פורום ריק ומוסתר (עמוד 919)

תהיה אשר תהיה, אני ארגיש מיותרת ולא קשורה.

בעע.

ככככככככככמממממממממממההההההההה   עעעעעעעוווווווודדדדדד    הההההההההההררררייייייייייייםםםםםםם  ווווווועעעעעעעעעוווווווללללללללממממממווווווווותתתתתתת אאאאאאאחחחחחחרררררררררייייייייייבבבבבבבבב בבבבבבבלללללליייייי לללללללללללזזזזזזזזזזככככככככככככככככככככככככככככככככככוווווווווווווווווווווורררררררררררררררררררר

 

אני מתחננת.
תרפא אותו.
תשאיר אותו בחיים.
בבקשה ממך.
כ"כ בבקשה.
אני נקרעת.
אבאאאאא.
דייייי.
קרע רוע גזר דיננו.

וסרטן. תמות.

ציווי

מצווה

רצון

רצון טוב אפילו.

 

וכמה קשה הוא.

 

כאילו להכעיס,

פתאום עכשיו כשמצווה לשמוח;

פתאום כל הכאב והעצב משתלט.

 

אולי לא באמת

כי אני סתם עייפה

ממש

(לא סתם, אוף.)

ואז כשאני עייפה אז ממילא

אין לי כח לכלום

ובמיוחד לא לשמוח

 

אבל מה?

למה עכשיו?

 

בעצם תמיד יש מצווה להיות בשמחה

להרחיק את עצמינו מהעצבות

מאד מאד

כמו שרבנו לימד אותי.

 

אבל מה,

זה באמת להכעיס

כאילו היצר הרע צוחק עליי בפרצוף;

את רוצה?

אז מה.

 

היי אבל אני באמת רוצה

ואני אצליח

ואני אנצח אותו

(בטעות זה כתב לי ארצח במקום אנצח, יש בזה משהו.)

ואני אצליח לשמוח באמת!

אני אצליח

לא אכפת לי ממך יצר הרע מטומטם אחד

 

אם תהיה לי מספיק עזות דקדושה,

אני אצליח.

 

אוי פףף אני צריכה התבודדות

ובאלי בחוץ

אבל חם ואין זמן

ובכלל מה אני עושה פה כשאני צריכה לעזור

 

העיניים שלי דומעות

מעייפות ואלרגיה

ונמאס לי

 

אני צריכה לשתות

ולקחת כדור

ולישון

למי יש זמן ואיך לישון עכשיו

 

(אמאלה.

פתאום קופצת הפרסומת הזו

טאטע למה אתה עושה הכל כמו חץ מדוייק לי לבטן.

לא הייתי צריכה עכשיו להיזכר גם בזה,

אז מה.

טוב,

כנראה כן הייתי צריכה.)

 

אז שיהיה

חג שמח.

אפ'חד לא מבין למה אני קרבית היום.
אפילו לא אני.
אולי בגלל מעט השעות בהן ישנתי בלילה אתמול.

ולא,
אכפת לי להיות אממ אין לי הגדרה לזה עכשיו.
זו אני.
בא לי.
שרק יהיה לי שכל לערוך אחר כך
או שנולדים איתו או שלא
שלא.

איך זה הגיוני הפחד הזה?

כמה פחד יש בבן אדם אחד, ועל משהו אחד....  אחד.... לא הרבה... רק אחד....

מריחים את הפחד הזה מקילומטרים....

בא לי לצעוק... לחבק את הפחד הזה.....

קרה שם משהו...... חוויה...... משהו כל כך....... 

לא.... פשוט לא הכרתי אדם עם כמות פחד כזו על משהו אחד.....

וכואב לי שהאדם בורח מהפחד במקום לחבק אותו.........

במקום להיות שם.................................................................................................. עם עצמו...

אני צועק צעקה אילמת כי אסור...................   זה לא ענייני להיכנס לשם...

 

וזהו - סוף פריקה - 

מהכואבות שידעתי.

 

 

 

אם אפשר לא להגיב -

זה לא משהו שהיתי רוצה שיזדהו איתו. 

 גם אין לאף אדם יכולת להבין או להזדהות.

תודה. 

 

שיגמר בטוב

לא יכולה לשמוע כבר את הכאב שלהם להרגיש אותו נשבר מתרסק וחוסר אונים של גדולים ודווקא לכן הוא ככ מפחיד

אל תשימי את זה על הכתפיים שלך את תפלי

הכל צר וכואב וסתום

..

סליחה אני יודעת שהבטחתי. אם הוא יגיד שלא אז אני לא יעשה את זה יותר. ממ בלי נדר.)

(פצלש זה יותר טוב, לא? 

איך הכל פה השתנה)

 

 

 

 

אני לא מצליחה להרדם. זה כל כך לא אופייני לי.

הנדודי שינה האחרונים שהיו לי היו לפני יותר משנה, כשהייתי חולה ובגלל זה. ועכשיו?

 

עכשיו נראה לי זה העודף כאבי לב שמביא לעודף שינה. ני לא צריכה לישון, תכלס. ישנתי נהדר בשבועות האחרונים.

כל הפעמים שהייתי גמורה מעייפות, זה לא היה עייפות כזאת, רגילה. שנפתרת אם הולכים לישון. זה אחר.

 

אין לי מה לעשות. ומחר יהיה מלא מה אבל אני יהיה עייפה כי אני לא ישנה עכשיו. התעסוקה המועילה היחידה שיש לי כרגע זה לימודים, וזה אין מצב. אבל אני צריכה

 

 

צריך לראות מה עושים עם הלב שלי. זה לא עסק ככה.

הכנתי פשטידה עכשיו,

שיהיה לי תרוץ להישאר ערה עוד שעה.

