פורום יצירה אישית (עמוד 9)

לפעמים,

כשהשמש צובעת את הרקיע באדום

כשהים מתנפץ אל החוף גלים גלים

והרוח נושבת בשקט

אני יושב לי על החול,

יושב, וחושב.

חושב על האודם, הצבוע ברקיע

על הגל, המתנפץ אל החוף

על השקט, כשהרוח נושבת.

ועל החול יושב אני,

יושב, וחושב.

וליודעת אם זה חלק שני אבל לפי איך שקראתי אתזה אז זה נשמע כאילו זה המשך..

הוא הגיע למעלה.
סוף סוף. אחרי שנים שהוא חיכה לרגע הזה- הוא שם.
הכל היה ירוק, עם מלא עצים, פרחים. נהר ארוך זרם שם.
הוא ראה אנשים הולכים בנוחות, כאילו אין להם מה לעשות, לאורך הנהר.
חיות שיחקו שם אחת עם השניה-
זאב עם כבש. נחש עם עכבר.
הוא חשב על מה שהוא עשה.
הוא עשה את זה ביום ראשון בערב.
בני, הבוס הגדול, איים על חייו אם לא יביא את הכסף עד יום שלישי בבוקר.
רונן ידע שהוא לא ישיג את הכסף.
הוא גם ידע שבני מקיים את מה שהוא אומר. הוא לא מוציא מילים סתם.
אז הוא החליט שבמקום שבני ירצח אותו- הוא ירצח את עצמו.
הוא שם קץ לחייו בעזרת כמוסת רעל.
***
יום ראשון בערב-
רונן אכל ארוחת ערב עם ההורים ועם דניאל, אחיו הקטן. לאחר מכן- הלך לשחק במחשב.
הוא שיחק עד שתיים עשרה, ואז הלך לחדרו.
באחת וחצי בלילה בדיוק- הוא נגס בכמוסה.
באחת שלושים ושלוש- הוא מת.
***
הוא לא ידע מתי מצאו אותו, איך הייתה ההלוויה. מה שהוא ידע זה שהוא כנראה בגן עדן.
הוא החליט למצוא חברים. הוא הסתובב סביב עצמו, ובסוף ראה בחורצ'יק בערך בגילו, 15, שוחה בנהר.
הוא הלך אליו ואמר לו:
"היי, חבר. מה זה המקום הזה?"
הבחור הרים את ראשו, ומה שרונן ראה היו פנים מיוסרות.
"ברוך הבא לגהנום."

חברה שלי כתבה, לא אני=]]זה היה יציאה שלה..

זהו. נפרצו כל המחסומים.
היא רק ישבה, ובכתה.
הוא עזב אותה ככה. בלי להגיד אף מילה. פשוט הלך. הלך, ולא יחזור.
עכשיו היא יושבת על המדרכה. הגשם מרטיב את שערותיה החומות. בעצם- אולי זה לא הגשם. אולי אלו הדמעות, שמרטיבות את כולה.
למה הוא עשה לה את זה?
פשוט הלך.
לא נמצאו עדיין סימני ירי, ולא נשמעה אף צעקה מחדרו. הוא כנראה עשה את זה בעזרת רעל.
הרופאים צריכים לבדוק את זה.
ועד שהם יבדקו- היא יושבת ובוכה.
בוכה על השנים שהם עברו ביחד.
בוכה על מה שעשו ביחד.
מה הם לא עשו?
הם הלכו לגן ביחד, לכיתה א', וכל שנה מחדש- היא הייתה מעירה אותו ביום הראשון של הלימודים, והם היו הולכים ביחד ללימודים.
הם היו תאומים. אמרו עליהם שהם היו תאומים סיאמיים. אבל היום היא הרגישה שהיא לא הכירה אותו מספיק טוב.
הוא התאבד, כי היה לו רע בחיים. מה היה לו רע?
היא קראה את המכתב שהוא השאיר לה על המיטה שלו. גילו את זה שהוציאו את הגופה שלו מהחדר.
"בר, אחות יפה שלי. זה לא באשמתך. זה לא באשמת אף אחד. רציתי רק לבדוק איך זה שם למעלה, עם כל המתים. רציתי לבדוק אם בקבר חם, קר, או שבאמת לא מרגישים, כמו בסיפורים."
והיא רצתה לזעוק. לצעוק. לצרוח.
"למה?"

תודו יפה=]

וּפעמים יש רגעים.

בהם אדם מעמיד פנים.

לא מרצון לקדש את הצביעות

אלא,כי פשוט,כך היא המציאות.

הגוף שמח,מחויך ומאושר

כאילו לא קרה דבר.

ואילו הנשמה.

עצובה וכואבת.

צועקת וזועקת.

רוצה להגיד,-תנסו לראות אותי מבפנים.

