שרשור חדש
יהודה גזבר פיינשטייןמזמור לאל ידי
אבל תגיד, אביחי, אלישבע אמרה, באמת אני שואלת. אתה הולך לפעמים למסיבות של החברה. וזה בסדר, מה אני אגיד. ואתה רואה שם בחורות, גם זה אני מבינה. והבחורות צעירות ממני, והן לא היו בהיריון, והכל עדיין מתוח, ואתם צוחקים ביחד. זה לא עושה לך משהו? והוא אמר עושה, מה אני אעשה, עושה. אבל אני אדם בוגר, אלישבע, אני שלך. והיא אמרה, אדם בוגר, אבל איך אדם דתי הולך למסיבות של החברה, זה מה שאני לא מבינה.

ואביחי עומד מולה עכשיו ורואה איך יכאב לה. עוד רגע יכאב לה. והוא לא רוצה להגיד אבל לפעמים אין לו ברירה. אני לא מאמין באלוהים, הוא אומר, ורואה איך היא מתכווצת בתוך תוכה, כאילו חלק ממנה נשאב פנימה. אפילו לא בדאורייתא? היא אומרת, והוא אומר לא. אפילו לא מאמין אבל לא מאמין במצוות? מאמין אבל חושב שלאלוקים לא אכפת ממני? הוא רואה את שרידי התקווה שלה מנסים להיאחז במשהו אבל אין לו ברירה. לא, הוא אומר. לא, בכלל בכלל לא, וכאילו שרפרף נשמט מתחת לרגליה היא אומרת חלושות אבל הילדים, מה יהיה עם הילדים.

שלשה. נהרה, אבנר, יועד. נהרה תכף בת שבע, כבר קוראת, יושבת איתו ללמוד פרשת שבוע בשבת לפני מנחה. גם למנחה הוא הולך, וגם לערבית, וכשנהרה מקבלת קרמבו בסוף הלימוד אבות־ובנים, הוא אומר לה תברכי, נהרה, והיא אומרת מה לברך, אבא, והוא לא זוכר, או מזונות או שהכול אבל הוא לא זוכר מה בעצם ההלכה, והוא רוצה להגיד מה זה משנה, באמת, תברכי משהו, אמא שלך רוצה שאני אגיד לך לברך. זה לא הוגן, היא אמרה, אתה לא יכול להתחתן עם אשה בת עשרים ואחרי עשר שנים להגיד לה להתמודד, ולכן הוא יושב עכשיו בבית הכנסת מאחורה ופותח קיצור שולחן ערוך כדי לבדוק מה יותר חשוב, הביסקוויט או הקרם.

איזה שטויות, בחיי.

עדיין לפעמים תוקפת אותו הסתמיות. יום כיפור למשל. מילא לשבת יום שלם בבית הכנסת, להיראות ולהראות, אבל מה יעשה שם. ביום הכיפורים האחרון הגיע עם תיק מלא ממתקים (צחק, הצביע על אבנר, כולם הבינו) וספר של א.ב. יהושע. מסע אל תום האלף. הרבה עמודים, כתב צפוף. עטף את הספר בנייר חום, שיראה דתי, אחר כך עמד כשעמדו כולם והתיישב כשהתיישבו כולם ומדי פעם יצא עם התיק לשירותים ושתה קצת מים ואכל איזה במבה, ובכל הזמן הזה אמר לעצמו איזה מין חיים אלה, אביחי, גיל שלושים ושתיים ואתה אוכל במבה בשירותים רק כדי שלא יחשבו עליך דברים, חס וחלילה. איזה מין חיים אלה.

הם הולכים לאחרונה על מים רועדים, בבית. כמו קרח דק. הוא אומר לה 'תודה' ו'בבקשה' כאילו הם זרים גמורים, היא מנומסת אליו הרבה יותר מדי. כאילו יש איזה מרחב משותף לאיש ואשה, וכשמותחים אותו לקצוות הכל הופך להיות הרבה יותר מדי דק. בחופש השתכר בעל האש של בוזגלו, ובשכרותו אמר לבוזגלו אתה לא מבין, בוזגלו, אתה לא מבין, אנחנו ככה מעל התהום. איש ואשה אחוזים יחד ושלשה ילדים אחוזים תחתיהם וכולם מחזיקים בחוט קטן של נורמליות והכל עוד רגע יכול להתפוגג.

