שרשור חדש
יש לי רעיון גאוניריעות.
אני אעשה רילוקיישן למיזורי, אלמד משהו מעניין במוסד אקדמי כלשהי בספרינגפילד ואסע כמה שיותר מהר להופעה של גרנט לי פיליפס.
כן, זו נשמעת לי כמו תוכנית נהדרת.

מרגיש לי שזה ערב שכזה
כמה חבל ש
הלוואי שהוא ישלח לי כבר מייל 😭ריעות.
בא לי לסיים כבר עם הדבר הזה ולעבור הלאה. למה הכול לאט וקשה כל כך.
אני לא זוכרת כמה סיפרתי לך וכמה שיתפתי,ריעות.
אני זוכרת שלא הסתרתי לגמרי ושלא אמרתי הכול, אבל אני לא מצליחה לזכור איך זה היה.
בכל אופן אני מרגישה קצת אבודה בכל זה לפעמים, קצת מוצפת, ואני חושבת
צופה לי לתומי בעונה שמונה של מופע שנות השבעים,ריעות.
כשלפתע עולה בדעתי שרנדי דומה מאוד לסת' מאיירס. הלכתי לבדוק למה והם אכן אחים
אני אוהבת להיות צודקת

כמו כן. אני עייפה עייפה
ככה אני מכירה את החיים שליריעות.
סיימתי את הפרק החדש של החיים עצמם בבכי נהדר שיוצא רק בזכות מסחטת רגשות כמו החיים עצמם, על הגז אני מבשלת פסטה, ברקע take the sadness out of saturday night (ג'ק אנטונוף נמצא במקום די גבוה ברשימת הדברים שעושים אותי מאושרת). ועד יום רביעי הבא יש שבוע שלם, וכנראה שהוא יהיה הרבה יותר קל בשבוע הבא.
אני ממשיכה לכתוב כאן, אני חושבת, כי עושה לי טוב לקרוא דברים מלפני חצי שנה ולראות איך למרות שאני לגמרי עדיין אני, עם כל הרגשות שלי, עדיין אני מתקדמת כל כך. לא הייתי מאמינה אז שאצליח להגיע עד לכאן. ואם את זה הצלחתי, מה זה אומר לגבי שאר הדברים?
אני מאוד מאוד שמחה ויש לי קצת עצוב בלב, אבל תכף תהיה פסטה וspeak now tv בטח כבר לא רחוק
מה כבר ביקשתי? רק שמישהו ישיר לי את thirteen של ביג סטאר,ריעות.
זה הכול.
אני כל כך עייפה אבל אני צריכה לעשות עוד מלא דברים היום. למה ויטמן כתב ככה, ויותר חשוב: למה אנשים אוהבים את זה? אפילו בסונטות של שייקספיר מצאתי יותר עניין, ואני לא עפה על שייקספיר.
מה שטוב בשבתות קיץ זה שאני מספיקה לקרוא מלאריעות.
אני חייבת להודות שאני לא אוהבת את השירה של וולט וויטמן
הדואר לא הגיעריעות.
זה נהיה כבר דחוף

(אני חושבת. ואולי אני סתם מלחיצה את עצמי. אני צריכה דעה אובייקטיבית אבל האנשים שיודעים מה הולך עסוקים, ועם כל השאר אי אפשר ממש לדבר על זה)

אני עייפה מלחיות כמו כולם. איך אתם עומדים בזה?
I gotta delete my socialsריעות.
It's bad. I can't fall for someone again
I don't know what is it with me and ***** but I just xcxxcccxc
Anyway
I wouldn't do it but I have to relax
And who knows, maybe in a couple of months things will be different
I hope so
העובדה שהיא עשתה שוב את הטרנד אבל הפעם עם taylors version???ריעות.אחרונה
הולכת להוציא דרכון















כמו כן החיים מצחיקים והכול בסדר ואפילו טוב והלוואי שהדואר יגיע ואיזה כיף שתכף פורים והחיים שלי מקבלים צורה יפה כל כך, רק הייתי חייבת להניח את זהכאן
אני צריכה אנשים שמדברים אנגליתריעות.
ושיהנו מדברים שאני נהנית מהם, כדי לשלוח להם כל מיני טיקטוקים וסרטוני יוטיוב מצוינים שאני מוצאת מדי פעם
או שאני פשוט אשמור את כולם פה
אממ נא לא
הספקתי היוםריעות.
לראות שישה פרקים של בנות גילמור
לקרוא קצת שייקספיר
לזרוק את הזבל פעמיים
שיחת טלפון
להכין שקשוקה
להכין צהריים
לסדר את המטבח
לשטוף שני כיורים
לקפל די הרבה כביסה
להוריד כביסה מהחבל
לחבר שתי מכונות
לתלות שתי מכונות
להחזיר כביסה לארונות
לשחק עם אחיות שלי ולהקריא להן סיפורים
להכין להן פופקורן
לשבת איתן לארוחת ערב
להשכיב אותן לישון

