פורום ריק ומוסתר (עמוד 1066)

אוף! אוף!!!

אפשר לחזור על המילה הזאת שמונים אלף פעם וזה עדיין לא יבטא כלום.

 

הבכי.

והדמעות.

אוף. מה קרה עכשיו בכלל?

מה קרה לי פתאום?

למה המחשבות שלי מתגלגלות כל כך מהר?

למה קשה לי?

למה....

אוף. אני לא יודעת כלום.

אני בנאדם לא חכם בכלל!

אוף

בימים האחרונים הכל היה בסדר.

ועכשיו...

אוף. שמישהו יציל אותי מעצמי.

אני לא יכולה יותר.

לעמוד בהתחייבויות.

זה משו.

 

 

אתמול היה שמח ולא יכולתי.

והיום הגעתי היישר להדלקת נרות ואז מסיבת חנוכה ואז בבית

ואז עכשיו. וכבר מאוחר.

טוב.

מחר בע"ה אני מתקשרת אליה.

אוף.

טאטע! אני צריכה אומץ. ואין לי!

 

דיברתי היום קצת עם חברה.

וזה לא עזר.

זה אפילו די החליש.

וברור שיהיה בסדר.

ברור!

ובכלל זה עבר בטיל.

ב"ה.

אולי לא יהיה נכון לפתוח אתזה.

אבל זה כן יהיה טוב.

זהו.

אז מחר בע"ה.

 

אוף. והלוואי שאני אדע כבר מה נכון ומתאים.

אבל שאני אדע באמת! לא כמו עכשיו.

 

 

 

 

והיום שאלתי את אמא משהו כזה באופן כללי.

ואז חשבתי על זה שזה משהו מהדברים שבדרך...

אבל לא.

עכשיו לא.

אוף.

אני צריכה לדבר איתה מחר.

ובע"ה יהיה בסדר!

 

בנתיים שיהיה חנוכה שמח!

לא רק בנתיים. בכללי.

 

המסקנה הכמעט הכי חשובה שמיסקנתי היום:
#אנשים לא מודעים למה שהם עושים. ויכול להיות שיש להם כוונה טובה אבל זה בעצם רק עושה רע.

(כן.
זה כואב.
וזה צובט.

וכשאת אומרת דברים כאלו את רק יותר מעצימה את הכאב.

נכון.
לא היתה לך כוונה רעה.

אבל לפעמים פשוט צריך רק לשים לב.
ולנסות להבין.
למרות שבחיים לא תביני.

לנסות להבין מתי אני רוצה שתדברי ומתי לא.

מתי עוזר מה שאת אומרת ומתי ממש לא.

מה צובט ומכאיב ומה אפשר להגיד בלי שיגרום רק ליותר כאב ממה שכבר יש.


אני יודעת שבחיים לא תביני.
אבל אני כבר מתוסכלת. מדי.

וכן.
את יודעת שעובר עלי משהו.
הצלחת להבין את זה.
לא קשה.

אז פשוט לנסות להיות רגישה, יעזור פה מאוד.
אפילו רק לנסות.










אבל כמובן, ברור שזה בחיים לא יקרה.)



































אלוקים.
אני רק רוצה שיהיה כבר טוב.
אז למה באים אנשים והורסים הכל.
די.

באמת כבר קשה לי. מדי מדי.
אני מנסה ובאים והורסים את הכל.







די.

מסקנותיי:
#לישון באולפנה אחרי שלא עשיתי את זה מיליון שנה זה קשה לי בטירוף. אין סיכוי אני חוזרת על זה בלי להתרגל קודם.
#לאכול זה חשוב ונצרך אבל לפעמים כל כך קשה ובלתי אפשרי לחלוטין.
#גרפיקה זה דבר מיותר כל כך.
#יצא לי נחמד השלישייה.
#תסכול זה נוראי.
#פנימייה זה דבר מוזר ומגעיל.
#אני חייבת ללמוד לסתום. כולן סובלות ממני.
#אני מעריכה כל כך את **** אבל מפחדת ממנה פחד מוות.
#לא השלמתי חומר. איזה גאונה אני.
#אני מתפדחת מ*****. במיוחד אחרי ששלחתי לה את ההודעה המוזרה הזאת. אין יותר סתומה ממני.
#אני אוהבת את **** כל כך. בנאדם מתוק.
#אני אוהבת את ***** ממש. והיא היתה ממש חסרה לי אתמול בלילה. עד שאני הייתי היא לא. זה לא היה לי ממש כיף.
#אני סתומה וזהו.
#אם אני אכחד זה כל כך יועיל לאנושות.

