יש לי עבודה על שמיטה
ואני לא אהיה בבית אז כמעט ואין לי איך לאסוף חומר מי שיוכל לעזור לי תבוא עליו הברכה
הנושא הוא קדושת הארץ-מצוות שמיטה מדאוריתא או מדבנן
אני צריכה להביא מקורות מהתורה משנה פרשנים והאחרונים
תודה רבה
יש לי עבודה על שמיטה
ואני לא אהיה בבית אז כמעט ואין לי איך לאסוף חומר מי שיוכל לעזור לי תבוא עליו הברכה
הנושא הוא קדושת הארץ-מצוות שמיטה מדאוריתא או מדבנן
אני צריכה להביא מקורות מהתורה משנה פרשנים והאחרונים
תודה רבה
מה אתם אומרים על ניסעה לפולין?! כאילו לנסוע או לא?
זה עלה אצלינו בכיתה/ בשיכבה הרבה פעמים וזה מאוד סוער.. מה דעתכם?!?! ואם כן / לא תגידו למה..
יום טוב ושבת שלום!



עזרא - ארכיון
3>מה דעתכם על נטורי קרטא שחושבים שאנחנו לא צריכים לחיות במדינה הזאת כי יש הבטחה בתורה שאנחנו לא נלחם ביושבי הארץ או נכבוש אותה עד שהמשיח יגיע???
ואם כבר חים במדינה הזאת אז שהמניגות לא תיהיה של היהודים?
בבקשה תענו לי כי היה לנו דיון על זה ואני קצת בדילמות

עזרא - ארכיוןשבוע- טוייב לכולםם!!
קיבלנו היום פרוספקטים ל-ש-ב-ת ג-ר-ע-י-ן!!!
אמאלההה!
איזה לחץ..
כ"כ עצוב..
שרנו היום "שתישאר חניך ל-נצחח!!!"
עוד שניה ואנחנו כבר..ביי ביי

