פורום ריק ומוסתר (עמוד 694)

ריקנות

ועכשיו ערב.
על ספה אפורה עם שתיי כריות,אחת בטורקיז ואחת אפור לבן.
יש עלייהן מילים יפות כאלה עם פונטים נחמדים של אהבה,שמחה,ברכה,משפחה...
שלווה.


עכשיו ערב והלילה עוד שניה פה והבוקר,אוהו הבוקר,מתקרב כאילו מה כבר קרה,אז מה אם ה"מחר" עומד על מפתן הדלת,באנה,
ששש..
שש.

שוש!

שחררו קצת.
תנו לנשום.
להירגע
רגע
להירגע שניה אחת טוב כן?
יש אנשים שהרוגע שלהם זה במקלחת טובה ככה,כמו שהיינו ילדים,לחפוף את הראש טוב טוב וחזק חזק
חזק,
ככה עם הקצף-
לעשות תסרוקות כמו ילדים
כמו ילדים,
להעביר מהר מסרק כינים על השיער,להתעטף במגבת הוורודה ולהתלבש בזריזות בפיג'מה חמה כזאת של ניקי,כי-
החביתה עם שניי פרוסות הלחם,הגבינה לבנה,הסלט והמיץ תפוז סחוט,כבר מוכנים לארוחת ערב
ואמא אוהבת סדר של
-מקלחת
-ארוחת ערב
-סיפור על דובי
-נשיקה
ולישון,לא לפני המלאך הגואל,זה שגואל אותך מחלומות רעים ומהלחץ של המחר בבוקר.

יש אנשים יותר רציניים ומקלחת מתוקית של ילדים פחות משפיעה עלייהם.
הם צריכים איזה ספר טוב ופוף להתעטף בו,לקבור את גל העצמות הזה שמרכיב גוף שעובד כל יום כל היום בלי הפסקה.
ואז אולי הם עושים מדיטציה אישית כזאת?
כן.
הם עושים מדיטציה אישית כזאת.
יושבים
אחח והשקט
אוך השקט החם הזה של מדיטציה
אנערף.
אחת~~

שתיים~

שלוש~~~

נשימה.....

החיים כל כך טובים ורגועים...

אחחח חלומי. . .

.
.
. . .
ויש אנשים שנרגעים רק כשהם מגיעים לסוף היום,מתים גופנית ושמחים נפשית.
הם לא בהכרח יודעים את סיבת השמחה שיש להם בלב כרגע.
הם מרגישים עכשיו כאילו יש להם חגיגה שמחה בלב,
רק בלי עוגות יומולדת ולדים וזיקוקים.
חגיגה שמחה בלב כזאת..
אחת כזאת..
שקטה כזאת...

לא

זה שורף לי.

הכל מתנהל כרגיל. 

מדברים על זה כאילו זה רחוק מהחיים. כאילו זה לא קיים.

זה פה, לעזאזל. זה פה.

קרוב. קרוב מאד.

צמרמורות ודמעות ורעידות.

אני נופלת לשם.

תפסיקו לדבר. תפסיקו לדבר.

אני קורסת

 

וזהו

לעזאזל.

(וזה לא שהיא חזקה במיוחד, פשוט לא נגמרת.)

רוב הזמן מוצאים מקום ממש לכל אחד, אפילו לי ולמשוגעים כמוני

מחר שוב בוקר.
מחר שוב בשבע ושבע דקות יהיו שניי ציפצופי נהג ערבי ואז זהו,הוא בורח לתחנה הבאה.
מחר שוב בית ספר ולימודים ושתיי אנגלית,אוי שתיי אנגלית.
והעבודה
מה איתה בכלל אוך
אני לא יודעת באיזו מילה עצרתי.
ואז
הפסקה
ואז שיעור
עוד שיעור
ואז שוב שיעור
ואז אני כבר רוצה לחזור אבל אין איפה ילדה,
לאתהייהתעודתבגרות.

