פורום ריק ומוסתר (עמוד 1109)

ding an sich = הדבר לכשעצמו

לכל דבר אנחנו מעניקים תכונות רק לפי איך שהוא נחווה אצלנו

על תפוח, למשל, אתה תגיד שהוא אדום ומתוק. (במקרה שמדובר בתפוח אדום ומתוק ולא בירוקים החמוצים המגעילים)

אדום כי העיניים שלך קולטות צבע אדום כשהן מסתכלות עליו

מתוק כי בלוטות הטעם שלך מרגישות מתיקות כשהוא בפה שלך

אבל זה לא אומר לנו שום דבר לגבי הדבר עצמו, מהו באמת, בלי קשר אלינו.

מקווה שעזרתי

יענו משמעות סגולית ובילעדית ונפרדת, אבל איך אדם יודע אדם אחר אם כול ההבנה שלו היא בדיוק מאיך שאתה קולט אותו?(או שלא הבנתי כלום

 

הוא לא יכול לדעת

אבל לזה מתכוונים כשאומרים 'אני יודע מי אתה באמת'

למרות שבמחשבה שכנראה גם האדם עצמו לא באמת מבין מי הוא ומה יכולותיו כישרונותיו כשיגדל ועכשיו מי יודע סוף יום, גם לא האדם עצמו.

כאילו יש מצבים שונים ומשונים ואחרים שמציגים לאדם את עצמו במצבים אחרים.

אני לא בטוחה שאפשר לדעת בדיוק מי האדם באמת (ולמה בכלל מתייחסים בשאלה הזאת)

אבל זה כנראהמה שחושבים אנשים שבאים עם אמירות כאלה

זה עניינו.

כי אז נותרו כמה קלישאו שאני מאמינה בהן מתוקף היותי כזו, אבל לא משום סיבה אחרת.

('לכל דבר יש סיבה' נו באמת, אם אין מנהיג תבוני אז למה שתהיה סיבה או

'בסוף זה ישתלם' - למה מי החליט.)

וגם קשה לאחל 'מזל טוב' כשלא מאמינים במזל,
או להגיד בנימוס מתבקש 'אשריך' או 'יישר כוח' על משהו שלדעתך מיותר,
או ללמוד/ לומר תהילים לרפואת קרוב של מישהו למרות שזה לא באמת עוזר וכו'.

אבל עם הזמן מבינים שגם ככה עיקר העניין בעידוד/איחול וכו' זה לעשות טוב לשני, ולכן מה שמשנה זה מה הוא מאמין ולא מה אני.

מעניין. לא נתקלתי עדיין באמירה כזו.

א. בכלל בהעברת זכויות, נניח שאני עשיתי מצווה - למה שהזכות הזו תועיל למישהו אחר? (בניגוד לתפילה שהבקשה היא על מי שמתפללים עליו).

ב. אמירת תהילים היא לא תרופה. לא כתוב בשום מקום שיש בקריאת תהילים סגולות גשמיות כל שהן. יותר מזה - כתוב במפורש שיש בזה איסור (אצטט את לשון הרמב''ם "הלוחש על המכה וקורא פסוק מן התורה... לא די להם שהם בכלל מנחשים וחוברים אלא שהן בכלל הכופרים בתורה שהן עושין דברי תורה רפואת גוף ואינן אלא רפואת נפשות שנאמר ויהיו חיים לנפשך").

אולי המילים עצמן לא נחשבות, אלו הכוונות שבאות עם המילים

להתפלל במילים אי אפשר יותר מחמש דקות, ותהילים זה פשוט משהו לקרוא ולהתכוון דרכו.

עקרונית. אבל לא זה מה שאנשים מתכוונים היום, לפחות לא רק.

אנשים מאמינים שיש בעצם אמירת התהילים, בלי קשר לתוכן (למשל - פרקים שעוסקים במלוכה וכדו') או לכוונה (הרבה אנשים לא שמים לב בכלל לתוכן, לפעמים אפילו קוראים את המילים לא נכון), סגולות ריפוי והצלחה כללית.

 

אם אומרים את התהילים בתור תפילה אז אני מסכים - זו פשוט תפילה. 

מסתבר שאני רדיקלית עוד יותר ממך - אני חושב שיש ערך לתהילים אפילו אם אתה לא מבין את המילים ולא מתכוון אליהן עצמן.

זאת הכוונה הבסיסית יותר שמשנה, למשל להתפלל על חבר שירפא.

