שרשור חדש
.....רקפת לבנה

מחפשת אותו

שיהיה אוהב

מכיל 

מכבד

שמח

מצחיק

נקי

מבין

 

מחפשת אותה

שתהיה 

אוהבת 

לא קנאית 

שמחה

מכבדת

 

 

 

 

חברים.בעיצוב
זהו היום השמח בחיי!!

למה?

כי
זהו היום השמח בחיי!!

בהצלחה לי ולכם.
שיא השמחה זהצהובה
להיכנס לפורום ריק ומסותר ולראות כזה שירשור
.בעיצוב
מוציא משפט מהנכתב הערב.

'היום היום היום! מחר יהיה מחר. אבל היום. היום, אני עף על הרגע,
מתקדם איתו באהבה ושמחה'
חזק!צהובהאחרונה
מחר יהיה מחר ואתמול היה אתמול אבל היום היום היום
..פה לקצת
יש בעולם אנשים לא נורמלים

אני צריכה לשתוק

אני מתגעגעת אלייך ילדה.

וגם אליך. אוף.
..פה לקצת
אני צריכה לעזוב את הערוץ. דחוף.

אולי אחסום לעצמי את האתר הזה.
..פה לקצת
אני צריכה לישון

נשארו לי חמש שעות

מחר אני בירושלים
כל כך באלי לנסוע מהבוקר
..פה לקצת
לבד
לבד
לבד

מה קרה שחזרתי לכתוב כאן שוב?!

דווקא הייתה תקופה טובה
לא יודעת מה קרה הלילה
בעצם יודעת. רק שאין את מי לשתף.
כולם ישנים.
..פה לקצתאחרונה
טוויסט בעלילה

סתם הייתי גמורה מעייפות
ונתתי מקום למשהו שאני יודעת שלא עושה לי טוב

אז עכשיו הכל בסדר
רגוע ושמח לי ב"ה

אבל אני עדיין מתגעגעת אלייך ילדה. (תייג לך? ניחשת שהתכוונתי אלייך?)

יום טוב אנשים!
אני לא דביל. אני רק קצת.. פזיז.נצח
לילה טובפרפר נחמד&
אולי מחר יהיה יום טוב יותר
יום שלא ארגיש. יום אדיש
נבגדתי.שמן פשתן

אוף. אני כזאת תמימה ומאמינה.

 

מסקנה:

תבטחו באנשים. זה חשוב לחיים שמחים ותקינים

אבל אף פעם לא לגמרי.  תמיד תשאירו אצלכם איזה מקום מוגן. 

והסתייגות:

ביטחון מלא ואמיתי תנו בבעל/באשה. 

כי דווקא אמון מלא הוא זה שיגרום לשני להוכיח (אפילו בתת מודע) שהוא זכאי לו.

 

מה קרה ? מי בגד?משה


לא חדש בדורנו.זית שמן ודבשאחרונה


נכנעתי. יופי.יחידי
למה הכל מסובך?
שוב הדיון הטיפשי שלי ושל החצאיות..לא נשברים!

אני חושבת על ארוך ומיד אני מבינה שזה מלא מבטים של מה נסגר איתה, אין לי כוח לזה ולכאב ראש שזה גורר

קצר- אבא שלי מתעלף וזה גם לא נראה לי מתאים בכלל , פתאום קולטת שזה אשכרה היה נראה לי אופציה! לא לעניין

אמצע אויי כמה שזה מכוער 

 

חייבת למצוא פתרון לעניין הזה

הולכת לכיתה עם חצאית עד הרצפה נועה ובר באות, מתפרצות בדלת פתוחה הן רבו על החצאיות.

אני? להסביר על זה? למה

??