שנזכה לנצל כל רגע [בעז"ה..]..
מאיתכם?!
קיבלתם כבר את הפרוספקטים??
מנהלות יקרות..לא למחוק בבקשההה!!..:)
היה היה מלך, ולמלך הייתה בת יחידה. אהב מאד המלך את ביתו, ועשה למענה כל מה שביקשה, יפה וחכמה הייתה, וכל רואיה שיבחו אותה על חוכמתה כי רבה. גדלה והפכה לנערה נחמדה שכולם אהבו ואביה היה גאה בה מאד.
יום אחד אמר הוזיר למלך - אדוני ומלכי, אתה אוהב את בתך יותר מכל, עושה למענה כל מה שנפשה תחשוק, האם גם היא אוהבת אותך באותה המידה? - בטוח אני, ענה המלך. - למה שלא תבדוק את אהבתה? שאל הוזיר הערמומי, שקיווה שהוא ימלוך אחריו - איך אבדוק, את אהבתה? שאל המלך. - פשוט מאד, ענה הוזיר, שאל אותה - כמה היא אוהבת אותך. וכך היה, ערב אחד. לאחר שסעדו ליבם ומצב רוחם טוב עליהם - שאל המלך את ביתו - ביתי היקרה, את יודעת כמה אני אוהב נכון? - נכון, ענתה הבת - הייתי רוצה גם אני לדעת כמה את אוהבת אותי, האם תגידי לי? - ודאי, אבא, אני אוהבת אותך כמו את המלח.
- כמו המלח? שאל. - כן, ענתה. הלך המלך וסיפר לוזיר מה אמרה בתו. התפלא הוזיר ואמר - כמו המלח? זה שעולה פרוטות ומצוי בכל מקום? - כן, ענה המלך. מוזר מאד, אתה אוהב אותה כמו העולם והיא כמו המלח? זאת אהבה?. כך הסית הוזיר את המלך נגד ביתו. בא אליה ואמר לה - אהבתך קטנה מידי, לא כמו אהבתי ועל כן עלי לגרש אותך, צאי מהארמון ואל תקחי עימך מאומה.
כך יצאה הנסיכה מן הארמון כשרק שמלתה לגופה וזוג עגילי זהב לאוזניה. הלכה והלכה, עד שהגיעה לבוסתן תמרים. ישבה לנוח, היתה רעבה וצמאה, ניגשה למעין שנבע שם, לשתות ואספה תמרים למאכל מתחת לעצי התמר, ואז ראתה אדם שוכב מתחת לעץ ופיו פעור לרווחה, שאלה אותו - מי אתה?מה אתה עושה פה? ולמה פיך פעור כך? ענה לה - אני טמבל, לא יודע לעשות שום דבר, ואני שוכב כך כי אני מחכה שייפול תמר אל פי וכך אני חי. אמרה - ולמה לא תעבוד? ענה לה - אני לא יודע שום מלאכה. החלה ללמד אותו לעשות דברים, הקימו סוכה וישבו בה. אמרה לו - אני אלמד אותך כל מה שצריך לחיות בחברה. ולא אמרה לו מי היא. נתנה לו עגיל זהב אחד ואמרה לו ללכת למכור, אצל הצורף יוסוף שבשוק הצורפים , ומשם לך לקנות כד וכוסות ובוא אלי. וכך עשה , מכר עגיל, בכסף קנה כד וכוסות ממתכת וחזר אליה לבוסתן. ואת שאר הכסף מסר לה למשמרת. ועכשיו, תמלא מיים מהמעיין ולך למכור ברחובות בגדד. וכך עשה, מכר וחזר למלאת , מכר וחזר למלאת כך עד לשעות הצהריים.
ואז הייתה יושבת איתו ומלמדת אותו. לאכול, לדבר , להתלבש, לאחר כשבוע אמרה לו -עכשיו לך תקנה עוד כד וכוסות וכך לא תצטרך לחזור הרבה פעמים. כל מה שאמרה לו עשה ללא ויכוחים. כך עברו עליהם החודשים, עברה שנה , עברו שנתיים.
יום אחד אמרה לו - עכשיו לך לחייט, שיתפור לך חליפה, תקנה גם נעליים ומסבחה. לימדה אותו להיתלבש יפה ואמרה לו - עכשיו לך לבית הקפה שבו יושבים האנשים החשובים, שב שם תזמין כוס תה ואל תוציא מילה מהפה, תקשיב לכל מה שאומרים ותבוא לספר לי. יום יום הלך לאותו בית קפה שבו יושב אביה המלך , ושמע מה מדברים ובא לספר לה , לא החסיר דבר. כשהרגישה שהגיע הזמן, מכרה את העגיל השני ועם הכסף שחסכו החליטה לבנות להם בית . כך עברו השנים, לימודים, מכירת מיים, והליכה יומית לבית הקפה.