כואב
למה אני כל כך חלש, לעזאזל.
נכנסתי בלהט וגמרתי טובע

אני נורא כועס על עצמי, על עצמי וזהו.
ואין לי מושג מה אני רוצה.
להיבלע או לברוח.

עדיף שרק אני אסחוב את זה לבד
אבל אין אפשרות כזו, לא קיימת.

אני בכלל לא מאמין שאני כותב על זה ועושה מזה עניין, אבל אני יודע שגם התעלמות לא תהיה כנה, בכלל לא.
גם לקחת דברים בפרופורציה אני לא יודע.
אני לא רוצה שאחרים יסבלו בגללי. אוף.



(האם אני רוצה שתקראי? כן. אני בסדר ואין לך סיבה להרגיש רע. זהו).

באמת!

 

היום כמעט עשיתי שיחת טלפון. מחר בע"ה. בדיוק היה אוטובוס. נכון שזה תירוץ קצת. אבל לפחות אני כבר בדרך...

 

היה מצחיק לראות את כל העולם שם.

כל העולם בפרופורציות נורמליות.\

יש לי הגדרות מעניינות הערב.

אני צריכה לחשוב.

ב"ה אני מתקדמת. אבל בדבר אחד עוד לא...

וזה קצת בעייתי...

 

 

אבל יהיה בסדר.

ומחר צריך להתקשר לעוד 2 מקומות לבדוק מה קורה. אם אפשר לעשות משהו... ובלי לחכות מלא זמן.

פף

בואו נקווה שכן.

יום ראשון עשה לי גרוע מהבחינה הזאת.

בעצם וזה היה אתמול!\השבוע הזה עבר בתחלה לאט. ועכשיו חצי לאט חצי מהר.

מוזר.

אני די עוברת את השעה.

 

העיקר שיש אנשים טובים ומדהימים בעולם!

וב"ה שהם קיימים.

אני צריכה גם להיות שם...

טוב.

לילה טוב.

נרדמה לי הרגל. אני צריכה להעיר אותה....

 

היה לי קשה היום בסדנא. דיברנו על דברים שהיינו רוצות ושחשובים לנו בבן זוגנו, ולהיפך. ונזכרתי באותו אחד שהיה בו הכל ממה שרציתי ואפילו יותר, והיה לי טוב איתו, והיה לי משיכת הלב ופתאום בלי סיבה מובנת וברורה החליט שלא. הקטע שהוא העלה לי את הרף ברמות. כל מיני דברים שעד שפגשתי אותו הייתי מוותרת עליהם ועכשיו אני לא אוותר. זה קשה ממש! סוג של ייאוש. אני מנסה להאמין שאזכה לקבל את הטוב. וכל יום מתבודדת ומתפללת על זה מחדש ובטוחה שה' איתי ודואג לי אבל זה קשה. אני ככ ציפתי כבר לזכות בו. כניראה שכרגע לפחות לא מגיע לי.

 

שיתבטלו כבר כל הספקות האלו. טאטעע

חן העם הזה מרגילני לדבר מצווה

דברים טובים באים בדמעות
ביזע
בקריעת ים סוף.

וזה שווה.

והנה את רואה את החלומות שלך מתגשמים מול העיניים.
וזה מדהים
כמין בניין בית המקדש הםרטי שלי

ובסך הכל טוב. הכל טוב. ולאט לאט הכל מתבהר.
מה היינו עושים בלי אלוקים?! טוב בעצם לא היינו

והנה כל דבר מתקרב לסוף
וכן
הלב מתכונן.למכה שאחרי.כי ככה זה. והלב יודע ועדיין משתוקק.לא משנה כמה המוח ינסה. אבוד מותק.
הלב עוד זוכר ושותת.


אני לא מצפה.
אני לא מצפה.
אני לא מצפה.
אני לא.
אסור לי.

בס"ד

אבל אולי אף פעם לא הייתי מספיק משמעותית

הוא אמר משהו בסגנון של ההורים שלי.. ששנה לפחות צריך.. שלא שווה להיות עם חסכים בסוף.. שאם אפשר להקפיא..
התפלאתי שהוא היה בעד להקפיא לשנה ולא לקבור לגמרי.. הסברתי לו למה אני חושב שצריך לקבור.. הוא אמר לי שאם ***** יעמוד בזה אז עדיף אולי לקבור.. ואם לא אז לפחות להקפיא אם אפשר.. אבל במצב כזה אני אצטרך לקבל איכשהו עידכון *****..
אבל הוא היה יותר מתון ממני.. ובכלל לא נכנסנו לדיון האם אני יכול לעמוד בזה אלא ספציפית האם בריא בשיעור א..
אני מקווה שאני לא אצא יותר מזה יותר מבולבל..