אני גם לא יודעת 

לא זה לא בשביל הבנים זה בשבילי

נועה שואלת מה הקשר בשבילי זה לא בעיה שאני אראה את עצמי עם קצר 

היא צודקת 

טאטא 

תן לי מילים 

אין 

אין לי מילים 

צריך כי צריך 

כי הקבה אמר 

רחלי המדריכה נכנסת שומעת תדיון אוכל תראש 

הולכת 

זה לא היה משכנע

בר רוצה לראות איך נראה עליה ארוך 

מחליפות חצאיות

המורה באה 

ראתה אותי עם הקצר של בר 

העיפה אותי 

בר ניסתה להסביר שזה שלה 

לא עזר 

אני חוזרת הביתה 

קצת ברגל 

טרמפ 

ואז אוטובוס 

ואז רכבת ואז עוד טיפה ברגל 

מונית שרות 

ברגל 

הגעתי הביתה 

וכל הדרך הזאת מה שרץ לי בראש זה 

שאני עוד עם החצאית של בר שדי גבולית מבחינתי 

ושאם אני נכנסת איתה לבית אבא מתעלף 

אויי 

טאטא

 

 

הייתי חייבת לפרוק 

לא מבינים הכל. זה בסדר ... עוד איכשהו...חוני המעגל פינות
אנחנו לא יכולים להבין מטריף לי תשכל ...
..כי אין פיסבוק

אין כמו שלוש שתיקות,

אין כמו שני זריחות

לעולם לא תתחרו בחיוך אחד,

ותתארו לכם שהכול בא יחדיו.

 

אז כן, אני לו מתכחש,

העולם הזה מלא בחתיכת זוהמה,

בטינפות שאין כדוגמתה

בשתיקת הקדושה,

בכללותה.

..כי אין פיסבוקאחרונה

כאילו יש לי משהוא לכתוב, כותב ומוחק, ובעיקר חי באשליה שאני עוד יכול לכתוב משהוא מתאים, הלווי שיחולי,

שיהיה רק רוגע,

כן, אני מרגיש שזה דפוק.

חזרתי.אני לא
אני לא אוהבת אותו.
אני לא מדברת איתו.
אני לא מסתדרת איתו.
אני לא אוהבת שהוא בבית.
אני לא מסוגלת להסתכל עליו.
אני לא מסוגלת לדבר לכיוונו.
אני סולחת לו.
אבל אני לא מצליחה שהמצב ביננו ישתנה.
הוא דפוק.
קשה לי עם אנשים דפוקים.
קשה לי עם אנשים שרק הם צודקים.
קשה לי עם אנשים שלא מסוגלים לקבל את מי ששונה מהם.
קשה לי עם אנשים שכל מי שלא כמוהם הוא ______(תשלימו פה כל מילת גנאי שעולה לכם).
בכלל, לא מסמפטת גברים. והוא נכנס לקטגוריה בנוסף לשלל המינוסים שלו אז הגועל שלי ממנו כפול.

אני בסדר.
מותר לי לכעוס עליו. מותר לי לשנוא אותו.
הוא פסיכי ואני לא אשמה.
אז היום המצב הוא שאני לא מדברת איתו על שום דבר.
אם הוא מבקש משהו אני מסרבת או "לא שומעת".
אם הוא מתקשר אני לא עונה.
ככה אני 'מכבדת' אותו. אני לא מתחצפת. לא צועקת עליו. לא מראה דוגמא שלילית לאחים שלי. לא פוגעת בו בצורה גלויה.
ילדה לתפארת מדינת ישראל.


בכלל רציתי לכתוב משהו אחר.
זה מה שיצא, לא נורא.
את קצת הרבה יותר מבסדר.במבה.
אוף.אני לא
השבת לא הצלחתי לשתוק.
נמאס לי שהוא כל היום מדבר על אחרים
את כל הדפקטים שלו הוא רואה באחרים וטען שהם צריכים להשתפר
הוא לא קולט שהוא צריך להקשיב למה שהוא מדבר

