פורום ריק ומוסתר (עמוד 66)

אין לי מה להגיד לך גם אני סובלת, גם שעמום זה נורא

אבל סתם שתדע אתה בטוח אדם מדהים מוכשר עם יכולות וכוח נתינה שלא יוצא לפועל

בקיצור עכשיו זה מרגיש כאילו אתה מבוזבז

אבל איך אמר הרב שניר גואטה

אתה עכשיו כמו בד יפה, אבל כדי ליצור חולצה מושלמת בדיוק במידות שלך, צריך לגזור אותו... וזה כל מה שעוברים בחיים כדי שיהיה מותאם לנו אישית... כרגע אנחנו רואים רק בד ולא מבינים מה ה' עושה לנו כאן...

צריך להיות בחיים כמו מים, לזרום איתם

גם אני לא מבינה מה נסגר

אני כרגע חושבת שאני פושעת 

משהו כזה...

מכירה את הזעקה לעזרה

מאמינה שה' שומע אותה

לא יוצא לפועל ומבוזבז.

את כל שאר התגובה לא הבנתי.

מה משנה בחיים האלה

לא הבנתי מה היה לא מובן..

העניין הוא בעצם זה שלא היה מובן, לא בתוכן של מה שלא היה מובן. ב"ה לך אין בעיות בהבעה, ולי אין בעיות קשות בהבנת הנקרא.

לא נקלט. זה בעצם מה שנאמר מבין השורות. לא נקלט אצלי כלום, חוץ מבובוז חיי הנוראי, והנוראיים.

זה במוח.

ובלב, ברגש, 

סתם כאב ומכאיב וכואב.

מבינה?

אהה מבינה. לפחות אתה כנה.

אתה צדיק!

לא כל מה שאומרים יהיה הכי נכון שיהיה מתיישב באותו רגע על הלב. זה בסדר, לרפא לב שבור זה לא תהליך שיכול לקרות ביום. זה אולי יכול להזדרז או להתעכב אבל זאת דרך לעבור.

מצד אחד חשוב להיות מוקפים בדברים טובים כדי שהלב יספוג את זה, ומצד שני, לא צריך להעמיס על הלב דברים שהוא לא מקבל בזמן שהוא לא פנוי לשמוע, אולי הוא רוצה להשמיע... זה אחד הדברים שהכי באמת משפרים תהליך... למרות שזה קשה, לקחת זמן לעצמך ולנסות להתרכז בַּאמת. גם לבטא את הכאב וגם לבטא את אתה האמיתי כזה.. 

זה לנסות לעשות התבודדות ולדבר עם ה'. 

לי מה שעוזר גם ואולי יעזור גם לך, זה לחפש באינטרנט דברים שכן יתיישבו לך על הלב. לדוגמא שו"תים של שאל את הרב, או באתר "אקשיבה". או מאמרים במה שמציק לך.

דברים שאני קראתי היום בשביל עצמי: 

נכשלת? אבא שבשמיים תמיד מחכה לך

שוב נפלתי – על מלחמת היצר ואיך לא להתייאש?

אחרי שאני קוראת דברים כאלה זה מחזק אותי. 

לפחות כנה....

כן אני צדיק, ואפילו מאוד. בעיקר מידת הענווה בולטת אצלי.

אני כבר לא טורח לעשות התבודדות ולדבר עם ה'. הוא אף פעם לא עונה לי. זאת שיחה?

בואי נגיד שכשאני מחפש תשובות באינטרנט למה שמציק לי, אני מגיע למענים לרמות ריגוש מאוד גבוהות. ואז הנפילה מהגובה מרסקת אותי.

את צדיקה. וזה לא פעם ראשונה שאני רואה את זה, ואת יודעת שזה מה שאני חושב.

אני כל כך שונה ממך שאני אפילו לא יודע איך להפיק תועלת מהתגובות שלך. כל כך לא מדבר אליי, שזה מדהים!

