פורום ריק ומוסתר (עמוד 449)

אל תשאירו אותנו לבד
להתמודד עם הפחדים
אל תשאירו אותנו לבד
עם רסיסי חיים

אל תפוצצו לו את השמחה
ותשאירו רק זיכרונות
מקולות הפצועים, הצעקות,
והמתים בתעלות

אל תחזירו אותנו לשם
למות שוב ביחד איתם
תהיו חכמים ותקשיבו גם לנו
הפצועים שקולם נדם

כי אנחנו היינו שם
בסג'עיה או לבנון
ונשמתינו לעד תדמם
את משברי השיגעון

אנחנו הקרבנו הכל
שתוכלו לחיות כאן בשלווה
אז למה עכשיו אני צריך
לצרוח אל הדממה

בבקשה תהיו רגישים
בבקשה תרגישו גם אותנו
שמסתובבים בעולם כמו מתים
נושאים את שארית חיינו

אל תהרסו לנו את שמחת החג
אל תפתחו את הצלקות והפצעים
תנו לו לישון בשקט
ללא רעמי הנפצים

Ehud Amiton

מְדַבֵּר עַל אֱמוּנָה, אֲבָל כֻּלְּךָ אָחוּז בַּטֶּבַע
כּוֹאֵב אֶת צַעַר הַשְּׁכִינָה, מִצַּעֲרֵךְ לֹא זָז לְרֶגַע
אֵיךְ תִּמְכֹּר לָהֶם שִׂמְחָה, כְּשֶׁאַתָּה אֶחָד הָעֲצוּבִים בָּעִיר
כַּמָּה חָשׁוּב זֶה לֵב פָּתוּחַ, אַתָּה אוֹמֵר, 
אַךְ אֶת לִבֵּךְ לְאַחֵר לֹא תַּסְגִּיר

כְּלִי מַחְזִיק בְּרָכָה הוּא הַשָּׁלוֹם, וְאֵין שָׁלוֹם עִם עַצְמְךָ
אַל תַּעֲשׂוּ תּוֹרָה קַרְדֹּם, פִּגְיוֹן וְחֶרֶב תּוֹרָתְךָ
עַל קַלָּה כַּחֲמוּרָה, מִתְיַגֵּעַ, מִתְאַמֵּץ
מִשְּׁנָתְךָ סְדוּרָה, בְּרוּרָה, בַּחֲדָרִים חָמֵץ.

אֵיךְ הוּא פּוֹסֵעַ בְּנַחַת, בְּגָאוֹן
מִשְׂתַּכֵּר, מִסְתַּחְרֵר מִקּוֹלוֹת הֶהָמוֹן
הֵם קוֹרְאִים לוֹ צַדִּיק, אַשְׁרֶיךָ צַדִּיק

בְּחֵיק הַכְּסִיל יָנוּחַ כַּעַס, חֲמַת פְּתָנִים הִיא חֲמָתְךָ
טִפֵּשׁ עוֹבֵר יָמָיו בְּלִי מַעַשׂ, אַתָּה טוֹבֵל בְּעַצְלוּתְךָ
אֵיךְ תִּזְכֹּר מֵאֵין בָּאתָ כְּשֶׁאַתָּה לֹא זוֹכֵר לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ
אֲנִי יַתּוּשׁ קָטָן מִלְּמַטָּה, אַתָּה אוֹמֵר, שׁוֹיְן
אַךְ בְּלִבֵּךְ הַשֵּׁד מִיַּעַר מוּלְךָ

אֵיךְ הוּא פּוֹסֵעַ בֵּין אוֹר לְשִׁגָּעוֹן
מְהַדֵּס מַעֲדַנּוֹת עַל רָאשֵׁי הֶהָמוֹן
הֵם קוֹרְאִים לוֹ צַדִּיק, אַשְׁרֶיךָ צַדִּיק
הַי צַדִּיק, תָּנוּחַ, תַּעֲצֹר
עַד מָתַי תִּתְעַקֵּל, עַד מָתַי תֵּלֵךְ סְחוֹר סְחוֹר
הֲרֵי אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁכְּלוּם לֹא יַעֲזֹר
דֶּרֶךְ הַכְּאֵב הַזֶּה אַתָּה צָרִיךְ לַעֲבֹר

אַף אֶחָד כְּבָר לֹא דּוֹחֵק בִּי, מָה לְךָ נִרְדַּם?
לֵילוֹתַי כְּבָר לֹא בָּאִים לִתְבֹּעַ עֶלְבּוֹנָם
אֵיךְ אוּכַל מִמְּךָ לִבְרֹחַ, אָנָה אֶמָּלֵט?
צַדִּיק בְּמוֹתוֹ עוֹד חַי, אֲנִי בְּחַיַּי כְּבָר מֵת

הַי צַדִּיק, בֵּין כַּסֵּה לְעָשׂוֹר
לְעַצְמְךָ מָה תְּסַפֵּר, מָה לְעַצְמְךָ תִּמְכֹּר?
הֲרֵי אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁכְּלוּם לֹא יַעֲזֹר
דֶּרֶךְ הַכְּאֵב הַזֶּה אַתָּה צָרִיךְ לַעֲבֹר

צַדִּיק

 

שולי רנד/

אז כבר פעם שנייה שאני שומע ביקורת על המילים האלו שזה צורם ולא תחבירי, ואז את ההתנצלות שזה עיוות מכוון הלקוח משפה ילדותית. ואז מתווכחים אם זה תקין או לא לעוות ככה בשירה.

