פורום ריק ומוסתר (עמוד 293)

כולם כאן קצת פגומים
וגם בדיכאון הזה.
מדי פעם מקבלים
את התחושה הזאת בחזה.
בחושך מצחצח שיניים,
אני לוזר לכמה ימים.
מחזיק ת'ראש מעל המים,
בבריכת שחייה של כרישים.
אוף,
קשה לקום מהמיטה כשהכל הפוך.
כמו פלדה על לב מדמם
לזייף חיוך ולהתקדם.
שום דבר כאן לא נראה הגיוני
ואף אחד לעולם לא ידע שאני שבר...

כשהעולם על הכתפיים שלך,
והמשקל של הלב שלך
גדול מכדי לשאת.
אני יודע שאתה מפחד
שדברים תמיד יהיו ככה,
זה רק יום רע, זה סתם יום רע.
לא חיים רעים.

הכל סביבי דפוק
ואני מחזיק מעמד.
לא משנה כמה אני הפוך
אני מצליח לבד.
מסתתר בפינה,
זז באי נוחות.
מלראות את עצמי הופך,
לצל של מישהו נחות.
הו,
קשה למצוא מקום להסתתר בו.
כשאתה בורח ממה שבפנים
לא משנה לאן תלך תשאר לי בפנים.
אז הלילה אצא איתי למלחמה,
כי אני האויב הכי גדול של עצמי ואני לא רוצה להילחם יותר...

כשהעולם על הכתפיים שלך...
ואני יודע שזה מרגיש כזה חסר תקווה.
ואני יודע כמה אתה קרוב לקצה.
אז כתבתי את השיר הזה כדי לומר,
לא תמיד הדברים יהיו ככה, לא.
זה רק יום רע, זה סתם רע
לא חיים רעים.
כן זה סתם יום רע,
בתוך חיים יפים!


אנשים הולכים, אנשים באים.
מה שבטוח זה ש...
העולם מאבד את האנשים הכי טובים שלו
ואנחנו, אנחנו הפגומים שנשארים.

לעילוי נשמת סבא יהודה חיים בן רחל שהלוויתו מתקיימת ברגעים אלה

כמה קל להיכנע, ואל תוך היאוש לשקוע
למשמע צחוק האנשים ולעג ההמון.
אך לא לשווא הדרך הובילה לכאן
לא לחינם נמצאו בנו הכוחות
ללכת בה לכל ארכה

ביני

פעם היינו אחיות





.

משהו מתגלה
בעולם שכבר טוב
לקוות
להכות
על לב חלש
על אדם משוגע
עם שחור מאחור
וכחול מעומעם מתיפייף

מפתיעה את עצמי לפעמים.

דם יזע ודמעות איפ
כמה אפשר
היה יום ככ מוזר אלוהים

אני רוצה להיעלם
אפשר?

ואהיה מאחורי זה

זה בלבול עצום שבאמת לא יבינו.

אוף.

ומי שאולי יבין, יעשה לי רע. למפרע.

הלב כואב
והבטן עוד יותר
אבל סהכ אני מתמקדת
וזה טוב
נראה לי

מחר דיאטנית וזה מלחיץ אותי רצח
פליז בי אוקיי
אוקיי?

אין לי כח לעוד בעיות ודרמות
מספיק דמעות ירדו על זה בזמן האחרון.

(היום לא הצלחתי לסיים צהריים
אבל הצלחתי את הרוב
וזה טוב
זה שווה
אני צריכה לזכור את זה)

אני צריכה חמלה כמה אני צריכה חמלה
אפשר?

אה
וחיבוק

משהו מתיש בחיים האלה, הצפייה והמבט אל העתיד יכול להיות כל כך יבש ועגום, חסר חיים ורצון

אפשר שבוע של שקט.

בעז''ה.
לילה טוב.


ותודה ה'

לאן מפה?
אין לי כוחות לשומדבר.

עכשיו צריך לאכול ביניים חה.
לבכות ולבכות ולנסות.
לא באלי.

צריכה השגחה
אה.

באלי לצרוח

אני מתנקה עכשיו. באמת. זה תיקונים וייסורים שלמים שאני עוברת. זה כמו סקוצ' שמשפשף תנשמה ועושה אווצים ומגלה לבחוץ את כל הלכלוך, מקלף ממני את השכבות והכיסויים.. 

 

(זה כיף לכתוב מכתבים לאוויר. יעני לאנשים אמיתיים אבל לא באמת. כי הם כרגע דמיוניים)

 

שבוע שמח. יהיה כיפ ועמוס וטוב

 

יש ה' בעולם

אי אפשר להבין תרחמים שלו

(וכנראה שטוב שכך)

 

אשרינו אשרינו

אשרי העם 

We did it

(עם קצת הרבה בכי ודם)

החיים האלה ממש סיוט מתמשך
סרט אימה שלא נגמר
כולם בטוחים שאני נשאר חזק
אבל אני מבפנים חלש, פגיע כמו תינוק.
איך אפשר לשרוד שבתות עם המשפחה כשכולם בדיכאון מהמוות שנראה קרוב?
למה להתאבל על מישהו חי ראבקקק
נמאס לי.
רק עכשיו אני מבין למה אני מת על מטאל.
לא בגלל הרעש אלא המסר שבשירים שבסגנון של time to die או monstar זה בדיוק מה שיש לי בראש.
אינלי כח לעולם אז שיכחד ואני יסתדר בלעדיו נראלי עדיף.
במילא אין שום דבר מועיל במקום שאני חי.
(באלי חיבוק ואין ממי. כבר אמרתי את זה? זה נהיה כבר תחושה נצחית כנראה...)