יכול היה להתגרש, אבל מה, יתגרש? איזה מין אדם אומר לאשה בת שלושים (קצת נמוכה, ההיריונות עשו לה טוב. ריככו את זווית הפנים והמותניים. הפכו אותה רכה) תתמודדי לבד עם שלשה ילדים, עם בדידות בלילות שבת. והרי הוא עדיין אוהב אותה, גם אם לפעמים נחמץ ליבו - ככה, בהצצות חטופות לחיים אחרים - שלא חיכה עוד שבע שנים, שלא ניסה דברים. שלא הוריד טינדר (ודווקא הוריד, באיזה בית מלון אחד בכנס מקצועי, ומיד מחק. אלוהים שישמור, כמה קל ליפול דווקא עכשיו), שלא הלך למסיבות, ראה ביקיני. העולם כולו היה פתוח לפניו והוא לא ראה ועכשיו גיל שלושים שתיים, מה, יהרוס את כל מה שיש לו בשביל איזו הצצה חטופה בחיים שלעולם לא יהיו לו?

יפיפה, סיפורם של כ'כ הרבה אנשיםילדון קט

למה זה נהיה כ'כ נפוץ בזמן האחרון?

 

פשוט מזעזע

 

האמת היא זה קצת בוטה

 

 

אבל איך דבר כזה יכול לא להיות בוטה?

 

זה המציאות, זוועה

 

 

כתיבה ממש יפה

..,,,,,,,,
כואב כואב כואב
כל הזמן חיכיתי שהם יתחבקו בסוף, וזה לא קרה..
כתיבה יפה ממש.
היי, אבל יש לזה עוד המשךרצה לאש
נכון.מזמור לאל ידי
בכוונה לא העליתי אותו.
אני רוצה מציאות
גם אם היא נושכת
לא סיפורי פיות.
...גיטרה אדומהאחרונה
איזו כתיבה..
אנשים כאוביםכדור אש

למה אתם כואבים?

 

אנשים שמחים יכולים לעשות עם זה משהו?

כי הם חיים את חייהם ואת כאבםמזמור לאל ידי
של הסובבים.

כי הם מנסים יום יום
שעה שעה
לשרוד
באוקינוס של רדידות
ותהום של שקרים
כי הם כבר מזמן שכחו
איך זה לחיות.
אבל למה?כדור אש

למה שמישהו יסבול כאב של אחרים?

 

 

ומי אמר שכל כאב שקיים בעולם חייבים לכאוב אותו?

 

אולי אפשר להשאירו בצד?, שמישהו אחר יכאב אותו?

 

ולא ענית על השאלה השנייה

זה מסובך מכדי להסביר על רגל אחתמזמור לאל ידי
מאמין שקשור בעיקר לHSP

איש רגיש מאוד/כפיר גולן

אני איש רגיש מאוד
זאת לא ברכה ולא קללה
אני אדם רגיש מאוד
זאת האמת, לאמיתה

זה להקיץ מקרן אור קטנה
שבוקעת דרך חלוני
זה לסתום אוזנים לקול סירנה
של אמבולנס יללני

זה לחוש רגשות עזים
ולחוות הכל בעוצמה
זה לא תמיד לדעת לסנן
את עצמך והסביבה

זה לפחד מכל רחש
ולהיבהל בקלות
זה להנות ממוזיקה אלוהית
או לרצות למות

זה לברוח מהמון אדם
ולסתום אוזנים בחוזקה
זה לפעמים לרצות להיות לבד
שרק הבדידות מארחת לחברה

זה לבכות עד עמקי הנשמה
משיר מרגש או סרט מחסיר נשימה
זה לדעת להיות שם בשביל אנשים
ואיך לשחק עבורם עם האור והצלילים

זה לחיות בקיצוניות
ולנוע בין מצבים
זה לחוות עוררות ללא הרף
אפילו בלילות לבנים

זה לדעת לכתוב כאב
שמוזרק מעמקי נשמה
זה להרגיש כל מילת רעל
שנזרקת לעברך בעוצמה

זה להתפעל מיופיו של פרח
ולזהות אושר נסתר
זה להיות רגיש לאחרים
אפילו שליבך נסגר

זה לאהוב בלהט
ולשנוא עד כלות
כמו אש שיוקדת
ובוערת בלהבות

זה לנוע כמו מטוטלת
בין אושר צרוף לדיכאון חרישי
זה לבכות בסתר בלילה
על חבר שנשאר ערירי

זה לאהוב, ולבכות
ולצחוק ולשמוח
זה להרגיש ולזעום
ולרצות גם לצרוח
זה בליל אורות וצבעים
וצעקות משונות
זה מבול של רגשות וימים
ואוזנים אטומות
וזה אני וזה אתה
וזה כולנו
שמתהלכים בעולם יחפים בלי לדעת
את אשר מסביבנו.

