זוכרים אותי?
אני פה בניק אחר
(מרגישה מכשפה עם 7 נשמות חחח)
(טוב נו, חלקם)
כדור אשאז תשלח הודעה, נראה אם אתה צודק
בואו נהיה סתומים ונעשה דברים שבשורה התחתונה (והעליונה) יפגעו בנו
למה? כי דחף.
הוא אומר שאני צריכה להפסיק לפעול מהבטן שהוא רואה איך זה בסוף יחרב לי הכל
הוא צודק
אבל אני לבד ואני אפגע בעצמי
למה? כי זה מה שאני עושה
יאללה זה הזמן לזמן עלי את כל הטרולים
בואו נשחזר! ווהו
איפה הסכין כשצריך אותה?
זה כמעט לא בשליטה
ראבק
והחיים לא כל כך גרועים שלב זה
למה אני תמיד צריכה לסבול? למה אני בכוח מכאיבה לעצמי?
הלוואי שהייתי מצליחה למות בפעם הראשונה שניסיתי
הלוואי שהכל היה נגמר לפני שנזכרתי
לא אחרי שכואבים כאבים נוראיים כאלה
לא
זהו
נדפקתי חזק
הסכין לא תעזור וגם לא לצפות בתכנים מפלשבקים
אני צריכה משהו עצום
אני צריכה לחוות שוב זוועה
ואני אכניס את עצמי לעוד זוועה
ואז אבכה אותה ואתלונן אותה
יופי באמת
איזה יצור נאלח
ואם עכשיו אני אתגבר, מה יקרה, מה
לה אז אמרתי שבטח שיקרה
אבל לא רואים
כלום
לא אמרתי לה סתם
אני לא שקרנית
אבל זה מייאש
נשמות של תוהו, היא שלחה זוג עיניים ירוקות אפורות. כבויות.
נשמות של תוהו. היא שוב אמרה במתק שפתיים, כאילו שואבת כוח מהשלוש מילים האלה.
ולרגע נדמה שמשהו באפלה שבעיניים נדלק, כאילו זכתה להארה מתוקה.
נשמה של תוהו. היא לחשה. והרי הלחישות שלה חודרות עמוק ומהדהדות חרש.
טוב שיהיה. נשמה של תוהו. מהרהרת בקסם שבין המילים.
///
שלפתי לעצמי סיגריה. לב כבוי ועיניים מרצדות.
ימיןשמאלימיןשמאל
וחיפשת עיניים טובות ולב.
.
פתאום עבר איזה אחד. כע מהאלה שהחיים מאירים לו והכל על מי מנוחות.
הוא בוהה בך וכאילו מתלבט אם לשתף בתמיהתו ואולי להזהיר אותך שהרחוב מסוכן בלילה.
ואת תעני בחיוך מר, בבית מסוכן יותר.
אבל הוא לא שאל.ואת לא ענית.
מבט אחד ודי. עוד סיגריה.
הפלאפון מצלצל. אחח חברותא. מסננת. הודעה. קופצת.
הרגשה כזאתי שעכשיו את חייבת מישהו שיתאבד עלייך.
ואת רוצה ולא רוצה לספר. והמאמי את בלב שלי לא יספק.
בדמיונך את מנסחת הודעה משו כמו "בי עולם. הלכתי. ולא אשוב" ולוחצת על 'שלח'.
זה פלא גדול איך שהלב מריח שקר.
.
זה השעות שאנשי העולם הרגילים מתרווחים מכרבלים באיזה פוך נוצות
ומי שער זה בטח כי הוא באיזה שיחת אהבה כזאת של שפת הלב.
מידי פעם מחולפים להם זוגות מחובקים ואנשים שיוצאים לטעום מאויר הלילה.
ביחד.
.
ואת יושבת מהופנטת.
מקשיבה לרעש של המוח והמחשבות.
.
השעון אומר שתיים אפס אפס. זה מציק. יאו.
טוב סיגריה. נדמה כאילו עוד דקה והעולם יתהפך.
עוברת בלופים על האנשי קשר ואחרי דקה מגחחת לעצמך שהיה לך הוה אמינא בכלל.
ועובר איזה זוג צדיקים.
כאילו מסתכלים על הסיגריה ביד והגולף החונק. חילול השם אה.
ואת רוצה לצעוק להם.הי מה אתם יודעים.
ולספר להם שמה שרבי נחמן אומר נו שתכלית הידיעה היא שנדע את אשר לא נדע זה גם באנשים.
ומה הם יודעים.
ותכלס גם את. כאילו מבינה משו מהחיים. אבל מהמוות אוהו.
פתאום הכל מרגיש לבד. את מספרת את הלב בחצאי משפטים.
והיא לא עונה. זה משגע אותך שלא עונים לדברים כאלה. את יוצאת מדעתך.
השעון לא זז. סיגריה אחרונה כי קר.
מפשילה שרוולים.מלטפת צלקות.
ושונאת.
.
נשמה של תוהו
(כותבת לך בפרטי.
את משו מיוחד.
לב.)
כשרון כתיבה אדיר
ו.. וואו
ו..
לא יודעת
נשמה של תוהו, זה גאוני.
זה כתוב כל כך נמצא. כל כך אמיתי.
מדהים
מצטרף למחמיאות כאן. נגעת. והעברת את התחושות מעולה.