כל זאת ועוד, כמובן, בגדר דעה של מישהי לא מלומדת שאין לה מקורות או ציטוטים אז היא לא נחשבת הרבה. אבל ככה היא חושבת.

בס"ד

 

א. I. הרפואה לאחר היא תועלת לך, והראיה שאתה מצטער וקורא תהלים עקב כך ששמעת שהוא בצער. II. זו זכות שלו, כי משהו בו היה הסיבה לך שאתה קראת תהלים כששמעת על צערו. III. אם אתה תופס את העולם כאורגן אחד (סליחה על הקוקיזם), זכיות של כולו מביאות לתיקון של כולו (אבל זה בעצם הכללה והרחבה של I ו-II).

ב. חבל שלא המשכת את ציטוט ההלכה שם, הדברים מכוונים כנגד אמונה בכח מאגי שרירותי של הטקסטים, לא בהגנה מתוקף זכות שבאמירתם.

נסכים לא להסכים, בקצרה:
ו. זה שאכפת לי מהרפואה שלו לא אומר שהיא תועלת לי, עשית פה קפיצה לוגית שגויה.
וו. זה שהוא חולה זו זכות שלו? קראתי כי הוא חולה. הוא לא עשה משהו שמגיע לו עליו זכות.
ווו. אני לא, בטח לא באופן הזה.

ב. בהמשך כתוב במפורש שמדובר רק על האדם עצמו ורק לגבי בריא ולא חולה כי הזכות מגנה מקטרוג אבל לא מרפאה, וזה כי אין מהתורה הנאה גשמית בעולם הזה.

מצטערת לקטוע את הדיון (המעניין) שלכם אבל איכשהו גיליתי שלא נוח לי הנצלוש בשרשור הספציפי הזה.

עמכם הסליחה.

יש בהן כאב אותנטי

ואפילו שאני לא מזדהה עם התוכן של כולן, אני מאוד מזדהה עם המקום שנראה שממנו הן נאמרו.
את מיוחדת והלוואי שמתוך הייאוש והשבר תיפתחי לאפשרויות חדשות ותעלי קומה בתוכך.

בא לי לדבר איתך פעם.
יש בך חדות כזו בדיוק כמו שאני אוהבת יחד עם רגישות מופלאה

הלוואי ואמן.

ואנחנו אכן צריכות לדבר פעם

(זה לגמרי הדדי)

מחנכים אותנו שמגיע לנו פיצוי.

אולי זה בית הספר - היו לכם מבחנים קשים? הנה יום חופש. 

אולי זה ההורים - אתה חולה? מיטה עם סרט ונשנוש וקוצי מוצי נשיקות.

אולי זה הביטוח לאומי שמעניק אחוזי נכות ושאר אחוזי מסכנות (שזה בעצם להחזיר לנו את הכסף של עצמנו אבל זה עניין אחר)

אבל האמת?

אין פיצויים. אין.

רע לך? עני לך? בודד לך? תסבול.

תסבול מזה ותסבול גם מכל ההשלכות והקשיים הנלווים.

וככל שיש לך פחות יהיה לך עוד פחות, כי אם אין לך את המשאבים הבסיסיים לא תוכל לרכוש את אלו שבעקבותיהם.

ואפילו אין מי שיאחל בהצלחה.

 

את החתימה.

חדיש חדש ומחודש

יש לך המון מה להפסיד גם אם כרגע המצב בעייתי

 

 

 

בכל תחום החל מתעשיה כללה התפתחות אישית וכדומה

התנועה היא מחזורית בסוף עליה יש ירידה ובסוף ירידה יש עליה

 

 

 

כרגע המצב פחות מפרגן כל עוד תנסי המצב ישתנה

אולי די כבר עם לנחם אנשים?

שונאת להיות המבוגר האחראי.

זה קורה לי כל כך הרבה.
המחשבה הזאת.
יום אחד אולי נצליח להאמין בעצמנו ושיש עניין לקיום שלנו. אולי.
היום הזה רחוק.

קורה מצב שאין שום טעם.
כלום.

הסיבה הכי מפגרת שיש רק כדי להיות שפוי

הסיבות בורחות לי מהידיים אחת אחרי השניה.
לאט לאט אני רואה כמה באמת אין שוםעניין וטעם.

את רוצה להתקדם בחיים?

את רוצה שיהיה לך נוח בחיים?

את רוצה משפחה?

את רוצה עבודה?

את רוצה לציונים טובים?

את רוצה להרויח כסף?

ובנתיים כלום מזה לא קיים.



(וואו איזה נצלוש.)