ואני לא מתכוון להעליב כשאני אומר שכשאני קורא אותך זה כמו זמזום צורם אחד ארוך באוזן שאני רק מייחל להגיע לסוף התגובה ושהוא יפסיק.

בחייאת, אל תהיי "נחמדה" ו"טובה" ו"עוזרת", כמו שאת בשאר התגובות לפריקות פה. תחדשי לי משהו. אל תהיי צפוייה. אחרת זה פשוט בזבוז זמן. ומילא על הזמן שלי, הוא לא שווה הרבה, אבל חבל על שלך.

והשירשורים פה כביכול פומביים והתגובות שלך יכולות לעזור לאנשים אחרים - זה בולשיט. כל אחד רוצה צומי לעצמו, ואם מישהו מחפש יחס לתחושות שלו, הוא לא יקרא תגובות לשירשורי פריקה של אחרים, הוא יפתח כזה בעצמו, ואז יקבל את כל הקלישאות הבנאליות ויהיה שמח וטוב לב.

קיצור, מחילה שנכנסתי בך, אבל אל תגמרי לי לחפור סתם. בואי נסכם על תגובות של עד שלוש שורות?

ברצינות

פעם ה' כן ענה לך? 

מקווה שהיא לא תהיה כמו זמזום, למרות שאני מבינה אותך😔

לגבי זה שה' לא עונה. אני לא רוצה להיות צבועה, אני ככ מבינה את השאלה. אני לא כותבת תשובה בתור מישהי שיש לה את התשובה ביד, טוב? זה מתסכל. כ"כ! גם לי זה קורה ואני חושבת שאני פשוט לא עושה את זה נכון, כאילו שכחתי מה הדרך לדבר עם ה'... זה כבר לא טבעי לי ופשוט. כי היחס שלי לה' התעקם. במקום שבטבעיות יהיה לי ברור כל הדברים האלה שהוא יכול הכל ושהוא רחמן וטוב בלי גבול ושהוא משגיח ופשוט פה... ושיש כוח רוחני למילים של התפילה גם אם לא הבנתי כלום. כל הדברים האלה כבר לא באים בקלות.

(עד כאן כמה אתה רוצה להגיע כבר לסוף התגובה?)

כמו ששאלתי למטה- האם ה' פעם ענה לך? מה הכוונה שה' עונה? הוא לא בן אדם. איך זה מרגיש לדבר עם ה'? תענה אתה מפעמים שכן הרגשת שזה נכון.

יש לנו חסמים על הלב. והם יפתחו. בשביל לעשות התבודדות ממצב שהלב ככ חסום צריך הרבה סבלנות.

אמרתי לך פעם שעזוב רוחניות, תטפל בנפש שלך בלי קשר לדתיות.

וזה מעולה לטפל בנפש אם זה מה שצריך לעשות.

לגבי שהנפילה מגובה מרסקת, זה כביכול טיעון חזק. וגם את זה אני מכירה מעצמי... טוב להנמיך ציפיות כנראה. כאילו זה פשוט קורה אוטומטית, ברגע שאתה רואה שאתה בהיי תזכור מה היה פעמים קודמות ותתאזן.

ואנילא צדיקה. אני הולכת בדרך דומה לשלך רק שאני כמה שלבים קדימה. זה- הכל!

לגבי כל הסוף- צודק.

את התגובות שלך? אני תמיד קורא עד הסוף. (ולא מדלג! חחח) אני מעריך אותם, לא משנה כמה אני סובל מהן.

ואם טרחת לספור את השורות שכתבתי, זכית בקריאה שלי ביושר. (לא שהיא שווה הרבה חחחח)

האמת, 

שסבלנות זאת מילת המפתח.

אני בטוח שלי,

והייתי מהמר שבמידה רבה גם לך.

שה' יעזור לנו! אמן!

