פורום ריק ומוסתר (עמוד 664)

אם תרצה לצאת לאיזה טיולון, או סתם לשבת איפשהו, בחפץ לב

החליט שהשעות שלי זה 9-17

דיברת על זה עם מש''קית ת''ש?

ממש אבל. מה עושים?
חייבת להיות דרך לצאת מזה

זה לא הגיוני בשום צורה. למה אני מכירה לפחות 2 אנשים שביקשו לעבור תפקיד כי היה להם ממש רע ואישרו להם?

הלוואי שיהיה לך טוב.

(קב''ן זה לא מילה רעה, זה לא רק לאנשים הזויים.
כדאי לך לפנות אליו, אתה לא צריך להגיד לאף אחד למה, ושם יהיה מי שיקשיב לך)

הפסקה על דעת עצמך? או הפסקה יזומה?
וחיבוק⁦❤️⁩ אני יודעת שאני כמעט ולא, אבל אם תרצי אני באמת כאן)

תודה

יו עיצבייא עיצבייא יבבבייא
בום בום צ'קלקה. ביגון! ההא

מותר לך.

לפני שבועיים+ היה לי קטע כזה שהתעקשתי לעבוד  כרגיל כשאני חולה.

 

בסוף החלטתי להיות חולה. זה היה הצעד הנכון.

כבר שבוע שני ברצף

אבל באמת היום נהרסו לך התוכניות ⁦☹️⁩

ובאופן מפתיע אני במצב הרבה יותר טוב משבוע שעבר

אני סתם הולכת ישר

לא בא לי לחזור, הדרך לא נוחה

והפעם במראה הבדואי הממוצע

ואז הם נותנים לך כאפה רצינית.
אז זהו זה מה שקורה לי עכשיו.

מה קרה?

כשריק, המוסתר זה הטוב הקיים.

התכוונתי שכל כך כואב להם עד שהכל נשרף מבפנים
ואז כבר לא מרגישים כלום... ואז כבר ריק
לא אנשים שריקים מתוכן... לא אנשים רעים
אנשים שכאב להם עד איבוד חושים.
והם מסתירים הכל.

(שלמה ארצי)


וברור,
זאת הסיבה שאנחנו כאן.


אנשים שקופים/כפיר גולן

קיימים בנינו אנשים
שנראים כמו כל אחד אחר
ולפעמים אפילו יותר
הם יהיו מצחיקים, שנונים
אפילו חכמים במיוחד
תמיד יהיו להם תובנות עמוקות
ביותר ביחס למשמעות היקום
ומשמעות חייהם
ואם תשב עימם לשיחה רצינית
תגלה רובדי רבדים שלא ידעת
על קיומם
הם תמיד יראו כה חסונים
כה חזקים ובלתי מנוצחים
אותם שהתגברו על כל מכשול
שתמיד יהיו שם בשביל האחרים
"חצי פסיכולוגים בלי הכשרה"
יקראו להם כולם

אך מה שכולם לא ידעו
או לא ירצו לראות
זה את הצל האפל המלווה אותם
בכל צעד ושעל
את מסכת הצללים החרישית
העוטפת אותה ללא לאות
יום יום, שעה שעה
מכרסמת אט אט בבשר חייהם
צליליה הלומות
מבטיה צללים
כולה חשיכה
והיא מהלכת אימים

ולפעמים
לפעמים מתחת לחיוך קורן
תסדק לרגע המסיכה
מבעד לקרן האור
תבליח חשיכה
שתעלם כלעומת שבאה
והחיוך יוסיף לקרון
והמסיכה תשוב למקומה
והזיוף ימשיך לזעוק
ללא הרף

הם מסתובבים בנינו
חרישים
כלאם לחישות
מבטם טרוף
וכל יישותם
זועקת הצלה

הם מסתובבים
אחוזי פעמוני ענק
המחרישים ללא הרף
זועקים זעקות מענות
שנחצבו הישר
מתהום הצללים

את משברי ילדותם הקודחת
הם יספרו לכל החפץ
אך אנו נאטום אוזנינו משמוע
נתרכז במסיכת הצללים
ונשכנע עצמינו להאמין
שזוהי המציאות
עבורם
עבורינו
והם יוסיפו לכאוב
להתענות בייסורי נפש
שאין איש מבין בלתם
להתהפך במיטה ללא הרף
לנסות להטביע את כאבם
ואת יגונם במי קולחין
בזוהמת הבריחה והרפש
חדורי כאב
חדורי רדיפה
סמרטוטי אדם
חיים
מתים.

וגם לא קר להם אף פעם

 

והם גם לא חולים

 

ובכלל לא  מופרש להם מהגוף אף פעם חומר שנקרא דמעות

 

והם לא יודעים בכלל מה זה פחד, אז למה שיפחדו בלילה?

(לא ליד האישה שלהם)

לא נשמע קולם

די נחמד טיפה של הומור בים של הדמעות כאן 

למה ממה יש לי לפחד???

רק גברים אמיצים
אמיתים מספיק בכדי להודות בכך.

Soldiers dont cry/איך מרגיש חייל - ריק ומוסתר

זה לפגוע במישהו

גם שלי.

זה לאהוב כל כך שאהפך לתלותית

חושב שהרבה (אולי כולם) חווים אותם. כל אחד במינון שונה.
החכמה היא לדעת להתנהל איתם. ולא שינהלו אותנו.

הפחד הכי גדול שלי זה חוסר שליטה

במבט רגוע
אפשר להפיק גם מהתהליך
וכן
לפעמים זה מייסר

אופציה ריאלית

פעם אהבתי איש חכם

חכם מאד וטיפשון

 

ושכחתי ממנו

 

והוא צץ

 

ודכחתי והוא צץ

וצץ וצץ

 

ועכשיו כשהוא כבר לא מול עיני

בזגרוני הוא צץ

וצץ

והרגשות צצים גם ומציצים עלי

 

 

מחשבות טיפשיות עולות בראשי

מחשבות טיפשיות מאד

כמו האהבה תנצח

 

איזה אהבה ואיזה תנצח?

 

 

איזה יופי

שכחתי יום שלם

 

חבל שיש ערב בכל יום

 

 

לא, זה הכרחי

 

לסדר את הראש

למה חבל? טוב שיש ערב

 

 

 

 

 

והיא הולכת לגור אצלינו עד הודעה חדשה

 

אז אני הולכת לגור בקמפוס המכללה עד הודעה חדשה (בימים, לא בלילות)

 

 

 

יוהו אלוקים, איזה בלגן