שלחתי לך מסר כדי להצטרף למערך התנדבות עם הפרטים שלי.

מקווה שנהנתן

ספרנו כסף, עשינו טלפונים (שלא הלכו משו.. ), סידרנו כסף וארגנו כמה ארגזים.....

חחח איזה קבוצה.. לא ידועים... מלאכים כאלו (בלבוש חילוני אבל לא משנה ) שעשו את מה שאנחנו עושים ביום שלם בששששלללווששתרבעעעיי שעעעה!!!!! 

בהחלט היה נחמד (במיוחד השההיה בתמנון )

נ.ב. חח בעצם הלכתי לפנ י החלוקה   

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4431349,00.html

ברוך דיין האמת

אבל... יהודי בן 92...

ולא אכפת לי שהוא מבוגר.

גם למבוגרים יש זכות לחיות

זה גם לא משנה איך הם מתייחסים לזה. כמו שאם לך לא אכפת איך היד שלך מרגישה (ואת רק רוצה שהיא תהיה בשקט, אז את לא מכאיבה לה), היא עדיין חלק ממך, היא נאמנה לך ולא עוזבת אותך.

את, גם ברמה הפיזית, המשך ישיר של ההורים שלך, בין אם זה נעים ובין אם לא. אין לך בחירה בתחום הזה, כמו שליד שלך אין בחירה אם להיות חלק ממך, וכמו שלילדים שלך לא תהיה בחירה כזו.

אם תנסי להפנים את הנק' הזו, ייתכן שזה ישפר את הרגשת הקשר שלך עם משפחתך. תביני גם, שזה שרוצים שתהיי בשקט, זה כי כשאת לא בשקט כואב להם, זה לא רק שהם לא מצליחים לעשות מה שהם רוצים כי את מפריעה להם או משהו כזה, אלא כי באמת את תופסת נפח בראש שלהם, וזה לא נותן להם שקט, אז הם צריכים לתת לך משהו כדי להרגיע אותך ואותם.

(אני לא יכול לדעת איך באמת ההורים שלך מתייחסים אלייך, אבל הגבתי בהנחה שהתיאור שלך הוא מדויק. ומהיכרות עם הרבה אנשים, תמיד כדאי לבדוק שוב ושוב ושוב את ההנחות שלך בקשר אליהם. אפילו זכור לי מקרה קיצוני של שני חברים שהתווכחו, ואני הייתי ליד אחד מהם כל הזמן של הריב, והיה נראה לי שהוא צודק, ע"פ הנתונים שראיתי, אבל אמרתי לו-בכל זאת, לך תדע מה השני הבין... (ולא היה אפשר לפנות לשני כי הוא היה עסוק מאוד), אותו אחד אמר לי-מה כבר יכול להיות, הרי גם לך אין באמת שום תירוץ בשבילו! אז אמרתי לו-נכון, אבל בכל זאת, אולי... אחר כך, השני התפנה, ודיברתי איתו, ושאלתי אותו על מה שקרה, והייתי בהלם כשהבנתי איך השני הבין את הסיפור, והסברתי לו מה הראשון הבין. קיצור-בסוף הם השלימו, אבל אילולא הייתי מברר מה קרה, סביר להניח שהראשון היה מנתק את הקשר עם השני... צריך לבדוק כל דבר אלף פעמים, ולצאת מתוך הנחה שהאנשים הם אנשים טובים שאכפת להם...)

אני לא באה ח"ו לזלזל בבעיה שלך או להקטין אותה למול הבעיה שלי אבל שמעי מה עובר עלי:

ההורים שלי יותר מדי אוהבים אותי. את יודעת מה זה יותר מדי? שבכל הזדמנות הם אומרים לי את זה ובכל ריב שיש לנו הם פתאום באים ומחבקים ואומרים לי שהם אוהבים אותי.. ומה הרגשות שלי כלפיהם? שאלוהים יסלח לי, אני לא מצליחה לאהוב אותם. יש רגעים שאני מקללת אותם בלב, שונאת אותם...וזה כפיות טובה רצינית! ואני לא יכולה להראות להם את הרגשות שלי..אז לא משנה כמה אני כועסת אני חייבת לתת לאמא שלי חיבוק בחזרה, לחייך כאילו לפני שנייה לא רבנו ולהמשיך כרגיל..