היום גיליתי שאני מה שמכונה "איש רגיש מאוד" יש בזה איזושהי סופיות של הבחנה ואושר של ידיעה שחתיכת התצרף שכל הזמן חיפשת סוף סוף נמצא
והפאזל של חייך כבר קרוב להשלמה
ויש בזה עולם חדש שנפתח ולוחש לך בעורגה
שתכנס מבעד לדלתו
על אושר נפלא
ותנצל את מלוא הפוטנציאל שגלום בך
ותדע לנתב את כוחותיך בדרך הנכונה.

וזה כיף, וזה משמח
כי זה שינוי לטובה
כמו לשים את האצבע על כוויה ולהגיד- כאן זה קרה.

לעיון ומקורות מידע נוספים מוזמנים להסתכל ולעיין:
1. adamragish.com - This website is for sale! - adamragish Resources and Information.

2. אדם רגיש מאוד – ויקיפדיה

3. Sensitive and in Love
.....כדור אשאחרונה

נראה לי שעכשיו אני מבינה

 

זה אחד השירים היותר יפים שלך

 

 

.....חופשיה לנפשי
ימים כיפיים זה פשוט גרוע לימים שאחר כך
ככה זה
זה תמיד היה ככה
ואין דרך לסתור את זה
כי כשנמצאים כל כך גבוה יש דרך אחת והיא למטה בירידה תלולה מידי
ואז אני גם שומעת שירים עגמומיים שלא מועילים להעלאת מצב הרוחחופשיה לנפשיאחרונה
..הר ומדבר
אחי, תבין, זה לא פיזי.
יותר נפשי.



פיזור הנפש.
..הר ומדבר
מה אני הולך לעשות פה שש חודשים אם את היום הראשון אני בקושי שורד?

וזה רק פתיח לארבע שנים.
..הר ומדבראחרונה
כולם שמחים לשוב.

ואני לא.




למה אני לא יכול להיות עם התמימות של פעם.
פאפעלומה!

לעזאזל

 

ואני אפילו לא יכולה לכתוב מה הדבר הזה שגרם לי לכתוב מילה שמהפה שלי לא יוצאת בחיים

 

משום מה במקלדת זה נראה לי פחות גרוע

 

לא יודעת למה

בכתיבה הכל תמיד קל יותרמזמור לאל ידיאחרונה
במשך שנים קולי לא נשמע
אז התחלתי לכתוב.
אפילו היום קשה לי לדבר
כמו שאני כותב.

הלוואי ויגיע יום
בו דיבורי
יתעלה על כתיבתי.
הלוואימשיח נאו בפומ!
שיכולתי
לדבר





ילד. טוב.תפוז סיני
ילד
מתי תבין
מתי ילד
יום
ועוד יום

עלם
אל תתעלם
לי
אל תעלם

כי הימים ימי ביכורים
ימים של פריחה
ימים שלא ישובו

אל תברח לי בלי הטוב
קח אותו. את כל הטוב
ואותי

יהיה לנו טוב. יחד
יהיו ימים
שלא ישובו
הנהלת הפורומיםהנהלת הפורומים

הודעה בדבר שינוי בהנהלת הפורומים ומען לפניות משתמשים:

 

הוקם צוות להנהלת הפורומים, ולו ניק ייעודי בשם @הנהלת הפורומים, אליו ניתן לפנות בכל נושא שאינו קשור בפורום ספציפי - אישי או כלל פורומי (שינוי ניק, דיווח על משתמשים וכו') - וכן תלונה על מנהלי פורומים. נא להפנות פניות להנהלה אך ורק לניק הזה.

 

[במקרים חריגים ובמידה ויש צורך לפנות למנהל באופן אישי ניתן לפנות ל@ימ''ל או למנהל/ת אחר/ת מהצוות. חברי הצוות רשומים בכרטיס האישי של @הנהלת הפורומים. על תקלות טכניות ניתן לדווח בפורום משוב על גבי הפורום]

 

פניות השייכות לפורום ריק ומוסתר ניתן להפנות למנהלי פורום זה במסרים (רשימת המנהלים מופיעה בראש הפורום מצד שמאל) או בדיווח על תגובה אם הפנייה מתייחסת לתגובה מסוימת.

 

 

 

נ"ב

תזכורת לגבי כללי זהירות לשימוש בטוח בפורום ופנייה לצוות לטיפול בהטרדות - כללים לגלישה בטוחה בערוץ.