אחרי זה?

אחרי זה נמצא משו.

יש כלים וכיור

 

וסתם באסה לברוח מקורס גמילה בייצור עצמי על המילים הטיפשיות האלו

כבר שעות.
לחץ בחזה. לחץ בכל הגוף.
מכלום. כלום כלום כלום.
מנסה להיות כאילו הכל בסדר.
אבל הלב עוד רגע יברח מהמקום מרוב לחץ.
ובאמת כלום.
סיוט לי לחיות איתי.
זה יותר גרוע מפעם. נראלי.
או שאני לא זוכרת טוב.
לחץ שאני יכולה עכשיו גם עשר שעות לשבת לבהות בנקודה ולא לזוז. מכווצת. מכריחה תצמי לא להכנס למצב הזה. מנסה לתפקד חלקית איכשהו.

כי מה? אמרתי כמה מילים אמיתיות באמיתי?
אפילו הרוב לא אמרתי בכלל. באופן לא מפתיע.
זה לא סיבה זה סתם טיפשות!
אין תקווה לי. בכלום. אני נוראית בצורה בלתי אמינה.


ומחר חג עם המשפחה. אם זה לא יעבור המצב יהיה רע מאד.
מאד מאד.
אפילו החבר'ה הקטנים לא מרגיעים כלום. בקושי יש לי כח להתייחס אליהם בצורה מינימלית.


...
סליחה, הייתי חייבת לפרוק איפשהו.
אני בסדר. איכשהו. משתדלת.
יעבור. בע"ה.

אני לא שווה יותר מהדמעות שעל הכירת.

 

אפילו אתזה לא.

"על-ידי שמשתדלים לקרב אנשים להשם יתברך ולצדיקי אמת על-ידי-זה זוכין לבנים." (קיצור ליקוטי מוהר"ן, תורה נג)

 

הצילו.

הצילוהצילוהצילו.

 

אבא.

 

יש יותר מדוייק מזה?

 

 

 

 

 

 

 

 

(@לעבדך באמת!

אולי תביני. לא יודעת. אבל לא מסוגלת יותר מזה.)

אבל לא. אני יקום עכשיו ישטוף את הפנים וילך לבית כנסת כמו ילדה גדולה. שבת היום כמה שקשה אני צריכה להתאפס על עצמי.

הלואי יעיפו אותך מפה לפני שממש ימאס לי.
את יודעת לדבר המון וזה יפה
אבל כשמגיעים למעשים את פתאום נעלמת
בדיוק כמו שנה שעברה

היום חשבתי עלזה.

כשנמאס לי מהחיים שלי, כשבא לי לברוח מהקשקושים שלו.מהשטויות שלהם.

מהתחושות האלה שנותנים לי.

אני בורחת לשירים,לספרים.

מחפשת  את עצמי בסיפורים של אחרים.

 

 

 

 

ועכשיו אין לי כוח לאף אחד בחג.

 

ואני בטח יצטרך לבקר.

לא רוצה. לא רוצתה שוב את התחושה הזאת.

את כל השקרים שעומדים שם באוויר.

את כל ההצגות האלה. 

 

איכס לא מאמינה שאני באמת קשורה אליהים.

 

ובטח כולם ינסו לדבר איתי,או משהו.בגלל מה שקרה בקיץ.

 

אופאופאופ. למה הייתי חייבת לעשות את זה.

זה היה כל כך מטומטם. אבל פשוט לא יכולתי.

 

אוף שיגמר כבר  החג. אין לי כוח.

נאמ

דוסית.

חצאית ארוכה, קוקס מרושל

ספרים ליד המיטה והרבה אידאולוגיה

בטח אין לה טלוויזה בבית

בטח אבא רב ואמא מורה

בטח זאתי תתחתן בגיל 18

בטח היא שומעת רק ישי ריבו.

 

חה. לא יקרות.

 

לא יודעת. איך אפשר להגדיר דוס.

מה זה בכלל

ומה עם הלב חלול מבפנים

ומה עם המילים הן ריקות

ומה עם ההרהורים בטלים.

ומה אם אומר שעד לפני כמה שנים הייתי בדיוק ההפך

אין מצב!

לזה אתן לא מאמינות. נכון?

כי זאת? זאתי דוסה.

אתה צועד אילם בלי כל
במציאות האיומה הזאת
רוחות קרות, נושבות אותך
אל תוך החושך
אתה בורח והזמן, בורח גם ממך
בורח גם, מעצמך ונעלם

אתה שוקע בדמיון
במציאות על גבול השיגעון
ומחפש, את האמת בתוך השקר
אתה פורח ונסגר שוכח ונזכר
אתה בודד בעולמך המיוסר

שלא תיפול ותישבר
שלא תכאב יותר
במציאות האיומה הזאת
היה לאיש אחר
שלא יגידו שאתה פתאום נשבר
שלא תכאב יותר שלא תכאב יותר
אתה בורח, בורח מהזמן

אתה צועד אילם בלי קול
לא מנסה פוחד שלא ליפול
שלא ידעו, את מה שרק אתה ידעת
אתה צורח אל הכר, אורח מיותר
אתה זועק, ספר לי מה בך עבר

שלא תיפול ותישבר
שלא תכאב יותר
במציאות האיומה הזאת
היה לאיש אחר
שלא יגידו שאתה פתאום נשבר
שלא תכאב יותר שלא תכאב יותר
אתה בורח, אורח מיותר

"יברכך ה' וישמרך יאיר ה' פניו אלייך ויחונך
ישא השם פניו אלייך וישם לך שלום"

אתה בורח, אתה בורח
בורח רק שלא יראו אותך נשבר
שלא תכאב יותר, שלא תכאב יותר
אתה בורח, בורח מהזמן