להכיר אותי וללמוד.

בסך-הכל,לעשות מעשה קטן וטוב.

להעמיד אותי על הרגליים

ולהזכיר לי כיצד עפים

כי אז-הנשמה והגוף ימריאו יחד,

למרחקים.

היו היה פעם בממלכה רחוקה מאד מכאן מלך אחד, ולמלך היתה אשה יפת תואר ונאוה עד מאד וגם תריסר ילדים בריאים וחזקים בנפשם ובגופם וגם טירה נאה וזוזים לרוב כמו שאומר השיר: "והריקותי לכם ברכה עד בלי די, עד שיבלו שיפתותיכם מלומר די! די! די!".

 אבל המלך לא היה מאושר... הלך המלך אל זיקני ממלכתו וקרא: "זקנים, זקנים." ויענוהו: "כן מידעל'ה." ויאמר: "יש לי שפע ברכות וכל מה שאדם חולם שיהיה לו אך בכל זאת איני מאושר, יעצו נא לי מה אעשה על מנת להיות מאושר." הזקנים נאלמו דום כי לא ידעו מה לענות למלך המסכן שהרי הפרוזאק לא היה נפוץ בממלכה זו וכי אף נתין לא ירצה שמלכו יתדרדר לאלכוהול ולמרעין בישין אחרים...

וירא אחד מזאטוטי הזקנים שאיש אינו מייעץ להוד מעלתו מה לעשות ויחשוב בליבו: "זאת הזדמנות להשמיע את חכמתי לרבים." ויען הפעור: "אדוני המלך, על מנת להיות מאושר עליך לראות את העולם דרך משקפיו של אדם מאושר."

 הזקנים ניסו להשתיק את העולל (שהיה בו 108 אבל לא סופרים, נגד עין הרע...) אך הוא כבר הספיק לסיים את משפטו לפני שהזקן הראשון הספיק להושיט יד אל פיו (דלקת מפרקים...) ויצא המלך מעל פני הזקנים שמח וטוב לב ויחפש אדם מאושר בכל ממלכתו, במשך שלוש שנים חיפש המלך אדם מאושר, מים לא אכל ולחם לא שתה רק חיפש וחיפש (וחיטט באף מפעם לפעם... כי איך אפשר בלי...)

עד שפגש בקבצן אחד ויקרא המלך: "קבצן! קבצן!" ויאמר: "הנני." ויאמר: "האם אתה מאושר?" ויאמר: "כן, האנשים בממלכה מאד נדיבים ואני מרוויח 5 זוז ליום וזה מאפשר לי לקנות את לחמי כל יום ומה צריך בן אדם יותר מזה?" ויען המלך "קבצן, קבצן, אני המלך ואני מחפש שלוש שנים ודקה וארבעים שניות אדם מאושר בממלכה, אנא, הראה לי את העולם דרך משקפיך." ויען הקבצן "אני רואה שש שש..."

לא לשקוע
לא ליפול
רק להמשיך הלאה.
להתחזק
באמונה
שאבא שם למעלה.

להמשיך לטפס
להתאמץ
להתגבר על הלב שנשבר.
להתמודד
עם הרוע
שבלב פנימה עוד נותר.

לעוף אל מקום אחר,
אל עולם בו טוב יותר,
להקשיב פנימה, אל נבכי נפשי
להתקדם הלאה,
למצוא את עצמי.

זה נכתב ממש מזמן..

החיים יפים..

פשוט ככה..

יפים..

נכון,הם קשים,

אבל יפים..

אם נבין שכל מה שקורה-

הוא לטובה,

שהכל מכוון מלמעלה,

ושהכלל בידי שמיים

נבין שהחיים יפים כ"כ..

הסביבה,המשפחה,

החברות והעולם בכלל..

ולא משנה מה קורה עם זה..

גם אם הם מעצבנים ומשגעים אותך..

כיף לך,

כי אתה מבין שזה טוב,

אז ממילא אתה שמח

זה נכתב בלשון זכר כדי שזה יתאים כאילו לכולם ויותר לי לכתוב ככה.. אז זרמו איתיי..

אני אשמח לשמוע תגובות

טוייב.. זה אחרי טיול שנתי---

נופים..הרים..ים..גלים..

הכלל..

טיול שנתי..

כל הנופים נפרשים מולי,

ים המלח בשיא תפארתו.

הרים,חול,מדבר..

שקיעות..זריחות..

"מה רבו מעשייך אלוקים"

כמה נופים?

עוד כמה תמונות יש?

האם פיספסתי כמה?

אטייל לי בהרים ובגבעות,

בשבילים ובלילות..

ולאט,לאט אגלה עוד פיסה ועוד פיסה...

אדמה,שמיים,עננים..