התאמצתי ממש. ממש. והדמעות ירדו.

באמת האמנתי. באמת.

והתקדם לו עוד יום ועוד יום ועוד יום. וזה פשוט נהיה קשה יותר ויותר

וניסיתי. באמת שכן.

אבל בסוף הלב נשבר. לא כי החלקתי, הוא גרם לי להחליק.

הוא ראה את המצב המעורער שלי נתן מכשול קטן.. ובלי משים לב.. בום.

ומתוך שהותרה.

הדרדור נוראי. הלב שבור.

זה להרגיש את הצביעות. את הציפיה לחלום. את התקווה שאצליח ליישם את מה שהרב ע"ה אמר בעבר.

ואף אחד לא יבין.

החרדות פשוט עולות מרגע לרגע
בתוך כל זה צריך לשמור עליי ולאכול ואיכ
מפחיד אותי הלא ידוע
מפחיד אותי לשמור
מפחיד אותי לא מוכר ושונה
אופ.

נמאס לי להילחם
אני צריכה להתפרק ואין לי שום אפשרות כזו
גאדמט מצב חרא.

כבר כמה זמן שיש לי גוש גדול של ייאוש באמצע הלב, ואני לא יודעת מה הוא עושה. הרי לא הכנסתי שום נטע זר לגופי כבר חודשים.
הנסיך הקטן הזהיר מזמן- ילדים הזהרו מהבאובבים. והנה נפלתי לזה. עכשיו צריך לעקור.
יום בהיר אדם קם ונמאס לו, וכבר לו בלב. ואיזה מפחיד זה שנמאס וכואב הלב. ומה אפשר לעשות.
אני מקווה שיש אפשרות לחיות את החיים האלה בלי מלחמה. פשוט לקום בבוקר, מודה אני, הליכה קצרה, רוח, כוס קפה.
בלי מלחמות. אין לי כבר כח
היום פסח שני, זה אומר שהיום זה יום ההזדמנויות השניות.
איזה מפחיד זה לשקוע בייאוש אבאלה. אבל זה בסדר. זה בסדר, אני אף פעם לא לבד. ושום דבר לא לנצח. יהיה טוב מטוב
יהיה בריא ושמח.
אור זרוע לצדיק וליישרי לב שמחה
הלוואי שיהיה שלום הלוואי שיהיה טוב

איזה שבור אתה , תן לחבק אותך
עצות קשות ,דעות קדומות ,זה רק משתק אותך
אנשים אבודים לימדו אותך דרך , שכבר לא שייכת לדור
אנשי אמת מכירים את החושך , שקרנים מדברים רק על אור
כבר שנים מסתובב במקום , בלי הנס רק סביבון
ואיך לא ניפול? כבר עשיתי חשבון
גדלנו בתוך ריקבון לתוך תאבון תאוות מציפות ת'דמיון
יצרים מושכים כמו חוטים , כולנו בובות תיאטרון
אל תחשוב שאיבדת תדרך , כבר נולדנו בתוך ערפל
הטפל נראה כמו עיקר , העיקר כמו טפל
משנה לשנה מחודש לחודש , מתבלבל פה החול והקודש
יש ימים עברות מרגישות כמו שכר , ומצוות? כמו עונש
נבואות קשות ימים אחרונים , דור שכולו מבחנים
אני כל כך מבין אותך , מתפלל בלי מילים , צועד באותם השבילים,
פצוע שבור מגלים , כולי מקווה להחלים..וככה
בעולם שדומה ללילה , הימים עוברים עם כאב
השפתיים אומרות זה בסדר , המרחק עוד גדול מהלב..

(המבין אל כל מעשיהם , היודע ליבם
אביהם השוכן איתם בתוך טומאתם)


נסה לא ליפול בשטוח , של מה שרואות העיניים
רק הגוף מתלכלך מהחטא , הנשמה טהורה כמו מים
השוכן איתם בתוך טומאתם , הוא לא עוזב
וכל אחד אות בתורה שלו - קעקוע בלב
תורה של כאב לא לומדים בספרים יש מעבר למה שכתוב
כשהכל הסתבך? נהייתי פשוט , מצאתי תחופש בכלוב
החושך האיר לי ת'דרך , הזכיר לי את מה שחשוב
יאוש הצמיח תקווה בסוף , כשחטאתי למדתי לשוב
במבט לאחור תקופה , כל מכה שקיבלתי הייתה תרופה
גאווה וקומה זקופה , התחלפו באהבה צרופה
היום כולי בנוי מקשיים , בנוי מכאב ותפילות
זוכר יללות בלילות , שערי שמים דלתות נעולות
בוכה וצועק תפתחו! מחפש את עילת העילות
רק מעבר לזמן הבנתי , בעולם הזה אין קללות
פשוט יש תורות שלומדים, רק מתוך נפילות

המבין אל כל מעשיהם , היודע ליבם..
אביהם השוכן איתם בתוך טומאתם


פחד איום משתק

הורגות אותי