יום אחד אמרה לו לטמבל - היום לפני שתצא משם תזמין את כל יושבי בית הקפה לארוחת צהריים אצלינו בבית. וכך עשה. אף אחד לא הכיר את האיש השתקן שיושב כל יום ושותה תה ולא מוציא מילה מהפה, אך הוא עשה עליהם רושם טוב והם נענו להזמנה. וכך ביום שלישי בשבוע הגיעו כל המכובדים ובראשם המלך, מבלי שהטמבל יודע עדיין שהוא גר עם הנסיכה. השולחן ערוך כראוי לפמליית מלך , חיכה להם ומשרתים שרתו אותם, הנסיכה התחבאה ולא הראתה עצמה. לכולם הוגשו מטעמים עם מלח ואילו למלך הוגש אוכל ללא מלח. כשטעם המלך את האוכל , הפסיק מיד לאכול, והיה עצוב מאד, נשאל מדוע אינו אוכל? ענה, - משום מה נראה לי שהאוכל תפל, התפלאו כולם , כי הרי שלהם מתובל כראוי. המלך נשאר בלי אוכל וסיפר - עכשיו אני יודע כמה המלח חשוב ואילו אני גירשתי את ביתי מן הארמון, כי אמרה לי שהיא אוהבת אותי כמו את המלח, איזה כסיל הייתי. אילו רק יכולתי לראות אותה ולבקש את סליחתה, הייתי נותן הכל. נגמרה הסעודה והאורחים הלכו להם. ורק אז ישבה הנסיכה וסיפרה לטמבל מי היא באמת.
כעבור שבוע אמרה בת המלך לטמבל - עכשיו לך ותזמין את המלך לבד לסעודה , ואל תגיד כלום. המלך הגיע והוגשה לו סעודת מלכים, והפעם האוכל היה עם מלח, כשגמר המלך לאכול שאל - אני לא מבין, קודם כולם אכלו עם מלח ואני תפל, ועכשיו רק אני הוזמנתי והאוכל עם מלח? אדוני המלך, יודע אני איפוא ביתך נמצאת, האם תרצה לראות אותה.? - הוי, כן כן, בבקשה. ואז יצאה בת המלך ונעמדה לפניו בכל זוהרה. ראה אותה המלך ובקושי זיהה אותה, גדלה והתבגרה, ומה יפתה. - האם תסלחי לי, בתי? רכן ונשק לרגליה ואמר - עוול עשיתי לך, אנא, סילחי לי ובואי חזרי לארמון והממלכה שלך היא. ומיהו איש נחמד זה? שאל על הטמבל. - זה חברי וידידי , והוא יהיה בעלי, וסיפרה לאביה את כל הקורות אותה מאותו יום שגורשה.
חזרה הבייתה עם חתנה לארמון, וחתונתם נערכה ברוב פאר, שבעה ימים ושבעה לילות . וכעבור שלוש שנים הוכתרה למלכה ואילו הטמבל הוכתר למלך. וחיו בעושר ואושר שנים רבות וגם אני הייתי שם לראות זאת.
אז דוגרי כמה אני אוהבת את הקב""ה
אני אתחיל אני אוהבת את הקב"ה כמו העינים שלי=]
עזרא - ארכיון
בעזרתו^
"היום בו נולדת ,
הוא היום בו החליט הקב"ה
שהעולם אינו יכול להתקיים בלעדיך.."
רבי נחמן מברסלב.
אביטלוווש!!
המונהמון מזל-טוב,
ליומולדת ה-15!
ועכשיו לברכות...:
שהקב"ה יגשים את כל משאולותייך ל-טובה!
ושתמשיכי להיות ילדה טובה! [חח=]=] חרוז יפה?!]
שתזכי לחיות עוד 120 שנים טובות!!!
ולחתן עם ציציות! [בעיתו ובזמנו;)]
שכל מה שתרצי- תקבלי [בעז"ה...]
ושכזאת חמודה תישארי!
[זה חרוז ממש יפה..
]
אוהבתותך כל-כך,
הדר..!
[ד"א אני כותבת היום על היומולדת שלך ביום העצמאות וזה כולל גם על היומולדת שלך בשייבס- ה' באייר..=]]
[ועוד ד"א- שמת לב שה-כ-ל בורוווד! מתחבר אלייך כ"כ!]
יום-עצמאות שמייח!
עזרא - ארכיון


