פורום ריק ומוסתר (עמוד 1067)

בס"ד

 

קח נגיסה מזאת שיש לה הכל

הטעם קצת מר 
עצבות ריקה

קח נגיסה

קח נגיסה

 

היא לעולם לא תשבע

מזרק ריבה נח לידה

וכל הטוב זורם אליה והיא איננה מלאה

 

מלח דמעות זורם בעורקיה

מתחנן לאהבה ריקה קצת כמוה

 

בערב שבת מספיגה ערמת נצנצים וסומק ויוצאת לרחובות

מגוחכת

נו

קח נגיסה

 

 

 

הסוף קרוב מתציד
ומאיים עליי
ורודף
בחלומות
אין וודאות
אין אפשרות
הכל מוגבל ומצומצם(חחח כמוני)

אז לפני או אחרי?
זה כמו לשאול,לפני מתן תורה או אחרי, טוב אז ברור שאחרי,
אבל
אבל
אבל בכל מקרה זה יקרה
פסדר
אבל יש תובנות והחלקיקים במוח שלי ישתנו
)הם חייבים לעשות את זה מתישהו)
טוב נו
חיכיתי עד עכשיו
נחכה.

וזה טוב

כל כך.

רודף אחרי דמיונות כמו עיוור על סף תהום,

ומאמין בכול אחת באותו כוח שנסגר לכולם.

וזה שואב, וזה קשה, ואני ישאר עם זה עד שהכול יתבהר,

או שלעצמי אני משקר,

כי אולי העדפתי הוא ללא ברור מאשר ללא הברור, שאולי יבוא.

מלא מלא רצונות. מלא מלא רצונות לרצון אחד. למכתב אחד ארוך. לחיים ללא הפסקה. לחלום. לגדול. לצמוח. באלי להאמין בעצמי. לשלוט בדיבור שלי. סתם ככה. להיות מי שאני. לחבר לחיים את כל מה שלמדתי. שלא יהיה אכפת לי מה הסביבה מכתיבה. לא להתעסק בחיים של האחר סתם. לחיות במבט פנימי. למחוק סקרנות. לחבר רגש ושכל. לא לחשוב לפני שאני כותב. לחשוב לפני שאני מדבר. לבכות כשבאלי. לצחוק כשבאלי. להפסיק לחשוב באופן רגעי. להתרכז. להתמקד. להתבגר. להיות אמיתי. לחלום אמיתי. להיות בריא. לשלול חיצוניות. למחוק את המוח ביחס לסביבה. להגמל. לנצח. לאהוב. לאהוב. לאהוב. לזרום. להנות מהרגע. לחיות את הרגע. לשכוח את העבר. להתמקד בהווה. להרהר על העתיד. ולשכוח. לנגן יפה. להתקרב לקב"ה. לקבל משמעות. להבין. להבין. לחשוב שאני מבין. לחשוב שאני לא מבין. לתקן את המידות. לחיות בשיויתי. לתקן עולם. לתקן עצמי. להפסיק. להתמקד בהווה. להפסיק לחשוב איך לתקן את העבר. לתקן את ההווה. להתדבק בקב"ה. לשמוח באמת. להחצין את הפנימיות. להרגע. לצלול. להאזין לנפש. לרוץ לאט. לרוץ מהר. להפסיק. לישון. להשתחרר ממה שחושבים עלי. להשתחרר ממה שחושבים עלי. להשתחרר ממה שחושבים עלי. לעשות מה שנכון לי. לא לחשוב על מה חושבים עלי. לחיות את אני.

קשה לי.
כל כך.











וזהו.

כל כך נכוונה המחשבה
שבעצם המקום הכי יפה שבי הוא מקום העצבות
וזו העברה הכי גדולה שיכולה להיות
אחרי הבחירה שלי.
וכן פתאום יש לי עם מי לדבר
וזה מדהים איך התחברנו בכלל,כשהכל התחיל משטויות של שותפות לשולחן....

ועדיין יש הרבה מה לתקן
ואיך מתחילים בכלל?
ובשביל להתקדם צריך לפתור את העבר,אי אפשר להתעלם
אי אפשר.

נו.
אז מי שובר?

יש אנשים שלא מבינים.

בסך הכל אני לא רוצה לצאת לשבת הזאת כי היא נוגדת את הערכים שלי.

מה את עושה מזה עניין????

והוא, בכלל.

את בחרת להיות חלק מזה אז את תצאי לשבת הזאת.
ואם לא אז תצאי מההדרכה.

אה. טוב.

אם זה ככה אז אני באמת אצא.
לא אכפת לי לא להיות חלק מדבר כזה.
אני לא רוצה להיות חלק מדבר כזה.