יישר כח!,,,,,,,,
כל הכבוד.גיטרה אדומה
מקפיצהכדור אשאחרונה


..הר ומדבר

תסתכל על הטוב שבך
ועוד פעם תסתכל עליו
יש הרבה טוב

 

תחפש אותו בתוך הרע
תסתיר את הרע
תתעלם כאילו לא קיים

 

זה לא נאיביות
זה פשוט החלק החשוב


 

..הר ומדבר
מבט תמים על הספר
מבט אמיתי מרחף באוויר
הופ.הר ומדבר
לא שוב.
..הר ומדבר
השאלה האמיתית היא
אם יצא ממני משהו

איך יצא אם כל פעם אני חותך
עוד לפני ההתחלה

עידוד? מישהו?







או שיצא משהו, בתחום אחר לגמרי.
עידוד?קפיץ
לא יודעת מה מתאים להגיד על זה. אבל אני מאמינה בך. בהצלחה
(והתחלות הם תמיד קשות, ויהיה טוב בסוף, וכל הקלישאות שכבר לא מעודדות אם זה מה שאתה צריך עכשיו)
עידוד.הר ומדבר
תודה.
השאלה אם גם אני, נראה לי שלא.
(הם כבר לא מעודדות)
נאגור כוחות שובהר ומדבר
נאגור כוחות למחר
בשביל שמחר נפסיק
ונאגור כוחות

מחר נאגור כוחות
ממאגרים שלא קיימים
בשביל לאגור אותם שוב
עידודעשב לימוןאחרונה

חיוך

........כדור אש

@מזמור לאל ידי

 

לא רציתי להרוס לך את השרשור של השירים

 

אבל

 

 

התחלתי לקרוא

בהתחלה זה היה יפה

אח'כ כואב

 

ואח'כ עוד יותר כואב

ואח'כ עוד יותר

 

 

ואז לא יכולתי לעמוד בכאב והפסקתי לקרוא

 

 

הם יפיפייהים

 

אולי תוציא אותם בספרון קטן?

 

אבל תסתדר אותם ככה שלא יהיו מלא עצובים אחד ליד השני, זה קשה לקריאה

 

 

 

-נא לא לראות בהודעה זו כאישית, בשביל זה היא נכתבה במקום ציבורי-

תודה על ההתחשבות.מזמור לאל ידי
יש עוד המון, כמה מאות
אצרף אותם לאט לאט.

השירים שלי לרוב מלאים בכאב
אני מזהיר על כך שוב ושוב
וזה אף מופיע בחתימתי.

יש לי גם שירים יפים ומלאי אופטימיות
אותם אני מעלה בעיקר ללנ"ו
מוזמנת לעיין שם.

ותודה עלזה-
אני מעריך ממש.
סתם סקרןמזמור לאל ידי
מה מפחיד כל כך בהודעה אישית?
לא מפחיד, אבל חסר טעםכדור אש


אם את אומרת...מזמור לאל ידי
כן, קראתי גם שםכדור אש


קראתיכדור אשאחרונה


איך הוא מעז.אלפאחורס.


שימו אבנים על המצבה
של הכוכב היחיד
שהיה כוכב
כי העז

תאכלו את הלב
ועוגת גבינה
ותנשכו את האוייר שלא נכנס
לעזאזל
לא נכנס. לא יוצא.
ותלוי ועומד
עד שיבוא אלוהים בכבודו
וישחרר את המחסום.

חייב להיות שם מחסום.







חייבים להעז,מזמור לאל ידי
חייבים.

לפעמים
זה הדבר היחידי
שמפריד בין
לחיות
ללשרוד.
חשבתי להוסיף לאתגרמזמור לאל ידיאחרונה
אבל זה יותר מידי מילים
למרות שחזרה לא נחשבת.
אוף אוף אוף.פה לקצת
שיר שכתבתי והלחנתי לזכרו:מזמור לאל ידי
היית טל
על שכבת מרבד
רצופה
אבני שיש צפים
היית שבילי
עלי כוכבים
נובטים, מנביטים
זוהרים.

היית לנו אושר
היית לנו לילה
חרישי
כאור הסתיו
היית בוקר
היית אושר
נשא ברוח
האכזב.

היית מלך
עטור תהילה
נושא מטה
ואדרת קטיפה
היית מלאך
מבהיק בגוף
היית אור
מכוסה ועטוף

היית לנו אושר
היית לנו לילה
חרישי
כאור הסתיו
היית בוקר
היית אושר
נשא ברוח
האכזב.