אני מבינה אותך מאוד מאוד מאוד אז קצת קשה לי לשכנע אותך במשהו שאני בעצמי לא משוכנעת ממנו אבל קחי משפט חמוד- את משפיעה על מציאות חייך ע"י הרעיונות שבליבך והמילים שאת מוציאה מפיך.

אם תתחילי לחשוב שלא נורא שלא מפרגנים כ"כ [אפילו שזה כואב..] ואולי תנסי לדון אותם לכף זכות אז זה יכול להקל עליך..

מה שלא הורג מחשל, מזה את יכולה ללמוד איך תיהי את אמא לילדים שלך..פנקי אותם, פרגני להם...

לפחות את בפנימייה..אני כל היום בבית. תתעודיי!

בהצלחה נשמה

אמא שלי יועצת בבית ספר ואת יודעת איזה מבאס זה? כל דבר שאני עושה היא ישר מסיקה מסקנות ע"פ המקרים הדומים בהם היא נתקלה [והמקרים האילו קיצוניים ממש..] וזה קשה, ברור, אני מבינה אותך כ"כ!

אבל שוב, אין מה לעשות! בת כמה את? הדבר היחיד שאת יכולה לעשות זה להתגבר ולהשתדל לחשוב מחשבות טובות..

זה קשה אבל אין בררה...

ומדריכה קבוצת דמיון מודרך.

וכל פעם שאני מנסה להתיעץ איתה על משהו או שהיא מתחילה לספר לי

שזה קרה גם למטופל שלה ואיפה זה נגמר(בית חולים לחולי נפש ממש מעודד!)

או שהיא אומרת לי לדמיין אותי עציץ לדמיין אותי בים

לה בלה בלה@!

ואחר כך היא מתפלאה שאני מתעיצת עם חברות בנשאים חשובים.

דברי איתה.

תפרקי לה את זה.

אני בטוחה שהיא לא תהיה אדישה ואולי תשים לב יותר..

(כמובן אל תגידי לה ככה "אמא לא אכפת לי שתהי בחתונה שלי רק תביאי ת'כסף" כן?

אלא בעדינות "אני מרגישה שאין לנו כל כך קשר.. שאת לא..." וכו')

בהצלוחה!

אני מבינה אותך כל כך...אולי לא בכזאת קיצוניות אבל אני לא מרגישה מחוברת ולא מרגישה צורך לספר ולדבר עם ההורים שלי....

מרוב שאני מבינה קשה לי להעביר את זה לכתיבה..מצטערת....אבל תדעי שאני בטוחה שהרבה עוד מבינים אותך!!

כולנו כאן בסופו של דבר מתבגרים ועוברים פחות או יותר את אותם הדברים...אז תתנחמי בזה שיש עוד בנות שמרגישות ככה אפילו אם הם לא מראות את זה...

לדעתי החברות שלי לא מעלות על דעתם מי אני באמת...בשבילם אני שמחה כל הזמן,זורמת,המארגנת הראשיתשל מסיבות הצגות ופגישות....

קיצר..מצטערת....אבל זה באמת קשה..מבינה אותך..

נכון שצריך לדבר איתה, אבל צריך להקפיד-

דבר ראשון לדבר בכבוד וכו',

ודבר שני- תקפידי לדבר לא על מה שהיא עושה או לא עושה, אלא על מה שאת מרגישה. היא פחות תיפגע ככה ויותר תקשיב לך. (לא "את לא מספיק...את עושה..." אלא "אני מרגישה... אני חושבת... אני רוצה... אני לא מצליחה..." וכו'.)