יש לך זמן

יש לך יכולת

יש לך רצון

מה שחסר זה קצת מאמץ והכל טוב

ואין לי כוחות למאמץ.

במצב גרוע בהרבה.

הכי הרבה שאני יכול זה לתת כיוונים...

שכל עוד לא תהיה לי אמונה חיה בקב"ה לא תהיה לי משמעות לחיים
יש באמונה בסיסית בשכל משהו שכבר נותן יסודות, אבל בניין יציב נבנה רק מתוך קשר חי ודינמי לא-להים.
יש אנשים שחיים את הקצה, שלוקחים את העולם ברצינות ועד שהם לא ימצאו סיבה משמעותית לחיות בשבילה לא תהיה להם מנוחה.
(זה חיפוש תמידי)

ולפעמים אני תוהה איך אנשים שאינם מאמינים מצליחים לחיות.

(זו לא מסקנה מהפכנית במיוחד, אבל כשהפנמתי אותה היא קצת טלטלה אותי)

ותודה, לקחתי את זה לעצמי, לחיים

הטעם לחיים נמצא ביופי, במשמעות, בחיוך יום יומי ובשליחות,
טעם החיים נמצע בקולה קרה עם חברים טובים,
בהליכה יחפה על החול בין הגלים
הוא נמצע בעתיד השמח יותר והמזמין.
איפה שיש זוגיות בריאה ורגועה, בית שמח ויציב
איפה שלא כול שעתיים משנים מצב רוח.
טבפנצר בגשם ובמפגש עם זרים,
בלחץ שבטרמפים, ובלימוד הספריעם החיים נמצע בשקיעה, בזריחה, בשלולית חמודה.

ובעצם טעם החיים נמצע במחשבה.

יצא מה שיצא, אין לי עדין שום הבנה עמוקה כאן או משו, נמצא באותו מקום כמוך נראה לי, אבל אולי המחשבות שלא הצלחתי להיעזר בהם יעזרו לך, בע״ה, אני עדין מחפס
בהצלחה, וכול כך כן יש טעם לחיים, אולי מתישהוא נזכה להבין, אולי התפרצתי לדלת פתוחה ואולי סתם הפרעתי לבעל הבית
ימים יגידו בעצב או בשימחה,
אבל שיגידו משהו ולא בשתיקה,
אלוהים יודע דין אלמנה,
ומי יודע את דינו בחברה,

לא נראלי,

מה זה עוזר לי בחיים אם אחרי שניה אני חוזרת לדיכאון?

 

את תגידי כן,וגם אני. אבל תחשבי על זה שוב, אם כבר אלוקים לא היה בורא שמיים יפים,חוף,וכו.....

 

חוץ מזה שהתכוונתי לטעם. טעם. טעם זה לא המטרה,זה חלק,משו שעוזר לנו(לי לפחות

לא יודע לא שאלתי

נראה לי השאלה הנכונה היא בשביל מה את חייה.

כול בנאדם צריך את היופי בחיים, או ללמוד לראות אותו

 

שד''א אני חיה איתה כבר הרבה זמן...)

 

אבל כנראה מה שמפריע לחיות/להנות/לטעום זה הכאב שמתלווה לכל דבר,קשה להפריד בינו לבינם.

לא יודעת אם זה אפשרי....

 

אבל פתאום השמש נראית מאירה בחולניות

הגלים נואשים,באים לחוף וחוזרים

הירח נראה עצוב 

והזריחה בודדה

עתיד וזוגיות לא מעודדים כבר...

חברות- (אני אשתוק) 

ואלוקים כמו מיואש מאיתנו

 

למה אתה חושב שלא הצלחת להיעזר בהן? איך אתה נותן לי משהו שלא הצליח *לך*? אז זה אומר שלכל אחד יש מתכון אחר לטעם? 

 

(הדלת לא פתוחה אף פעם, פשוט כבר משתמש רשום..

הימים הם אילמים,מוגבלים.)

 

סורי,ילד               

ותודה

כי כתיבה זה מחשבות, וכול אחד נמצע במקום אחר עם עצמו אנשים ואלוהים.

לכול אחד יש מפתח שונה או ענה ערף מה שהם תיכננו.

 

לי השמש נראית מדהימה בצבעים משגעים

ולפגוש אנשים מוסיף פלפל לחיים

אין מה לדבר על החברים הטובים

או על ארץ ניפלאה ומרחבים

 

אבל מה כול זה שווה בלי הצלחה בחיים

בלי יופי מבפנים

מה הזריחה שווה אם אין למה לקום בבוקר

ומה החברים שווים כששוב מכים הגלים

מה כול הים שווה אם אתה לא יכול לירות

ומה אנשים שווים בלי, טוב, בלי אהבות?