 

ורק אני חושב לעצמי "זה דווקא נשמע לי די סביר", אז חיפשתי בתנ''ך תקדימים ומצאתי. ואז את ההסבר (שימו לב לסוף, הוא חזק במיוחד):

"בשיטה דומה יתפרשו שאר כל המושאים הישירים של פעלים עומדים, כדוגמת "ויבך אתו אביו" (בראשית לז, לה), "ולבכתה" (שם כג, ב), "ואת מי דאגת" (ישעיה נז, יא), "אני דואג את היהודים" (ירמיה לח, יט), "חלה את רגליו" (מלכים א' טו, כג), "לא חסרת דבר" (לעיל ב, ז), "הצום צמתני אני" (זכירה ז, ה) ומקומות אחרים. וכן גם לשון "ירא את". שכן "ירא" הוא מעיקרו פועל עומד. בכל הביטויים האלה המושא הישיר מציין את החפץ שהוא התכלית או העילה או מוקד ההתייחסות של תנועה חיצונית או פנימית או של מצב או של פעילות שאיננה עוברת, והיחס הזה הוא הדוק הרבה יותר מזה שהיה מובע על ידי פועל הקשור למלת יחס" 

 

 

 

יום נגמר

ושוב לבד ואני שרה לירח

ואין לי מנוחה

תיתן לי כוח לעבור

את כל הלילה

 

מתגעגעת אותך

וזה חוזר בלילה

איך שהיום נגמר

אני חושבת רק אותך

כולם אמרו לי תעזבי

אבל מי בכלל יכול לשכוח

מתגעגעת אותך

כל היום אני מחכה

 

אתה קרוב כל כך

גם כשרחוק ממני

למצוא אותך בכל פינה

גם בעיניים עצומות

בכל מילה בכל רחוב

תמיד נשאר קרוב

בכל מילה בכל רחוב

אני רוצה אותך קרוב

 

יום נגמר

מה שכיף במסכה זה שאפשר להיות בדיכאון
בלי שיחפרו לך במוח...

פעם ראשונה שחלום עושה לי משהו כזה

וזה קורה ביום הולדת שלי.
גורם לי לחשוב
ולהתגעגע למשהו
לא ידוע.

בחורים בשמות מתחלפים זה כמו אקמול, לוקחים כשכואב, עד שזה נרגע, ואז יש ריבאונד.
תמיד יהיה ריבאונד.
כדורים זה לא פתרון, בחורים זה לא תרופה.
20 שניות חיבוק משחרר סרוטונין במח. יס. אני צריכה אהבה.

אינלי כוח לאני.

אינלי כוח לאכול. אינלי כוח לדבר עם אנשים. אינלי כוח לקום מהמיטה בבוקר. אינלי כוח לעבוד. אינלי כוח להכל.
אינלי חשק לעשות משהו עם החיים שלי. זה כמו לקחת דף נייר ריק ואפילו בלי הפסים האלה של השורות
ולהתחיל לצייר שמש וים ושקיעה ואז פשוט לקמט אותו ולזרוק לפח. בלי שום סיבה. כי פשוט אין חשק לכלום כלום. הכל מיותר וגם מה שלא, זה פשוט לא חשוב לי עכשיו.

ימים משוגעים


בא לי לברוח

אהבה זה מבאס.

כמעט שיכנעת אותה לחזור,
ואז ידיד שלה שיכנע אותה שלא...

יש גבול למה שהלב יכול להכיל?

.

אבל מה אני יעשה שאני רוצה אותך????

יופי אנשים. יופי

לשנוא בן אדם בגלל הנטייה המינית שלו, לקלל אותו למוות
אלוהים בטח גאה בכם כשאתם מאחלים לאותו אדם למות מסרטן, הא?


נמאס לי מהעולם הזה

לזה, באמת.
וואלה זה גמר אותי.
עכשיו אני סתם.
וזה באסה כי אני כן אוהבת את זה
וחיפשתי דבר כזה
ועכשיו אני סתם בורחת
מאחורי מסך.
עלק בנאדם אמיתי
ועכשיו אני לא מצליחה בכלל
למרות שהיא אמרה שזה הדרך שלי
וואלה כבר לא.
אני חייבת לברוח
הפעם ליותר רחוק
..
וזה חסר מטרה
אבל הכל בשביל לנצח.
זה סתם.
הכל בראש
אני חייבת להפסיק עם זה
בדחוף
מתישהו אני יפגע.
זה יחזור אלי בבום.
וחבל.

כשהתחילה הקורונה בניתי על זה שסופסוף יש דרך טבעית שהיצור הזה פשוט ימות. פשוט תמות ככה. תהיה חולה, תדרדר ותמות.
אולי זה רע שככה חשבתי, יותר רע מזה זה שהיא חיה. ושהיא חיה בחיים שלי, ושהיא חושבת שהיא תצליח להרוס לי את החיים. היא לא. היא לא תצליח.
יא אלוהים. מה אני אמורה לעשות עוד. מה .

חבל שלא מעריכים מספיק כוונות טובות
זה חרא שאתה משתדל ולא אכפת כבר


(וגם את זה אני צריכה לדון לכף זכות, וזה קשה.)