ואני פשוט מסתכלת ושואלת מה לעזאזל החיים שלי
ונמאס לי ליפול וליפול וליפול
ודי כבר די.
ואני דואגת לציונים כי הם יורדים לא משנה מה אני עושה. ואני דואגת למחויבות אישית כי יש לי רק 5 שעות מתוך 60 ומסתיימת המחצית וזה לא בגלל שאני לא רוצה לעשות זה בגלל שאין לי מה לעשות וכבר מחצית מורחים אותי שימצאו משהו ולא מוצאים. ואני דואגת לגבי זה שאני לא עושה כלום חוץ מלראות פרנדס, ועד כמה שאני אומרת שאם יהיה לי זמן לנשום אז אני אעשה משהו מהחיים שלי אני לא.
ואני פשוט מסתכלת מהצד על כל החיים שלי מתפוררים בלי שאני מצליחה לעשות כלום, ואני אפילו לא יכולה ללכת לים לנקות את הראש, אני נשארת תקועה בבית עם אחות תאומה שכל יום טורחת להזכיר לי שאני הדבר הכי גרוע שקרה לה בחיים ושאני פשוט אדם רע, ודי, אני ידועת שאני לא אדם רע, אבלאבל אני כן, כי אני גורמת לכל החיים שלי לצאת משליטה ואני לא שולטת בהם יותר, זה הם ששולטים בי, ואני פשוט רוצה לצאת ל3 ימים או שבוע או שבועיים או חודש או לכל החיים ללכת ליער חניתה ולעשות שם אוהל ולחיות עם ומהדברים הפשוטים ביותר שיש שהם גם הדברים הכי טהורים והכי טובים שיש אבל זה בחיים לא יקרה כי אמא שלי לא נותנת לי לישון בכלל מחוץ לבית גם אם זה אצל מישהי שאני חברה שלה 9 שנים והיא גרה במרחק של חמש דקו, וחוץ מיזה, סגר והכל.
וככ רציתי להכין לעצמי כזה טוסט נחמד ושווה להרגיש שיש לי בחיים משו אחד קטן ושווה אבל אמא שכחה לקנות גבינה צהובה ובחלק של אבא היה גבינה צהובה ואני יודעת שהוא מרשה לי אבל ברור שאחותי תגיד לא תתקשרי אליו מה את גנבת אז פשוט לא אכלתי ואני עצובה מיזה שאני מתייאשת ככ בקלות אבל אנ מרגישה שכבר לא אכפת לי מדברים כי הכל מתפרק גם אם אני מנסה אז שפשוט אני אמשיך לא להמשיך
ואני פשוט צריכה קצת טבע, קצת משהו שיגרום לי להרגיש שלימה שוב, כי להיות כלואה בבית רק מפריד אותי מכל הדברים שחשובים לי ואז אנ יפשוט מתנתקת ולא עושה גם את הדברים לי להרגיש טוב שאפשר לעשות בבית, ואז אני פשוט מאבדת את כל הדברים שעשוים אותי אני
וישנם רגעים שכל מה שנשאר זה רק אמונה בלילות