מתלבטת אם להמשיך את שייקספיר או את עקודים או בכלל להתחיל את החטא ועונשו
או ללכת לערוך את הסיפור
או לבכות כהוגן
או להתחיל את המשלוח לענקית שלי
He brought me the air of Paris in a bottleריעות.
The record caught the air of London, 1965
The places I go are never there
The places I go are never there

Nostalgia isn't what it used to be
I can only picture the disappearing world when you touch me
נערךריעות.
מיליםריעות.
אל תשלח אותן מעליך
כאילו היו ימי־חופשה בסוף הקיץ.
הימים יקרים ללב מתגעגע
וכך גם מילותיי.
בטחתי בהן ולכן עטיתי להן כנפיים,
רציתי אותן כיוון שבגוויעתן הרווני מים,
שלחתי כאלה, והפלא: כמעט אלף או אלפיים
רגעים חיכיתי, הרהורים פיניתי, ימים מניתי.
יקרים הימים ומתגעגע הלב,
בקבוקי זכוכית נשלחים בין אדוות טובות של גליי.
בקופסא אדומה אני אוספת תקוות השבות אליי.
//
יצאתי את החדר לרגעים אחדים,
לא עוד בודדים יעמדו זכרונותיי.
אמרו לי : "די," כשחלמתי שיאמרו: "בסדר,"
ועכשיו קיר חדש בונות ידיי.
בפתק אבקש רק הזדמנות,
הלב ירגיש כל מה שירצה,
עוד רגע יבוא, את החדר אצא
ואדם אחר יקרא לי בשקט: "ריעות."
אני נרשמת מחר לאוניברסיטהריעות.
ואני מתרגשת מאוד
הייתי רוצה להתרגש עם עוד מישהו, אבל בשביל כולם זה כל כך טריוויאלי

בשבילי זה נס. זה נס גלוי וגדול, ומגיע לי לחגוג את החיים האלו. אז אני מתרגשת
אני אמשיך להתפלל שיהיו גם אנשים אחרים סביבי, אני לנצח אהיה אנושית, לנצח ארצה חברה, ואני אמשיך להילחם במה שצריך ואמשיך לטפל בחלקים בתוכי שמפחדים כל כך להתקרב, עד שאספק את הצורך הזה. אבל בינתיים אני מתרגשת מאוד
וואי, זה נורא נורא מרגש!אנונימי (2)

לא יודעת אם את זוכרת אותי,

 

@שורדתתת?

 

נתקפתי בהתקף נוסטלגי והסתכלתי בכ.א שלך.

ופתאום ראיתי את זה. 

ריעות, את פשוט גדולה מהחיים!

יצא לי לחשוב עלייך כמה פעמים. 

זה נורא מרגש ומשמח שאת נרשמת לאוניברסיטה,

וגם כל מה שכתבת אחרי-

אני כל כך רוצה לאמץ את המילים האלה.

הן מלאות תקווה ואמונה שמגיע לך טוב. 

ושאת יכולה לחיים האלה.

 

 

מותר לשאול מה את מתחילה ללמוד? אני סקרנית

 

 

היי, בטח שאני זוכרת אותך ריעות.
כיף לשמוע ממך, ותודה על מה שכתבת ❤️

ספרות בעז"ה
יאי איזה כיף לי שאת זוכרתאנונימי (2)

שימחתני

ממש מכל הלב ❤

 

ואיי, זה ממש מתאים לך! כל כך את.

שיהיה המון המון בהצלחה.

אני מתגעגעת לקרוא דברים שאת כותבת.

❤️.ריעות.אחרונה
את תמיד יכולה לקרוא בפייסבוק שלי, הוא פתוח לכולם. וגם יש לי בלוג של סיפורים קצרים: מילים ורעיונות