ועוד משהו- אל תזרקי דרישות, תחשבי טוב טוב לפני השיחה הזאת איך להתנסח, תדברי על מה שהיית רוצה שיהיה ולא על מה שהיא צריכה לעשות ולהשתפר.

בהצלחה.

זה חלק מעבודת המידות. תחשבי עלזה עד שתרגישי שאת מוכנה לשיחה הזאת. כמה זמן שזה יקח.

שלחתי לך הודעות ולא ענית אניממש רוצה לעזור! 

בס"ד

פרדס אהובה, זו תחושה מוכרת. ויתכן שאת מרגישה דברים מעצבנים ומתאכזבת בלי סוף.

המלצתי החמה- תשני את חוט המחשבה. קראתי את המכתב שלך והרבה פעמים את מציינת את המחשבות שעוברות בראש של ההורים שלך. את מסכימה איתי שיש מצב שזו לא המחשבה שלהם?

הרבה פעמים אנחנו מפרשים מציאות מסויימת בצורה מאוד משכנעת ונורא להוטים להגיב על המצב- הן מהבחינה הרגשית, הן מהבחינה החיצונית. זה מצחיק ובנאלי לומר אבל זה חלק מהעניין של להבין שלדון לכף זכות זו חובה לא כי ככה נחשוב טוב על העולם, אלא כי יש סיכוי גדול יותר שזה מה שקורה. הרי טבע האדם הוא להיות טוב. את מסכימה איתי שרב ההורים (למרות שלדעתי, כל ההורים) של המתכתבים פה אוהבים את ילדי'הם אהבה עזה? אז איך כולם פה מרגישים את ההפך? כי הטבע שלנו מושך אותנו לחשוב שלילי.

עצה להתחלת השינוי- תתחילי לתת מעצמך להורים שלך.

זה יסוד האהבה- גם בזוגיות וגם בחינוך ילדים נתקלים המון פעמים בתחושות של מחסום של אהבה לצד השני- הפתרון המוכר ביותר, בעיניי המנוסה ביותר זו הנתינה. תגלי מה ההורים שלך אוהבים בחיי היומיום ותתחילי לתת, בכל הכח, בלי לעשות חשבונות אם עכשיו אני כבר אוהבת או שאין לי כח וזה לא עוזר. הקציבי זמן ותתחילי.

אם זה לעזור בבית בשבת, אם זה להתקשר בהקפדה כל יום ולשתף את אמא מה איתך בפנימי'ה- לשאול אותה איך הי'ה לה היום וממש לסחוט ממנה שיחה. שתשתף אותך.

ביננו- אין אדם שנולד מאוהב בשום דבר מלבד עצמו. אפילו אמא שאוהבת את הילדים שלה כ"כ, אוהבת אותם בזכות הנתינה שעשתה עבורם.

וגם אנחנו, אוהבים יותר ויותר ככל שאנחנו מרגישים שאנחנו 'נותנים' יותר לבורא יתברך.

בהצלחה רבה חמודה

לא רואה בכך בעיה...

יש כאלה שלא מגיע להם שיאהבו אותם

מה לעשות שלא כל האנשים נחמדים/טובים/אהובים

אם כל הכבוד לתורה

אני לא אוהב מישהו אם על פי מעשהו זה לא מגיע לו...!

גם אם זה אבא/אמא שלי

בס"ד

פרדס אהובה, זו תחושה מוכרת. ויתכן שאת מרגישה דברים מעצבנים ומתאכזבת בלי סוף.

המלצתי החמה- תשני את חוט המחשבה. קראתי את המכתב שלך והרבה פעמים את מציינת את המחשבות שעוברות בראש של ההורים שלך. את מסכימה איתי שיש מצב שזו לא המחשבה שלהם?