נחת.
זה לב שמתרחב. תקראו לאט לאט בבקשה.
הב ה רה הב ה רה לאט לאט. כל אות.
הד שירן באוזניות. עין מושלמת על הדף. אני. לב מתרחב. מת ר ח ב.

אני סוגרת מעגל היום, עם שד. שקוראים לו *****. סליחה נשמה. אני מבינה שקשה לך נורא. אבל
הייתי
חיי
בת
.
בא
מת

מת לי השלום
מתה הנחת.
כוס קפה גדולה
לב בוכה

מעברים חדים מדי בין התרחבות הלב לכיווצו מד אי גי ם אותי
נו
רא

רע. רע לדמעות ששוטפות את הרעל. רע לעצמי שבוכה
רע רע
לא התכוונתי בחיי.
חיי, הם טובים מאי פעם
פם, פו, מי זה בא לשחק פה בגן
פים פם פה
אולי הוא שם ואולי הוא פה

פה. יש רק אותי. ומה חבל שכך.

כך
כך קורה לי שאני מאושרת פתאום, פורצת בצחוק מתגלגל
גל ועוד גל
כמה זמן לא גלשתי
לא באינטנט


(זה גדול, הצביעות הזאת היא מרעידה אותי מצחוק במקום לבכות כל כך
במקום ליפול על הרגליים
במקום לצרוח את השבר שלי עד קצה העולם וסופו

הצביעות הזאת היא רעה
כל כך
היא מצחיקה אותי כבר רבע שעה ברצף
גאד.)

העיקר שנהיה מאושרים לעד
עד שיבוא גואל
יגאל את חיינו הנחותים
חוטים חוטים של סבל של צבעים שלא קיימים
(נראה מה שאנחנו לא. כדי שיהיה לנו טוב.
לא נחיה את עצמינו לעולם, כי העולם
אוי, העולם
נעלם
לנו
מהידיים

נשאר רק מים
מלוכלכים בצבע של אנשים שיש להם אומץ
לקחת את הסיכון

.)

מותר לי לעצור רגע את המחוגים של השעון הזה שנח בלחץ דוהר על הקיר, לנתק את הברגים מהחלק הכסוף-זהוב

ולתת לעצמי לנשום רגע לאט?

הוו וואו.

 

כמו משהו כזה-

נשימה

 

חת שתיים.

נשימה

 

חת שתיים.

נשימה

 

אל תעצור אותי אדוני,בבקשה

 

חת שתיים.

 

ואז נשיפה אחת ענקית-

פפפפפפפפפפפווווווווווווווווווו,

כזאת שמשחררת לך את כל הפרפרים המתים מהבטן, אלה עם הכנפיים היבשות,

שאפשר לפרק  לחתיכות לא סימטריות ואז לקבור אחד אחד תחת אדמה רכה הרי כבר כתבתי פעם שגוויות מעלות עובש

וחבל שהבטן שלנו תהייה ירוקת עובש בגלל פרפרים..

אחרי הטקס הזה,אפשר להמשיך לראות אם אני צריכה עוד משהו.

אולי כמו איזו ספה נוחה לצנוח אלייה או אפילו כוס שוקו קרה עם ארבע קוביות קרח וקש כחול.

ואז להציע בשיא הפרגון אולי ערימת קנבסים כזו,במתנה?אני מסכימה גם עם כמה צבעים בצד,זה יגרום לי לשמוח ברמות.

למרות שהיומולדת האמיתי שלי בכלל לא חל היום,עדיין,מה אכפת לי.

מי קבע שרק אנשים עם יומולדת,מחוייבים לקבל מתנה?

(זה המקום להגיד לעולם שלא באמת קיבלתי כל יומולדת מתנה.

ובבת מצווה קיבלתי זר פרחים כתום עם גבעולים ירוקים.

כאילו מה אני?איזבלה מוכרת פרחים?

אבל הכתום הזה היה השקיעה של לפני החושך שנחת על המשפחה שלי.