והיא רוצה שאני אדבר איתה. או איתו.
יאללה מה את עושה מזה עניין???

אין. לי. כוח. אליה.
די.

אני לא רוצה לצאת לשבת הזאת. נקודה.




(ואני גם לא אגיד לה שקשה לי.
שיש לי דברים אחרים שאני מתמודדת איתם.
שאני לא צריכה להתמודד עכשיו עם עוד קושי, עם עוד משהו שיעצבן אותי.
שאני אחשוב רע על אנשים.
אני כבר חושבת רע על אנשים.
זה לא יעשה לי טוב.

אבל אני בחיים לא אגיד לה את זה.)

ויהיה לי קשה להיות מחוץ לבית.

דיי אבא איך אני יוצאת מזה??

ובכלל.
זה יהיה אחרי שבת חנוכה שאני לא אהיה בבית,
שבת אולפנה שאני רוב הסיכויים לא אלך אליה אבל אולי כן,
ואז השבת הזאת.
אני לא רוצה. לא רוצה את זה.

אני כל כך מעוצבנת עליה.
די אבא.

אני לא רוצה להתעצבן עליה.
אני לא רוצה לחשוב עליה רע.

אני צריכה להירגע ולעשות סוויץ'.

אבל קשה. קשה לי.

אני באמת מעוצבנת.
היא לא מבינה.
בכלל.

אבא תעזור לי

לא רוצה שתיפגע, אבל רוצה שתבין שעדיף שלא.

זה לא נחשב לסנן אם אתה לא יודע מה עובר לי בראש, נכון?
ככה אסור לך לשפוט.
בלי קשר אסור לך לשפוט.
ואתה לא שופט. או, לפחות, אני מקווה שאתה לא שופט אותי כי אני לא חושבת שלעולם באמת תצליח להבין.


אתה צדקת כשאמרת שזה לא אותו דבר.


אני פשוט אשאר לי כמו שאני ואמשיך בחיים שלי והכל, כן. אני לא רוצה להתמכר.
זאת אולי הדרך שלי לדבר פחות.

המון.

אופ.. לעזאזל.

יופי, אני לא עושה כום כמעת בשמינית ומה שנשאר ז לשאת

עיניים לטיול הגדול של חנוכה, ואחריו, מי יודע?

כשסערה תופסת מקום השליחה

שוברת שמיים ונכנסת בסערה

יש הבנה ברורה וחדה,

שאם זה נכון, שום דבר לא הישתנה,

 

כמעת. הרוב נשאר כמו שהיה,

ובכול זאת הכול הישתנה,

הלב לא שוכך דבר,

בל גם הוא מבין שהזמן עבר,

לטובה

רציתי להודות לך על השבוע המפננק שנתת לי.

על כל האור והשמחה. על כל המקומות הקדושים שזכיתי להיות בהם

והאנשים הקדושים שזכיתי לפגוש ולהשלים את תכלית הבריאה,

על העולם המופלאא שלך שאני רואה כל יום,השמים, הלבנה, הכוכבים, השמש, ההרים, הגבעות, הבוץ, והגשםם והברכה שהרטיבו אותי. 

על ההתבודדויות וההתבוננויות, על הספרים החדשים ועל היכולת ללמוד אותם, 

על הצדיקים שעוזרים לי ונותנים לי כח ושמחה להתמודד עם משברים, על כל הניסים שעשית לי בטרמפים ושלא בטרמפים, על היכולת להפיץ אור לעמ"י ולהתמלאות מזה, זה היה פשוט שבוע של אור אחרי ששבוע שעבר היה קצת כואב ומוסתר, אני פשוט אוהבת אותך, בטוחה בך שאתה עושה ותמשיך לעשות את מה שהכי טוב לי בצורה גלויה שאני אבין ואקבל ואמשיך לשמוח.

ומתפללת וכוספת  שיגיע היום שכבר אוכל לדור איתך ביחד בעולם,שנחיה ביחד, שאוכל לדעת אותך, להבין אותך, להרגיש אותך ואיתך. 

ליום החתונה שלנו. אני יודעת שגם אתה מחכה לזה. אנסה לחיות עם מחשבה תמידית שזה קורה ולהתמסר להקמת הבית ולהשלמת ארץ ישראל השלימה ולהכנת כנסת ישראל לחתונה הגדולה. בציפיה כיסופים ואהבה, אני.

🎶🎶

אתה ילד טוב

בעצם בחור כבר

 

 

יש לך עיניים טובות

פרצוף תמים של ילד טהור

 

 

ההליכה שלך כזאת

הדיבור שלך כזה

 

 

 

המהות שלך כזאת

 

אתה ילד של טעטא

 

כל כך הזוי

מה שסיפרת לי

זה לא כל כך מסתדר לי

באמת שלצערי

 

אני מעכלת שזה נכון

אולי  תזכור לך בחור?

