נראלי שאנחנו מתייאשים.
ופתאום אני שוקלת להקפיא סמסטר.
ואין לי כוח עוד לכלום אבא.
שתדע לך
סהכ אמרתי לה שטוב תקופה כבר
אז למה איך שאמרתי את זה בום טראח לא?
פפ
זה לגרום לי לשתוק ולא לספר על כלום כי אז קורה הפוך.
ולעזאזל אופ
אני צריכה כבר להחליט ואני לא יודעת מה
ואין לי כוח לכלום כבר
קשה לי לגדול
במיוחד שני הדברים האלה על הראש שלי
והיא בכלל לא מבינה אותי ורואה רק את עצמה וזה אופ כבר
בסהכ רציתי לנוח מה הבעיות שלך?
אני חושבת שאנחנו קרוסים.
פפ.
רציתי להשכיר רכב לצפון להיום
אבל בסוף היא לא יכלה
ולא ירד גשם היום בכלל
אז עוד יותר מבאס
גם הטיפת אוויר שרציתי להכניס נלקחה ממני
ורציתי רשבי
ככ רציתי
ואתמול רציתי כותל וגם אליו לא הלכתי
פפ
כבר יותר מידי זמן יש קֵצר.
אין לי מאיפה לקחת כוחות והתנחמתי שאולי זה יספק את החסר
אבלאבל
לא
למה כלום לא הולך פתאום
ולמה אני מתמרמרת
מחר יהיה טוב יותר בטוח ונשכח מהכל
אבל
את לא מבינה שזה נחרט ולא יוצא?
אני עוד זוכרת את הפעם האחרונה.
אני זוכרת מילה במילה מה כתבתי.
אני זוכרת את התחושות הכאב והזרות.
למה שוב.למה אבא.
פפ.
לשחררלשחרר.
יהיה טוב. יהיה טוב.
ולמרות הכל אנחנו מדברות כמעט רגיל
שזה ממש הבדל מפעם
כי אז היינו שתינו מסתגרות ולא מתקשרות עד שמתפוצץ
ועכשיו סתם לא כיף בהרגשה אבל כן יש תקשורת
שזה מעודד קצת
ולהירגע,
לזכור שזה קורה וככה זה
ושאני חיה פה כל הזמן בלי הפסקה אז טבעי שלא הכל חלק
לא להתרגש
להעביר הלאה
פפ אני כזאת נסחפת.
ויהיה טוב.
בעצם עכשיו כבר טוב, אבל אנחנו רוצים טוב יותר .
ותודה לשוש על זה.
ומתי נדבר איתה. ממ.
היא פה בשבת אז פחות מתאים שבת.
אבל גאד.
עבר כבר מליון וחצי זמן וזה כבר ממש לא נעים.
פיכ אני לא החזקתי כשזה היה כמה ימים ועכשיו כבר עברו שלושה שבועות נראלי
אוי זה ממש רע.
די עד מוצש החלטה אין ברירה.
טעטע אין לי כוח לזה
מדהים איך הזמן והגיל משנה אותך.
אז התאמצתי למתן את הרצון,
היום מתאמצת לרצות.
באלי להקיא את הכל
הכל חרא ככ ולמה אני שם לעזאזל בכלל.
למה לא סומכים עליי, למה דואגים, למה אני פה.
אין לי כח לזה. אין לי כח לשום דבר.
שראשון לא יגיע, בסדר? לא רוצה.
באלי שלא יהיה כלום.
שמישו יסביר לי למה זה מגיע לי.
ולמה אני לא סותמת בכלל.
אין עם מי לדבר יותר, אין אמון באף אחד.
שבוע שלא עשיתי כמעט כלום וברגע שכן, בום כולם על הרגליים.
שייגמר הכל.
(מצחיק שהם חושבים שזה התחיל משם ולמדתי ממנה. פחח. אני ותיקה כבר.)
קורס לי.
ביי אנושות.
רק תסתמי, בסדר?
אל תדברי יותר.
תראי מה קרה כי דיברת.
תפסיקי, תברחי מכולם.
הוא הזדהם לי והכל מוגלה. יאיי.
אני רוצה לישון בלי סוף.
אבל לישון באמת.
מעניין מה יעשו לי בראשון.
יש סיכוי שלא אוכל לצאת למסע בכלל.
כואב לי, אי אפשר להגיד לאף אחד מה אני מרגישה, יופי.