מאז אני מעריכה פרחים כתומים,עם כל זה שזו מתנת בת מצווה דפוקה,

עדיין האור היה קיים וגלוי.)

((סתם,המשפחה שלי לא נמצאת בחושך,ברוך השם.))

(הכל תלוי היכן האדם מעמיד את עצמו הרי השמש מאירה תמיד, רק לאו דווקא על ההר שהוא עצמו עומד.)

ואז אחרי שקבעתי שערימת קנבסים ומספר שפורפרות צבעים עלולים לשמח אותי,

אולי לנסות גם לגרום לי ללכת לבית הספר,להחליט לפתור משוואות הרי אחד ועוד אחד שווה שלוש,טוב נו,

זה תרגיל קל שכל טיפש כמוני יודע לפתור.

וגם אם בעצם זאת תשובה בכלל לא נכונה,עדיין,היה פה מאמץ.

היה רצון לפתוח פה משהו.

אבל הכל כזה ערטילאי(ככה כותבים?)וחלומי מוזר כזה.

כמו משו ש,וואלה,לנצח לא יתגשם.

 

כי-

 

איפה

 

אני ו

 

כוס שוקו קרה

 

כזאת

 

וקש כחול

 

עם ארבע קוביות

 

קרח

 

?

מחר עולים לקבר.

טאטע, כח!

כֵּן דּוֹקְטוֹר
זֶה כּוֹאֵב
גַּם כְּשֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ
גַּם כְּשֶׁאֲנִי שׁוֹכֵב
כְּשֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה תְּנוּעָה חָדָה
כְּשֶׁאֲנִי נוֹשֵׁם עָמֹק
כְּשֶׁאֲנִי קוֹפֵץ יוֹתֵר מִדַּי גָּבוֹהַּ
אוֹ רָץ יוֹתֵר מִדַּי רָחוֹק

כֵּן דּוֹקְטוֹר
זֶה קָשֶׁה
בְּכָל דָּבָר
שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה
זֶה מַרְגִּישׁ כְּאִלּוּ זֶה הוֹלֵךְ
לְהִתְפּוֹצֵץ לִי בָּרֵאוֹת
אֲפִלּוּ שֶׁאֵין סִימָן
אֲפִלּוּ שֶׁכָּל הַבְּדִיקוֹת מַרְאוֹת

עוּרוּ נָא כִּי בְּכָל לַיְלָה נִשְׁמַתְכֶם עוֹלָה לְמַעְלָה,
לָתֵת דִּין וְחֶשְׁבּון מִפְעָלָהּ לְיוֹצֵר עֶרֶב וָבֹקֶר.

וַאֲשֶׁר נַפְשׁו לֹא חִיָּה אֵיךְ יִזְכֶּה לְאוֹר הַבֹּקֶר?

יש מילים שנשתקות על קצה האצבע,
במקום שבו איש לא העז לגעת

עד שמחוג יפסיק לרדוף את שלפניו במעגל מתמשך אינסופי.
מתי ננוח, אם כן

לילה טוב שיהיה בחלונות פתוחים
הרצון הזה לעטוף את עצמך בשמיכה שתטביע הכל

מה אני אספר. אדם של מילים זו הגדרה
מוטיבציה
יכול להיות. מה הטבע מנסה לומר לנו
מה הנוף חסר כל כך

לכל אחד יש פינה בנפש עמוק בפנים שרוצה לצאת החוצה לקבל ולאהוב ולתת
בעיקר לתת

והנוף משכר ועוצר נשימה לו רק יכולת להיות שם
ולהרגיש את הרוח צולפת בך
ואת האנשים חיים מסביבך
ונושמים וזורם בהם הדם

שום דבר לא גווע כאן, שום דבר לא דועך

למה ככ מבולבל

ולמה אני לא מצליחה לכתוב

ולמה ככ מפריע לי ואני לא מצליחה לעשות כלום בלי החדר שלי

ולמה ולמה ולמה