המונהמון מזל-טוב!!
לויומולדת ה15!
שתזכי לכל הטוב שרק אפשר..
חיימאושרים.
ושכל משאלותייך יתגשמו ל-ט-ו-ב-ה!
אוהבת כ"כ- הדר=]=]
וכל אורות מכל הארץ! נכון?!






עזרא - ארכיון
עזרא - ארכיון
תקשיבו אולי נעשה אשכול כזה של כל מיני נוסטלגיות
כמו הדב בבית הכחול
באג בראש
(המנהלות אם זה נקרא הצפה אתן יכולות למחוק את זה)
האשכול אכן מיצה את עצמו.
לפי בקשתכ נפתח אשכול שבו תוכלו לספר מה עבר עליכם היום או עבור עליכם עכשיו....
תמשיכו אשכול אחר.. הוא כבר מוצף יותר מדי
שאלון קטן ונחמד(כדי שנכיר אותכן קצת יותר טוב..):
שמך:
כינוי:
מה את אוהבת לעשות בשעות הפנאי:
מנגנת בכלי נגינה,אם כן,איזה?
חוג מסוים שאת משתתפת בו:
עושה התנדבות? אם כן,איזו?
חרשנית/עצלנית/או לומדת כי חייבים?
שרופה על עזרא/או באה מידי פעם?
אוהבת לישון?
שרה במקלחת?
מייסמת משפטים של ר' נחמן?
שומעת שירים בלועזית/חסידים/ישאליים/או לא שומעת בכלל?
אוהבת לדבר בטלפון?
חברותית?
אם היו נותנים לך להביע רק משאלה אחת והיא תתגשם מה היית מבקשת?
ולסיום:הסניף השולט?(ד"א:זה ברור מה כל אחד יענה.. זה סתם שאלה בשביל מוראל..חח..)
בעזרתו ^
דבר תורה דבר תורה דבר תורה!!
"דבר אל כל עדת ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו..."
שואל רבי יחזקאל מהלברשטאם, הבן רבי חיים מצאנז, למה התורה אומרת "קדושים תהיו" שזה לשון עתיד, ולא אומרת "קדושים היו" שזה לשון ציווי?
מסביר רבי יחזקאל, שמה שכתוב זו הבטחה של הקב"ה, שבשלב מסויים בני ישראל יהיו קדושים וטהורים ותגיע הם הגאולה.
וגם מסביר הרמב"ם בהלכות תשובה, שהתורה מבטיחה לעם ישראל, שבזמן הגולה, מתי שהם יחזרו בתשובה, מיד תבוא הגאולה, שהרי נאמר, בפרשת נצבים, פרשת התשובה, "והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה.. ושבת עד ה' אלוקיך.. ושב ה' אלוקיך את שבותך וריחמך ושב וקיבצך מכל העמים" (דברים, ל', א' - ג')
שנזכה באמת להיות טהורים וקדושים לקבל את פני המשיח, שבת שלום ומבורכת!!

עזרא - ארכיון


עזרא - ארכיון
סולחת?עזרא - ארכיון
למרוקאים שבנינו.. =]
איך המימונה?!
אני עוד שניה מתפוצצת... כמה מופלטות אכלתי... 
ויש גם תעוגיות הקטנות האלה.. של השקדים וזה... גמאתם מכינים כאלו?!
תחחח.... אבא שלי אכל כף עם קמח לפני שניה... היא כמעט נחנק... =/.
וואייי.. איזה מנהג מוזר...!!!
אבל בסך הכל... כיף להיות מרוקאית =]



)


עוד מעט אנחנו הולכות להיות אורות, ואנחנו בעז"ה מוציאות חולצה....
ואנחנו צריכות רעיון לגלופה...
אז מי שיכול/ה לעזור לנו- תודה!
שב"ש!

עזרא - ארכיון
וואי זה חזק
חחחח....עזרא - ארכיוןהמצב של הפורום בקנטים ומדברים בפורום מנהלים מה לעשות איתו הפורום מלא בשטויות ושיחות אישיות שלא אמרוות להיות כן...וחבל!
אמרתי שאחרי השבת גרעין המצב יסתדר ובנות יתבגרו אבל..אני לא בטוחה לכן תתחילו לקחת את עצמכם בידים שלא ימחקו לנו תאתר כבר עכשיו! המשך יומעולה כמוכם=]
רות ונראה לי שגם אורטל;)
האשכול חפירות נמחק בגלל שהוא מיצא את עצמו מספיק חפרתם מעל ומעבר...מי שרוצה יכולה להמשיך לחפור לחברה שלה בשיחה אישית!
לא שהיה לי בעיה עם האשכול אבל אחד מהמנהלי על מחק אותו ואמר שזה מוריד תרמה....