נמרח חיוך עד מוצש ובראשון נגיד שהכל טוב.
איזה לילה.
אני נראה לי מיובשת.
זה די הגיוני.
מתפוצץ לי הראש פסיכי.
לקחת כדור?
נמ.
אין לי כח ליום הזה.
נסיעות.
ולהיפגש עם אנשים.
ככ אין לי כח לזה.
היא חמודה, אבל..
ובכלל גם אין לי כח למטרה המרכזית של כל הנסיעה הזו.
אני נגמרתי.
די.
תקלטו.
והיא, מפגרת.
אוקיי, תסמכי עליי.
אני לא סומכת על עצמי.
אני אמורה לעלות לקנות לה משהו.
ולהתארגן.
ולהכין תיק.
אין לי כח בשיט.
למה הכל פה ככ ככ מורכב אלוהים.
די.
ילדונת.
תשתי בבקשה. ובלי כדורים.
ותשמרי עלייך.
שושית.
נשתדל.
תודה שאת קיימת.
מה הסיכוי.
באתי היום לאולפנה בשביל כלום. בזבוז זמן.
לא יודעים מתי נעשה את המבחן הזה אם בכלל.
ויש בראשון מבחן.
נמ.
אני לא יודעת איך אני מרגישה.
כלומר הייתי יחסית בסדר קודם.
אבל עכשיו אני מותשת בטירוף ואני רק רוצה לישון לנצח וזהו.
היא אמרה לי שהיא לא האמינה שיש דברים כאלו. שזה לא הגיוני.
אז היי, שלום, אני קיימת. [בינתיים]
שהיא שמעה על עוד לפניי אבל לא ככ האמינה
ואז אני.
זה טיפש.
כי כאילו זו רק אני.
ויש גם עוד באולפנה ובשכבה ובכיתה. מבטיחה. ויודעת.
היא חמודה ברמת העיקרון.
אמרתי שטויות.
לא היה לה מה לענות לי.
למה לא סתמתי למה.
אני צריכה לסתום וזהו.
להיעלם לכולם מהחיים.
זה יהיה הכי טוב.
שיט.
די די די.
למה הכל הכל הכל
חייב להזכיר לי את הנושא הזה.
למה.
ולמה אנשים רוצים לעשות דברים סתומים.
ולמה הכל.
די.
יואו.
נגמר לי.
אנחנו פשוט צריכים לסתום.
והיא הלחיצה אותי.
לעזאזל.
מילה מיותרת שגרמה לדופק שלי לעלות לשמיים.
היא ביקשה סליחה.
אבל.
לאצריכהאתזהתודה.
פשוט צריך לסתום. וזהו.
גאד שהמצב הזה הזוי הזוי הזוי
אני קורסת בכלל
ולא מצליחה לחשוב
לא מרוכזת בשיט.
אז מה עכשיו מה.
יש בני אדם שצריכים להיכחד.
כלומר, ההתנהגויות שלהם ומה שהם עושים.
והוא כזה.
קשה לי ככ ככ אלוהים.
למה הכל ביחד.
אני צריכה להחליט מה מחר.
לא רוצה.
[ניסע לים לבד וניעלם.]
לנסוע אליה?
אין לי כח לזה בחייאת. וחפירות ואיכ.
אליהם זה יהיה יותר נחמד אבל גם לא ממש.
ויכריחו אותי לאכול. בעע.
חרא.
די.
לדבר איתה?
אם היא תענה בכלל. היא באולפנה עכשיו.
אבל ככה אני בערך אהיה חייבת לבוא אליה.
לא רוצה.
די אופ.
אלוהים.
זה פשוט לא הוגן. ככ לא הוגן.
היא לא ענתה לי.
שלא תחזור אליי גם.
אמא אמרה שהיא ממש הזמינה אותי אליהם. פף.
למה אמא דיברה איתה בכלל.
הכל ככ מבולגן לי בשכל ודי כבר אלוהים.
אני רק רוצה לישון.
מהממת אחת שלי.
את ממש לא הולכת להיעלם לי.
אם כבר,אז אני לפנייך.
דברי איתי,באמת על הכל.
מתפללת עלייך.מקווה שהוא שומע.בעצם,בטוחה.
אוך.באלי שיהיה לך טוב.
את נשומה ככ ואת מהממת ואל תגידי לי פפף כי אענה לך שוש.
מותק.דברי איתנו.
אנחנו פה בשבילך.
