פורום ריק ומוסתר (עמוד 857)

ילדונת.

חיבוק לך אם מתאים.

תודה מאמי.

יותר מהכל יש בי פחד.

 

 

אני שונאת שינויים,

אוהבת אותם.

 

את הימים לפני

הנגיסות הגדולות של המציאות.

 

 

את התחושה הזו,

שמשו אחר.

 

כמו סרט שמתחיל

ומותחים אותך אש

עם הכתוביות לפני.

 

מה יהיה?

יש בי סקרנות

ופחד.

בהצלחה עם זה...

הי זה יפה
ונוגע
תודה על זה.

קצת מוזר לומר

מותר להגיד לך שאני דווקא ממש מעריכה אותך (או את הנייק, לא אכפת לי איך תקרא לזה) ודווקא שאני אראה משהו שאתה כתבת אני אפתח ואקרא.

כשאני רואה הודעה שלך פה בערוץ, זה משמח אותי.

זה הדדי

כמדומני זה הגמרא לקראת סוף ברכות,אזור דף נט,ס משהו כזה.
לגבי פסוקים נזכרתי בגמרא בגיטין אזור דף נז,נח שטיטוס ביקש מילד שיגיד איזה פסוק הוא זוכר,ואז ירה חצים לכל הכיוונים והם פגעו בירושלים.
וכן זכור לי לגבי המן הרשע שראה ילדים יוצאים מלימוד עם מרדכי-הוא שאל והפ ענו שהם לומדים הלכות קמיצה-לא זוכר בדיוק מקום.
אני לא יודע אם הועלתי או לא,מקווה שכן.

כשאני מבואס אני פותח משנה ברורה סימן רכ"ב סימן ג'-מאיר עיניים מאוד.הוא עזר לי במצבים קשים.
לפעמים גם לשמוע שירים חסידיים או שירי שבת.
נזכרתי עכשיו בירושלמי בתענית פרק רביעי,אז אניכותב שתדע אותו גם,הגמרא שם אומרת שנחרב טור מלכא（הר הבית）כי שיחקו בכדור.
מחלוקת שם בין הפני משה וקורבן העדה אם מצד הביטול תורה של הכדור או החילול שבת שמשחקים ורצים בשבת.（זה לא קשור,אבל אם יש לי תורה לתת לך,אני אשמח לשתף בידע שלי）.
גם לפתוח ישעיה בנבואות נחמה זה משמח..
בהצלחה צדיק,ותבשר לי בשורות טובות..
ומחילה שלא התייחסתי למה שכתבת,חשבתי שלעודד אותך יותר יעזור מאשר להתייחס..

אני כאן.

 

חיבוק אהובה.

תברחי. לא מגיע לך אותי.

לא רוצה. מגיע לי בהחלט.

ואני יותר מגעילה ממך.

אני לא רוצה לפגוע יותר ממה שכבר פגעתי.

ולא שיקרה לי משו ואז תיפגעי מזה.

את לא.

מאמוש, לא פגעת. בכלל בכלל.

אני דואגת לך ואוהבת אותך בכ''מ. עובדה.

 

רק תזכרי שאני כאן.

הלוואי והייתי יכולה להאמין לזה.

סליחה שפוצצתי את האמון.

לזה את חייבת להאמין, זו האמת.

לא היה מלכתחילה. אין לי באף אחד.

לא קשור לזה אבל. לא חשוב. סליחה.

אני לגמרי כאן.

וגם הדלקתי את הפלא.

המון מלל. המון. יותר מידי.

די להזיק. תסתמי כבר.

תקחי עוד, תהרסי עוד, תמותי.

למה הכל כל כך קשה וכל כך מורכב ולמה אני כאן בכלל.

נמאס לי לחיות בפחד מכולם ומעצמי.

לא עוד. בבקשה ממך.

בשבילי.

אני חייבת.

ומה עושים ואיך ולמה.

הפוך לי.

סחרחורות, הבטן מתהפכת מבחילה וכאב, הראש.

שמחר לא יגיע. בבקשה. אני שאני לא אגיע למחר, גם אופציה.

 

נגמר לי הכח. ואין אף אחד. אין.

איך אפשר.

נמאס לי לרצות ולא להצליח.

ודווקא כשצריך אני לא רוצה להעיק אז סותמים.

למה אני עוד כאן.

 

 

בואו נצרח.

מוזמנת להתקשר ולצרוח לי.

בוכה לי. לא מתקשרת אלייך ככה.

כשתרגעי.

גם הרגליים מתחילות לכאוב ממש.

וכואב לי לזוז.

ודי לרעידות ודי לקור.

אני רגע מלקחת.

מאמוש. 

זה לא מה שיעזור.

יעזור כדי לא להרגיש.

זה לא.

אני לא מפסיקה לרעוד.

שנעלה למשרד של אבא? עדיף שלא.