והיה לי פאדיחות בהתחלה.. הוא אשכרה לא ידע שאני בשיעור א ואיך קוראים לי.. מזל שהוא לא חשב שאני שבוש.. 🙈

ועלו עוד נושאים בעזה יהיה יותר קל לפנות בהקשר אליהם..

מה שעבדתי עליו חודשים, ילך ככה לטמיון?

לרצות בטובתו של האחר

כמו שאתה רוצה את שלך

שבי, בבקשה.
היא מבקשת יפה, אז היא מתיישבת.
את רוצה אולי לספר קצת על עצמך?
וואו, כמה שהיא היתה רוצה. אבל היא לא מצליחה. אז היא שותקת.
יש לך תחביבים? דברים שאת אוהבת לעשות?
כן, יש לה. יש לה דברים שהיא יותר מאוהבת, יש דברים שהיא יודעת לעשות.
היא מועכת אל תוך הכיס את הנייר שחבוי שם, דף קרוע ממחברת שעליו ניסתה להביא את עצמה בפעם המי יודע כמה.
הדמות שמולה מבמינה בתנועה הקלה הזו. ועוד יותר מזה, היא מבחינה בשורות על היד שלה. שורות כתובות בעט שחור, בשכבות של דיו שנשטף וזלג ודהה אבל עדיין השאיר שרידים ברורים.
את כותבת?
היא פגעה בול.
כן. היא עונה חלש שבהתחלה לא שומעים, אז היא אומרת שוב. כן.
מה את כותבת?
הדמות מנסה לדובב אותה. היא בוחנת אותה מהצד ומופתעת שהיא עדיין לא התייאשה ממנה.
כל מיני. היא עונה תשובה לא מחייבת.
הדמות שמולה בוחנת אותה בעיניים ירוקות גדולות.
וזה עוזר לך?
היא שותקת שוב. היא לא יכולה להסביר, היא לא יכולה להגיד לה. היא לא מצליחה.
הכישרון שלה, כן, היא יודעת.
אבל היא לא מצליחה להשתמש בו.



ואז באות הדמעות.

בס"ד

לכולם
ולאף אחד
אבל למי אכפת

בודד לי
ועצוב
וטוב לי כל כך

קשה לי לדבר
אני מרגישה שאני לא ראויה להקשבה
שכולם יגלגלו עלי עיניים
קשה לי לא לדבר
המילים נאגרות בי ומכבידות

אני תוהה
אנשים עם בעיות דומות מגדירים חוויות בצורה דומה בגלל שזה אוניברסלי או בגלל שלמדנו לדבר כמו הקלישאה של עצמנו?

אנשים נועצים בי מבטים מוזרים
אני רוצה להעלם
אנשים לא רואים אותי
אני רוצה לצעוק

אני כל כך נורמלית שלדבר זה נלעג
אני כל כך שונה שלדבר זה מביך

ובכן
גם אני מיוחד כמו כל אחד אחר

תנו לי לנשום את האוויר המתוק של הריק

מה הפנטזיה?
כן איזה כיף יהיה בסוף ימי,
כשכל החבר'ה ידברו עלי.
יגידו שהייתי I&I
בשעות רצון בשעות הפנאי

אין אני אין אני אין אני,אין אני אין אני
אין אני אין אני,אין אני אין אני אין אני אין.

שמישהו יגיד דבר אחר,
אני פשוט אעוף בלי לדבר,
ואתפזר בשקט בחלל,
ללא ריגשות אשם ובלי אבל

יחי הטמטום
כל האמונה שלי מתבססת על יסודות אחרים לגמרי

אחד מהדברים שכתבו עלי
בתקופות הרעות ביותר
זה שהתגובות שלי לא תואמות תחושה
שהרגש שלי וההתנהלות יושבים על מישורים שונים
.
כן.

(פתאום 3 בנות שלחו לי הודעה.
***** סתם שאלה מה קורה.
עניתי לה שדי זוועה והתכתבנו קצת ואז היא לא ענתה.
**** שלחה לי שהייתי חסרה ומשפט מהמם.
עניתי לה שלא הרגשתי טוב ושהיא זכתה להעלות חיוך על פני.
***** שלחה שבא לה אותי.
שלחתי לה שגם לי אותה. ממש.