הוא אמר שהיה באיזה מקום יום שישי וראה אנשים שקונים אוכל לשבת, ואז הוסיף שהם מפגרים שאין להם זמן לבשל לשבת
כאן התעצבנתי. שאלתי אותו איך הוא מעז לכנות בשמות אנשים, איך הוא מעז להחליט בשביל אנשים שהם מפגרים שהם קונים אוכל לשבת כשאין לו מושג מה הסיבות. אמרתי לו שאולי הנשים לא מרגישות טוב, הוא טען שהיו שם גם נשים. אמרתי לו שאני לא הולכת למנות לו סיבות שיכולות להיות הגורם לקנייה אבל בטוחה שיש ושיפסיק לכנות את כל מי שלא כמוהו מפגר, טיפש וחמור.
הוא שוב אמר שהם באמת מפגרים.
כעסתי ממש.
ואז גם הוצאתי את העצבים על מה שקרה אתמול בערב. הוא נאם שעה על זה שאם אדם עושה עבירה אז כל המצוות לא נחשבות לו.
נמאס לי מהדיבורים המפגרים שלו. והכל בשם התורה ובשם אלוקים.
אמרתי לו שאני עוד לא שמעתי רב שמכנה אנשים בשמות גנאי על כל דבר שהם עושים, שאין רב שיגיד שאנשים שמשקיעים כסף כדי לקנות אוכל לשבת הם מפגרים. הוא אמר שאשאל רב. אמרתי לו שיגיד לי איזה רב ואני אתקשר לשאול אותו אם אנשים שקונים אוכל לשבת הם מפגרים. ואז הוא אמר שם של רב. אמרתי לו שאתקשר אליו הערב לשאול. אז הוא אמר שלא צריך, זה כתוב בספרים. אמרתי לו בספרים כתוב שמי שקונה אוכל לשבת הוא מפגר? אז הוא התחיל להתעצבן שאני חוצפנית.
ואז העיר על זה שאנשים חושבים שהם בסדר ופה מתחילה הבעיה שלי.
אז אמרתי לו שפה מתחילה גם הבעיה שלו ושהגיע הזמן שיתחיל להקשיב למה שהוא מדבר.
ואז הוא עבר לדבר על זה שלא אגיד לו איך לדבר בבית שלו.
כל פעם שאני אומרת משהו נכון מידי הוא מעביר נושא ומעיר על משהו אחר.

אני ילדה מטומטמת.
לא יודעת לשתוק.
לא מסוגלת לשתוק.
אבל זה לא בגללי.
גם אמרתי לו את זה היום.
אמרתי לו שעל הכל אני שותקת לו
אבל כשהוא מתחיל לכנות בשמות גנאי אנשים שלא מקיימים מצוות או אנשים שעושים עבירה מסויימת או אנשים שלא נוהגים כמוהו, על זה אני לא מסוגלת לשתוק.
הסברתי לו, כמה שהשכל המצומצם שלו מסוגל לקלוט, שזה כי מי ששומע אותו נואם את השטויות שלו אלה הילדים שלו שלא שומרים מצוות. והחרטוטים האלה רק מרחיקים אותם. ואת זה אני מנסה למנוע במחאה שלי כשהוא אומר דברים לא נכונים בשם התורה.
הוא יכול להנהיג כת.
כמו כל הכתות של המשוגעים האלה
שבשם התורה הם מתנהגים בחולניות ופוגעים אחרים
שמשחקים אותה צדיקים אבל הם איבדו את הנקודה
מזל שאת זה הצלחתי להתאפק ולא לומר לו.


אני חייבת לעוף מהבית.
אם כיבוד הוריםאני לאאחרונה
זאת מצווה שמזכה את המקיים באריכות ימים
ואני לא מקיימת אותה, ובהידור
איך זה שאני בגילי עדיין חיה?!
הייתי צריכה למות מזמן.

אני צריכה להספיק לבקש סליחה מאבא שלי לפני שאני אמות
ולפני שהוא ימות
חבל שאין לי מושג מתי זה יקרה
כי עכשיו אין טעם שאבקש סליחה
עוד אתחצף הרבה פעמים
...אין ייאוש!
די די די אבאאאאא
טאטעעעעעע


לא מסוגלת יותר!!!!!

אני צריכה ים.
או מדבר.

דחוף.


אבל זה לא יקרה בחיים.

ואני צריכה אותה לידי.

אבל ניפגש רק ביום שני.

ואסור שיום שני יגיע.
כי אז אני אפגוש גם אותה.

איככ.
לא רוצה לפגוש אותה.
אחרי שדיברנו היום זה רק יעשה לי רע.
ובכלל, אחרי ששלחתי לה את ההודעה הזאת והיא לא ענתה.
אז פשוט אני לא רוצה לפגוש אותה בחיים.