אולי תחקור קצת

לא הרבה

אל תתין לילדה הזאת לבלבל לך את המוח

היא בסה"כ מחפשת תצומת לב ולא יותר

 

היא מלאת רגשות

ומלאה בלקסיקון של קללות

אל תעשה את זה 

ילד

 

תזכור אתה ילד של טעטא

הטוהר שלך בעיניים

אל תשחית אותו בכח

אתה לא שייך לשם

הסביבה הטבעית שלך

ממש ממש לא שם

בהצלחה תמיד

 

מברכת אותך

שתברח משם מהר

למקום האמיתי שלך

אתה ילד טוב

ילד של טעטא

 

 

תחזור למקום האמיתי שלך

אתה וכולם

אבל שזה יהיה משהו אמיתי ומשחרר.

באלי ממש!!!

סיכום שלושה ימים:

היום הראשון התחיל בסדר.
לא נכנסנו לשם ואני שמחה על זה מאוד.
נכנסנו אחר כך לשיחה והיה בסדר, ואז פתאום הוא אומר את זה.
בום. אגרוף בבטן.

ואף אחד לא יבין.
ואף אחד גם לא צריך להבין.

טוב. המשכנו.

הגענו לשם, שיחה ולהסתכל על זה קצת מכיוון אחר.

סרט. לא נכנסנו.
ואז היא אומרת כזה משהו לא ברור, ואז כזה טוב אני לא רוצה להעליב אתכן.
באתי אליה אחר כך באוטובוס ואמרתי לה שהיא צריכה להגיד לי למה היא התכוונה.
היא ניסתה להתחמק ואז היא אומרת שהיא חושבת שצריך לדעת לשחרר, ולתת מקום לקבל. ושהיא יודעת מה זה קשה ושגם לה קשה ממש.

עניתי לה שאני כן מתמודדת עם זה. עובדה אני לומדת בשיעורים. עשיתי את המבחן.
אבל אני מתמודדת כרגע עם יותר מידי דברים ולא צריך עכשיו להוסיף עוד קושי ועוד פחדים.
אני גם ככה מפחדת מיותר מידי דברים.

אני לא חושבת שהיא הבינה.
היא לא צריכה להבין.

נוסעים למקום שישנים.
ים.
לא הלכתי.

פעילות ערב.
מטומטמת לאללה.

השכבה שלי קצת סרוטה הייתי אומרת.

בוקר.
תפילה בים.
אהבה.

היה פשוט טוב וכיף.

ים.
אין דבר כמוהו.

מהמם. מרגיע. מהפנט.

נוסעים לשם, יחידות לפי כיתות.


יחידה ראשונה.
אני לא אסלח לעצמי נראלי לעולם על שנכנסתי ליחידה הזו.

מזעזע מזעזע מזעזע.

בסרטון לא הסתכלתי, אבל שמעתי הכל.
ואיך שהוא מסביר.

ואחר כך את הסוף.

לא יצא לי מהראש לעולם.

היחידות אחר כך היו מעניינות ויפות.
ולא כל כך מזעזעות חוץ מממש קצת.

נוסעים לשם. גשם. קפוא.
בלתי אחראי בעליל להביא אותנו לשם בגשם ובכפור.

נסיעה לשם.
יפה יחסית, סיור, קצת תמונות מזעזעות יחסית.

עד שהיא אומרת את המילה ההיא, באותה ההקשר של מה שהוא אמר ביום הראשון.
ושוב פעם בום. הבטן מתכווצת.

ואז חוזרים לשם.
אמור להיות סיכום יום ואחר כך ארוחת ערב.

סיכום יום מיותר לחלוטין.
לארוחת ערב אני לא מסוגלת להגיע.
אין לי כוחות.
הותשתי. נגמר.
הייתי מסוחררת. היה לי קפוא.

והיא באה ואומרת לי לבוא.

ואז היא אומרת שהמורה רוצה לדבר איתי.

וואי. אני לא אגיד פה מה אני חושבת על השיטת חינוך שלה, אבל היא כל כך לא נכונה לדעתי.

לא היתה לי ברירה ובאתי.
לקחתי קצת אוכל והלכתי לחדר כי היה סרט ולא רציתי להיות בו.

והיא כל כך חמודה.
באה להיות איתי ודאגה לי ממש.

בסוף הלכתי לישון.
יחסית מאוחר.


בבוקר לא היה לי כוח לקום אבל בסוף קמתי כי חייבים.
נסיעה.
שוב פעם ארוחת בוקר שאין לי מה לאכול בה.