הרבה פעמים אנחנו מפרשים מציאות מסויימת בצורה מאוד משכנעת ונורא להוטים להגיב על המצב- הן מהבחינה הרגשית, הן מהבחינה החיצונית. זה מצחיק ובנאלי לומר אבל זה חלק מהעניין של להבין שלדון לכף זכות זו חובה לא כי ככה נחשוב טוב על העולם, אלא כי יש סיכוי גדול יותר שזה מה שקורה. הרי טבע האדם הוא להיות טוב. את מסכימה איתי שרב ההורים (למרות שלדעתי, כל ההורים) של המתכתבים פה אוהבים את ילדי'הם אהבה עזה? אז איך כולם פה מרגישים את ההפך? כי הטבע שלנו מושך אותנו לחשוב שלילי.

עצה להתחלת השינוי- תתחילי לתת מעצמך להורים שלך.

זה יסוד האהבה- גם בזוגיות וגם בחינוך ילדים נתקלים המון פעמים בתחושות של מחסום של אהבה לצד השני- הפתרון המוכר ביותר, בעיניי המנוסה ביותר זו הנתינה. תגלי מה ההורים שלך אוהבים בחיי היומיום ותתחילי לתת, בכל הכח, בלי לעשות חשבונות אם עכשיו אני כבר אוהבת או שאין לי כח וזה לא עוזר. הקציבי זמן ותתחילי.

אם זה לעזור בבית בשבת, אם זה להתקשר בהקפדה כל יום ולשתף את אמא מה איתך בפנימי'ה- לשאול אותה איך הי'ה לה היום וממש לסחוט ממנה שיחה. שתשתף אותך.

ביננו- אין אדם שנולד מאוהב בשום דבר מלבד עצמו. אפילו אמא שאוהבת את הילדים שלה כ"כ, אוהבת אותם בזכות הנתינה שעשתה עבורם.

וגם אנחנו, אוהבים יותר ויותר ככל שאנחנו מרגישים שאנחנו 'נותנים' יותר לבורא יתברך.

בהצלחה רבה חמודה

שלחתי לך 5 הודעות ולא ענית   ... אבל ראיתי שכתבת את זה גם בפורום של ההורים, וכתבת שאת בת 17.. אני קטנה ממך ב4 שנים אז את בטח מעדיפה לדבר עם משיהו יותר קרוב אליך בגיל.. וגם ההורים בפורןם כתבו דברים ממש טובים לא? 

ממש מקווה שיהיה לך חג שמח, ושה' יעזור לך בהכל, ובעיקר בקשר עם ההורים שלך! 

אוהבת <3

אני לא יודע מה השתנה מאז אבל כיום בגיל 20 זה לא ככה ב"ה

אני אצטרף לעצה של מבט קדימה תשקיעי בהורים שלך. זה קשה! מאוד אפילו.. אבל זה שווה את זה

מוזמנת לאישי..

אבל אני חושב שלאהוב את ההורים זה רגש די טבעי בכל זאת הם אלו שהביאו אותך לעולם....

יש דברים שטבועים באדם אם הוא ירצה ואם לא, אני חושב שיכול להיות שהדברים שנכתבו, נכתבו ברגעי כעס או משהו, גם אדם שמאוד שונא את הוריו כשהם ימותו היה לו עצוב מאוד....שוב פעם זה לא משהו שתלוי בו זה רגש טבעי שטבוע בו....

בכל זאת תנסי לדבר עם ההורים שלך אפילו דרך איזה מכתב או משהו, שייבנו מדוע את כ"כ לא אוהבת אותם, אני מניח שהם מאוד אוהבים אותך, גם אם את לא רואה את זה, כי הם ההורים שלך ושוב פעם גם רגש טבעי שטבוע באדם לאהוב את ילדיו....

אולי כדאי לנסות להתיעץ עם משהו שמכיר את ההורים שלך, כגון אחים גדולים וכאלה, איל מתמודדים עם זה....

את המקרה..

אם בכל זאת, אני באישי באמת באמת בכיף

שבת שלום

איבד שליטה על המוח והלב שלו..

מסכנים הילדים..

אין מילים

מה עובר על הנשים שמסוגלים לרצוח כאלה פרחים????????????????