למה הגוף שלי כזה ולא אני אני ודי כבר. די.

שלום אנושות. אני אמות מחר.

אוהבת אותך.

ניפגש בגן עדן.

מאיפה זה בא פתאום לעזאזל.

לא באלי לאכול. לא באלי לשתות.

באלי כדור ולישון. לפחות ישנתי יחסית סביר בשבוע האחרון.

קשה לי. אני לא רוצה להעיק על אף אחד אז פשוט סותמת.

שילך הכל קיבינימט.

אני כאן. 

לא מעיק כלום.

 

אוהבת אותך.

קורס לי.

אני רועדת מחולשה ובחילה.

שניקח כדי לישון ושלא יכאב ככ?

באלי מקלחת בכלל.

מה עושים, תגידו לי. פשוט תגידו.

אני רוצה לצרוח. אסור.

מסתובב לי הכל.

 

מיציתי להרגיש רע. מיציתי תופעות לואי. מיציתי מזוכיזם.

מיציתי את עצמי.

לא הולכת ללימודים יותר. ושיקפצו כולם. לא מסוגלת.

שייגמר הכל ושילך לעזאזל.

אסור לי לאכול.

מה אעשה אם תלכי לי

אם תברחי לי

מה אעשה עם כל הכעס הזה, אה?

שמור לי עליה

ותשמור גם עליי כדי שלא אשתגע.

 

 

 

שלא אשתגע. שלא אשתגע. שלא אשתגע.

מה עושים עם שבת מה. אסור כלום.

בואו נברח איתה לצפת.

כואב לי כל השרירים. כואב לי הראש. כואבת לי הבטן.

הכל מתהפך לי.

אבל באלי.

 

 

 

 

(מעניין אם אפשר להגיד שיקפצו כולם בלי רגשות אשמה על מה שזה יגרום אחר כך לאנשים אחרים.

הלוואי ואעזוב את כאן ואהרוס את הפלא שגם ככה גוסס ואתנתק מהכל.

ושקט.)

שקט.

אין אף אחד יותר.

היו שלום אנשים.

אין אלוהים.

יש כאב. על כולם.

הבטן מתהפכת לי.

אני רוצה שהכל ייגמר.

 

 

למה כל כך קשה לי.

איך זה הגיע כל כך מהר. אני משתגעת.

משתגעת.

די להרגיש גרוע.

אני רוצה נורא לקחת. אין לי כח לאכול. אין לי כח לכלום.

באלי לישון ולישון.

כבר שבוע שהצלחתי ועוד רגע אני אשבר. שורף לי.

 

היה אתמול נחמד יחסית, מתיש ממש.

הם כאלה מתוקים שזה וואו.

אין לי כח לשבת הזו בשיט.

אולי אני אברח לאילת? או לחור בצפון? אבל לברוח. בלי שום דבר.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

(רע לי. מאוד.)

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

(אני פה)

עוד שלוש ...
וווואייי!!!
איזה דבר זה...
שמעו זה הזדמנות מטורפת לקבלת החלטות מהמקום הכי מהמם ומרגש בעולם.

מבחירה.

מרגישה שרוצה כבר להגיע לשם כדי ליישם את זה בפועל כבר.

כל כך מתרגשת!!!
זה התרגשות שאי אפשר לתאר בכלל.
מקווה רק שאחזיק מעמד בזה.
כי זה הדבר הכי נכון לעשות.

כן.
לפני שמישהו יגיע למקום הזה,
ויגלה.

ובקשה-
תנו להם לשקוע בלי להקפיץ אותם.

אני מבטיחה שלא אעשה את זה בעצמי.

האחרונה -
היו שלום.

לא כיף לי שרע לאנשים שאני אוהבת.

אין לי כח לעצמי אלוהים אני לא מסוגלת לשמוע כבר את הפסקול הזה

לא מצאתי בי

יפה 

 

 

 

ואני עוד חייבת תשובה, היא מחכה לנסיעה ארוכהה

וכוח לכתוב.

לבנתיים היא בראש,

סינפסה זנוחה בקצוות

 

 

 

לאות הוקרה

העתקתי שיר משיריה:

 

לֹא אַחַת רָאִיתִי: הוּנַף הַקַּרְדֹּם

וְהוּרַד וְנִנְעַץ בַּשְּׁאֵר;

מְעוֹלָל בְּעָפָר הוּא שָׂרוּעַ דֹּם –

זֶה הַנּוֹף הַמַּרְטִיט, הַנּוֹהֵר.

 

הַשָּׂרִיד הַיָּתוֹם מִזְדַּקֵּר נוּגוֹת

מְיֻתָּר וְעֵירֹם מִכֹּל.

וְתָמִיד נִדְמֶה: הַפַּעַם הַזֹּאת

לֹא יִשְׁכַּח הָעֵץ, לֹא יִמְחֹל...