והיא מנסה להסביר לי למה היא לא יכולה להבטיח לי כזה דבר.
זה מרגיש לי נורא שאני סיפור.
ואני לא מצליחה להסביר לה שאני פשוט לא מצליחה לסמוך על אף אחד. לאו דווקא עליה.
קשה לי להאמין למישהו בחיים. בכלל.
קשה לי לתת אמון.
וקשה לי לבטא את עצמי במילים.
והיא לא מבינה.
ואחרי זה אזרתי אומץ ושלחתי לה את זה בהודעה.
והיא פשוט לא עונה.
טוב פסדר.
תסנני.

עכשיו אני לא יודעת מה היא חושבת.
לא רוצה לחשוב.

דייי אבא אני מפחדת.
מפחדת ממנה.
מפחדת מזה ומזה.

מפחדת פחד מוות.
...אין ייאוש!
אוקיי.
עשיתי מאמץ.
אזרתי כוחות ואומץ.
שלחתי לה אם ישמצב לתשובה על מה ששאלתי אותה.

והיא מתקשרת.

היא פשוט לא מבינה.
היא לא מבינה שקשה לי.

האמון שלי נהרס.
לאו דווקא בה.
כן, גם בה.
בגלל שהיא עשתה את זה.

אבל בכללי.
האמון שלי באנשים נהרס. נאבד.

לא מאמינה יותר לאף אחד.

היא אמרה שאני יכולה להיות עכשיו פחות בטוחה, כי כן נעשתה פה טעות.
אבל שיש לי על מה לסמוך ושאני אסמוך עליה.

אבל היא פשוט לא מבינה אותי אז איך אני אסמוך עליה??
היא לא מבינה שקשה לי לסמוך. על כולם.

וזה גם משהו שנגרר בעקבות מה שקרה עם ההיא.

והיא לא מבינה את זה.
היא גם בחיים לא תבין.

דאיי אבאא למה נגררתי לתוך זה???

אני צריכה אותה.
אבל עכשיו אני מפחדת לדבר איתה.

אני לא אעיז עכשיו להתקרב אליה.
לראות אותה יעשה לי רע.

רק לשמוע את הקול שלה בפלאפון עשה לי רע.

דיי אבאא היא בנאדם טוב.
באמת.

אז למה זה עושה לי רע???

...אין ייאוש!אחרונה
אני.
פשוט.
ילדה.
סתומה.
ומטומטמת.
הכי.
שיש.
בעולם.

לא יכולה איתי.

אני עושה טעויות פעם אחר פעם.

איככ איזו ילדה אני.
בעע.
להקיא מעצמי.


אז כן,
שלחתי לה את מה שאני חושבת.

ובסוף כתבתי עזבי את בחיים לא תביני.

ועכשיו היא מסננת.

איכ.
למה שלחתי לה את זה.

למה. למה. למה.

פשוט איכ.
אני צריכה להיכחד מהעולם וזהו.


"כשהטלפון חכם, הראש ...חוני המעגל פינות
...ישיבה כועס "





אין פה משו עמוק וכואב,
זה סתם הצחיק אותי ...
...אין ייאוש!
רשימת מטלות:
צריך להשלים את החומר.
ולהתחיל ללמוד למבחן. בעע כמה חומר.
ולהמשיך את העבודה.
ולהתחיל את העבודה השניה.

אעעאעאעאעע למי יש כוח???

ויש לי רצון כזה לנסוע מחר לים.
פחח בחיים לא יקרה.

ואני צריכה להחליט מה אני עושה ביום שני.
אני ממש רוצה ללכת הביתה.
אבל בשלישי בבוקר.. זו בעיה.
יאא אבא מה אני עושה.

למה המורה לא הסכימה לשחרר אותי מזה???
אני יודעת שזה יעשה לי רע.

אוף.
פשוט אוף.

וכל השבת חשבתי עליה.

ועל כמה שאני פשוט לא רוצה לראות אותה יותר בחיים.
ולא לדבר איתה לעולם.

שהיא הרסה אותי.
יותר ממה שכבר הרוס, אם זה עוד אפשרי.

דייי אבא למה אני מדברת ככה.

היא בנאדם טוב. באמת.

אז למה אני מדברת ככה.

לעזאזל.
אמרו שאסור להכחיש את הרע.
אז הנה, אני לא מכחישה.
כן. עשית לי רע. מאוד אפילו.

ולא הבנת את זה.