יואוו.
אני תוהה מה זה אומר.
יכול להיות שכן יש לי קצת חברות.

פתאום 3 בנות במכה שלחו לי הודעה.
שתיים מהן בחדר שלי.

מעניין איך הן יגיבו אם מחר אני אבוא ואשן באולפנה.
הלוואי שהן פשוט יקבלו ולא יעשו מזה עניין.
ושיקבלו שאחרי זה אני לא בטוח אשן כל יום.

די אבא.
תודה לך עליהן.

שימחו אותי קצת.

ו*****. בכלל.
פשוט נשמה טהורה הילדה הזאת.
פשוט תודה לך עליה.

אותה אני כן רוצה לפגוש.
אבל בשביל זה אני צריכה לבוא לאולפנה וזה כולל עוד הרבה דברים שאני לא רוצה.

כמו לפגוש את ***.
אני קצת מפחדת מזה שהיא יודעת עלי.
ו****.
אני מתפדחת ממנה תחיים ומפחדת ממנה ממש. ממה שהיא יכולה לעשות ועשתה.

ולראות את המורה ההיא.
יזכיר לי את הכל ויעלה ויציף ואני כל כך לא צריכה את זה.

אבל לפגוש את *****.
את זה אני מאוד רוצה.

ואת ***. מתגעגעת אליה. למרות שכל השכבה תהיה עליה אז זה לא יהיה כיף כל כך.

טוב פשוט צריך ללכת לישון מתישהו, לקוות להירדם למרות הכאבים, לקום מחר מתישהו ולראות איך אני מרגישה.



לילה טוב, כמו שאומרים?!

הלוואי.)



זה היה אתמול בלילה.

היום אני קמה עם כאבים קצת פחות חזקים אבל עדיין קיימים ומכאיבים מאוד.

רואה שקיבלתי הודעת תגובה ממנה ב01:12.
עכשיו אני כבר לא אענה לה.

היא כתבה שם שאני אדע שבסוף היה לה כיף שם ושהיום הזה הוא גם קצת נורמאלי.

ברוך ה'. אני לא אענה לה על זה עכשיו.

פשוט נצטרך לראות אם אני באה היום או לא.

אם כן אז אני אפגוש אותה.
אם לא אז זה יישאר ככה.

וואי באלי ללכת. לפגוש את *****.
אבל זה כולל את כל הדברים שאני לא רוצה.

טוב נראה איך אני מרגישה.

אבל ככ קשה לי

 

 

רע לי 

עצוב

ואני בודדה

מסקנותיי מהימים האחרונים:
#להיות חולה זה הכי בעע שיכול להיות.
#קומונרית זה לפעמים פשוט מטרד.
#חניכות שלי מתוקות. וזהו.
#הצוות שלי קצת לא יודע לקבל ולהכיל. וואו כמה תקפו שם.
#אין לי חברות. סופי.
#אני כל כך לא רוצה ללכת מחר.
#אני כן רוצה לפגוש אותה. בשביל זה אני אצטרך לבוא.
#אבל אותה אני ממש לא רוצה לפגוש. אני מתפדחת ומפחדת ממנה.
#אני לא רוצה לישון מחר באולפנה אבל אני אצטרך לעשות את זה. זה הולך להיות זוועה.
#אני צריכה לדבר עם הרכזת. אבל אין לי כוח.
#אני צריכה להתחיל להשלים את כל מה שהפסדתי. טונות של חומר.
#אני צריכה להשלים בעיקר מתמטיקה. בעע.
#שבת חנוכה הולכת להיות נחמדה בעזרת ה' יתברך.
#אני צריכה לגמור את העבודה ההיא ולהתחיל את השניה.
#אני כל כך לא רוצה לחזור מחר לאולפנה.

זהו לבינתיים.

בס"ד

 

קח נגיסה מזאת שיש לה הכל

הטעם קצת מר 
עצבות ריקה

קח נגיסה

קח נגיסה

 

היא לעולם לא תשבע

מזרק ריבה נח לידה

וכל הטוב זורם אליה והיא איננה מלאה

 

מלח דמעות זורם בעורקיה

מתחנן לאהבה ריקה קצת כמוה

 

בערב שבת מספיגה ערמת נצנצים וסומק ויוצאת לרחובות

מגוחכת

נו

קח נגיסה