מה נותר
עוד לילל
עם אוושת הרוח
וירח אפל
מה נותר עוד
רק לבכות
על בדי עמל
דם יזע ודמעות

לוואי תנוח
על משכבך
בטהרה
לוואי אל ירומם
את עמו הנדכא
לוואי לא יפול
עוד חייל
נושא בשורה
לוואי ולעולם לא תקונן
עוד אם עבריה.





להאמין להם?עשב לימון

ברוך ה'

 

אחרי שכל כך הושפלתי.

לחכות שיתנו לי בפירורים מה שאני רוצה?

 

או שפשוט לעזוב.

 

שב ואל תעשה- עדיף כרגע

השדים שלה (אזהרת טריגר אונס חמורה)מזמור לאל ידי
השדים שלה
חוזרים בלילה
מיללים את צעקות
אש התשוקה

הכלבים שבה
נובחים בלילה
עד שלא נשאר דבר
מלבד הצעקה

החתכים שלה
מדממים שנית
מזכירים לה שוב
את אותו יום ארור
העיינים נעצמות
השפתיים מלחשות
כמו נושאות מזמור
כה נורא וברור

אך תחילתו של היום
וסופם של חייה
מי יכול, מי יהין למולל
מי יבין לליבה השחור
שנשאר לבדו
מרוסק ומסכן

בשלהבות של זעם
וסכין שחותכת
בדמעות של אש
קודחת
מבעד לצלקות
נפתחו השמיים
מבעד לכאב
היא צורחת

ויללות האימים
בתוך זעם כבוש
על כאב
לא נתפס
לא מובן

את אשר אבד
נמוג ואיננו
את אשר נלקח
בתוך נחל אכזב

וגופה מרוטשת
עוד תוסיף לקונן
להזכיר תחת כל
ניע ושיח
ארורים יהיו
ארורים לעד
אותם שהפכו
שלהבת
לפיח.
האם שטן יכול לברוא גן עדן?מזמור לאל ידי
(תהיות בעקבות "בשורות טובות")

כיף
להיות בבית אחרי יום מתיש
כורסת טלווזיה מפנקת
נסרין קדרי שרה "חייאתי" ברקע
אחלה יום...
שביזות יום א שמתחילה במוצש, אבל חזק מדייקשה זה טוב :-)
שביזות יום א שממשיכה מיום א הקודםהר ומדבראחרונה
על חוט דק (אזהרת טריגר- כאב ומוות)מזמור לאל ידי


על חוט דק
אני ועצמי
רוקדים
ריקוד אחרון.

על חוט דק
בין שמיים וארץ
אני נאחז
בכל כוחי
בשפיות.

מול אדמת צללים
שזועקת
וקוראת לי אליה
בשעטה

אני אבוד
תאב לדעת
נפש הומה
צועקת מרה

ואולי אלוהי
עוד יביט ממרום
ואולי אי שם
עוד יש פתרון
ואולי יום יבוא
ושוב אדע לחייך
ואולי עוד תסבירי
לי למה ואיך

ואולי אמת
היא רק שקר בהיר
ואולי בין דמיון
המציאות עוד תזהיר
ואולי זה אני
שמחפש משמעות
בין גלי הלבד
בין לחיות ללמות.
למען הסר ספק: מדובר כמובן במטאפורה בלבד.מזמור לאל ידיאחרונה
מדאיגזיויק
אני אשם?
לחפש על מי להתעצבןאור עולם
ולגלות שאין בעצם על מי כי כל מי שחשבתי שאשם בראש לא אשם.
ואז להבין שאין על מה להתעצבן וזה מעצבן אותי רק כי אני אני ואנשים נורמלים ממש לא יתעצבנו על זה.

העיקר ישר עשיתי מלא רוח. וזה לא כלום.

מה יהיה איתי?
לפעמיםאור עולםאחרונה
בא לי לא לקום בבוקר. וזהו.
(פורקת לפח.)עולם אכזר

משהו יכול לקרוא לו שיבוא אליי שניה? רק שניה.

רוצה להתחרט, לא מסוגלת.

יודעת את האמת,זאת שהוא אמר לי ברגע שחשבתי עליה.

יודעת מה טוב. 

אבל עדיין קשה. יותר משחשבתי. וכשחשבתי לא דמיינתי שיהיה קל.

 

רק אבא ראה את דמעותיי.

ורק הוא יודע באמת שאני מתמודדת עכשיו. 

וההתמודדות לא קלה. 

הכל גדול עליי, גדול מדיי.

 

שלח לי כח אבא. 

להתמודד.