(עשו פעם כתבה על שולי רנד, אחרי שעלו נגדו טענות קשות על אלימות מצידו כלפי אישתו, כשהוא בעצם היה הנפגע ממנה לאורך כל הדרך.

הכתב שאל אותו "איך אנחנו בעצם יכולים להאמין לך כשאתה טוען לחפות מפשע? אין מחלוקת שאתה שחקן כזה טוב, אולי זה בסך הכל עוד אחד מכישורי המשחק שלך.

שולי רנד לא התלהם, לא התרגש מהשאלה, ולא טרח לענות תשובה מדהימה. "זה אני וזה מה שאני אומר, מי שלא רוצה להאמין לי, מה בכוחי לעשות? שלא יאמין".)

אני לא משווה את עצמי לשולי רנד הענק חחחח רק אני יודע שלפעמים אני נתפס כמאוד צבוע. בעיקר בעיניי עצמי למען האמת.

אבל אני נשבע שאני בן אדם פשוט עם אמת פשוטה, וכן, עם נפש קצת עייפה.

ואת כל ההקדמה הזאת עשיתי בשביל השורה הבאה, שההחלטה תהיה לך איך להתייחס אליה, ומה בכוחי לעשות? אם לא תרצי אל תאמיני.

לא התכוונתי שמילה שלי תפגע בך, או בכל אחד אחר, אפילו במקצת.

אני פשוט חסר אונים. אני מרחם על עצמי, וככה גם את צריכה לרחם עליי (והלוואי שגם תתפללי עליי).

ו"אין לי כוח אלא בפי". ובהקשר הזה, במקלדת.

אוף, מי האידיוט שנתן לי גישה לאינטרנט, ושם לי נשק כזה בידיים.

---

הבהרה: אני סתם מלא סתירות פנימיות, כי ישנתי צהריים וקמתי במצב רוח ממש מוזר, את יכולה גם לקרוא בפורום שלנ"ו עד כמה חחחחחח.

העיקר-

תשאר כנה כמו שאתה.

לא נפגעתי אבל שימחת

ויום אחד תעשה משהו עם כישרון הכתיבה! (ועם שאר הכשרונות שלך)

את לא צריכה להתבייש בזה שאת מכאיבה לעצמך,

ויותר מזה,

את לא צריכה להתבייש בזה שאת אוהבת להכאיב לזה. (ובאופן מדויק יותר, את לא באמת אוהבת את זה, את מוצאת בזה סיפוק. ותאמיני או לא, זה נורמלי).

"אני בכלל עדינה מה הקשר". אל תשווי את עצמך מול אחרים לעצמך מול עצמך. את יכולה להיות עדינה מול אחרים וגסה מול עצמך. ואת יכולה להיות גם גסה מול אחרים, כשהמטרה האמיתית היא לא אחרים, הם שקופים לעומתך, את באמת המרכז, ההכאבה הצינית לעצמך. ולכן יוצא שאת "לא עדינה" גם מולם.

כלומר, לימדי להתייחס לעצמך, להוציא את האמת העמוקה יותר (העדינות שלך) שלך למול עצמך, וממילא ישתנה גם יחסך לאחרים. 

תנשמי. תנשמי.

זה לא סוף העולם.

נכון? נכון.

באלי להיעלם אין לי כוחות באמת 

Such a night

?The worst thing behind me

.I wish

?It's all gonna be alright, right

I want it

Goodluck for us or something 

אני יכול לכתוב כמה רעיונות אבל זה מושג רחב. תני דוגמאות ונוכל להיות ממוקדים יותר.

הרעיון הוא שכשאני מכבדת את עצמי, אני אתנהג בהתאם

אני יותר אקח אחריות ואפעיל שכל בריא כי ככה אני מרגישה, ומודעת שזה מה שיש בי...

