המייל האדוםהמייל האדוםחיפוש

פורום ריק ומוסתר (עמוד 611)

בהנהלת: מבולבלת מאדדדד
מכתב פתיחה
שרשור חדש
בסוף כולם רוצים אהבהמזמור לאל ידי
בסוף כולם רוצים אהבה...
חיים נחמן ביאליקגולדן אפל
אִם-יֵשׁ אֶת-נַפְשְׁךָ לָדַעַת
 
אִם-יֵשׁ אֶת-נַפְשְׁךָ לָדַעַת אֶת-הַמַּעְיָן
מִמֶּנּוּ שָׁאֲבוּ אַחֶיךָ הַמּוּמָתִים
בִּימֵי הָרָעָה עֹז כָּזֶה, תַּעֲצוּמוֹת נָפֶשׁ,
צֵאת שְׂמֵחִים לִקְרַאת מָוֶת, לִפְשֹׁט אֶת-הַצַּוָּאר
אֶל-כָּל-מַאֲכֶלֶת מְרוּטָה, אֶל-כָּל-קַרְדֹּם נָטוּי,
לַעֲלוֹת עַל-הַמּוֹקֵד, לִקְפֹּץ אֶל-הַמְּדוּרָה,
וּבְ"אֶחָד" לָמוּת מוֹת קְדוֹשִׁים –
 
אִם-יֵשׁ אֶת-נַפְשְׁךָ לָדַעַת אֶת-הַמַּעְיָן
מִמֶּנּוּ שָׁאֲבוּ אַחֶיךָ הַמְדֻכָּאִים
בֵּין מְצָרֵי שְׁאוֹל וּמְצוּקוֹת שַׁחַת, בֵּין עַקְרַבִּים –
תַּנְחוּמוֹת אֵל, בִּטָּחוֹן, עָצְמָה, אֹרֶךְ רוּחַ
וְכֹחַ בַּרְזֶל לָשֵׂאת יַד כָּל-עָמָל, שֶׁכֶם
הַנָּטוּי לִסְבֹּל חַיֵּי סְחִי וּמָאֹס, לִסְבֹּל
בְּלִי קֵץ, בְּלִי גְבוּל, בְּלִי אַחֲרִית –
 
אִם-תֹּאבֶה לִרְאוֹת אֶת-הַחֵיק אֵלָיו נִשְׁפָּכוּ
כָּל-דִּמְעוֹת עַמְּךָ, לִבּוֹ, נַפְשׁוֹ וּמְרֵרָתוֹ –
מְקוֹם כַּמַּיִם נִתְּכוּ, פָּרְצוּ שַׁאֲגוֹתָיו,
שְׁאָגוֹת הַמַּרְגִּיזוֹת בֶּטֶן שְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת,
אֲנָחוֹת שֶׁמִּפַּחְדָּן סָמַר גַּם-הַשָּׂטָן,
נְהִי מְפוֹצֵץ צוּר, אַךְ לֹא קְשִׁי לֵב הָאוֹיֵב
הָעַז מִצּוּר, הַקָּשֶׁה מִן-הַשָּׂטָן –
 
(איכשהו ישלי את הספר שלו. לא יודעת למה אבל הכתיבה שלו ממש יפה. וזה ספציפית מזכיר לי את היום המיוחד שהיה היום. ויש המשך..)
 
ומה התועלת ב8 שעות שיחהמזמור לאל ידי
אם מילה אחת שלה
מוחקת את כל מה שהשגנו?
והזה אירוני להחרידמזמור לאל ידי
שפעם
את השיחות כנות
הייתי עושה
איתך.
אני לא חושב שבנים מסוגלים לכתוב ככה,מזמור לאל ידיאחרונה
לא באמת.

(ויש אותו, אבל הוא מיוחד)


חקיין.

אוגר את כאבן
בכדי להכיל את כאבו.
רעהיפה ותמה

 

מגעילה.