הכל מכל וכל..

וכמובן אברך אותך על השפע..

על היכולת לראות ה--כל..

פשוטו כמשמעו--

לראות את האור!

מה דעתכם??

שיר למעלות/בבכי הדמעות

בזבוז קולות/בבחינת להיות

למעלה ולמטה/למטה ולמעלה

       זה כבר לא משנה.

על סף איחוד/הבית נפל

כשכולנו מלוכדים/אין עבודה

החיים ימשיכו/הוא לא.

איך זה?

תגיבו.

ד"א,אני יו"ר הועדה האתית משפטית לענייני צדקה וחסד.

http://www.upfree.net/index.php?page=view&id=86562695 

תמונת שקיעה ב"רחובה" של יתד

צולם במצפה רמון:

בשונה מהרגלי,החלטתי הפעם לפרסם את הקטע שלי כאן..אשמח לתגובות,הארות והערות.(אע"פ שהארות יתקבלו יותר בברכה..חח סתם..)וסתם..

"תורה עם דרך ארץ"-מתכון לחיים טובים ומאושרים.\רבקה רודל.

 לא מזמן מצאתי את עצמי יושבת וחושבת על האמרה "תורה עם דרך ארץ".- שהיא למעשה הגדרתו וכותרתו הראשית של חיי.של דרך מחשבתי.היא מדגישה מהו האידיאל בעיניי,ומראה מי אני.האמרה הזו-שאותה הטביע הרש"ר הירש לפני כמאה שנה ,באה כנגד טענתם של אנשי הפורמה,-שטענו שהיהדות האורתודוכסית היא דבר ישן-נושן שמזכיר להם את חומות הגטו.הם שאפו למענה חדש, שיהיה תרבותי ומרענן. "תיקון היהדות" היווה בעיניהם עילה להשתלבות בחברה הכללית המקולטרת והמודרנית.התשובה של הרש"ר הירש היתה "תורה עם דרך ארץ".שילוב של החול עם הקודש.אי פריצת מסגרת(בניגוד לרפורמה.)וההבנה שהשינוי הוא בתוכה.מציאת איזון בין התורה להשכלה,שימוש בשכל ובהגיון בכדי להבין את טעמי המצוות.הבנה שהיהדות אינה סותרת את התרבות.להפך-היא משלימה אותה.-רק צריך לדעת איך וכיצד להפנים את התובנה הזו. תרומתו של הרש"ר הירש לא רק מסתכמת בדורו,-עם עליית מספר היהודים ששבו אל היהדות האורתודוכסית כשהיו על סף הרפורמה.תרומתו הגדולה בעיניי שמשפיעה עד היום,היא העובדה שהוא העיר את מצפון היהודי וחידד את מהותו וייעודו.חזונו שהפך להלכה למעשה ברבות השנים-כשירד מגדר "סיסמא" ונהיה בבחינת "דרך חיים" ייחשבו כאחד הניסים הגלויים שזכו ישראל בהם.כל שנשאר הוא להפיץ ולהאיר את הנקודה הזו.-לקראת-"מהר אֶהב כי בא מועד," בתפילה גדולה ואמיתית-ש"תחוננו כימיי עולם."

אשליות...

עוקפים מימין,עוקפים משמאל

לא נותנים לך לעבור.

לעשות סוף-סוף את מה שאתה כ"כ רוצה.

ניסית מכל הצדדים לנסות שיבינו,שיקלטו,אפילו שינסו.

אתה חושב שלא מנסים אבל מנסים,מנסים

ו...מתיאשים!

אתה יודע איך מרגישים מהצד שלהם

בתור צד אחד השני-קולט אבל חסום,שותק!

אתה הית בשתי הצדדים האלה ורק סבלת

וזה אכן בעיה שלך..

מבזבז...מבזבז..עוברות שנים

אין נקודת התחלה כי אין צורה שידעו את הבעיה.

אני אוספת את הפיסות

כל מה שנשאר לי..

מה שאני צריכה לתקן

כדי להשלים ת'פאזל-

לתקן אותי-להיות שלמה

לקיים את הציפיות שלי

כמשהו אפשרי שאפשר להתחיל מקטן

ולסיים בגדול-לראות את ההתחלה

ולהגיע לסוף עם קשיים

בדרך אל האושר-

למצוא את האושר שבדרך.

להבין את התיקון-מה שהולך

להעריך אותם ולהגיע לשלמות עצמית

לעבור את הקשיים ולמצוא בהם את הטוב.

לדעת את הכל ולהתמודד עם האמת

--------

עכשיו אתם תמציאון את ההמשך:]

(כן,אין לו מבנה וכו'...)

