אין מי שישמע.אין .
בוכה לתוך עצמיתודה על חיים
((כי אין פיסבוק
(יאלה, בסגנון הכי מוזר)
לא קשור לכלום
כאן זה לא כוכב נולד
מזמן לא מת כאן אף אחד
כאן לא תגיעו אם הגעתם כבר רחוק
וכאן אני הולך רק בשביל עוד קצת לישתוק
כאן זה כלום וכאן שחור
כאן זה האור נופל לבור
לא מוחים כפיים, כאן הכול בדממה
חבורה של אנשים, פעם ראשונה רואים גופה?!
יכולים להמשיך לנסות לקבל פרסי נובל
על כאב ועל שתיקה ועל בנאדם שהיתבלבל
יכולים למות בתקווה לכצאת חיות
נישמתיות!
יכולים לראות שחור,
יכולים לרואת באור
אבל בחיים בחיים לא מקבלים הערכה
אם מתוך בחירה הפכת לגופה
..הברוש הסטלן
אני בוכה כשהדמעות יורדות, כי זאת חולשה
אני בורח מהתמודדות,
שזה דבר נפלא, כי זה אומר שיש לי אותי, ויש לי התמודדות ויש לי את היכולת ליברוח
בעצם ז גם מראה על חולשה,
תישכחו מהמדהים
לא להגיב לשירשור שאני עובד עליו עכשיו!! (של השיריםׂׂרב מג של מילים
איך קוראים את זהאבא שמואלאחרונה
תכנסו! תקראו! ותפנימו!רב מג של מילים
אנ מבין את הרצון שלכם(ן!) לשקט ופרטיות
אבל חלאס הגזמתן!
הפורום הזה הפך לקבר!
אפחד לא מגיב כי הוא מפחד שאולי ואם כי...
אני מביון שאת רוצים לפרוק את המחשבות הכי
כמוסות ופנימיות שלכן בלי שבני טיפשעשרה
שלא יודעים מהחיים שלהם ומשוטטים בלי סוף בניסו"פ יגיבו
ונסיופ עודפים חסום בפניכם (נשלט ביד רמה על ידי ענבל הדיקטטורית!)
אבל לכל דבר יש גבול
ואתן עברתן אותו מזמן!
לתשומת ליבכם...
מה הבעיות, אם אתה רוצה אז תגיבמישהי בנערות
ופה זה לא נסיו'פ 
טוב, נו באמת משעמם פה...
בן אדם,בקיצור מה אתה רוצה?אור מאחרונה
או שלא יתחילו להשתפך או שלא יגידו להפסיק להגיב (שכמדומני שכבר דסקסנו ועברנו שלב)
ועוד משהו-מאז ומתמיד לא הייתה מטרת הפורום שיגיבו.
אלא פורקן במקום שאף אחד לא שופט מעיר מעודד וכדומה.
כל מה שמגיע לכאן להיכנס!! חובה!!רב מג של מילים
לא להגיב לשירשור הזה:
יש שניים כאלו..אבא שמואלאחרונה
כל השירים.רב מג של מילים
ילדתי,רב מג של מילים
שבילי החיים נאורים לפני
בטוחים ומחייכים
ואגלי טללים זוהרים מתחתי
מנצנצים וצוחקים
מהרגע שפגשתי אותך
אני כבר לא אני
נהפכתי לאדם אחר
נהפכתי לאיש אמיתי
ילדתי
אין מילים שאוכל לתאר לך
את אהבתי
פסגות של אושר פורח
ניבטות למולי
כשאת באה אלי
כמו שוכח
את כל דאגותיי
צרותיי,כאביי ופצעיי
נעלמו כאינם
אני זוכר את היום בו נפגשנו
שלווים אל מול הים
שסער ואיים וגעש
מול ליבנו שפעם
ולבטח אז ידענו
גם נשבענו ואמרנו
יד ביד עוד נפסע
אל שער חיינו
ילדתי...
ועתה ניצבים אנו
כאן מתחת לחופה
מבוהלת,קצת חוששת
עת פוסע הוא לקראתה
אושר גדול אז פורח
ומאיר את הסביבה
זה הרגע שלהם
בתוך ים המלחמה
ילדתי...