 

למה בכלל התייחסתי אליה ככה?

 

מה היא רצתה, לעזור לי, לייעץ?

 

שאשתף אותה.

 

ואז היא פשוט קלטה פתאום את המעמד,

 

שהיא באה ומציעה לי עזרה, בפשטות,

 

ואני מביטה בה בניכור.

 

משהו, לא ברור מה, מתוכי, הדף אותה לגמרי.

 

לא רוצה אותך. לא רוצה את העזרה שלך.

 

היא הסתובבה ויצאה.

 

פגועה.

שונאת את יום הזכרוןיפה ותמה

 

שונאת את כולם ביום הזה.

 

את אחותי שמנגנת שירים עצובים.

 

את אח שלי שהוא חסר טאקט. ועסוק בעצמו.

 

אותי שמסתובבת של היום עצבנית.

 

ונוהמת.

 

את התחושה המוכרת הזו שמתחילה להזדחל לי לאט לאט בלב.

 

של שירים עצובים. וזכרונות. וכל האנשים היפים האלו. שהיו והלכו וצחקו ועכשיו כבר לא. אף פעם לא יותר.

 

מתגעגעת אליהם, לאנשים שלא הכרתי.

 

שונאת את השירים העצובים האלו, שמכריחים אותך להיכנס לעצב העמוק ההוא.

 

 

 

עוד לילהיפה ותמה

 

עוד רגע הולכת לישון

 

רק מתיישבת ליד המחשב, לדקה, באמת,

 

ואז שוב מתחפרת, מדפדפת, 

 

אין הגנה, ונעלמות כל ההחלטות וה-כמעט שבועות.

 

מה שמישהו ירצה בכלל.

 

אני מגיעה להכל, בלי שום הגבלה.

 

ואז עוצמת עיניים.

 

ולא רוצה לחשוב.

 

לא רוצה לשמוע, לא להרגיש.

 

רק לישון.

 

ולהתפלל שבבוקר ארגיש טוב יותר.

פעם היה לו אכפתיפה ותמה

 

הוא שאל וניסה באמת להבין, להתעניין, לשמוע.

 

היום אני בוכה מולו, והוא צוחק, בקריצה,

 

אני מסתובבת ערה רגע לפני הבוקר,

 

נבהלת למצוא אותו ער,

 

אבל משהו בתוכי מייחל שישאל, שיחקור, שידרוש שאספר לו, שאשתף.

 

הוא עסוק כבר.

 

גדול מדי.

 

עוד מעט מתחתן.

 

אין פניות בנפש כדי לחשוב עלי. רגע אחד נוסף.

 

הא סוג של היה התקווה האחרונה שלייפה ותמה

תמיד היו כולם שמחים, מבסוטים סך הכל,

 

בסדר כאלו,

 

והיה אותי, ואותו.

 

שני מסכנים.

 

חסרי חיים.

 

אומללים.

 

אבודים.

 

עם כל הכאב, ריחמתי והתפללתי עליו יותר.

 

הייתי בודדה. וגם הוא, אז זה טיפה הקל.

 

עכשיו הוא כבר לא. 

 

ברגע.

 

מרגישה כמו יוסף שסמך על איזה גוי שיעזור לו לצאת מהבור.

 

והגוי יצא, ניער את בגדיו מהאבק,

 

ושכח את מי שמאחוריו.

..מזמור לאל ידיאחרונה
(HSP זאת קללה ארורה.)
רק תבואמזמור לאל ידי
עוד שנה עברה
ואתה לא תבוא
אתה לא תבוא

עוד שנה של געגוע
ואתה לא פה
אתה לא פה

עוד חלל
עוד משבצת
שמתמלאה
בארון הקבורה

עוד הורים
שלנצח ליבם
ישאר
מונצח בעלטה

עוד כאב
עוד דמים
עוד שיברון
שלא נמוג

עוד זוכרים
עוד בוכים
זיכרון יתום
מכה פתאום

ולוואי ויום יבוא
תפציע כבשנית
מבין כנפי השכול
תפסע כבראשית
בין רצון לחלום
בין היום למחר
לוואי יום יבוא
ותהיה שוב
כאן
אהוב יקר.


