פורום ריק ומוסתר (עמוד 920)

ונכון, אני בחרתי שלא לבוא לשבת

ובינינו, אין מצב שאני אהיה שם שבת

אבל פתאום מרגיש לי בודד.

ונכון שאתמול דיברתי איתה, והיה ממש טוב

ודיברתי גם עם עוד הרבה אנשות והיה ממש סביר ישתבח שמו

ואפילו נהניתי בשיחה ההיא

והיא הייתה מדוייקת מדי בשבילי

ואז הלכתי ככה בערב

וכולם נשארו שם

ואני הולכת לי ככה

וקמה בבוקר

אחרי לילה מזעזע בלי שינה ומה שכן זה חלומות זוועה

ומרגישה בודד מדי.

 

קראתי את המכתב שלה לפני שהלכתי לישון

זו הייתה בחירה מטומטמת לאללה

כי ככה איך אני אצליח לישון

והיא מתגעגעת 

ואני לא יודעת

אני מבולבלת

מדי

לא מצליחה להחליט אם זה טוב או רע או לא יודעת מה

 

ובכלל,

מה חשבתי לעצמי

שחשבתי שיהיה לי קשה רק כשהיא אולי תבוא לשם יום אחד

התפללתי שזה יהיה כשאני לא אהיה

אבל שכחתי ברוב טיפשותי שכולם יתלהבו וכל היום ידברו על זה

והיא אמרה לי שאני מייבשת

ואמרתי לה שלא מדברים על זה איתי

ואף אחד לא מבין

ואף אחד לא יבין

אולי חוץ ממנה

אבל כבר התנתקתי ממנה

וזהו.

 

ונשאר לי כנראה להתמודד עם הגודל של ההתמודדות הזו לבד.

 

וכאילו,

באמת איך

איך אני אמורה לעשות את זה

אם כל שבוע יש לא יודעת כמה שיעורים שמזכירים לי את זה

אם כל היום מדברים על זה

אם אנחנו כבר גדלים וזה נהיה קרוב ממש

 

ולכולם זה כל כך ברור שזה יקרה

קרוב, רחוק,

אבל יקרה.

בטוח.

 

ואני?

יקרה?

מי יודע.

רק ה'.

כי הי,

לפי דרך הטבע 99% שלא יקרה.

 

ובא לי לצרוח

את הכל

את כל התסכולים

את כל ההתמודדות הזו

ועוד אלף ואחת אחרות

ובא לי לבכות

כמו שמזמן לא בכיתי

ובא לי שיהיה מישהו שיבין

אפילו קצת

ואין.

 

אני צריכה לבכות

לצרוח

אני צריכה חיבוק

ממישהו

שאולי לא יבין

אבל יקשיב

ויחבק

ויאהב

סתם כי אני אני.

 

אבל זה לא יקרה,

כי לא מדברים על הדברים האלו

ומי אני בכלל

ועם מי אני יכולה לדבר על זה

וזה נושא שכל כך ברור מאליו

אבל לי לא.

 

ומה אני אשמה

כלומר אני כן צריכה לטפל בזה

אבל

אבל.

 

אלוקים.

 

אתה נתת לי את ההתמודדות הזו

ואתה עשית שלי זה לא יהיה מובן מאליו

ואתה עשית שכל מילה שנייה תזכיר לי ותכווץ אותי

אז אולי תעשה שיהיו לי כוחות להתמודד עם זה?

 

אני יודעת

הקב"ה זה לא תכנית לבקשתך

ואני הכי יודעת בעולם

ובכלל גם כמה נסים הקב"ה עשה לי בשנה האחרונה ובכלל ואפילו רק בחודש הזה

אבל

חזרתי לשם

כי ככה אתה רצית שיהיה

וכל מילה מזכירה לי

וזהו, כבר י"ב, ויש שיעורי חלמי"ש

וגדלים

והרבה אנשים פתאום מתארסים

וכולם שמחים

ורק אני כואבת ומתכווצת מכל אזכור.

 

מותר לשאול 

למה

אז אני שואלת

 

למה?

הוא עמד מולי,
מדבר.
כולם חושבים שהוא עושה את זה מהלב,
אני יודע שהוא עושה את זה מהשכל.
ומרגיש כאילו כל התוועדות שלו
זה בעצם הופעה,
וכל שיעור שלו
זה בעצם הרצאה.

אבל ככה זה,
הוא פשוט שחקן טוב.

כשכל הישיבה שרה קה אכסוף

 

 

אחד הדברים שאני הכי מתגעגע אליו בבין הזמנים זה שבתות ישיבה. וימי חמישי.

עולם מתוקן, או לפחות מתוקן ברמה הכי גבוה שהאנושות מגעת.

מדהים איך החגים מתערבבים בחיים, באים מבחוץ לבפנים ונשארים

ומה זה חתונה ומה זה ילדים??

ושוב אני לא מצליחה לקום

ואמא מתעצבנת

ואז אני צריכה לעזור

ואז אני מכינה נודלס וזה נשרף

אבל בסוף יצא יחסית בסדר

וגרנולה

וכואב לי האצבע איי

וכואב לי הראש

וכואב לי הלב

 

היא שלחה לי אם קיבלתי את ההודעה על הספירה לאחור

נראה לי שהיא חושבת שהכל בסדר לגמרי עכשיו

אולי הסתדרנו ביחסים בינינו,

אבל ספירה לאחור וכו'

זה קצת יותר מסובך אצלי.

התחמקתי מזה באלגנטיות

כלומר פחות אלגנטי

אבל התחמקתי.

מותר לי, לא?