 

אז אתה עדין נהנה כול יום מעוד דקה

מרגיש בנוח להינות על הספה

והכול אבל כשאימ אפשר להירדם והביפנים כבר לא מהמם אחרי כול דבר קסום הקסם מתפוגג

נשאר רק אתה והשיעמום

אם השיעמום עוד אפשר להיסתדר

החלק הגרוע הוא אני, הוא קצת יותר משוגע

אוף

צעקתי עליה עכשיו, לא מגיע לה

היא לא מבינה שיש בי משהו כ"כ בודד שרוצה להתפוצץ, 

אבל אי אפשר לדבר איתה באמת. אף פעם לא הייתה ביננו תקשורת טובה. יש לה אופי אחר

זה הדרך שלי להראות לה שרע לי, שזה אשמת מישהו, שתעשה משהו או שתעזוב אותי בשקט ותפסיק כבר לשאול שאלות

וואלה כתבתי הודעה ואני לא מזיעה ברמות וחוששת כ"כ ממה שיכתבו לי. זאת התקדמות, תודה לך

הינה משהו טוב מהיום הזה מהתקופה הזאת. יש עוד הרבה משוהיים טובים מן הסתם

אבל קשה להודות באמת קשה. קשה להוציא אותם לנצנץ בהם. סליחה

יש קושי גדול ויאוש שמגיע אותו מהכל

ומי ירים אותי? קשה לי לבטוח בך, אני יודעת שזה טיפשי.כי מי עוד אפשר חוץ ממך?

אבל יש כל מיני תהיות ורגשות שלא באו על סיפוקן, האמונה התמימה ממש מעורערת

 

וזהו

ולא ממש ענייני של האחרים. אבל שלי ככה.

קראתי את זה בצהריים וגיליתי שיש לי דמעות.


אני רוצה לחבק אותך חזק ככ
אני שואנת את המוסד הזה,כמה המון סובלות בו

וזה מעניין, כי הדרך שהיא הגיבה לציניות שלך היא ציניות חוזרת, שזה מה ששונאי ציניות אמיתיים בחיים לא יעשו.
נשמע קצת שהיא פעלה מפחד.

מבחינתה היא האמא הטובה שלנו.

את הכל היא עושה ממקום טוב. באמת. אבל היא פשוט לא עושה את זה נכון, והיא יודעת את זה.

 

נכון, זה סוג של ציניות חוזרת. בגלל שהיא רוצה לבוא אלינו ולהתקרב אלינו אז היא מנסה להיות צינית גם, והרי לנו שלא ממש הולך לה.

וידעתי שאני לא אצליח להיות אני אם אני אדבר בשפה הזו, אז הייתי אולי הרבה יותר רצינית וכבדה, אבל נראה לי שזה בדיוק מה שהיא אהבה בי.
כל השאלה היא אם נותנים אמון בבן אדם

וואי פעלת ממש נכון.

 

אז זהו, שתכלס זו הבעיה שלה איתי. אני לא מפילה הכל עליה, (חושבת על זה ולא מספיק הדגשתי את זה שם), הכל גם בגללי.

לדעתה לבוא לכל אחת בגישה שלה זה מה שיקרב. ובגלל שאני ילדה שקטה ורצינית בד"כ, אבל קצת צינית ועוקצנית זה קשה לה. ולכן אנחנו לא מסתדרות ביחד. בגדול היא בן אדם דיי טוב.

 

לכן.

שם אני ממש שונה. *היא* לא מכירה אותי ככה.

(איך כן?)

רוב הזמן יושבת בחצר לבד.

 

כשבכיתה יושבת בסוף. בשקט. היא הושיבה אותי ליד אחת ממש מצחיקה אז לפעמים אני גם צוחקת.

ציונים ממוצעים. אבל במגמת עליה משנה שעברה. ומגמת ירידה מאמצע השנה הזו.

 

בגדול זהו. היא לא ממש הכירה אותי.

בשחנ"ש שהיה בתעודות במחצית הקודמת היא ניסתה לשאול אותי שאלות כדי להכיר. זרמתי חלקית. מבחינתה אני צינית שאוהבת להתפלסף.

יעזור אם אי יזכיר לך שאת מדהימה? הכי אמתי!

 

 

 

ששום דבר לא יפיל אותך!

הרבה זמן לא ראיתי אותך פה!

ואני ממש אוהבת אותן.

את מחזקת ממש.