בלע.גולדן אפל

להקיא.

להוציא הכל.

מה קורה לי לעזעזל?

זה בחיים לא קרה לי.

אין לי חשק לאכול. כל פעם שאני מכניסה משהו לפה יש את הרפלקס המגעיל הזה שגורם לי בחילה. 

אני לא רעבה לאוכל. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

(אם אני לא רעבה לאוכל, אז למה אני כן רעבה?)

..מזמור לאל ידיאחרונה
(למלא את החלל.)
**שוליינית
פעם ראשונה הצלחתי לשמוע את השיר הזה בלי שהדמעות יצאו. קולולו.


















(מה יהיה עם הלילה הזה)
(להדחיק רגשות זה טוב?)מזמור לאל ידי
לא אמרתי.שולייניתאחרונה
באבוד רשעים- רינהמזמור לאל ידי
באבוד רשעים- רינה
באבוד רשעים- רינה

נשמת שלהבת
רכה וזכה
עלתה לפני
טרם בוא
שבת המלכה

נשמת שלהבת
עטורה כיסופים
מול מלאכי מרום
עטויי רינונים

ולשונות של אש
מול נשמת דימומים
מול כס מרום
מנצנצים

מול כאב ודם
של אומה מושפלת
מול זעם ואימה
של תפילה לוחשת

ממעמקי הכאב
מתהומות התפילה
מול דממת אימים
שזועקת הצלה

ובעת מחשך
יתגלה הקץ
ובעת בכיון
יתרונן הנס

וכאב
של חתן דמים
הוא לי
ולך
ורטט
של כיסופים נעלמים
נשאר לנצח
בליבך

ועל פרוכת אחת
רקומה לבנה
חרוטה אמירת
כסף
רקומה התפילה
לך אלי
הנורא
עטור הדממה
לך אלי
דומיה
תהילה.


..יפה ותמה

 

יאו איזה שחרור.

איזו הקלה.

חור שחור.

אני אקיא והוא יבלע.

אני אשפוך הכל.

בפעם הראשונה.

 

נמאס לי להיות לבד.

 

נמאס לי לחשוב מחשבות,

ולחייך.

ולשקר.

בכיתה ד' הייתה הזו, הטובה,יפה ותמה

 

אבל הייתה גם ההיא, הרעה,

שלא הפסיקה להשפיל אותי.

 

והייתה אחותי, הטובה והמושלמת מדי.

איך בנאדם יכול לחיות נורמלי

כשמציבים לו כזה רף,

 

לא מגיעה לשליש ממנה,

זה הזוי.

...רוח סערה
הלוואי שידעו איך הלב שלי דופק מאז
פועם פועם
כמו נאחז בשארית החבל שנותרה לפליטה
בחבטות גסות
מנסה לטפס
ולעבור הלאה

שידעו.
יהיה בסדר....

יש סיכוי לומר?

זה יכול למנוע את החזרה?

...רוח סערה
לא.
א"א לדבר היום אל בנ"א בצורה הזו.
אתה צריך שירגישו את הלב שלך בעזרתם ליבם
וזה נדיר היום
...יהיה בסדר....

עדיף שכך יהיה, זה יכול להקל.

 

השאלה מה יותר קשה,

להיפגע שוב 

או לדבר על זה.

 

(סליחה על החפירה)

...רוח סערה
לדבר על הפגיעה
כי באמת שאין איך להימנע מלהפגע שוב ושוב
כי אלו החיים בעצם
אנחנו נופלים וקמים
ולפעמים נופלים והצלקות נשארות

(והלב עדיין דופק כמו מטורף)
צודקתבוגרת קטנה

כנראה שזה קשב בווירטואלי

 

 

סליחה

...רוח סערה
על מה סליחה?
..בוגרת קטנה

סליחה שנולדתי

...רוח סערה



אל תגידי ככה
..בוגרת קטנהאחרונה

טוב

..תלתן

לזכור ולא לשכוח.