לאהוב זה
לבכות מגעגוע
כשבחוץ יורד גשם
שנינו שותקים
בלי מילים
כשאצלי עכשיו חושך
את אוהבת
אותי
כמו שאני
בלי שינויים
ואת יודעת
לאהוב
כמו שכבר שכחתי
אהבה למרחקים ארוכים
זאת את
אני ידעתי
ושבעינינו נוגע אור
שנינו נודמים
מהופנטים אל הזוהר
החרישי הזה
שאומר שאנחנו
אוהבים
ושאת הולכת
אני מביט בגווך המתרחק
ואם הייתי יכול הייתי רץ
עכשיו אלייך
ומחבק
ואת יודעת
לאהוב
כמו שכבר שכחתי
אהבה למרחקים ארוכים
זאת את
אני ידעתי
וכשאני חוזר הבייתה
את מחכה
עם חיוך ומבט
של הפתעה
אני נושם אותך
נוצר את הרגע
שנינו עכשיו פה
לעד
חיים לפתע.
היום הגרוע בחייך יתחיל כמו יום רגיל
אחד מני רבים
לא תופיע פיה בחלומותייך
וגם לא שטן
תעורר לך בבוקר מבלי לדעת
מה מצפה לך.
תצחצח שיינים, אולי תתקלח
הכל יהיה שגרתי,
אולי שגרתי מידי.
ואט אט צלילי השיגעון
יעשו את דרכם אל חייך
אתה תחייך לשכן
אולי לשכנה או למכר לעבודה
והוא יחזירו לך חיוך
המכה תחייך אף היא
צופה מהצללים
בינות לשיכרון השגרה והשכחה
היא תחייך את החיוך המבליח שלה
חיוך היופי המסנוור.
יש שחושבים שהרוע הוא יצור כעור
מעטים הם המבינים עד כמה הוא יפיפה.
כה יפיפה עד שרק החזקים ביותר עומדים לנוכח פיתיונותו
וגם הם לפעמים טועים בו
שוכחים לעמוד על המשמר
הם לא קולטים שכזה הוא
הוא לא בא בבום
ככה זה רק בסרטים
המציאות עולה על כל דמיון
דווקא אחרי שהם סיימו להאבק
שסימנו את הוי האישי והענק ביותר שלהן
יחלו צללי הכאב להפציע
הוא יתעלם, לא ישית עליהם את ליבו
בעודו בטוח שעתה הוא חסין
שאחרי שעבר את המשוכה האחרונה
איש לא יכול מולו
ובאותו רגע
הוא יכה
לא מהיר כברק
לא מעוטר ערפל
לא רוטט דמים
ולא מלא נחשים
הוא יבוא רכוב על סוס
לבן וצחור כשלג
עיניו חזיונות
קולו מצהלות
תלתליו בוהקים
וכולו אומר כבוד
שתראה אותו לראשונה
לא תחשוד בדבר
תחשוב שאלו גלי הרעידות שנשארו
כמו אדמה שמתקנת את עצמה אחרי הרעישה
תופעת לוואי של ההד הגדול שנשאר
מתבוסס בדממה
בשקט צלול
בדממה חרישית
שיכור מאושר
מלא ריח מור
הוא יגיע
היום הגרוע בחייך.
- לא, אני צועק אלף שתיקות.
ויודע להגיד איך זה? מבחינת שמירה על פרטיות ואם זה אפקטיבי וכו'
אני אוהבת את צליל העיפרון על הדף
בס"ד
אין שום דבר נשגב בכאב
בס"ד
השאלה איך מתייחסים אליו
והעובדה היא שהרבה פעמים כשקיים בחיים דבר דפוק אתה מנסה להקטין אותו או לשנות אותו למשהו אחר כדי להתמודד איתו
ככה דיכאון יכול להפוך למכשיר חברתי
ככה אפשר לראות בכאב משהו שהופך אותך לנעלה ועמוק
זה פשוט לא נכון
כולם כואבים כולם מרגישים
אין עומק בכאב הוא לא נשגב ולא הופך אותי ליותר טובה
כל אדם שחושב שהכאב שלו עושה אותו לטוב הוא אדם שיתמכר לכאב ואדם שלא מסוגל להתמודד עם הנזק שהכאב גורם לו
זה לעשות אידיאליזציה לכאב וזה לא משהו שאני מוכנה לעשות
כואב לי וזה דפוק לאללה
ואין בזה דבר חיובי
זה לא הופך אותי לאדם טוב יותר
זה הופך אותי לאדם עצוב יותר
להיות אדם עצוב זה רע
בואו נהיה פשוט ברורים על ההגדרות שלנו
בס"ד
עוזר בהגמלות ממנו
עוזר בלבנות חיים אחרים
Everything is just too hard
.I cried
Yes. I'm a man and I cried
זה טוב
זה משחרר
זה אפילו כיף
ואז מה?
נכון. ואז כלום.
שלושת השורות הראשונות - לא הרגשתי אף אחד מהם🤷♂️
שהוא בהלם מזה שמישהו צריך להגיד משפט גברים הם בני אדם. כאילו זה מראה שהיה כאן מישהי שחשבה אחרת משום מה
לא נדרי
ואסרנא
לא אסרי
האפקט הושג כנראה.
ואת הצורך שלי לכתוב מילאתי.
ואם באמת יש בזה משהו עוד נמצא את המקום לכתוב את זה שוב.
מעניין להיזכר בניגון הזה ביום הולדת.
משום מה מזכיר לי עד שיבלו שפתותיכם מלומר די.
רק שזה חמש הברות יותר.
משקל של הברות במזמורי תהלים. לא בהצלחה מרובה.
מלבד זאת, אין אנו יודעים את אופן ההגיה של תנועות גדולות וקטנות, ושוואים בימי דוד המלך,
כך שזה בכלל חסר משמעות.
עמוס חכם.
