פורום ריק ומוסתר (עמוד 375)

אז הוא בודק שאף אחד לא מסתכל
ואז כמו מנסה להיזכר בטעם
הכל בסדר, אין סיבה להיבהל
הוא רק רוצה בראש לראות אותה עוד פעם

אז הוא כותב לה איך עוברים עליו ימים
ומדמיין עצמו מגיע עד אליה
והוא חולם על זה עדיין לפעמים
איך העולם עוצר איתו מאחוריה

איך היא עומדת מקשיבה והוא אומר
תני לי סיבה לא לאהוב אותך יותר
עולם שלם שלנו יחד הופך לזיכרון
תני לי סיבה, אני דקה משיגעון

אז הוא לוקח את הלב לכל מקום
ולא יתן לראות, ובטח לא לגעת
כאב של לילה מלווה אותו ביום
הוא לא רוצה לשאול ולא רוצה לדעת

יקירתי זה המכתב האחרון
היא מדלגת על מילים עם העיניים
'היום גם נשמתי תלך איתי לישון
וכבר כתבתי לך על זה דבר או שניים

והיא עומדת מקשיבה והוא אומר
'חיכיתי דיי, אדם ימיו כצל עובר
פנים שונות אני ליטפתי, ואין בי היגיון
בסוף היום חיכיתי לך על החלון

((למה הכל נהרס לי?

יש לי חולשה מפחידה בכל בגוף.

עוד משו,לא כיף לי להיות תלויה בכלום.

הוא שורף לי את המוח והלב וזה מעיק אוף

וינעל העולם למה יש אנשים?ולמה יש פלאפון ולמה יש אנשים שצריך להתקשר וצריך לדבר איתם בהודעות ולהגיב לאנשים כילו למה באמת למה.כואב לי המוח שיכחד היקום הזה.

ממ טוב לי שהיא מצחיקה רצח ושיש אותה וואי.ואני צכה שקט.וגם עוד סדר במחשבות.אבל יש קצת וזה טוב.הצלחתי קצת.הילדים שלו יזכו בו פשוט,אוקי?הלוואי הייתי אחת מהם.

ומתחילה להיות יותר בהירות וזה מאוד שמח ומצחיק בלב.ישתבח שמו לעד.ולמה אני משקרת לעצמי כל פעם מחדש?ולמה אני מדחיקה ומכחישה ולאידעת מה.וסאמק אני יודעת למה אבל אני שמה זין על זה וזה מטומטם עוד יותר,כי אני יכולה להרבה יותר ופשוט מוותרת לעצמי מראש כי מפחדת.וזה להתנהג לעצמי כאילו שזה כן..ואנלא במקום הזה.אנלא במצב הזה.אני מפחדת ממה שמרגישה.אני נבהלת.חח זה קורע להיבהל מעצמך אשכרה.אבל כוסאמק אני שונאת.נמאס להיות חייב.נמאס שאומרים לי מה לעשות ורק כי לא נעים אז מקשיבה לכולם שם.זה חרא של דבר כי זה להיות לא אתה.אבל מובן גם.כי לא באלי לפגוע באף אחד.עדיין זה מטומטם כי זה בא על חשבוני וצריך לעשות לעצמי טוב.אני גרועה בלעשות את זה.בלהיות טובה לעצמי.בלדעת בכלל מה זה טוב.אני מבולבלת ינעל העולם.

עוד שבת.גם כן זאת..שתהיה.אני רוצה שיהיה לי שמח באמת.ואשכרה לא עשיתי את זה עד הערב בגלל כל החרא שהרגשתי היום.והכל תלוי אחד בשני.זה עושה לי ככ רע לחשוב על זה.והיו ככ הרבה שיחות טלפונים שעשו לי פיזית לבכות.הרבה לבכות.ואנלא אוהבת לבכות ואנלא אוהבת לדבר.ולא באלי אף אחד עכשיו.לא באלי להיות קשורה לאף אחד.ינעל העולם אני באמת לא רוצה להיפגע כבר.מה כבר רציתי?אוף מתפוצץ לי המוח.ופתאום גם עכשיו כואבת לי הבטן רצח.מפתיע ביותר הא?אני צכה לבכות מלא.וככ לא באלי אבל אני באמת צכה.ואיך שהכל כל כך לא סותר..זה מפחיד.זה מצחיק.אוף ומגעיל לי כל כך.וכל הלילה כמעט היינו איתו ודייי לבנים כוסאמק דיייייייייייייי.למה אני עושה את זה לעצמי??באמת שכל בן לא עושה לי טוב בכלל.באלי להקיא אךךךךךךך.

וזה אשכרה לא לדעת לאן אתה הולך.זה לא נתפס לי אוקיי?

אני מוקפת במחשבות.יותר מידיי מחשבות.אני מעיקה לעצמי.