לזכור ולא לשכוח.

לא לשכוח.

לשכוח.

למחוק. למחוק היסטוריה. לתת אגרוף במראה. לשבור. להישבר.

להיכנע. לא לומר לא.

להתחרט. לחרוט על האבן בעזרת אבן חדה. גם ככה מבפנוכו זה אבן. 

להתעלם. להעלם. להסתגר בחדר. להזיל דמעה ואז ממש שניה לפני שהדמעה נופלת לה, לקחת נייר ולספוג ואז לזרוק לפח. 

ואולי אולי לתת לדמעות לרדת. לפחות שיתפת רק עם אלוהים.

להתגעגע. להריץ תמונות בראש(ממה שנשאר) ולקוות שייגמר. כי אולי יום אחד זה באמת ייגמר. (מי ימלא את כל החלל הזה?)

להשתגע. כי איך אפשר שלא? ובדיוק אתמול חשבתי שהנה השתגעתי.

להרגיש. להתרגש. לפתוח את המנעול שבלעתי את המפתח שלו בגרון שלי. ואז עוד יש תקווה כי זה לא נבלע באוקיינוס.

להשתחרר. לרקוד. לצעוק. לעוף(אולי קצת על עצמי.) (רק התפרקתי מבפנים.)

להתלהב. הכל הולך פה יותר מידי מהר כשמתלהבים.

לכעוס. להתעצבן. החיים ממשיכים. לא אנלא מבין על מי אני כועס.

להתרגל. למה שכבר שמעתי ומה שכנראה אשמע. 

להתנשף. לנשום. כמו לנשום בפעם הראשונה.

לפחד. למות מפחד. פחד חד כזה שמעורר את כל החושים שמסמנים לך לברוח כבר. ועם כל הפחד שעל כתפיי,

לעצור. את עצמי. ללמוד לומר לא.

להיות. לחיות(?)

 

👁‍🗨

 

 

..יפה ותמה

 

למה היא לא מסוגלת להעריך את מה שאני עושה,

בפשטות?

 

יאו איך תמיד הכל מסתבך,

ושוב אני רעה כזו.

 

אני אהיהמזמור לאל ידי
אני אהיה/כפיר גולן

אני אהיה קולך
הנישא על כנפיים שחורות
אני אהיה לחישותיך
הרכות, הקטועות

אני אהיה לך עיינים
שעצמת- רק לא לראות
אני אהיה לך אוזנים-
שעודן שומעות צרחות

אני אהיה לך יד
שתכתוב את כל הצלקות
את הבכיות בלילה לכרית
הכאבים והדמעות

אני אהיה לך מזון
שלא תאכלי עוד, לעולם
אני אהיה לך אב רחום
בעולם שחור מדם

ודמעות
וזעקות
וצלקות
ואנקות
חרישות, חרדות, כואבות
מטפטפות טיפות דמים

אילמות
נוכחות
צופות
פני שתיקה-
לעולמים.
תודה.מזמור לאל ידי
(הייתי צריך אתזה.)
בכיף אוהבת להחמיאבלונדינית עם גווניםאחרונה


מממ...מזמור לאל ידי
מחשבות, מחשבות, מחשבות
צריך לסכם את היום הזה
או להשמיד אותו מהעולם.

הלילה נשן(?)
(הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות)מזמור לאל ידי
שתדע לך.

כואב לי לראות אותך כואב
גם כשאתה חושב אחרת.

אולי תלך מכאן?
זה רק עושה לך רע
לראות אותו.
היוםמזמור לאל ידי
תן לי להתעסק בכאב שלו
מחר אקום להתעסק
בכאב שלך.