מה איתך? איפה את בחיים?
Truly, truly, truly, and I want youריעות.
ואללה לא ראיתי את התגובות שלך עד עכשיוריעות.
@רב שמואל
אין לי מושג מי אתה ואני לא מצליחה לראות את התגובות שלך כשאני מחוברת לניק כלשהו
All I think about is karmaריעות.
אני מתגעגעת וכואב לי לדעת שהגעגוע הוא לתחושה ולא לאדם או הסיטואציה הספציפיים. ובכל לילה אני חולמת על אדם אחר מהעבר ובכל בוקר אני נאלצת שוב להיפרד מהם במחשבה שלי.
למה אני לא מסוגלת להישאר? מתי הפכתי ליצור המריר והמיואש הזה? באיזו נקודה בדרך איבדתי את התחושה שאלוהים איתי והתחלתי להרגיש שהוא רוצה שאסבול?
הלוואי שהמשאלה שלי תתגשם הלילה. אני לא יכולה יותר.
אני צריכה לדבר על זה וכרגיל אין עם מי ואין תשובות והתקווה רחוקה ממני מאוד
My dearestריעות.
אני קוראת כל כך המון שאני יכולה ממש להרגיש את המוח שלי חוזר לקצב הישן והטוב שלו. אני מאוד מאוד שמחה בזה
My name is Phillip, I am a poetריעות.
בואו נעשה קצת סדר:
הערב אני אקרא עד עמוד 172 בבגוף אני מבינה, ומחר אסיים אותו (עמוד 250). מחר גם אמשיך את ענבי זעם לפחות עד עמוד 308. אם יהיה אפשר, להגיע לעמוד 400 יהיה נהדר (אני כרגע בעמוד 205).
במקביל לספרים מהספריה (אחד בכל פעם, הנוכחי הוא ענבי זעם), יהיו עוד שניים: ספר שירה וספר מהבית או מהאינטרנט. מבחינת ספרי שירה אני כרגע קוראת את מקבץ השירים המלא של אן סקסטון, ואני ממש לקראת סיום. מניחה שאסיים תוך חודש או חודשיים. אחר כך אקרא את הסונטות של שייקספיר ואחריהן את הספר של אדגר אלן פו. אחר כך נראה מה עוד מחכה ברשימה.
מבחינת ספרים מהבית: נשארו ארבעה ספרים של עגנון, סיפור (שאני לא אוכל לקרוא בשבתות כי אני רוצה לקחת הערות), שני החלקים של הענק שבפנים ואדם רגיש מאוד. אני אקרא אותם לסירוגין עם ספרים או מחזות מהאינטרנט, בסדר הזה: יוליוס קיסר, לב המאפלייה, אדם רגיש מאוד, המלט, על כפות המנעול, מקבת', מרת דאלווי, הכנסת כלה, עשרת המחזות ההיסטוריים, הענק שבפנים (×2), קומדיה של טעויות, סיפור, נשות וינדזור העליזות, אורח נטה ללון, חלום ליל קיץ, תמול שלשום.
אחר כך אוכל להתמקד בספרי הנוער (האקלברי פין, הרפתקאות אליס בארץ הפלאות, הקוסם מארץ עוץ, נרניה #1 וכו'), לסירוגין עם מחזות אחרים (אני אתחיל עם שעת הילדים, אעבור למחזות של ארתור מילר – שניים אם זכרוני אינו מטעני – ואחריהם לפי סדר אלפביתי את שאר המחזות). כולי תקווה שאמצא אותם באינטרנט.
אני גם צריכה לבדוק את האופציה של לשבת בספריה ולקרוא בספרי עיון. זה יהיה נהדר אם אוכל למחוק את אומנות המלחמה מהרשימה, או את האיליאדה.

נהדר לכתוב את מה שהראש מתכנן, אבל זה לקח לי רבע שעה ובינתיים נשארו לי 28 עמודים לקרוא הערב.
Why do you write like you need it to surviveריעות.
(הא, מעניין, רק עכשיו שמתי לב לכפל המשמעות במשפט הזה)
בכל אופן, התלבטות
להתחיל הערב את לב המאפלייה או להמשיך את ענבי זעם או לראות קצת בנות גילמור
History has it's eyes on youריעות.אחרונה
אני ממש כמעט באמצע לב המאפליה. אגיע לשני שליש שלו היום ומחר אסיים אותו ובשבת אסיים את ענבי זעם. אני כמעט בשישית הרשימה 🎉
למה להתגעגע זה כואב? אני רוצה חיבוקריעות.
אני לא רוצה להתייאש
אני לא אוהבת שיום ההולדת שלי מתחיל להתקרב
קשה לי לאזן בין ההתרגשות מהשנה הבאה והחיים בכלל ובין הפחד הלופת הזה







אני לא רוצה לחשוב את זה
אבל אני אשאר לבד לנצח

ואני עדיין מפחדת שיקראו את זה וירחמו עליי או יתייאשו ממני או יחשבו שאני קיצונית ומגזימה, ובכל זאת אני חייבת שמישהו יידע
שאם יקרה לי משהו לפחות התחושה תישאר וישלחו לי חיבוק גם אם כבר לא אזדקק לו
מבינים?
שכל הכאב הזה לא יהיה לשווא

אני לא יודעת איך לדבר איתו
---רב שמואל
להתגעגע זה כואב

אם קשה לך להאמין במושא של הגעגוע ו/או בדרך אליו

אם לא
זה לא כואב

ואפילו גיהנום לא כואב
------רב שמואלאחרונה
לא לא כואב,
כואב, אבל זה ממשיך בסדר, ממשיך להרגיש שיש אמת ויש חיים
--- ---רב שמואל
וּמַרְאֵה הָעֶרֶב וְהַבֹּקֶר אֲשֶׁר נֶאֱמַר אֱמֶת הוּא


------ - פורום חידות

--- ---רב שמואלאחרונה
הוראה ראשונה:

הוראות שימוש תקבלי אך ורק לאחר שהאנשים שם יתנקו מהבית שימוש שלהם