אוף, אני לא מוצאת את עצמימאדמוזל
ואפילו אין לי זמן לחפש אותי, ובינתיים אני נובלת כמו פרח שקמל
זה בכלל לא שיר
אני לא יודעת לכתוב שירים
רק מחשבות , תהיות ובלבולים
אני רוצה להגיד
ויש לי מה להגיד
אבל לפעמים זה נשאר בתוכי
ולא יוצא
יום יבוא, וזה לפעמים קורה, הכל פורץ
ואז אני בורחת מעצמי
בסוף היום זה נגמר
נותנת לכאב להשתחרר ולדמעות לפרוץ
כואבת לבד
דומעת לבד
ומנחמת את עצמי
מחנכת את עצמי, מדברת עם עצמי, שרה לי שיר
וקונה לי מתנה
חיה לבד
ולפעמים יש קצת אנשים מסביב
התחלתי להיות אדישה אליהם
אני כבר פחות חברותית
הם לא התעלמו מזה
הם התעלמו ממני
נשארתי יותר לבד
שידרתי להם שאין לי כח אליהן אז הם הבינו ועכשיו אני יותר לבד
וכבר אין לי מה לעשות עם עצמי, כי אני נאבדת לעצמי
|מזדהה|גלידת לימוןאחרונה
אני רוצה למותחלילית אלט
אני רוצה למות רוצה למות רוצה למות
יופי תמשיכו להשפיל אותי, זה כל כך נחמד
לפחות הייתם עושים את זה מאחורי הגב
רע לי
אני לא רוצה רע
יופי תמשיכו להשפיל אותי, זה כל כך נחמד
לפחות הייתם עושים את זה מאחורי הגב
רע לי
אני לא רוצה רע
למה? 
זריחהאחרונה
כל השירים.רב מג של מילים
וואי, קראתי חלק והם היו יפיםמישהי בנערות
אתה לא נורמלי אתה
..רב מג של מילים
אני לא חייב לך דבר
אבל את תמיד שותקת
אני לא חייב לך
אבל את תמיד הולכת
ושבעייניך נוגע אור
אני נכבה
ושאת נוצרת מבט
אצלי דממה
אני לא חייב לך דבר
אבל אני נשרף
מבפנים
אני לא חייב לך
אבל את הורגת אותי
בלי מילים
אולי את יודעת
ואולי לא
אבל אני לא
חייב לך
דבר
אז היום אני משחרר אותך
מעצמי
היום אני מתחיל לחיות
להיות שוב
חופשי
אני לא חייב לך דבר
ואת לא לי
אבל רק היום
היום באמת
אני מתחיל
להיות
אמיתי.
לא יודעת מה לומרמאדמוזל
שותקת כל כך הרבה פתאום
אני משתנה לפעמים וזה קצת מפחיד
זו אני?
עלובה, זנוחה, שקטה
מופנמת? מוחצנת?
וואי וואי וואי
אני באמת לא יודעת מה לומר אבל הנה, אמרתי משהו
אז זה טוב
להיות עם עצמי ליותר מידי זה מייגעפסידונית
אנחנו לא מסתדרות כל כך טוב.
והענייםאמת אחת
והדמעות. והכל סתם כך פתאום.
והראש שפועם בכאב.
המחשבות שלא מרפות
ובדידות
ועייפות.
מחר היא תגיע אולי |לוחש|
מחר הוא יבוא.
עשיתי היום את מה שדיברתי.
עדיף לשתוק.
ולהחנק לבד.
אני צריכה רק עוד כמה שעות |מתחנן|
חבל שצריך להיות דיפלומטים בעולם הזה.
חבל שיש מישהו בפורום הזה.
והראש שפועם בכאב.
המחשבות שלא מרפות
ובדידות
ועייפות.
מחר היא תגיע אולי |לוחש|
מחר הוא יבוא.
עשיתי היום את מה שדיברתי.
עדיף לשתוק.
ולהחנק לבד.
אני צריכה רק עוד כמה שעות |מתחנן|
חבל שצריך להיות דיפלומטים בעולם הזה.
חבל שיש מישהו בפורום הזה.
אני יודעת שנחל
אתם פרחחים, וגם אתן.
אני יודעת שלא באמת התכוונתם ספציפית אלי כי זו אני, אלא
כי זה הדרך שלכם להעביר שעמום או כל דבר אחר,
אבל היי. תכבדו אותי. אותנו.
אתה לא תקרא לי מאמי,
ואתם ואתן לא תתייחסו אלינו ככה, כן
אפילו שאנחנו דתיות.
איכס, תכבדו את עצמכם ואותנו.
עד כמה להיות נרמס?!