 

תִּפְקְדֶנוּ שׁוּב, אַךְ שָׁנָה תִנְקֹף –

תַּעֲמֹד מִשְׁתָּאֶה, תַּבִּיט:

לַמָּרוֹם כְּאָז כָּמֵהַּ הַנּוֹף,

וְנוֹהֵר כְּאָז, וּמַרְטִיט

 

 

אני גם אעתיק אחד מהשירים שלה - 

כדי לא להרגיש אאוטסיידר..

 

וגם הוא על רחל .. 

 

הֵן דָּמָהּ בְּדָמִי זוֹרֵם,

הֵן קוֹלָהּ בִּי רָן –

רָחֵל הָרוֹעָה צֹאן לָבָן,

רָחֵל – אֵם הָאֵם.

 

וְעַל כֵּן הַבַּיִת לִי צַר

וְהָעִיר – זָרָה,

כִּי הָיָה מִתְנוֹפֵף סוּדָרָהּ

לְרוּחוֹת הַמִּדְבָּר;

 

וְעַל כֵּן אֶת דַּרְכִּי אֹחַז

בְּבִטְחָה כָּזֹאת,

כִּי שְׁמוּרִים בְּרַגְלַי זִכְרוֹנוֹת

מִנִי אָז, מִנִּי אָז!

מתי רקדת והשתוללתי ככה? מתי צחקתי מכל הלב? וואלה לפני הרבה זמן

חבל שנכנסתי לפה

הכל אשלייה

תודה ששיתפת שנגע.
ולשאלתך ולכל מי שהתלבט לגבי תגובות, אני ממש בסדר עם תגובות, גם באישי אפשר אם יותר נח (או אישי).

מי שלא הרגיש עוצמה של כאב
שיצא מהקו הכי צר
רציף
וירוק שיש בעולם
וחודר ללב הבשר החי כמדקרת חרב
המנקרת ופוצעת
ומרסקת
ומאבדת את זיו תואר פני אדמתו
הפועמת
ומשבש את הפעימה
והופך אותה
לרעש לבן

לא יודע מה זה כאב של אהבה
שמעבר לגבולות.

גבולות זמן ומקום.

לצאת מהבית ולראות קיפוד,
מפוחד,
חי.

יש תנועה-
יש חיים.

לחזור למחרת
לראות לידו פירות חתוכים
שאי מי הניח לידו
שיהיו לו למחייה

וכל קוציו-
כלפי חוץ משולחים
מסובכים זה בזה,

ותנועה-
אין.

המושג
'מת מפחד'
קיבל פנים חדשות.

והראש
פטישים.

***
לפעמים אדם מחליט לנתק מעליו קרון משא כבד,
כזה שהאט את מהלך הנסיעה של הרכבת.
הוא יודע שהוא מניח אותו על המסילה, ולא יודע מתי ואיך יתחבר אליו שוב.
לפעמים זה קורה מהר משחשב ובצורה כואבת.

לפעמים פשוט הרכבת שהגיעה אחריו דחפה את הקרון אליו שוב בעוצמה.

ושקט.
שקט מהלך אימים.
פוסע פסיעות גסות
בלתי-מורגשות
שמחרבות
בדממה
כל חלקה.

הוא-
לא נשמע.
פעולתו-
מורגשת
ונראית באדמה החרוכה,
זו שהותיר אחריו.

והאדמה...
נבלעת לתוך עצמה.
נאלמת.

ומגיע יום שאני אומרת מי החשוב מבין השניים:
המטיל או הצל?
העצם או בבואתו המהלכת אחריו בדיוק רב, לא חורגת במאית המילימטר?

אם הבבואה, איכה תתקיים ללא העצם?
ומטיל ללא צל, הרי איננו עצם...

האור.
עוד חושבת...

על איבוד עצם וקיום הבבואה.

ומה לי בעולם הזה?
עוד מרחפת התמיהה.

*איפה הכתפור שמכבה את האור?*

לא אמור להיות.

יהיה מובן למי שצריך להבין.
וכרגע, זו אני.

תודה על ההתייחסות.

תהני

ורוצה שישקע
כמו חלקיקי יצורים
דווים
סחופים
נטולי חיים
אל קרקעית הים
האינסופי
הדומם
השקט
המסתורי.

המאיים.

ואוי לו ליום-
לאותו יום בו תחשף זהותו.
כי בו ברגע
ידום
לעד.

ולא ישמע עוד קולו.

שקע!
שקע!
שקע!

אל תהומות כאב
הצטרף אל חבריך משכבר הימים.
התאחד עימם לעיסת
הצרות,
הצרורות,
הלעוסות
לכדי פיסה.

פיסת אדמת לבבי,
חשופת העצבים
ששכבות
חיים
מתות
נהיו לה לאבני בניין.

אם יותר נוח לך דבר איתי באישי!