חלאססססססססססססססססססססססססססססססס))

אולי אני אמורה לעבד את הכל ולא לקחת בקלות רק באמונה
אני זה לא אנשים אחרים, הראש שלהם עובד אחרת

ואני רוצה לקחת בקלות עם נשימה עמוקה, כל פעם שהבנאדם-מראה שלי מתקרב. רק עכשיו אני מבינה שזאת אשמתי שאני לא יכולה לסבול את איך שהוא מדבר. כי הוא בדיוק מוציא את הקולות המודחקים שבתוכי.

איזה כיף זה לזהות טעויות שלי, איזה כיף זה לרצות לשפר, ולא סתם להיות מתוסכלת.

זה סתם תהיות מוזרות שאני מעלה לעצמי בראש כשאני המון לבד עם עצמי.
היום אח שלי אמר משהו על חרם. ובגיל שלו וואללה הייתי בחרם. אז הוא רק מדמיין וממורמר (כמוני) אבל אני באמת הייתי שם.
והייתי כל כך מטומטמת שכל השנים הכחשתי. למרות שאחר כך בנות התקרבו אליי, אבל רק בגלל שאמא הייתה חולה והן ריחמו עליי ובטח אמרו להן להתקרב אליי. לא שזה עזר להן, הן ניסו לדבר איתי על זה ואני הייתי בוכה והולכת מהן. אבל כוסעמאק איתן, אני לא צריכה חברות רק מרחמים. אותו דבר כשהייתי מאושפזת. הן ניסו להתקרב ולבוא לאסוף אותי בשבתות והן התבגרו והכל אבל אין לי שום צורך בחברות מרחמים. באמת שלא.
אם אני פוגשת אותן, אני מתחילה ישר להרגיש רע וחרדות ואיכסה בבטן, ואני בקושי מדברת ולא מחייכת ולא כלום. כי אני בכלל לא רוצה את זה. לא צריכה את זה. לא צריכה אותן.
אז אני כפוית טובה או משהו, כלפי עצמי בעיקר כנראה, אבל אני ממורמרת ודיכאונית ונורא אוהבת להתלונן, אז אני מתלוננת. ולא שוכחת. ולא סולחת.
וכל פעם שאני בישוב והחרדות האלו ש'רק שאני לא אראה מישהי מהשבט'. שלא יראו אותי שלא יתקרבו אליי שלא ידברו איתי.
ובשנתיים האחרונות (לפחות) הן התעקשו לעשות לי יומולדת. כלומר לבוא אליי הביתה ולשיר ובלונים ועוגה ואיכסה מה אתן חושבות שאני לא יודעת שזה רק כי אתן רוצות לפצות על כל המעשים שלכן. לא צריכה את ההפתעות שלכן. חוץ מזה שאני שונאת הפתעות. אני שונאת יומולדת, ואם אני רוצה משהו ביומולדת זה עם בנות שאני אוהבת ולא שאין לי בכלל רצון אפילו פיצי לפגוש אותן בחיים.
אני ממש מקווה שהשנה הן לא יעשו לי יומולדת. לפני שנתיים הן אשכרה פשוט באו והוציאו אותי מהבית של רבקה, שהיא חברה שאני אוהבת ורוצה להיות איתה, ולקחו אותי חזרה הביתה בכח ועשו לי יומולדת. מטומטמות. באמת. אין מילה אחרת. לפני שנה הן באו למרות שאמרתי להן שאני לא מרגישה טוב ושלא מתאים לי. פשוט בכח, מה אתן חושבות שזה משמח מישהו, לא זה לא זה רק עושה יותר רע. תקלטו.
לפני שלוש שנים הייתי במקום שרציתי עם אנשים שרציתי. כמה שהיום זה לא מקום שאני רוצה, פעם זה היה וזה מה שרציתי ולעזאזל זה עשה לי טוב. אני מתגעגעת לאנשים האלו אמאלה יואו.
אני רוצה השנה ים. לא יודעת עם מי וכבר אין לי כח לחשוב. אבל אופ כמה שזה מתקרב אני כבר יודעת שיהיה סתם מעפן במקרה הטוב ונוראי במקרה הפחות טוב.
אני רוצה אנשים קצת אחרים להיות איתם. כמו מאי ודניאל ומאיה והילה וניצנה. (אנשים שלא גדלו בבית דוסי פף.) כאילו באמת שאני אוהבת את החברות שלי (אל תעלבו אמאלה לא התכוונתי) אבל אני כל כך צריכה כבר אנשים מבחוץ שיעזרו לי לצאת לעולם. שלא ישאירו אותי בעולם שגדלתי בו. הם לא מתכוונים אבל זה מה שזה גורם בסופו של דבר. בלי כוונה אבל זו התוצאה. וכבר נמאס לי להישאר בעולם הזה, אני צריכה כבר להיפתח, קשה לי כבר להישאר באותו מקום שאני כל כך לא סובלת. במקום שגרם לי רק סבל ורוע. מקום שבו כל בנאדם שני פגע בי. וכל הזמן אני רק סביב דוסים, בדירה ובאשפוזים וחברות ומשפחה. אני אוהבת, מבטיחה, אבל זה לא מספיק לי. אני מרגישה שאני תקועה במקום הזה, שהוא בכלל לא טוב בשבילי. הוא חוסם אותי.
וואי חפרתי ברמות ואני כבר קודחת לעצמי בשכל.