והמורה באה ומדברת איתי.
לא אוהבת אותה.
והיא אפילו לא המורה שלי.
די. תשחררי. מותר לי לא לאכול אם אני לא מסוגלת לזה.

בסוף אכלתי משהו.

שתי סדנאות מהממות.
קצת הרבה קשות.
נסיעה.
מגיעים לשם.
שוק. הלם טוטאלי למרות שידעתי מה אני הולכת לראות שם.

זה ממש ממש איים עלי.
הפחיד אותי בטירוף.

כשכולן נכנסו לשם לא נכנסתי.

הייתי בחוץ.
גם כששרו המון שירים מהממים.

זה היה פשוט יפה בטירוף ומזעזע את הנפש לשמוע את כולן שרות שם את כל השירים האלה.
פשוט אין. אין כמו השכבה שלי.
לנוער הזה יש כל כך הרבה עוצמות.

הלכנו להתפלל מנחה ליד הים.
לא ממש ליד אבל שראינו אותו.

וואו היה טוב.
והיא אחרי זה אמרה לי תודה שלקחתי אותה.

אבא. תודה לך עליה.
תודה על הילדה המדהימה הזאת.
אין כמוה בעולם.
פשוט תודה על הזכות להכיר אותה ולהיות לידה לפעמים.

חזרנו.
אין לי מה לאכול.
לא נורא לא הייתי רעבה.

נוסעים מלא מלא זמן.

בהתחלה לא היה לי מצב רוח בכלל בכלל.

ואז היא באה לדבר איתי ונהיה לי ממש מצב רוח.
תודה רבה לך ה' יתברך!

בסוף מגיעים לשם.
כפור אימים.

כל השכבה שרות ורוקדות שירים מהממים.
פשוט רואים את העוצמה של הנוער הזה.

סיכום.
בנות אומרות דברים יפים.

שרים עוד קצת.
ואז התקווה.
אוקיי, לחשוב חיובי לחשוב חיובי.
די הצלחתי.

מזל שקודם היתה התקווה ורק אחר כך אני מאמין, ככה לא יצאתי בהרגשה רעה.
שרים אני מאמין.
ואז השכבה מתחילות לשיר ייבנה המקדש.

פשוט רואים את העוצמה.
זה שבנות חוזרות מ3 ימים כאלו ושרות ייבנה המקדש.
אין. אין כמוהן.

נסיעה.

מגיעים לשם והיה לי טרמפ ישר.
פשוט טירוף.
תודה רבה לך ה' יתברך!!!!!!!!


#סיכום בקטנה:
היה קשה. מאוד.
מאוד מאוד אפילו.

אני חושבת שצריך לעבור את זה. וגם אני צריכה.

אבל אולי לא היה מתאים עכשיו.
אולי במצב שלי זה לא טוב.

סתם להוסיף עוד סיוטים.
עוד פחדים.

אני מפחדת כבר מיותר מידי דברים.
אני מתמודדת כבר עם יותר מידי דברים.
יכול להיות שלא הייתי צריכה להוסיף על זה עוד משקל.

מה לעשות.

כנראה ככה ה' רצה שיקרה.


מסקנות:
#אני לא אוהבת את המורה הזאת. יותר נכון מתעבת.
#חברות זה לפעמים דבר נהדר, ולפעמים פשוט מטרד.
#אני לא בטוחה שמישהי בכלל חברה שלי.
#ים זה אהבה. וזהו.
#להכביד יותר מידי זה לא טוב.
#לא צריך לזעזע נשמות יותר מידי. אני בת, בכל זאת.
#אוכל של בית זה טוב. חוץ מזה, שום דבר לא אכיל.
#אני צריכה זמן עם עצמי לחשוב. וחובה שזה יהיה בים.
#אני צריכה להחליט על שבוע הבא. ואין לי מושג מה לעשות.
#קומונריות זה מטרד. במיוחד כשהן חושבות דברים מוזרים ביותר שנוגדים את רוח היישוב וההלכה.
#אני חייבת חייבת חייבת כבר חנוכה. אבל בלי המתמטיקה בעע.
#אני צריכה להתחיל להשלים מתמטיקה. בעע.

זהו לבינתיים.


מחר צריך לקום מתישהו. אני מקווה שזה באמת יקרה.
כי בינתיים אין לי כוחות.

אנשים בוחרים להתנהג בטיפשות ו/או רשעות ומי שצריך להתמודד עם התוצאות זה אתה.

מה שהיה היה עכשיו 'תקדם'.

מממ..
אולי?
זה מיוחד...
וזה ידרוש עבודה...