עזרא - ארכיון
]
עזרא - ארכיון

עזרא - ארכיון
אבל עזבי..עזרא - ארכיוןחבר'ה יש עצומה שהיא נגד חלוקת ירושלים....אז קדימה לחתום!!!!!
http://www.atzuma.co.il/petition/morcha/3/
תחתמו כל אחד כמה פעמים
בעזרתו^
חשבתי להעלות קצת תוכן על יום השואה..
המשוגע, אידה פינק
כולם חושבים שאני משוגע, אבל אני לא משוגע.
זה מה שאומר כל מי שחסר לו בורג בראש, אבל הראש שלי בריא. הלוואי שהיה חולה. רק הלב שלי חולה, אבל נגד זה אין מה לעשות. יש לי רגליים עקומות, כפי שאתה רואה, וגיבנת, הגובה שלי מטר חמישים. ילדים פוחדים מהפרצוף שלי, אבל הילדים שלי היו ילדים טובים וכל בוקר וכל ערב נישקו אותי על שתי הלחיים ואמרו "בוקר טוב, אבא, לילה טוב, אבא".
שמעת פעם, דוקטור, שלאנשים כל כך מכוערים נולדים ילדים יפים? שמעת? הילדות שלי היו יפהפיות [....] הן היו שלוש, רק ילדות. הגדולה היתה בת שבע, הקטנה- בת שלוש.
אני מנקה רחובות.
טאטאתי רחובות, היה מה לטאטא, פרנסה קשה, דוקטור, לנשום את הסירחון הזה. אחר כך לא יכולתי להוריד מעצמי בבית המרחץ את הלכלוך. בבית המרחץ ההוא. הבת הגדולה כבר הלכה לבית הספר, והתעודה שהביאה היתה כולה טוב-מאודים מלמעלה עד למטה. בבית הספר אמרו לה לפעמים "אבא שלך זבלן", אבל היא... לב זהב... איזה ילדה... נו, דוקטור, אפשר להבין? אי- אפשר.
אחר כך ניקיתי רחובות בגטו, אבל זה כבר היה בלוף. מי שם לב לאשפה? היה לי מטאטא, ועם המטאטא הזה הסתובבתי. הילדים היו רעבים, ואני, ככה, הסתובבתי, אז לפעמים הייתי מוצא משהו. אדוני יודע... לפעמים מישהו נתן משהו.
בזמן האקציה הראשונה אמרו שייקחו אותי, כי לקחו בעלי-מום ואני יש לי גיבנת ואני גמד. הסתתרתי על הגג.
אדוני הדוקטור! בזמן האקציה השנייה ברחנו ליער, בשלישית הייתי ברחוב עם המטאטא ביד, כי את העבודה הייתי מתחיל בחמש בבוקר והאקציה התחילה בחמש וחצי. הדוקטור מכיר את המטאטאים האלה? ארוכים, עבים, מענפי ערבה. ואני, מה הגובה שלי? מטר חמישים.
כשהמשאיות הגיעו לכיכר שמול בית המרחץ, התיישבתי בברכיים כפופות בפינה בין שני בתים והמטאטא הסתיר אותי. בזכות המטאטא הזה אף אחד לא חשד שנמצא שם אדם. רעדתי כל כך שגם המטאטא התנועע. שמעתי הכל, כי בהתחלה היו סוגרים אותם בבית המרחץ ורק אחר כך העמיסו על המשאיות. אמרתי בליבי: כה ייתן אלוהים, כה ייתן אלוהים. ובעצמי לא ידעתי מה האלוהים הזה צריך לתת. ואם הוא בכלל קיים, אלוהים הזה? מאיפה לי לדעת... אתה יודע דוקטור... מישהו רץ, ברח והזיז קצת ביד שלו את המטאטא. הוא נפל, ואם מישהו היה מסתכל עכשיו לכיוון הפינה, זה היה הסוף שלי. פחדתי להרים אותו, בגלל שאז כבר הובילו אותם למשאיות.
אדוני הדוקטור! במשאית הראשונה עמדו הילדות שלי, השלוש... ראיתי הגדולה מבינה מה קורה, אבל שתי הקטנות בוכות בכי רגיל. פתאום הן הפסיקו לבכות והכי צעירה- בת שלוש!- קראה, "אבא, אבא, בוא אלינו!" הן ראו. רק הן גילו אותי בפינה הזאת. רק העיניים שלהן. אדוני הדוקטור- אז מה? מה קרה אחרי זה? אני, האבא... יצאתי, רצתי אליהן, וביחד... כן? אבל אני שמתי אצבע על הפה, נשכתי את האצבע מרוב פחד ונענעתי בראש שאסור לקרוא לי, שיהיו בשקט, שא!
שתי הקטנות קראו עוד פעם אחת, אבל זאת, הבת הבכורה שלי, סתמה להן את הפה עם היד שלה, אחר כך כבר היו שקטות...
ועכשיו, דוקטור, אני מבקש ממך אישור שאני לא משוגע, כי בלי אישור יפטרו אותי מהעבודה ויאשפזו בבית חולים.
או אולי תיתן לי איזו תרופה, דוקטור, שאני לא אהיה מוכרח להסתתר כל הזמן ולצעוק, "אני בא! אני בא!"... מפני שהן, בין כך ובין כך, כבר לא שומעות את זה.
(ל"ת)עזרא - ארכיון

עזרא - ארכיוןפריה- מזל טוב ענק!
איחולים לבביים=]=]
ו-אביטלי הצפונה!!!