לעומת זאת אם אני מרגישה כלומניקית אני גם לא אצפה מעצמי לשום דבר 

לא אנסה להוציא את הטוב מהכוח אל הפועל למרות שתיאורטית אני יכולה כי בתודעה שלי זה לא מצופה ממני.

אם את שואלת אותי היסוד של כבוד עצמי הוא "איזהו מכובד? המכבד את הבריות". ככל שיהיה אכפת לך יותר מסביבתך ותהיה רגיש אליה יותר, לא תרשה לעצמך להתנהג באופן שמוזיל אותך, כי לראות זילות, גסות, מוזנחות, פוגע בכבודם של הבריות.

כשתתרגלי להאמין בזה בכל ליבך, ולפעול ככה בכל מקום, זה יהפוך להיות טבע שלך, גם כשאת לבד. והכבוד יהפוך למשהו מהותי, מול עצמך.

אם יש לך אמונה חזקה באלוהים את יכולה לפתח גם על הנתיב הזה. יש המון הלכות שעיקרן כבוד עצמי משום כבוד ה' שמלא כל הארץ.

כל זה לגבי כבוד. ויש לו משקל כבד.

הדברים עדיין יכולים להישמע לך לא מדוייקים ולא מתיישבים לכוונתך, פשוט כי עירבת בתגובה שלך להגדרת הכבוד גם מוטיבציה. ולא בכדי, יש קשר. אבל לדעתי הוא מתבטא ממש רק אחרי עבודה ובשלימות של שכנוע הכבוד ברמה שהפך לטבע כנ"ל.

אבל על מוטיבציה יש מישורים נוספים לעבוד בהם.

בהצלחה...

אוקיי

אז בוא נלך על איך מכבדים אחרים? אני משתדלת לכבד את הבריות אבל זה לא מספיק מההיבט של כבוד אמיתי ברמה של אפילו קצת יראה מהם... יראת כבוד כמובן

חח יפה!

תודה רבה רבה!

את הכל כמעט אני עושה לדעתי חוץ מהאחרון אבל זה עניין של זמן

יפה ממש תודה שהשקעת!

אמרתי לך אל תפחדי

תמיד תהיי בלב שלי

ואם יגיע יום אפור

אז תקחי את המעיל שלי עם התיקון הכללי בתוך הכיס הימני כי זה מה שעזר לי

כשצעקתי קר לי והלב נשבר לי

אני זוכר איך באת לי כמו רוח ים סוערת אל תעזוב אותי עכשיו כשאין לי אף אחד

כמו גל היית נשברת

עליי ואז אומרת

אל תעזוב אותי לבד

כבר לא מצאתי את כל מה שבך אני חיפשתי

אולי לשווא אני חשבתי שאני אהבתי

את משקה את הגינה ואת עצמך 

ונזכרת בימים שהייתי שם לידך

הרצפה לא שוכחת את מי שדורך

גם אני לא שכחתי לשניה ממך

אבל עכשיו אני הולך

בפתקים חיפשת מנוח

את השתיקות הטבעת בכוח

השקעת את עצמך באימוץ המוח

לפעמים כמעט שכחת לנכוח.

ועדיין, רצית לברוח.

וכשהגעת לאיזה מסקנה

הבנת שנפלת פה על בעיה לא נכונה

מחלת נפש מעפנה

חשבת שאולי זה יתן לך איזה תובנה

אבל בסוף, בסוף את פשוט קצת מסכנה.

וצעקת לכולם,בקול ובשקט

תלחצו עלי, אני עוד שנייה מתפרקת

לא ברור מתי זו הפכה להיות המטרה הדופקת

ולא ברור למה את עדיין שותקת

ולמרות שהחלטת שכן, את עדיין קצת תוקפת.

כשהוא יגיע הם יפתרו בטוח

השאלה איך חיים עכשיו😅

גם נכון.. חח

אם את מוצאת תשובה מעבר ל'תעשי מה שההלכה אומרת' או 'תעשי את ההשתדלות' תעדכני❤