בס"ד                                                                                                    10.12.2008

דור טכנולוגי\פריה בנדר

אנחנו דור טכנולוגי

אנחנו דור משופר

לא עוד סתם דגם של אנושות,זה פסה.

הדור הקודם היה,דור מיותר.

והתמונות שבאלבום,איש לא זוכר,

התמונות שלנו אבדו ברשת,באיזה אתר.

הבגדים שלנו מבד מיובא,

לא משנה שפרחה לי פריחה,

היום העיקר-זה האופנה.

חייך למצלמה,לא יצא יפה?זה דיגיטלי.

חכה שניה,אני רושם מספר,

לא,לא על דף מצחיק שכמותך,בסלולרי.

הריאות מתמלאות בגז

פתאום נעלם לי כל החשק.

אחכה שאיזה ממציא מטורף,ימציא לי אולי זוג חדש של ריאות

ועד שזה יקרה,פשוט לא אנשום.

נעלם כל הנוף,נעלם כל הטבע.

כי מה?צריך לבנות כאן יישוב חדש של קבע.

בכל מקום מלחמה,על נפט ועל שטחי אדמה.

פה זורקים איש מבית,ושם מרעיבים עד צאת הנשמה.

פינו אי שלם,נגמר להם המים.

אני כבר רואה רק מטוסים בשמיים.

הנייד השתכלל,עכשיו הוא תכלית החיים.

והם איבדו ממשמעותם בכלל,כשאני רודף אחרי עושר,אחרי תהילה ושקרים.

האף לא יפה?אין דבר,נתקן.

הפה קצת עקום?זה בסדר,יש רופא.

האלוקים כבר לא נמצא,

אז נלך לנו לבודהא.

נרוץ אחרי אופנה,

ניעלם בתוך עולם עשיר ונפלא.

נתחנן למשרה משכילה ומתוחכמת,

נשקע בתוך עבודה,ונתלונן שהבטן כואבת.

וכל הזמן הזה,הנשמה חלולה,כל הזמן הזה הדם לא זורם

הדור הזה איננו דור מתוחכם,

 כי הלב שלו,

לא פועם.

אז זה השיר הראשון שלי,והוא קצת ממזמן..

והוא ארווך ..

החלטתי בסוף לעלות כי באמת מעניין אותי מה חושבים על זה ..

ים העצב והיאוש

אתה צולל בתוך ים ענק,מלא יאוש

ים בלי שמש,ים בלי אנשים,

ים מלא בחלל ועיגולים שחורים.

הים איננו מוכר לאיש.

אף אדם לא יודע כיצד נכנסים או כיצד יוצאים משם.

לא טוב לך בים ההוא

יש בך קול קטן,שלפעמים מסוגל לצעוק [!!!],

להגיד ולהזכיר לך שיש 'מישהו' שם למעלה ,

שהוא רואה ובלתי נראה

והוא תמיד שם בשבילך!!

מסתכל,משגיח,שומר ודואג-ועושה את הכי טוב למענך!

ולפעמים קשה לך לשמוע את הקול הזה!

אתה מתאמץ!!,אך לא מצליח,

בים היאוש והעצב ,קשה לשמוע.

גלי הים סוחפים זה את זה ,

מתנפצים זה בזה.

הם שוכחים שאתה שם,בפנים,ממש איתם,כחלק מהים

חוטף חבטות ומתהפך מדי פעם

עוד רגע נשטף אל המזח..

לא טוב לך בים ההוא

הים מלא סכנות,ובכל זאת-

אתה שם,בפנים,עמוק.

ואני מתפלל!! יש בי רצון עז לצעוק אלייך,

ולהושיט לך את ידי.

אבל אני יודע שאתה בפנים..ומשם אפשר לצאת מעצמך בלבד,בכוחך בלבד.

אז אני צועק אלייך מהחוף,

מזכיר לך עד כמה אתה מיוחד,ונדיר..

וחבל שתשאר שם,בים,לבד

עם הסכנות והגלים..

לא טוב לך בים ההוא..

ופתאום אתה מתנועע ..מראה סימן,סימן המסמל כח חדש!

אתה שוחה נגד הזרם,כה נחוש בדעתך!

אתה ממש נאבק איתם,עם הגלים..

לא טוב לך בים ההוא..

והגלים,גלי ים העצב והיאוש אלו,

המשימה אינה פשוטה כלל!

ובכל זאת-הצלחת!אתה,מיוחד אתה..

מיוחד ונדיר מכל אדם!-הנך יהודי!!

היותך יהודי הופך אותך לדבר המדהים ביותר עלי אדמות!

גם כשאר אתה נמצא בים היאוש והעצב עלייך לזכור את זהותך!

ומשום כך-תתרומם,ותגיע אל חוף מבטחים..שם ישנה שמחה אמיתית!

אתה יהודי!

אז מה אתם חושבים?