אני יודעת שלא באמת התכוונתם ספציפית אלי כי זו אני, אלא
כי זה הדרך שלכם להעביר שעמום או כל דבר אחר,
אבל היי. תכבדו אותי. אותנו.
אתה לא תקרא לי מאמי,
ואתם ואתן לא תתייחסו אלינו ככה, כן
אפילו שאנחנו דתיות.
איכס, תכבדו את עצמכם ואותנו.
עד כמה להיות נרמס?!
אני טיפשה ווהוהנסיך הקטן.
כי איש לא הזיק לי מעולם כפי שהזקתי אני לעצמי. קיא בחרוזיםמפוחית
צורבת כשוט, הטיפשות.
שורפת כאש.
מגע הטיפשות הרסני הוא.
והאדם אשר טעם טעמה של טיפשות,
את סבלו יישא כל הימים.
אפשר שבעומק, במחשכים אותה יסתיר,
ופעמים שהיא תצוץ, תכיש, ותשוב למאורתה.
ואפשר ששלטים לו יכתוב,
ולו יזכירו כולם, וגם הוא עצמו,
כי טיפש הוא,
אך גם אז תגיע הטיפשות לשיאים חדשים,
ולעצמו לא יתרגל.
לטיפשות לא מתרגלים.
כואבת היא בהתחלה,
וכואבת לנצח נצחים.
הטיפש כמו נושא מחלה
מסוכנת,
ממארת.
על עוד ועוד חלקות מתפשטת.
מקומות בריאים נכווים לנצח,
ממכוותה. הטיפשות.
כואבת היא הסכלות
כאב אשר אליו החכמים לא יסכינו
כאב תמידי,
לופת,
מועך,
מרסק.
(כי הסכל למאומה לא מסוגל,
וגם אם כן, בסכלותו חושב שאינו)
כי בעידן בו האדם לאדם קיר
ולכל אחד יש רק את עצמו לשיחה,
כמה עגום הוא שעצמך טיפש.
לא רבים הם שיסכימו במחיצת טיפש לחיות,
ורק עלי נגזר,
עם עצמי תמיד להיות.
ואגב טיפשות, הפעם לא אכפת לי שיגיבו...
אני~תות~
צינית מידי
שאני כועסת אני נהית אדומה ושקטה
שאני נבוכה אני מגחכת
שאני נעלבת אני נעלמת
שאני שמחה אז אני שרה
אני
שרה בקולי קולות
אוהבת לרקוד עם חברות שלי ככה סתם
מסתירה כל כך הרבה סודות
מוחצנת באופן מעורר בחילה
יודעת להקשיב אבל לא לעזור
אני
לובשת בגדים מסויימים למרות שאני רוצה ללבוש יותר צנוע
דאגנית
זקוקה לאהבה ואם לא אז רע לי
עם מסיכה עשרים וארבע שבע. טוב, כמעט
מאבדת אנשים שחשובים לי בטעות לגמרי
יודעת לאהוב
כולם מכירים אותי איך שהוא. כאילו, חושבים שהם מכירים אותי
אני
לפעמים זקוקה לשקט שלי אבל אף פעם לא מיישמת אותו
צריכה לפעמים להתפרק אבל בזמן האחרון זה קורה יותר מידי
צוחקת מבדיחות מפגרות
מספרת בדיחות מפגרות
חסרת חוש הומור בעיקר
לא מגניבה לחלוטין
אין לי יציאות שנשמעות נורא מחוכמות
אני
מגעילה
צומיסטית
יש לי עיניים כחולות ויובש בשפתיים
מי שאני רוצה שיאהב בקושי אוהב. או שהוא אוהב ואני לא שמה לב
מי שאני לא רוצה שיאהב אוהב אותי ורודף אותי בסיוטים
נרדמת רק שאני בטוחה לגמרי שהחלון סגור
הייתי ביותר מדי מצבים שאני לא זוכרת כבר בעצמי
אני
אני
ואתם, אתם
וזה בסדר.
זה מסביר למה כל כך לבד לי
למה מרגיש שאין אף אחד שאוהב
כי אני, אני
ואני. לא
פשוט לא
טובה מספיק
(אני אוהבת אותך)הנסיך הקטן.אחרונה
(והי, יש לך חוש הומהומורוין. את יודעת לצחוק מבדיחות פילים!
אני לא אגיב על הכל אבל על זה הייתי חייבת למחות. סליחה שפלשתי)
אני לא אגיב על הכל אבל על זה הייתי חייבת למחות. סליחה שפלשתי)