באלי לבכות
שמישהו יחבק וירגיע

אינלי הגדרה לזה.
אבל במקום לנוח עכשיו אני הולכת לשטוף כלים.
אוף.

וואו |נושם|

לא בטוחה שנכון לי מחר חופש...מקווה שבאמת זה לא יצא לפועל.
והתקשרתי היום ל10 אנשים.זה היה לי קשה מאוד מאוד אבל חייבתי את עצמי.
ניסיתי לנשום בין מילה למילה ולא לברוח.
אני חושבת שהצלחתי.
וגם,יש לי המון מחשבות.כמו תמיד

או דאמט.
מי הבנאדם הכי דפוק כרגע בעולם?
כמה כיף.
שרופי על סבא וסבתא.
חם.מגעיל.אין כוח למקלחת.
איכס צום.פיזית איכס צום.

גיטרה וכיף.
צהל מחכה לי.
דמדומים וריגושים.
געגועים לדברים ישנים.
האחים הקטנים החמודים אך המציקים.
בעצם לא מציקים.
סתם קצת מטומטמים?
שמישהו יסדר להם קצת ת'מוח.
אינעל סבא.
מסתבר שבחזנות עושים כסף. והרבה.
כל כך הרבה קולות מציקים של שופר.
געגועים לים אל ים.
זכרונות חמודים.
שיעור נהיגה 2 באם

בדיקות יום בדיקות קורונה.
חלאס.החלמנו כבר.שחררו.

רונצ' בבידוד. נראלי?

דאמט.נזכרתי עכשיו בלימודים מחר.
מצחיקה אני.
9.15 התייצבנו ואין סוללה.
געגועים לשבט.
**** ביקרה פה.פחח.מעניין אם היא זכרה.
היי אני כבר לא מאוהבת ב****. וגם לא ב***.
עצוב? או שלא?

באלי שוקולד.לקום לקחת או שמאוחר?
התייבשתי וזה לא עובר. שיט.
די שיעבור כבר. מציק.

כיף אצל בת הים. בריכה גדולה קטנה וזה.
מבלים ונהנים.
ואוספים צדפים.
והי אחים קטנים זורקים עלי בוץ

בגדים חדשים משיין.
איכס.ואז לא איכס.ואולי כן?
גופיה צמודה צמודה.חם מאוד מאוד.
חול.מים.שמים.
גן שעשועים שווה.
כיף.להיות ילדה.
כיף ללכת יחפה
ולחטוף מבטים.
נסיעה חזור ברוח חביבה.

יאללה שיעור נהיגה ושבת וסליחות באם.

המשך חיים מוזרים גם לכם.

שיט עדיין באלי שוקולד.

זהו. נגמרה שנה וברכותיה, נשאר להתפלל לברכותיה שימשיכו ויגברו ויגדלו ויעטפו אותי. רציתי לקנות נרקיסים לבנים לכבוד השנה החדשה אבל יש את הקטע של הלשמוט. שמיטה. הלוואי שאצליח לשמוט אחיזות שלא עוזרות לי בחיים. הלוואי שלא אפחד.
הלוואי שלא אפחד.
קניתי משחת שיניים ומברשת חדשה. הלוואי ואתנקה. הלוואי ועד יום כיפור אהיה נקיה בחסד ובשלווה. הלוואי אגיע שלווה ובטוחה.
הפחד מלהשתגע משגע. בסוף אתה נשאר עם עצמך.
הלוואי שתהיה שנה טובה

😭
Story of my life; searching for the right; but it keeps avoiding me

.

אולי אפילו אני אסכים לסלוח...

כולם כל כך לחוצים ועושים ומכינים
ואני מהצד נקרעת מחרדות

זה לא עוד סתם ימים בבית
זה ימים של משמעות של פעם
זה ימים של לשרוד את המבטים והאמירות של כל העולם
זה ימים של המוני ארוחות והמוני אנשים
וזה ארוך ארוך ארוך

מתישהו אני אשתגע, אין ספק בכלל
והלוואי שהיא הייתה פה אבל היא לא
אני עוד רגע בוכה מסף החרדות שעולה ועולה כל שניה
זה יתפוצץ, וזה לא יהיה טוב

אני צריכה להזכיר לעצמי כל שניה מחדש
לשנן את זה שאני בוחרת לחיות
למרות הכל

אוף הלוואי שהייתי במקום אחר בחגים
הלוואי שהיה מקום אחר
(ואני לא אחשוב על כיפור עכשיו כי בהחלט לא צריך גם את זה)

זו תקופה שלהיות בה דתל"ש זה קשה. זה הורג.

להחזיק להחזיק להחזיק חזק

(אין מישהו שיתפוס אותי למטה,
כשאני אפול.)