מזל- טוב ליומולודתך ה15 [שד"א- הוא בכלל לא עכשיו..יש עוד זמן..אבל חפיף!..נכתוב אח"כ שובב..=]=]]
שתזכי להמונהמון שנים טובות!
ולחתן עם ציציות..[בעז"ה..
]
ולנעלי גזית חדשות..חחח=]=]=]..
{ולנעלי ספורט ק-ר-ו-ע-ו-ת..=]=]}
אוהבתותך מלא מלא מלא!
הדר [וווווווש!!!!]




(יש עוד שבועים, אבל תמיד כדאי להיות זריזים במצוות... ;))
) בכ"ז, שתזכי (ותזכו) לחתן בעיתו ובזמנו, לבריאות, הצלחה, אושר (ועושר..)



3>3>]


עזרא - ארכיוןמהו העומר?
בימי בית המקדש, היה עם ישראל מביא קרבן מיוחד של שעורים ביומו השני של חג הפסח (ויקרא כ"ג, י'). קרבן זה נקרא "קרבן העומר", ומשמעותו המעשית לעם הייתה שלאחר הקרבתו הותר השימוש בתבואה החדשה של אותה שנה.
התורה מצווה אותנו להתחיל ולספור ספירה מיוחדת, במשך חמישים הימים המובילים לחג השבועות, החל ביום השני של פסח (ויקרא כ"ג, ט"ו), הוא יום הקרבת העומר. זוהי תקופה חשובה של צמיחה אישית ובדיקה עצמית, שבאה כהכנה לקראת חג השבועות, אשר חל בסוף 50 הימים.
שבועות הוא היום שבו עמדו בני ישראל למרגלות הר סיני וקיבלו את התורה, ובתור שכזה, נחוצה לקראתו תקופת הכנה בת שבעה שבועות. המפרשים אומרים ששוחררנו ממצרים רק על מנת שנקבל את התורה ונשמור את מצוותיה. לכן, צוּוִינו למנות מיומו השני של חג הפסח עד ליום מתן התורה - להראות עד כמה גדולה השתוקקותנו לתורה.
איך סופרים את העומר?
ספירת העומר נעשית מדי ערב לאחר צאת הכוכבים (בערך 30 דקות לאחר השקיעה), שהוא למעשה ראשיתו של היום הבא על פי היהדות (בבתי הכנסת סופרים את העומר לקראת סוף תפילת ערבית). אם אדם שכח ולא ספר את העומר באחד הערבים, עליו לספור אותו במשך היום, אבל בלי ברכה.
כדי לספור נכון את העומר, צריכים למנות גם את מספר הימים וגם את מספר השבועות. לדוגמא:
בימים 1-6 נאמר רק את מספר הימים. למשל: "היום ארבעה ימים בעומר".בימים שהם שבועות שלמים - 7, 14, 21... - אנחנו אומרים כך: "היום אחד ועשרים יום, שהם שלושה שבועות, בעומר".
בכל שאר הימים אנחנו אומרים לפי הדוגמא: "היום שלושים ושלושה יום, שהם ארבעה שבועות וחמישה ימים בעומר".
(הספירה המתאימה לכל יום נמצאת ברוב סידורי התפילה, חפשו בתוכן העניינים את "ספירת העומר")
לפני הספירה יש לעמוד ולומר את הברכה הבאה:
ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על ספירת העומר.(מכיוון שאנחנו מברכים על ספירת העומר, לא מזכירים בפה את מניין הימים לפני הספירה של אותו לילה, אחרת יוצא, מבחינה מסויימת, שכבר קיימנו את מצוות הספירה טרם זמנה ולא נוכל לברך עליה כשנרצה לקיימה שנית.)
מותר לומר את הברכה הנ"ל על ספירת העומר רק אם שני התנאים הבאים מתקיימים:
זאת אומרת, שאם מישהו שכח לספור את העומר יום שלם ולא נזכר לפני הערב הבא, הוא צריך להמשיך בספירה בימים הבאים - אבל בלי ברכה.
למה אי אפשר להמשיך ולספור בברכה, אם פספסנו ספירה של יום אחד?
הסיבה היא, שלגבי העומר כתוב בתורה: "שבע שבתות תמימות תהיינה" (ויקרא כ"ג, ט"ו), ובמילים שלנו: "שבעה שבועות שלמים". לכן, על פי רבים מהפוסקים, אם דילגנו על יום אחד, תקופת 7 השבועות כבר לא יכולה להיחשב כ'תמימה'. ומכיוון שהמצווה כבר לא מתקיימת ככתבה וכלשונה, לא נוכל לומר עליה את הברכה.
הגבלות בימי ספירת העומר
התלמוד מספר שלרבי עקיבא היו 24,000 תלמידים, שנפטרו באופן טראגי בתקופת העומר, מכיוון "שלא נהגו כבוד זה בזה". לכן, במשך 33 ימים, מפסח עד ל"ג בעומר, אנחנו נוהגים מנהגי אבלות כדלהלן:
[שימו לב: על פי חלק מהמנהגים, תקופת האבלות של 33 הימים מתחילה כמה שבועות מאוחר יותר - בא' באייר, ומסתיימת בג' בסיוון].
48 קִניינים
כל יום מימי הספירה מקושר באופן שונה ל"ספירות" הקבליות, מקור ההנהגה האלוקית בעולמנו (ראו את סדרת "תורת הקבלה"): כל אחד משבעת השבועות מקושר לאחת משבע הספירות, וכל יום בשבעת השבועות מקושר אף הוא לאחת מאותן שבע ספירות - כך מתקבלים 49 צירופים. בכל יום בעומר, אנחנו מתמקדים באספקט שונה של הספירות, בתקווה להגיע לשיפור רוחני באותו תחום ספציפי.
מכיוון שתלמידיו של רבי עקיבא גילו ליקוי ביחס בכבוד הראוי זה כלפי זה, אנחנו מאוד משתדלים, בימי ספירת העומר, לחפש אחר הדרך הטובה ביותר לנהוג בבני משפחותינו, בחברינו ובכל מכרינו, כדי שנוכל 'לתקן' (מבחינה רוחנית) את שגיאות העבר.
באשר להכנה למתן תורה, המשנה (אבות ו', ה') אומרת שהתורה נקנית בארבעים ושמונה קניינים - כלומר, חוכמת התורה נרכשת בלימודן וקנייתן של 48 תכונות ומידות. שיטה פופולארית להכנה רוחנית לשבועות היא ללמוד מדי יום את אחד משיעוריו של הרב נח ויינברג בסדרה - "48 דרכים לחוכמה".
ל"ג בעומר
ל"ג בעומר, היום ה-33 בעומר (ל"ג=33), מציין את יום פטירתו של אחד מגדולי חכמי התלמוד - רבי שמעון בר יוחאי. ביום זה נערכת "הילולה" גדולה, מכיוון שעל פי המסורת גילה רבי שמעון ביום מותו את סודות הזוהר, ספר היסוד של תורת הנסתר (הקבלה) היהודית.
מזה מאות שנים, רווח בל"ג בעומר מנהג ה'עלייה לרגל' לקבר רבי שמעון בר יוחאי במירון. באותו יום עולה ציבור של כ-25,000 יהודים למירון - שם הם רוקדים, מתפללים, וחוגגים את המתנות הרוחניות הנפלאות שהנחיל לנו רבי שמעון. אנשים רבים מקימים שם אוהלים במשך ימים קודם לכן בציפייה לקראת היום הגדול.
המדורות המרשימות שעליהן טורחים הילדים בארץ במשך שבועות ארוכים קודם החג, באות לסמל את ההארה הרוחנית הרבה שירדה לעולם ביום זה על ידי רבי שמעון בר יוחאי.