וכששלחתי לך הודעה לא ציפיתי שזה ייגרר ככה.

את לא מבינה אותי.
ולעולם לא תביני.

את גם לא צריכה להבין.
אל תנסי אפילו.

אבל את לא צריכה להרוס אותי.
את לא צריכה להתנהג ככה.

אני צריכה אותך.
אבל לא ככה.

אני כנראה פשוט הכי מטומטמת בעולם שאני חושבת שזה דבר בסיסי. לא לספר את מה שאני אומרת לך.

אבל כנראה אני מטומטמת וזה לא ככה.

את לא מבינה כמה אומץ הייתי צריכה כדי לשאול אותך על זה.
בחיים לא תביני.
כמה קשה לי לגשת אלייך ולדבר.
אולי לך זה בא בטבעי.
אבל לי לא. ממש לא.

ועד שעשיתי את זה,
את נותנת לי אגרוף בבטן.

יפה.
את כנראה לא חשבת על זה שזה מעשה שלא ייעשה.

אבל את הרסת לי את האמון.
באנשים בכללי.
בך.

(כאילו שהיה)

למרות שאני צריכה אותך,
אני עכשיו לא רוצה לדבר איתך יותר בחיים.

וביום שני אני אפגוש אותך.
איזה כיף לי.

למרות שאני במתח מהתשובה שלך,
אני לא רוצה לדבר איתך.

עד יום שני בשביל תשובה כזאת זה יותר מידי.
אבל את לא מבינה וגם לא תביני.

ותשכחי ממני עד יום שני.
וגם זה רק כשאני אבוא ואבקש ממך תשובה.

סבבה.
הכל טוב.



בעצם לא.
...אין ייאוש!
מטלות שנעשו:
להשלים את החומר.

מה נשאר:
להתחיל ללמוד למבחן.
להמשיך את העבודה.
להתחיל עבודה שנייה.

יופי לי.
הלילה עוד ארוך, כמו שאומרים?


המבחן הזה לא בא לי בטוב.
בכלל לא.
...אין ייאוש!
יופי היי! גמרתי את העבודה הראשונה!
עכשיו צריך להתחיל את השניה.
אהה וגם את השלישית. פתאום נזכרתי שיש עוד אחת.

לימוד למבחן כנראה לא יהיה היום.
מחר, גם עבודה וגם עוד עבודה וגם ללמוד למבחן הזה. וואו איזה כיף.

אני צינית מידי וזה לא אכפת לי.
בהצלחה!זית שמן ודבשאחרונה


שעות של אמת.

אני לא עומדת בזה

שלכת.אחרונה
...אין ייאוש!
רשמי.

אין.
לי.
כוחות.
לשבת הזאת.

בכלל.

ולא סידרתי את החדר.

ולא סיימתי להשלים את החומר.

די.

אין.
לי.
כוח.

...אין ייאוש!
כן.
אני הבנאדם הכי סתום ומטומם ביקום.

וכן.
היא גרמה לי להרגיש עוד יותר מטומטמת.

סבבה, תסנני.
חופשי.

רק אל תדברי איתי יותר בחיים.

אבל זה שאני מטומטמת ברמות על, זה לא סותר שרע לי.
מאוד. וקשה לי.

ואני מפחדת. ואני רועדת.

אולי דווקא בגלל שאני מטומטמת אני מפחדת.

אני כבר לא יודעת מה לחשוב.
אני לא חושבת בהיגיון.

אני רק רוצה לישון ולישון ולישון.

ואין לי כוחות לשבת.
ולעזור בבית כמובן.
ולסדר הכל.

ולפעולה. בכלל.
צריך גם להכין אותה.

אבא אין לי כוחות.
למה דווקא עכשיו היא לא נמצאת.

אם היא היתה פה הכל היה יותר טוב.

כי הייתי אומרת לה שאני לא מרגישה טוב ולא עושה את זה.

אבל עכשיו צריך לשים מסיכה של הכל בסדר,
לצאת מהבית.
לחייך. כאילו שהכל טוב.

למרות שלא הכל טוב.
שהכל לא טוב.

אין. לי. כוחות.
נגמר.

ואני צריכה להשלים את כל החומר.
וללמוד.

אין לי כוחות. בכלל.




אבא קרסתי. די.