אבא אוהב אותך[תנסי לזכור אתזה תמיד.]
אנחנו פה להכל.את לא חופרת לנו בכלל.את אחת הסיבות שלנו לחיים.
[מצטערת שא אכלתי.אני לא מסוגלת.]
אוהבת ככ.|לב|.
|לב|
יפה שלי.
תודה.
.
גיטרה אדומה
כבתחילה
כבתחילהבאישי
פיכ.
מי המציא את הדאגה הזו.
ניגמר לי מאהבה.
אנשים דיי.
לא טוב לי איתכם.
קשה לי.
נתקו
איתי
קשר.
עכשיו היא התקשרה.
הבטחתי לענות לה היום.
עניתי על הכל בקרירות.
והיא ממשיכה
וממשיכה
וממשיכה
וממ
ומ
ופיכ.
דיי לנסות להסביר לי.
הכל יהיה טוב.
ככה אומרים.
מזל שיש אותה.
היא ככ מתוקית שפשוט..אין.
איתה היה טוב לדבר היום.
כן.זאת את.
לא זכור לנו משהו נורמאלי אכיל מהשבוע הזה.
מה שאכנו באמת,הקאנו אחרי כמה דק.
ירדנו ארבע קילו מרביעי שעבר.
הזאת מתחילה לדבר איתי על דימוי גוף.פיכ.
היא לא מבינה בכלל.
זה ממש לא קשוורר לזה.
ולמה היא חושבת
שאספר לה מה שקרה?!.
אוף איתה ועם כולם.
מחר יש מבחן במדעים.
לא למדנו כלום.
אנחנו יודעים רק דבר אחד.
ידעתם שיש בגוף 5 ליטר דם?..
גמאני לא.
וזה לא מעניין.
אין לנו מושג מה נכתוב מחר.
אולי נצייר לה על המבחן משהו יפה וזה יתחשבן עם התשובות הריקות.
ומתמטיקה בראשון.היינו אמורים ללמוד עם ההיא אחרי שחזרנו מהקניון.
הסתובב לנו הראש.
מי המציא ריח מחניק של קניון?
זה הרג אותי.הלכתי כמו מסוממת.
והיא ככ רצתה לפנק אותי.
הציעה
שווארמה/פיצה/גלידה/משהו אחר.
העיניים רעבות אבל הפה פשוט אמר לא.
לא אכלנו כל היום ונמשיך עם זה עד מחר.
קטנטונת שלי.
אני אוהבת אותך ככ.
אני מאמינה בך.
את מסוגלת ואת יכולה.
והכל יהיה טוב. אמן.
מגיע לך.
זה לא הוגן שלא.
את מהממת ואת באמת באמת פשוט נשמה טהורה.
את חייבת לזכור את זה, תמיד.
אני פה להכל.
וישמח אותי אם תאכלי..
|לב|
פף.עכשיו כמעט החלטתי לאכול...אבל לא.
מחר בצהרים כשאגיע לירושלים נאכל בעזרת ה' בלי נדר.
שתעוף לעזאזל.
וכשאני שואלת את עצמי למה,
אין לי תשובה.
כי כזו אני.
אוהבת בלי גבול.
נותנת מהנשמה.
ולא.
לא מצפה לקבל חזרה.
אבל זה רק בתיאוריה,
כי עובדה שזה מפריע לי.
ומה עוזר הטוב לב שלי לעולם אם-
אני לא חיה.
והדמעות-
שוב הן מגיעות.
ולמה כל זה מגיע לי?
כי אני טובה.
מדיי טובה.
ורגילים לראות אותי שמחה,
ולשמוע אותי צוחקת.
והיא רגילה לקבל תמיד מילה טובה,
ושאהיה אוזן קשבת.
אז למה בגלל רגע אחד של חולשה שתקף אותי,
רגע אחד של עצב,
רגע של התפרצות---
היא תפסה אותי ו-
זרקה לפח!
כאילו שאני כלום.
ולא הייתי גם.
ולמה אני בוכה עכשיו בגללה?
למה?
כי אני באמת חברה!
לפעמים מגלים דברים סמויים בטעות, ולפעמים עדיף שישארו סמויים.
איזה עומק ענק. צמרמורת.
איך התגעגעתי
הנורמלית האחרונהאשליהאחרונהעובדים קשה על משהו ו"ראש בקיר", לא קורה.
לוקחים הפסקה וחוזרים עם ראש נקי.