אני לא חייבת לעשות משהו אם הוא כואב לי מדי.

(איך אני מנסה לשכנע את עצמי וזה לא עובד.)

 

ושבת.

שבת בלי ללמוד איתה

שבת עם ללמוד הרבה קרליבך כי יש סופסוף

שבת.

פעם שנאתי שבתות

כי אין לאן לברוח

היום אני קצת יותר אוהבת שבתות

אבל בעיקר כי לומדים איתה

ועכשיו אין לימוד איתה

יש לימוד לבד

אבל זה כל כך לא אותו דבר

אוף. השם. אני רוצה אותה. תן בה כח והבנה.

אני רציתי קרליבך על סוכות

אבל לא היה

אז יש קרליבלך אחר

שהוא גם מהמם

אבל רציתי סוכות.

לא נורא, נכון?

 

איכ אני.

 

אתמול היא שלחה לי הודעה איך בסוף היה הצום

ואז התכתבנו

(מנדלה!! לפחות זה מצחיק אותי.)

והגענו איכשהו לזה שהיא כל היום מבשלת

ואמרתי שאני אתחיל מחר, כלומר היום, כי אתמול היה את האזכרה.

ואז התחלנו לדבר על זה

היא לא ידעה

היא לא מכירה

לא שהיה לה איך לדעת

ואמרתי שמפחיד אותי

והיא אמרה שאם אני לא רוצה אז בעז"ה זה לא יקרה

ושיהיה טוב ושאני לא אדאג

אמרתי שזה טבעי וככה זה ואין מה לעשות

ושבטוח יהיה טוב.

 

בטוח יהיה טוב.

בטוח בטוח בטוח.

למה אני לא מצליחה להאמין במילים שאני מוציאה מהפה שלי?

 

אוי.

אבא

תעזור

 

אני כן רוצה

תמיד אני רוצה

 

הנשמה שלי רוצה.

עד כמה הדואר יכול להיות גרוע. קיבלתי פעם שלישית זימון למיון כלשהו בצבא, וכולם הגיעו לבית אחרי שהתאריך של הזימון כבר היה...

לא יודעת למה.
לא יודעת איך ומה.
רק רוצה לברוח
מה זה קרה לי?
טוב לי או רע לי?

(מתוך השיר מה איתי)

אתמול ישנתי שעתיים
היום במקרה הטוב ארבע
מחר, אני עובדת.
מוקדם.
ואני צריכה לכתוב לעצמי, חייבת.
לדעת מה אני חושבת.

יש בי הרבה רעש
כל כך חזק
שהתעוררתי בגללו.
ופחד.
וספק.
ותפילה.
ועט אחד, ודף
מחכה שאכתוב מילה.

אחרי כיפור וגם אחרי ר"ה
אין סיבה. אין תירוץ.
למרות זאת סליחה.
על כל הפעמים שלא הצלחתי לבטא במילים את מה שהרגשתי
על האי-הבנה, שרק גרמו ליותר ויותר תסביכים
סליחה שלא היה לי מעולם אומץ לומר
לומר את מה שבאמת רציתי להגיד
ושבסוף רק הסתבכתי סביב הטעויות של עצמי
ואכלתי סרטים בראש
ונשמתי פחדים
והסנפתי את השיט של עצמי עמוק.
סליחה על כל הפעמים שנשארת לבד לנסות להבין
שפחדתי כל כך שתסרב לי אז ברחתי...
הלב שלי ברח
הלב שלי מפחד.

אני חושבת שחוסר וודאות זאת מחלה גרועה
אני חושבת שעדיף לי לשמוע- לא
מאשר להמשיך ככה בידיעה ברורה שזה לא אבל אף אחד עוד לא אמר אותו בקול.

וזה כמו לחיות בתוך ארון קבורה
כי אני נורמלית לכאורה. וגם כבר קיבלתי פרופורציות, אני כבר יודעת מה אני רוצה ולאן ואיך להגיע, אבל


אני יודעת שאני בגדר מטרידה, הלב שלי מטריד גם אותי, וזה לא בסדר אני יודעת

סליחה על עכשיו,
על הצורך שלי להתנקות מאוחר מכל העולם

סופית
רשמית
נפרדנו
כמה כואב הלב
וכמה שמח לדעת שחלאס עם השקר
כמה געגוע
וכמה הקלה..מותר
כמה מצפון
וכמה רצון לשכוח

תודה אבא שנתת לי כח להתנתק. להגיד חד משמעית שאני והוא גמרנו...רק תרפא אתזה מהר.. רוצה למחוק אתזה מתוכי..

אוף

ועוד פעם אוף

ואז עוד פעם

ואז עוד פעם

עד שהכל יצא

וכן.
אמרתי לשון הרע על עצמי עכשיו.

לא היתה לי ברירה.

על החתום.

'הטוב מגיע בדממה דקה'

געגוע עמוק לתקופות יפות שלא יחזרו

לזמנים שבהם כולם היו יחד.

 

געגוע למשהו שמת בי ברגע שהתחלתי להתבגר

אולי יש לי סיכוי להינצל, להחיות מחדש

 

געגוע לשיר נקי ואמיתי 

לצלילים עמוקים ומנחמים.

כוונות ודפיקות לב. 

מתי מגיע השלב שנעשים כבדים כל כך. 

 

ודמויות מרחפות לפני
לבנות, פס שחור
וציצית שחוקה מוטלת לצדדי
מסתירה מהודי את האור
וספר נפתח וקול גדול נשמע

וניפוץ
ואשליות סובבות,
ואתה הוא מלך,
וזעקה של ילד תמים,
נשחט.