אני יודע שאתה נשרף
אני יודע שאתה בוער מגעגוע
אבל הכאב שלך אחי,
לא הולך לשום מקום.

ואין שום קשר
לבריא-לא בריא
שקישקשת

אני חשבתי שיש לנו סיכוי
אם לא לאהבה
אז לפחות להעדר שנאה
עד שהוא בא
וטרף את הקלפים.


"ערב טוב יאוש ולילה טוב תקווה
מי הבא בתור ומי בתור הבא..."

(איך קוראים לאהבה שלי- יהודה פוליקר)
ומה יצא אחי? תגיד לי מה יצא?מזמור לאל ידי
עכשיו שנינו לא נישן בלילה.

והוא? -
ישן לנצח.
פתאום חשבתי עלזה- יודעים מה הכי אירוני?מזמור לאל ידי
שהוא והחברים שלו הביאו אותו לכאן
לפחות בגלוי.


חחחח... ועכשיו הוא מפחד.
צחוק הגורל חביבי
צחוק הגורל.
אני הופך מילים, זה מוזר...מזמור לאל ידיאחרונה
הייתי רועדת מאימהכישוף כושל

בס"ד

 

אלה הפנים של הרוע

אני זוכרת פגישה אחתכישוף כושל

בס"ד

 

זה עוד היה בשניידר

הלכתי לסוף החדר והתכווצתי מתחת למיטת מטופלים

היא הזיזה את הראש כדי לראות אותי

שאלה למה התרחקתי

אני שתקתי והנדתי בראשי

לא מסוגלת לדבר מרוב פחד

 

חשבתי על הרוע

חשבתי איך הוא מכיר אותי

איך הוא תמיד יודע להחמיא לי בדרך שתוציא אותי הכי קטנה

חשבתי שהוא יודע איפה אני גרה

חשבתי שהוא שונא אותי

חשבתי שאין לי מקום בטוח בעולם כי למרות שלא נפגשנו הוא גאון והוא ידע לזהות אותי

 

חודשים של חרדה

כניסה לעולם של אובדנות ודיכאון

 

אלה  הפנים של הרוע

מישהו מסוים?ימ''ל
מה אתה חושב?כישוף כושל
נראה שכןימ''ל
מצד שני אני לא מבין למה שמישהו ישנא אותך, וזה שהוא לא פגש אותך ובכל זאת את כל כך מפחדת.

מישהו שנמצא כאן?
הייתי צעירהכישוף כושל
בס"ד

והוא היה כוחני
ולא אגיד יותר מזה
ולמה אני זאת שצריכה לברוחכישוף כושל
בס"ד

איך תמיד אני הקורבן
למה כל הטוב הזה
יום אחד שהוא לא היוםכישוף כושלאחרונה
היית (שיר לזכרו של חברי וידידי סגן דוד גולובנציץ ז"ל)מזמור לאל ידי


היית/כפיר גולן


היית טל
על שכבת מרבד
רצופה
אבני שיש צפים
היית שבילי
עלי כוכבים
נובטים, מנביטים
זוהרים.

היית לנו אושר
היית לנו לילה
חרישי
כאור הסתיו
היית בוקר
היית אושר
נשא ברוח
האכזב.

היית מלך
עטור תהילה
נושא מטה
ואדרת קטיפה
היית מלאך
מבהיק בגוף
היית אור
מכוסה ועטוף

היית לנו אושר
היית לנו לילה
חרישי
כאור הסתיו
היית בוקר
היית אושר
נשא ברוח
האכזב.

מה נותר
עוד לילל
עם אוושת הרוח
וירח אפל
מה נותר עוד
רק לבכות
על בדי עמל
דם יזע ודמעות

לוואי תנוח
על משכבך
בטהרה
לוואי אל ירומם
את עמו הנדכא
לוואי לא יפול
עוד חייל
נושא בשורה
לוואי ולעולם לא תקונן
עוד אם עבריה.